• Facebook
• Twitter
• Email

חיכיתי לתוכנית הזאת, שפחות מתמקדת בז'אנר מסויים אלא יותר בהלך רוח. אלו השירים השקטים, היותר mellow, שהכי ריגשו אותי השנה. וכמובן שכמו ביתר תוכניות הסיכום שלי, גם בזאת יש חריגות מבורכות. בשבוע הבא חג הסיכומים של אור בזויות יגיע לקיצו עם תוכנית סיכום הגראז', פסיכדליה ואינדי-רוק שיהווה את הפינלה. אל תפספסו את שני הסיכומים הקודמים שלההיפ הופ והסולואתסיכום האינדיפופמשבוע שעבר.

אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

[tmwdfpad]

Other Lives – "English Summer"

השיר הכי יפה באלבום השלישי של הרכב האינדי-רוק הסינמטי מאוקלוהומה נשמע כמו פסקול לקיץ נטול אור שמש. אומרים שהלהקה מזכירה את פליט פוקסס ואלט-ג'יי. לשמחתי אני לא שומע את הקשר אל השתיים. עם זאת, החיבור עם רדיוהד, שאותם חיממו בסיבוב ההופעות של האלבום "The King of Limbs", דווקא די ברור. באמת יש במלנכוליה שלהם משהו מאוד בריטי.

Dorthia Cottrell – "Gold"

הרכב הסטונר-מטאל המצוין Windhand הוציא השנה את "Grief's Infernal Flower" – אלבום ענק לטעמי שקולע לטעמו של קהל רחב בהרבה מזה של הז'אנר. בצדק הוא זוכה למקום נכבד בסיכומי המטאל של השנה (במקום ראשון במצעד של סטריאוגאם, למשל), עם זאת פחות אנשים נחשפו לאלבום הסולו של הסולנית שלו, דורת'יה קוטרל, שגם יצא השנה. נשמע כמו הצד המשלים והשקט לאלבום הרועם של להקתה, עם אמריקנה מאובקת ואפלה וקול ענק שעלול לגרום לכם לבכות. נראה לי שהתאהבתי.

Sharon Van Etten – "Remembering Mountains"

הסינגר-סונגרייטרית הנהדרת קארן דלתון, מעולם לא הפכה לכוכבת פולק-בלוז כמו חבריה, בוב דילן ופרד ניל, אבל היא לגמרי הייתה ראויה לכך. השנה יצא פרויקט מחווה יפהפה של זמרות שרות שירים שלה, שלא ראו אור, וביניהן ג'וליה הולטר, מריסה נדלר, איזובל קמפבל ושרון ואן אטן – ששרה את שיר הנושא המושלם מתוכו.

Julia Holter – "Sea Calls Me Home"

למרות שלא ערכתי (עדיין) רשימה ממוספרת של אלבומי השנה שלי, סביר מאוד להניח ש"Have You In My Wilderness" של ג'וליה הולטר ייכנס בטופ 3. יש בו חיבור שמיימי בין עיבודים נסיוניים אך עדיין פופיים-משהו, כתיבה אישית ונהדרת ונגיעות של מוזיקה קלאסית. ורוחה החיה של קייט בוש מעופפת מעל כל זה ומשרה אווירה מוזרה. שימו לב לקראת סוף השיר לסולו הסקסופון הקצרצר והמחורע שמערבל ת'מוח בתוך כל העדינות הזאת.

Majical Cloudz – "Downtown"

אני סאקר של רומנטיקה אובדנית. וכמה יופי יש בהגשה האינטימית כל כך של דבון וולש:

"There's one thing I'll do \ If it ever goes wrong \ I'll write you into all of my songs \ And if suddenly I die \ I hope they will say \ That he was obsessed and it was okay"

Chromatics – "Just Like You"

איפה האלבום שלהם, איפה? אני עדיין מחכה ל-"Dear Tommy" שכבר היה אמור לצאת השנה. בינתיים, החבר'ה מהלייבל הנהדר Italians Do It Better הספיקו להוציא לא פחות משבע גרסאות כיסוי ל-"Girls Just Want to Have Fun", אבל אלבום לא אופק. לטעמי "Just Like You" הוא עדיין השיר הכי יפה, מרגש (ועצוב) שלהם מהזמן האחרון, עם ביט אלקטרוני וקול מלחשש שמתאים ללילה לבד מול קיר.

