Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

מין

כתבות
אירועים
עסקאות
טוורק קיטי. צילום: חתולי

פורנו TLV: ייתכן שממש עכשיו, בדירה לידכם, מצלמים סצינה לוהטת

פורנו TLV: ייתכן שממש עכשיו, בדירה לידכם, מצלמים סצינה לוהטת

טוורק קיטי. צילום: חתולי
טוורק קיטי. צילום: חתולי

סטודנטית לפסיכותרפיה שגילתה את עולמות הבדס"ם, זוג שהחל לצלם יותר ויותר בזמן הקורונה, חשפנית לשעבר שנותרה ללא עבודה לאחר סגירת מועדוני החשפנות - הפורנו והאירוטיקה חיים וקיימים פה ממש בינינו באתרים ייעודיים. צריך רק מצלמה ואינטרנט

בעקבותפרק בפודקאסטשל לורי שטטמאור, עורכת היחסים של ynet, נחשפנו לדברים הבלתי שגרתיים שיכולים לקרות בדירה שלידנו. טוורק קיטי, היא רק אחת מעשרות כוכבות פורנו ויוצרות תוכן מיני, שהחלו להשתמש באונלי פאנס כמקור הפרנסה העיקרי שלהן. מתברר שלא כולם קורעים את התחת במלצרות בשביל להרוויח 8,000 ש״ח בחודש. עובדי תעשיית המין, שבעבר היו נחשבים לאנשים מנוצלים או כאלו שהגיעו מרקע קשה, היום יכולים להיות כל אושיית רשת שהחליטה לקחת את זה לצעד הבא. ישבתי לשיחות עם שלוש אושיות כאלו וצלם אחד, כדי לשמוע ולהבין מה באמת קורה מאחורי הדלתות הסגורות של הדירות שלהן והאם אונלי פאנס באמת שווה את המאמץ.

>>סקס עם החבר של הבת: התל אביבים חושפים כאן הכל. גם את חדר המיטות
>>סצינת הכמסקס (סמים+מין) מבעבעת יותר מתמיד. יצאנו לבדוק אותה

בשנתיים האחרונות, האיום המוכר ״אז אולי אני אעזוב את הלימודים ואלך להיות חשפנית״ שהולך איתנו כבר במשך דורות, קיבל תפנית ל״אולי אעזוב את הלימודים ואמכור תמונות של כפות הרגליים שלי באונלי פאנס״ (אולי אפילו הצהרתי על כך בעצמי כמה פעמים ברגעי תסכול). אז מה באמת הקטע של האתר שכולם מדברים עליו עכשיו?

בבסיסו ״אונלי פאנס״, כשמו כן הוא, הוא אתר שבא לחבר בין סלבריטאים, אושיות ויוצרי תוכן למעריצים שלהם. האפליקציה מציעה למעריצים דרך לקבל תוכן בלעדי של מושא ההערצה שלהם בעד תשלום. העוקבים יכולים לקבל תוכן או אינטראקציה בכמה דרכים, הדרך העיקרית היא תשלום דמי מנוי חודשיים. את המחיר כל כוכב אונלי פאנס יכול לקבוע בעצמו, לרוב הוא ינוע בין כמה דולרים בודדים לכמה עשרות. חוץ מהמנוי, אפשר לשלם לכוכבים ״טיפים״ כדי לקבל מהם תוכן מסוים או מחוות כמו אזכור שם בסרטון או שיחת וידאו צ'ט פרטית. הטוויסט באתר: בניגוד לאינסטגרם ופייסבוק, הם מאפשרים תוכן פרובוקטיבי כמו עירום מלא ואפילו סרטוני פורנו. לכן, למרות שאפשר למצוא שם דברים אחרים כמו תוכן בלעדי של קומיקאים או שפים, הרוב הגדול של הרשומים עוסקים בתוכן מיני או פורנוגרפיה.

פרייה. צילום: גלאב סמירנוב
פרייה. צילום: גלאב סמירנוב

פרייה וולט (Freya volt), בשם הבמה שלה, או יותר נכון שם מיטת הבמה שעליה היא מצטלמת בדירתה במרכז תל אביב, היא בחורה בת 31 שהחלה להתעסק ביצירת תוכן מיני בתקופת הלימודים שלה, בהם למדה פסיכותרפיה. היא החלה להיכנס לעולם הפורנו דרך עולמות הבי-די-אס-אם ופטיש השליטה שגילתה בעצמה.״היה לי עסק של דוגווקינג במשך כמה שנים. אחד הלקוחות שלי היה טיפוס ״שולט״, ראיתי אצלו בבית כל מיני צעצועים וזה סקרן אותי. הוא ובת הזוג שלו הציעו לי להיכנס לסקס שלהם ולהיות אלימה בהסכמה כלפי הבחורה. בהתחלה זה לא ממש משך אותי. בסופו של דבר אני והבחור התחברנו והוא הציע לי ללכת לדאנג'ן ליום ההולדת שלי. באותו היום השתכרתי, פוצצתי שם מישהי מכות על הבמה ומשם הכל היסטוריה. מהיום הראשון או השני שבאתי למועדונים נהייתי סלבריטי, מלכת הרעים״.

איך את מסבירה את המשיכה שלך לעולם הזה?
״זה משהו שבא לי אינטואיטיבית מבפנים, נדלקתי על זה. אני בן אדם שהוא אש, אם אני שותה בירה בא לי להיות קצת אגרסיבית. שמתי לב שאני יכולה לעשות את זה בצורה מבוקרת, אני מקבלת ספר חוקים שאומר איפה מותר להרביץ ואיפה אסור להרביץ ומתי מפסיקים. זה מדהים. הדינמיקה הזאת שאפשר לדבר על הדברים ואז פשוט לזרום, לנצל אנשים בהסכמה״.

זה די אירוני שרצית להיות מטפלת בפסיכותרפיה והיום את מרביצה לאנשים בשביל כסף, לא?
״אחרי הלימודים הבנתי שזה לא בשבילי. כן עלו לי שאלות מוסריות, אבל הבנתי שזאת האמת שלי ואני לא יכולה שלא לעשות איתה כלום. הכל גלוי אצלי והכל בהסכמה. לא לגמרי ויתרתי על החלק הטיפולי שבי, בנוסף למה שאני עושה עם השליטה אני כן יועצת לאנשים, אבל אני עושה את זה בתוך הקהילה שלי. אני מייעצת לאנשים שיש להם פטישים ואין להם עם מי לדבר, כמו בן אדם דתי שמדבר איתי על זה שהוא התחיל להידלק מגרביונים ולא יודע איך להתמודד עם זה״.

פרייה (למעלה) וטוורק קיטי. צילום: חתולי
פרייה (למעלה) וטוורק קיטי. צילום: חתולי

איך נכנסת לאונלי פאנס?
״יש לי קהל מעריצים לפני שהאתר בכלל נכנס לארץ, אבל אף פעם לא מצאתי פלטפורמה להתבטא בה. כל רשת חברתית שהעליתי אליה תמונות – הן נמחקו או נחסמתי כי זה נחשב שידול למין. אפילו באתרים שמוכרים בתעשיית המין כמו ״הכלוב״ או ״שוגר דדי״ עשו לי בעיות, כי אני אישה שמנצלת גברים בכסף ולא להפך. באונלי פאנס באמת הצלחתי למצוא את עצמי ובניתי מזה עסק. נמאס לי מהגישה הזאת של ״אישה צריכה להיות בבית״, לא. אני עושה את הכסף שלי בעצמי, אני אהיה איש העסקים שאני רוצה להיות״.

