Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מלכת הפופ בדרך לנטפליקס: היכונו לסדרת דרמה על החיים של מדונה
בשביל סיפור כמו שלה צריך כמה עונות. מדונה (צילום מתוך עטיפת האלבום Like A Virgin)
סיפור חייה של מדונה יהפוך לסדרת דרמה בנטפליקס בהפקתו של שון לוי שנמצאת בשלבי פיתוח ראשונים, ולמרות שרק השנים הפרועות שלה בניו יורק יכולה לפרנס עונה שלמה, כנראה שהצדדים יסתפקו ב-Limited Series בת עונה אחת בלבד. מדונה עצמה צפויה להיות מעורבת בכל אספקט של ההפקה. ככה זה כשאת מלכה
תאהבו את איך שמדונה מתבגרת בעשור השביעי לחייה או לא, מלכת הפופ היא עדיין מלכת הפופ, וכל הנסיכות שמסביב מתקשות לדגדג אותה מבחינת אומץ, חדשנות ונועזות, ולא פחות מכך מבחינת סיפור החיים המסחרר של עלייתה מאשפתות ניו יורק אל הטופ העולמי של תעשיית המוזיקה. הסיפור הגדול הזה אמור היה להפוך לסרט ביוגרפי גדול לא פחות בכיכובה של ג'וליה גארנר, אך מדונה הקפיאה את הפרויקט לטובת סיבוב ההופעות המצליח שלה בין 2023 ל-2024, "The Celebration Tour". עכשיו, כך נראה, הניסיון להסריט את סיפור חייה מקבל חיים חדשים, והזוכה המאושרת היא נטפליקס.
על פי מגזין תעשיית הבידור "וראייטי", כל הצדדים המעורבים בפרויקט אישרו שהוא נכנס לשלבי פיתוח מוקדמים, בדרך אל סדרת דרמה על חייה של מדונה והמוזיקה שעשתה לאורכם. למרות שהסיפור שלה יכול די בקלות להחזיק כמה עונות עסיסיות ביותר, הכוונה בשלב זה היא לייצר Limited Series בת עונה אחת בלבד, ולא ידוע בשלב זה אם הסדרה תתמקד בסיפור עלייתה בצעירותה או בקריירה המפוארת שלה כולה.
אוקיי, זאת תהיה סצנה מעניינת. מדונה (צילום: GettyImages)
הידיעה התקבלה בהתלהבות גדולה בעיתונות הבידור האמריקאית, בין היתר כי מי שאמור להיות מופקד על ההפקה הוא שון לוי, האיש בעל מגע הזהב שמאחורי "דברים מוזרים" ו"דדפול & וולברין". לוי חתום על חוזה מולטי-שנתי עם נטפליקס, במסגרתו גם יצר את סרטיו האחרונים של ריאן ריינולדס, "Free Guy" ו"The Adam Project". למרות הביקורת שהוטחה במדונה בתקשורת בשנים האחרונות בגלל סירובה להתנהג בגילה, סיבוב ההופעות האחרון שלה הכניס יותר מרבע מיליארד דולר, כך שגם זו כנראה סיבה להתלהבות.
מדונה עצמה צפויה להיות מעורבת בהפקה במידה רבה, כמו בכל פרויקט שלה, ולשלוט בו יצירתית אם לא ממש להשתתף בכתיבת התסריט. במהלך העבודה על הסרט שהוקפא, כתבה מדונה לפחות שתי טיוטות של תסריט יחד עם דיאבלו קודי וקרסידה ווילסון, ואף זימנה את כל המועמדות לגלם אותה למחנה אימונים של שירה וריקודים, בסיומו בחרה בגארנר על פני פלורנס פיו ואודסה יאנג. נחזיק אצבעות לליהוק טוב גם הפעם ונשתחווה בפני המלכה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
המיקרופון שכולנו מכירים בשם "מדונה", שמספק הגברה אלחוטית למוזיקאי על וגם למדריך המעצבן שעושה סיור בכל שישי באנגלית מתחת לבית שלכם, למעשה צריך להקרא "קייט" – על שם קייט בוש.