Jaakk Eino Kalevi – "Deeper Shadows"

הבטחתי קצת חריגות והנה מגיעה אחת: ז'אקו אינו קאלבי הוא אמן אלקטרוניקה פיני שיוצר קטעי איטלו-דיסקו נגועים בסופט-רוק הזייתי. זה צ'יזי בדיוק במידה המודעת לעצמה כדי להפוך את החומרים שלו לפנינות פופ מוזרות.

Low – "Into You"

לואו היא אחת הלהקות האהובות עלי, אבל אני מוכרח לומר שהאלבום החדש שלה, שלראשונה "חוטא" באלקטרוניקה, לא הפיל אותי מהרגליים. יש בו כמה קטעים יפים מאוד, כמו זה, אבל הוא לא בין האלבומים הגדולים שלה. בהזדמנות זו אפנה אתכם לריאיון שעשיתי מוקדם יותר השנה עם סולן הלהקה, שהיהאחד הראיונות המיוחדים שיצא לעשותאי פעם. קרה שם משהו בשיחה ההיא.

Sufjan Stevens – "Should Have Known Better"

השנה חזר סופיאן סטיבנס למקורות הפולקיים שלו, רק שהפעם הוא לא מתאר מקומות באמריקה, כפי שעשה באלבומיו מהעשור שעבר, אלא את חייו שלו, והתוצאה היא הדבר הכי אינטימי שאי פעם יצר. בשיר זה הוא מתאר את האבל על הקשר האבוד עם אמו האלכוהוליסטית הדכאונית שנטשה אותו ואת אחיו כשהיו קטנים ואת החרטה על אי יצירת הקשר עמה אחרי מותה. בראיון מהשנה סיפר כי הוא לא מעוניין לגדל ילדים בעקבות הילדות שחווה. כואב.

Jim O'Rourke – "Hotel Blue"

רשימת האמנים שאורורק עבד איתם כמפיק ארוכה להחריד (סוניק יות', ג'ואנה ניוסום, ווילקו. וזה רק על קצה המזלג). בעצמו הוא גם הוציא אינספור אלבומים, רבים מהם מגיעים לאוונגארד ואימפורביזציה, אך השנה הוציא את "Simple Songs" – שכשמו כן הוא. טוב, לא בדיוק, אבל אלו שירים הרבה יותר פשוטים ממה שהוא הרגיל אותנו לצפות. השיר הזה, שהוא האהוב עלי באלבום, מתחיל בגיטרה קטנטנה ומסתיים באורקסטרה ענקית. שיר נהדר עבור מי שמרגיש שלא נשאר לו מקום.

My Morning Jacket – "Big Decisions"

אנומליה מספר #2 בסיכום הזה. אי אפשר לומר על השיר שהוא שקט או בלדה כלשהי, אבל האפקט שלו עלי הוא לגמרי של שיר נוגה למרות הרוקיסטיות שלו. ג'ים ג'יימס, הסולן, שר כאן, תוך הפגנת אהבה גדולה, על מישהו או מישהי שהוא כבר לא מסוגל לעזור לו/ה, לא מסוגל להחליט הכל עבורו/ה. ויש פה גם אחלה של פזמון סינג-אלונג. מיי מורנינג ג'אקט הוציאו השנה את האלבום הטוב ביותר שלהם מזה שנים.

Father John Misty – "I Love You, Honeybear"

רומנטיקה חסרת תקנה שכוללת סכיזופרניה, דיכאון, את בנו של השטן, ספינה טובעת ומצעים עם כתמי רורשאך של מסקרה, אפר, שפיך ודם. מה עוד אפשר לבקש? מתוך האלבום השני שהוציא השנה פאד'ר ג'ון מיסטי, שהתגלה גם כחיית במה נרקיסיסטית לא נורמלית. אם לא ראיתם אותו עדיין בהופעה (אני פספסתי אותו השנה בפולין), תתנחמו לפחות ביוטיובים.

John Grant – "No More Tangles"

עוד נרקיסיסט מודע שהוציא אלבום נהדר השנה הוא ג'ון גרנט (שרבים מתבלבלים בינו לבין פאד'ר ג'ון מיסטי, בגלל גוון קול דומה). "Grey Tickles, Black Pressure" הוא אלבום מורכב מאוד, וגם הכי מגוון מוזיקלית של גרנט עד כה.