כשאני שואלת את טוורק קיטי ובן זוגה והצלם של רוב התוכן שלה חתולי, איך הם נכנסו לתעשייה, אני מקבלת תשובה קצת אחרת. קיטי מספרת: ״התחלתי להצטלם בעירום אמנותי בסביבות גיל 19. לא הייתי בטוחה בגוף שלי כמו רוב הנשים בימינו אז התחלתי להצטלם כתרפיה וזה היה מעצים בעיניי אז המשכתי עם זה במשך שנים. הייתי לכמה חודשים חשפנית אבל זה היה לי קצת אינטנסיבי מדי אז הפסקתי עם זה. פתאום התחלתי להיחשף ברשת לפטריאון ואונלי פאנס. בייסיקלי עניין אותי לנסות את זה וסיקרן אותי אם אפשר באמת להרוויח מזה כסף. בהתחלה פתחתי פטריאון. ברגע שזה התחיל להיות קצת יותר מרק עירום אמנותי בשבילי, פטריאון לא איפשרו את זה אז עברתי לאונלי פאנס וככה יצא שאני הישראלית הראשונה שפתחה אונלי פאנס בארץ.

טוורק קיטי וחתולי. צילום עצמי
טוורק קיטי וחתולי. צילום עצמי

ואיך חתולי נכנס לתמונה?
״בתחילת הקורונה הבנו שיש פוטנציאל להרוויח יותר אז חתולי התחיל להיכנס לתמונה וזה נהיה עסק משותף של שנינו״. חתולי מוסיף: ״אנחנו כבר שמונה שנים ביחד ותמיד הייתי נהנה לצלם את קיטי בעירום. גם בשבילה זאת הייתה עשייה מאד צידית בהתחלה, היא בעיקר התעסקה בעיצוב. אני באותה תקופה התעסקתי בלהיות אפטריסט לפרסומות וכו'. בקורונה קרו כמה דברים בו זמנית, גם עלו ממש מספר המנויים שלה וגם לי ירדה העבודה כי לא היו הרבה פרויקטים. אז כאילו שנינו פשוט נותבנו לתוך זה. התחלנו להשקיע בזה יותר וזה השפיע והתעצם. תוך חודשיים-שלושה מהרגע שהתחלנו להשקיע בזה על אמת זה נהיה הפול טיים ג'וב שלנו״.

אני מבינה שאתה מצלם את קיטי באינטראקציה מינית עם אנשים אחרים, איך זה בשבילך?
״מערכת היחסים שלנו תמיד נעה על ציר בין פתוח לסגור כשאני תמיד העדפתי להיות מונוגמי והיא העדיפה להיות בסוג של מערכת יחסים פתוחה. כשהתחיל הפורנו זה היה מעין כזה 'היי, זאת עשייה של שנינו ואני נהנה מהעשייה הזאת'. לה זה מאפשר לעבור חוויות מיניות עם אנשים שהם לא אני אבל בצורה שאני עדיין נוכח בה ומרגיש חלק. זה פשוט עבד נהדר והיה כיף לכולנו מרגע הראשון. כן, לפעמים עולות מורכבויות, אבל מדברים על הכל ופותרים את זה״. קיטי מוסיפה: ״בזמן האחרון למשל צילמנו עם איזשהו בחור שחתולי לא הרגיש איתו כל כך בנוח ובאמת לא צילמתי איתו שוב. חוץ מזה שבזמן האחרון אני מצלמת בעיקר עם בחורות שהן גם יוצרות תוכן ואין לו בעיה עם זה״.

יצא לספר למשפחה ולחברים על העיסוק שלכם?
״זה לגמרי אאוט אין דה אופן בשבילנו. במשפחה של חתולי כולם יודעים, במשפחה שלי הרוב יודעים. חוץ מאמא שלי אבל נראה לי שגם היא חושדת. אנחנו לגמרי פתוחים עם העשייה שלנו, למשל אם יש איזה פתיח מגניב לסרטון אנחנו יכולים להראות אותו לחברים קרובים שלנו״.

לפעמים אתם חוששים שזה יפגע בכם בעתיד? למשל אם תרצו להביא ילדים או להחליף עבודה.
״אנחנו שנינו אל-הוריים בצורה קיצונית, אז זאת אף פעם לא ממש הייתה דאגה בשבילנו. מבחינה מקצועית, שנינו נראים קצת מוזר ואף פעם לא עסקנו במקצוע נורמלי. בעיקר היינו בעולם העיצוב והאמנות שזה מקום יותר ליברלי ומקבל. כנראה שגם עבודות שיהיו לנו בעתיד יהיו בדברים אמנותיים, נגיד – להמשיך עם עיצוב אופנה או להפיק תוכן לאנשים אחרים. בכל אופן זו תהיה עשייה יצירתית כי אווירה של משרד יוצרת אצלנו דיכאון״.

טוורק קיטי. צילום: חתולי
טוורק קיטי. צילום: חתולי

איך זה לייצר תוכן מיני בעיר קטנה וקהילתית כמו תל אביב?
קיטי מספרת: ״זה אחלה. אין לי בעיה כשמזהים אותי ברחוב. אני מרגישה שהיינו בולטים ברחוב גם לפני זה, כי היינו תמיד משקיעים בתחפושות למידברן והיינו סוג של סלבים בקטע הזה. כן עכשיו אנשים קצת יותר 'מיינסטרים' ומזהים אותנו ולרוב זה נחמד. לפעמים יש גם תגובות פחות נעימות. לא מזמן היה מישהו שצעק לי ברחוב 'את יותר יפה באינסטגרם', זאת הייתה התגובה הכי מגעילה שקיבלתי פנים מול פנים. פעם גם סירבו לנו לחתום על חוזה לדירה בגלל העיסוק שלנו, אבל עכשיו אנחנו בדירה יותר שווה. לרוב התגובות מרימות ומפרגנות״.

יש הרבה נשים שמגדירות את עצמן כפמיניסטיות ומתנגדות לתעשייה של הפורנו והאונלי פאנס כי הן טוענות שמדובר בהחפצה, מה דעתכם על זה?
קיטי אומרת: ״בעיניי פמיניזם אמור להיות החופש של נשים לעשות מה שבא להן, אז מי הן שיגידו לי מה לעשות? אין לי בעיה עם פמיניזם, אני בעצמי מרגישה פמיניסטית. אבל ברגע שזה נהיה מוסד יש בזה בעייתיות. הממסד מנסה להגביל את החופש שלנו. מבחינתי, שכל אחד יעשה מה שבא לו – אם הם לא רוצים להיחשף לזה, שלא יחשפו. נשים מקנאות כי הן מרגישות מבוגרות ולא מושכות, או לא עושות מספיק כסף, והן יכולות להגיד: 'לא בא לי שככה תעשי כסף מהגוף שלך. תעבדי קשה, תקרעי את התחת' ולא, לא בא לי. אני עושה מזה אחלה כסף, זה כיף לי וזאת זכותי לעשות את זה״.חתולי מוסיף: ״אנחנו כחברה החלטנו שאנחנו חיים בעולם שאנחנו מוכרים את עצמנו בשביל כסף. בין אם מדובר בעשייה שלנו, היצירה שלנו, הזמן שלנו או הגוף – זה לא משנה, כי כולם בסך הכל מוכרים משהו. אני חושב שאין הבדל בין מה שאנחנו מוכרים לבין אנשים שמוכרים מיץ תפוזים״.

גם גלי כהן (אין שם במה סקסי, איט איז וואט איט איז), בת 32 מדרום תל אביב, מצאה את עצמה מתמודדת מול הגבלות של הממסד ואפילו איבדה את העבודה שלה בעקבות זה. עד לפני ארבע שנים היא הייתה חשפנית ואהבה כל רגע מזה. אחרי ההחלטה של הממשלה לסגור את מועדוני החשפנות בארץ, היא מצאה את עצמה חסרת עבודה. כיום, היא מנחת טנטרה ומתפרנסת מהאונלי פאנס בתור עבודה צדדית.״אני פי כמה יותר נהניתי בחשפנות מאשר באונלי פאנס. יש שם אינטראקציה אנושית, תנועה, מוזיקה, אווירה, חברות…. זה היה לי כמו בית.