בשנת 1979 יצאה קייט בוש, שעד אז הספיקה להוציא שני אלבומים מצליחים, בטור ראשון מסוגו בשם "Tour Of Life". כל שיר כלל כוריאוגרפיה ספציפית שהמחיזה על הבמה את הסיפור שבו הוא עוסק, וההופעה כללה החלפת תלבושות תכופה ושירת לייב על הבמה, ללא פלייבק. בוש לא הייתה מרוצה מכך שלא הצליחה לרקוד עם המיקרופון הרגיל שמחזיקים ביד, אז מהנדס הסאונד של הטור, מרטין פישר, המציא במיוחד עבורה את המיקרופון האלחוטי שהוא בנה לראשונה מקולב בגדים עשוי חוט תיל.
זה היה הטור שאחריו בוש לא הופיעה במשך 35 שנה: במהלך הופעה באנגליה נפל אל מותו ביל דאפילד, מנהל התאורה של המופע. בוש הקדישה לו את אחד המופעים בטור הקצר, שלאחריו לא עלתה על הבמה (פרט להופעות בודדות ונדירות) עד לשנת 2014, לסדרת המופעים "Before the Dawn". אחרי בוש, ג'נט ג'קסון אימצה את המיקרופון האלחוטי כאקססורי בולט בלוק שלה, אבל מדונה היא זו שהכי מזוהה עם הטכנולוגיה הזו עד היום.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מצד אחד קווין פארקר, מנהיג להקת הפסיכדליה המצליחה בעולם, איבד השנה את הבית שלו בשרפות בלוס אנג'לס באמצע כתיבת האלבום. מצד שני הוא התחתן. בריאיון ברולינג סטון הוא הבטיח ששני הדברים ייכנסו לאלבום החדש, שצפוי לצאת מתישהו הקיץ, וכן השפעות מגוונות שמגיעות עד מיט לוף (כן, עטלפים מהגיהינום וכל זה).
במהלך הקיץ
טיים אימפלה (צילום: Getty Images)
מדונה – Madame X
כן כן, אז היא זייפה באירוויזיון, לאף אחד זה לא באמת מזיז. אלבום האולפן ה־14 של מלכת הפופ, "Madame X", מציג את האלטר אגו החדש־ישן שלה (היא טוענת שהיא קיבלה את השם הזה בגיל 19 מהמורה שלה למחול), והוא הולך להיות מדובר הרבה יותר מ־15 דקות השפל שלה בתחרות הזמר והריקודים.
14.6
מדונה – Madame X
פליימינג ליפס – King's Mouth
20 שנה אחרי המאסטרפיס "The Soft Bulletin" ואחרי עשור של פול גז על דוושת הפסיכדליה הניסיונית, וויין קוין וחבורתו, שבלעדיהם לא היו לנו MGMT או טיים אימפלה, חוזרים למלודיות היפות ולצבעוניות מרגיעה יותר של ימי "יושימי" העליזים בתחילת השנות האלפיים עם אלבום קונספט על מלך שמקריב את עצמו כדי להציל את העיר שלו ועם קריינות של מיק ג'ונס מהקלאש.
19.7
צ'אנס דה ראפר
אחד האלבומים הכי מצופים בהיפ הופ ובכלל אמור – על פי צ'אנס עצמו – להגיע לשירותי הסטרימינג שלנו ביולי. שם עדיין אין וגם תאריך רשמי לא, אבל האלבום ככל הנראה יכלול שיתופי פעולה עם צ'יילדיש גמבינו וקניה ווסט, וזה מספיק בשביל להדליק אותנו.
במהלך יולי
צ'אנס דה ראפר (צילום: Getty Images)
ג'ניפר לופז בפארק הירקון
תראו, לא צריך להגיד על זה הרבה נכון? גם הציניקנים הגדולים ביותר יודו שלפזז לצלילי "ג'ני פרום דה בלוק" באוגוסט זה לא הדבר הכי גרוע שהם יכולים לעשות עם הזמן שלהם. לופז תגיע לישראל לראשונה כחלק מסיבוב הופעות בינלאומי שמוקדש ליום ההולדת ה־50 שלה. כן, קראתם נכון – 50.
