מאז פרץ לתחום הטלוויזיה עם "פיקי בליינדרז" (מתנצל, לא מסוגל להביא את עצמי לקרוא לזה בשם התקני "כנופיית ברמינגהאם"), סטיבן נייט הפך לאחד השמות המבוקשים יותר בשירותי הסטרימינג. רק שנה יצאו 2 סדרות שונות שלו בשני שירותים שונים: הראשונה היתה "אלף מכות" שעלתה בדיסני+, והציגה את סיפורו של מאלף אריות ג'מייקני שהופך למתאגרף. השנייה, שעלתה לאחרונה לנטפליקס, מספרת על עולם שונה למדי, שכולל לא הרבה יותר אלכוהול ולא פחות אפלוליות מהשאר, גם אם האלימות טיפה פחתה.
>>מה ראינו בלילה: 7 סדרות מומלצות ועוד שהחזיקו אותנו ערות השבוע

"שושלת גינס" עוסקת, כיאה לשמה, בסיפורה של מבשלת הבירה המפורסמת מאירלנד. הסדרה מציגה איך מבשלת הבירה הדבלינאית הפכה לפני קצת יותר מ-200 שנה לאימפריה בינלאומי, ואם זו נשמעת לכם כמו פרסומת סמויה למותג בירה – אל דאגה. זאת בכל זאת סדרה של סטיבן נייט, מה שאומר שיש פה חגיגה של אלימות, שערוריות משפחתיות, עסקים מפוקפקים, סמטאות מלוכלכות והמון עשן. וכן, גם המון בירה. גינס, אם להיות ספציפיים. אך אם חשבתם שתראו איך נולדה הבירה, "האוריג'ן סטורי" אם תרצו, טעות בידכם. זוהי בכלל סדרה על הנכדים של מייסד המבשלה.

ארתור, האח הבכור, הוא פוליטיקאי שמרן ושאפתן שלועג למאבק העצמאות של האירים, וכמובן שהוא גם הומוסקסואל בארון שמתחתן עם אישה כדי להפיג את השמועות עליו. את דמותו מגלם אחד מהשחקנים האהובים עלי בשנים האחרונות, אנתוני בויל, ומדובר בליהוק מושלם לא רק בשל המשחק הנהדר, אלא גם בזכות הדמיון יוצא הדופן לפסלו של ארתור. האח השני, אדוארד ששואף להיות השליט היחיד על המבשלה, מגולם בכישרון רב על ידי לואיספרטרידג'. אדוארד הוא האח הקר והמחושב, אך מתחת לחזות הזאת מסתתרת אמביציה חסרת מעצורים. ישנם עוד שני אחים (בנג'מין השיכור בעל נפש האמן, שחייב המון כסף לארגון פשיעה; ואן, המשמשת בתור המצפן המוסרי של המשפחה), אך הסדרה מתמקדת בעיקר באדוארד וארתור, שיורשים את המפעל לאחר מות האב גינס, אבל שווה בשווה. אף אחד לא יוכל לזוז בלי השני.

בניגוד לסדרות קודמות של נייט, במרכז הסדרה לא עומדת משפחת פשע, אלא רק משפחה מהמעמד הגבוה שמתנהגת כמו משפחת פשע. כדי להשליט את כוחם ברחבי העיר הם משתמשים במנהל העבודה רפרטי – מעין בריון רגיש ושרמנטי שמגדיר את עצמו בתור "הזונה של המשפחה". הוא עושה דברם, מכה בשמם וגם – סלחו לי על הצרפתית – מזיין בשמם. הדמות שלו משתייכת להמון דמויות שנכנסות לקטגוריה של "אני חושב שהן יהיו חשובות בהמשך", לצד דמותו של ביירון יוז – שהוא רק חצי גינס (וחצי בן לאויביהם, הפיניאנים), שמגולם על ידי ג'ק גליסון, שאתם זוכרים מצוין כמלך ג'ופרי מ"משחקי הכס". אבל התפקיד שלו פה שונה –ביירון נראה ומתנהג בנכלוליות לא פחות מג'ופרי, אבל האכזריות של המלך הצעיר הגיעה מלמעלה, בעוד הרמאות וההונאה של ביירון מגיעה מלמטה, מה שהופך אותו לדמות מסקרנת במאבק בין גינס לאחווה הפניאנית. מגוון הדמויות הזה בונה בסיס שמחייב עונה נוספת – כולל קליף האנגר מבוצע כהלכה – וגם טביעת האצבע של סטיבן נייט מורגשת היטב בסדרה.

