אחרי שבועות ארוכים בלי שמץ של תרבות ללב ולנשמה, עולם התרבות מתעורר וגם חלק מהפסטיבל מרימים ראש ומתארגנים מחדש לרגל המצב. פסטיבל לבי במזרח לתרבות ואמנות המזרח מטעם תנועת אחותי למען נשים בישראל, מתקיים כבר יותר מעשור ויחזור לעיר בשבוע הבא (שני 18.12 עד חמישי 21.12), כשבצל המלחמה יארח הפסטיבל אמניות ואמנים מיישובי העוטף.שדרות וקיבוץ מפלסים, המתמודדים עם עיבוד המאורעות ופינוי מבתיהם.

מדי שנה נותנים אירועי הפסטיבל ביטוי לקהילות מזרחיות, אתיופיות, ערביות ועוד, ומקדמים סדר יום רב-תרבותי ושיח פורה המעריך במידה שווה את אוצרות התרבות הבאים מן המזרח והמערב. הפסטיבל יתקיים השנה בשלושה מוקדים שונים בעיר – תיאטרון ענבל במרכז סוזן דלל, תיאטרון יפו אלסאראיא ובית של סולידריות בבית רומנו, עם מופעי בכורה בעברית, ערבית, יוונית ופרסית.

כמו כן ייתן השנה הפסטיבל במה להצגה יהודית-ערבית חדשה, "בין האישי לפוליטי", תוצר של יצירה משותפת של נשים המתבססת על טקסטים אותם הן כתבו על חוויותיהן, חששותיהן, והאתגרים איתן הן מתמודדות בשיתוף פעולה של הארגונים אחותי – למען נשים בישראל וערוס אלבחר לאשה ביפו.

את יומו הראשון של הפסטיבל, בתיאטרון ענבל שבמרכז סוזן דלל, תפתח האמנית תמר שאוקי עםמופע הבכורה "פיוט לבנוני"בו ישולבו שירי פולקלור לבנוני,ֶ לחנים של סלים שאוקי לספר תהילים ונגיעות מעולמות מוזיקליים הקרובים לליבה וביתה של תמר שאוקי. כמו כן ישולבו במופע קטעי וידאו נדירים של סלים ואמל שאוקי.המופע השני שייערך בתיאטרון ענבל הואמופע הבכורהשל נויה אוזן – "עולה לבמה". נויה אוזן, זמרת, גיטריסטית, יוצרת צעירה, רק בת 18 – קולה העמוק, ועולמה המוזיקלי העשיר, המגוון והמרתק עם השפעות מוזיקלית מגוונות ואקלקטיות, יחד עם נגניה המובחרים, ייקחו אותנו למסע מוסיקלי מרגש ומלהיב.

ביומו השני של הפסטיבל,אשר יתקיים בתיאטרון יפו "אלסאראיא",ייערכושני מופעי בכורהנוספים.המופע הראשון של הזמרתדליה פז'נד, הואמופע בכורהמרגש בשם "שאבנם" – משמעותו: "טל משמים" בפרסית. בו יקומולתחייה בפרסית לחנים עתיקים בעיבודים חדשים.דליה תופיע עם ההרכבשאבנם, הרכב ירושלמי מגוון וייחודי, שמשלב בתוכו נגנים מקצוות תרבותיים שונים שהתחברו יחדיו מתוך האהבה למוזיקה הפרסית.המופע השני הואמופע מוזיקלי ספרותי"חביבת הכולحبيبة الكل" מופע מחווהלשיריה של חביבה מסיכה ובהשראת ספרה של נטלי מסיקה "חביבה רשומון של חיים נפלאים",יעלה ביצועים חדשים לשירים שביצעה מסיכה לפני 100 שנה, לצד קטעי קריאה. על ידי איילת אורי בניטה ויובל טובי, מהרכב הדואו "מטרוז"Matruz(משמעותו – רקמה או רקום בערבית).

