>> פורסם לראשונה ב-21.4.22 (כן, בדיוק לפני ארבע שנים. ככה זה)
>> אביב מארק הלך אתמול לעולמו בגיל 63 לאחר מאבק הירואי במחלת ריאות כרונית שנמשך למעלה מעשור. מארק היה מהדמויות האהובות ביותר בסצנת הרוק המקומית, מאנשי הסאונד הטובים בארץ ומוזיקאי מופרע בזכות עצמו (סאבווי סאקרס, אביב מארק והמוות/הנצח), יליד תל אביב והכי תל אביב שיש. תל אביב מארק. אירחנו אותו במדור "העיר שלי" לטובת קמפיין הגיוס שערכו חבריו המוזיקאים כדי לממן את המסע שלו אל השתלת הריאות בארצות הברית. הניתוח הוכתר בהצלחה אך ההתאוששות ממנו הייתה קשה, ועכשיו הוא יחסר לכולם מאוד.

1. הפסל "אישה נגד הרוח" של אילנה גור

הפסל הזה, הממוקם על הגבעה של צ'רלס קלור ליד הים זו הנקודה הקבועה של מוניק, שלי והכלבות שלנו קימי וזואי, שנהנות לרוץ אחרי הכדורים שאנחנו זורקים להן. אנחנו אוהבים לפרוס שם שמיכה, לשבת שם, להנות מהאוויר הטוב. אני מאוד אוהב את צ'רלס קלור, את המרחבים שיש שם. עם הגב לבניינים רואים רק את הים הפתוח, והים תמיד מנחם ומעודד. המקום עם הכי הרבה טבע בעיר. אחד המקומות האהובים עלי בעיר.
פארק צ'רלס קלור תל אביב

2. אבו חסן סניף הדולפין

כבר כשעולים למעלה לרוחב הדולפין מתחילים לרייר ולדמיין את המסבחה והפול. אני אוהב לשבת שם בשולחן בחוץ, ליד הפתח, ולהסתכל על הנמל. מבחינתי זה בית המקדש השלישי. מאז שאני זוכר את המקום הוא לא השתנה, ולמרות כל הוויכוחים בין אנשים על חומוס כזה או אחר, בשבילי זה תמיד יהיה מספר אחת. אווירה אחרת, גן עדן.
הדולפין 1 יפו

3. ריבר סטודיו

חדר החזרות והאולפן של קובי כהן, מתופף להקת הנצח. חדר מצוין. המון חזרות עשינו שם, עברנו הרבה חוויות מעניינות, מקום שמאוד קרוב לליבי. עם אווירת רוקנ'רול אמיתית שקובי יצר שם, הכי לא מלוקק ואפשר לעשות שם הכל ולהרגיש כמו בבית. מאוד ממליץ לעשות שם חזרות ולנגן שם.
רבניצקי 7 תל אביב

4. עמדת המיקסר בלבונטין 7

הייתי סאונדמן הבית של המועדון במשך שנים, זה היה הבית השני שלי, עמדת המיקסר. עשיתי שם סאונד למאות הופעות, הופעתי שם בעצמי עשרות פעמים ויש לי קרבה מיוחדת בלב לעמדה הזו, שבה ביליתי חלק גדול מהשנים שלי בלבונטין.עבורי, כשנכבה האור ומתחילה ההופעה, הריגוש של ה"לייב גיג" ניצת מחדש, כל פעם, ולא משנה כמה פעמים עשיתי סאונד או הופעתי. ללבונטין 7 יש חלק גדול מזה.
לבונטין 7 תל אביב

5. עזאזל בר

בר חדש עם אווירת רוקנ'רול, בלי היפסטריזם מלוקק, שנמצא בפסאז' באלנבי 94. המקום ששייך לערן סלומון (איש הרוטשילד 12 והרצל 16 בעבר). מאוד ממליץ להגיע לשם באופן כללי ובמיוחד בערבים שרם אוריון מתקלט.
אלנבי 94 תל אביב

6. סון רון

קבב בנאן, המנה הכי מושלמת ומושקעת בין שלל אפשרויות אוכל הרחוב בתל אביב. מגוון הטעמים והרטבים והעשייה של הקבב בתנור האבנים – זו המנה הכי טעימה שיש היום. ובכלל, זה מקום משובח ואנשים נחמדים ותמיד כיף וטעים שם.
יהודה הלוי 44 תל אביב