יש המון גוונים לנוסחתיות. סטיבן נייט הוא יוצר נוסחתי, אך בהחלט משתייך ליוצרים הנוסחתיים האיכותיים. אם תסתכלו על הסמטאות של נייט בסדרות תראו הרבה דברים זהים – הן מלאות בוץ ושלוליות תחת שמיים חשוכים, גיצים באוויר, עשן נמוך עוטף את הרגליים, כובעים ייחודיים ונגיעות פוליטיות שמתובלות במאבקי כוחות קטלניים. העניין הוא, שביחס לאחים שלבי או הזקאיה הג'מייקני, האחים גינס צריכים משמעותית פחות אלימות. זה לא שאין אלימות בכלל בסדרה, אבל ביחס ליצירות אחרות של נייט זה נחשב לרגוע, וזה לא בהכרח רע – כי זה מכריח אותו לצאת מאזור הנוחות שלו, ולתת לדמויות בחירות שלא בהכרח דורשות שימוש בכוח.

במקום פרסומת לבירה, קיבלנו סדרה שמציגה היסטוריה פיקטיבית של אחת מהשושלות הכי מטורפות בהיסטוריה. ברצינות, היא פסיכית לגמרי. ניסיתי להבין אותה, וכל אדם שני בשושלת הזאת הוא מישהו חשוב – עיתונאים, פוליטיקאים, פילנתרופים, דוגמניות, ואומנים רבים. סטיבן נייט הצליח לאתר את המעניינים שבהם, ולהפוך את הסיפור שלו להרבה יותר מעניין. יחד עם זאת, הוא גם בחר להציב לעצמו אתגר ולצאת מעולמות הפשע המאורגן. גם אם זה לא רחוק משם, זה עדיין עשוי היטב ומלא בהפתעות. אם אתם צריכים למלא את החלל עד שיבוא הסרט של "פיקי בליינדרס", ועל הדרך ללמוד קצת היסטוריה (אבל ממש קצת, כי רוב העלילה היא בדיונית), אז תכינו שישיית גינס כי זה הבינג' הבא שלכם.
"בית הבירה", עונה 1, עכשיו בנטפליקס

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• נטפליקס
• סדרות מומלצות
• מבשלת גינס

תככים משפחתיים במבטא אנגלי זה ז'אנר אלמותי, שהביא לנו כמה מהדרמות היותר מהנות על המסך. אבל תככים משפחתיים במבטא אירי, ועוד על בירה, זה כבר ממתק של ממש. רק דמיינו את רמות הפאסיב-אגרסיב המסוגנן מבוצע עם אותה ר' אגרסיבית ושכרות מגינס. למעשה, כבר לא צריך לדמיין, כי "בית גינס" החדשה של נטפליקס עוקבת אחר המשפחה שהמציאה את המבשלה שתהפוך לרבות הימים לסמל של אירלנד, עם הבירה הזו שאתם מזמינים בגיל 19 בבר אירי כדי להראות שאתם גברים ואז נחנקים איתה עד הסיום – ואו מתאהבים, או מתעבים.
>>מה חדש בנטפליקס: 7 סדרות לוהטות שבטח תרצו לראות באוקטובר

אלא אם אתם בירולוגים מוסמכים (או אלכוהוליסטים מדופלמים), כנראה שלא נחשפתם לסיפור המשפחה שהקימה את מבשלת גינס לפני יותר מ-250 שנה. זה בסדר, גם אנחנו לא הכרנו, אבל מסתבר שהם לא רק דמויות היסטוריות חשובות לאירלנד, אלא בהתאם – גם משפחה אמידה מאוד. ואם יש משהו שלמדנו מז'אנר התככים המשפחיים במבטא אנגלי, זה שכסף שווה כוח שווה ריבים. הסדרה מצטרפת לתולדות המשפחה אי שם במאה ה-19, בנקודת זמן מהותית למשפחה – פחות או יותר כשהפטריארך בנג'מין גינס הולך לעולמו, ומשאיר את ארבעת ילדיו עם קרב על ירושה שמתערבב עם הקרב על עתיד אירלנד.

