Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

לאומנות

כתבות
אירועים
עסקאות
לא חוזרת. גל גדות. (צילום: הסרט "וונדרוומן")

עזבו את גל גדות באמאש'כם: למה הישראלים אובססיביים ל"הסברה"?

עזבו את גל גדות באמאש'כם: למה הישראלים אובססיביים ל"הסברה"?

לא חוזרת. גל גדות. (צילום: הסרט "וונדרוומן")
לא חוזרת. גל גדות. (צילום: הסרט "וונדרוומן")

נראה שבכל סבב לחימה מתעורר שוב הדחף הישראלי ללחוץ על גל גדות להעלות סטורי עם גאווה בכיפת הברזל הלאומית, ועכשיו הטוקבקיזם הגיע עד לכתבי בידור. אבל בחייכם, תעזבו אותנו מציד המכשפות הלאומני הזה ובבקשה לכו לדווח על דיאן מהאח הגדול או משהו כזה

7 באוגוסט 2022

זהו חבר'ה, מצאנו את הבעיה האמיתית. זה לקח בערך 74 שנים, אבל אתמול סוף סוף גילינו מה חסר לישראל כדי לחיות פה בשלום. לא שלום, לא סיום הכיבוש, לא ליגליזציה של הרואין (תחשבו על זה לרגע, למי יהיה כוח להילחם?) – הבעיה האמיתית של ישראל היא שגל גדות לא פרסמה סטורי גאווה על זקפתה הלאומית של כיפת ברזל בצירוף ההשאטאג StandWithUs. וונדר-וומן, הצילי אותנו, עוד לא אבדה תקוותינו.

היום השני למבצע "עלות השחר" ואף מילה מהגאווה הלאומית שלנו, הוונדר וומן הישראלית, גל גדות. כי מה זה 300 טילים לעבר המדינה שלנו?#עצוב

— Gil mishali גיל משעלי (@gilmishali)August 6, 2022

כך לפחות אפשר לחשוב על פי הציוץ הנוזף שהעלה אתמול כתב הבידור והרכילות של מאקו גיל משעלי, שהפציר בישראלית המפורסמת בעולם להפוך לדוברת בלתי רשמית של מדינת ישראל. "כי מה זה 300 טילים לעבר המדינה שלנו? #עצוב", הוא כתב. האשטאג עצוב, דמעות של מלאכים, איך אין לך בושה גברת גדות?

משעלי כמובן לא היחיד שבא בדרישות לגל גדות. הצל – מי אם לא הוא – הצליח לחדד את המסר אף יותר בסטורי שפרסם עם הכיתוב: "משפחת חדיד יצאו במלחמת הסברה שיקרית למען עזה ומפיצים פייק ניוז לעשרות מיליוני עוקבים. ואצל הישראלית המפורסמת בעולם דממה מוחלטת (ברגיל). בגלל ההתנהגות זאת אנחנו מפסידים והפכנו הרעים בסיפור…". נו כן, כי זה תמיד טובים מול רעים, ותמיד כל העולם נגדנו, והצד השני משחק מלוכלך והמגרש עקום בכלל.

https://www.instagram.com/p/CgaIBNHrdfF/

זה כבר כמעט חסר טעם לחזור שוב ושוב על האמירה שגל גדות היא אדם פרטי שלא חייב כלום לי, לכם, לגיל משעלי, לצל ולכל מדינת ישראל. היא שחקנית, אשת מקצוע, שבמקרה יש לה מלא עוקבים. זה לא אומר שהיא חייבת להשתמש במעמד אליו הגיע לטובתכם (אם בכלל להפיץ תעמולה ישראלית אשכרה לטובתכם, גם על זה ניתן להתווכח). זה שהיא לא בלה חדיד עומד לטובתה, לא לרעתה. הרי אתם שונאים את בלה חדיד, לא?

חוץ מזה, מה אם בשקט בשקט, מבלי שתדעו, היא בעצם – רחמנא ליצלן – שמאלנית? לא שאני יודע את דעותיה הפוליטיות של גל גדות, אם בכלל יש לה, אבל הנחת המוצא הזו שהיא תומכת אוטומטית במעשי הממשלה שלה עקומה, וגם אם היא לא תומכת, זה לא הופך אותה לפחות ישראלית, ציונית או דוגמנית. כן, אין קשר בין מחט לתחת. תתמודדו.

הסטורי של הצל. צילום מסך
הסטורי של הצל. צילום מסך

אז אחרי שעברנו את החלק המחייב, בואו ננסה להבין את האובססיה הישראלית הזו למנות את כוכבי ישראל לשגרירים. הבעיה היא, כמובן, הסברה. כלומר, לא ההסברה הישראלית אלא המילה הזו, הסברה, שהשתרשה על פי התפיסה הישראלית בתור הבעיה שלנו. "אין לנו הסברה טובה", גורסת הטענה הנדושה, למרות שקשה לחשוב על איזה איש יח"צ גאון צריך להביא כדי להסביר את זוועות הכיבוש והטילים והמלחמות.

