בקיץ 2024, בערב מפתיע ומרגש במיוחד עבורי – לקראת סופו של קונצרט של שלומי שבת עם הפילהרמונית הישראלית אותו כתבתי וניהלתי מוזיקלית – שלומי עלה להדרן. המנגינה של "החוף של טרפטוני" התחילה, ובמקום זורנה (zurna) וגיטרה חשמלית, ניגנו הקסילופון והפיקולו. הקהל כולו נעמד על הרגלים, ואז גם הדרבוקה הצטרפה, וכל שבעים נגני התזמורת ניגנו, חלקם נעמדו ורקדו, מחרוזת להיטים ים תיכונית שלמה. התרחש שם קסם בלתי מוסבר של שילוב צלילים ממקומות שונים. של גשר. בתהליך העבודה על המופע שלומי לא האמין שהחיבור יצליח, חשש שזה "לא מתחבר", שנגני התזמורת לא ימצאו את עצמם בתוך המקצבים האלה, ואני אמרתי לו "אתה תראה, זה יעבוד". וכך היה.
>>הבית של הרדיו בתל אביב מציג: חגיגת רדיו לכל המשפחה. וקוטנר גם

בעקבות המופע הזה נולד תיאבון גדול, גם שלי, וגם של הפילהרמונית. כשהפילהרמונית והיכל התרבות הזמינו אותי לכתוב עבורם מופע חדש לפתיחת פסטיבל החורף, ידעתי שבלב המופע יהיה החיבור הזה של כל הסגנונות והצלילים. הערבוב הזה של צלילים והשפעות, קיים בתוכי מאז ומתמיד. אמא שלי בת זקונים למשפחה מרוקאית (מרוקו הספרדית), והמנגינה של הקידוש בנוסח הייחודי של דוד שלי טבועה בי מילדות. אבא שלי דור שני לניצולי שואה שעלו מהונגריה וצ'כיה- סבתא שלי כל כך אהבה לשמוע מוזיקה קלאסית, ובבית שמעתי הכל מהכל; המון זמר עברי, הרבה ג'אז, פופ אמריקאי ועוד.

את דרכי המוזיקלית התחלתי כסקסופוניסט צעיר שחולם להיות אלי דג'יברי, ובתיכון תלמה ילין צללתי עמוק לעולם התיאטרון ומחזות הזמר. כשהתגייסתי ללהקה הצבאית נחשפתי לעולם של המוזיקה הים תיכונית, לרוק ישראלי ולועזי, ואחרי הצבא בתואר הראשון בקומפוזיציה צללתי מאות שנים אחורה לבטהובן, באך ומוצרט. גם כמלחין בתיאטרון כבר עשרים שנה, אני מתנסה בהלחנה של מוזיקה מגוונת מאוד – בתיאטרון אתה מוצא את עצמך מלחין מוזיקה אפגנית להצגה אחת, ובהצגה אחרת מוזיקה אמריקאית של שנות השלושים.

עבור המופע חיפשתי תוכן שיהיה הבסיס לגשר המוזיקלי בין מזרח ומערב, ואין קיבוץ גלויות מוזיקלי יותר עשיר ומגוון מאשר המדינה שלנו, ישראל. חשוב היה לי לכתוב מופע שנולד כאן, שידבר אלינו הישראלים ויספר את הסיפור שלנו. לשמחתי עורכת התוכן והמוזיקה מספר אחת בישראל – אתי אנטה שגב – הצטרפה אלי לבריאת המופע.

אחרי שנים קשות מאוד במדינה שלנו, חשבנו אילו חומרים ישראלים יכולים לקבל משמעות חדשה, ולהעביר את הקהל מסע מוזיקלי מיוחד ומעניין, איגדנו שירים ומנגינות שנכתבו על ארץ ישראל.מיטב המשוררים והמשוררות שלנו, כתבו שירים מפעימים על המקום המדהים והמורכב הזה. שירים שנכתבו בגולה עוד לפני קום המדינה, בתימן, או בפולין, ושירים שנכתבו פה ונולדו מתוך תקווה, או כאב, מתוך שבר, או אופוריית ניצחון. מסע דרך שירים רבים מתקופות שונות מספר לנו סיפור מרתק ומורכב על המדינה שלנו. על השבטים השונים בתוכנו.

