Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
השבוע בגיפים: לפיד תוקף, קצב יוצא ומי יודע מי זה גידי אורשר?
כל כך הרבה חדשות וכל כך מעט זמן. מה קרה השבוע? קצב מונע את המצעד בבאר שבע? יאיר לפיד תוקף שוטרים מארה"ב? מירי רגב תומכת ברונלדו? מזל שיש לנו גיפים כדי שיסבירו לנו כל מה שקרה השבוע
לב גם לך מירי, לב גם לך. מתוך סרטון התמיכה של מירי רגב
פעילה חברתית ויזמית בתחום התרבות והתקשורת העצמאית. ממקימי "החדשות מהירקון שבעים" וגלריית החללית. ערכה במגזין "כביש ארבעים" והשנה זכתה באות האיש ההולך לאקטיביזם אורבני.
רנן מוסינזון. צילום: איליה מלניקוב
דנה אולמרט
פעילת שמאל וחוקרת ספרות. זכתה בפרס בהט לספרי עיון. מרצה באוניברסיטת תל אביב והקימה את "תחנת כתיבה" לייעוץ לסופרים עם ארנה קוזין ודפנה בן צבי, זוגתה לשעבר שאיתה היא מגדלת שתי ילדות.
[tmwdfpad]
עמליה זיו
דוקטור, משוררת וחוקרת פמיניסטית העוסקת בתיאוריה קווירית. אחת מעורכי "מעבר למיניות" שריכז לראשונה מאמרים קווירים בעברית, הייתה מהמייסדים ומהכותבים ב"הזמן הוורוד" וייסדה את כנס סקס אחר.
רונה קינן
הרבה זמן חלף מאז שרונה קינן הופיעה מול יודעי ח"ן בתיאטרון תמונע, והיום היא נחשבת לאחת הנשים הבולטות במוזיקה הישראלית. כלת פרס אקו"ם, הייתה האמנית המצטיינת של הקרן למצוינות בתרבות. גרמה לנו לרייר כששיתפה פעולה עם גידי גוב.
רונה קינן. צילום: עמית ישראלי
טלי יעקבי
האישה שמזיזה את האלפיון העליון. בעלת משרד הפקות על שמה. בין לקוחותיה הבולטים: משפחת עופר, אריסון ודנקנר. הפיקה את מסיבת יום ההולדת ה־50 של מדונה ואת החתונה של בר רפאלי ועדי עזרא.
יהודית רביץ
קשה להתחיל לתאר את העשייה המוזיקלית המפוארת של יהודית רביץ, שהשפיעה על דורות שלמים של מוזיקאים ומאזינים להוטים. אחראית לכמה מנכסי צאן הברזל של המוזיקה הישראלית ומוכתרת כגירל קראש הראשון של כולנו.
יהודית רביץ
נסלי ברדה
ברדה היא אחת העיתונאיות הצעירות הבכירות והמבטיחות בישראל. כתבת התכנית "עובדה". בין היתר חשפה את פרשת רונאל פישר, חקרה את סיפור ישי שליסל ואת הקשרים בין המפכ"ל לשעבר יוחנן דנינו לקצינה זוטרה.
ד"ר טלי פורטר
מנהלת מחלקת טיפול נמרץ ביניים ומרפאת לב האישה בבילינסון. פורטר פועלת לקידום המודעות לבריאות האישה וגורמי הסיכון הייחודיים לנשים, בתוך עולם הרפואה ומחוץ לו: באקדמיה, בכנסת ובוועדות של משרד הבריאות. היא גם הקימה כנס ראשון מסוגו בארץ בשם Cardio Femme, שאליו מגיעים אנשי מקצוע והוא מוקדש ללימוד בריאות האישה.
דלית רצ'סטר
עורכת בכירה בגלגל"צ ודי.ג'יי בולטת. רצ'סטר מנגנת בפסטיבלים בארץ ובעולם, ואם תהיתם מי הרימה לכם במסיבת הרחוב בכיכר המדינה בפורים, אנחנו שמחים לפתור לכם את התעלומה.
דלית רצ'סטר. צילום: תום זואילי
גלית בן שמחון
אשת שיווק ויועצת עסקית. לשעבר סמנכ"לית בהפניקס וניהלה את משרד השיווק מגזרים. מייסדת סוכנות אסטרטגיה עסקית ושיווקית.
דפנה בן צבי
אשת תקשורת לשעבר, עורכת ספרות וסופרת ילדים זוכת פרס דבורה עומר על ספרה "זוזי שמש".
אליוט
זמרת ודי.ג'יי. סולנית להקת פוליאנה פרנק ומלמדת תקלוט והפקה.
איילת לטוביץ'
השפית של שלושת סניפי ביתא קפה ועורכת ספרי בישול.
יהלומה לוי
לשעבר אשת תקשורת בכירה ומנכ"ל רדיו תל אביב. היום לוי היא שפית ובעלת מסעדת יהלומה בנמל.
מיכל רומי
מנכ"ל ומייסדת שותפה במשרד הפרסום מקאן ואלי, שלאחרונה זכה בפרס 100 למצוינות. רומי היא גם המייסדת, העורכת והמו"ל של מגזין התרבות "כביש ארבעים".
אורית רביבו
שותפה במסעדה המצוינת ומעוז הקהילה הנשית ג'וז ולוז עם עלמה פוגל, לשעבר בת זוגה.
עלמה פוגל
שותפה במסעדת ג'וז ולוז ובקפה בתה וגריגה.
יולי נובק
מנכ"ל שוברים שתיקה. בעבר רכזת מתנדבים ורכזת דירקטוריון בחושן.
מיה בנגל
אשת תקשורת, יועצת לארגון שוברים שתיקה ולפוליטיקאים מהשמאל. ייעצה לציפי לבני והגישה את "ערב חדש" לצד דן מרגלית.
