Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
בואו נהיה כנים, אתם ידעתם שזה יגיע. מרגע שתעשיית הטלוויזיה נעצרה בחריקה בעקבות הסגר, היה ברור שאיזה גוף שידור ימהר לקפוץ על המשבר ולהפיק "סדרת סגר" עם מסרים על ביחדנס וזמן להרהורי נפש ואולי הקורונה באה ללמד אותנו משהו וכל החרא הזה. וידעתם שהפורמט המתבקש יהיה צילום פרקים דרך מצלמות וובקאם וזום ורשתות חברתיות ומה קרה לנו אנחנו מחוברים כל הזמן אבל בעצם מנותקים כאנשים. בתכלס, גם ידעתם שזה בטח יהיו נטפליקס (למרות ש-HBO ו-HOT כבר הקדימו אותה).
מה שלא ידעתם – אוקיי בסדר, אני לא ידעתי – זה מי יקח על גבו את האתגר האמנותי הזה, שמרגיש כמו קלישאת התקופה עוד לפני שבכלל צולם. לא אשקר, פחדתי שזה יהיה ראיין מרפי, אבל למרבה ההפתעה היתה זו דווקא ג'נג'י כהן, יוצרת "כתום זה השחור החדש" ו"העשב של השכן", שהפיקה יחד עם אחת מהכותבות של "כתום", הילארי וייסמן גראם, את האנתולוגיה החדשה של נטפליקס על ימי הריחוק החברתי, והיא נקראת בפשטות "ריחוק חברתי": שמונה פרקים קצרים המורכבים מסיפורים קטנים ששואפים לכסות חלק מהחוויות יוצאות הדופן של ימי הקורונה וחוסר השקט החברתי שנרקם סביבה.
אחי, אתה על מיוט. "ריחוק חברתי" בנטפליקס
הבחירה בג'נג'י כהן, יוצרת בעלת היכולת לנוע בין המצחיק לעצוב של האבסורד, היא כנראה ההחלטה הכי נכונה של נטפליקס בכל הנוגע לפרוייקט הזה. הבחירה הנכונה השנייה היתה לאפשר לה רק שמונה פרקי אנתולוגיה, לעומת סדרה בעלת נרטיב רציף שבוודאי היתה נהרסת בשלבים מתקדמים כמו כל פרוייקט של ג'נג'י. מה לעשות, היא לא טובה בעונות מתקדמות. למעשה, אני מקווה שאין לנטפליקס שום כוונה לתת לזה עונה נוספת, כי מדובר בסדרה שמתקיימת אך ורק ברגע הנוכחי הזה ולא מעבר לו, וטוב שכך, כי זה גם הדבר העיקרי שמצדיק אותה.
בלב שמונת הסיפורים השונים-אך-דומים הדבר הנושא המוביל הוא הדיסוננס הקוגנטיבי של כולנו לבד ביחד. קשה לומר שזה נושא מקורי במיוחד, שכן הוא נטחן עוד לפני הקורונה באינספור סדרות סטייל "איך הטכנולוגיה מקרבת ומרחיקה אותנו", אבל דרך פילטר הקורונה החדש היא כן מצליחה לחדש במעט, לכל הפחות באופן הצגת הסיפור הזה, ואפילו להציג כמה רגעים אנושיים במיוחד דרך מצלמות המחשב. נראה שבכל אחד מהפרקים היה מאמץ גדול לספר על האנשים שמאחורי הטכנולוגיה, ובפרקים שזה עבד (פחות או יותר בחצי מהם) זה הצליח לרגש פה ושם, גם אם הרגיש טיפה מאולץ.