Kurt Vile – "Pretty Pimpin"

בשיר הפותח את "…b'lieve i'm goin' down", האלבום שקורט וייל הוציא השנה, הוא נשמע כמו מישהו שנמצא במשבר אישיות חמור, מי שלא מזהה את ההשתקפות שלו במראה. אבל גם כשוייל שר על הילד-איש שהוא ועל המרחק בינו ובין מי שהוא מדמיין שהוא רוצה להיות – הוא נשמע תמיד כל כך נינוח, כזה laid back.

Alex G. – "Brite Boy"

ההחתמה הטריה של לייבל האינדי הנהדר דומינו רקורדס היא אלכס ג'י, בחורצ'יק בן 22 מפילדלפיה. האלבום החדש שלו, "Beach House", מציג לו-פיי אינדי פופ צבעוני מחדר השינה, עם השראה מגדולים וטובים כמו להקת Built To Spill ואליוט סמית זצ"ל.

Nicole Dollanganger – "You're So Cool"

תודה לך גריימס, על שחשפת את ניקול דולנגאנגר לעולם. גריימס הקנדית החליטה לעשות מהלך ולהקים לייבל קקיוני בשם "Eerie Organization", שמטרותו העיקרית היא לדאוג שהיוצרת, העונה לשם המשפחה הארוך והמסובך הזה, קנדית גם היא, לא תישאר אלמונית. האזינו למילות השיר ותגלו שהוא לא מתוק כפי שהוא נשמע.

Jenny Hval – "That Battle Is Over"

ג'ני חבל? רק לאחרונה התחלתי להאזין לאלבום המיוחד שלה, שבו משתתפים מוזיקאים מ-Swans ו-Jaga Jazzist. בסינגל הבולט הזה, מתוך "Apocalypse, Girl", ג'ני תוהה מה לקחנו מכל מהפכות הדורות הקודמים, האם באמת התקדמנו ולאן?

"You say I'm free now, that battle is over, and feminism is over & socialism's over. Yeah, I say I can consume what I want now"

Yo La Tengo – "I'm So Lonesome I Could Cry"

קלאסיקת אמריקן סונג-בוק של האנק וויליאמס זוכה לגרסת כיסוי נהדרת באלבום החדש של יו לה טנגו. שמעו גם אתהקאבר המעולה שהם עשו לקיור.האלבום שהם הוציאו השנה מורכב בעיקר מקאברים, רובם מוצלחים.

Matthew E. White – "Feeling Good Is Good Enough"

איזה שיר אופטימי ויפה זה, אני גם כל כך מתחבר למסר שהוא בעצם שם השיר. מאת'יו אי. ווייט איכשהו מצליח בקלות לערבב רגאיי, טרופיקאליה, פולק וגוספל לכדי פנינות אינדי חכמות, אך באלבומו החדש והשני, Fresh Blood, הוא מתמקד בעיקר בארנ'בי דרומי.

Joanna Newsom – "Divers"

אלבום חדש לג'ואנה ניוסם והפעם למזלנו הוא לא משולש, כך שאולי נצליח להשתלט עליו לפני שתוציא עוד אחד. החדש משלב בארוק, פולק אמריקאי מהמאה ה-19, מחשבות על מושג הזמן, רעיונות שיכולים להפוך לסרט מדע בדיוני וכמובן את נגינת הנבל וקולה היפהפיים. כמו שבטח אתם כבר יודעים, במקרה שלה דרושה האזנה מעמיקה לשירים – הם מאוד מילוליים. עוד לא צללתי ליתר האלבום כי תקוע על שיר הנושא. טוב לי איתו בינתיים.

Susanne Sundfør – "Memorial"

גם בתוכנית הקודמת, של האינדיפופ, השמעתי את סוזן סנדפור, הלוא היא מלכת נורבגיה. אלבום הפופ של השנה וכנראה גם אלבום השנה שלי. ב-"Ten Love Songs", סנדפור מצליחה, איכשהו, לחבר בין אייטיז, יורו-טראש ופופ לבין אקטרוניקה עדינה ואפילו מוזיקה קלאסית מודרנית א-לה פיליפ גלאס – לכדי שירים עצובים ורקידים להפליא. לדפוק באמצע אלבום פופ יציאה של 10 דקות (שחולפות כמו שתיים)? שלמות.

אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

נ.ב. בכל ארבע תוכניות הסיכום אין מוזיקה ישראלית, לא כי אני לא אוהב או חושב שהיא לא ראויה חלילה, אלא כי בשבילה שידרנו אני ובר פלג אתסיכום השנה העברית.

• אלכס ג'י
• דורת'יה קוטרל
• פודקאסט
• קורט וייל
• יו לה טנגו
• ג'ואנה ניוסום
• סיכום 2015
• ג'ים אורורק
• ניקול דולנגאנגר
• מוזיקה
• Low
• לואו
• פאדר ג'ון מיסטי
• ג'ון גרנט
• סוזן סנדפור
• הרדיו הבינתחומי
• אור בזוויות
• שרון ואן אטן
• ג'וליה הולטר
• אור בזויות
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

עם אלבומים חדשים ליו לה טנגו ו-Low, אלבום מחווה מקסים לקארן דלתון המנוחה, תיקלוטים של Regis ו-Cut Hands בתל אביב, חדש של פיצ'ז עם קים גורדון וקטע מחאה ענק של ז'אנל מונה וחברים – יצאה שעת קצת סכיזופרנית שלאור בזויות; חציה הראשון פולקי ונינוח ואילו חציה השני בועט וכעוס. אוהב את זה ככה.

אור בזויות משודרת בימי ראשון ב-22:00ברדיו הבינתחומי

[tmwdfpad]

Yo La Tengo – "So Lonesome I Could Cry"

אולי כבר שמעתם אתהקאבר של יו לה טנגו ל-"Friday I'm in Love"של הקיור. אז עכשיו יוצא האלבום כולו עם עוד קאברים, בהם שירים של האנק וויליאמס, סאן רא ועוד, רימייקים לשירים מאלבומים קודמים של יו לה טנגו ובונוס שני שירים חדשים לגמרי.

Sharon Van Etten – "Remembering Mountains"

ואן אטן פותחת את אלבום המחווה החדש, "Remembering Mountains: Unheard Songs by Karen Dalton", בביצוע יפהפה לשיר הנושא.

Diane Cluck – "This Is Our Love"

לא יכולתי להתאפק, אז גם זה מתוך אלבום המחווה לקארן דלתון. קלאק היא יוצרת שהתפרסמה בעיקר בחוגי הפריק פולק והאנטי פולק של תחילת האלף לצד מוזיקאים דוגמת דבנדרה בנהארט וג'פרי לואיס.

Karen Dalton – "Something on Your Mind"

ואם כבר, אז הנה היא בעצמה. מתוך "In My Own Time", האלבום השני שלה שיצא ב-1971.

Noa Babayof – "Take Care"

בביוף הוציאה לא מזמן את אלבומה השני, "Blue Bound" המצוין (ראיון שעשיתי איתהלקראת ההשקה), וזהו הקטע שסוגר אותו – קאבר מיוחד מאוד לאחד השירים הכי יפים של ביג סטאר.

Low – "Into You"

רק השנה זכינו לראות אותם בבארבי והנה לואו חוזרים עם "Ones and Sixes" – אלבום חדש ושונה מכל מה שעשו קודם לכן, בעיקר בזכות האלקטרוניקה העדינה שלראשונה תופסת מקום אצלם. וזהו אחד השירים היותר מוצלחים מתוכו. הנהלינק לראיון עם אלן ספארהוק מהלהקה. אחד המרגשים שיצאו לי לעשות.

Solid Space – "A Darkness In My Soul"

מסתבר שללהקת המינימל ווייב הבריטית הזאת יש רק את האלבום הזה, "Space Museum" שיצא ב-1982. אווירה אפלה, סינתים אנלוגים, מכונות תופים וגיטרה אקוסטית שמחלצת אותה מהסטריאוטיפ הז'אנריסטי. תודה על ההמלצה, דר.