גלי כהן. צילום: Debora Sad
גלי כהן. צילום: Debora Sad

גם הכסף היה שם יותר טוב עבורי ספציפית. כן, אני יודעת ששחקניות פורנו שנאלצו לעבוד אצל מעסיקים לא טובים נהנות יותר לעבוד באונלי פאנס בתור המעסיקות של עצמן. אבל אני כעצמאית דווקא הייתי ממש שמחה שיהיה מישהו שידאג לכל המסביב ואני בטוחה שיש עוד עובדים בתעשיית המין שהם כאלו. הכל תלוי במי המעסיק ומה הם תנאי העבודה. אני חושבת שיש תפיסה כזאת שכל מי שמנהל בתעשיית המין הם אנשים רעים, אבל זה לא נכון. כן, בגלל שאלה תחומים לא מפוקחים אז יותר קל להיות שם חארות, אבל זה לא בהכרח״.

איך את מרגישה להיחשף בעיר ואצל הקרובים שלך בנוגע לזה שאת מוכרת תכנים מיניים?
״אני באה ממשפחה חרדית, כל צורת החיים שלי היא לא צורת חיים שההורים שלי גאים בה ואת האבל והכאב על זה שהמהות שלי היא לא מה שהם קיוו כבר עברתי. אולי בגלל זה יותר קל לי לעבור את זה עם הדבר הזה, כי מבחינתי זה עוד חלק ממי שאני. אני לא מתביישת בעצם היותי אדם מיני, אם הייתי חושבת שזה מחפיץ אותי באיזושהי צורה לא הייתי עושה את זה. מבחינתי זה כמו שאני אדבר על הרגשות שלי והכאב שלי, זה לא פחות חשוף. לשמחתי אני מוקפת באנשים מרימים ופתוחים. שכנה שלי הייתה אחת הראשונות שעודדה אותי לפתוח וחבר טוב עזר לי בתהליך. אני נתקלת בעיר בהרבה אנשים פתוחים שמאמינים שכל אחד צריך לעשות את מה שבא לו״.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

סטודנטית לפסיכותרפיה שגילתה את עולמות הבדס"ם, זוג שהחל לצלם יותר ויותר בזמן הקורונה, חשפנית לשעבר שנותרה ללא עבודה לאחר סגירת מועדוני...

מאתאריאל ארבל12 ביולי 2022
אילוסטרציה של סקס מה שנקרא (צילום: shutterstock)

יש סצנה של סמים לצורך מין. היא מבעבעת. יצאנו לבדוק אותה

יש סצנה של סמים לצורך מין. היא מבעבעת. יצאנו לבדוק אותה

אילוסטרציה של סקס מה שנקרא (צילום: shutterstock)
אילוסטרציה של סקס מה שנקרא (צילום: shutterstock)

"כמסקס" - פרקטיקה להעצמת חוויות מיניות באמצעות סמים - היא תופעה חברתית שהפכה בשנים האחרונות לעניין פופולרי במיוחד בעיקר בסצינת הגייז, אבל גם מחוצה לה. רצינו לעשות קצת סדר בעניין וגם, מה לעשות, לפרט בנוגע לסכנות (מבלי להוריד. ליטרלי)

דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית |גילוי נאות: כותב הטור אינו חלק מהסצינה אותה הוא מתאר ומתבסס על עדויות של מי שכן

השבוע נדבר על תופעה חברתית המכונה כמסקס (Chemsex),‏ PNP ‏(Party N' Play), או בתרגום חופשי של עבדכם הנאמן – סמין. כמסקס זו פרקטיקה להעצמת חוויות מיניות באמצעות סמים, ותת-התרבות שהתפתחה סביבה. אמנם הפרקטיקה משויכת בדרך כלל לקהילה הגאה, אבל היא לא בלעדית לה וישנם גם אינדיבידואלים וקהילות שמתרגלים את הפרטיקה בלי קשר לזהות והנטיה המינית שלהם. כן כן, לדבר על טאבו אחד לא הספיק לנו במדור הזה, אז הפעם החלטנו לדבר על שניים.

אין צורך להסביר מה זה סקס ולמה זה טוב. בעוד שעבור אנשים מסוימים סקס הוא פעילות מאוד תכליתית שכל מטרתה היא קיום מצוות פרו ורבו, עבור אנשים רבים סקס הוא חלק מהותי מהחיים שמשרת פונקציות רבות – כדרך להתחבר לאנשים, להביע רגשות, להשלים אחרי ריבים, ואם אתם לא פוריטנים סגפנים אז גם פשוט ליהנות. אז אם כבר יש לנו אלמנט כל כך משמעותי בחיים, זה רק טבעי שכבני אדם ננסה למצוא דרכים להגביר את ההנאה שלנו ממנו עוד יותר. למעשה, אם אי פעם השתכרתם או התמסטלתם כדי לשדרג את החוויה המינית שלכם – אתם יכולים להבין את ההיגיון מאחורי כמסקס.

אז מה אנשים מחפשים לשפר בחוויה המינית שלהם? קודם כל, הגברת החשק המיני, כי אם אין חשק אז אין טעם בכלל להמשיך. שנית, שיפור ביצועים, כי מעטים הם הגברים שלא היו רוצים להחזיק יותר זמן בלי לגמור ובלי להתעייף. עוד דבר שממש משדרג את החוויה המינית הוא הסרת עכבות, כלומר השתקת אותו קול בראש שלנו שאומר לנו שאקטים מסוימים הם מביכים, משפילים, או פשוט "לא בסדר" באופן כללי, אפקט שהרבה אנשים מקבלים מהשילוב של סקס עם אלכוהול. בנוסף, זה תמיד נחמד פשוט להעצים את החוויה המינית – גם ברמה הרגשית, כלומר את רמת החיבור הרגשי שאנחנו מרגישים לעצמינו ולפרטנרים שלנו, וגם ברמה הגופנית, כלומר רמת ההנאה הגופנית שאנחנו חווים.

ניתן למצוא מגוון די גדול של חומרים בסצינה, אבל בדרך כלל זה עובד על פי נוסחה בסיסית פשוטה – ממריץ ומדכא. בעוד שזה משתנה באופי ובעצמה בהתאם לחומרים הספציפיים, השילוב הבסיסי הזה נותן את כל האפקטים שדיברנו עליהם – הגברת החשק המיני, שיפור ביצועים, הסרת עכבות, והעצמת החוויה המינית. אם ניסיתם לשכב אחרי וודקה רדבול, אתם נגעתם בקצה הקרחון של מה שהשילוב הזה יכול לתת. אלא שכמובן, וודקה ורדבול הם לא החומרים שתמצאו בסשן כמסקס. אז מה כן? (בסרטונים – טריילרים לשני סרטים דוקומנטריים, בריטי וישראלי שנוגעים בתופעה)

בקטגוריית הממריצים החומר הפופולרי ביותר הוא מת'אמפתמין, בקטגוריית המדכאים זה GBL, או כפי נהוג לכנות אותם בחיבה – טינה וג'ינה. תוסיפו לזה קצת ויאגרה כדי לפצות על הקושי להחזיק זקפה בעקבות המת'אפמתמין, תתבלו בפופרס כדי להרפות את השרירים ולשדרג את האורגזמות, גוונו מדי פעם עם קצת אמדי, אלכוהול וקוק, ופוטנציאלית יש לכם חוויית סקס בלתי נשכחת – חרמנות מטורפת, זקפה שלא נגמרת, שום זכר לעכבות, פתיחות רגשית עצומה, וכל מגע גופני פשוט מרגיש נעים יותר מאשר בכל סיטואציה אחרת. מה שנקרא, These guys know how to party. אלא שכמובן, זה טומן בחובו גם נזקים וסכנות. נמנה כמה מהם וכמיטב המסורת, נדבר על איך אפשר למזער אותם.