חום אנושי מעציב ומעצים. "ריחוק חברתי" בנטפליקס
הגימיק של צילום סדרה שלמה בעזרת חומרים שצולמות במהלך הבידוד כשכל אדם מצלם בביתו, עם הפריים הקבוע של מסך הבית ועכבר פותח אפליקציות וידאו, לא באמת שווה מעבר לגימיקיות שבו, אבל הוא גם לא ממש מפריע. הסיפורים האנושיים הם אלו שתופסים את מרכז הבמה, ולכן כשהם עובדים הם גם מצליחים לייצר סיפור ששווה צפייה, מעורר הזדהות ורלוונטי לימים בהם כל סדרה שבה אנשים נפגשים מרגישה אנכרוניסטית. האם שמתאמצת ללהטט בין עבודתה לטיפול בילדה, המשפחה שמנסה לקיים לוויה בזום, האלכוהוליסט שמתמודד עם אתגרים חדשים – איך שלא מסתכלים על זה, הלבד והביחד מתערבבים ויוצרים חווית חיים חדשה שכולנו עדיין לומדים איך לעבור בשלום.
במובן הזה, "ריחוק חברתי" מצליחה לשים את האצבע על הדופק ולתפוס את הרגע, גם אם היא לא מגיעה לרמות המרגשות של פרק הקורונה המבריק של "Mythic Quest". לפעמים היא ממש מפספסת, כמו בפרק על הנערים שנופל בכל קלישאת "ככה הנוער מדבר כיום" או בפרק על זוג הגייז שמשגעים אחד את השני בבידוד – והאמת היא שהפרק הטוב באנתולוגיה הוא בכלל הפרק שכמעט ולא נוגע בקורונה, אלא בהפגנות ה-BLM – אבל כש"בידוד חברתי" מצליחה לקלוע, היא עושה את זה ברגש רב ועם חום אנושי מעציב ומעצים שמוקרן מבעד למסך הדיגיטלי, בדיוק מה שחסר לנו בימים האלה.
תגידו מה שתגידו על העונה החדשה של "כתום זה השחור החדש", מי שדמותיהן של קרייזי אייז, רד, פוסיי ואפילו צ'פמן חדרו עמוק ללבו, ישמור לסדרה חסד נעורים לעולמי עד. לא מדובר בנטיה נוסטלגית מופרזת של כותבת שורות אלה, כי אם הערכה מוצדקת לגמרי לאחת הסדרות הייחודיות, המהפכניות והאיכותיות שהיו כאן. אז נכון, בעונה 5 כבר קצת התחשק לנו לבעוט לפייפר בפרצוף ודי הפסקנו לעקוב אחרי ענייני הכנופיות, אבל אל ניתן לזה לפגום באהבתנו לסצנות ולרגעים שראויים להינצר בפנתיאון. אז מה אתם זוכרים מכל הטוב הכתמתם הזה?
ביג ביזנס: ליה דלאריה לא רק נלחמת על זכויות, אלא גם כובשת לבבות
ליה דלאריה, השחקנית והסטנדאפיסטית, הציגה עצמה לאמריקה בתחילת שנות ה־90 בתוכנית לייט־נייט במילים "אני דייקית עצומההההה!" וחוללה מפץ. מאז היא הפכה לאחת מכוכבות "כתום זה השחור החדש", ועכשיו גם לאורחת הכבוד של עיריית תל אביב בשבוע הגאווה. ריאיון
יום לפני מצעד הגאווה. לרחובות בתל אביב היה ריח של מיץ סקס בבישול אטי על אספלט. החמסין טיגן לכולם את המוח. הקיום העירוני עבר לסלואו־מושן מטופש, מהסוג שגורם לחתולים ללכת ברוורס. ולתוך כל היופי הזה, באמצע הלובי של מלון קרלטון, מתפוצצת פתאום פצצת אנרגיה חכמה במהירות 130 פעימות בדקה. קוראים לה ליה דלאריה.