Sandwell District – "Falling The Same Way"

מפיק ודיג'יי הטכנו התעשייתי מברמינגהאם, Regis,יתקלט בסקוואט בחמישי(בזמן שבחלל המרכזי של הבלוק יתקלט סת' טרוקסלר). הקטע הזה שייך לא רק ל-Regis, אלא לקולקטיב בינלאומי, אניגמטי משהו, של יוצרים אלקטרוניים שבו הוא חבר, לצד Silent Server ו-Function.

Peaches – "Close Up" feat. Kim Gordon

פיצ'ז עומדת לחזור בספטמבר עם אלבום שישי ובינתיים חושפת את הסינגל הראשון מתוכו, שבו משתתפת אשת סוניק יות', קים גורדון. בקליפ (המזעזע) פיצ'ז מתחננת בפני גורדון להיות מאמנת האיגרוף שלה. איכס מה שקורה שם בזירה, איכס.

Ghost – "Majesty"

להקת מטאל שוודית שהופכת לאט לאט לבון טון של פלצני מוזיקה מהסוג שמטאל הוא לא לגמרי הקטע שלהם. הגיוני, הרי הקטע הזה נשמע יותר כמו להקת מטאל שעושה אליס אין צ'יינס בסבנטיז. אל תטרחו להאזין לאלבום כולו ("Meliora" שמו), הוא לא ברמה של השיר המצוין הזה שבולט מתוכו כמו מגדלור.

Deafheaven – "Brought To The Water"

סינגל ראשון מתוך האלבום הבא של ההרכב האמריקאי המעולה הזה, שמשלב בלאק מטאל, שוגייז ופוסט רוק. אחרי "Sunbather" הענק שיצא לפני שנתיים, הרף שהציבה הלהקה גבוה. אבל הסינגל החדש מצליח, לכל אורך השמונה וחצי דקות שהוא אורך, לשמור את הציפייה לאלבום המלא. השאלה היא: מי ירים את הכפפה ויביא לנו אותם להופעה?

Janelle Monáe – "Hell You Talmbout"

לאחרונה זמרת הסול והראפרית ז'אנל מונה מסתובבת בארצות הברית עם החבר'ה שלה ללייבל Wondaland ומרימה הופעות בהפגנות ותהלוכות מחאה של "Black Lives Matter", כנגד האלימות המשטרתית נגד שחורים. היא וחבריה צורחים שמות של קורבנות בלי ניתוחים, בלי פרשנויות ובלי מילים מיותרות. שמות של קורבנות. המון שמות.

Cut Hands – "Black Mamba"

חובבי הרדקור, נויז וטכנו מהסוג הלא נחמד בטח ייפגשו בחמישי הבא (3.9) בפפאיתו בר בדרום העיר,בהופעה של Cut Hands, הלוא הוא המוזיקאי וויליאם בנט שבחר להתעמק במקצבים שבטיים בהשראת הוודו מהאיטי. זהו קטע הנושא מתוך אלבומו השני שיצא ב-2012.

לעמוד אור בזויות בפייסבוק

• קארן דלתון
• שרון ואן אטן
• פיצ'ז
• cut hands
• ז'אנל מונה
• אור בזויות
• אורי זר אביב
• נועה בביוף
• פולק
• לואו
• Low
• טכנו
• מוזיקה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

איש לא דיבר. איש לא שיחק בנייד. כש־Low הופיעה בבארבי ב־2008 הקשב היה מוחלט. המוזיקה המינימליסטית, האטית והשקטה של הלהקה סיפקה חוויה כה דחוסה ואינטנסיבית, שנדמה היה כי מקורה ברעש כאוטי שמשתולל זה שנים בראשו של מייסד הלהקה – הסולן והגיטריסט אלן ספרהוק.

הטריו לואו הוקם ב־1993 בעיר הקטנה דולות' שבמינסוטה, ארצות הברית, על ידי ספרהוק וחברו הבסיסט ג'ון ניקולס (הבסיסט הנוכחי הוא סטיב גארינגטון). אליהם הצטרפה אשתו של ספרהוק, ולימים אם שתי בנותיו, המתופפת והזמרת בעלת הקול השמימי, מימי פרקר. כלהקת אנדרגראונד בתחילת דרכה, נתפסה לואו כקונטרה מתריסה בחרישיותה לגראנג' הרועש של התקופה; אך גם כשגדלה והפכה פופולרית בקרב חובבי אינדי־רוק ברחבי העולם, שמרו חבריה אמונים למינימליזם ולדולות' המנומנמת.

