Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

מונוגמיה

כתבות
אירועים
עסקאות
מתוך "אני אתה היא"

נשואים פלוס: הטלוויזיה האמריקאית נפרדת מהמונוגמיה

נשואים פלוס: הטלוויזיה האמריקאית נפרדת מהמונוגמיה

לאחרונה יותר ויותר סדרות מציגות מערכות יחסים אלטרנטיביות, ובדומה לתהליך שעובר הייצוג הקווירי – הן חיוביות יותר. בתפריט: חתונות משולשות, יחסים פתוחים ופוליאמוריה

מתוך "אני אתה היא"
מתוך "אני אתה היא"
2 בספטמבר 2018

הזוגיות המונוגמית הולכת והופכת לקונספט פחות מובן מאליו, ובשנים האחרונות השיח סביבה משתנה: הדיון על מערכות יחסים אלטרנטיביות מעמיק ומשתכלל, ובהתאם גם הייצוג שלהן בטלוויזיה האמריקאית משתחרר מהשמרנות המאפיינת אותה. מי שמובילה את המהלך היא, איך לא,נטפליקס, עם רשימת תכנים מרשימה (לפחות כמותית). בדומה לתהליך שעובר הייצוג הקווירי בטלוויזיה ובקולנוע, מערכות יחסים שאינן מונוגמיות מוצגות באור חיובי יותר ולא בהכרח במסגרת קו עלילה מדכא. בתפריט: זוגות שמתחתנים מחדש כשלישייה, בני זוג שמתנסים עם אחרים ונשים שמסרבות לבחור בבן זוג אחד. ההתפתחות הזאת אמנם עדיין לא מהווה איום ממשי על מוסד הנישואים המסורתי, אבל היא מסמנת התקדמות בכיוון.

מדובר במגמה חדשה יחסית. לא הרבה שנים אחורה, חוסר רצון או יכולת להיות במערכת יחסים מונוגמית נתפס כבעיה שצריכה פתרון. הפליירז נדרשים להתבגר ולהבשיל לקראת השלב הבא בחיים – התמסדות והקמת משפחה. דוגמא קלאסית היא בארני סטינסון מ"איך פגשתי את אמא", שהפרק האחרון שלה שודר רק לפני ארבע שנים. הסטוציונר הבלתי נלאה, שכל האנרגיה שלו מתועלת להשגת סקס (בדרכים שלא היו עוברות בשקט היום), הופך לאבא באופן לא מתוכנן ומבין שהגיע הזמן לשינוי. זה קורה בסוף הסדרה, ואפקט ה"אווו" שזה השיג רק הדגיש כמה הצופים מורגלים ל"סוף הטוב" הזה. האם גם היום הוא היה בלתי נמנע?

בארני ורובין מתמסדים (מתוך "איך פגשתי את אמא")
בארני ורובין מתמסדים (מתוך "איך פגשתי את אמא")

עוד כתבות מעניינות:
פוליאמוריה: איך עושים את זה בתל אביב?
למה הישראלים כל כך מפחדים מעירום?
נטפליקס: הסדרות והסרטים השווים שעולים החודש

במקרים קיצוניים יותר חוסר היכולת להתחייב מוביל לטרגדיה. ב"ישנן בנות", שירדה מהאוויר ב-2009, שיין טוענת ששכבה עם יותר מ-900 נשים. רגע לפני שהיא מתמסדת אביה מבטיח לה שהיא תהיה בוגדנית חסרת תקנה בדיוק כמוהו, והיא נוטשת את אהובתה כרמן בחופה. שיין חוזרת לסורה, ובסוף הסדרה מגלה את גופתה של בת זוגה ג'ני זמן קצר לאחר שבגדה בה. חוסר היכולת להישאר נאמנה מינית נתפסת כפתולוגיה תורשתית עם השלכות מוסריות הרסניות שדורשות עונש. שואוטיים כבר הכריזה על סיקוול, ומעניין יהיה לראות אם הנושא הזה יזכה לטיפול שונה.

"סקס והעיר הגדולה", שחגגה את המיניות כבר לפני 20 שנה, הקדישה פרק לנושא. קארי מגלה שמיסטר ביג יוצא עם נשים אחרות, ותוהה אם מונוגמיה היא דבר מוגזם לצפות לו. מבחינתה זה מגדרי לגמרי: גברים לא חושבים על מונוגמיה כאופציה, ועבור נשים זאת ברירת מחדל. בניגוד אליה, סמנתה מעדיפה להיות רווקה ומסיימת את מערכת היחסים שלה עם הדוגמן החתיך סמית'. בסדרה אלו שתי האפשרויות היחידות, והרעיון של יחסים פתוחים בכלל לא עולה.

