היו ימי עצמאות שבהם כל העם היה מתכנס מול טקס המשואות ולרגע אחד מתרגש מעצמו ביחד. הממשלה דאגה לרמוס את הרגע הזה ולפרק אותו, ומהטקס הלאומי המרגש נשאר רק מצעד עילג של סלבז, קלישאות קיטש ואצבעות בעין של חצי מהציבור. ההחלטה המבישה להעניק את הכבוד שבהדלקת המשואה לדמויות מפוקפקות כמו גל הירש ואברהם זרביב היא כתם על יום העצמאות כולו, ויותם קיפניס, שהוריו לילך ואביתר ז"ל נרצחו בקיבוץ בארי בשבעה באוקטובר, החליט לא לשתוק.

>> במדינה שמפחדת מחמלה, הטקס המשותף הוא התנגדות // טור דעה
>> ברגע האחרון: חגיגות העצמאות חוזרות לבמות המרכזיות בתל אביב

קמפיין בזק אינטרנטי שיזם קיפניס יחד עם ארגון "זזים" זינק תוך כ-24 שעות לכעשרת אלפים תומכים שהצטרפו לקריאתו אל שלושת הערוצים המרכזייםשלא לשדר את טקס התעמולה הממשלתי, או לכל הפחות לשלב בשידור את טקס המשואות האזרחי שייערך בכיכר החטופים (החל מהשעה 19:30 בהנחיית דנה מודן ויובל מנדלסון) וינסה להחזיר לערב העצמאות משהו מקסמו.

"הייתי חלק ממאבק משפחות החטופים. בימים הכי קשים בחיים שלנו, כשהגורל של משפחותינו נמצא בסימן שאלה וכשחייהן בסכנה, ממשלת נתניהו מיררה את חיינו וניסתה להשתיק את הביקורת שלנו, כשגל הירש היה השליח וקבלן הביצוע", כתב קיפניס בעמוד הקמפיין. "היינו במצב אבסורדי לחלוטין, שבו הממשלה שאמונה על הצלת חיי המשפחות שלנו מאיימת עלינו באופן אישי ומדכאת את המאבק שלנו להחזיר אותם.

"בתוך הכאוס שהמדינה שרויה בו, ממשלת ה-7 באוקטובר מנסה לשכתב את ההיסטוריה, להציג 'תמונת ניצחון' ולמחוק את אשמתה – כששיא האירוע הוא הבחירה בגל הירש כמשיא משואה", הוסיף קיפניס. "המסר ברור – להציג את שחרור החטופים כיוזמה של הממשלה. כאילו שהיא עמדה לצדנו מהרגע הראשון. כאילו שלא נדרשה המחאה הנחושה ביותר בתולדות המדינה כדי להחזיר אותם. כאילו כל החטופים חזרו בחיים. המציאות כל כך רחוקה מזה".

ספק אם הקריאה הציבורית הרחבה תגרום לערוצים המתקרנפים לוותר על שידור טקס התעמולה המוקלט, אך קיפניס מציין במכתבו את החלטתם התקדימית משנת 2024, אז שידרו את "טקס כיבוי המשואות" של משפחות החטופים ו"פורום חיים" לצד מופע הזוועות של מירי רגב. כך או כך, אזרחי ישראלמוזמנים לצפות הערב בטקס המשואות הישראלי הדמוקרטי אונלייןגם בלי סיוע הערוצים המרכזיים.

• יום העצמאות
• אסף גרניט
• מירי רגב
• שבעה באוקטובר
• מחדל נתניהו

הרכבת יורדת מהמסלול: הודעה חריגה פורסמה במהלך הצהריים מטעם רכבת ישראל, אשר הכריזו מרגע לרגע כי החל ממחר (20.8) תיסגר תחנת הרכבת השלום, והתנועה תופסת בין תחנות תל אביב ההגנה ותל אביב סבידור מרכז. המשמעות מכך היא שעד סיום העבודות ב-26.8, רכבת ישראל לא תנועה לאורך תל אביב, והרכבות מצפון יעצרו בסבידור. מכתבי תודה יש לשלוח ללשכת השרה רגב.
>>הרחוב הכי לוהט בעיר: 25 מקומות לאכול ולשתות בנחלת בנימין

הסיבה לסגירת התחנות היא החלטה "לנצל את ההזדמנות" – שזה איך שקוראים שם לתקלת החשמול הענקית שמשבשת את תנועת הרכבות ברחבי הארץ כבר 6 ימים – ולהתחיל "עבודות בטיחות חיוניות, שתוכננו במקור לחודש ספטמבר", כך לשון ההודעה. "המהלך נועד למנוע פגיעה כפולה בציבור הנוסעים – גם עתה וגם בעוד מספר שבועות. העבודות יבוצעו במרכז הרשת הרכבתית, בין תחנות תל-אביב ההגנה ותל-אביב סבידור מרכז, ויכללו טיפול ושדרוג של מרכיבי תשתית חיוניים".