1.8, פארק הירקון, החל מ־365 ש"ח
ג'ניפר לופז (צילום: Getty Images)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אתמול בערב כולכם הפכתם לבריוני מדונה. היה לכם כל כך דחוף להגיד שהיא זייפה, שהיא מנותחת, שפג תוקפה ושהיא צריכה לרדת מהבמה. אתם הסיבה שאוניברסיטאות לא מקבלות אנשים מגיל 60 ללימודים. אתם הסיבה שאנשים מבוגרים לא מרגישים רלוונטיים. אתם אלה שיוצרים (ויוצרות) דיכוי נשי. אתם הישראלי המכוער. וכבר אי אפשר להסתכל עליכם. מדונה לא חייבת לכם כלום. היא הייתה פה קודם.
פעם הבאה שמלכת הפופ עולה לשיר בארץ הקודש, אתם צריכים להגיד תודה. היא לא הייתה חייבת לבוא לפה. היא לא הייתה חייבת להכין לכם שואו. היא אגדה והיא עשתה בשביל העולם ובשביל נשים, הרבה יותר ממה שאתם אי פעם תעשו. הטוקבקיסטים שבכם יקטרו על הכסף. "עלה לנו מיליון דולר להביא אותה". אתם שילמתם על זה? מדונה לא עובדת בחינם. מה ציפיתם? שהיא תסכים להופיע תמורת קרדיט? ובכלל, זה לא יצא מהארנק שלכם, אלא של מילארדר קנדי שרצה להפוך את האירווזיון לאירוע בלתי נשכח. וגם לו מגיעה תודה.
נכון, זה לגיטימי להעביר ביקורת על הופעה. אבל ה"איך" שלכם פגום. למה כל כך קשה לכם לראות אישה בגיל של אמא שלכם, עושה את מה שאנחנו רק חולמים עליו? אתם מתנהגים כאילו היא תופסת מקום של מישהו אחר. מדונה לא עשתה שום דבר פסול בזה שהיא בת תמותה שמתבגרת. אתם לא יכולים לצפות מאנשים להגיע לגיל שישים ולהיעלם. מחשבות כאלו בוראות מציאות בה אין מקום לאנשים מבוגרים בחברה, באקדמיה, בתעסוקה ובאומנות. ויש לזה שם, וזה נקרא גילנות.
מה היה קורה אם הייתם משקיעים את הרגע הזה, אחרי ההופעה – בלהגיד "כל הכבוד"? איזה יופי שהיא הגיעה ארצה בימי ה-BDS? איזה מטורף זה שהיא עדיין עושה מה שבא לה? כשאתם פותחים את הפה – יש לכם את הכוח לקבוע אם העולם הזה מכוער או יפה. תעשו אותו יפה. יש מספיק אנשים שיכערו לכם אותו.
רוני קידר היא בימאית ותסריטאית
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
משחי אל שחי: האם "ינואר השעיר" יכול לתפוס גם בארץ?
האשטאג januhairy# צובר תאוצה, והטרנד של השנים האחרונות מגיע לשיאו בהצפה של תמונות בתי שחי שעירים ברחבי האינסטגרם. האם החברה שלנו מוכנה להכיל את המראה הטבעי? למצמיחות בתי השחי המקומיות יש מה לומר בנושא
עוד לא נרגענו ממי-טו והנה קמפיין חדש באינסטגרם מגייס את סימן ההאשטאג לשורות הכוח הנשי. ההאשטאג החדש, "ינוהארי", קורא לבנות המין המורט להשתחרר לרגל החורף מעול השעווה וסכין הגילוח, ולצמח פרא את שיער בית השחי.
את היוזמה הקימה סטודנטית בריטית למשחק בשם לורה ג'קסון, שגידלה את שיערה לצורך תפקיד ומשם הבינה שכל העולם במה, ובפרט האינסטגרם. כך נוצר ההאשטאג januhary# שסחף אחריו אלפי סבוכות בית שחי, חלקן הגדילו לצבוע את פלומתן בצבעי הקשת שאי אפשר שלא להעריך לנוכח ההשקעה.