הדבר הראשון שקורה הוא שכל הראשים מסתובבים. גם מי שלא מזהה אותה כביג בוּ מ"כתום זה השחור החדש" לא יכול להתעלם מהנוכחות שלה, מהקול הרועם, מהצחוק המתגלגל. דלאריה (58), סטנדאפיסטית על וזמרת ג'אז, נמצאת על הגל. תמיד. "על איזה כוכב המדינה שלכם?", היא יורה, "זאת לא אותה השמש של כדור הארץ. שמתי מגן קרינה בדרגה 50 והשמש שלכם אומרת כזה, 'אוי, זה ממש חמוד, תני לי לשרוף לך את זה'. זה משוגע. לקחו אותנו הבוקר למצדה, ואני שואלת את עצמי, מה אני עושה במדבר באמצע היום? מנסים להרוג אותי? חשבתי שאני אורחת כבוד. אם אני אמות פה זה לא ייראה טוב בתקשורת!".
דלאריה, שאכן הגיעה לארץ כאורחת של משרד החוץ ועיריית תל אביב בשבוע הגאווה, פרצה לתודעה האמריקאית ב־1993 כשהתארחה בתוכנית של ארסיניו הול והציגה את עצמה לאומה הנדהמת במילים הבאות: "אלה שנות ה־90, זה מגניב להיות קווירית ואני דייקית עצומההההה!", הצהרה שהפכה אותה בבת אחת לאיקונה להט"בית אגדית ולקומיקאית הראשונה מחוץ לארון בלייט נייט האמריקאי.
"זו הייתה הופעה מכוננת בעיקר בשבילי", היא אומרת. "אני אוסף של דברים שתעשיית הטלוויזיה לא אוהבת. לא תשמע אותי קוראת לעצמי 'לסבית' או 'להט"בית', אני מאוד אולד סקול לגבי זה. אני קווירית כי זו הגדרה שעוטפת את כולם. ההגדרות האחרות מחדדות את ההבדלים בינינו במקום להדגיש את מה שמאחד אותנו, אז לא רק שאני קווירית, אני קווירית עם פה גדול, רדיקלית, פוליטית, פמיניסטית, שמנה, לא צעירה".
בקיצור, את לא אלן דג'נרס.
"עוד לפני אלן לסבו־שיק היה די פופולרי בטלוויזיה. אבל אני לא לסבית כזאת. אני בוצ'ה, אני לא נשית, אני לא שמה ליפסטיק, אני לא מדברת על כמה שגברים חמודים. ואני שמנה. אני הסיוט של תעשיית הטלוויזיה. החברות השחורות שלי בסדרה צוחקות על זה. אוזו אדובה ("קרייזי אייז" ב"שחור זה הכתום החדש", יט"ב) אמרה לי 'זה שאת לבנה זה בערך הדבר השישי ששמים לב אליו בקשר אלייך".
וזה מה שעצר אותך.
"אני חושבת שכן. הרבה יוצרים רצו לעבוד איתי, אבל היו המון דברים שלא הסכמתי לעשות בגלל העמדות הפוליטיות שלי. אמרתי הרבה יותר 'לא' מאשר 'כן'. בהתחלה הסכמתי לעשות כמה תפקידי סטריאוטיפ של בוצ'ות, וכשהבנתי שזה לא הולך להשתנות הפסקתי לשתף עם זה פעולה".
איך?
"הבנתי שאני לא חייבת להיות בטלוויזיה בכל מחיר. כשהציעו לי להשתתף ב'קליפורניקיישן' קיבלתי את התסריט ורציתי לסרב לו, כי הטקסטים ששמו לדמות שלי בפה הם לא טקסטים שבוצ'ה דייקית הייתה אומרת. במקום לסרב ולהגיד שזה בולשיט, המנהל שלי הציע שאקח את התפקיד, אטוס ללוס אנג'לס ואציע להם שינויים. כשהגעתי לסט הצלחתי ממש להצחיק את (דיוויד) דוכובני ואת המפיקים והם פשוט הקשיבו לי. זו הטקטיקה שלי עכשיו".
מדהים שזה עובד.
"כן. מאז 'כתום' אנשים ממש דלוקים עליי, הם רוצים מאוד שאשתתף בהפקות שלהם. זה נותן לי כוח ואני משתמשת בו כדי לשנות. עכשיו אני מוצאת את עצמי מסרבת לתפקידים לא כי הם חרא, אלא כי אין לי זמן ומפני שהחוזה שלי ב'כתום' לא מאפשר לי לעשות כל מיני דברים. אני הביץ' של נטפליקס. אני העבד שלהם. לינקולן לא עשה עבודה מספיק טובה כשהוא שחרר אותנו".