הילדים – כל אחד ובעיותיו (ומאהבותיו) – נאלצים להבין איך הם מתמודדים עם השלכות אובדן האב, ובמיוחד שני הבנים ארתור ואדוארד, שמקבלים בירושה את המבשלה המשפחתית שבאה עם מחירים משל עצמה. והאלכוהוליזם של הבן הצעיר היא רק אחד מהם. את הסדרה יצר התסריטאי הוותיק סטיבן נייט, שאולי מוכר לכם בתור היוצר של "פיקי בליינדרס" האהובה – ואכן תרגישו את אותה נוכחות מחוספסת גם בסדרה הזו, שלמרות שעוסקת במבשלה שמנסה להתפרס לכל העולם, אבל נשארת במהותה באירלנד. שזה אומר אהבות, מכות והמון גינס נשפך.
"בית גינס", 8 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• המסך
• בירה
• מבשלת גינס
• נטפליקס

מרץ שוב אתנו ואנחנו יודעים מה זה אומר: חגיגה אירית של סנט פטריק והמון המון גינס. המסורת החלה אי אז לפני שנים רבות ולשמחתנו מאז החגיגה יצאה מגבולות אירלנד. כדי להכפיל את הכיף, היא מתאחדת אצלנו עם פורים, והרי לכם לאקי צ׳ארם אמיתי. יצאנו לבדוק איפה מציינים בעירנו (וגם מחוצה לה) את יומו של פטריק הקדוש, ולא זאת בלבד – השנה קהילת גינס גם מחלקת לכם שטרות גינס מסומנים שתוכלו לאסוף ולצבור מרצ׳נדייז משמחים. יצאנו להשתכר ולשמוח.

השופטים

הבר השכונתי באבן גבירול יוצא מגדרו כדי לחגוג את סיינט פטריקס ואנחנו מתרגשים. בתכנית: כוסות גינס צוננות למהדרין, וויסקי אירי וגם פאי רועים לפי הספר. שימו לב לבונוס המיוחד, על כל כוס גינס שתשתו, תקבלו שטר גינס מסומן – צבירה של מספר כאלה תזכה אתכם במתנה שווה כמו מטריה, כוס גינס לקחת הביתה, תיק והפתעות נוספות שתוכלו להזמין מאחת מעשרים הנקודות לאיסוף.
אבן גבירול 39, 03-695-1153

מולי בלומס

הבר האירי ברחוב הירקון חוגג סנט פטריקס דיי כהלכתו, עם קוויז טריוויה כפי שנהוג במולדת הישנה. תהיה גם הופעה חיה של מוזיקה אירית, וכמובן נהרות של גינס מהחבית שיישפך לגביעים הקדושים לאורך כל הערב. יהיו גם כובעים חגיגיים ירוקים, חולצות גינס ממותגות והפתעות נוספות. חגיגות דומות יהיו גם בליאו בלומס ברמת החייל.
מנדלי מוכר ספרים 2, 055-886-0188

מוזנר בר

גם במוזנר, הבר הכי כיפי על רחוב אחד העם, תוכלו לאסוף שטרות גינס על כל פיינט קריר שתשתו מהחבית. ככה זה הולך – תשתו הרבה, תאספו שטרות ותוכלו להזמין מרצ׳נדייז של גינס מאחת מעשרים הנקודות האפשריות. דבלין פינת אחד העם. אהבנו, צ׳ירס!
אחד העם 51, 052-775-2303

בריו 66

בבריו מקדימים את חגיגות פטריק הקדוש ליום רביעי, ועל כן תוכלו מה שנקרא לחגוג על שתי החתונות ולציין את יומם של אסתר ומרדכי יחד עם פטריק הקדוש. יהיו מבצעים על הגינס, אווירת פורים בנוסח אירי ירקרק ומשמח וגם כאן תוכלו לאסוף שטרות ולהתעשר במרצ׳.
יהודה המכבי 66, 03-546-0210

פאב עמירם

אי אפשר לדבר על גינס מבלי לציין את פאב עמירם המיתולוגי שמציע כוס גינס הגונה עוד משנות השבעים. כבר החל מהשעה 12 בצהריים תוזמנו ללגום גינס קרירה מהחבית לכבוד פטריק הקדוש ולקנח עם פילמני, נקניקיות בבירה וסלט אוליביה קלאסי. קלאסיקה.
התערוכה 8

ואחד מחוץ לעיר: בראון בחיפה

ואם אתם בעניין של לצאת קצת מהעיר, או שאתם פשוט חיפאים או גרים בסביבתה, תוכלו לסור לבראון החיפאי וליהנות גם בו מכוס גינס מרעננת במיוחד לכבוד החג, או סתם ככה. גם כאן משתמשים בשטרות גינס, יהיו עמדות מזכרות ועוד ועוד. בקיצור – שווה מאוד.
מוריה 131 (חיפה)

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• סיינט פטריקס דיי
• ברים בתל אביב
• יום פטריק הקדוש
• מבשלת גינס
• חוגגים את סיינט פטריק'ס דיי עם בירה גינס

• Facebook
• Twitter
• Email

119.5 שניות. זה הזמן שלוקח לעשות אותי מאושר. בדיוק 119.5 שניות, בשישה שלבים, ואז ההמתנה המחרמנת עד שהקצף נפרד מהשחור של הבירה. ואז מונח לפניי פיינט גינס, שנמזג לפי הספר, הזהב השחור במלוא הדרו.