נראה שבארץ נצטרך לעבור דרך ארוכה עד שהשטאג כזה יתפוס, והטרנד שאימצו מדונה ומיילי סיירוס עדיין נושא איתו בגזרה המקומית סטיגמה של אישה מוזנחת/ גברית/ מתריסה שלא לצורך. נושאות הבשורה המקומיות נתקלות בלא מעט אתגרים, וביניהם פליאה ברי (26), הייטקיסטית ומנחת סדנאות מיניות, שעברה תהליך ארוך לקבלת שיער בית השחי שלה עצמה. לדבריה, בגיל 21 הפסיקה לגלח את בית השחי בעקבות רגישות העור, והקושי העיקרי להשתחרר ממודל היופי הרווח התבטא בעיקר בינה לבין עצמה. "לא אהבתי את המראה", היא מודה, "זה הרגיש לי מאוד גברי. לפני חמש שנים ראיתי את מדונה עם שיער בבית השחי, ושם התחלתי להתעניין. בעקבות זה הפיד שלי התפוצץ בנשים מהממות עם תמונות של שיער בבית שחי, וזה עשה לי שטיפת מוח חיובית. כבר לא היה לי את הקישור הזה של שיער בבית השחי זה לא נשי, התאהבתי בזה והפסקתי להוריד. זה כל כך יפה וסקסי ונשי ופראי, במיוחד עם משולש הערווה שלי, זה כל כך מתאים ומהמם בעיניי".
פליאה ברי
איך היו תגובות הסביבה?
"בהתחלה אנשים היו מסתכלים, אבל אם מישהו פגש אותי פעם שנייה זה כבר לא היה עניין בכלל. גם הייתי עם בן זוג קבוע שממש לא היה אכפת לו, הוא אפילו עודד, אז זה היה ממש בסדר. לפני שנה כשנפרדנו והתחלתי לצאת לעולם בתור רווקה, פתאום פעם ראשונה שחשבתי על זה שאני קצת שונה. הייתי מקפידה לשים בטינדר תמונות עם השיערות כדי שזה יהיה ברור, ואני לא מרגישה שזה אי פעם השפיע על האינטראקציה עם גברים. יכול להיות שהצגת השיער עשתה את הסינון מראש, אבל הרבה בכלל לא שמו לב שיש לי שיער ונבהלו כשפגשו אותי. בסופו של דבר הם התגברו על זה מהר. היה מישהו אחד שהרגיש מוזר אולי בקטע חברתי: הוא חשש שחברים שלו יראו אותי, וכמובן שבאותו רגע חתכתי. אבל יש מלא גברים מהממים שאוהבים את זה ושזה אפילו עושה להם את זה, הקטע הפראי".
פראית. פליאה ברי
גם לינדה נתן (24), מנחת קבוצות ושעירה מזה שלוש שנים, ראתה בשיער בית השחי שלה מסנן מוצלח לבני זוג אופציונליים. "אני מאוד חסרת ביטחון עם גברים", היא מספרת, "אבל ברגע שהתקבע לי שזהו, זה הגוף שלי, נהיה לי איזשהו רדאר שאומר, 'אם אתה לא אוהב את זה זו בעיה שלך, אתה פסול ולא אני'. את בן הזוג שלי הכרתי כפי שאני, עם השיער בבית השחי – והוא אהב".
שמה זין כפול 2. לינדה נתן
את הולכת עם בית השחי חשוף בחופשיות?
"זה משתנה ותלוי במצב רוח שלי, כמה בא לי להתריס עם זה. בסביבה שאני יודעת שתפקח על זה עין או תביע גועל, אני הולכת עם גופיה רק אם יש לי מוכנות נפשית למה שזה יעורר. המטרה בסוף היא שיהיה לי נוח, ואם זה גובה ממני מחיר – אלך עם טישירט".
עדי וייצמן (27), במאית תיאטרון, ניהלה מערכת יחסים מורכבת עם התגובות הקשות של הסביבה. "לא תמיד מתחשק לי להתבלט", היא אומרת. "זה התחיל בכלל כניסוי פרטי. כשהייתי צעירה יותר, נהניתי מאוד מתשומת לב גברית. כשגדלתי החלטתי לחקור פמיניזם, קראתי על זה הרבה ונעשיתי יותר אמביוולנטית לגבי תשומת הלב הזאת. התחילה לסקרן אותי המחשבה להיות אטרקטיבית בעיני גבר ובלתי אטרקטיבית בו זמנית".
ניסוי ותהייה. עדי וייצמן
ועכשיו?