איריס רחמימוב
פרופסור, חוקרת בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, בין היתר גם היסטוריה מגדרית ולהט"בית.
ציפי ורימה רומנו
ציפי היא אשת יח"צ ובעלת מותג האופנה רימה רומנו שאותו מעצבת בת זוגה רימה.
ציפי ורימה רומנו. צילום: נמרוד סונדרס
מורן רוזנבלט
במאית ושחקנית ("תפוחים מן המדבר", "שבלולים בגשם"). זכתה בפרס אופיר על תפקידה בסרט "חתונה מנייר".
מורן רוזנבלט. צילום: דניאל קמינסקי
קורין אלאל
זמרת, מלחינה וכוכבת אמיתית. מקומה בהיכל התהילה של המוזיקה הישראלית מובטח.
אסי לוי
שחקנית קולנוע ותיאטרון זוכת פרסים. זכתה בשני פרסי אופיר על משחקה ב"קשר עיר" ו"אביבה אהובתי".
אסי לוי. צילום: איליה מלניקוב
גילי שם טוב
יועצת תקשורת ודוברת תאגיד השידור הציבורי. עיתונאית ספורט בדימוס.
חן יאני
מוזיקאית, די.ג'יי ושחקנית. הייתה סולנית המחשפות שבה ניגנה גם יפעת נץ. מקליטה אי.פי חדש לבדה ואנחנו מחכות לו.
חן יאני (צילום: גיא נחום לוי)
אירית מגל
העורכת הראשית של תוכנית הבוקר של קשת. ערכה בחדשות 2 והייתה כתבת החינוך של גל"צ.
רוית הכט
עיתונאית ופובליציסטית. עורכת מדור הדעות של "הארץ" בדיגיטל וסגנית עורך מדור הדעות בעיתון.
רוני ססלוב
ססלוב היא ייננית ומנהלת את הטייסטינג רום בשרונה.
רוני ססלוב (צילום: איליה מלניקוב)
יעל משעלי
ד"ר משעלי היא מרצה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר ובחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חוקרת מיניות ותיאוריה קווירית באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע וממארגני כנס סקס אחר. משעלי היא גם פעילה חברתית וכותבת בהקשרים פמיניסטיים, מזרחיים וקוויריים, פרפורמרית ומשוררת.
אורנה אושרי
המעצבת הראשית של "ידיעות אחרונות". ערכה את "הזמן הוורוד".
דנה גילרמן
אוצרת אמנות ומבעלי מיזם ויטרינה ארט – יצירות במחירים נגישים. מבקרת האמנות ב"ידיעות אחרונות".
מאיה בקר
עורכת הספרות של "ידיעות אחרונות".
אפרת טולקובסקי
חברת מועצת העיר תל אביב־יפו מטעם סיעת מרצ והמרימה הרשמית של מצעד הגאווה 2016.
טלי שלום עזר
במאית ותסריטאית ("פרינסס", סרוגייט").
ליבי טישלר
מנהלת קריאייטיב. הייתה מנהלת תוכן במשרד הפרסום מקאן ואלי. טישלר היא בת הזוג של טלי שלום עזר והן מגדלות תאומות מתוקות.
ענת ניר ודנה זיו
יוזמות ומנהלות פסטיבל הקולנוע "לסבית קטלנית". ענת היא חברת הוועד המנהל באגודת הלהט"ב. עמדו מאחורי ליין המסיבות דנה וענת והיום מפיקות את ליין CULT.
ליאור אלפנט
המנהלת האמנותית של פסטיבל "לסבית קטלנית". ממנהלות פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה וממייסדות עיתון "פוליטיקלי קוראת".
נרקיס טפלר
די.ג'יי, רזידנטית מועדון הברקפסט ומפיקת הליין XCCV עם תמי ביברינג. ממפיקות פסטיבל האמנות בורדליין.
נרקיס טפלר להילי ארי. צילום: הילה שייר
תמר אייזנמן
זמרת ויוצרת ששיתפה פעולה עם אמנים כמו אסף אבידן והדג נחש.
תמר עמית יוסף
כוכבת הסדרה "גאליס", עיתונאית, שדרנית רדיו וחברה בתא העיתונאיות. ביסקסואלית.
יעל דקלבאום
זמרת ויוצרת, חברת להקת הבנות נחמה, ששירן "להיות" ("So Far") זכה בפרס הישג השנה של אקו"ם. אלבומן הראשון הגיע למעמד של אלבום זהב.
נירית אנדרמן
עיתונאית. החלה את הקריירה שלה ברדיו ובטלוויזיה, והיום משמשת כתבת ועורכת קולנוע בעיתון "הארץ".
ירדן סקופ
כתבת החינוך של "הארץ" וממקימות תא העיתונאיות.
נועם זדה
מפיקת הליינים סבן אילבן וצ'ארט פארטי. מפיקת הליין SHABAT עם קרן דותן ומיטל תוהמי, איתן יצרה את מותג המסיבות BE PROUD.
גלי שטרקמן
מנהלת הפקה במשרד הפרסום באומן בר ריבנאי.
אליס חיון
חיית לילה שמוכרת בעיקר מליין המסיבות קרן ואליס זצ"ל. מפיקה את הליין ONE WAY.
קרן סוויסה
מפיקת ליין המסיבות זותי עם בתי עזרי ומורי באום.
מיכל שר
די.ג'יי, מנגנת בפסטיבלים ברחבי העולם, רזידנטית ליין IT’S BRITNEY BITCH.
מיכל שר. צילום: דויד פרל
יעל גל
מבעלי השפגאט והמיני קלאב.
אלינור דוידוב
עיתונאית וממייסדי ארגון העיתונאים ותא העיתונאיות.
מיה דנון
די.ג'יי ומפיקת מוזיקה אלקטרונית. מלמדת בבית הספר למוזיקה הכיתה ומגדלת דור חדש של מפיקים.