למי שלא יודע (ובעצם, למה שתדעו?) קוראים לי אבירם, ואני מכור לגינס. לו הייתי צריך לבחור משקה אחד לשתות עד סוף חיי, זו תהיה הבחירה שלי. רציתי לקרוא לכלב שלי גינס (למזלו אשתי לא הייתה מוכנה לשמוע על זה). יש לי פוסטרים של גינס, חולצות, גרביים, חפתים – ובגיל 32 זכיתי סוף סוף לבקר בדבלין, במבשלה – שזה כמו טיול בר מצווה מאוחר ליורודיסני, רק בגרסה השתיינית. אפרופו יורודיסני, דעו לכם כי המבשלה של גינס היא האטרקציה התיירותית (בתשלום) הפופולרית ביותר באירופה: שבע קומות עמוסות כל טוב שיירתקו כל חובב בירה (ויהפכו אותך לכזה, אם לא היית חובב בירה כשבאת בשער המבשלה).

"אז מה אתם עושים? עבור מי אתם כותבים?", שאלתי את החברים מהעולם בקבוצה שלנו, עת נפגשנו לראשונה בדבלין. "I'm an Instagrammer",I'm a YouTuber" " היו התשובות, והיה גם משהו על סנאפצ'ט וטוויטר. ככה, עם חבריי החדשים ממלזיה, ספרד, סינגפור, איטליה, שבדיה ובלגיה וכמות עוקבים כוללת של רבע מיליון איש לפחות, הבנתי שוב את מה שתמיד ידעתי: אני זקן טרחן. מתברר שפייסבוק זו רשת חברתית של זקנים ("פייסבוק זה להורים. היום כל הנוער נמצא בסנאפצ'ט"), ולרוב חברי הקבוצה הייתה מחויבות להעלות לאינסטה כל יום שתי תמונות לפחות, עם האשטגים שונים לכל פעילות. לרובם היו מעין מצלמות שמתלבשות על הסמארטפונים, לסינגפורי אפילו היו משקפי סנאפצ'ט. ניסו להסביר לי מה זה, זה הכניס אותי לפאניקה של סיוט מדע בדיוני, אז פשוט שקעתי בגינס.

אפילו את הסיור בדבלין ערך לנו בכיר האינסטגרמרים המקומי (@picturethisdublin) עם שלל טיפים והמלצות איפה המקומות הכי מצולמים בדבלין, מה השעות הכי טובות לאינסטגרם, ועוד טיפים שכנראה לא אשתמש בהם לעולם. אבל הבחור יודע לצלם, חייבים להודות, ואני יודע לשתות יותר מכולם שם. אז כל אחד התרכז במה שהוא יודע לעשות הכי טוב, וכולם נהנו.

נקודת ההתחלה

הסיפור של גינס התחיל ב־1759, אז הגיע ארתור גינס לדבלין וחכר את המבשלה בסנט ג'יימס גייט ל־9,000 שנה. מאז אי אפשר להפריד בין גינס ודבלין. 21 ילדים היו לארתור גינס, רק עשרה מהם שרדו, ומדור לדור גדל העסק המשפחתי; ב־1850 הם כבר הפכו למבשלה הגדולה באירלנד. בארכיון של גינס, שכולל שבעה ק"מ של ניירת, שומרים הכל, למן המתכון הראשון. שם ראינו ספר הוקרה שקיבלה משפחת גינס מאזרחי דאבלין שהודו למשפחה על תרומתה לעיר – כנסיית סנט פטריק וגם הפארק המקסים בלבה של דבלין היו שייכים לה בעבר.

הגינס כפי שאנחנו מכירים היום, בגרסת החבית עם מערכת המזיגה הייחודית, הוצגה לראשונה ב־1959, לאחר שמייקל האש – ברמן ומתמטיקאי עם חיבה מוזרה לגזים – עלה על הפטנט של שימוש בחנקן במזיגת הבירה, שנעשה כאמור בשישה שלבים ונמשך בדיוק 119.5 שניות, וכך מתקבלת הגינס הסמיכה עם ראש הקצף היציב.