"אני משחקת עם זה, אין לי איזה סטייטמנט. יש תקופות שפשוט לא יוצא לי לגלח אז אני נותנת לזה לגדול ולפעמים לא. אנשי תיאטרון מאוד מתחפשים, אז זו חלק מההתחפשות שלי וזו לא ההתחפשות היחידה; אני אוהבת לחקור את הגוף שלי ואת המגדר".
תמרה מובשוביץ (25), אמנית דראג, גם היא "חטאה" לדבריה בגילוח בית השחי לאחרונה, אבל בנסיבות אחרות. "גילחתי אותו כי ניסיתי לצבוע אותו לכחול", היא צוחקת. "זה פשוט נראה רע, אז גילחתי. אמרתי, 'את לא מיילי סיירוס, חמודה'. פעם גם עשיתי אינפרא שלא עבדה, אז השיערות שלי צומחות כמו בפות קצת. רך כזה ומפוזר".
בואי נחזור קצת אחורה. איך עברת מניסיון להשמיד את שורש השיערות שלך לגידול שלהן?
"התחלתי לצאת עם בנות, הסביבה שלי השתנתה. בסביבה שלי כיום יש נשים יותר שעירות ממני שמסתובבות בגאון עם זה, ודווקא הגברים מתגלחים כי הם עושים דראג".
כשאת מסתובבת עם גברים הטרוסקסואלים, סטרייטים, "נורמטיבים", איך הם מגיבים?
"התגובה שלהם היא 'לא אכפת לי'. אני יוצאת עם דושים, אבל מתקדמים בעיני עצמם. הם חושבים שהם מתקדמים כי הם אוהבים אצבע בתחת".
תמרה מובשוביץ
זו כנראה התשובה הכי טובה שקיבלתי בראיון. ומה לגבי התחושה שלך עם עצמך?
"הייתי צריכה לראות אלפי נשים עם בית שחי שעיר כדי לחשוב שזה יפה. ועדיין, בגלל שאני שמנמנה יותר, מוזר לי לראות את עצמי עם בית שחי שעיר. גם לגבי אופנת השיער בבית השחי יש מודל יופי מסוים. אבל כמו בדראג, גם עם בית השחי אני באה לשבור הרגלים. אני פשוט מרגישה הרבה יותר גאה שאני הולכת עם בית שחי שעיר, דווקא כי זה לא יפה עליי".
אז האם ההאשטאג הבינלאומי יביא גם אל המורטות הפשוטות בישראל את משב הרוח השעיר? לינדה נתן, בעלת השחי-רדאר, סבורה שמדובר יהיה בתהליך הרבה יותר ארוך. "אני רואה את זה גם על עצמי. לקח לי שלוש שנים לקבל את הדבר הזה, והייתי צריכה לקבל השראה מהנשים שחייתי איתן באותה תקופה. אני חושבת שגם כחברה יקח זמן. אנחנו לא יכולים לאהוב מיד מה שאנחנו לא מכירים. מבחינה תרבותית, יקח זמן עד שיהיו מספיק דימויים חיוביים של הדבר הזה. להעלות את הקמפיין לחודש זה נחמד כי זה מעלה מודעות, אבל זה יכול לייצר גם הלם תרבותי ולהיעלם ברגע. צריך להיות תהליך".
https://www.instagram.com/p/Bs2C5fjnf49/
לדעתה של גוני ריסקין, צלמת שוויתרה על סכיני הגילוח, להשטאג כזה או אחר בכלל אין משמעות. "לא משנה כמה פעמים יכתבו על זה בעיתון או איזה האשטג יהיה, התפישה המקובלת היא שהשחי חייב להיות נשי ונקי משיער כמו תפישות אחרות שיש לגבי נשים ובכלל. מידי פעם את קוראת שמדונה גידלה שחי, ובארץ אסנת סקובלינסקי העלתה את הנושא הזה לפני כעשור והתראיינה הרבה. השיח בנושא הזה צץ מידי פעם ונראה שיש שינוי, אבל זה עדיין נשאר בתודעה בתור אקט חצוף, סטיה, גימיק. אני חושבת שלא נכון לכפות על אנשים טעם אישי, יותר נכון לייצר שיח שינטרל את הבהלה ויפרק את המודל לגבי איך אנשים צריכים להיות".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