יש משהו בליה דלאריה שמתאהבים בו מיד. כל צופה של "כתום זה השחור החדש" יודע את זה. ביג בוּ, הבוצ'ה הקצת מפחידה שהיא משחקת בסדרה, הפכה עם השנים לאחת מדמויות המשנה האהובות בדיוק בגלל הקסם החמקמק הזה. בשנות ה־90 היה קשה לאמריקה לבלוע אותה, אבל 2016 מוכנה אליה פיקס.
"היו לי חיים די קסומים לפני 'כתום'", היא משחזרת, "הסתובבתי כסטנדאפיסטית ומוזיקאית וזמרת בעולם, ומדי פעם עושה איזה תפקיד קטן בטלוויזיה או בסרט אינדי או בתיאטרון. הייתי מאושרת מאוד".
ועכשיו?
"עכשיו אפילו יותר. אני מרגישה שבורכתי. ג'נג'י קוהן (היוצרת של "כתום זה השחור החדש" – יט"ב) באה משושלת של כותבים. אבא שלה ואח שלה הם כותבי טלוויזיה מפורסמים. ההבדל בינה ובינם הוא שהיא אישה. אז תקרת הזכוכית חבטה בה הרבה שנים לפני שהיא קיבלה סדרה משלה".
היא לייט בלומר, קצת כמוך.
"אנחנו לא. זה העולם שקצת לייט בלומר לגבי נשים ומה שהן יודעות ויכולות לעשות".
לא מטריד אותך לפעמים שאת האתנחתא הקומית בסדרה?
"להפך. מרגע שהדמות של ביג בו קיבלה את סיפור הרקע שלה בעונה השלישית והפכה להיות לגמרי תלת ממדית, אני שמחה להשתתף במהלך המבריק של ג'נג'י. בדיוק כשאתה חושב שיקרה משהו מצחיק היא מכניסה את הדרמה ובדיוק כשאתה חושב שיקרה משהו נורא היא נותנת לביג בו משהו מצחיק לומר. הרבה מהדמויות בסדרה הן אתנחתא קומית, עד שהן לא".
בתעשייה שבה פוליטיקה היא מילה גסה יותר מפדופיליה, דלאריה היא פריקית אמיתית ונועזת. זו נקודת החיבור שלה לקוהן, שמשתמשת בכוח שלה בתעשייה כדי לחולל שינוי. לא רואים דברים כאלה בטלוויזיה. "אני כל כך פאקינג אוהבת אותה בגלל זה", אומרת דלריאה ודומעת מהתרגשות. "הסדרה הזאת עושה V בכל הריבועים שרצינו לסמן כל כך הרבה שנים, והיא מתוגמלת על זה בפרסים וביוקרה ובהכרה. זו מהפכה. תראה כמה סדרות נשים מובילות פתאום, תראה מה היא עשתה בשבילי ובשביל הקווירים. פתאום בוצ'ות יכולות להיות גם משהו חוץ מנהגות משאיות וולגריות ואגרסיביות. בום. ביג בו היא הדמות הכי אינטליגנטית בסדרה. בום".
את לא מפחדת שזה יתהפך פתאום?
"זה יכול להתהפך. אנחנו חייבות לדרוש דמויות תלת ממדיות, אנחנו חייבות להתעקש על טקסטים. אתה יודע שהדמות נכתבה בשבילי? לא הייתה אמורה בכלל להיות ביג בו. ופתאום אנחנו, הקווירים, מנהלים שיחה עם העולם. אנחנו כבר לא רק נלחמים על הזכויות שלנו, אנחנו כובשים לבבות".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שבוע הגאווה 2016: הכירו את התיירים שמבקרים בתל אביב
ליה דלריה ("כתום זה השחור החדש") הגיעה כי היא הביץ' של נטפליקס, אלחנדרו התאהב בכיכר מסריק, אורסולה כתבה דוקטורט על קולנוע ישראלי וסבסטיאן פה בשביל הגברים. רגע לפני המצעד, התיירים נוהרים לתל אביב בהמוניהם. תפסנו כמה מהם לשיחה
לכמה זמן?אני כאן רק עד יום ראשון בבוקר ואז ממשיכה לאירוע של נטפליקס בברלין. אני הביץ' של נטפליקס עכשיו.