[tmwdfpad]

לקראת חזרתה של לואו להופעה בבארבי בשבוע הבא, קיימתי ראיון טלפוני עם ספרהוק. לא חלפו עשר דקות מתחילת השיחה, והוא כבר החל לדמוע. לא ידעתי מה לעשות. אחד היוצרים האהובים עליי בוכה בראיון ואני אפילו לא לגמרי מבין למה. זה בגלל משהו שאמרתי? בסך הכל שאלתי אם זכורה לו חוויה דומה לזו שחווינו אז בהופעה בבארבי – חוויה של אחדות, של התעלות.

“כן, וואו, יש לי זיכרון כזה. אני נעשה אמוציונלי רק מלחשוב עליו", אמר כמה רגעים לפני שנשבר, “זה היה בהופעה של The Suburbs, להקת הPאנק הראשונה שראיתי לייב, בתחילת שנות ה־80". לדבריו, באותה הופעה הפסיק מתופף הלהקה שיר באמצע, נעמד על רגליו והשליך את מקלות התיפוף שלו על אדם בשורה הראשונה שכנראה נעשה פיזי מדי עם בת זוגו.

“הוא הצביע עליו וצרח. עצר את כל ההופעה", ספרהוק השתנק. התקשיתי להבין מה הקשר בין האחווה והעוצמה שהורגשה בהופעה של להקתו בארץ, לזיכרון שעליו הוא מדבר, עד שהוסיף, “כולנו בקהל התנגדנו לדבר הזה שהיה רע בעינינו", והחל לבכות. “זה לא שהתכוונו לעשות לו משהו, אבל לא יודע, לא יודע, היינו אחד. זה היה רגע מאוד עוצמתי בשבילי. עבר זמן רב מאז שחשבתי על אותו יום. אלו זמנים קשים לעולם ונמאס לי לשמור על איפוק בנוגע לרגשות שלי. אני מצטער, לא התכוונתי". נראה שנמצא האדם הרגיש בעולם.

זו לא הפעם הראשונה שספרהוק מפגין רגישות קיצונית. ב־2005 הוא הפסיק את סיבוב ההופעות שליווה את אלבומה של לואו “The Great Destroyer", עקב התמוטטות עצבים שחווה. לאחר שחזר לביתו, יצא הסולן עם חבר כומר לכמה ימים של התבודדות, ובמהלכם החליט להפסיק לדבר ולראות. הוא הרכיב משקפיים אטומים ושתק.

“הדיכאון שחוויתי לווה בהזיות", הוא נזכר, “החלטתי להפסיק לראות ולדבר כי פשוט לא יכולתי להכיל עוד דבר. מיציתי לחלוטין את היכולת שלי לספוג את מה שסביבי דרך עיניי, ואת היכולת שלי לנסח את מה שהרגשתי בפנים. תוסיף לזה מחלה נפשית ואת העובדה שבדיוק חזרתי מסיבוב הופעות שבו כמעט לא ישנתי ולא אכלתי, ואני מניח שזה מסביר את זה. ברור לי שזה היה מעשה מטורף ונואש".

עשור חלף מאז התמוטטות העצבים ההיא, ועושה רושם שאתה עדיין פגיע בצורה יוצאת דופן.

"כולם פגיעים, כולם מפחדים ממשהו, רק שלכל אחד דרך משלו להסתיר את זה או להחזיק את זה בפנים. יש אנשים שמסוגלים לשמור את רגשותיהם לעצמם, אבל גם לזה יש מחיר".

כשנתיים לאחר אותה קריסת מערכות צולם סרט תעודה הולנדי על לואו, ובו ציין ספרהוק כי טרם מצא הוכחות לכך שהדברים שראה בחזיונותיו – ובהם שהוא האנטיכרייסט – אינם נכונים. לנוכח זה מעודד לשמוע אותו מספר: "הבוקר קמתי מהמיטה וחשבתי לעצמי שיש בשביל מה לקום, ששווה לקום".