העלמת כל זכר לעכבות יכול להיות דבר ממש כיף ויכול לעזור לנו לגלות צדדים במיניות שלנו שלא ידענו שקיימים, אבל עכבות זה גם משהו ששומר עלינו. מצב נטול עכבות הוא כר פורה להתנהגות עתירת סיכונים, משום שאותו קול בראש שלנו שאומר לנו שמשהו עלול להיות מסוכן פשוט לא קיים יותר. זה אומר שבדרך כלל כל מחשבה על בטיחות וסקס מוגן נזרקת לפח (אם היא בכלל מגיעה). זו לא בהכרח בעיה כשמדובר בסקס עם הפרטנר הקבוע שלכם, אבל אירועי כמסקס לעתים קרובות הופכים לאירועים מרובי משתתפים, כאשר רבים מהם לא הכירו אחד את השני לפני המפגש המיני. השילוב של הסרת עכבות על ידי הסמים עם סטינג חברתי שבו הנורמה היא לוותר על אמצעי מניעה – היא סיכון שחשוב לזכור ולקחת בחשבון. בעקבות זאת, רבים העוסקים בבריאות הציבור רואים את הכמסקס כתופעה בעייתית.

והיום ילדות וילדים, נלמד על כמסקס. צילום: shutterstock
והיום ילדות וילדים, נלמד על כמסקס. צילום: shutterstock

עוד משהו שקשה לעשות כשאין עכבות הוא, ובכן, לעצור. סשנים של כמסקס יכולים להמשך לעתים סוף שבוע שלם – יומיים ואפילו שלושה שהופכים לבינג' אחד ארוך של סקס וסמים. בתוך כל זה, קל מאוד לשכוח שצריך גם לשתות, לאכול ולנוח, צרכים שקשה מאוד להרגיש תחת ההשפעה. חשוב להקפיד לשתות מים כדי לא להתייבש, לעשות הפסקות יזומות כדי להירגע ולתת לגוף לנוח, וגם לנשנש. סביר להניח שלא יהיה לכם תיאבון ואולי בכלל יהיה לכם קשה לאכול, אבל זה חשוב לעשות את המאמץ ולעשות את זה בכל מקרה. הרבה פעמים קל יותר לאכול אוכל רך או נוזלי, אז שייק חלבון למשל יכול לעשות את העבודה.

מורכבות נוספת באירועי כמסקס היא הסכמה. האינטנסיביות של מסיבת מין מרובת סמים ומשתתפים (ונטולת עכבות) הופכת את הסיטואציה להיות לעתים מאוד מורכבת. האם עצם הנוכחות במסיבה היא הסכמה לקיים יחסי מין עם כל הנוכחים? (לא) האם זה בסדר לסרב למישהו בתוך סיטואציה כזאת? (כן) האם בכל הטירוף הזה בכלל יש רגע לעצור ולבדוק אם זה נכון לי? (תמיד). חשוב להיות רגישים לאנשים סביבכם, אבל יותר מזה חשוב להיות רגישים לעצמכם, משום שאף אחד אחר לא יכול לדעת מה קורה בתוככם באמת (Pun not intended).

אילוסטרציה של אורגיה. בנו נשבענו. צילום: shutterstock
אילוסטרציה של אורגיה. בנו נשבענו. צילום: shutterstock

מגוון הסמים האפשרי בסיטואציות של כמסקס יכול להיות רחב וחשוב להכיר את החומרים השונים, את הסיכונים שנלווים אליהם, ואתפרקטיקות מזעור הנזקים והשימוש הבטוח הרלוונטיות. כנראה שגם יהיו בפניכם הרבה שילובים, אז רק אזכיר את כללי האצבע החשובים – אל תערבבו חומרים מדכאים (ג'י, אלכוהול, אופיאטים, נוגדי חרדה) אחד עם השני, זה שם אתכם בסכנה ממשית למוות ממנת יתר, גם במינונים נמוכים. חשוב גם לא לשלב בין הממריצים השונים (למשל מת'אמפתמין עם קוק או MDMA), כי זה מגדיל משמעותית את הסיכון שלכם לדום לב, במיוחד כשמדובר בבינג' ארוך שכולל כל כך הרבה פעילות פיזית מאומצת. עוד שילוב אחד אחרון ומסוכן במיוחד – פופרס וויאגרה\קמגרה – גורם לירידה קיצונית בלחץ הדם שיכולה לגרום למוות במקום.

חשוב גם לדבר על התמכרות, כי בהקשר של כמסקס יש לה פנים רבות. יש את הסכנה הברורה של להתמכר לחומרים השונים, אבל עבור רוב האנשים זו לא הסכנה המרכזית. הרבה יותר נפוצה היא ההתמכרות לעסקת החבילה של כמסקס, החוויה הכוללת של מין נטול עכבות שנמשך שעות וימים, מוגבר על ידי כל הסמים השונים. לאורך זמן זה הולך ונהיה קשה יותר ויותר לעשות סקס בלי סמים, כי הוא פשוט כל כך פחות מספק. כמו כל התמכרות, החיים פתאום הופכים למרדף אחרי מנת הכמסקס הבאה. כשנמצאים בתוך קהילה שבה כמסקס הוא חלק מהנורמה, ורבים מגיעים אליו לא מתוך עניין מיוחד מסמים, אלא פשוט כתוצאה מלחץ ונורמות חברתיות, זה יכול להיות קשה להבחין בקו הדק שבין השתתפות בפעילות חברתית לגיטימית לבין התמכרות שיכולה להיות הרסנית ממש.

את התמונה הזו סתם היינו חייבים לצרף כי היא כל כך, ובכן, אילוסטרטיבית. תודה שאטרסטוק!
את התמונה הזו סתם היינו חייבים לצרף כי היא כל כך, ובכן, אילוסטרטיבית. תודה שאטרסטוק!

זה לא ממקומי לשפוט, גם כי אני לא חלק מהקהילה הזאת אלא רק צופה מהצד, אבל גם כי מין מרובה משתתפים שמתודלק ידי סמים נשמע לי כמו חוויה מטורפת ומדהימה. עם זאת, כשאני שומע על אנשים שמסיבות כמסקס היא השגרה שלהם כל סופ"ש, אני לא יכול שלא להיזכרבאמירה של ג'ונה הארל– ההיפך מהתמכרות הוא חיבור. כשכמסקס מפסיק להיות אירוע מיוחד והופך לסוג של שגרה או אפילו התמכרות, אני תוהה אם בעצם מדובר בקהילה של אנשים שרק רוצים אינטימיות וחיבור אנושי אמיתי, אבל מחפשים אותם בכל המקומות הלא נכונים.

למידע נוסף על כמסקס ומזעור נזקים, יכולים לעייןבספרון שכולו מוקדש לנושאשנכתב ומופץ על ידי ארגון בריטי בשםGay men health collective.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"כמסקס" - פרקטיקה להעצמת חוויות מיניות באמצעות סמים - היא תופעה חברתית שהפכה בשנים האחרונות לעניין פופולרי במיוחד בעיקר בסצינת הגייז,...

מאתמיכאל פיין25 במרץ 2022
מתוך "חינוך מיני"

אני בת 16, ו"חינוך מיני" ממש לא מתארת את המציאות שלי

אני בת 16, ו"חינוך מיני" ממש לא מתארת את המציאות שלי

מתוך "חינוך מיני"
מתוך "חינוך מיני"

"חינוך מיני" הנהדרת מנסה לתקן תפישות לא נכונות לגבי מין, מחלות מין ומערכות יחסים, אבל יש לה בעיה אחת: אי אפשר להזדהות איתה. היא פשוט לא ריאלית, ולא תואמת למציאות שלנו כבני נוער

הרבה שבחים נאמרו על "חינוך מיני", אבל אפשר להסכים שדבר אחד היא לא באה לעשות: לחנך. זה לא התפקיד של סדרות בנטפליקס (ובכלל), אבל אם כבר רוצים לייחס לה סגולה, הרי שהיא תיקון תפישות לא נכונות. הסדרה אמנם מדורגת כמיועדת לבני 16 ויותר, אבל היא משכה את תשומת ליבם של בני נוער צעירים יותר והיא מאוד פופולרית גם בקרבנו. היא מתארת את חייהם של בני נוער ואת התמודדותם עם סוגיות של מין, מערכות יחסים, הטרדה מינית ויחסים עם ההורים, אבל פה מתחילה הבעיה שלה.