בכתיבת העיבודים למופע חיפשתי את הגשרים בין השבטים והסגנונות – איך נשמעים ביחד הפיוט המרוקאי "למולדת שובי רוני" עם השיר ה"תימני"(פולני/ישראלי) "בכרם תימן" שכתב אלתרמן והלחין זעירא? איך "מדינה קטנה" של כוורת ישמע ביחד עם "איזו מדינה" של יוני רועה ואלי לוזון? טשרניכובסקי שואל: "אומרים ישנה ארץ, איה אותה ארץ?" וסובול שואל שנים אחרי: " איפה הארץ ההיא שקראו לה קטנטונת?". אולארצ'יק שואל: "ארץ מלח, לא אבד עליך הכלח, אבל איפה את היום?". ביחד עם השחקנית הראשית במופע – הפילהרמונית, בניצוחו של איתי ברקוביץ' – ישירו אלון אולארצ'יק, ירדנה ארזי, קרולינה, רוני דלומי, ושי צברי. בואו כדי לגלות, להתרגש ביחד איתנו, ולשיר ולנגן את השיר המטורף של הארץ.
המופע "השיר על הארץ" יפתח את פסטיבל החורף ה-8 של היכל התרבות תל אביב, שיתקיים בסופ"ש, בין ה-25.2 ל-28.2, ויציג עיבודים חדשים ויצירתיים עם חיבורים מעניינים ומפתיעים בין האמנים והיצירות.לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

• יוצרים כותבים
• מוזיקאים ישראלים
• התזמורת הפילהרמונית
• מוזיקה ישראלית
• מוזיקאים

גדלתי במדבר, בערבה, בשחרות. מקום שבו הולכים גם כשאין דרך מסומנת, ולומדים ליצור יש מאין. המדבר היה נקודת ההתחלה שלי, המקום שממנו יצאתי למסע ארוך של עשייה מוזיקלית. הוא לימד אותי להקשיב, לשהות בתוך אי־ודאות, ולסמוך על כך שהצעד הבא מתגלה תוך כדי תנועה. השנים שעברו מאז הובילו אותי ליצירה ולהופעות בארץ ובעולם עם A-WA. עשייה שצמחה מתוך השורשים והעמיקה אותם, דרך שירת נשים תימנית שעברה כמסורת שבעל־פה, סיפורי הסבתות שלי והמסע שלהן מתימן לישראל. הקול שלי הוא המשך של שושלת נשית עתיקה.

בשנים האחרונות, היכולת לנוע בתוך מציאות משתנה הפכה לשריר שכולנו נדרשים לפתח. אחרי תקופה של קורונה, מלחמה וטלטלה מתמשכת, היה ברור שהעולם סביבי השתנה – וגם אני. בתוך התנועה הזו בער בי הרצון לדבר מגרוני. לא לנטוש את השורשים, אלא להמשיך אותם אחרת. במקביל ללידה של הבנים שלי, הבנתי שגם אני עוברת לידה מחדש – כאישה, כאימא, כיוצרת.

הרצון היה ליצור אלבום מקורי לחלוטין. כזה שנשען על המסורת, אבל מדבר בשפה עכשווית. לשלב בין הדיאלקט והצליל של יהדות תימן לבין אנגלית ועברית, ולפתוח את המוזיקה החוצה לעולם עם מבט קדימה. באותה תקופה נכנסתי לתהליך של חקר והעמקה – קבלה, אסטרולוגיה ונומרולוגיה – מתוך רצון להבין את הזמן שאנחנו חיים בו. תקופה היסטורית כמעט תנ״כית, שבה מבנים ישנים מתפרקים ומה שנראה כמו כאוס מבקש לפנות מקום למשהו חדש. מתוך החקר הזה נולד Maktub, אלבום שנכתב מתוך הסכמה לסמוך על התוכנית האלוהית, גם כשלא הכול ברור.

את האלבום התחלתי לכתוב כשעוד גרתי בתל אביב, מתוך ניסיון לזקק קול בתוך קצב מהיר ורעש תמידי. עבדתי עליו באולפן בדרום תל אביב יחד עם תמיר מוסקט. קצת לפני המלחמה עברתי למושב שילת, ושם השירים העמיקו. הקצב האט, ההקשבה התרחבה. העיר והכפר שזורים באלבום הזה יחד.

