Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מקום עבודתו האגדי של רוס גלר מ"חברים", המוזיאון מ"לילה מוטרף במוזיאון" ומוקד עלייה לרגל עבור חובבי דינוזאורים שטרם נכחדו בעצמם. אם אתם חוזרים מניו יורק בלי סלפי עם פוחלץ של נמיה זה כאילו בכלל לא נסעתם. מומלץ לשלב עם פיקניק בסנטרל פארק. 22 דולר למבוגר, 12.50 דולר לילד, 17 דולר לאזרח ותיק.
קל לשכוח שמתחת לקליפת הגלאם, התפוח הגדול עלול להיות מתולע ואפל למדי. בתערוכה "סיפורי פשע" במוזיאון המטרופוליטן ירעננו את זיכרונכם, בין השאר באמצעות תמונת החשמול המפורסמת של הרוצחת רות שניידר (עד 31.7). אחרי 12.7 תוכלו לתפוס כאן גם את התערוכה של דיאן ארבוז האגדית, שתכלול כ־100 עבודות שצילמה בשנים 1956־1962. 25 דולר למבוגר.
Fifth Avenue at 82nd Street, New York, NY 10028
לואי סי.קיי במדיסון סקוור גרדן
ממש קצת אחרי הביקור היקר שלו בישראל, האיש הכי ג'ינג'י ומצחיק בעולם יופיע במדיסון סקוור גרדן. הזדמנות לבדוק אם הוא מצחיק גם כשהוא בגודל סיכה, וברבע מחיר מעלות הכרטיס בישראל.
לא לפספס. הופעות, תקלוטים, הוויי, בידור ותרבות ראויה לצריכה בגרסה המודרנית והצעירה של מוזיאון המומה בקווינס. כל שבת עד 27.8. 22 דולר באתר (רצוי לרכוש מראש, הכרטיסים אוזלים במהירות) או 25 דולר בקופה (אל תגידו שלא אמרנו).
אדון סקראף הבריטי מהלייבל נינג'ה טיון מגיע לאאוטפוט, הקלאב הכי אירופי שידעה וויליאמסבורג. זה לא כיף כמו לעמוד בתור לבלוק, אבל תיהנו מסאונד מעולה, מאנשים שיכורים ומבולבלים ומריח של וויד אחר.
11.8 מ־22:00, 15 דולר במכירה מוקדמת
פסטיבל
פסטיבל הפרינג'
אחרי שהלכתם להצגות כמו "בוק אוף מורמונס" או "סליפ נו מור", כפי שכולם כולל כולם המליצו לכם, סורו לפסטיבל הפרינג' שמתרחש בכמה תיאטראות במקביל, מהלואר איסט סייד ועד האיסט ווילג', ואולי תצפו במשהו שאיש עדיין לא ראה.
גאווה ישראלית – אין צמד מילים סחי ממנו, אבל לפעמים אין מנוס מלגלגל אותו על השפתיים ואפילו לגרגר בהנאה. אחרי הכל, לא כל יום מעצבת מקומית בתחילת דרכה מוזמנת להציג במטרופוליטן. נעה רביב תשתתף בתערוכת "Manus x Machina: Fashion in an Age of Technology" של המוזיאון הניו יורקי המפורסם.
בין איב סן לורן לפאקו רבאן. קולקציית הגמר של נעה רביב. צילום: איליה מלינקוב
רביב (27), בוגרת שנקר טרייה למדי, סיימה את לימודיה בסך הכל לפני שנה. פרויקט הגמר שלה שעסק באובייקטים בעידן של שכפול ושעתוק, זיכה אותה בפרס הצטיינות על שם פיני לייטרסדורף, פרס מעצבת האופנה הטובה בתחרות העיצוב בתלת מימד בלונדון 2014, וכעת – בהזמנה נכספת להציג בתערוכת האופנה החשובה של השנה הקרובה.
"אני לא יכולה אפילו להתחיל לתאר כמה אני נרגשת להיכלל באותה רשימה פחות או יותר עם כל מי שהערצתי אי פעם. השם שלי נמצא בין איב סן לורן לפאקו רבאן. אני עדיין צובטת את עצמי", פרסמה רביב אמש (מוצ"ש) בדף הפייסבוק שלה מניו יורק. לאחרונה עזבה את תל אביב לטובת התפוח הגדול, שם היא עובדת על הקמת המותג העצמאי שלה הנושא את שמה.
