• Facebook
• Twitter
• Email

יונתן דגן, 32, שחרר לפני כחודשיים את “The DNA Project", מיזם מוזיקלי מבית הלהקה שלו j.viewz. מדובר באלבום שמוקלט ומצולם באופן חי, כחוויה מוזיקלית, ויזואלית ואישית, בכל מיני מקומות קסומים ברחבי אמריקה. תהליך יצירת האלבום, מתחילתו עד תאריך היעד לשחרורו (ספטמבר 2015) מתועד באתר המוקדש לו מול כל מי שרוצה לקחת בו חלק. בהוצאת הפרויקט לפועל נעשתה בחירה מודעת לא לפנות לחברות תקליטים, והוא החל בקיקסטארטר בציפייה לגייס מימון של 60,000 דולר. חודש לאחר מכן הוא השיג לא פחות מ־65,000 דולר. בינתיים האתר שהוקם לטובת הפרויקט זכה בתארים כמו “אתר היום" ו"אתר החודש" של אינטרנט אסקפלורר, וכעת הוא מועמד גם לתואר “אתר השנה". אנחנו בעד אתר העשור, המאה והמילניום.

אתה חושב שלישראלים יש יכולת זיהוי מיוחדת למגמות חדשות?

“הרבה אנשים שאני עובד איתם בתעשייה הם ישראלים, אבל זה בטח כי אני ישראלי. אולי גם הדנים חושבים שהם הכי חדשניים? אני חושב שיש כמה דברים שבאמת ייחודיים לישראלים, בכל התחומים. האקסטרה שאפתנות הזו – אין לי מושג מאיפה היא מגיעה – היא סימן מובהק. נסכם את זה ב'אני באמת לא יודע'".

מהם היתרונות והחסרונות בהיותך ישראלי שמנסה לכבוש את העולם?

"אני יכול לדבר בשם עצמי ולהגיד לך שנורא רציתי להגיע אל העולם הגדול, גם בתור ילד. הייתי הולך לג׳אנק בחיפה (חנות דיסקים מיתולוגית שהייתה מוקד עלייה לרגל עד שנסגרה ב־2004 – מ"פ) ומחכה לדיסקים שרק יצאו כדי להיות בקשר עם העולם. בער בי להכיר את התעשייה. אולי לישראלים באמת יש איזה צורך להוכיח את עצמם".

אתה עובד עם תוכנית או עושה מה שבא לך?

“אני פועל מעכשיו לעכשיו, גם מאינטואיציה וגם עם הראש בקיר. מדובר בשנה וחצי של עבודה, של להגיד ‘לא אכפת לי'. כשחשבתי אם יש לפרויקט היגיון כלכלי אמרתי לעצמי שזה לא משנה כל עוד אני מרגיש שזה נכון. לפעמים יש נקודות שפל, וגם לשם צריך לקחת את הלב. מצד שני, קצת אסטרטגיה לא הייתה באה רע".

• אנשים
• מוזיקאים ישראלים
• j.viewz
• אתר השנה
• The DNA Project
• יונתן דגן
• ישראלים בחו"ל
• ללא גבולות
• ללא גבולות
• קיקסטארטר
• טכנולוגיה
• מחשבים
• מוזיקה

• Facebook
• Twitter
• Email

אסף בורגר הוא לא היחיד שחצה את הנהר ממחוזות המטאל הקיצוני (הוא תופף בלהקת הגריינדקור Shabira) אל הדאבסטפ האמריקאי העכשווי – הרועש, המוגזם, המושמץ והפופולרי בטירוף. תחת הכינוי Borgore הוא קפץ קפיצת ראש – מלווה באצבע משולשת המונפת בכל יד – לתוך מחוזות המיינסטרים, כשעבד עם מיילי סיירוס, דיפלו, וואקה פלוקה פליים ושאר שמות שלבטח גורמים לכמה מעמיתיו למטאל להניד ראש באכזבה. אבל ל־Borgore לא אכפת: מהמטאל הוא לקח את זריקת הזין המודעת לעצמה על מוסכמות חברתיות.

מאז החיים של בורגור נראים, אם להסתמך על הפרסונה הציבורית, כמו רמיקס עתיר בסים ל"בית החיות": פקקי בקבוקים עפים באוויר, חשפניות מתפרעות על הבמה, המעריצות לא יודעות מה לעשות עם עצמן, המעריצים לא יודעים למי להביא כיף קודם מרוב אושר וטסטוסטרון. בימים אלה הוא מוציא אלבום חדש, "THE BUYGORE ALBUM" שמו, ויוצא למסע הופעות בן חודשיים.