>>אביב מארק עם יהלי סובול בהופעתו האחרונה, דצמבר 2024:

• העיר שלי
• אביב מארק והנצח
• לבונטין 7
• אבו חסן

>> רעות דורון (כדאי שתעקבו) היא זמרת ויוצרת שאלבומה הראשון בעברית, "אלף פנים לאבל", יצא ממש לאחרונה בלייבל גוסטאון של שוזין (אבל אולי אתם מכירים אותה מהג'ונז). האלבום נולד מתוך רגע ארוך של שיתוק אמנותי מוחלט שאחז בה לאחר אוקטובר 2023. מתוך המקום הזה, היא מצאה שפה חדשה וישירה, ולראשונה כתבה בעברית שאלות קיומיות קשות על הניתוק והעתיד חסר הודאות. הפרויקט התגבש בתוך מעגל תומך ופעיל של יוצרים חברים שהם קודם כל חברים – מעל עשרה מוזיקאים עולים ומבטיחים, ביניהם מפיקי האלבום איתמר שדות (Allan Tune), דניאל יצחקי, יונגי ומתן. חבורה זו, שיוצרת, מופיעה ומבלה יחד, היא הכוח שמחזיק את האלבום והרים גם אותה בתקופה הזו. ב-13.5 היא תופיע איתם בלבונטין 7, יש לכם זמן להיערך נפשית.

>> חומר קריאה למגירה וצמרמורת מדידג'רידו // העיר של רונן וודלינגר
>> אי ירוק בים האורבני והבר הטוב בתל אביב // העיר של דן יואל
>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן

1. חוף מציצים

בתור ילדה, ארוחות שישי בקיץ היו עוברות ממסביב לשולחן למול השקיעה על כיסא פלסטיק לבן בחוף מציצים. זה היה החוף המועדף כי אנחנו אנשים נוסטלגיים, ואבא שלי בילה הרבה בחוף הזה בתור ילד. בכללי הים הוא מקום שאני אוהבת מאודדד. היו תקופות שכל סופ"ש לקחתי את עצמי עם אוזניות להתחרדן בשמש. גם בחורף, יש בו משהו פראי ומשוחרר יותר כי כמעט ואין בו אנשים.

2. החדר שלי

יצאתי מהבית של ההורים ישר לתל אביב ללב פלורנטין. ואני אוהבת את זה, את הפער בין הרעש וההמוניות בחוץ לבין השקט בחדר שלי. הכי מרגיש בו מוגן, בבית קטן שיצרתי לעצמי. זו גם פעם ראשונה שיש לי קלידים בחדר, מה שמאפשר לי ליצור כל הזמן שזה מדהים. הרבה דברים יפים ומכוערים יוצאים בלילה כשאני כותבת ושרה עם הפסנתר, המרחב הזה מיוחד ממש ולא הבנתי כמה הוא חשוב עד המעבר לעיר.

3. לבונטין 7

חוויתי כל כך הרבה הופעות שונות בלבונטין שלא לציין אותו כאן זו בדיחה. יש משהו במקום הזה, עם הקיר באמצע, הריח של הסיגריות וחדר האמנים הצפוף שפשט מצליח להוות בית לאמנים בעיר. המעבר לתל אביב היה הרבה יותר חלק בזכות הלבונטין 7, תמיד יש אווירת פגישת מחזור כשעולים לעשן למעלה אחרי ההופעות, ויצא לי להכיר ככה המון מוזיקאים ואמנים מדהימים.
לבונטין 7 תל אביב

4. ג'ונז

מבלי לשים לב אני כבר מעל שנה עובדת בג'ונז. בשבילי הוא הרבה יותר מבר ג'אז בלוינסקי. הוא פנינה בשוק. הכרתי אנשים צבעוניים, למדתי המון על חיי הלילה בתל אביב והכי חשוב זה שנחשפתי לכל כך הרבה מוזיקה חדשה. כל צבעי המוזיקה השחורה בערך. עבדתי כמעט בכל תפקיד בבר, וזה תמיד לווה עם פסקול מדהים ברקע.
זבולון 13 תל אביב