ביומו השלישי של הפסטיבל, גם הוא בתיאטרון יפו, ייערכותעלהההצגה"פקעת– كُرَة صوف" תוצר יצירתן המשותפת של נשים במסגרת הפרויקט 'מהשונה למשותף – מהאישי לפוליטי', המתבססת על טקסטים אותם כתבו הנשים על חוויותיהן, חששותיהן, והאתגרים איתן הן מתמודדות. "אני במערה במקום הכי צר. פחד. פחד שאני לא מוצאת את הפתח לצאת. אני מנסה להתקדם אולי תהיה איזו תקווה. אין לי דרך אחרת רק קדימה.." (לילא כורדי)על רקע ימי המלחמה והמתחים בחברה הישראלית בין החברה הערבית והיהודית שיתוף הפעולה הפורה והמרגש של אותן נשים היא אור בחשכה. סיפוריהן יעברו כחוט השני, בין השונה למשותף, בין האישי לפוליטי, ויארגו להן בעדינות לכדי יצירה חדשה.

במופע השני נצא למסע מוזיקליבמופענוסף, של הזמרת והיוצרתטוהר גדסיילידת שכונת התקווה בדרום תל־אביב. הסינגל שלה "טוב להודות" המשלב פסוקי תהילים, נכנס לפלייליסטים בגלגלצ ובתחנות רדיו נוספות וזוכה לאהבה גדולה ברשת.טוהר תעלהמופע אקוסטי עם שירים מבית אבא ומהחדרים שבלב ותבצע שירים שכתבה והלחינה השאובים מן המורשת העשירה של יהודי תימן.

היום הרביעי של הפסטיבל אשר יתקייםבתרבות של סולידריות, בית רומנו יארח אמניות ואמנים מהעוטף המתמודדים עם עיבוד המאורעות ופינוי מבתיהם וחוזרים לבמה, לערב של הפוגה, מוזיקה, יצירה ושיחה.סיגל אמסלם, איציק אברג'ילZitzikולינור עין גדי.את הפסטיבל ינעלפאנל אשר יעסוק במצב המפונים מהעוטף לאור הלחימה המתמשכת בהשתתפות: סיגל אמסלם, איציק אברג'יל, לינור עין גדי ולירון לביא. בהנחיית: יעל לביא.
>> פסטיבל לבי במזרח, 21-18.12, לוקיישנים שונים.פרטים וכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• מזרחית
• הופעות

• Facebook
• Twitter
• Email

פסקול הילדות של רובנו נשמע כנראה אותו דבר: כולנו שרנו את אותם השירים בימי הולדת, בחגים ובקבלת שבת, ואין מי שלא מכיר את "הילדה הכי יפה בגן" ו"הסבון בכה מאוד". לא משנה אם בסוכות הייתם נוסעים לסבתא בראש העין או לסבא בגבעתיים. הכי ישראלי שיש. ואז, כשאנחנו גדלים, אנחנו מתחילים להיות מודעים לשאר התבלינים שההורים פיזרו בבית – עבור אחד אלו שירי ארץ ישראל, לאחרת זה זוהר ארגוב, תוך כדי האחים הגדולים זורקים לסיר גם MTV ובבוא היום אנחנו נדרשים לגבש טעם מוזיקלי משלנו.

העובדה שמגיל צעיר אנחנו סופגים בעיקר מוזיקה מערבית היא עניין שצריך להתעכב עליו. די ברור למה זה קורה – הארצישראליות הגדירה את עצמה בצורה ברורה ודחקה אל שוליה כל מי ומה שנשמע זר ומוזר. ההתעוררות המזרחית של השנים האחרונות גרמה לנו לחשוב שוב על עצמנו, אבל איכשהו, ככל שזה נגע לתרבות שילדינו צורכים, לא הקדשנו לזה מחשבה שנייה.

"אני משמיעה לתלמידים שלי גם מוזיקה ערבית, והם פתאום אומרים לי, 'אה כן, זה מוזיקה של מחבלים'. יש להם קונוטציה שמתחברת לצלילים, ואפשר לשנות אותה"

מי שדווקא שמו לב לוואקום הזה הם להקת אקוט (Ecoute), שהחודש ישיקו אלבום שירי מזרחית־ערבית לילדים בשם "מצד לצד". את הלהקה, שפועלת כבר 8 שנים בירושלים, מובילים ענבל ג'משיד (32) וגלעד ואקנין (33), בני זוג העובדים בחינוך מוזיקלי. עד עכשיו יצרו חברי הלהקה מוזיקה למבוגרים, והם מנגנים מוזיקה ערבית וצפון אפריקאית.