תערוכת האופנה השנתית של המטרופוליטן בחסות עורכת ווג אנה וינטור, תיפתח במאי 2016, וכמשתמע משמה, תעסוק בעיצוב בעידן הטכנולוגי. למעלה מ-100 מערכות לבוש יוצגו בתערוכה, בה יככבו בין היתר יצירותיהם של אלכסנדר מקווין, כריסטיאן דיור, רף סימונס, ריקרדו טישי, אלכסנדר וונג, קרל לגרפלד, מארק ג'ייקובס, איסי מיאקי ומיוצ'ה פראדה. אחד או יותר מדגמי הגמר של רביב, יזכו למקום מכובד לצדם.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כמה קשה לדייק בתרגום של מילים משפה לשפה. מילה אחת יכולה להכיל עולם ומלואו, להתפרש במספר אופנים, שאפילו אם הם בני אותה משפחה, הבידוד שלהם מחסיר מהאימפקט המקורי של המילה. האתגר הבלשני הזה הוא תרגיל מעניין בניסיון לפרש את הכותרת שהוענקה לתערוכת הרטרוספקטיבה של מעצב האופנה המנוח אלכסנדר מקווין – Savage Beauty.
התערוכה, שהוצגה לראשונה במוזיאון המטרופוליטן בשנת 2011, תיפתח בסוף השבוע הקרוב במולדתו של המעצב, במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון. השם, אפילו רק מצלילי המילים ומחיבורן, מעיד על המאבק הפנימי שאולי הוביל להתאבדותו של המעצב: יופי אכזר, פראי, ברברי, תוקפן, חסר מעצורים. התובענות של מילות התואר הללו לא מתקשרת בצורה טבעית לעשיית יופי. במיוחד בתחום האופנה, במיוחד בעת העכשווית – היא מחוברת לעתים קרובות מאוד, קרובות מדי אפילו – לצרכנות, לכיף קל דעת, לסוג של שואו ביזנס.
מתוך תצוגה של אלכסנדר מקווין. צילום באדיבות מוזיאון ויקטוריה ואלברט
אם נוברים בידיעות שיצאו משבועות האופנה האחרונים לעמודים שמחוץ למדורי האופנה, מוצאים בעיקר התייחסויות בעלות ערך בידורי לתחום: קניה ווסט ובלונד הפלטינה של קים קרדשיאן בשורה הראשונה של לנוון, השמלה השקופה של ניקי מינאז׳ בתצוגה של אלכסנדר וואנג, תהלוכת הבולבולים שהעלה ריק אוונס בתצוגת הגברים האחרונה שלו, שהסיחה את הדעת מקולקציה מופלאה. לכן המבקרים באולמות התערוכה במהדורה הלונדונית שלה יופתעו מהאופן שבו האופנה שמקווין היטיב לייצר הצליחה למלא את הפונקציה הבידורית, בלי להסיח את תשומת הלב מהבגדים עצמם. בעיקר התצוגות שלו היו ידועות כסוג של ״תיאטרון אופנה״, מופעים מבוססי נרטיב, שבהם הבגדים הדריכו את הדוגמניות בכניסתן לדמות והסט הכתיב את אווירת הקולקציה והטעין אותה במשמעות נוספת.
"פעמים רבות הוא חשב קודם על הקונספט של התצוגה ורק לאחר מכן עיצב את מערכות הלבוש" העיד סאם גיינסבורי, שהיה אחראי על הניהול האמנותי של התצוגות של מקווין לאורך כל שנות פועלו. זה לא היה בידור קומי, קליל או אפילו פנטסטי, אלא משהו שתמיד היה מהול בהרבה מורבידיות, בצד הקודר והמיוסר שמשמש בדרך כלל כבסיס ליצירות מוזיקליות, אמנותיות וקולנועיות ופחות ליצירת אופנה. ״לא מעניין אותי לערוך מסיבות קוקטייל בתום התצוגות שלי, אני מעדיף שהקהל יעזוב וירוץ להקיא מאשר יישאר לפטפט וללגום משקאות, אני מחפש תגובות קיצוניות״ הצהיר המעצב בראיון לטיים אאוט לונדון בשנת 1997.