וזה לא אומר שהממשלה לא צריכה לעשות עבודה יותר טובה בלהסביר את מורכבות המצב פה ולהילחם בפייק ניוז שמתנגדי ישראל באמת מפיצים מפעם לפעם. זו פשוט לא העבודה של מיטב שחקני ארצנו, כמו גם של דוגמניות, אנשי עסקים, מוכרים של מוצרי ים המלח וכל ישראלי שאירע מזלו לגור במקום אחר בזמן שמפצצים פה, ולכן צריך להוכיח את ישראליותו.

איזה מזל שבסוף גל גדות הקשיבה לביקורת, שלחה סרטון תמיכה, והצילה את עם ישראלpic.twitter.com/neOqEJ8wKG

— Lazyishai (@LazyishaiV2)August 7, 2022

ציד המכשפות העצל הזה בא מאותה המשפחה של המקארתיזם. סניף רכילאי ללאומנות המקומית שמחלקת את כולם לאנחנו או הם. גל גדות לא משתפת תמונות של ילדים מבוהלים בשדרות? אז היא חלק מהם. נו, הם, שונאי ישראל. היא לא תורמת למאבק ולכן מזיקה לו. בינאריות מוחלטת, אפס, אחד. אין אמצע. אין אפשרות לברוח מלבחור – או לעיתים, משיבחרו לך. במדינת ישראל של משעלי (מהצד הקליל) והצל (מהצד הפחות קליל אבל עדיין רכילאי, כי בואו) – אין אופציה לא להיות איתם בדעתם מבלי להיות סוג של בוגד. ואם הגענו ליום בו כתבי בידור מסמנים בוגדים, וואלק, זה דבר שקצת קשה להסביר לעולם, לא משנה כמה הסברה יש לך.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

נראה שבכל סבב לחימה מתעורר שוב הדחף הישראלי ללחוץ על גל גדות להעלות סטורי עם גאווה בכיפת הברזל הלאומית, ועכשיו הטוקבקיזם...

מאתמתן שרון7 באוגוסט 2022
סלפיש. יובל רוביצ'ק

מעט נחמה להומניסט העצוב

מעט נחמה להומניסט העצוב

דרך הסדק, מגיע אור חדש. שמביא איתו אינפורמציה חדשה: טכנולוגיה מהפכנית, אידיאלים חדשים, יבשות לא ידועות, בני זוג טריים להזדווג איתם ולהוליד ילדים טריים

סלפיש. יובל רוביצ'ק
סלפיש. יובל רוביצ'ק
16 בנובמבר 2016

1.

יש סדק בכל הדברים בעולם. ככה נכנס האור (לאונרד כהן. משפט רלוונטי מתמיד, ביחוד להומניסטים עצובים, כי:)

2.

ככה זה עובד. כל תפיסת עולם, בסוף מתרוקנת מאנרגיה: האידאלים שלה שינו את העולם, ועכשיו שהעולם השתנה, הם אינם רלוונטים יותר.

ואז מתגלה הסדק. ודרך הסדק, מגיע אור חדש. שמביא איתו אינפורמציה חדשה: טכנולוגיה מהפכנית, אידאלים חדשים, יבשות לא ידועות, בני זוג טריים להזדווג איתם ולהוליד ילדים טריים.

אור חדש נכנס לבית. והוא מחזיק כמה שהוא מחזיק. וככל שהוא דועך לאיטו, משתלטים על הבית כוחות השמרנות, שיכולתם המוצהרת היא לשמור – באלימות הולכת וגוברת – על מה שהיה פעם. עד שמרוב חושך כולם נתקלים בקיר, והקיר נסדק, ואז מגיע שוב אור חדש.

3.

הסכנה הגדולה האורבת לעולם כיום, איננה מטראמפ או פוטין או האיסלאם הקיצוני. הסכנה הגדולה היא הסתבכות מקרית, כמו זו שהובילה למלחמת העולם הראשונה.

מנהיגים עם תפיסת עולם של המאה ה-19 נכנסו למלחמה עם טכנולוגיה של המאה העשרים, ולא הבינו מה הם עושים. שורה של בריתות והסכמים בין אימפריות שוקעות, נסיכויות מסוכסכות,

ומנהיגים בעלי רטוריקה לאומנית שמבחינתם המאה ה-19 טרם תמה: נשלח כמה פרשים, נתכתש שבועיים בבוץ, הגבול יזוז קילומטר אחד לפה או לשם, וכולנו נחזור הביתה ונתלה מדליות זה על חזהו של זה. אבל מקץ שבועיים העולם היה שקוע עד צוואר במלחמה שלא ניתן היה לסיימה ללא התמוטטות מוחלטת של הסדר הקיים, ומותם של 17 מיליון בני אדם.

די דומה למה שקורה כרגע: פוליטיקאים של המאה ה-20, מתנהלים בשחצנות בתוך עולם שקצב התקדמותו הטכנולוגית בלתי ניתן לתפיסה.

