פרא גאוני: תערוכת רטרוספקטיבה למעצב אלכסנדר מקווין בלונדון
תערוכת הרטרוספקטיבה לאלכסנדר מקווין נפתחת בלונדון, וזו הזדמנות להצדיע לנער קשה היום ממזרח לונדון ששינה בבגרותו את עולם האופנה לנצח
כמה קשה לדייק בתרגום של מילים משפה לשפה. מילה אחת יכולה להכיל עולם ומלואו, להתפרש במספר אופנים, שאפילו אם הם בני אותה משפחה, הבידוד שלהם מחסיר מהאימפקט המקורי של המילה. האתגר הבלשני הזה הוא תרגיל מעניין בניסיון לפרש את הכותרת שהוענקה לתערוכת הרטרוספקטיבה של מעצב האופנה המנוח אלכסנדר מקווין – Savage Beauty.
התערוכה, שהוצגה לראשונה במוזיאון המטרופוליטן בשנת 2011, תיפתח בסוף השבוע הקרוב במולדתו של המעצב, במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון. השם, אפילו רק מצלילי המילים ומחיבורן, מעיד על המאבק הפנימי שאולי הוביל להתאבדותו של המעצב: יופי אכזר, פראי, ברברי, תוקפן, חסר מעצורים. התובענות של מילות התואר הללו לא מתקשרת בצורה טבעית לעשיית יופי. במיוחד בתחום האופנה, במיוחד בעת העכשווית – היא מחוברת לעתים קרובות מאוד, קרובות מדי אפילו – לצרכנות, לכיף קל דעת, לסוג של שואו ביזנס.
אם נוברים בידיעות שיצאו משבועות האופנה האחרונים לעמודים שמחוץ למדורי האופנה, מוצאים בעיקר התייחסויות בעלות ערך בידורי לתחום: קניה ווסט ובלונד הפלטינה של קים קרדשיאן בשורה הראשונה של לנוון, השמלה השקופה של ניקי מינאז׳ בתצוגה של אלכסנדר וואנג, תהלוכת הבולבולים שהעלה ריק אוונס בתצוגת הגברים האחרונה שלו, שהסיחה את הדעת מקולקציה מופלאה. לכן המבקרים באולמות התערוכה במהדורה הלונדונית שלה יופתעו מהאופן שבו האופנה שמקווין היטיב לייצר הצליחה למלא את הפונקציה הבידורית, בלי להסיח את תשומת הלב מהבגדים עצמם. בעיקר התצוגות שלו היו ידועות כסוג של ״תיאטרון אופנה״, מופעים מבוססי נרטיב, שבהם הבגדים הדריכו את הדוגמניות בכניסתן לדמות והסט הכתיב את אווירת הקולקציה והטעין אותה במשמעות נוספת.
"פעמים רבות הוא חשב קודם על הקונספט של התצוגה ורק לאחר מכן עיצב את מערכות הלבוש" העיד סאם גיינסבורי, שהיה אחראי על הניהול האמנותי של התצוגות של מקווין לאורך כל שנות פועלו. זה לא היה בידור קומי, קליל או אפילו פנטסטי, אלא משהו שתמיד היה מהול בהרבה מורבידיות, בצד הקודר והמיוסר שמשמש בדרך כלל כבסיס ליצירות מוזיקליות, אמנותיות וקולנועיות ופחות ליצירת אופנה. ״לא מעניין אותי לערוך מסיבות קוקטייל בתום התצוגות שלי, אני מעדיף שהקהל יעזוב וירוץ להקיא מאשר יישאר לפטפט וללגום משקאות, אני מחפש תגובות קיצוניות״ הצהיר המעצב בראיון לטיים אאוט לונדון בשנת 1997.
בשנים שלאחר מכן הוא נתן תוקף לדבריו בשורה של מופעים מפרי נחת: קולקציית ״ווס״ בשנת 1999 הוצגה בתוך קובייה. הדוגמניות הודרכו לנהוג כמי שברחו ממוסד סגור ותוך כדי התמוטטות עצבים על הבמה הן הרסו שמלות צדף ונוצות שלתפירתן הוקדשו מאות שעות. התצוגה הסתיימה בהתפוצצות קובייה נוספת שהוצבה בתוך החלל, ובה שכבה הדוגמנית סופי דאל, עירומה, מוקפת פרפרים וחרקים וכאילו מונשמת באמצעות צינורות חמצן. באותה שנה, הוא גם העלה את הדוגמנית שלום הארלו בפינאלה של תצוגת האביב, לבושה בשמלה לבנה ורומנטית, רק בשביל להיות שקבוצה של רובוטים יורקי צבע יתקפו אותה למול הנוכחים ויפרו כך את התום הבתולי של שמלת הסטרפלס התפוחה. אונס, מוות, כיליון, אסונות גיאולוגיים ומלחמות – כולם תמות מובילות של תצוגות רבות נוספות, שהציגו תמיד בגדים שנגזרו ביד אמן, בעבודה קפדנית ועדינה, שהופרעה באמצעות מוטיבים אלימים כגזירות מספריים פראיות, אלמנטים שמשבשים את תנועת הגוף וצלליות חדשניות שקוראות תיגר על חוקי הכבידה ועל קווי הגוף עצמו.
כמו התערוכה במטרופוליטן, שמשכה מספר שיא של 650 אלף מבקרים והייתה לתערוכת האופנה הפופולרית בהיסטוריה ולאחת מעשרת התערוכות המבוקרות בתולדות המוזיאון – גם זו שבוויקטוריה ואלברט תחולק לקטגוריות שונות שבהן נעה היצירה של מקווין: רומנטיקה אפלה, גוטיקה סקרנית, אקזוטיקה, פרימיטיביות ולאומנות בריטית. הקטגוריות יוצגו בגלריות שונות של המוזיאון, ואותן יקדים חלל הכניסה המיוחד שנבנה באזור, ובדרך כלל לא משמש את תצוגות המוזיאון. החלל ידמה את ההאנגר הנטוש לצד גשר צ׳לסי שבו הציג מקווין את הקולקציות הראשונות שלו, וידגיש את הזיקה הביתית של התערוכה לעיר שבה נולד, בגר ופעל כל חייו המעצב, שעל אף ואולי בגלל נסיבות מותו הטרגיות הפך לאגדה בבריטניה. הנער ממעמד הפועלים, שגדל בבית קשה יום במזרח לונדון ושינה בבגרותו את עולם האופנה לנצח.
התערוכה טעונה אם כן ברגשנות מיוחדת, כזו השמורה לאירועים הקשורים לבית המלוכה או לציון אירועים היסטוריים. אם אתם מתכננים להגיע ללונדון לפני סגירת התערוכה באוגוסט, מומלץ להזמין כרטיסים מראש באתר המוזיאון (שכבר דיווח על מכירות של יותר מ־60 אלף כרטיסים) ולפנות יום שלם, לא רק לתורים הארוכים בכניסה, אלא גם לבחינה מדוקדקת של הפריטים מעוררי ההשראה המרכיבים אותה. מומלץ לקחת את הזמן כדי לשבת ולצפות בתצוגות העבר שיוקרנו על מסכים. למעריצי המעצב המתכננים ביקור ייעודי בעיר לרגל התערוכה, מומלץ לנסות לקלוע לתאריכים שבהם מתקיימים ערבי שיחה מיוחדים – למשל זה שבו תתאר ארין אוקונור, אחת הדוגמניות הרהוטות ביותר, את העבודה עם המעצב, ותספר על האימפקט של ההשתתפות בתצוגות שלו על חייה.