הרבה מהסיטואציות שמתוארות ב"חינוך מיני" מוצגות באופן כמעט סוריאליסטי, ולא ממש משקפות את מה שקורה בבית הספר, בזמן הלימודים ואחריהם. הרבה תרחישים נראים כאילו נשלפו מסרט תיכון אמריקאי, ולא כמו סיטואציה שתתרחש בתיכון אמיתי בבריטניה, או בישראל לצורך העניין. זה לא שהיא לא קולעת בכלל: הסדרה מתארת הרבה מקרים שאכן קורים לבני נוער, כמו הפצת תמונות אינטימיות או הפרעות דיסמורפיות. אלא שהגורמים להם והתגובות בסדרה מאוד לא ריאליים, ולא תואמים למציאות שלנו כבני נוער.

הנה דוגמא מהעונה הראשונה. אדם, בנו של המנהל גרוף, מובך בגלל שכולם מדברים על כך שאיבר מינו גדול במיוחד – דבר שכבר קשה להשהות את אי האמון בפניו, כיוון שזה האידיאל החברתי היום שאליו יש לשאוף. בניסיון להתמודד עם הדיבורים סביבו, אדם נעמד על שולחן בקפיטריה ומוריד את מכנסיו. גם אם נשים בצד את חוסר הריאליות בסצנה הזאת, מדובר בהטרדה מינית לכל דבר ואדם לא נענש על כך בשום צורה.

עוד סיטואציה לא ריאלית קיבלנו בעונה השנייה, עם היסטריית הכלמידיה שפשטה בבית הספר. זה היה קו עלילתי מוגזם שקשה לדמיין אותו קורה במציאות, אבל חשוב מכך: מין ומחלות מין הם לא דבר שבני נוער מדברים עליו שכזאת פתיחות, בטח לא כאשר מדובר בהם עצמם.

על אף שהסדרה מנסה לתקן תפישות שגויות, מדי פעם היא עדיין נופלת לסטריאוטיפים. באחד הפרקים זוג נערות מתייעצות עם אוטיס על חיי המין שלהן. אחת מהם מתלוננת על חוסר הנאה מהאקט, והפתרון שהוא מציע להן הוא תנוחת המספריים – התנוחה הכי סטריאוטיפית וצפויה כאשר מדברים על מין בין נשים, ולא בצדק. במקום זאת, היה עדיף שאוטיס יציע להן לדבר על מה ששתיהן אוהבות באמצעות שיחה אינטימית, ולא דרך קריקטורה של לסביות בבריכה של בית הספר.

"חינוך מיני"
"חינוך מיני"

ובכל זאת…

למרות כל אלה, אני באופן אישי וגם כל בני גילי שהתייעצתי אתם מאוד נהנינו מהסדרה. למה? כי היא קלילה, מצחיקה, כיפית ומתאימה לבינג'. סדרות שעוסקות בנושאים כמו מין מושכות בני נוער מהסיבה הפשוטה שזה נושא שאנחנו עוד מגבשים דעות וגבולות לגביו, וסדרות כאלו נותנות לנו לגיטימציה לדבר על נושאים שכאלה באופן חופשי ופתוח.

עוד משהו ששמחתי לראות בסדרה הוא שבירה של סטריאוטיפים מגדריים. למשל, כבר בתחילת הסדרה מייב היא זו שמציעה את הרעיונות הטכניים והעסקיים לקליניקה, ואוטיס הוא זה שמדבר עם אנשים על הרגשות שלהם.

"חינוך מיני" עוסקת בנושאים חשובים כמו הטרדות מיניות, זהות ופמיניזם, ואולי בזכות זה היא הצליחה לשבור את מחסום הגיל של הצופים. אני צפיתי בה, כל החברים שלי צפו בה, אבל כך גם ההורים שלי והחברים שלהם. אפשר להתווכח על טיב העונה השנייה, שבעיניי הייתה פחות מוצלחת מקודמתה, אבל "חינוך מיני" עושה שירות נהדר בנקודות החוזקה שלה, ולכן יש לקוות שהשמועות נכונות והעונה השלישית כבר בדרך.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"חינוך מיני" הנהדרת מנסה לתקן תפישות לא נכונות לגבי מין, מחלות מין ומערכות יחסים, אבל יש לה בעיה אחת: אי אפשר...

אריאל פלג31 במאי 2022

סקס, צ'אי וקרוקס: מה למדתי בפסטיבל למיניות אלטרנטיבית

סקס, צ'אי וקרוקס: מה למדתי בפסטיבל למיניות אלטרנטיבית

שירלי גל הלכה לפסטיבל מיניות בבניין מפויח בין המוסכים של יצחק שדה. כל החשודים המיידיים היו שם: גבר שמעביר סדנה על אורגזמה נשית, שיעור פסיכוארוטיקה ובני 20 פלוס שרוצים להתפתח מינית. אבל בין ערמת קרוקס לעמדת צ'אי, היא גילתה משהו על בדידות ובני אדם שגם לילה תל אביבי קשוח לא יכול לגלות

31 באוקטובר 2018

"איזה כיף זה להגיע לחדר ולשאול אם כאן זו האורגזמה", אמרה אישה בשנות ה־50 שלה כשנכנסתי לחדר "שיווה" בפסטיבל קוסמיק לאברס. התחושה: היקלעות לסיטואציה. כל המי ומי של עולם המיניות האלטרנטיבית ישבו שרועים על מזרנים מעדות המתנ"ס, עטויים צעיפים מייד אין הודו, רסטות מייד אין דה ניינטיז, מכנסי דייגים מייד אין סיני. ורק אני לבשתי שמלה שחורה מייד אין זארה.

הם הגיעו עם מחברות ועטים לקורס בשם "סודות האורגזמה הנשית" שהועבר דווקא על ידי גבר. ולא שאני חושבת שלגברים אין מה ללמד נשים על אורגזמה נשית, אבל קיוויתי שלפחות הגישה של ההוא לכל זה תהיה קצת, ובכן, צנועה יותר.

"יש לכן הרבה מה ללמוד, ואני שמח שהגעתן לכאן כדי שאלמד אתכן", אמר המרצה לענייני אורגזמיות נשית. זה הקפיץ אצלי את הגבה, אבל שמרתי את הקפיצה הזו לעצמי. בכלל, ניסיתי להישמר לעצמי ככל הניתן, עד שזו שהגיעה באיחור ונדחסה לידי צעקה עליי באמצע ההרצאה: "אל תקליטי! הוא ביקש לא להקליט!", משל הייתה התשובה הישראלית ל־FBI. לא הקלטתי. אבל כן כתבתי הערות.

צילום: דין אהרוני רולנד
צילום: דין אהרוני רולנד

נוצר רגע מביך, שהתחלף ברגע מביך אחר כשהמרצה שממול התחיל לדבר על אורגזמת פטמות ולהיטפל לאיזו גברת בשורה הראשונה שכתבה את מה שאמר. "אם את רוצה – תזמיני אותי שוב לחוג בית או להרצאה. אל תכתבי!". היא ענתה לו: "אני ממש מרגישה כמו תלמידה רעה", והוא גיחך איזה משהו והמשיך לדבר על איך כולנו יכולות לגמור. אבל הוא לא ממש תיאר איך, אלא יותר מנה את האורגזמות שמוכרות לנו וקיווה לטוב. וכך, ההוא נזף בהיא, ההיא נזפה בהוא שלידה, זו שלידי תקעה בי מבט נוזף ורובנו הרגשנו נזופים. הייתי מבקשת סליחה מכל הלב, אם רק הייתי יודעת על מה.