המוזיקה התימנית לימדה אותי שהקצב הוא כלי להתעלות. גם בשירת הגברים, שהיא תפילה, וגם בשירת הנשים, ששרות את הכאב כדי להתמיר אותו. באלבום הזה שילבתי בין שתי המסורות, לצד כתיבה והלחנה מקוריות, מתוך אמונה ששמחה ותנועה הן דרך לריפוי. ב־14 בפברואר אני מציינת את יציאת Maktub וחוזרת לתל אביב להופעת להקה חגיגית, עם שירים מהאלבום החדש לצד שירים אהובים של A-WA, בעיבודים חדשים. כי גם אם יש דברים שכתובים לנו – הרשות נתונה. הבחירה להמשיך ליצור, לחיות מתוך שמחה ולהביא תדר של אהבה, היא שלנו.
תאיר חיים תשיק אלבומה החדש Maktub مكتوب,במרץ 2, ב-14.2.לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

• יוצרים כותבים
• מוזיקאים
• מוזיקה
• A-WA

לפני כחודשיים נועם ענבר, ממקימי להקת "הבילויים" ומבחינתנו אחד מגדולי היוצרים הישראלים הפעילים כיום, הביא לעולם את אלבום הסולו השני שלו, "איה רוחי". עם סינגל מוביל שמתרגם את "Mind my is Where" של הפיקסיז ואסופת שירים שאת חלקם יצר עם מקהלת גיא בן הינום שאותה ייסד, האלבום יצא לפגוש את הקהל בבמות נכבדות של פסטיבל תל אביב, אינדינגב, פסטיבל חשיפה בינלאומית ועוד. ב-28.1 נועם ענבר יגיע לאולם צוקר בהיכל התרבות ת"א להופעה מיוחדת, לביצוע משירי האלבום, כאשר איתו על הבמה יעלו יונתן אלבלק, עודד אלוני, ספיר רוזנבלט, לילה מזל יינישן, עמית פישביין ואריאל לייקין בשם נועם ענבר סופרגרופ (כאן מוצאים כרטיסים), ולקראת ההופעה החגיגית ביקשנו מענבר לכתוב ולהרחיב מעט על כמה משירי האלבום החדש, והוא מסר כי הוא "מקווה שזה יתן קונטקסט למוזיקה הזו, שנוצרה עם המון אהבה ומחשבה במהלך השנתיים האחרונות".

"בין אדוות"

השיר הפותח את האלבום התחיל כלחן ללא מילים והסתובב איתי כמה שנים. אני חושב שהלחנתי אותו ב-2022, בהשפעת מרסדס סוסה. הלחנתי שיר של מרסדס סוסה ללא מילים. יש לו איזו איכות אפית, של סיפור. וזה מה שרציתי. לספר סיפור. הטקסט של השיר עבר כמה טרנספורמציות, לבסוף, תוך כדי העבודה על האלבום, נתתי אותו לבן סגרסקי לנסות.

שלחתי לו את הלחן עם סוג של בריף שזו לשונו – זה שיר על מישהו שנסחף בגלים ופוגש שלושה אנשים. בהתחלה הוא פוגש איש שנשלט על ידי הרגש, ע”י הטראומה (בשיר הוא “האיש השבור”), ואז מישהו שנשלט על ידי המחשבה, על ידי סיפור, זהות, דימוי, מישהו שנאחז חזק בכל זה (״האיש השרוף”), בסוף הוא פוגש מישהו מעט יותר חופשי שמצליח להרים מבט. שתי הפגישות הראשונות נכשלות, השלישית מצליחה. בן עשה בעיני עבודה מדהימה בכתיבת השיר הזה. באמת מלאכה עילאית.

"הפרח"

הוא השיר שילדים הכי אוהבים באלבום (אולי אחרי ”איה רוחי”, שמשום מה הופך להמנון בפיהם של ילדים מתחת לגיל 6!). כתבתי אותו כ”שיר לימוד”, כלומר שיר שאפשר ללמוד דרכו משהו על מוזיקה, כשהייתי עושה ריטריטים ביער. את ויליאם בלייק, המשורר האנגלי האגדי שכתב את הטקסט, לימד אותי לאהוב ג’רמי פוגל, הייתה תקופה בחיים שצללתי לעומקיו, אבל לא הלחנתי שום דבר שלו עד שפגשתי את התרגומים המופלאים של רונן סוניס לספרו של בלייק ”שירי תום וניסיון”. אז זה הפך להיות התנ”ך שלי.

לריטריטים ביער ביקשנו מהמשתתפים לחשוב על שיר תום אחד (שיר נאיבי, פשוט, ילדי), ושיר ניסיון אחד (שיר על קושי, אתגר, שיר מדמם, כואב), כל אחד בחר שני שירים והיינו שרים אותם. הרעיון הזה של בלייק שתמימות וניסיון הם שני צדדים של אותה חוויה, ושזה לא בדיוק לינארי (קודם אתה תמים ואחר כך בעל ניסיון), אלא שיש רגע בחיים שבו אתה חוזר להיות תמים, ואז שוב בעל ניסיון ואז שוב תמים. את זה אני לוקח איתי. האלבום הזה הוא במידה רבה ניסיון לבדוק מה היא תמימות עכשיו, בימים אלה, רוויי הכאב והניסיון.