אריאלה לנדה
המלכה של חיי הלילה הלסביים. בעלת הבר בית אריאלה. בעבר הייתה בעלת המינרווה והבר ג'ואיש פרינסס.
אריאלה לנדה. צילום: איליה מלניקוב
עדי קייזרמן
ניהלה את מינרווה, ולאחר שהמקום נסגר לקחה בעלות על בית השואבה, בזמנים שללסביות היה רק פאב אחד. מבעלי חנות היין מנו וינו.
רוני הלפרן
דוקטור, מרצה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב. מחברת הספר "גוף בלא נחת".
נינה הלוי
הקימה את מאפיית לחמנינה עם בת זוגה, דגנית הלוי. נציגת הציבור בוועדה לשינוי מין. קיבלה אות יקירת הקהילה לבריאות טרנסג'נדרית.
כרמן אלמקייס
אקטיביסטית מזרחית, ממקימי לא נחמדים – לא נחמדות. מנהלת הפרויקטים בתנועת אחותי וממלווי המאבק לשחרור יונתן היילו.
כרמן אלמקייס. צילום: יולי גורודינסקי
רעות נגר
מבעלות בר האמזונה, מפיקה ועורכת באתר WDG – חדשות הקהילה הגאה.
חן אריאלי
יו"ר שותפה באגודה ומרצה במסגרות שונות בנושאי דימוי גוף.
סטרייטים אומרים שהן רק "מתנסות", הומואים ולסביות חושבים שהם לא באמת קיימים – וכך נשארים הביסקסואלים בתחתית שרשרת המזון הלהט"בית. בלי הגדרה, בלי קהילה ועם מעט מאוד סובלנות מכל הצדדים, האנשים שהם "גם וגם" מתעוררים
אחרי שנים של שמועות ולאחר ימים קשים לקהילה הלהט"בית החליט השבוע זאב נחמה, סולן להקת אתניקס, לצאת מהארון כביסקסואל. "זה נורא פשוט, אמרתי את זה ואני חוזר על זה כמה פעמים ולא תמיד מקשיבים לי", אמר מול המצלמות. "בחיי האישיים אני חי חיים דו מיניים מלאים ושלמים וטוב לי והכל סבבה לי. הייתה לי רק אהבה אחת עם אישה, אהבה גדולה מאוד". למה לא תמיד מקשיבים לו? אולי הדבר נעוץ בהגדרה – ובמה שרבים מכנים ביפוביה – פחד מביסקסואלים.
האירועים שסבבו את פיגוע השנאה במצעד הגאווה הירושלמי ואת הרצח של שירה בנקי בת ה־16, שמטו את הקרקע מתחת לאופטימיות החמימה שאופפת את חודש הגאווה. ואף שהקהילה הלהטבא"קית (לסביות, הומואים, טרנסים, ביסקסואלים וקוויר) עשתה דרך ארוכה בעשרות השנים האחרונות, השבוע היה ברור שמאבקיה רחוקים מלהסתיים: גם מבחוץ וגם מבית. בתוך הקהילה מתקיימים יחסי כוחות ומאבקי שליטה, ובסוגריים הארוכים נחשף קושי נוסף: זה של הקהילה הביסקסואלית. "זה שלב שיעבור", "הם מבולבלים", "הם לא נאמנים" – נוסף לקשיים שחווים ביסקסואלים מעצם שייכותם לקהילה הגאה, הם נאלצים להתמודד עם סטיגמות, חוסר הבנה ומחיקת זהותם המינית – בתוך הקהילה ומחוץ לה.
"ביסקסואליות מוגדרת כמשיכה לאנשים מיותר ממגדר אחד, לא בהכרח באותו זמן, לא בהכרח באותה צורה ולא בהכרח באותה עוצמה", אומרת שירי אייזנר (32), פעילה, חוקרת ובלוגרית ביסקסואלית, ג'נדרקווירית, פמיניסטית, מזרחית ומחברת הספר "Bi: Notes for a Bisexual Revolution". "המילה ביסקסואליות הומצאה על ידי הממסד הרפואי והמדעי באירופה בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20. באותה תקופה לא הייתה הפרדה בין מין, מגדר ונטייה מינית, כך שביסקסואליות תיארה את שלושת הדברים: גוף בעל תכונות שהמדע מגדיר כ'זכריות' ו'נקביות' (אינטרסקס), קיום בו זמני של תכונות פסיכולוגיות או מגדריות שהפסיכולוגיה הגדירה כ'נשיות' ו'גבריות' (ג'נדרקוויריות), ומשיכה בו זמנית למה שהסקסולוגיה מגדירה בתור 'המין הנגדי' ו'אותו מין'. כיום המשמעות העיקרית היא האחרונה, והממסד הפסיכולוגי ממשיך להגדיר אותה כמשיכה בו זמנית לגברים ולנשים בלבד. לעומת זאת, הגדרות שבאו מתוך הקהילות הביסקסואליות עצמן מדגישות את הקיום של מגדרים רבים ואת הצורות הרבות של ביסקסואליות: למשל, משיכה רומנטית לעומת משיכה מינית, שיכולות להיות שונות, עוצמה שונה של משיכה למגדרים שונים, השתנות על פני זמן וכן הלאה".