שיר של אש וקרח

אני לא יודעת מה חשבתי כשהחלטתי להגיע לאותו פסטיבל. אני יכולה לכתוב כאן שהכל מקצועי. שהלכתי מפני שאיכשהו, במין תפנית משונה של גורל וחרמנות, הפכתי להיות כתבת מין, מה שזה לא אומר. אבל האמת היא שבדיוק נפרדתי ממישהו שאהבתי, באותו היום ממש שבו כל היופי הזה התחיל, ורציתי הפוגה מכל המחשבות. כך מצאתי את עצמי בבניין מפויח במרכז רחוב יצחק שדה. בין מוסכים, עמדות של מפעל הפיס, סניף של קופיקס ושווארמה בנדורה. הרגשתי כמו עלובת החיים גרסת 2018. כמעט שמעתי את מירי מסיקה לוחשת באוזני את השיר ההוא שהיא שרה, כשעליתי קומה, שבורה מהחיים האלה ומאהבה שהייתה לי ועכשיו כבר אין. זה היה כמעט פואטי, אבל אז, הגעתי אל מחוז חפצי והדבר הראשון שראיתי היה ערמת ענק של קרוקס. כמה קרוקס, אלוהים.

מימיני הייתה עמדת צ'אי. משמאלי איש עם כובע שר שירים טנטריים. מלפניי ישבו על מחצלות חבורות של אנשים, שדווקא נראו מאושרים לאללה. הקומה כולה צהלה משמחה ואני מתתי מבפנים. "אז מה אתם עושים כאן בעצם?", שאלתי קבוצה של אנשים שנראו איפשהו בשנות ה־20 שלהם. גלעד, 23, שישב שעון על הקיר שמאחוריו ואחז בידה של שרון, אמר: "יש לנו כאן הזדמנות להתקבץ. יש פה הרבה מאוד אנשים עם הסתכלות מפותחת על מיניות, ובמרחבים הרגילים אין את הפריבילגיה הזו. כאן יש מכנה משותף שמאפשר לצאת למקומות מעניינים ביחד".

לצאת למקומות מעניינים? אתה בן 23. הכל מעניין, לא?

"הגעתי לזה יותר מוקדם, כשהייתי בן 18 בערך. אני חושב שבתכלס, ראיתי שיש לי קשרים מיניים שיש בהם המון עומק ואהבה ויש קשרים עם פחות. זה גרם לי להסתכל על אהבה ומיניות כשני דברים שיש בהם המון חפיפה, אבל הם לא דבר אחד. ולכאן באתי כדי להתפתח כאדם מיני".

"רגע, ואיך כל השאר מכירים?" שאלתי את ערן, 28, סטודנט למדעי המחשב, דנית, 29, עורכת דין, וליפז, 28, אשת חינוך. ליפז, אישה מהממת ביופייה עם חיוך ענקי, גלח על הצד ועיניים חומות וגדולות, מיהרה לספר על אותו פסטיבל במדבר שהפגיש ביניהם. "לפני שבועיים, במקרה, היינו בסדנת טנטרה באשרם במדבר והרגשתי שם חיבור לעצמי, וגם לערן, ברמה אחרת".

צילום: דין אהרוני רולנד
צילום: דין אהרוני רולנד

איזו רמה?

"הרגשתי שאני חוגגת את החיים. יש לי צורך עמוק בחופש ומצאתי את זה שם. כולם מוצאים שם את עצמם".

כן?

"כן. יש שם הכל מהכל. את מוצאת שם חיבורים שאין ביומיום. אנחנו, כולנו, כבר מזמן לא אחד עם השני. אנחנו או בטלפון או מול המסכים. ואין לנו זמן לכלום. במדבר יש זמן. וכולם ביחד".

"יש שם אווירת קזינו", ערן השלים אותה, "אין גירויים חיצוניים, אתה נמצא בכאן ובעכשיו. אתה לא רואה סרט, או בודק את הטלפון כל רגע. אתה פשוט שם".

מי מגיע לשם?

"המקומות האלה מפורקים בהייטקיסטים, בעלי עסקים, עורכי דין, מהנדסים. בסוף כולם רוצים רגע עם עצמם וביומיום אי אפשר למצוא את זה. אתה לא באמת יכול לעצור את החיים שלך וללכת יום שלם לסדנאות. וכאן אנחנו באמצע תל אביב, בטירוף של החיים, יום חמישי, ופתאום אתה נכנס לחדר ואין שום דבר אחר חוץ מזה. אין את הבחוץ, אין את הרעשים. אתה רק עם עצמך, או עם מי שאתה רוצה להיות".

צילום: דין אהרוני רולנד
צילום: דין אהרוני רולנד
צילום: דין אהרוני רולנד
צילום: דין אהרוני רולנד

"זה קצת מצחיק שמועדוני החשפנות כאן ליד", גלעד אמר אחרי שכולם הנהנו ושתקו במשך רגע אחד ארוך. "יש כאן, ממש על אותו הרחוב, את המיניות הכי יפה והכי מכוערת. פה בפסטיבל אנחנו עסוקים בתקשורת, כדי שלצד השני יהיה יותר נעים. אני לא יודע אם זה מה שהם עושים במועדוני החשפנות".

"כנראה שלא", מלמלתי, מה שגרם לכולם לעצור ולהנהן פעם נוספת. בדיוק קמתי ללכת כשערן צעק לעברי: "אני לא מאמין! איך פספסת את הריקוד!". חזרתי לשבת. "הריקוד?". "הייתה עכשיו סדנת גברים שעסקה בריקוד, כדי שנרגיש יותר בנוח עם עצמנו. שמנו לב שבריקוד אנחנו לא חופשיים, כי התרגלנו שרק הנשים רוקדות. והיה מדהים. התפזרנו, נהנינו. הרגשתי שאני מרשה לעצמי לא להתעסק רק בלהיות גבר גבר, והייתה שם אחווה גברית שחצתה דורות".

לא הבנתי. מה עשיתם?

"רקדנו, רקדנו בחופשיות, כמו שאנחנו רוצים לרקוד, ולא כמו שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים".

"אני הייתי בסדנת מגע קשוב", ליפז קטעה אותו. "הייתי עם פרטנר שפגשתי פה לפני שעתיים".

שעתיים? איך שלפת אותו?

"הלכתי למישהו ואמרתי לו 'היי, אני ליפז, נעים מאוד. רוצה לבוא איתי לסדנה?'".

פשוט ככה?

"כן. מה, אף פעם לא ניגשת ככה לבחור?".

אף פעם לא.

"רגע. בחיים לא ניגשת ככה לבחור שרצית?".

בחיים לא.

"מה?!", השתנקו כולם ביחד כאילו זה היה איזה אירוע חריג לאללה וגם גדלו לי מחושים בזמן הזה. "אז יש לך משימה", ליפז הודיעה, "ואת חייבת, כי זה מוקלט. המשימה שלך, עד מחר בערב, היא לקבל 30 'לא'".

צילום: דין אהרוני רולנד
צילום: דין אהרוני רולנד

אבל זה יהיה לי מאוד לא נעים, וכנראה גם יחזיר אותי לימי התיכון. חוץ מצלקת נפשית מה ייצא לי מזה?

"זה ייצא החוצה גם לאיך שאת מתנהלת בחיים, ואת תראי שאת מקבלת המון 'כן'. את לא סתם הגעת אלינו. אפשר להחזיק לך את היד?".

"לא. אני לא אוהבת שנוגעים בי", עניתי בכנות.

"רואה? קיבלתי עכשיו ממך לא. וזה לא היה נורא".

"חטף אותך שד החרמנות"

סיימתי את השיחה עם ליפז והחברים כשברקע הייתה הופעה של סמדר מילר וניסים לוי, מפתחי שיטת מיניות קשובה. בדיוק הרמתי את הראש כששמעתי את מילר צועקת על לוי: "חטף אותך שד החרמנות!" ו"שד החרמנות נכנס בינך ובין דבורה!". לא לגמרי הבנתי מי זו דבורה, אבל זה היה נשמע לי הגיוני.