הדרך הבלתי נראית

ספרהוק גדל בעיירה קרובה לדולות' בשם לנרד, שבצעירותו מנתה בסך הכל כ־50 נפשות. ואם זה לא הספיק, הרי שמשפחתו המורמונית חיה בחווה מרוחקת משאר תושבי העיירה. מימי פרקר גדלה בעיירה סמוכה שמנתה כ־600 נפשות, ובשונה מספרהוק, שנולד דתי, היא בחרה בדת המורמונית רק בבגרותה. הם מכירים מגיל 9. היא בכלל לא רצתה להשתתף בלהקה, אך ספרהוק התעקש שתבוא לנגן איתו ועם ניקולס. מערכת התופים שלה כללה אז תוף ומצילה אחת, והיא תופפה רק במברשות, לא במקלות. עד כדי כך התעקשה לואו להתרחק מהרוק האופנתי של אותם ימים.

אף שעברו מאז יותר מ־20 שנה, ובכמה מהאלבומים של לואו כבר אפשר למצוא גישה רוקיסטית יותר ודיסטורשן של גיטרות (בייחוד באלבומים “Trust" ,"The Great Destroyer" ו“Drums & Guns"), הסאונד הייחודי והמובחן מאוד של הלהקה ממשיך ללוות אותה. “הקלטנו אלבומים שונים מאוד זה מזה, אבל למדתי עם הזמן שזה לא משנה עם איזה מפיק אנחנו עובדים, באיזו טכניקה אנחנו מקליטים, אם יצאתי מדעתי או אם הייתי בסדר גמור – יש כמה אלמנטים שתמיד יעזרו לנו להישמע כמו עצמנו", מספר ספרהוק ומגלה לי שהאלבום הבא כבר בשלבי סיום: “הוא יהיה יותר אפל, בומבסטי ואגרסיבי מהאלבום הקודם".

“בומבסטי" במונחים של לואו, כמובן. ואותו מינימליזם שכה מזוהה עם הלהקה בא לידי ביטוי לא רק מוזיקלית, אלא גם במילות השירים, שלעתים קרובות מסתכמים בארבע שורות וכמעט תמיד פתוחים מאוד לפרשנות. את האלבום האחרון שהוציאו, “The Invisible Way" המצוין מ־2013, הפיק ג'ף טווידי מלהקת ווילקו.

מהי אותה "דרך בלתי נראית"?

"ככל שהתקדמנו בכתיבת האלבום ובהקלטתו, השתררה מעין דממה. הצלילים פשוט נפלו למקומם. הדרך הבלתי נראית היא הניסיון לתת שם לאופן שבו הסתדרו לנו הדברים, לכוח השקט שעזר לנו להתקדם. זה שם מלא תקווה שמצהיר שנצליח להגיע אל מחוז חפצנו, אפילו אם זה יהיה קשה. אפילו אם זה יהיה כרוך בהליכה בחושך".

כשאני תוהה האם גם בינו לבין אשתו השירים נותרים אניגמטיים או שמא הם מדסקסים את המשמעויות שלהם בבית, ספרהוק עונה: "יש רגעים בחזרות שאפילו מבט צדי קצר יכול להעיד שאחד מאיתנו יודע על מה השיר נכתב".

ליצור עם בחירת לבך מוזיקה אישית כל כך נשמע כמו חיים ללא סודות.

"אנחנו לא ממש שרים זה על זו. אנחנו מודעים לכך שכל מה שאנחנו כותבים ושרים מושפע ממה שקורה בחיינו, ומה שקורה הוא שאנחנו חיים באותו בית, נשואים ומגדלים ילדים".

יש קשר בין הפרקטיקות הדתיות של חייך היומיומיים ובין העיסוק שלך ביצירת מוזיקה?

"כמובן, רפרנסים קטנים ודימויים שמקורם בכתבי קודש או בהשפעתה של הדת מוצאים את דרכם לשירים כל הזמן. אני מאפשר לדת להיות חלק ממני לחלוטין וכן ממה שאני יוצר".

בעבר אמרת שקשה לאנשים לראות בחבורה של שיכורים שמשתוללים במועדון דבר קדוש, אבל שישו בעצמו לא הלך רק אל מקדשים, אלא בילה זמן רב גם בקצוות החשוכים של העיר.

"הו, זה משפט מסוכן שעלול להתפרש בדרכים לא נכונות. אנשים מוקסמים כשמישהו מצהיר על עצמו שהוא דתי ובו זמנית עוסק ביצירה אמנותית שמשויכת אסוציאטיבית למרדנות. אבל ההפרדה בין מוזיקה לדת זרה לי. אני לא יודע מי עושה כסף מיצירת ההפרדה הזאת, אבל בטוח שיש מישהו כזה".