שירי אייזנר
אייזנר מציינת שבראש ובראשונה ביסקסואליות נתפסת כזהות שלא באמת קיימת, לא חשובה, לא רלוונטית ומשנית לכל דבר אחר, ותפיסה זו יוצרת מחיקה וביטול תמידיים גם של הזהות הביסקסואלית וגם של ביסקסואלים כאנשים. "ביסקסואליות/ים חוות במקביל גם הומופוביה ולסבופוביה וגם ביפוביה" היא אומרת. "לעתים קרובות, היחס אלינו הוא הומופובי או לסבופובי בגלל המשיכה שלנו למגדרים שאנו משתייכות אליהם. אבל באותה מידה, היחס אלינו הוא בתור גרסה 'פחותה' של הומואים ולסביות. לכן, למשל, ביסקסואליות/ים הרבה יותר פגיעות לטיפולי המרה למיניהם – כי לכאורה יש יותר פוטנציאל 'לרפא' אותנו – או לניסיונות להגדיר את הזהות שלנו כסממן למחלת נפש. ספרים פסיכיאטריים רבים כוללים ביסקסואליות כסימפטום להפרעת אישיות גבולית. נוסף לכך אנחנו חוות ביפוביה לא רק מתוך האוכלוסייה הסטרייטית, אלא גם בתוך קהילות הלהטבא"ק".
הגדרה הטובה
היציאה מהארון כביסקסואלים מורכבת יותר מיציאה כהומו או כלסבית. התפיסה הדיכוטומית והצורך בהגדרות ברורות מגבילים את היכולת להפנים את הזהות הלא בינארית. בעוד המאבק ההומולסבי הביא לפתיחות יחסית כלפי זהותם, המאבק הביסקסואלי עוד נמצא בחיתוליו. דוגמה לכך ניתנה השבוע כאשר אשת התקשורת קרן נויבך כתבה בפייסבוק על הזוגיות שניהלה בעבר עם אישה. בעוד חלק מכלי התקשורת מיהרו להגדיר אותה כביסקסואלית, יש שטענו כי מדובר במקרה חד פעמי, ומשום שנויבך יצאה בעיקר עם גברים – היא נחשבת לסטרייטית. נויבך מצדה העדיפה לא להתייחס להגדרות שהצמידו לה.
אחד הדברים שאפשר לשמוע מהנאורים לכאורה בעניינם של להט"בים יהיה משהו בסגנון, "ממש לא מעניין אותי מה אתם עושים בחדר…
"אנשים לא מצליחים להבין מה זה גם וגם, זה צריך להיות או־או", אומרת ליטל בר נוי (23), סטודנטית לתקשורת חזותית. "כשיצאתי מהארון שאלו אותי: 'אם את יכולה לבחור להיות סטרייטית, למה בחרת להיות לסבית?'. אני פשוט מרגישה שאני כל הזמן צריכה להצטדק. לקח לי הרבה זמן לקבל את עצמי, וגם עכשיו אני לוקה בזה. הרבה פעמים אני משייכת את עצמי לקהילה הלסבית במקום להתעקש על הגדרה של ביסקסואלית, כי זה קל יותר ויש יותר תרבות חברתית שאני מזדהה איתה. זה יותר נוח כי אין מספיק שיח ביסקסואלי".
בר נוי לא לבד עם תחושת ה"לא פה ולא שם". הדס קורנר (18), שבדיוק סיימה שנת שירות באיגי (ארגון נוער גאה), מספרת שגם היא נתקלה בהרמות גבה כאשר בחרה לספר על העדפתה המינית. "אמרו לי, 'אם את יכולה לצאת גם עם גברים וגם עם נשים, למה לא לבחור פשוט בגברים? זה יהיה קל יותר'", היא מספרת. "כשהייתי עונה שאני לא יכולה לבחור, אמרו לי שבגלל שאני בוחרת להסתובב עם אנשים מהקהילה, יש יותר סיכויים שאתאהב באישה. שאני סתם מנסה למשוך תשומת לב".
ליטל בר נוי. צילום: נמרוד סונדרס
מנגד ישנם כאלה שמעדיפים להימנע מהגדרות, כמו יודית "ראסטה" (30), מקימת ליין המסיבות "גאווה בשרון" שפעל עד לפני שנתיים. "מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי בעיה עם הגדרות. אנחנו מנסחים הגדרות כדי להקל על עצמנו ועל הסביבה שלנו בתקשורת בינינו. ואיפה זה שם אותנו? היום יש כל כך הרבה מינוחים לכל דבר, שאני בעצמי כבר מבולבלת. במקום להקל אנחנו רק מסבכים".
אחרי היציאה מהארון, אחת ההתמודדויות המרכזיות עם הסביבה מתרחשת במעבר מזוגיות עם אישה לזוגיות עם גבר, ולהפך. ביסקסואלים רבים מוצאים את עצמם מסבירים מחדש את זהותם לסביבה הקרובה, שבינתיים כבר קטלגה אותם כהומואים או כלסביות.
"אני לסבית מובהקת ואין לי כמעט עניין בגברים, מה גם שאני לא כל כך מבדילה ביניהם", אומרת נרקיס טפלר (29), די.ג'יי, כותבת ומפיקה. "אבל אם יבוא יום ואתאהב בגבר, יכול להיות שאעדיף להמשיך לומר שאני לסבית. אני מחוברת להגדרה הזו ומורגלת אליה. מצד שני זה עוד לא קרה אז אי אפשר באמת לדעת. הצעד הבא הוא שביסקסואליות לא תהיה חריגה כהגדרה. חברה שלי היא ביסקסואלית, וזה מעולם לא הפריע לי. לפעמים אני צוחקת עליה ואומרת לה שברור שהיא לסבית, אבל זה רק שימוש במילים. מבחינתי יהיה מגניב אם מדי פעם היא תהיה עם גבר אם יבוא לה. אני לא חושבת שיש מחיקת זהות, אני חושבת שהשיח הזה פשוט די חדש, אבל יש מי שמייצר אותו".
"ביסקסואליות מאיימת על התפיסה הבינארית של מיניות", אומרת אייזנר. "ביסקסואליות, מעצם קיומה, מעידה על כך שמשיכה היא אינה בלעדית למין אחד, ולכן גם הטרוסקסואלים מסוגלים למשיכה לאנשים מאותו מגדר. הנטייה הזו מעוררת חרדות בקרב הטרוסקסואלים רבים כיוון שהיא מאיימת על המבנה החברתי שמבוסס על הטרונורמטיביות, ומראה שלמעשה 'אף אחד אינו בטוח' מפני משיכה 'אסורה'. עבור הומואים ולסביות, ביסקסואליות מערערת את היציבות של הזהות שלהן/ם ושל רבים מהטיעונים הפוליטיים של התנועה, שמסתמכים על קביעות כמו 'כך נולדנו ואי אפשר להשתנות' בתור תנאי לקבלה בחברה".