תקלת הענק איתה מתמודדת הרכבת נוצרה, ככל הנראה בשלב זה, כתוצאה מפגיעה של רכבת משא בתשתיות החשמל בתחנות באזור צומת גנות שמדרום לת"א, ובאזור כפר ויתקין. "אין כאוס תחבורתי", אמרה אמש שרת החבורה מירי רגב בהתייחסות ראשונה, במהלך מסיבת עיתונאים להשקת קו קריית שמונה-תל אביב. "זו תקלה חמורה שגרמה לשיבושים כבדים. הקמנו צוות בדיקה שעובד כרגע על כמה כיוונים. זה לא נעים, אבל הרכבת המשיכה לעבוד". כלומר, עד שלא, מירי.

הפסקת פעילות הרכבת צפויה לפגוע בתחנה במיליוני ישראלים המתניידים ברכבת, שכן לפי הערכות שונות כ-2 מיליון איש עוברים מדי חודש רק בתחנת רכבת השלום. בעקבות סגירת השירות לימים הקרובים, ברכבת ישראל יפעילו קו אוטובוס ייעודי בין תחנות ת”א ההגנה, ת”א השלום ות”א סבידור מרכז, שיפעל בתדירות גבוהה של כל חמש דקות, וללא עלות. זה המעט שהם יכלו לעשות, עכשיו רק נשאר לחכות שהרכבת תחזור לעצמה, שמירי רגב תתפטר ושהממשלה ששוב לא הצליחה לספק מינימום לאזרחיה תיפול. נו, אפשר לחלום.

• הבועה
• רכבת ישראל
• דרך השלום
• תל אביב השלום
• מירי רגב

זה נראה היום כמו היסטוריה רחוקה, אבל פעם טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות היה אירוע לאומי חגיגי. כל מי שקצת מעורה בעולמות הטוויטר של פעם, יודע שזה היה אחד הלילות שבהם היה שווה לגלול שם – זה היה אירוע קאלט, משעשע, עם פיקים מרגשים ורגעים סנטימנטליים. וגם אם לא כולנו מחוברים במאה אחוז לממשלות שהיו כאן, כשטקס המשואות הגיע – הרגשנו בבית. לפחות לכמה שעות. לכן הביטול של טקס המשואות של מירי בעקבות מזג האוויר והשריפות המשתוללות באזור ירושלים הוא רק סמלי למשהו הרבה יותר עמוק שהביאה איתה ממשלת נתניהו לטקס.

>> לא נזכור כלום: איך ולמה ויתרו יוצרי הטלוויזיה בישראל על השואה
>> יש הזדמנות לתמוך: פסטיבל אוכל של מילואימניקים מגיע לשרונה מרקט

בניגוד למה שנהוג לחשוב, זה לא השתנה מיד עם עלייתו המחודשת של בנימין נתניהו לשלטון ב-2009, ואפילו לא עם הפיכתה של מירי רגב לשרת הטקסים הלאומיים. בראשית הדרך, רגב ארגנה כמה טקסים לא רעים, כאלה שהצליחו להתעלות מעל המחלוקות (למרות השרה, שהיא מחלוקת בעצמה) ולספק רגעים יפים ומאחדים.אבל אז, כמו עם דברים הרבה יותר גדולים – משהו קרה. כפי שממשלת הימין בשנים האחרונות מתעקשת לנתץ כל פרה קדושה, כל דבר שחשוב לנו כעם וכל דבר שקשור לכללי משחק שאינם נאמנים להם אישית – כך קרה גם עם הטקס שסימל את אחדות העם ותפארתו. הטקס שבו גם מי שלא הצביע לממשלה, יכול היה להרגיש במקום.