בשנים שלאחר מכן הוא נתן תוקף לדבריו בשורה של מופעים מפרי נחת: קולקציית ״ווס״ בשנת 1999 הוצגה בתוך קובייה. הדוגמניות הודרכו לנהוג כמי שברחו ממוסד סגור ותוך כדי התמוטטות עצבים על הבמה הן הרסו שמלות צדף ונוצות שלתפירתן הוקדשו מאות שעות. התצוגה הסתיימה בהתפוצצות קובייה נוספת שהוצבה בתוך החלל, ובה שכבה הדוגמנית סופי דאל, עירומה, מוקפת פרפרים וחרקים וכאילו מונשמת באמצעות צינורות חמצן. באותה שנה, הוא גם העלה את הדוגמנית שלום הארלו בפינאלה של תצוגת האביב, לבושה בשמלה לבנה ורומנטית, רק בשביל להיות שקבוצה של רובוטים יורקי צבע יתקפו אותה למול הנוכחים ויפרו כך את התום הבתולי של שמלת הסטרפלס התפוחה. אונס, מוות, כיליון, אסונות גיאולוגיים ומלחמות – כולם תמות מובילות של תצוגות רבות נוספות, שהציגו תמיד בגדים שנגזרו ביד אמן, בעבודה קפדנית ועדינה, שהופרעה באמצעות מוטיבים אלימים כגזירות מספריים פראיות, אלמנטים שמשבשים את תנועת הגוף וצלליות חדשניות שקוראות תיגר על חוקי הכבידה ועל קווי הגוף עצמו.
מתוך תצוגה של אלכסנדר מקווין. צילום: Anthea Simms
כמו התערוכה במטרופוליטן, שמשכה מספר שיא של 650 אלף מבקרים והייתה לתערוכת האופנה הפופולרית בהיסטוריה ולאחת מעשרת התערוכות המבוקרות בתולדות המוזיאון – גם זו שבוויקטוריה ואלברט תחולק לקטגוריות שונות שבהן נעה היצירה של מקווין: רומנטיקה אפלה, גוטיקה סקרנית, אקזוטיקה, פרימיטיביות ולאומנות בריטית. הקטגוריות יוצגו בגלריות שונות של המוזיאון, ואותן יקדים חלל הכניסה המיוחד שנבנה באזור, ובדרך כלל לא משמש את תצוגות המוזיאון. החלל ידמה את ההאנגר הנטוש לצד גשר צ׳לסי שבו הציג מקווין את הקולקציות הראשונות שלו, וידגיש את הזיקה הביתית של התערוכה לעיר שבה נולד, בגר ופעל כל חייו המעצב, שעל אף ואולי בגלל נסיבות מותו הטרגיות הפך לאגדה בבריטניה. הנער ממעמד הפועלים, שגדל בבית קשה יום במזרח לונדון ושינה בבגרותו את עולם האופנה לנצח.
צילום: Ann Ray, מוזיאון ויקטוריה ואלברט
התערוכה טעונה אם כן ברגשנות מיוחדת, כזו השמורה לאירועים הקשורים לבית המלוכה או לציון אירועים היסטוריים. אם אתם מתכננים להגיע ללונדון לפני סגירת התערוכה באוגוסט, מומלץ להזמין כרטיסים מראש באתר המוזיאון (שכבר דיווח על מכירות של יותר מ־60 אלף כרטיסים) ולפנות יום שלם, לא רק לתורים הארוכים בכניסה, אלא גם לבחינה מדוקדקת של הפריטים מעוררי ההשראה המרכיבים אותה. מומלץ לקחת את הזמן כדי לשבת ולצפות בתצוגות העבר שיוקרנו על מסכים. למעריצי המעצב המתכננים ביקור ייעודי בעיר לרגל התערוכה, מומלץ לנסות לקלוע לתאריכים שבהם מתקיימים ערבי שיחה מיוחדים – למשל זה שבו תתאר ארין אוקונור, אחת הדוגמניות הרהוטות ביותר, את העבודה עם המעצב, ותספר על האימפקט של ההשתתפות בתצוגות שלו על חייה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![לואי סי.קיי. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2016/05/sizes/louie-h_wo_500_281.jpg "לואי סי.קיי. צילום: יח"צ")