מה המצב של הקהילה הביסקסואלית בארץ?
"הקהילה, גם בארץ וגם בחו"ל, נמצאת בנקודת מפתח של התחדשות ובנייה. בארץ יש כרגע התחלה של התארגנות מחדש של הקהילה אחרי הפסקה של כשנתיים. לדעתי בקרוב מאוד יקום ארגון ביסקסואלי ויחדש את הפעילות. תהיה יותר עשייה וגם ישמעו עלינו יותר. בעיניי זה רלוונטי במיוחד לנוכח הפיגוע במצעד, כיוון שהרבה (א)נשים רוצות להגיב ומחפשות מקומות לפעילות – דבר שגם קרה אחרי הרצח בברנוער".
מה צריך לקרות כדי שהדיכוי של הקהילה יסתיים?
"המחיקה היא אחד הגורמים לדיכוי, אבל הדיכוי עצמו מתייחס למגוון של נסיבות בחייהן/ם של ביסקסואליות/ים שגורמות לנו לסבל. הדרך לשינוי היא מאבק אקטיביסטי, בניית קהילה, יצירת אווירה תומכת לביסקסואליות והתנגדות למונוסקסיזם ולביפוביה. היא דורשת גם ממונוסקסואלים/ות (מי שנמשכ/ת למגדר אחד בלבד) – בעיקר מסטרייטים/ות, אבל לא רק – לבחון את עצמם, את הפריבילגיות שלהם ואת הדרכים שבהן הם עצמם תורמים לדיכוי של ביסקסואליות/ים. לפנות מקום, להעביר משאבים, להקשיב למה שלביסקסואליות יש להגיד, ללמוד מאיתנו ואז ליישם".
גלעד אדמוני. צילום: זיו שדה
לרקוד על שתי חתונות
ואכן, בשטח נרשמת התעוררות: קבוצות פייסבוק כמו "אני ביסקסואל/ית וגם לי אין חוש הומור", פורומים, הרצאות, גוש ביסקסואלי במצעד – ובשנה וחצי האחרונות גם ליין מסיבות בשםGUM(גם), המיועד לביסקסואלים ולחברים. תחושת חוסר השייכות היא שהביאה את גלעד אדמוני (29), מפיק ומנהל אמנים, ליצור מקום שבו ירגיש נוח. "הליין נולד מתוך הרצון לצעוק שזה קיים. התגובות היו טובות ואנשים התלהבו, ועם הזמן כמות האנשים שמגדירים את עצמם ככה גדלה וזה הפך להיות מקום משלנו".
אף שהמסיבות של אדמוני זוכות לשבחים, עדיין מדובר בליין קטן יחסית ולא כל כך מוכר, שמצליח לרכז כמה עשרות אנשים. "יש הרבה סוגי מסיבות לאנשים שונים ועם מוזיקה שונה", אומר אדמוני. "מסיבת לסביות היא מקום נפלא לנשים שבמקום אחר לא היו מרגישות בנוח, אבל אני לא מתחבר למסיבת הומואים, מרגיש זר שם. לפעמים ארגיש נוח יותר במסיבת סטרייטים כי אני רואה סביבי נשים וגברים. אני זוכר במיוחד מסיבה שהרגשתי בה שהכל חיצוני לי, לא שלי. הגעתי עם מישהי שיצאתי איתה והתנשקנו על הרחבה, והרגשתי כמו בחור שמנשק הומו במסיבת סטרייטים. אבל יש תהליך של ליינים מולטיסקסואליים, שבהם לא מוזר לראות כל סוג של אהבה וזהות. בסך הכל מתרחש בעיר תהליך חיובי".
בר נוי מוסיפה: "כביסקסואלים אנחנו לא מוצאים את המקום שלנו בתוך הקהילה. אני לא רוצה לבחור כל הזמן. כשיצאתי עם האקס שלי תמיד הרגשתי לא בנוח. אני אמנם חלק מהקהילה הלהט"בית, אבל לא היה לי נעים ללכת למסיבות של לסביות כי אני לא חלק מזה".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
לא על הרצח לבדו: חברי הקהילה הגאה חושפים את האלימות היומיומית
אמרו עליו שהוא "עשב שוטה", אבל ישי שליסל לא לבד והפיגוע במצעד הגאווה הירושלמי בשבוע שעבר אינו מקרה יחיד. מדי יום מותקפים להט"בים על רקע העדפתם המינית, שיוכם המגדרי או סתם בגלל איך שהם נראים. 1,300 פניות הגיעו השנה למרכז ניר כץ למאבק באלימות ולהט"בופוביה – כמעט 30 אחוז מהם אירועי אלימות במרחב הציבורי. סיפוריהם של כמה מהאנשים שחוו על בשרם את שורשי השנאה
אריאל ישב ערב אחד על ספסל בשדרות יהודית בתל אביב והחזיק בידו של בחור. "בערך בעשר בלילה, בלי שום אזהרה, קיבלתי בום לפרצוף", הוא מספר. "נפלו לי המשקפיים לרצפה ונשברו. הכו אותנו משהו כמו ארבעה גברים. הבחור שאיתי תפס לי את היד ורצנו, מובן שקראו לנו קריאות גנאי. כשהצלחנו לחמוק מהם, התקשרנו למשטרה. הייתי מאוד בארון. באותה תקופה הייתי דתי".