סמנתה וסמית' (מתוך "סקס והעיר הגדולה")
סמנתה וסמית' (מתוך "סקס והעיר הגדולה")

יחסינו לאן

ובחזרה להווה. הפרק הראשון של "Explained", סדרה דוקומנטרית שהופקה על ידי Vox ומשודרת בנטפליקס, שם את הדברים על השולחן: אם שיעורי הגירושים עולים, וכל כך קשה לנו להישאר מונוגמים, למה אנחנו עדיין מגוננים על צורת הזוגיות הזאת? לצד ריאיונות עם זוגות ממגוון לאומים, זהויות מיניות ושכבות גיל שמספרים במבוכה חיננית על התאהבות, הסדרה מציגה תמונות סטוק שמשקפות את החלום המשפחתי: אבא, אמא וילדים (בלונדינים ותכולי עיניים, כמובן), שחיים בהרמוניה שלווה בפרברים. גם כאן, ייצוג המציאות הוא האחרון להתעדכן.

עוד סדרה שעושה את זה מצוין היא "Easy", שבכל פרק מתמקדת בדמויות אחרות שדרכיהן מצטלבות. באחד מהם זוג נשוי (בגילומם של מאלין אקרמן ואורלנדו בלום, במבטא בריטי הורס) חשים פומו רציני כשהם מגלים שהפסידו את עידן טינדר, ומזמינים את הגננת של הילדה שלהם (הקומיקאית קייט מיקוצ'י) לשלישייה. למרות שהתינוקת בוכה באמצע, החוויה חיובית ומגניבה עבור שלושתם. הבחירה באופציה הלא מונוגמית לא נובעת ממשבר זוגי או שעמום מיני, והיא אפילו לא מצטיירת כביג דיל. הסיטואציה החדשה גם לא מייצרת קונפליקטים או פחדים, אלא הופכת לעוד מרכיב ביחסים.

מתוך "איזי"
מתוך "איזי"

הנרטיב הנפוץ ביותר של קשרים לא מונוגמיים בטלוויזיה הוא של האישה שבוחרת (או לא) בין כמה גברים שהיא מעוניינת בהם. ברימייק שיצא בשנה שעברה ל-"She's Gotta Have It" ("לא יכולה בלי זה", גם בנטפליקס) של ספייק לי, האמנית הניו יורקית נולה דרלינג יוצאת במקביל עם שלושה גברים בלי להתחייב או להתנצל. מה שקצת הרס את הפרוגרסיביות היה החלטתה להפגיש אותם לעימות – מהלך שנראה יותר כמו פרובוקציה מאשר רצון כן לחיות בדרכה. לפסיכולוגית שלה מסבירה דרלינג: "בתור סקס-פוזיטיב פוליאמורית פנסקסואלית, מונוגמיה לא נראית לי אפילו כמו אופציה סבירה".

ההתייחסות לנושא בסדרות לא תמיד חיובי לגמרי. בסדרה "אתה אני היא", שעלתה לפני שנתיים בנטפליקס, אמה וג'ק חיים בפרברי פורטלנד בזוגיות שהמילה "ונילה" חיוורת מכדי לתאר. הם מתאהבים בסטודנטית הסקסית איזי, שמכניסה לחייהם התרגשות חדשה. הטיפול כאן לא מושלם: במקום לעסוק בשאלות המעניינות – מחיר החופש, או האתגרים שבניהול שתי מערכות יחסים תחת קורת גג אחת – העלילה מוצפת בדרמות וריבים משעממים. נכון, פוליאמוריה אינה פשוטה והיא דורשת תקשורת מפותחת, אבל הסדרה קצת מתישה. למרות שהעונה האחרונה מסתיימת (זהירות, ספוילר) בחתונה משולשת ואופטימית, המתחים והסיבוכים הרבים בסדרה מציגים את הפוליאמוריה כלא אטרקטיבית.

מתוך "לא יכולה בלי זה"
מתוך "לא יכולה בלי זה"

גם ב-"The Bold Type" (שבינתיים לא משודרת בארץ), המיועדת לקהל נשי צעיר, הלכו על מסר מעורפל. הסדרה מציגה מערכת יחסים לסבית פתוחה שבה הוגדרו חוקים (לא בבית, לא מדברות על זה אחר כך וכדומה). למרות הכוונות הטובות משהו נסדק והן נפרדות, אך הקשר הפתוח לא מוצג כסיבה הרשמית לכך.

