הגיע הזמן: מוזיקה מזרחית – עכשיו גם לילדים

פסקול הילדות של רובנו נשמע כנראה אותו דבר: כולנו שרנו את אותם השירים בימי הולדת, בחגים ובקבלת שבת, ואין מי שלא מכיר את "הילדה הכי יפה בגן" ו"הסבון בכה מאוד". לא משנה אם בסוכות הייתם נוסעים לסבתא בראש העין או לסבא בגבעתיים. הכי ישראלי שיש. ואז, כשאנחנו גדלים, אנחנו מתחילים להיות מודעים לשאר התבלינים שההורים פיזרו בבית – עבור אחד אלו שירי ארץ ישראל, לאחרת זה זוהר ארגוב, תוך כדי האחים הגדולים זורקים לסיר גם MTV ובבוא היום אנחנו נדרשים לגבש טעם מוזיקלי משלנו.

העובדה שמגיל צעיר אנחנו סופגים בעיקר מוזיקה מערבית היא עניין שצריך להתעכב עליו. די ברור למה זה קורה – הארצישראליות הגדירה את עצמה בצורה ברורה ודחקה אל שוליה כל מי ומה שנשמע זר ומוזר. ההתעוררות המזרחית של השנים האחרונות גרמה לנו לחשוב שוב על עצמנו, אבל איכשהו, ככל שזה נגע לתרבות שילדינו צורכים, לא הקדשנו לזה מחשבה שנייה.

להקת אקוט (צילום: שמוליק בלמס)

"אני משמיעה לתלמידים שלי גם מוזיקה ערבית, והם פתאום אומרים לי, 'אה כן, זה מוזיקה של מחבלים'. יש להם קונוטציה שמתחברת לצלילים, ואפשר לשנות אותה"

מי שדווקא שמו לב לוואקום הזה הם להקת אקוט (Ecoute), שהחודש ישיקו אלבום שירי מזרחית־ערבית לילדים בשם "מצד לצד". את הלהקה, שפועלת כבר 8 שנים בירושלים, מובילים ענבל ג'משיד (32) וגלעד ואקנין (33), בני זוג העובדים בחינוך מוזיקלי. עד עכשיו יצרו חברי הלהקה מוזיקה למבוגרים, והם מנגנים מוזיקה ערבית וצפון אפריקאית.

"מאז שהפכנו להורים הרגשנו פתאום בחוסר של מוזיקה מזרחית לילדים", מספרת ג'משיד. "יום אחד המצאנו לילד בספונטניות שיר על דג ושרנו אותו בבית, ואז קלטנו שהוא נשמע אחרת משירי הילדים שאנחנו רגילים לשמוע בגן, אלה שאנחנו מכירים מהילדות. רצינו לחקור את הנושא, וזה מה שיצא לנו באופן טבעי".

עוד לפני השקת האלבום, הלהקה כבר התחילה להופיע מעט עם השירים החדשים. ג'משיד מספרת שגם ההורים עצמם מגלים עניין במוזיקה, אולי בניגוד להופעות עם שירי הילדים הקלאסיים. "ספרים והצגות חדשים יוצאים כל הזמן, אבל שירים חדשים כמעט ואין. כולם מחפשים יצירה עכשווית, וזה חוצה עדות".

להקת אקוט (צילום: שמוליק בלמס)

מה ההבדל בין עשיית מוזיקה מזרחית לילדים לבין עשיית מזרחית למבוגרים?
"הדברים ששינינו בעיקר הם אורך הקטעים – בפרויקטים קודמים היו לנו שיר של 10 דקות וקטע אינסטרומנטלי של 50 דקות בלי הפסקה. כאן השירים קצרים ומתאימים לילדים, שאת תשומת הלב שלהם אפשר למתוח עד גבול מסוים, כך שיוכלו לשיר איתנו. יש משהו קצר ופשוט יותר בשירי ילדים, שיהיה אפשר לזמזם אותם בקלות ולשיר ביחד. יש בהם משהו יותר מתקשר ויותר מתווך".

באילו אתגרים נתקלתם?
"התייחסנו לזה כאל פרויקט רציני לגמרי. זה שהוא מיועד לילדים לא אומר שהוא קל יותר. היינו באים לקבלות שבת בגני ילדים כדי לנגן להם, בדקנו מה עובד יותר ומה פחות. קשה לכתוב טקסט מעניין ופשוט ולא סתמי. בנוסף, לא רצינו לשמר את המוזיקה המסורתית – הרבה מתעסקים בזה עכשיו – אותנו עניין לעשות משהו חדש".

בניגוד למוזיקה עצמה, שיש בה גם רבעי טון, עוד, מנדול ודרבוקה, בתוכן השירים אין משהו "מזרחי" במיוחד, צוחקת ג'משיד למשמע שאלתי. "אלו שירי ילדים על דברים שלקוחים מעולמות הדמיון והיום יום שלהם – להכין עוגה בבוקר יום שישי, דג שמתחיל לשחות בשמים, דמיונות לפני השינה".

על אף שגדלתי בבית שבו שומעים בעיקר מזרחית, רוב חיי התנכרתי לה ולקח לי המון זמן לקבל ולהעריך אותה מחדש. את חושבת שחשיפה בשלב מוקדם באמת יכולה לשנות את המסלול הזה?
"אני בטוחה בזה. זה כבר משהו שהוא יותר נוכח בתרבות שלנו, בשיח. ילד סופג כל דבר שתתני לו, לא משנה מאיפה הוא בא. הוא שומע צלילים ומקבל אותם כחלק מהפסקול שלו. זה בוודאי יפתח אותו בעתיד לדברים חדשים והם לא ייתפסו בעיניו כזרים. בתור מורה אני משמיעה לתלמידים שלי גם מוזיקה ערבית, והם פתאום אומרים לי, 'אה כן, זה מוזיקה של מחבלים'. יש להם קונוטציה שמתחברת לצלילים, ואפשר לשנות אותה. אם אתה לא מחבר את הצלילים לדברים חיוביים אז אין להם דרך לעשות את זה לבד".

← השקת "מצד לצד": הצוללת הצהובה בירושלים (24.3), בסקולה תל אביב (30.3)