כשהמשטרה הגיעה כבר לא היה שם אף אחד. השוטרים לקחו תלונה בעל פה עם הפרטים של אריאל והבחור שאיתו, אך התוקפים לא נתפסו. "פיזית לא קרה הרבה", אומר אריאל. "קיבלנו כמה מכות, אגרוף לפרצוף ובעיטות, אבל רגשית קרה לי המון. הייתי בשוק מטורף. פרסמתי את המקרה בעילום שם בפורום הומואים דתיים בתפוז. לא היה לי עם מי לדבר".
אריאל אוחיון. צילום: איליה מלניקוב
קול ל' קולטון, 31- ג'נדרקווירית ביסקסואלית פעילה באיגי
הותקפה פיזית ומילולית מחוץ למועדון הבלוק
לקול יש פרויקט תרבות בשם QUEER yourself, שפונה לסטרייטים וללהט"בים כדי לעודד שיח חוצה מגדר ונטייה מינית. לפני חודשיים, כאשר תלתה פוסטרים של ליין המסיבות שלה Amalek, היא הותקפה באלימות.
"הלכתי לתלות פוסטרים ליד הבלוק", היא מספרת. "עמדתי ליד הכניסה, ובזמן שדיברתי עם מישהי, הופיעה אישה אחת והתחילה לתלוש את הפוסטרים שלי. ניגשתי אליה ושאלתי אותה מה היא עושה, אבל היא דחפה אותי ואמרה לי: 'אני לא שואלת אותךָ. זה עמלק ולא יהיה עמלק בישראל'. אמרתי לה שזה מרחב שאפשר לתלות בו פוסטרים ואסור לה לעשות את זה, זו עברה על החוק. זכותי להביע את דעתי גם אם היא לא מסכימה איתי וזו בסך הכל מסיבה".
האישה המשיכה לתלוש את הפוסטרים, לדחוף את קול ולצעוק: "אתם עמלק". אחרי שקול ציינה בפניה שהיא בחורה היא נענתה בקריאות "קוקסינל". "הוצאתי את הטלפון והתחלתי לצלם, לא הייתה לי כוונה לתקוף אותה. אמרתי לה: 'אני מצלמת אותך וקוראת למשטרה'. האישה התחילה ללכת מהר, אמרתי לה: 'אני לא מוכנה שתתחמקי, אני מצלמת אותך', אז היא ניגשה אליי, חטפה לי את הטלפון מהיד וריסקה אותו על הרצפה. היא ניסתה להכות אותי בתיק שלה ואמרה לי שחבל שהמשפחה שלי לא מתה בשואה, שיש לנו מחלות, שאני קוקסינל, שאין לנו זכות לחיות וחבל שאנחנו בכלל בחיים ושעוד רגע נגיע לשכונה שלה ונראה מה יעשו לי". כעבור כמה דקות הגיעה ניידת משטרה והפרידה בין קול לאישה. "השוטרים אמרו שאין מה לעשות".
קול ל' קולטון. צילום: איליה מלניקוב
יהושע שוחט גורטלר, 34 – עורך דין ואב לתאומים
סירבו להשכיר לו ולבן זוגו דירה בתל אביב
בשנה שעברה, כשציפו לתאומים, התכוננו יהושע ובן זוגו למעבר לדירה גדולה יותר שתתאים לצרכים של משפחתם המתרחבת. בעזרת מתווך הם מצאו דירה במרכז תל אביב. בעל הבית היה תושב זר והמגעים איתו התנהלו באמצעות עורך דין. יהושע ובן זוגו העירו הערות והעבירו טיוטה לחוזה מתוקן, וכבר הגיעו לשלב שבו התנאים והפרטים מוסכמים. "לקראת חתימה על החוזה העברנו את השמות המלאים שלנו ואת מספרי תעודות הזהות", אומר יהושע. "ביום שבו היינו אמורים לחתום על החוזה התקשר המתווך ואמר 'לצערי צריך לבטל, לא נוכל לחתום'. כשדחקנו בו להסביר למה הוא היה נבוך מאוד. בעל הבית, שהיה כנראה איש דתי, הבין שאנחנו זוג גברים. הוא אמר שהוא לא מוכן להשכיר את הדירה לזוג גייז. זה נאמר במילים האלה על ידי המתווך".
יהושע, עורך דין במקצועו, מסביר שבישראל אין חוק שמונע אפליה בשכירות פרטית. "מתברר שחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידוק ולמקומות ציבוריים חל רק על עסקים", הוא מסביר. "אדם פרטי יכול להשכיר את הנכס שלו למי שהוא רוצה".
יהושע שוחט גורטלר, בן זוגו ליאור וילדיהם נועה ויובל. צילום: איליה מלניקוב
איתי אחון זאדא, 13.5 – תלמיד בחטיבת ביניים וחניך באיגי
הותקף פיזית ומילולית בבית הספר
כשאיתי יצא מהארון לפני כחודש וחצי, מעט לפני מצעד הגאווה, התחילו לרוץ שמועות בבית הספר. "בדיעבד התברר לי שבהרבה כיתות ריכלו עליי. היה אפילו אחד שאמר שמזלי שהוא לא איתי בכיתה, אחרת הוא היה אונס אותי. פעם אחת היינו בהפסקה, וכשרכזת הנוער חילקה לנו סוכריות צעקו לי 'יא מוצץ'. זה הצחיק אותי באותו הרגע, אבל מאוחר יותר הבנתי שזה עצוב. אני לוקח הרבה דברים בצחוק כדי לא להיעלב".