"מאז שהפכנו להורים הרגשנו פתאום בחוסר של מוזיקה מזרחית לילדים", מספרת ג'משיד. "יום אחד המצאנו לילד בספונטניות שיר על דג ושרנו אותו בבית, ואז קלטנו שהוא נשמע אחרת משירי הילדים שאנחנו רגילים לשמוע בגן, אלה שאנחנו מכירים מהילדות. רצינו לחקור את הנושא, וזה מה שיצא לנו באופן טבעי".

עוד לפני השקת האלבום, הלהקה כבר התחילה להופיע מעט עם השירים החדשים. ג'משיד מספרת שגם ההורים עצמם מגלים עניין במוזיקה, אולי בניגוד להופעות עם שירי הילדים הקלאסיים. "ספרים והצגות חדשים יוצאים כל הזמן, אבל שירים חדשים כמעט ואין. כולם מחפשים יצירה עכשווית, וזה חוצה עדות".

מה ההבדל בין עשיית מוזיקה מזרחית לילדים לבין עשיית מזרחית למבוגרים?
"הדברים ששינינו בעיקר הם אורך הקטעים – בפרויקטים קודמים היו לנו שיר של 10 דקות וקטע אינסטרומנטלי של 50 דקות בלי הפסקה. כאן השירים קצרים ומתאימים לילדים, שאת תשומת הלב שלהם אפשר למתוח עד גבול מסוים, כך שיוכלו לשיר איתנו. יש משהו קצר ופשוט יותר בשירי ילדים, שיהיה אפשר לזמזם אותם בקלות ולשיר ביחד. יש בהם משהו יותר מתקשר ויותר מתווך".

באילו אתגרים נתקלתם?
"התייחסנו לזה כאל פרויקט רציני לגמרי. זה שהוא מיועד לילדים לא אומר שהוא קל יותר. היינו באים לקבלות שבת בגני ילדים כדי לנגן להם, בדקנו מה עובד יותר ומה פחות. קשה לכתוב טקסט מעניין ופשוט ולא סתמי. בנוסף, לא רצינו לשמר את המוזיקה המסורתית – הרבה מתעסקים בזה עכשיו – אותנו עניין לעשות משהו חדש".

בניגוד למוזיקה עצמה, שיש בה גם רבעי טון, עוד, מנדול ודרבוקה, בתוכן השירים אין משהו "מזרחי" במיוחד, צוחקת ג'משיד למשמע שאלתי. "אלו שירי ילדים על דברים שלקוחים מעולמות הדמיון והיום יום שלהם – להכין עוגה בבוקר יום שישי, דג שמתחיל לשחות בשמים, דמיונות לפני השינה".

על אף שגדלתי בבית שבו שומעים בעיקר מזרחית, רוב חיי התנכרתי לה ולקח לי המון זמן לקבל ולהעריך אותה מחדש. את חושבת שחשיפה בשלב מוקדם באמת יכולה לשנות את המסלול הזה?
"אני בטוחה בזה. זה כבר משהו שהוא יותר נוכח בתרבות שלנו, בשיח. ילד סופג כל דבר שתתני לו, לא משנה מאיפה הוא בא. הוא שומע צלילים ומקבל אותם כחלק מהפסקול שלו. זה בוודאי יפתח אותו בעתיד לדברים חדשים והם לא ייתפסו בעיניו כזרים. בתור מורה אני משמיעה לתלמידים שלי גם מוזיקה ערבית, והם פתאום אומרים לי, 'אה כן, זה מוזיקה של מחבלים'. יש להם קונוטציה שמתחברת לצלילים, ואפשר לשנות אותה. אם אתה לא מחבר את הצלילים לדברים חיוביים אז אין להם דרך לעשות את זה לבד".