5. אולפני כאוס

אני אוהבת את המקום הזה כל כךךךך. שם הייתה הפעם הראשונה בה השירים מהאלבום האחרון שהוצאתי קיבלו חיים. ביחד עם הלהקה שלי, שהם החברים הכי טובים, יצרנו את ההופעה הזו בקלות, כימיה מוזיקלית כזו אי אפשר להסביר באמת. זו ההרמוניה הכי נעימה בעולם. אני רק מחכה לחזור לשם כי זה סימן שיש עוד הופעה בדרך.
המקצוע 4 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

לא אוהבת זו הצהרה גדולה, אבל אני חושבת שפלורנטיןכבר קשה לי. היא הייתה בדיוק מה שהייתי צריכה כשעברתי לתל אביב לפני מעל שנה. להכיר אנשים, להתערבב, הקיבוץ הזה שהשכונה מצליחה ליצור בזכות האנשים. אבל כרגע היא סוגרת עליי. אני פתאום לא מצליחה להבחין ביופי שלה, אלא רק בטינופת והטירוף הלא טוב שקורה שם. וגם מרגיש לי שהתערבבתי, שמצאתי את האנשים שלי שעוטפים אותי פה, ואין לי צורך בשכונה כולה כדי לא להרגיש לבד.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לאחרונה הייתה בג'ונז ארוחה שבעיניי שינתה את צבע הקירות במקום. הפיחה בי המון השראה. לראות יצירה שלאו דווקא קשורה בצורה ישירה למוזיקה (למרות שיש קשר וודאי בין מוזיקה לאוכל כמו הרבה קווים באומנות) ממש פתחה לי את הלב. לחוות אנשים עושים את מה שהם אוהבים במקסימום ועם כלכך הרבה תשוקה. מעניין אותי לדעת לאן זה יביא אותי ברמה של היצירה שלי כשאני נחשפת לאנשים שחווים את הדבר הזה בעולמם. יש משהו מיוחד בתאוות שנפגשות, ושם באותו הערב הרגשתי את זה כל הזמן.

איזו יצירה נתנה לך לאחרונה כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הבושה" של דניאל יצחקי. מחרפן. שמעתי אותו פעם ראשונה וזה הרגיש כמו סטירה ענקית בקטע טוב ממש. הכתיבה הכנה הזו, שמביאה מטאפורות מהחיים שלנו בשנתיים האחרונות זה כלכך חכם, וישר מכווץ ומחבר בו זמנית. כתיבה מדוייקת, הפקה טייט ובעיקר החוכמה הזו להצליח לתרגם את מה שכולנו מרגישים דרך אומנות בצורה הזו. מזכיר לי שאפשר לחדש כל הזמן ושהשיח סביב מה שאנחנו מעבדים הוא בלתי נגמר. גם הקליפ מדהים. בקיצור חובה להאזין ולצפות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל גוף שמטפל בפוסט טראומטיים, בעיקר חיילים ומילואימניקים בפרט. שם זה המפגש האישי שלי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
איתמר שדות!חבר טוב, מפיק על ומוזיקאי בחסד. כל דבר שהוא נוגע בו הוא מיוחד וממש הוא. אני בריפיט כבר שנה על האלבום האחרון שהוציא, ובעיקר מתרגשת לחומרים החדשים שלו בעברית. גם הוא כמוני עשה סוויץ' מאנגלית לעברית ואני יודעת כמה זה תהליך מיוחד וחשוב כמוזיקאים פה בארץ. ופשוט כישראלים. הדברים פתאום נשמעים אחרת. וכמו שזה הוציא ממני מילים שלא חשבתי שאוכל לכתוב, ככה גם ממנו אני בטוחה.

מה יהיה?
חייב להיות טוב. גם כי גדלתי על אגדות ושהטוב תמיד מנצח את הרע לא משנה מה. וגם כי אנחנו משתנים, שוכחים וגם מתרככים עם הזמן. מה שהופך ברגע את המורכב לפשוט יותר. הדבר היחיד שאני יודעת זה מה שעובד לי עכשיו. אני מתרכזת בהווה ומתמכרת להוויה של הכאן ועכשיו. יש בזה משהו משכר ומפקס בו זמנית. לכתוב, לשיר, ליצור עם אנשים שאני אוהבת ולפרגן אחד לשני. ברגע שהתפכחתי למדתי שמוזיקה היא התשובה. גם כשהיא שואלת היא עונה וזה שומר עליי איכשהו. אני לומדת עם הזמן מה זו ההחלמה הזו שכולם מדברים עליה כל הזמן. מהמלחמה, מהדיכאון המדיני, מהאובדן. ממה לא. וברגעים קטנים כשאני מרגישה את עצמי קצת אחרת מאותה שבת שחורה, אני יודעת שאני באיזושהי דרך מתרפאת. אני צוחקת יותר לאחרונה ומחבקת יותר. אלו סימנים טובים ואין מצב שאני היחידה.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• חוף מציצים
• פלורנטין
• לבונטין 7
• ג'ונז