בכל יום ניגשו לאיתי תלמידים לשאול אותו אם הוא הומו. אחרים הגדילו לעשות וביקשו מחבריהם להתרחק ממנו. "יום אחד כל השכבה יצאה לקולנוע", הוא מספר. "בדרך לקניון הלכתי עם חבורה של בנות. הן שאלו אותי אם אני הומו ואמרתי שכן. הן היו חמודות מאוד ולאט לאט התחברנו ויצאה ממני האוחצ'ה הקטנה. התחלתי לדבר איתן בחופשיות ובכיף וסיפרתי להן על מישהו שאני ממש רוצה. כשהגענו לחלק הכי רחב במדרכה שמעתי ילדים מדברים מאחוריי. אחד שאל: 'אתה הומו?'. הסתובבתי בלי לענות והוא פשוט בעט בי בחלק האחורי של הרגל והפיל אותי על הברכיים. נורא התעצבנתי והתחלתי לדחוף אותו. היו גם ילדים אחרים ששאלו אותי אם אני הומו והתעלמתי מהם, אז הם נתנו לי מכות על העורף".
איתי אחון זאדא. צילום: איליה מלניקוב
תמירה ברין, 23
נפצעה כשהותקפה בבית קפה בקריות
תמירה מתגוררת בקריות. יום אחד, כשהתיישבה עם שתי חברות טרנסג'נדריות בבית קפה, הותקפה קשות על ידי אישה שישבה בשולחן סמוך.
"בבית הקפה הבחנו בזוג גברים וזוג נשים יושבים ומתחילים לצחקק עלינו ולדבר עלינו בקול רם בלי דין וחשבון, בפרהסיה", היא אומרת. "הן אמרו 'הנה קוקסינל' ונקרעו מצחוק. אני לא אוהבת לענות, אני לא קשורה לדברים האלה, אבל החברות שלי שאלו אותן: 'על מה אתם צוחקים?'. גם אני התחלתי לצחוק, אני לא נראית טרנסג'נדרית וזה מצחיק לראות איך זה יוצא בסביבה, כשאני עם אנשים. הבחורות בשולחן ליד התחילו להתחמם על חברות שלי ואמרו: 'קומי אם את גבר. בואי מכות'. הבחורה, לא הגברים שלצדה, קמה ואחריה גם החברות שלי. הבחורה פשוט התחילה לצעוק ולהעיף כוסות באוויר. כוס אחת פגעה לי בפרצוף והתנפצה בתוך הפנים שלי, כוס זכוכית. אמבולנס פינה אותי לבית החולים, וזה השאיר לי מזכרת טובה לכל החיים על הפנים. מאוד מכבדים אותנו כאן בקריות", היא מוסיפה. "זה שיש קומץ שלא מכבד זה משהו אחר".
תמירה ברין
דניאל, 24 – חייל מילואים ופעיל באיגי
הושפל מילולית במהלך שירותו בצוק איתן
חברים בקהילה הגאה ממלאים בצה"ל תפקידים רבים – ביחידות הלוחמות וביחידות העורף. עם זאת ולמרבה הצער, צה"ל עדיין איננו מרחב בטוח בעבור להט"בים.
"זה היה לפני שנה, הייתי במילואים במבצע צוק איתן", מספר דניאל. "אני משרת בסוללת כיפת ברזל. היו מגיעים אלינו אנשים לבקר ומביאים תרומות של אוכל ובגדים. יום אחד בא אוטובוס של האגודה למען החייל. הם הביאו לנו מתנות והמפקד ביקש שנעמוד בחי"ת כדי שהוא והמתנדבים יוכלו לומר משהו. אחד המתנדבים התחיל לנאום ואמר דברים רגילים על המבצע ואז הוסיף: 'כל הכבוד לכם שאתה פה מגִנים על המדינה. שימו לב מה קורה בתל אביב. כל ההומואים והלסביות האלה מפגינים נגד הצבא'. לקח לי כמה שניות להחליט אם ללכת או לא ללכת. נכנסתי לחי"ת תוך כדי שהוא מדבר ואמרתי: 'סליחה, אני הומו ואני כאן'. הוא אמר: 'אוקיי, אוקיי, אז אתה בסדר', כאילו השאר לא בסדר ואני יוצא מהכלל. ואז הגיעה מתנדבת אחרת שאמרה: 'מה אתה מתגאה בזה בכלל? מה אתה מספר את זה? אין לך במה להתגאות'".
בשלב הזה החלו הרוחות להתלהט, ודניאל הובל על ידי חבריו לאוהל. "לא חוויתי איזו אלימות ספציפית", הוא מסביר. "הוא לא אמר לי את זה באופן אישי, אבל הוא מייצג משהו, הוא בא להגיד תודה. למה בדברים שלו הוא צריך להשפיל קבוצות אחרות? לכל אחד יש דעות משלו. בתור חייל שבא להגן על המדינה, היה לא נעים היחס הזה כאל חייל סוג ב'". למרבה הצער, דניאל לא זכה להגנת מפקדיו בשטח. הם התנצלו על המקרה ואמרו שלא ידעו מה לעשות באותו הרגע.
דניאל. צילום: איליה מלניקוב
רותם, 17 – תלמידה וחניכה באיגי
ספגה השפלות חוזרות מצד מורה בבית הספר
מערכת החינוך אינה מקיימת מרחב בטוח בעבור בני נוער להט"בים. המקרה של רותם מדגיש שלא רק התלמידים, לעתים גם צוות המורים פועל באלימות כלפי בני הנוער.
"יש בית ספר ליד חדרה שהוא גם פנימייה שאני לומדת בה באקסטרני", אומרת רותם. "אלו קבוצות קטנות, היחס אישי וזה יהיה לי יותר קל לסיים בגרויות. למורה ללשון היו תמיד הערות. היא השפילה תלמידים ולא רק בגלל נטייה מינית, והרבה אנשים בכו בגללה. בבית הספר שלי יש תלמידים הומואים והיא הייתה אומרת להם: 'אתה לא הומו' או 'זו מחלה'. פעם היא אמרה לי מול כל הכיתה שכל הצמחים שצמחו בבית הספר נבלו בגללי, זה היה המשפט שהכי התאכזר אליי. זה השפיל אותי".