אבל להצלחה הזאת יש גם צד פחות נעים. בכתבה מקיפה שהתפרסמה בבאזזפיד כונה Borgore “האיש השנוא ביותר ב־EDM". מספר רב של די.ג'ייז, רובם מתראיינים בשמם המלא, לא חסכו ממנו ביקורת על טקסטים אלימים וסקסיסטיים, על גבול הפורנוגרפיים (ייתכן מאוד ששורשי המטאל של בורגר משחקים כאן תפקיד, אגב). די.ג'יי הדאבסטפ ראסקו, שאמר בכתבה שהוא מסרב לכלול קטעים של Borgore בסטים שלו בגלל הטקסטים, הציע שהסיבה לפער היא אולי “הבדלי מנטליות". “לאמריקה ב־2014 זה לא מתאים, אולי בתרבות שלו בדיחות כאלה הן מקובלות יותר?". תהיה הסיבה אשר תהיה, נראה שעם המנטליות של בורגר יהיה קשה מאוד למישהו להעביר עליו ביקורת שהוא לא יקבל כמחמאה.

• אנשים
• EDM
• THE BUYGORE ALBUM
• דיפלו
• דאבסטפ
• ישראלים בחו"ל
• ללא גבולות
• ללא גבולות
• מטאל
• מיילי סיירוס
• ראסקו
• אסף בורגר

• Facebook
• Twitter
• Email

יוסי אמויאל, בן 30, הוא הבעלים ומנהל של לייבל הטכנו והדיפ האוס המוערך Sushitech Records, שפועל כבר עשור ובשנים האחרונות אף הגביר משמעותית את קצב הריליסים שלו עם שמות כמו ריאן אליוט ו־XD. למי שכבר נמאס לו לשמוע על ישראלים עם מכונות תופים שערקו לבירת גרמניה, זכרו: זו לא קלישאה אם עשיתם את זה לפני כולם.

הגעת לאן שכיוונת להגיע כשהחלטת לעזוב לברלין?

"האמת היא שאני זוכר את עצמי נורא מפוקס מגיל מאוד צעיר. ברגע שסיימתי צבא עזבתי את הארץ וזה רק נתן לי יותר דרייב להמשיך לעשות את מה שאני אוהב. יש דברים שקשה לתכנן מראש, אבל בכל הקשור לתקליטים שאני וחבריי ללייבל משחררים, אני יכול להגיד שהכל מאוד מכוון ומתוכנן".

הניתוק והריחוק מהאזורים המוכרים עוזר להתמקד יותר בקריירה?

"לנגן במועדונים ולהיות חלק מהסצנה אומר שאתה מוקף בחברים ובאנשים שאתה עובד איתם, אבל אתה עדיין לא קרוב למשפחה. זה מפנה יותר זמן לעצמך וללא ספק מאפשר יותר חופש יצירתי ומסירות. עם הזמן לומדים להפוך את החיסרון של המרחק ליתרון".

יוצא לך להסתכל על המתרחש בסצנה בארץ, נניח באיזשהו אירוע מיוחד, ולהגיד לעצמך "שיט, הלוואי שהייתי שם עכשיו"?

"זה לא קורה הרבה. לא בגלל שהסצנה בארץ לא בריאה או מפותחת – היא כן – אבל אני כל כך עסוק בכל מה שקורה מסביב ללייבל בברלין, אז קשה לי לעקוב אחרי ישראל. יצא לי לבקר בסקוואט ונורא אהבתי, ובדלי, שהוא הבית החדש של המסיבות שלנו בתל אביב. הוא אמנם קטן, אבל קסום. בסוף החודש (30.1) אני מגיע לתקלט שם עם דיליינו סמית' מהלייבל".

יש משהו שיכול לגרום לך לעזוב את ברלין?

"לא הרבה. עוד מעט אני אהיה פה כבר חצי מהחיים שלי, אז זה יהיה קצת קשה. אני פה הרבה לפני ההייפ והרבה לפני שערוריית המילקי, ואני מאמין שאשאר פה גם הרבה אחרי".