"הייתי הייטקיסט שנים", לוי אמר כשניגשתי לשניהם אחרי שסיימו. "חייתי אז עם בת זוג וסבלתי ואני חושב שזה מה שהוביל אותי לרצות לעזור לזוגות שחיים בסבל. יש לי דחף גדול להגיד לאנשים שאפשר אחרת, שאפשר לחיות בטוב. יש כל כך הרבה כאב סביב זה ואנשים לא מדברים. הם חושבים שרק אצלם משהו דפוק, אבל זה קורה כמעט בכל בית. בדרך כלל אנחנו רואים את המקרה הקלאסי שבו הגבר רוצה מין והאישה הודפת אותו. וכשזה קורה, המיניות הופכת למקום של חיכוך בתוך הזוגיות, וזה יוצר המון רעש ובסוף גם מרחיק".

"אנחנו פוגשים את המצוקה הזו בכל מקום", מילר הוסיפה בעודה נוגעת בכתפו של לוי ונותנת בו מבט אוהב. "אנחנו לא לומדים מאף אחד לעשות אהבה וזה מעלה את הזוגות על מסלול ההתרסקות. אנחנו לומדים מפורנו או מהקולנוע האמריקאי, ולכן גם כל הדרך שבה אנחנו עושים אהבה הופכת לממוקדת במטרה ובפורקן. וברגע שיש מטרה אז יש גם אפשרות לכישלון וכאן נכנס המון מתח. יוצא שכל התכלית של מעשה האהבה היא לגמור אותו".

מעניין שאתם עושים את זה ביחד.

"בפעם הראשונה שניסים הניח עליי את היד, קרה משהו שלא קרה לי מעולם. זו הייתה אהבה ממבט ראשון והמפגש איתו לא היה דומה לשום דבר אחר שחוויתי. לא במה שהרגשתי, ולא באיך שהוא נגע בי".

איך נגעת בה?

"כבר עם בת הזוג הקודמת החלטתי שאני מוחק את כל מה שידעתי ומגלה את הכל מחדש. נשכבתי לידה, והחלטתי שאני מוחק את הזיכרון ולומד מההתחלה את הקצב ואת המגע שהיא אוהבת. פתאום התחלתי לגלות עולם שלם, שבגלל החתירה לאורגזמה לא הייתי ער לו. וכשהכרתי את סמדר יישמתי את זה. הבנו ביחד שהמיניות מתחדשת כל הזמן ולא מפסיקה להשתנות. ועכשיו אנחנו מנסים להעביר את זה לאחרים".

נכנסים לתכנים עמוקים יותר

ביום השני לפסטיבל הלכתי את הדרך מיד אליהו ליצחק שדה ושמעתי את הקרפנטרס. הגעתי עם מצב רוח שפוף משהו, והוא השתפר פלאים כשרקפת שחף, מי שהייתה האחראית על תפעול האירוע וישבה בשולחן הקבלה, חייכה אליי חיוך ענקי.

"לאיזו סדנה תיכנסי?".

לאן שתגידי.

"לכי לפסיכוארוטיקה גופנית עם מיכאל, את חייבת. זה כל כך פותח", היא אמרה עם חיוך כל כך כובש, שכל מה שנותר לי היה להנהן.

את הפנים הראשונות שפוגש כל מי שמגיע לכאן?

"כן, אני מלווה את האנשים מהרגע שהם שולחים את הפנייה באתר. אני הקול הראשון שעונה להם בטלפון".

אז מי מגיע, בעצם?

"לכנס הזה הגיע מגוון של אנשים. זה כנס שהוא יותר לייט, שנותן טעימה של העולם הזה. אני רואה אותו בתור שער כניסה לעולם שלנו".

צילום: דין אהרוני רולנד
צילום: דין אהרוני רולנד

מה קורה בכנסים שהם לא לייט?

"נכנסים לתכנים עמוקים יותר", היא חייכה חיוך שחשף יותר משהסתיר.

ומה הם שואלים כשהם מדברים איתך?

"יש הרבה מיסקונספציות. שואלים אם יש עירום, אם אפשר לבוא ביחידים, מה הולך להיות בסדנאות. יש הרבה אי ודאות".

ולמה הם מחליטים להגיע?

"הם מגיעים ממקום של חיפוש. הם מרגישים צורך בשינוי, אם זה בהתנהלות, או ברצון לחדש או להשתחרר מדפוסים. הרבה אומרים שהם התחילו להיפתח לעולם, לקרוא עליו, והם הבינו שיש הרבה יותר במיניות ממה שהם מכירים. שהם רוצים יותר, או שיש להם איזושהי חסימה".

ומה את עושה כאן?

"לפני כמעט שמונה שנים הייתי במשבר עמוק. הייתי קרובה לחתונה, זה לא הסתדר, ונכנסתי לקיפאון רגשי של כמה שנים. מישהי הציעה לי ללכת לסדנת טנטרה ומשם הכל התגלגל. שם הבנתי שמגיל צעיר שמתי על עצמי המון מסכות כדי להתאים את עצמי לעולם, והטנטרה החזירה לי את המהות הפנימית. אנשים שהכירו אותי שנים לא הבינו מה קרה לי. נראיתי להם רקפת אחרת אבל הרגשתי הכי מחוברת לעצמי. הפכתי להרבה יותר אותנטית, למדתי להוציא את עצמי החוצה. והיום אני מרגישה שזה הייעוד שלי בעולם, להביא את התכנים האלה לעוד ועוד אנשים".

"ועכשיו, תשענו על הציר של מי שלידכם"

נכנסתי לשיעור פסיכוארוטיקה גופנית. לא היה לי מושג לאן אני נכנסת, אבל סמכתי על ההמלצות. המבט שלי נתקל במיטל, 37, חברה טובה שלא היה לי מושג שתהיה כאן. "מה את עושה פה?", צווחתי וגרמתי להרבה יותר מדי ראשים להסתובב. היא הגיעה לחבק אותי והתיישבה על המזרן לידי. "זה הפסטיבל המיליון שלי", היא אמרה, ונשענה על הקיר שמאחוריה.

כן?

"כן".

ומה השתנה מהפעמים הראשונות?

"יש פה המון חדשים. בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים שלא נחשפו ומעולם לא היו פה התחילו להגיע. וגם הרבה זוגות שרוצים לפתוח את היחסים".

אז מה את עושה כאן?

"אני כאן כדי ללמוד עוד. יש פה חוויות מדהימות. נגיד, בפסטיבל האחרון שהייתי בו, היה טקס סליחה בין המינים. זה היה מאוד מרפא. הגברים ביקשו סליחה מהנשים, הנשים מהגברים. את יודעת איזו חוויה חזקה זו שהגבר יורד על ברכיו, מנשק את רגלייך ומבקש סליחה בשם כל המין הגברי? נעשה שם ריפוי אמיתי, שמגיע רק מהמקום הזה שמאפשר את השיח הפתוח. בלי בושה ובלי הסתרה".

הסדנה התחילה. בתרגיל השני היה צריך לאתר פרטנר ולחבק אותו. הסתכלתי סביבי ורק רציתי להיעלם. אחד הגברים שם שאל אם אני מוכנה לתרגל איתו. התיישבנו על אחד המזרנים ונתתי לו לכרבל אותי, או כמו שכאן קוראים לזה – נשענתי לו על הציר. ותוך כדי שאני נשענת לו על הציר, אני חושבת על הציר של ההוא. על כמה שאני מתגעגעת. שתי דקות אחרי, התחלפנו. אני והאיש שלא ידעתי את שמו. הוא נשען על הציר שלי, ואני הסתכלתי על הדלת. התחלתי לחשב כמה מהר ייקח לי להיעלם ממנה החוצה. חשבתי על כמה אני בודדה, בתוך כל האנשים פה, ועל מה הביא אותי למצב הזה. לפסטיבל הזה. להתחבק עם אותו זר מוחלט, ליד חבורה של 40 זרים אחרים. התחלפנו עוד פעמיים, ובסוף התרגיל אספתי את האייפון והמפתחות שלי ונסתי על נפשי.