לא מהפשיזם צריך לפחד, אלא מהאידיוטיזם. המלחמה הגדולה הבאה לא תבוא בגלל דת או אידאולוגיה, אלא בגלל הסתבכות של ברברים עם אייפונים.

4.

כשבא אור חדש, הוא מעניק מחכמתו גם לצדדים האפלים, הלא מתוקנים בעליל, של האדם. האור החדש נושא בתוכו את החושך החדש. וזה, בהכרח, חייב להתגלות.

וכך השנים חולפות, הביטלס הופכים ליו-2, שהופכים למדונה, שהופכת לתוכניות ריאליטי עם דוגמנים בעלי סיפור חיים מרגש ששרים כיסויים אקוסטיים שאחר כך אתה שומע בכל סניפיה של אותה רשת בתי קפה בהמתנה לאספרסו בטעם שמן מכונות, שנמזג על ידי נערה מדוכאת שמזמזמת לעצמה פרסומת של ביטוח בעודה משבשת את שמך ברמקול ("דוזי", היתה ההברקה האחרונה שחוויתי על בשרי; כמה חבל שהם לא מפגינים כזו יצירתיות בשטח הקולינרי).

5.

הבעיה של ההומניזם הליברלי איננה הימין האלים. הבעיה שלו היא שהמציאות אלימה. ולכן אין טעם לחפש מנהיג חזק, שינצח בבחירות הבאות. זה לא עניין של שיווק. צריך לשנות את המציאות עצמה.

איך? קודם כל מודים באמת. מנקים את השקרים האידאולוגיים. מוצאים שותפים חדשים לדרך. בונים מוסדות חדשים. נלחמים ברחובות על מה שחשוב. ומתעקשים להיות בני אדם, במקום שאין בני אדם.

ובעיקר, מפסיקים עם הבכי והנהי: הלאומנות העממית כל כך לא בנויה לטפל בחוליי העולם הזה, שהסדקים שבתוכה יותר גדולים מהקירות. ככל שתתחזק, כן יתרבו הסדקים. ובדיוק שם, בסדקים, נמצא האור החדש.

6.

תסתכלו על זה כך: לא אפילה חדשה משתלטת על העולם, אלא דרישה לאור חדש.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

דרך הסדק, מגיע אור חדש. שמביא איתו אינפורמציה חדשה: טכנולוגיה מהפכנית, אידיאלים חדשים, יבשות לא ידועות, בני זוג טריים להזדווג איתם...

מאתעוזי וייל16 בנובמבר 2016
הבימה (צילום: ShutterStock)

מה הדיבור? הפרובוקציה הבאה של מירי רגב

מה הדיבור? הפרובוקציה הבאה של מירי רגב

תבינו מה אתם חושבים: שלוש זוויות על הודעת שרת התרבות מירי רגב, לפיה תבחן מחדש את מעמדו של הבימה כתיאטרון הלאומי

הבימה (צילום: ShutterStock)
הבימה (צילום: ShutterStock)
6 באפריל 2016

הם אומרים

בחודש הבא יתפרסם דוח מבקר המדינה שיתייחס לקשיים הכלכליים שבהם שרוי תיאטרון הבימה. בעקבות כך הודיעה השרה רגב שתבחן את מעמדו "מתוך כוונה לחזק ולהעצים תיאטרון לאומי על כל הנגזרות הנובעות מכך". על פי הודעתה, מבלי להמעיט בחשיבותו של המוסד, ראוי לשאול במה בא לידי ביטוי היותו של הבימה תיאטרון לאומי.

אתם אומרים

על הציר בין תגובות "מי נתן לך רישיון" לבין הדרישה לשבור את מונופול האמנות ומסחטת הכספים השמאלנית, הכי אהבתם את השתיקה מכיוון האופוזיציה. הבימה בירכו על המהלך וסירבו לבלוע את הטרול, אבל יותר מעניין לדעת מי יזכה בתואר התיאטרון הלאומני של ישראל ואם לכנסת מותר להשתתף בתחרות.

אנחנו אומרים

הימין קובר את התרבות בחצר הלאומנית ורגב כזה, "בוא שנייה, נשבעת רק רוצה לדבר". את רוב כספי הציבור מבזבזים הקולגות המושחתים שלה, אבל רגב נטפלת לשנקל שמצאה מאחורי הספה. עוד צעד חסר תוכן כמו ההשתלטות על משרד שלא רצתה בו והקפיצה הפופוליסטית על הטיקט המזרחי. לו היינו הבימה, לא בטוח שהיינו נלחמים מולה על התואר הנחשק.

כתבו לנו: מה הדבר שהכי עצבן אתכם השבוע?
editor@timeout.co.il

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

תבינו מה אתם חושבים: שלוש זוויות על הודעת שרת התרבות מירי רגב, לפיה תבחן מחדש את מעמדו של הבימה כתיאטרון הלאומי

מאתנופר וחש6 באפריל 2016
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!