אגב, רבים טועים ומניחים כי גינס היא בירה "כבדה וחזקה" (אולי בגלל הצבע הכהה), אבל האמת היא שמדובר בבירה עם מעט אלכוהול באופן יחסי (4.2% בלבד) ועם גיזוז עדין מאוד, מה שמאפשר לשתות ממנה המון ובקלות. אני לא מכיר עוד בירה שאני מצליח לשתות ממנה שני ליטרים בארוחת הבוקר (מה שלצערי לא מתאפשר בדבלין עקב חוק מבאס המותיר למכור אלכוהול רק מ־12 בצהריים).

אירי אוהב בירה?

זוהי ספינת הדגל של המבשלה, אבל למען האמת יש עוד לא מעט בירות מרתקות שמייצרים שם. אני קלטתי אותם, את האירים, בייחוד את אלו שעובדים במבשלה. הם אנשים שמחים שמנצלים היטב את הזמן בעבודה בעיקר כדי לשתות בירה (טוב נו, איך אפשר לעמוד בפיתוי של הגראביטי בר השוכן בקומה השביעית של המבשלה עם קירות זכוכית המספקים נוף של 360 לדבלין, ובירות שנמזגות לעובדים במחירי עלות) ולשחק ולהמציא בירות. זה נקרא The Brewers Project, וזה בעצם תירוץ לתת לחבר'ה יד חופשית לשחק, לחקור ולחפור במתכונים עתיקים ובהמצאות חדשות. בחלק מהמקרים מדובר בגחמות פרועות של המאסטר ברוארים (Master Brewers) ואלו בירות שנמזגות רק בבר הניסיוני (כמו למשל בירה שעוברת יישון בחביות עץ אלון). לפעמים נולדת בירה חדשה, כמו Hope House 13 – בירת לאגר עם כמות כשות כפולה מהרגיל המצליחה להיות פירותית מצד אחד, עם מרירות גבוהה מגיסא ואחוז אלכוהול לא גבוה (5%). היא בירה נהדרת שבגלל ההתלהבות של הטועמים והאורחים במפעל התחילו למכור אותה בדבלין, שם היא הפכה צ'יק צ'ק למותג הבירה בשיעור הצמיחה הגבוה ביותר, ובחודשים האחרונים התחילה הבירה להימזג בעוד מדינות בעולם.

בכלל, מאוד אוהבים בגינס להתאים את הבירות למקום בו שותים אותן. יש המון שווקים שכל אחד מהם זוכה לגרסה מעט שונה של גינס. למשל גרסת ה־Foreign Extra Stout – בירה עשירה ואלכוהולית יותר כל שתוכל לעמוד במסע הרחוק למזרח – אחראית ל־40% מהמכירות של החברה, והיא להיט גדול במלזיה, שם כולם קוראים לה בלאק דוג. באפריקה, מעצמת גינס (המדינה שבה שותים הכי הרבה בירה ביחס לאוכולוסייה היא ניגריה), הבירה כלל לא נמזגת בחבית, אלא מבקבוק לכוס ייעודית ושונה מכוס הגינס שאנחנו מכירים (כוס עם רגל, כדי שהבירה לא תתחמם מהמגע עם היד, באקלים האפריקאי הלוהט). אצלנו בארץ הגינס היא אקסטרא קולד, כי לך תשתה בירה שנמזגת בעשר מעלות באמצע אוגוסט. בקיצור, גם אני, שחשבתי שאני מכיר את הסיפור של גינס, הופתעתי מרמת הניואנסים והירידה לפרטים (תאמינו לי, אני חוסך לכם את כל הפרטים המשעממים שהתעקשתי לברר שם עם העובדים).

וככה חלפו להם שלושה ימים עם חבורת המצלמים, ואני שחזרתי מדושן מעונג, ועם עוד איזה שניים־שלושה ק"ג. לא, לא מפני שבירה משמינה, הגיע הזמן לנפץ את המיתוס הזה – בכוס מיץ תפוזים יש יותר קלוריות מאשר פיינט של גינס. הבעיה שכוס מיץ תפוזים לא עושה חשק לנקניקייה שמנמנה בצד. וצ'יפס, ותריסר אויסטרים. וביצים עם בייקון. וחצי לובסטר. וצלעות טלה. אני כבר מתגעגע לדבלין, ונראה לי שאת הסנט פטריק דיי השנה אחגוג בשילוב המושלם בין המסורת היהודית לנוצרית: ניסו להרוג אותנו, היה איזה קדוש שמת, בואו נאכל עד שנתפקע ונשתה עד שנשתכר.

• אוכלים שותים
• אלכוהול וקוקטיילים
• ג'ינס
• יום פטריק הקדוש
• מבשלת גינס