>> אילת רוה היא זמרת-יוצרת ואחת הקולות המעניינים במחוזותינו. תוכלו להיווכח בכך בעצמכםן בשבוע הבא בלבונטין 7 (רביעי 14.1), כשהיא תשיק עם להקתה את האי.פי "זה לא לתמיד".הכרטיסים שלכם כאן.

>>מיץ התפוזים הכי טוב וחנויות ספרים כמו בחו"ל. העיר של שקד בשן
>>קצת ירוק לנשמה ומקומות שהיו חסרים בעיר // העיר של נטעלי בראון
>>קפה בת"א של פעם והממולאים הטובים בעולם. העיר של יסמין רביב

1. אולפני פלוטו

בשנה האחרונה למדתי הפקה באולפני פלוטו שנמצאים בדרום תל אביב, ומהר מאד המקום הזה נהיה הבית השני שלי. הלימודים היו מדהימים, ויצא שהכרתי שם אנשים שנהיו החברים הכי טובים שלי. בימים אלה אני עובדת על האלבום השני שלי שם. יוצא לי להיות שם לפחות פעמיים בשבוע וכל פעם זה כמו לחזור הביתה. מדובר במקום עם כמויות של קסם ואנשים מדהימים ומוכשרים.
לבנדה 45 תל אביב

2. הגינה מול הים בגן העצמאות

זה המקום שלי ושל החברה הכי טובה שלי, היא הכניסה בי אהבה ללכת לראות שקיעות שם בכל הזדמנות אפשרית. היא עכשיו בטיול הגדול אז אני מתגעגעת אליה וזה פחות כיף בלעדיה, אבל זה עדיין כלכך מרגיע ומשמח אותי.

3. לאבה

זה המקום האהוב עליי ועל חברים שלי. אנחנו אוכלים שם המון. פשוט אין לי אהבה בחיים כמו לשבת שם, לדבר, לשתות יין ולאכול פסטה. זה כנראה המקום בעיר שאני יושבת בו הכי הרבה.
סמטת בית הבד 7 תל אביב

4. הבארבי

מקום שאני פשוט מתרגשת כל פעם שאני בו לא משנה מה. כמו יראת כבוד כזאת. החלום הכי גדול שלי בחיים זה להופיע שם. כל פעם שאני שם אני פשוט מקבלת כמויות של דרייב.
נמל יפו 1, יפו

5. הבית של ההורים שלי

אין לי בשביל מה להסביר למה הוא המקום הכי טוב בעיר, הוא פשוט כזה. הוא מלא באהבה ובמוזיקה ואמנות והוא גם בשכונה שאני כלכך אוהבת. מאוהבת קשות בבית הזה.

מקום לא אהוב בעיר:

נחלת בנימין בחמישי בערב. פשוט חרדה קיומית. בחיים לא מתקרבת לשם. רק לראות את נהר האנשים שיש שם עושה לי התקף חרדה. איך אנשים מצליחים להנות בצפיפות הזאתתת אני לא מבינה זה כל כך מלחיץ.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בספטמבר האחרון לבונטין 7 ומוזיאון תל אביב עשו לילה לבן במוזיאון וזה היה מדהים. הייתה הופעה של אלון עדר שגרמה לי לבכות. הייתה אזעקה תוך כדי ״יומבו״, והאולם של ההופעה היה המרחב המוגן אז כולם נכנסו. אלון והלהקה המשיכו את ההופעה, ותוך כדי לכולם צלצלו הטלפונים עם הרעש המלחיץ הזה של הצופר, אבל המוזיקה וזה שכולם היו יחד בזה, זה היה מנחם ואבסורדי. בהמשך הערב הייתה גם הופעה של נונו שגרמה לי להתאהב בה ובאלבום שלה ברמות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
אני אובססיבית לשיר יום כיפור של יסמין מועלם. לא שמעתי שיר שעד כדי כך ריגש אותי המון זמן. וגם האלבום האחרון של אוליביה דין. וואו אני מאוהבת בה ברמות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל התיכון הייתי מדריכה בכנפיים של קרמבואז זה אירגון שתמיד יהיה הכי קרוב ללב שלי. אם אתם בגילאי חטיבה-תיכון תרשמו לסניף הקרוב אליכם. זה כל כך כיף וממלא ובאמת צריך שם אנשים טובים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אלי סטין ועינת הולנד. אוי כמה אני אוהבת אותן ואת הפודקאסט שלהן. טסתי לבד לפורטוגל לפני כמה חודשים והקשבתי להן בלי סוף, פשוט הלכתי ברחובות ליסבון וצחקתי לעצמי. הן אדירות ואני מעריצה שלהן ומתרגשת מהדרך שהן עושות.