← השקת "מצד לצד": הצוללת הצהובה בירושלים (24.3), בסקולה תל אביב (30.3)

• מוזיקה
• מזרחית
• מזרחים
• עם הילדים

• Facebook
• Twitter
• Email

לא יודע איך התחיל הבוקר שלכם, שלי התחיל עם אינבוקס שכולו סימני קריאה ופונטים בבולד. "לראשונה בישראל!" צעק עליי הקומוניקט, "עומר אדם יוצר תקדים שטרם נראה כמותו ומוציא חמישה סינגלים בבת אחת!". כל זאת לרגל הופעה (גם היא חסרת תקדים, ראשונית וכו', כבר הבנתם) בפארק הירקון שמוכרזת היום (חמישי). אז קודם כל, בואו נירגע. קוראים לזה EP (או מיני אלבום). ולא רק שזה לא חסר תקדים – אני די בטוח שזה לא האי.פי הראשון שיצא היום.

נשאלת השאלה – למה להגזים? למה ללחוץ? עומר אדם הוא ה-סטנדרט של הפופ הישראלי נכון להיום. היה איזה שלב של ספק לפני לא הרבה זמן אבל הפער שיש בינו לבין כל מי שאחריו הוא פשוט בלתי נתפס. במועדונים ובחתונות אנשים מכל הגילאים, מינים, מעמדות וצפיפות פיגמנטים מבקשים עומר אדם. המון. גם בזמן שברקע מתנגן שיר אחר של עומר אדם. בחירת החומרים שלו מדויקת מאד, לא מפחדת להעז, הוא מבצע יותר ממחונן, ההגשה שלו ייחודית והכי חשוב – הוא נשמע ומדבר כמו הקהל שלו. בפעם שעברה שהוא פתח מכירת כרטיסים להופעה באיצטדיון בחיפה (סמי עופר תקראו לו אתם) היה סולד אאוט בתוך זמן קצר יותר משיר ממוצע שלו. וזה עוד בלי לדבר על הניהול המופתי של הקריירה שלו שמתמקד בלהרחיק אותו מראיונות וכל דבר אחר שהוא לא סופר-קונצנזוס. flawless.

אז צעד חסר תקדים אין פה, ועוד פחות תקדימית היא האריזה הגרפית – קסטה עם פורטרט של מיועדנו על רקע אינפוגרפיקות שלא יתחרו השנה באוסקר על אפקטים. אבל חמישה שירים טובים דווקא יש פה. הם שונים יחסית אחד מהשני ומכוונים לכל מי ששומע עומר אדם היום בישראל – כלומר כולם. אפשר היה לחשוב שחוסר הקשר בין הרצועות יהווה סוג של חיסרון, אבל למעט "תגידו לה & אהבה מטורפת" כל השירים עובדים יפה אחד עם השני והקול של אדם מאחה את אוסף ההשפעות והרפרנסים שהמפיקים והיוצרים רקחו לכדי, ירצה הקומוניקט או לא, אחלה EP שבעולם.

"טמפרטורה"

(מילים ולחן: דורון מדלי, הפקה ועיבוד: ינון יהל ותמיר מוסקט)

מקצב לימבו, ריצ'י לופ מג'ברש בקיצית, כל המילים הכי צפויות. נשמע כמו שיר שהופק על ידי בינה מלאכותית שהוזנו אליה כל להיטי הקיץ החד פעמיים אי פעם. הפקה מהודקת ויעילה כמצופה משניים מהמפיקים הוותיקים והיותר טובים שעובדים פה אבל התוכן, אפעס, קצת צ'יפ מדי. נשמע מראש כמו פארודיה של ערוץ הכיבוד. אבל אל תתבלבלו – זה יתפוס כמו אש בשדה קוצים.
בשורה התחתונה: קוקו ג'מבו בחוף נתניה.

"שיר הרווק"

(מילים ולחן: דורון מדלי, הפקה: נימי ודסקל)

השיר שאני הכי אוהב פה באופן אישי. טקסט קולח, זורם ושנון, הוק דביק. כמעט המנוני. הפקה שמרפררת לכל מה שהביא את הפופ המקומי, כולל את הנשיא שלו, לאן שהוא היום.
בשורה התחתונה: חומוס צ'יפס סלט – הטוב מכל העולמות.