"היה לי דיבור איתך אתמול בלילה"

"את!", קראה לעברי מיכל מעיין דון, מכשירת מנחי קבוצות מיניות מודעת, במוצאי יום שבת. "היה לי דיבור איתך אתמול בלילה. בראש שלי". גיחכתי ואהבתי אותה מיד. "ראיתי שיצאת מהסדנה באמצע", היא המשיכה.

נכון.

"הדברים האלה צריכים תיווך. אז תדעי שאני כאן". הנהנתי והסתכלתי עליה. כולה משוחררת, מלאה באנרגיות וחום.

איך הפכת למנחה של קבוצות שעוסקות במיניות?

"בכלל סיימתי תואר במינהל עסקים, בהצטיינות. בסיום התואר נסעתי לתאילנד. שם התחלתי לקרוא ספרות רוחניקית והתחברתי להכל. גלגולים, מדיטציות, מה שהיה. כמה שנים אחרי איבדתי את המשפחה שלי. היה לי טוב בזוגיות, אבל לא היה לי סקס. לא הייתי מחוברת למיניות שלי. התגרשתי. ומתוך תהליך ההחלמה והריפוי שעברתי התחלתי להנחות סופי שבוע של התפתחות מינית לנשים".

צילום: דין אהרוני רולנד
צילום: דין אהרוני רולנד

ואיך זה התקבל?

"כל כך קשה להביא נשים לדבר. הבושה שהן נושאות איתן כל כך גדולה. יש ניתוק מוחלט בין האישה ובין הפות שלה. לא פעם יוצא לי לשבת מול נשים בנות 40 ו־50 ולהראות להן איפה נמצא הדגדגן. אבל אני רואה את השינוי קורה לנגד עיניי. לפני עשור, כשיצאתי לדרך, הייתה השתקה. היום הסדנאות מלאות. ועדיין, יושבות אצלי נשים צעירות שמספרות על האימהות שלהן שלפני החתונה אמרו להן שזה יכאב אבל שהן חייבות לשכב עם הבעל בכל זאת. או סיפורים על אימהות שתפסו את הילדות מאוננות ויצרו אצלן טראומה מטורפת. ושלא נדבר על פגיעות מיניות בתוך המשפחה, שגם האימהות עברו אותן והן לא יודעות איך להגיב או להתמודד".

והן מגיעות לפסטיבלים?

"הרבה יותר. כשהתחילו כל האירועים בארץ הגיעו רק מבוגרים, ויותר גברים מנשים. היום זה בדיוק הפוך. בשבילנו לראות את הצעירים כאן, לפני הקלקולים, זה תענוג. מלכתחילה הסיבה שאנחנו כאן היום, במרכז תל אביב, היא כי יש בעיר הזו כל כך הרבה בלבול וצורך בקשר. הבדידות פה גדולה והניסיון לפצות במיניות נורא. אבל מי שמגיע לכאן מוכן לעבוד על עצמו וללמוד. ואיזו שליחות ועונג לקחת בזה חלק".

הפסטיבל הגיע לקצו וכולם התחילו לקפל. השעה הייתה שעת בין ערביים. קבוצות של אנשים עדיין ישבו חבוקים, אבל משהו באותו חיוך החל להיפרם. וחשבתי שלמרות המראה העולץ ואווירת חיבוק העצים, אולי גם אותם הביאה לכאן הבדידות. ואולי הם נכנסו לסדנה ההיא, ונשענו על הציר של אותם זרים מוחלטים, כי הרגישו ששם בחוץ אין אף אחד אחר שיחבק אותם הלילה. ולרגע אחד, האנשים שהגיעו לכאן ורקדו ושרו ושמחו לא נראו כל כך שונים ממני. חשבתי שגם השמלה שלי, מייד אין זארה, היא למעשה מייד אין הודו, בדיוק כמו כל השאר.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

שירלי גל הלכה לפסטיבל מיניות בבניין מפויח בין המוסכים של יצחק שדה. כל החשודים המיידיים היו שם: גבר שמעביר סדנה על...

מאתשירלי גל24 בספטמבר 2022
נר ריחני בעיצוב נועה מגדסי

עבודת יד: האמנית שתכין לכם בולבול בהתאמה אישית

עבודת יד: האמנית שתכין לכם בולבול בהתאמה אישית

נועה מגדסי הייתה אמנית, עד שהחליטה להתמסר לפיסול נרות, סבונים, פסלונים ודילדואים בצורת איברי מין בהזמנה אישית. מביך אתכם? בעיה שלכם. היא נהנית מכל רגע

נר ריחני בעיצוב נועה מגדסי
נר ריחני בעיצוב נועה מגדסי

״אני מאמינה שצריך לעסוק במה שאתה אוהב – ואני אוהבת את האיבר הזה״, מסבירה נועה מגדסי, 34, את הבחירה לעסוק בפיסול איבר המין הגברי ואת הפיכתו לנרות ריחניים, סבונים, פסלונים או דילדואים – לפי בקשת הלקוחות. ״תמיד נדהמתי ממנו, מאיך שרגע אחד הוא מכורבל ורגע אחר פתאום נשלף החוצה. זה גם משקף ניגודים אצל האדם – רגע אחד הוא סגור ורגע אחר פתוח״.

נר ריחני בעיצוב נועה מגדסי
נר ריחני בעיצוב נועה מגדסי
עיצובים של נועה מגדסי
עיצובים של נועה מגדסי

את העניין שלה, שהוא בעיקרו אסתטי ולא מיני, לקחה מגדסי איתה ללימודי האמנות ובמהלך התואר הראשון בשנקר והתואר השני בבצלאל המשיכה לעסוק בנושא. “בשנקר אוהבים בולבולים. הם מאוד פתוחים וליברליים, אבל באיזשהו שלב אומרים לך – די, יש עוד דברים חוץ מבולבולים. אמרו לי שכאמנית אני לא יכולה להיות שטחית. מתנת הפרידה שלי למורים בשנקר הייתה פסלונים של בולבול ששמתי לכל אחד מהם בתא, כנקמה״. בסופו של דבר מגדסי נפרדה מעולם האמנות לטובת עיצוב פונקציונלי, ועם שותפה רועי ירון היא מציעה מוצרים שונים בעיצוב אישי ובעבודת יד, חלקם הוכנו על פי תבניות של גברים שאת זהותם היא מסרבת להסגיר.

נועה מגדסי
נועה מגדסי

ספרי על תהליך היצירה.

“מגיעים אליי בעיקר גברים שרוצים לתת מתנה לבן או לבת הזוג שלהם. בשביל לנטרל את המבוכה אני מדברת איתם בטלפון ומסבירה את התהליך: אני מורחת על הגוף חומר שמתייבש תוך כמה דקות ויוצר תבנית ולתוכו אני יוצקת את החומר המבוקש. כשהשפה לא נבוכה, ההסתכלות לא נבוכה״.

bulbulz.com
890־1,100 ש"ח לפריט בהתאמה אישית, 110־360 ש״ח למוצרים מוכנים

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

נועה מגדסי הייתה אמנית, עד שהחליטה להתמסר לפיסול נרות, סבונים, פסלונים ודילדואים בצורת איברי מין בהזמנה אישית. מביך אתכם? בעיה שלכם. היא נהנית...

מאתמיכל ישראלי14 באפריל 2016
כל הסקס הזה. צילום: shutterstock

שאלון הסקס הגדול: בדקו עד כמה אתם פתוחים מינית

מאתמערכת טיים אאוט6 בפברואר 2022
תיהני, חמודה. הערכה החדשה

תשמרו על עצמכם: ערכת בטיחות לקהילה הגאה

הוועד למלחמה באיידס מגיש: ערכת סקס בשירותים שתחולק במסיבות גייז

מאתמעיין יחבס18 בינואר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!