מה יהיה?
יהיה טוב כי אין ברירה אחרת. יש כאן אנשים שפשוט אוהבים את המדינה הזאת על אמת. ואותם האנשים פשוט לא יתנו לה לאבד את הדי אן איי שלה, וגם לא יוותרו עליה. גם אם לפעמים זה מרגיש קול קטן בתוך כל הדברים הרעים. אז אני פשוט יודעת שיהיה בסדר ונאחזת בתקווה ובאותם האנשים ומזכירה לעצמי שאני אחת מהם.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• לבונטין 7
• בארבי
• גן העצמאות
• המלצות של מקומיים

>> יסמין רביב (תעקבו) היא מנסיכות האינדי האהובות במחוזותינו, זמרת, יוצרת ומובילת ההרכב הבועט קיקי מלינקי. לפני כחצי שנה היא הוציאה את אלבומם החדש, "לא אותו דבר" וכתבה לנו טור מושלםובו התוודתה ש"רציתי דווקא לכתוב על התחתונים הרטובים שלי. דמיינתי את עצמי דוחפת אותם לפרצוף של פוליטיקאי זה או אחר ואומרת לו – תריח", ומאז ליבנו שייך לה. בעוד ימים מספר (חמישי 8.1 20:00) זה יכבוש את לבונטין 7 ואם יהיה לכם מזל וכרטיסיםזה יכבוש גם אתכם.

>> קצת ירוק לנשמה ומקומות שהיו חסרים בעיר // העיר של נטעלי בראון
>> בר חשוך וסקסי וקפה על ארגז תנובה // העיר של כפיר רוס
>> בר יין אירופאי מתוק ושכונה שהיא קיבוץ // העיר של טלי בן נון

1. הג'אנק

הג׳אנק של יניב זה החדר חזרות הראשון שעשיתי בו חזרה של קיקי מלינקי הלהקה, ומאז לא עזבתי. תכלס מרגישה שזה הבית שלי. זה גם תמיד נחמד לפגוש שם להקות שעושות מוזיקה מעולה. לאחרונה הכרתי שם את להקת ״צילצל״, טובים ממש, ממליצה לחפש הופעות שלהם.
שוקן 19 תל אביב

2. שמעיה

כשגרתי בפלורנטין חבר סיפר לי שיש את המקום הזה ברחוב ויטל שהוא כמו מסעדת פועלים של פעם. שמעיה באמת מכין את הממולאים הכי טעימים בעולם. אכלתי שם לאחרונה אחרי המון זמן שלא הייתי שם ושמחתי לראות שזה עדיין הוא מבשל במטבח הפצפון מאחורי הדלפק והאוכל בדיוק באותו הטעם.
ויטל 2 תל אביב

3. רחוב הגלבוע

פעם לימדתי פסנתר אצל משפחה שגרה ברחוב הקטן והיפהפה הזה שמחבר בין שינקין לשדרות רוטשילד. זה רחוב מרוצף עם הרבה עצים וכמה ספסלים ואיזה שתי פינות ישיבה עם לוחות שחמט שמצוירים על שולחנות מאבן. ישר התאהבתי ברחוב וגם אחרי שכבר לא לימדתי אצל המשפחה הזו אהבתי לשבת שם בהפסקות בין תלמידים, בייחוד בקיץ בגלל שיש שם הרבה שקט וצל ואנשים שעוברים ואומרים לך "צהריים טובים".