"יום השישי"

(מילים ולחן: אבי אוחיון ועומר אדם, הפקה: מתן דרור)

שיר שבת מודרני. הוק מהמקורות, ויז'ואלז של חלה. ייכנס לכל פלייליסט שבת מעכשיו ועד עולם למרות שהוא מעודד חילול שבת בתכלס, אבל אל תגלו.
הרשו לי לגנוב את השורה התחתונה מאחד הקומנטים על הווידאו, של המשתמש/ת Silva Orjen – "איזה כיף, איזה קדושה, ישתבח שמו לעד".

"תגידו לה & אהבה מטורפת"

(תגידו לה – מילים: אלי קפה, לחן: ברוך לוי | אהבה מטורפת – מילים: גיאניס פאפאיואנו לחן: דימיטריס ראקיטיס, תרגום: ארלט ספדיה, עיבוד: אסף צרויה)

שילוב, מאולץ משהו בין שני שירים. האחד בוצע במקור על ידי ערן סופר והיה להיט שטח עוד בימים שמוזיקה מזרחית הייתה רחוקה מהמיינסטרים. השני הוא תרגום לשיר יווני שביצע בעבר מושיק עפיה (בין היתר). רצועה מאד לא ידידותית לגלגלצ כמו שהיא קורצת לרדיו לב המדינה, עיבוד שמשלב כינורות קלאסיים שנותנים תשובות לסולן וממטרות של מצילות מעולם הטראפ, אינטרו של דקה עד שמתחילים בכלל, מעבר מאד חד ולא מנומק באמצע לשיר אחר ואז חזרה לשיר הראשון – הכל מתכנס לכדי שיר דיכאון קסטות אסלי, ועדיין זה עובד! להרבה אוזניים זה יהיה חריף מדי אבל אקסטרה נקודות על התעוזה.
בשורה התחתונה: איך זה היה נשמע אם עומר אדם לא היה פורץ למיינסטרים.

"תיתן לה פרחים"

(מילים ולחן: אליה רוסיליו, רובי פאייר, הפקה מוזיקלית: רובי פאייר)

הרצועה הכי קלילה מהחמש. הפקה וטקסט אווריריים והכל מאד חמוד וקופצני. פוטנציאל רדיו גדול.
בשורה התחתונה: עוד עצות מאחינו לזה שעוד תקוע על זאת שרק רוצה לרקוד.

• מוזיקה
• עומר אדם
• מזרחית
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

• מזרחית
• מוזיקה
• אירועים בחינם

• Facebook
• Twitter
• Email

"תרקדו", עדן בן זקן

עדן בן זקן היא זמרת־על במונחי הפופ הישראלי. ביום העצמאות האחרון היא הייתה, על פי הפרסומים, שנייה רק לעומר אדם ואייל גולן בשכר עם סכום של בין 170 ל־220 אלף ש"ח (או במונחים של משה פרץ: בין שניים וחצי לשלושה מנגלים); היא זכתה לשיר את "חיים שלי" מול מנהיגנו הנערץ בחגיגות ניצחונו האחרון בבחירות, כבוד שהיה שמור עד כה לשרית חדד; יש לה בארון הגביעים המנון גייז בדמות "מלכת השושנים", המנוני רחבות שהתקבעו בפלייליסט החתונות הישראלי ("מאורסת", "תזיזו"), הופעה באמת בלתי נשכחת בריאליטי ( פלוס הקאצ' פרייז המתוק "30 שקל!"); היא חתומה על הפזמון בלהיט הישראלי הכי גדול שהיה פה המון זמן ("יאסו"). היא פה בצדק והיא פה להישאר. וטוב שכך.