פעם ראשונה בישראל?כן.
איפה את ישנה?מלון קרלטון.
למה הגעת לתל אביב?הזמינו אותי רשמית, איך אפשר לסרב לדבר כזה.
עם מי הגעת?עם הסוכן שלי ועוד חבר.
האם שמעת על אירועי הגאווה בתל אביב לפני כן?הו, כן, כל החברים הגייז היהודים שלי בברוקלין לא מפסיקים לדבר על המצעד בתל אביב. אני אוהבת מצעדים כאלה של 100-150 אלף איש, אפשר לעשות מסיבה אמיתית. בניו יורק עם כל המיליונים משהו מהאווירה הולך לאיבוד.
מה את חושבת על תל אביב או ישראל?הגעתי לתל אביב לפני שעתיים ובינתיים ראיתי שהחוף נראה נהדר. היום לקחו אותנו למצדה. מי לוקח אנשים למדבר באמצע היום?
מה התכנית לביקור?לוקחים אותי לאיזה אירוע של האירוויזיון או משהו כזה, ואז מגיע המצעד שבו אצטרך לדלג בין כמה משאיות. כל הסיכויים שאשרוד את זה.
רשמים מעניינים על נשים ישראליות?הן מהממות, אבל כל הנשים מהממות בעיניי.
מאיפה הגעת?ממקסיקו סיטי, שזה מקום לא פחות מגניב מתל אביב – חיי לילה משוגעים ומגוון תרבותי עצום.
לכמה זמן?אני מגיע לשלושה שבועות וחצי, קצת חופש וגם עבודה.
פעם ראשונה בישראל?גרתי בישראל וספציפית בתל אביב כמה שנים.
איפה אתה ישן?ליד כיכר מסריק הקסומה בדירת AirBNB.
למה הגעת לתל אביב?בעיקר למצעד שמבחינתי הוא שיא, וגם לחתונה של חברה שהדריכה איתי באיגי וגם לעבוד במטה של החברה שלי בהרצליה.
עם מי הגעת?עם חבר יקר שמתנדב איתי בארגון הלהט"בי יהודי של מקסיקו.
האם שמעת על אירועי הגאווה לפני כן?לא רק ששמעתי, אני פוקד אותם מזה כמה שנים. הייתי מעורב מאוד בעשייה בישראל, זה מפגן הכוח של קהילת הלהט"ב הישראלית כנגד הדיכוי. המצעד חשוב אפילו יותר לאור זה שהוא בסימן נשים ולאור דחיית החקיקה הפרו-להט"בית על ידי ממשלת נתניהו שהיא אחת הסיבות שהובילו אותי לחזור למקסיקו.
מה אתה חושב על תל אביב או ישראל? תל אביב עבורי היא בית. עיר מדהימה עם מגוון תרבותי ואנושי. המקום בו הרגשתי לראשונה חופשי כהומו. תרבות האוכל, ובעיקר האנשים, עושים אותה למקום שאני הכי נהנה בו בעולם. ישראל מנגד, היא מקום בשלב הזה של חיי לא מתאימה ולא נותנת מענה לצרכים שלי במגוון תחומים, בעיקר בתחום המשפחה ותחושת השוויון. אני בהחלט עושה הפרדה בין השניים. אני חושב שעבור הרבה תל אביב היא אי של שפיות קוסמופוליטית בתוך השיגעון הישראלי.