4. קפה החשמל

קפה החשמל גורם לי לחשוב על המונח "תל אביב של פעם", למרות שאני לא יודעת כמה "פעם" נחשבת התקופה שבין 2016-2023. מי שהמליצה לי עליו היתה השחקנית מיכל ויינברג שהיתה שרה במקהלה קטנה שניצחתי עליה פעם. אני אוהבת את כסאות העץ ואת הפסנתר שעומד שם ואת המוזיקה ואת הסנדוויץ׳ חביתה.
החשמל 12 תל אביב

5. לבונטין 7

חושבת שההופעה הראשונה שראיתי בלבונטין 7 היתה של רות דולורס וייס בזמן שהייתי חיילת, התרגשתי בטירוף. זוכרת גם איך התרגשתי בפעם הראשונה שהופעתי שם בעצמי, זה היה בזכות יונתן גולדמן, חברי הטוב שכותב שירים ממש טובים וגם מנגן בס בלהקה שלי. הכרנו בארוחת ערב אצל חברים משותפים ודיברנו על אליוט סמית ואז אמרתי לו שגם אני כותבת שירים והוא אמר "היי, אולי תפתחי את ההופעה שלי בלבונטין" ואני אמרתי "היי, בדוק שכן". שורה תחתונה נראה לי חלק גדול מהאהבה שלי למקומות בעיר זה הסיפור של איך הכרתי אותם.
לבונטין 7 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

צומת/מחלף קפלן.חציתי אותו באופניים והיה איזה שקע לפני אחד מהאיי תנועה ועפתי ושברתי את שתי השיניים הקדמיות שלי. כשקמתי בא הומלס והציע לי בקבוק מים, זה היה נחמד מצידו. מאז אני לא נראית אותו דבר עם השיניים שלי מהפלסטיק שעלו כמו שכר דירה. זה היה אירוע טראומתי עבורי וכתבתי שיר בנושא שנקרא "לא אותו דבר". מאז אני לא חוצה את המחלף באופניים כי אני פוחדת, ותכלס אשמח לעדכון כשהעירייה תסדר שם את השביל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה המעולה של להקת פלג ולהקת קלפטומנים בלבונטין 7.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" למילן קונדרה. מצאתי את הספר ברחוב בחודש שעבר ומהרגע שהתחלתי לקרוא לא הצלחתי לעצור.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה מאוד לתרום ל"שוקרי", לייבל עצמאי וחיפאי שבזכותו הרבה מוזיקה טובה מתרחשת. יש קסטות ועוד כל מיני מרצ׳,הנה הם בבנדקמפ.

מי התל אביבית שהכי צריך להרים לה כרגע?
שקד בשן המופלאה עומדת להוציא ספר חדש העונה לשם הלא שגרתי "בגיל 27 אכלתי בפעם הראשונה מלפפון", יש אירוע השקה חמוד ב-15.1 ביוקה ומפלצות.

מה יהיה?
כל יום נדמה לי שלא יכול להיות יותר גרוע יותר ממה שכבר אבל המדינה שלנו תמיד מצליחה להפתיע. למרות זאת אני מאמינה שיהיה טוב, מתישהו, ואז שוב פעם רע, כמו שכל הזמן.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• לבונטין 7
• קפה החשמל
• שמעיה
• רחוב הגלבוע
• רחוב קפלן

>> ג'וש שגיא (למה שלא תעקבו) הוא אומן אידאולוגי, במאי, שחקן ומורה למשחק בבית הספר למשחק אימפרו. הוא גם פרפורמר, והווקאליסט של להקת הפאנק המחורעת והמחאתית במיוחד, רפסטר בלאסטר אקספיריינס. בימים אלה הוא מככב בשלוש הצגות פרינג' מרתקות: "חפץ לב" בתיאטרון הסימטה, "הפוריטנים" בתיאטרון הבועה, ו"רק בשמחות", קומדיית פרינג' קורעת שתעלה בפסטיבל האביבשל תיאטרון הסימטה (11.9), וכן, פסטיבל האביב נערך השנה בסתיו. ככה זה עכשיו.

1. פארק החורשות

פארק החורשות הוא פנינה של שקט,טבע ורוגע בדרום העיר. המקום מסמל לתושבי האזור שלווה והנאה גדולה. מבחינתי האישית, הפארק משמש כלוקשיין של סדרת הרשת הכי טובה בארץ לדעתי, "נערי פארק החורשות". יש לה מעריצים רבים. היא לגמרי הפוכה מהשקט של הפארק ויש בה טרלול חיובי.