רותם מספרת שלפעמים ההערות האלו נאמרו ללא הקשר. "הייתי עוברת לידה והיא הייתה אומרת לי מילים כאלה, פשוט מסתכלת עליי וצוחקת", היא מספרת. "ולא רק זה, היא הייתה אומרת לילדים להתרחק ממני. המורה שלי הייתה אומרת לחברים שלי שאני אשפיע עליהם לרעה בהתנהגות שלי ובמיניות שלי". רותם החליטה לספר למנהלת אבל נתקלה בכתף קרה. "הסברתי לה למה אני לא נכנסת לשיעורים, שיורדים עליי בגלל מי שאני והמנהלת אמרה לי: 'זה לא נושא השיחה כרגע, נושא השיחה זה שאת לא לומדת וזה מה שמעניין כרגע'".
המקרה התפרסם, נציג איגי הגיע לבית הספר והמורה הודתה. המנהלת מצדה הכחישה. רותם ביקשה להשאיר את המורה בתפקידה והמורה עדיין מלמדת. לידיעת שר החינוך.
רותם
לדיווח על אירוע להט"בופובי אפשר לפנות למרכז ניר כץ למאבק באלימות ובלהט"בופוביה באתר האגודה או בקו החם "יש עם מי לדבר", 6205591־03
תודה לאיגי, ארגון הנוער הגאה, ולאגודה למען הלסביות, ההומואים, הטרנסג'נדרים והביסקסואלים בסיוע להכנת הכתבה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אהלן נריה כנפו, המפיק של מגזין הגברים הדתי "קידוש". פרסמת השבוע סטטוס שהפך ויראלי בטירוף ובו יצאת נגד שונאי ההומואים בקרב הציונות הדתית, כולל בצלאל סמוטריץ', וטענת שאין זכות להתערב להומואים במה שהם עושים בחדר המיטות ואין מה "לקבל אותם" או "לא לקבל אותם", כי נטייה מינית היא חלק מהזהות של האדם. ספר קצת מי אתה ומה אתה.
"אני פעיל פוליטי בן 25, גר ביישוב קהילתי דתי בשם גבעת שפירא ליד אשקלון. אני יהודי דתי, בוגר שירות צבאי, מה שנקרא כיפה סרוגה. אני גם חבר מרכז הבית היהודי וחבר הנהגת הצעירים של המפלגה. התמחיתי בעבר אצל אורי אורבך ז"ל בתור יועץ תקשורת. כל מה שלמדתי זה ממנו, כל הפתיחות הדתית והפוליטית. אורי היה אדם אמיתי וכן בעולם הפוליטיקה הצבועה, והוא היה מלא סובלנות ואהבה כלפי האחר".
מה הניע אותך לכתוב את הדברים האלה?
"היה לי דחף לומר את האמת, להשמיע את הקול השפוי של הציבור הדתי לאומי, קול שלא נשמע מספיק, אולי כי הוא בנאלי. הרבה דתיים חושבים כמוני ופנו אליי ואמרו לי שאני צודק, אבל גם שהדברים בנאליים וברורים. ניסיתי לעזור לאנשים לעשות את ההפרדה בין התנגדות פוליטית לגיטימית לדברים כמו נישואים חד מיניים ומצעדי גאווה, אף שאני ספציפית תומך בשניהם, לבין שיח של שנאה נגד הומואים".
כולם מדברים על פגיעה. הדתיים מרגישים פגועים מאורח החיים של הקהילה הלהט"בית. אז בואו נעשה סדר לח"כ סמוטריץ' וחבריו.צורת…
אבל אין הפרדה כזאת. שנאת ההומואים בציונות הדתית קשורה קשר ישיר להתנגדות הפוליטית הנחרצת של חברי הבית היהודי לנישואים חד מיניים, כפי שהתבטא בסרטון המפורסם שהופץ בזמן מערכת הבחירות האחרונה, ובעיקר לטרמינולוגיה השונאת שהם השתמשו בה.
"אתה צודק, ולכן הפוסט שלי היה חשוב כל כך. אני חושב שנבחרי הציבור שלנו בבית היהודי הם קבוצה קטנה שלא מהווה מדגם מייצג לדעות של הציבור לגבי להט"ב, וישנה מורכבוּת פוליטית גדולה יותר במגזר ממה שהשתקף בסרטון ההוא. ינון מגל, איילת שקד ונפתלי בנט הם אנשים שבהחלט לא שונאים הומואים, ולגבי שאר חברי הכנסת של המפלגה – אני חושב שהם פחות שונאים הומואים ולסביות ויותר בורים לגבי זה".
אם אתה באמת חושב שבנט לא שונא הומואים וששיח של שנאה זה דבר רע, אז הוא כשל כמנהיג של הציונות הדתית כשאִפשר לדעות כאלה להישמע ולא יצא נגדן פומבית.
"בנט כן אמר דברים בסגנון הזה. אולי לא בצורה מפורשת, אבל הוא כן החליט לתקצב את איגי, למשל, אחרי הרצח במצעד בירושלים. זה לא הדבר היחיד שהוא עשה. הוא גם נפגש בזמנו עם אסי עזר כדי לשמוע ממנו יותר על הומואים וללמוד על זה".
ובכל זאת הוא פחד להסתבך עם חברי הכנסת בסיעתו ונתן יד חופשית לשנאה ולהסתה.
"ברור שהוא פחד, כל הפוליטיקאים פוחדים, כולל זהבה גלאון הגדולה שמדברת על נישואים חד מיניים אבל יודעת טוב מאוד שלא תתאפשר אי פעם ממשלת שמאל בלי חרדים, מה שאומר שהיא תצטרך לרדת מהדבר הזה. לכן אני חושב שהמסמך שאגודת הלהט"ב רצתה להחתים עליו את בנט כתנאי לנאומו בעצרת בתל אביב היה טעות שמעיד על חוסר הבנה של העובדה שפוליטיקה היא משחק של פשרות".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