פעם זה היה טקס של כולם. לוסי אהריש מדליקה משואה ביום העצמאות ה-67 (צילום מסך: יוטיוב)

וכמו תמיד בדברים האלה, זה התחיל עם החלטה אחת קטנה. ביום העצמאות ה-70 למדינת ישראל, החליטה וועדת הטקס לשבור טאבו ולתת לראש הממשלה, בנימין נתניהו, לנאום בטקס. בהתחלה עוד התאמצו לתרץ – שמדובר במסורת לפיה מדי עשור ובכל יום הולדת עגול גם ראש הממשלה מצטרף לחגיגה. אחר כך הם ויתרו אפילו על התירוץ. כייש סיבה שטקס המשואות לא כלל אף פעם נאום של ראש הממשלה. גם אם נשים את נתניהו בצד (לרגע), ראשי ממשלה בישראל תמיד היו דמויות שנויות במחלוקת. ואולי באופן טבעי – הם אלה שתפקידם הוא לעשות, לנקוט בצעדים לא פופולריים, להוביל תוכניות שגורמות לנו להתווכח – להחליט על שלום ומלחמה. שרון, רבין, בגין, שמיר, פרס – לא משנה מה דעתכם האישית עליהם, היו אנשים שלא היו מקובלים על כלל חלקי העם.

ולכן מייסדי הטקס המקורי ידעו היטב להשאיר את הפוליטיקה מחוץ למשוואה. הנואם היחיד בטקס היה יו"ר הכנסת – אמנם גם הוא פוליטיקאי, אבל כזה שלפחות מתיימר לייצג את השיח הציבורי-ממלכתי, את הניסיון לאחד בין המפלגות השונות ולייצר איזשהו "יחד". גם אם ראשי הממשלה השונים מאוד רצו, הם ידעו שהם לא יתקרבו לנאום בטקס. לרוב הם אפילו לא נכחו בו ומילאו תפקיד ממלכתי בטקסים אחרים.עד שכאמור, מישהו החליט לשבור גם את זה. וההחלטה הקטנה הזאת, לכאורה קטנונית ולא חשובה (מה אתם עושים עניין?), היתה הרגע שבו נסדק הסדק שאפשר לטקס לחיות מעל המחלוקות הבוערות שתמיד היו בינינו.

בנימין נתניהו, תרצו או לא, תסכימו או לא – הוא דמות שאינה מקובלת על חלק עצום בעם. צד שלם במפה הפוליטית, כרגע בין 60 ל-70 אחוז מהבוחרים אם להאמין לסקרים, מסתכל על נתניהו כמי שפגע במדינת ישראל, כפי שהימין הסתכל על שרון אחרי ההתנתקות או על רבין אחרי אוסלו. אפשר להתווכח על הפרסונה, אבל אי אפשר לבטל את התחושה הזאת.ההחלטה לכבוש עבור נתניהו מקום בטקס הממלכתי, בדיעבד, היתה אם כל חטאת. מהרגע הזה רבים הרגישו מנותקים מהטקס ושהוא לחלוטין אינו מייצג אותם. ומשם, טקס המשואות הממלכתי – כמו הרבה דברים ממלכתיים – הוחרב לחלוטין.

ועוד לא דיברנו על מדליקי המשואות: מה שפעם היה מעמד מיוחד לאנשים לא בהכרח מאוד מוכרים שתרמו לחברה הישראלית, נקבע היום במקרה הטוב על פי שיוך פוליטי וסלבריטאות, ובמקרה הפחות טוב לפי השאלה "מי ענה למירי רגב בטלפון". בשנים האחרונות, המעמד המקודש של הדלקת משואה ביום העצמאות הפך למטבע עובר לסוחר, ומגיעים אליו הרבה מאוד אנשים שאולי עשו דברים יפים, אבל בינם לבין תרומה משמעותית לחברה הישראלית אין הרבה. במקומם התייצב מצעד הסלבריטיז שמירי רגב הצליחה לקבץ, שמוסיפים לו זוהר גיא פינסי מפוקפק ובטח לא מוסיפים הרבה כבוד.

מישהו צריך כאן סלבז? טקס המשואות ביום העצמאות ה-75, 2023 (צילום מסך: רשת 13)

קחו, למשל, את דני אבדיה. גילוי נאות: אני מאוד אוהב את אבדיה. אני חושב שהוא כדורסלן נפלא, שהולך ומתפתח להיות אגדת ספורט ישראלית. כבר היום, במידה רבה, הוא הכדורסלן הגדול ביותר שצמח במדינה שלנו. אבל הדלקת משואה? באמת? האם זה לא משהו שצריך לתת לספורטאים בסוף הקריירה, ולא בתחילת הדרך? אחרי שתרמת רבות לספורט הישראלי, ולא במהלך? מה זה אם לא רצון לרדוף אחרי הלייקים וההערצה של בני נוער?