2. סינמטק תל אביב

לא בשל ההיסטוריה של הקולנוע, לא בשל סרטי האיכות, ולא בשל הפסטיבלים הנהדרים, אלא בעיקר בגלל ההזדמנות שהמקום הזה נותן לקולנוע ישראלי עצמאי. כשחקן ששיחק בתפקיד ראשי ב-12 סרטים ישראלים עצמאיים, רק שם יכולתי להזמין צופים לצפות בסרטים בצורה ראויה.
הארבעה 5 תל אביב

3. קפה תמר ז"ל

המקום הזה שימש עבורי במשך שנים כבית שני. טוסט גבינה, לחמניות יבשות, ערק על קרח על הבוקר וקפה הפוך. האיכות של המזון הייתה זניחה לעומת התחושה המדהימה שם, עם האינטלקטואליות האומנותית שאפפה את המקום ונתנה תחושה של כסית כשהיה בשיאו, טרם בגרותנו.

4. מועדוני המוזיקה הקטנים של תל אביב

הלדין (אוגנדה),הבאנהוף, המונה, הצימר, החדר הקטן בתדר, הכולי עלמא וכמובן לבונטין 7, מקומות שנותנים ביטוי ללהקה שאני חבר בה – רפסטר בלאסטר אקספיריינס – שהיא גם רועשת במיוחד וגם חתרנית ומחאתית. עד שנקבל במות גדולות, אלה המקומות לשמוע בהם מוזיקה ישראלית חדשה.

5. תיאטרוני הפרינג' בתל אביב

תמונע, צוותא 2, רדוד ועוד – ומעל לכולם, תיאטרון הסמטה שהוא הבית שלי בתיאטרון מעל 30 שנה. המקומות שבהם אפשר להגיד הכל על הבמה. בלי פחד ובלי מורא.

>> אנשים עם נשמה של מושב ובראנץ' סודי מחוץ לזמן // העיר של דנה ספיר
>> קבב בטעם ממסטל ושדרה שכמעט לא נגעו בה // העיר של רם אוריון

מקום לא אהוב בעיר:

כל הבניינים הגבוהים שנבנים במרכז העיר ומחרבים את האופי של העיר. חייבים להפסיק לבנות לגובה במרכז העיר בדרום העיר ובצפון הישן .

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שתי תערוכות נהדרות: האחת של חנה אשורי, בשם "היכל המוגלה" בגלריה ק׳ ,אומנות אמיצה שהופכת את המוגלות של החיים לזוהרות. השניה היא "בת אלף" של ורד נימרוד, אומנית ומשוררת אדירה, תערוכה שהתקיימה ב"התיבה" ביפו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ספרו של רפי פרח, "דפוק וזרוק במנאלי ורישיקש", ספר שקראתי בנשימה אחת. מרתק, מצחיק ומהפנט.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מחאת הנשים. המחאה להחזרת אחינו החטופים ואחותנו ענבר הימן. הן ההמצאה הכי אפקטיבית, הכי אמיצה, הכי מתמידה והכי יומיומית. נשים אלה הן עמוד האש לפני המחנה ואני מעריץ אותן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רפי פרח, במאי קולנוע עצמאי– "היו זמנים בתל אביב" (סרט פולחן תל אביבי מעולה) ובמאי סדרת הקאלט "נערי פארק החורשות". הוא גם מוזיקאי וגיטריסט אדיר בלהקות רבות, ביניהן רפסטר בלאסטר אקספיריינס, סופר נפלא ועוד ועוד. תפקידו כאומן הוא לערער לכם את התודעה, והוא עושה את זה מעולה.

מה יהיה?
יהיה רע מאוד. אנחנו בדרך להיות מדינת הלכה, לאחריה תהיה מלחמת נצח, ואז סוף דרכה של מדינת ישראל כפי שהיכרנו אותה. בסופו של יום, לאחר הקזת דם מתמשכת, תהיה פה מדינת כל אזרחיה.

• העיר שלי
• תיאטרון פרינג'
• פארק החורשות
• קפה תמר
• לבונטין 7
• הצימר
• אוגנדה
• צוותא
• תיאטרון הסימטה