מה התכנית לביקור? להיזרק על החוף, לפגוש חברים ולהיות במגוון המסיבות העצום שתל אביב מציעה השנה. אני מחכה במיוחד לעופר נסים באצטדיון בלומפילד אבל לא פחות לרגעים הקטנים עם החברים הקרובים אליהם אני מתגעגע בכל יום.
רוז ריידווד
רוז ובת הזוג שלה. צילום: נמרוד סונדרס
גיל25
מאיפה הגעת?לונדון.
לכמה זמן?שבועיים.
פעם ראשונה בישראל?לא, פעם אחת מיני רבות.
איפה את ישנה?אצל המשפחה והחברה של אשתי בתל אביב ובצפון.
למה הגעת לתל אביב?כדי לבלות שוב עם כל החברים הישראלים שלי וכמובן שגם כדי לחגוג את אירועי הגאווה.
עם מי הגעת?הגעתי עם הכלה המיובאת שלי.
האם שמעת על אירועי הגאווה לפני כן?פגשתי את אשתי כאן בשנה שעברה, כשהגעתי לבקר חברים. הלכנו על זה, עשינו דברים בלונג דיסטנס ובחודש שעבר התחתנו. גררתי אותה ללונדון בטענה שבסוף נחייה בישראל.
מה את חושבת על תל אביב או ישראל? זה מקום מיוחד בשבילי, שלקח אותי לדרך שונה בחיים.
מה התכנית לביקור? שמש, מסיבות, חברים משפחה וכל מה שמסביב. בעקרון אני אלך לאן שיגידו לי.
למה הגעת לתל אביב?הגעתי לכתוב תקציר לסרט הדוקמנטרי שלי. הגעתי גם לדוקאביב ולפסטיבל הקולנוע הגאה. הייתי צריך מקום חמים ונעים שרחוק מכל מה שאני מכיר (מאירופה ואסיה) ותל אביב נראית מושלמת בשביל זה.
שמעת על אירועי הגאווה לפני כן?שמעתי על זה, זה מפורסם מאוד באירופה אבל לא באתי במיוחד בשביל זה.
מה אתה חושב על תל אביב או ישראל?בינתיים ביקרתי בהמון אתרים תיירותים. הייתי מופתע מהדמיון לעולם המערבי עם הפלוס הגדול שכולם פה חברותיים. הרגשתי בנוח אפילו עם הרקע האסייתי שלי. החלטתי שאחזור פעם נוספת כדי להכיר את תל אביב יותר טוב.
מה התכנית לביקור?קודם כל העדיפות היא לסיים את התקציר לסרט. אם יהיה לי זמן אני אני אשמח לגלות עוד על הסביבה. יש כל כך הרבה מסעדות וברים שהייתי רוצה לנסות, ועוד לא הספקתי להיות בים!
פעם ראשונה בישראל?לא, פעם שלישית. אני מאוהב בעיר הזו וגם בישראלים.
איפה אתה ישן?ליד הילטון, כמו כולם.
למה הגעת לתל אביב?בשביל השמש, החופים היפים, העיר, האוכל, הברים, המסיבות וכמובן בשביל הגברים.
עם מי הגעת?כל הטיסה הייתה מלאה בגייז מפריז שאוהבים את ישראל. האם שמעת על אירועי הגאווה לפני כן?כל הפייסבוק שלי מגיע לתל אביב כל שנה. זה יותר מתוחכם ואקזוטי מהמצעד בברצלונה. הגעתי בשנה שעברה ויש לי זכרונות נפלאים.
מה אתה חושב על תל אביב או ישראל?זה משוגע שיש עיר כל כך פתוחה וליברלית במקום מורכב מאוד מבחינה גיאו-פוליטית.
פעם ראשונה בישראל?מ-2010 אני מגיעה לישראל בכל שנה.
איפה את ישנה?אצל חברים. יש לי המון חברים כאן ואני מחשיבה את תל אביב לבית השני שלי. בחיים לא ישנתי כאן במלון. למה הגעת לתל אביב?ב-2010 התחלתי לעשות מחקר לדוקטורט שלי והתנדבתי בפסטיבל הקולנוע הגאה. התזה שלי הייתה על סרטים קווירים ישראלים וכך גם הספר שלי שיצא בשנה שעברה בגרמניה. מאז אני ממשיכה להגיע כל שנה לפסטיבל ולמצעד.