לטלוויזיה האמריקאית יש עוד דרך ארוכה לעשות עד שתצליח לנער את המבנה הזוגי הנורמטיבי על המסך. אבל העובדה שכבר היום קיימות סדרות ששואלות את השאלות הנכונות, מציגות את הנושא באופן חיובי וגם מציפות את הקשיים שהם, בסופו של דבר, מנת חלקה של כל מערכת יחסים – מראות שהיא בדרך לשם.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון|להורדה לאנדרואיד

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

לאחרונה יותר ויותר סדרות מציגות מערכות יחסים אלטרנטיביות, ובדומה לתהליך שעובר הייצוג הקווירי – הן חיוביות יותר. בתפריט: חתונות משולשות, יחסים...

מאתניצן פינקו2 בספטמבר 2018
טרנספרנט

"טרנספרנט" חוזרת: הטלוויזיה האמריקאית מתמודדת עם גירושים

"טרנספרנט" חוזרת: הטלוויזיה האמריקאית מתמודדת עם גירושים

הסדרה של אמזון, "טרנספרנט", שחוזרת בשבוע הבא לעונה שנייה, היא רק סנונית מוקדמת בגל העתיד לבוא של דרמות משפחתיות על תאים משפחתיים מפורקים, מעורערים או פשוט שונים

טרנספרנט
טרנספרנט

כש"טרנספרנט", הדרמה המשפחתית המצוינת מבית היוצר של אמאזון, עלתה לאוויר, רוב העניין בה נבע מהנושא שלה – סיפור יציאתו מהארון של פטריארך המשפחה, מורט פפרמן, כאישה טרנסג'נדרית. אבל התסריט הרגיש של יוצרת הסדרה ג'יל סולווי, שיודעת דבר או שניים על דרמות משפחתיות (היא הייתה חלק מצוות הכותבים של "עמוק באדמה" במשך ארבע עונות), הצליח להציג דינמיקה משפחתית מעט יותר מורכבת שבמרכזה דווקא ילדי המשפחה – כולם בוגרים – ובעיקר חוסר התפקוד המוחלט שלהם בכל הנוגע למערכות יחסים. או שמא זהו "התפקוד החדש"?

שרה, הבכורה לבית פפרמן, עוזבת את בעלה ואת אבי ילדיה לטובת אקסית מתקופת הקולג'; ג'וש, האח האמצעי, מחפש תשומת לב וקבלה מהמין הנשי באופן תמידי ומקיים מערכות יחסים קצרות וכושלות במקביל לקשר מיני ארוך שנים עם הבייביסיטרית לשעבר, שהחל כשהוא היה בן 15 והיא בת 25; אלי, האחות הצעירה, מתחזקת בעיקר קשרים מבוססי סקס וקצרי טווח.

משלימה את המהלך שהחל דווקא ב"בנות גילמור". (מתוך טרנספרנט)
משלימה את המהלך שהחל דווקא ב"בנות גילמור". (מתוך טרנספרנט)

י
המבוגרים הטלוויזיוניים של ימינו הם במקרים רבים ילדים להורים גרושים. הסיבה לכך פשוטה – בארצות הברית כ־30 אחוז מהנישואים נכשלים בעשור הראשון שלהם, והסיכוי שנישואים יסתיימו בגירושים, לפי הערכות מומחים, הוא 40־50 אחוז. לא צריך להיות גאון גדול כדי להסיק מה שמחקרים פסיכולוגיים רבים כבר הוכיחו: האופן שבו ההורים שלנו מתנהלים במערכות היחסים הרומנטיות שלהם משפיע ישירות עלינו ועל האופן שבו המבוגרים שאנחנו גדלים להיות מנהלים את מערכות היחסים שלנו. צרפו לזה את העובדה ששינויים טכנולוגיים הפכו את יצירת הקשרים הרומנטיים והמיניים לזמינים בהרבה – וקיבלתם עולם של מבוגרים שתקועים בלימבו ולא מצליחים לנווט בסביבה שבה המונוגמיה גוססת מצד אחד, אך עדיין מזוהה כמודל אידיאלי מצד שני. הגירושים הם עדיין כישלון, לא שלב נוסף בחיים, וכל עיכוב בהקמת תא משפחתי עדיין נתפס כבעייתי.