להקות בדרך כלל עוזבות את המקום שהתחילו בו את דרכן לטובת ערים גדולות, אבל אתם מעולם לא עזבתם את דולות'.

"רוב הלהקות מנסות לצבור קהל במקום הקמתן ומשם להמשיך לעיר גדולה יותר. כשאנחנו התחלנו ידענו שיהיו באזור שלנו בערך עשרה אנשים שיאהבו את מה שאנחנו עושים, אז פשוט ויתרנו על כל התהליך ושלחנו קלטות דמו ישירות לחברות התקליטים. למרבה המזל הצלחנו להשיג חוזה הקלטות די בקלות".

לואו אינה פועלת בתוך בועה מנותקת מהנעשה בעולם המוזיקה, כפי שאולי ניתן להסיק מהעקביות הסגנונית שלה לאורך השנים. עם ה-Dirty Three האוסטרליים היא הקליטה אלבום משותף, ב-2003 יצאה לטור הופעות עם רדיוהד, ושנתיים לאחר מכן עם מארק קוזלק. היא גם חובבת גדולה של גרסאות כיסוי והקליטה קאברים לשירים של, בין היתר, ברוס ספרינגסטין, הסמית'סוריהאנה. היא אפילו הקליטה מחדש שירים של עצמהבסגנון ה-Misfits, ככה סתם בשביל הקטע.

איך הגבת כששמעת על כך שסולן לד זפלין, רוברט פלאנט, הקליט גרסאות כיסוי לשני שירים שלLow?

"אתה מנסה לא לחיות את חייך על סמך דברים שליטפו לך את האגו, אבל כשרוברט פלאנט בוחר לבצע שירים שלך זאת הופכת להיות משימה לא קלה. זה מצב קיצוני שבו אתה מוכרח לאפשר לעצמך לזרוח ולחייך, לפחות לכמה רגעים".

תוכן השירים של הלהקה, שפעמים רבות עוסקים באלימות ובמשמעות החיים המודרניים, בשילוב ההגשה השקטה אך שמעבירה תחושת דחיפות, מעלים את המחשבה שבניגוד לכל ההנחות – לואו היא ברמה מסוימת להקת Pאנק. “זה פחות או יותר איך שאני רואה את הדברים. האדג' הזה, ההכרה באכזריות החיים ונפנוף האגרוף בפניה, החופש שמשתחרר כשמסתכלים על דברים באופן הזה – אלו אלמנטים שהיו קיימים בלהקות הPאנק שעליהן גדלתי. אלה מוטיבים שלא קשורים בהכרח לסאונד, אלא יותר להלך רוח יצירתי – כזה שאני מזהה גם בלואו".

Low בארבי, שני (26.1) 20:30

• מוזיקה
• Low
• לואו
• הופעה
• ראיון
• בארבי
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

המפיקים אוהד עזרתי (ZUZZ Agency) וויקטור לוין (Auris Media) הודיעו היום (3.12) על הבאתה של לואו לישראל להופעה שתתקיים ב-26 בינואר בבארבי. מחיר כרטיס להופעה יעמוד על 119 ש"ח בשבוע הראשון, 139 במכירה מוקדמת ו-160 ש"ח ברכישה בקופות.

לואו הוקמה ב-1993 במינסוטה על ידי אלאן ספרהוק (שירה וגיטרה), מימי פרקר (תופים ושירה) וג'ון ניקולס (בס) כמעין אלטרנטיבה מוסיקלית לגראנג' הפופולרי באותה תקופה. מאז הוציאה הלהקה 10 אלבומים, וקיבצה סביבה קהל מעריצים נאמן בסצינה האלטרנטיבית.

ההרכב ידוע לקהל הישראלי בעיקר בזכות השיר "California" שיצא בשנת 2011 וזכה בתואר שיר השנה של "הקצה". האלבום האחרון של הלהקה, "The Invisible Way" (שהופק על ידי ג'ף טווידי מ-Wilco), יצא ב-2013.

• חדשות תרבות
• חדשות מוזיקה
• הופעות חו"ל
• Low
• לואו
• הופעות
• תרבות