כנראה שלשם הגענו – מירי רגב יודעת שלא מעט אמנים לא רוצים להשתתף בטקס, אז היא ממציאה אמנים ישנים שיבואו לשיר. זה פאתטי, זה עלוב, וזה ממחיש כמה הממשלה מתעקשת להמשיך ולסדוק כל דבר שפעם היה ממלכתי והתיימר לדבר אשכרה לכולם

גם ההחלטה הפופוליסטית לתת לבן שפירו להדליק משואה – כן, שפירו ידע להגן עלינו וזה נחמד מאוד. אבל שפירו הוא, קצת כמו נתניהו, ימני קיצוני שונא ליברלים ודמות רעילה מאוד בעיניי הרבה מאוד אנשים גם כאן בישראל. האם טקס שאמור לייצג את כלל העם (וכן, זה כולל נשים וזה כולל להט"בים וזה כולל – לא תאמינו, אפילו שמאלנים) יכול לכלול איש כזה?ואפילו לא דיברנו על זה שאם פעם הספיק בן אדם אחד כדי להדליק משואה – היום דוחפים שלושה במשואה אחת כדי שיהיה שמח. אי אפשר שלא לראות את אובדן הדרך אפילו באופן שבו הטקס מתנהל.

ותסלחו לי אם זה קטנוני, אבל ההחלטה שבאמת הביאה את הסעיף הגיעה אתמול (ראשון): בהחלטה שהלוואי שהיא לא עקיצה לירדנה ארזי שסירבה להדליק משואה, מארגני הטקס הודיעו כי השנה נזכה במהלכו להופעת AI – הולוגרמות של עפרה חזה, שושנה דמארי, ג'ו עמר ועוזי חיטמן, ש"יופיעו" (או במילים יותר פשוטות, יהונדסו טכנולוגית) בפני הקהל הנרגש. ומדובר בלא פחות מחרפה.חזה, דמארי, עמר וחיטמן הם אמנים נפלאים שתרמו רבות ליצירה הישראלית, רק שמה לעשות, הם קצת מתים ולא יכולים להופיע בכוחות עצמם במצבם. מה עושים? משתמשים באיזה ויץ טכנולוגי מטופש (תכף תעשו מהם איור של ג'יבלי), מעלים באוב את דמותם ותופרים הופעה שתצמרר את הקהל (אולי צמרמורת מהזן הקריפי).

זו החלטת עוועים. רוצים לכבד את מורשתם של האמנים הגדולים האלה? קחו זמרים אמיתיים, שממש חיים, ותנו להם לבצע את שיריהם. זו תהיה מחווה הרבה יותר מדויקת מאשר שימוש מניפולטיבי בקול שלהם, אחרי שמתו ובלי שנתנו את הסכמתם לכך. מרוב רצון "לכבד", יש כאן משהו שמבטא חוסר כבוד מובהק ליצירה האותנטית שלהם בחייהם. רק רצון להשתמש בדמות שלהם באופן נצלני, אחרי שמתו, כדי לייצר עוד תהודה מלאכותית להפקה של מירי. חבל שלא היתה שם קצת אינטליגנציה לא מלאכותית כשקיבלו את ההחלטה.

כנראה שלשם הגענו – מירי רגב יודעת שלא מעט אמנים לא רוצים להשתתף בטקס, אז היא ממציאה אמנים ישנים שיבואו לשיר. זה פאתטי, זה עלוב, וזה בעיקר ממחיש כמה הממשלה הנוכחית מתעקשת להמשיך ולסדוק כל דבר שפעם היה ממלכתי והתיימר לדבר אשכרה לכולם. זה הסמל המובהק לתקופה שבה אנחנו חיים – הממשלה אפילו לא מתיימרת לפנות לצד שלא הצביע לה. לא רוצה להושיט יד, לא מחפשת לשמוע את דעתו. יש לה את תומכיה הנאמנים ושכל השאר (מחילה על הצרפתית) ילכו להזדיין. לא טוב לכם? תעבירו לטקס המשואות של ברלין, יא חמוצים.

נשמע וולגרי? כששומעים את נציגי המדינה, ומסתכלים על הליינאפ של הטקס שאמור לייצג את כלל החברה הישראלית ביום חגה – מבינים ש"וולגרי" זו מחמאה. גםביום העצמאות הזה בטח נשמע דיבורים על "אחדות" ועל האמונה שבסוף, גם אנחנו חושבים אחרת, כולנו חלק מאותו עם. יכול להיות שהשאיפה הזאת מיושנת, אבל אם רוצים שמשהו ממנה יתקיים – ועד כמה שזה נשמע קטן ושולי – זה מתחיל מטקס המשואות, שצריך לצאת מהידיים של הפוליטיקאים, ולחזור לידיים המחבקות של אזרחי ישראל. כולם.

• טור דעה
• יום העצמאות
• מירי רגב
• בנימין נתניהו