סדרה נוספת מהשנה האחרונה ששמה את האצבע בדיוק על המגמה הזאת היא "Casual" – הפקת המקור של ספקית התוכן Hulu, שקשה לומר אם "טרנספרנט" השפיעה קשות על יוצריה או שמא הדמיון ביניהן פשוט נובע מאקלים תרבותי דומה. בעוד "טרנספרנט" דורשת תהליך פענוח כלשהו של סיבה ותוצאה מצד הצופים, כאן הפסיכולוגיה של הדמויות מוגשת בכפית. ואלרי ואלכס הם אחים, ילדים להורים גרושים שאף אחד מהם לא ממש היה בסביבה כדי לגדל אותם. ואלרי היא גרושה טרייה, שבעלה עזב אותה עבור אישה צעירה יותר לאחר 16 שנות נישואים. היא גם פסיכולוגית, כך שהיא יודעת לנתח היטב את המצב שלה ושל אחיה הקטן ולהסביר לצופים מדוע שניהם לא מצליחים לתחזק מערכות יחסים. "היא הרסה לנו את התבנית", היא אומרת על אמה באחת הסצנות.

לא מפתיע שאף על פי ששיעור הגירושים זינק כבר לפני כמה עשורים, לאמריקאים לקח הרבה זמן כדי להתמודד איתם באופן ישיר בטלוויזיה. אחרי הכל מדובר באומה שקשה לה מאוד להיפרד מהאידיאל של התא המשפחתי היציב ומערכי המשפחה הנושנים והשמרניים. האובססיה הזאת לתא המשפחתי השלם והקלאסי מתועדת היטב ב"האישה הטובה", שבה אלישיה ופיטר פלוריק נאלצים להעמיד פנים שהם עדיין נשואים באושר כדי לא לפגוע בקריירה הפוליטית שלו. בעבר הפתרון הטלוויזיוני היה לא להזכיר את העובדה שהדמויות גרושות: קחו לדוגמה את "משפחת בריידי", שבה ברור כי מייק בריידי הוא אלמן, אך איש אינו יודע את מצבה המשפחתי של אשתו החדשה, קרול. כעבור שנים נודע כי דמותה נכתבה במקור כגרושה, אך ב־ABC התנגדו לכך ולכן הסטטוס שלה נותר מעורפל. סדרות נוספות מסוף שנות ה־60 ומשנות ה־70 (התקופה שבה שיעור הגירושים נסק לפתע) הציגו אמנם דמויות גרושות, אך לרוב היה מדובר בקומדיות שלא העמידו במרכזן את המשפחה ולכן הצליחו להתחמק מעיסוק בהשפעת הגירושים על הילדים. דוגמאות לכך הן "המופע של מרי טיילר מור", הספין אוף "רודה" ו"המופע של לוסי" של לוסיל בול.

"טרנספרנט" ו"Casual" הן ככל הנראה רק תחילתה של מגמה, ושתיהן מטפלות באומץ ובכנות בהשפעה של המודל הזוגי שילדים נחשפים אליו על ההתנהלות שלהם במערכות יחסים כמבוגרים. הן משלימות את המהלך שהחל דווקא במקום לא צפוי – ב"בנות גילמור" הקלילה יחסית, שבה לורליי גילמור, האם הרווקה שילדה את בתה רורי בגיל 16, עושה הכל כדי שהבת לא תחזור על הטעויות שלה. בפרק האחרון של הסדרה הכל מתנפץ – רורי מסיימת מערכת יחסים ארוכה כשבן זוגה מציע לה נישואים והיא דוחה אותו.

המאמצים של לורליי גילמור לא להכניס הביתה גבר שיבלבל את בתה הפכו אותה למודל נערץ של אישה חזקה שאינה זקוקה לגבר על מנת להגשים את עצמה. זהו מסר חיובי בסך הכל, ובכל זאת הוויתור של רורי על אהבה (כאילו שני הדברים לא יכולים להתקיים זה לצד זה) נתן לסדרה טון סיום טרגי וצובט לב שאמר בפשטות: לטוב או לרע, בסוף אנחנו הופכים להיות ההורים שלנו.

"טרנספרנט", HOT VOD וסלקום טי.וי החל מ־13.12

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הסדרה של אמזון, "טרנספרנט", שחוזרת בשבוע הבא לעונה שנייה, היא רק סנונית מוקדמת בגל העתיד לבוא של דרמות משפחתיות על תאים...

מאתמיכל ישראלי9 בדצמבר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!