"Refugee Song" (או שיר הפליט)

במקור הוא שיר של חבר ומורה יקר בשם סמי עוואד. סמי חיי בבית ג’אלה, ליד בית לחם, בגדה המערבית. ביליתי בבית של סמי הרבה מאוד בשנים האחרונות. שם נולד המסע שעשיתי עם ישראלים ופלסטינים לספרד לשתות איוואסקה, שם נולדו הרבה חברויות וקשרים חוצי גדרות וחומות. סמי כתב והלחין את "שיר הפליט" בערבית ואני ביצעתי אותו יחד עם הזמר מרואן חלבי בכמה הזדמנויות, אחר כך נתתי אותו לבן סגרסקי שיתרגם לעברית.

זה שיר על חווית פליטות, מדובר בו על אנשים שנסים על נפשם ממדינות שנהרסו על ידי מלחמות, על מי שמחפשים לברוח דרך הים. כשהוא מתורגם ומושר בעברית וערבית הוא מקבל תפנית. רציתי לשלב אותו באלבום, חשבתי לקחת אותו כמו שהוא, ביקשתי רשות מסמי. אבל אז, איזה לילה התחלתי לזמזם את הלחן החדש של השיר, היינו בקמפינג ולא הייתה לי גיטרה אז הלחנתי את כולו בראש, בלי לשמוע אותו. זה לקח לי כמה שעות, תוך כדי בישול ארוחת ערב, הקמת אוהל, דיבור עם חברים, השיר הלחין את עצמו. באלבום מרואן שר את הערבית ואני את העברית. בבית האחרון קורה משהו שאני מאוד אוהב, שנינו שרים, בשתי השפות על חזרה ל”מולדת”, מילה שאני לא מחובר אליה בדרך כלל, אפילו נרתע ממנה, אבל כאן היא נכונה, אני חושב, תשפטו אתם…

"ילל מלא"

שיר שהתחיל כמעין קינה שנכתבה ליצירה שלי ״עצום״. במקור היו לה מילים אחרות, שכתב יונתן לוי, הנה שורה אחת: ״הוו! כשעץ קשה נשרף בעץ, קצה שורף, שרף נוטף״, כשהכוונה לכך שאנשים עם ראש ״קשה״, כשהם נפתחים, כשהם ״נשרפים״ באש המודעות, הרבה שרף נוטף מהם, הרבה דמעות נשפכות ויש לזה הרבה ערך בעולם, לשרף הזה. אני אוהב את המילים האלה כי אני מרגיש שזה מדבר עלי. גם בתור ״ענבר״ (כלומר שרף שנזל והתקשה).
אז המילים המקוריות מאוד התאימו ל״עצום״, שזו יצירה שהקהל חווה כשעיניו מכוסות. העלינו את זה במסגרת פסטיבל ״מקודשת״ ביער ירושלים וזה אולי הדבר השלם ביותר שיצרתי עד אז.

כשהתחלתי לעבוד על האלבום לא חשבתי על השיר הזה. אבל אז ככל שהתקדמתי הבנתי שהוא נדרש, שצריך קינה, שצריך איזו שירת קריאה ומענה שתעזור להביא דמעות, מיד אחרי שיר הפליט. הטקסט המקורי, למרות יופיו, הרגיש כבר פחות רלבנטי, אז ביקשתי מבן סגרסקי (כשזכור כתב את המילים ל״בין אדוות״ ותרגם את ״שיר הפליט״) שיכתוב משהו על המבנה המוזיקלי הקיים, משהו שמדבר את הימים האלה. הוורסיה שהגענו אליה יחד, בסוף תהליך ארוך, היא מעין מסע לעבר הדמעות, התרחבות האמפטיה, וההזדהות עם כל מי שסובל, לא רק הצד ״שלנו״ – כל בני האדם, כל ההורים, כל הילדים.
נועם ענבר סופרגרופ, 28.1, 21:00, אולם צוקר בהיכל התרבות (הוברמן 1, תל אביב).לפרטים נוספים וכרטיסים

• יוצרים כותבים
• מוזיקאים
• הבילויים
• מוזיקה ישראלית