"תרקדו" (או "אין פזמון, תרקדו!") של עדן בן זקן יצא לפני כחודש, אך כלל לא מאוחר לדבר עליו. בעיניי, אם לצטט את סטטיק, "שאלת השאלות" היא לא איזה לילה הולך להיות אלא האם באמת התרשלו פה, זרקו בטקסט איזה לורם איפסום, "יושלם אחר כך", וכתוצאה מלחץ זמן או עצלנות שחררו שיר חצי אפוי או, סביר יותר, שיש פה אמירה כמעט פוסט מודרניסטית על יצירה ופופ ב־2019. הפזמון הוא כבר לא שיא השיר, הוא סתם החלק לפני הדרופ (חלק השיא שבו האנרגיה של השיר מתפוצצת). אז למה באמת צריך אותו? כי מוזיקה היא בעיקרה צבירה ופריקה של מתח. ואי אפשר לשחרר מתח אם הוא לא נצבר קודם. זה כמו פאנץ' ליין בלי סט אפ, כמו לקרוא את הפסקה האחרונה בספר. אתם תדעו את האינפורמציה אבל לא תקבלו שום דבר מהחוויה.

השיר הזה מאד בילבל אותי. החרוזים נופלים יופי על הבית, ואחר כך יש שקט. ואז עדן עושה את הקטע של השיר. ואז דרופ אלקטרוני־יווני שבא אחרי האין־פזמון. ולמרות שהוא אפקטיבי ויישמע נהדר במערכת סאונד גדולה, התחושה שהוא עושה בגוף היא של… כלום. לא באוזניים, לא בעורף, לא באגן. עלי הטריק לא עבד. לא רקדתי.

"מי אני", פאר טסי

משיר שמנסה לשבור את הפורמט, נעבור לשיר שכל כך נזהר לא לגעת בחוקים שלו עד שהוא קצת נעלם. טל בן נון (טליסמן), שכבר פיצח את הטעם הישראלי כמה פעמים, אחראי על המילים והלחן (יחד עם דויד נעים) ועל ההפקה המוזיקלית (יחד עם אריק זנטי). כולם יצרו לטסי פלטפורמה לעוד שיר "אני איש קטן ופשוט שרק רוצה שיהיה לך טוב". ומה החוזליטו בסך הכל מבקש? חיים פשוטים לו ולאהובתו, בית בכפר, סוסים (מה כל כך פשוט בסוס? למי יש כסף לסוס?).

טסי הוא זמר מעולה ופרפורמר יותר ממוצדק. הוא ישב על ה־D9 בזמן ש"דרך השלום" שלו שבר את אחרונת החומות שעמדו בפני זמרים ששרים ב־ח' ו־ע' מלהגיע ללב המיינסטרים. אבל "דרך השלום" הפגיז כל כך חזק כי הוא דיבר אמת. חם פה בקיץ. מחרמן פה בקיץ. משכנתא על בית בכפר עם אורווה צמודה? קצת פחות.

"איך שהיא רוקדת (ביילה)", סאבלימינל, דיימונד פלטנומז ומירי בן ארי

קובי שמעוני, אק"א סאבלימינל, הוא המקבילה הישראלית לדי.ג'יי קאלד. פלוס הקטע שהוא אשכרה שר אחרי שהוא צועק את השם שלו בתחילת השיר. אמן עסוק שלא מפסיק להתחדש ולחפש חיבורים ולא נח על זרי הדפנה – למרות שבהחלט מגיע לו, בתור אחד החלוצים של היפ הופ בארץ.

הסינגל הטרי הוא גרסה מחודשת לשיר של דיימונד פלטנומז (אל תרגישו רע אם לא הכרתם) שיצא בשנה שעברה תחת אותו שם. השיר משלב את נגינת הכינור של מירי בן ארי שבאמת עשתה כל מה שאפשר לעשות עם נגינה בכינור ופופ, כולל גראמי (!). יש ב"איך שהיא רוקדת" גם שירה בסוואהילית של מיודענו פלטנומז, ובעברית של סאב, ולמרבה המזל שום וורס של הצל. הוא רב עם סמולנים באינטרנט עכשיו.

הסינגל מלוטש, עם וייב לטיני/אפריקאי/ישראלי, מאד נינוח. לא מתאמץ. בא טוב עם אייס קפה. לא יודע אם צריך לקרוא לשרת של הפנתיאון שיביא מפתח, אבל קטע קיץ סופר סולידי בהחלט יש פה.

• תרבות
• מזרחית
• היפ הופ
• מוזיקה