• אנשים
• יוסי אמויאל
• ישראלים בחו"ל
• ללא גבולות
• ללא גבולות
• טכנו
• דיפ האוס
• מוזיקה
• ברלין

• Facebook
• Twitter
• Email

זה נחמד שיש לך עבודה מגניבה, למשל להיות אחת המעצבות בחברת נעליים גדולה ומוכרת. זה עוד יותר נחמד אם דווקא את הדגם שאת עיצבת, אחת ההפקות ההוליוודיות הגדולות והמוכרות בעולם – למשל, "משחקי הרעב: עורבני חקיין" – משלבת בסרטה. דגם סקאוט המחודש, שהוא למעשה גלגול של הדגם המצליח משנות ה־70, עוצב על ידי המעצבת הראשית של נעלי דפנה By Naot, שירלי גוריאל, שהשתלבה בעברה בשלל הפקות בינלאומיות וקטפה את פרס אופיר בקטגוריית הסטיילינג על עבודתה בסרט “סיפורי תל אביב".

הפעם אור הזרקורים הגיע מכיוון הוליווד. זה קרה כאשר יועץ ההפקה לענייני מלחמה המליץ על נעליים שנמצאות בשימוש השייטת הישראלית זה שנים, הודות לכך שהן מתייבשות מהר. הגורמים הנכונים התרשמו והתחדשו ב־660 זוגות חדשים. כשקיבלו את שיחת הטלפון מההפקה, בתחילה סברו אנשי חברת הנעליים כי מדובר במתיחה.

מה ההרגשה כשהפקה בסדר גודל כזה בוחרת דווקא בבייבי שלך?

גוריאל: "מבחינתי, תקעתי יתד עם דגל ישראל בעולם. הרבה ליינים שלי מצליחים בחו"ל, למשל מגפי גשם שנמכרים ביפן בטירוף, אבל ספציפית בסקאוט אני תמיד האמנתי, ועכשיו הוא קיבל את החיזוק ואת הבמה".

פזלת פעם לעבודה בחו"ל? נראה שיש לך עין לשווקים זרים.

"הייתי בחו"ל כמה וכמה שנים והחלטתי לחזור. אני גאה להיות חלק ממשהו שעובד בחו"ל דווקא בזמן שאני פה בתל אביב".

צפית בסרט?

"ברור, איזו שאלה! מאוד אהבתי את הסטיילינג".

• אנשים
• שירלי גוריאל
• טבע נאות
• הנעלה
• ללא גבולות
• קטניס אוורדין
• עורבני חקיין
• משחקי הרעב
• ג'ניפר לורנס
• אופנה
• נעליים

• Facebook
• Twitter
• Email

פריז אף פעם לא הייתה מושא כיסופים עבור עמית ישראלי, 38. כצלם אופנה מוערך ועסוק בישראל, מעבר לחו"ל לא היה בתוכניות. אבל כשבת זוגו, הזמרת רוני אלטר, רצתה לעבור לעיר האורות כדי לעבוד על האלבום הבא שלה, הוא הסכים מיד. מה רע בקצת שינוי אווירה.

"התוכנית הייתה להישאר כאן רק כמה חודשים כדי שרוני תוכל לעבוד על האלבום שלה", הוא מספר. "איכשהו, אנחנו כבר שלוש שנים כאן". כשהבין שהנסיעה לפריז הולכת להיות פחות זמנית ממה שחשב, הוא קפץ למים. "די מהר אחרי שהגענו הרגשתי שזה יהיה טיפשי לא לנסות לצלם כאן, ולאט לאט דברים פשוט התחילו לקרות. בינתיים עשיתי שני פרויקטים גדולים למגזינים – אחד ל'ווג' רוסיה והשני ל'הארפרס בזאר' גרמניה. עכשיו אני עובד על עוד פרויקט ל'ווג' רוסיה".

מה שונה מבחינה מקצועית בין פריז לישראל?

"כאן יש תשתית הרבה יותר רחבה – מסוכנויות דוגמנות ועד חברות להשכרת ציוד לימי צילום. הכל קיים גם בארץ, אבל בממדים קטנים יותר. מבחינת ההתאקלמות פריז דומה לכל מקום אחר בעולם. אבל אם יש משהו אחד שצריך לדעת לאמץ כאן, זה סבלנות. הקצב בפריז הרבה יותר אטי מבישראל".

• אנשים
• רוני אלטר
• עמית ישראלי
• ישראלים בחו"ל
• ללא גבולות
• ללא גבולות
• אופנה
• ווג
• פריז
• צילום