עם מי הגעת?הפעם הגעתי לבד אבל כבר בטיסה פגשתי חברים ישראלים, זה היה מצחיק כי לא ידענו שנהיה באותה טיסה. לפעמים הגעתי עם חברים והכרתי להם את כל מה שקורה כאן בשבוע הגאווה ומאז הם גם חוזרים כל שנה. חוף, שמש, חומוס וגאווה – אי אפשר להתנגד לזה.
שמעת על אירועי הגאווה לפני כן?אחרי כל השנים האלו אני כבר מכירה את כל הליינים ויודעת לאן צריך ללכת. אני אהיה במסיבת הגאווה הקווירית באוזןבר וכמובן שאגיע למצעד עם כל התל אביבים המשוגעים.
מה אתה חושב על תל אביב או ישראל?תל אביב היא גן עדן לקווירים. מרגישים את זה מיד כשמגיעים לירושלים. אני אוהבת את המגוון המשוגע של אנשים וצבעים בתל אביב, וכשאני מגיעה לוינה אחרי שבועיים כאן אני מרגישה מלאה באנרגיות – לא משנה כמה חגגתי במסיבות. ישראל מרגישה לי בטוחה במיוחד ליהודים כמוני, במיוחד על רקע העלייה באנטישמיות באירופה.
מה התכנית לביקור?התכניות שלי תמיד כוללות צפייה בהמון סרטים קווירים ישראלים בגלל שרובם לא יוצאים מהארץ וזה מאוד עצוב, בזה התמקד המחקר שלי. לאכול המון סביח זה גם בראש סדר העדיפויות שלי. לי ולחבר יש ליין מסיבות קווירי בוינה שנקרא "Kibbuts Klub" והוא מתמקד במוזיקת פופ ישראלית, מזרחית ויורוטראש. אני מקפידה לחפש כאן קישוטים טראשים וקיטשיים למסיבות.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כי למרות הגיל הצעיר של הדמויות הראשיות, הן עוברות שלבים בחיים שכל מבוגר זוכר ויכול להזדהות איתם – צבא, חיפוש עצמי בעיר, מערכות יחסים סבוכות. ההומור גם הוא לא למגניבים בלבד.
yes Binge
משפחה מודרנית
הסיטקום המשפחתי האולטימטיבי שמעדכן כראוי את הקומדיות שההורים שלנו רגילים אליהן משנות ה־80 וה־90, עם מסרים מתקדמים אך לא קשים לעיכול.
yes Comedy
כפולים
כמו ״המשפחה״, גם כאן מדובר בז׳אנר ותיק ולא מתוחכם של דרמת מתח, רק עשויה לעילא ובשפה העברית – שזה בונוס מעולה לצופים המבוגרים.
זמינה לצפייה ב־makoTV
מגי אזרזר ב"כפולים" (צילום מסך)
קרייזי אקס גירלפרנד
הקומדיה המוזיקלית של רייצ'ל בלום נראית על פני השטח שמרנית ולכל המשפחה, אבל השירים עוקצניים והאג׳נדה פמיניסטית בטירוף. אימא שלכם תמות על זה.
בקרוב ב־yes
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![אחי, אתה על מיוט. "ריחוק חברתי" בנטפליקס](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2020/10/Social-Distance04.jpg "אחי, אתה על מיוט. "ריחוק חברתי" בנטפליקס")
![חום אנושי מעציב ומעצים. "ריחוק חברתי" בנטפליקס](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2020/10/Social-Distance02.jpg "חום אנושי מעציב ומעצים. "ריחוק חברתי" בנטפליקס")
![מגי אזרזר ב"כפולים" (צילום מסך)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/12/sizes/כפולי2ם_wo_500_377.jpg "מגי אזרזר ב"כפולים" (צילום מסך)")
