• Facebook
• Twitter
• Email

פעם היה לי לב

אסף סעדון (ידיעות ספרים)

הכתיבה של סעדון – "מישל וולבק הישראלי" אם במקרה בא לכם להסכים על משהו עם בני ציפר – מפליאה בעדינותה לנוכח הלהט לעסוק בטאבו, בגרוטסקה פיזית ובפוזות של אינטלקטואליזם ואקטיביזם.

אתם, שחיים יפה כל כך

מיכל פאר (אחוזת בית)

בנקודת מבט ילדית־בוגרת, בדיאלוגים ארוכים וצפופים ועם כותרת שהייתה זוכה במקום הראשון לו היה פרס לכותרת היפה ביותר, פאר מצליחה במשימה כמעט בלתי אפשרית: לספר על משפחה תל אביבית שאף אחד לא מרגיש שהוא כבר מכיר.

המכתב

ד"ר אורנה ראובן וד"ר יאיר אלדן (כתר)

עבור ד"ר אלדן אין זה ספר ביכורים, אבל עבור ד"ר ראובן כן. לחובבי הז'אנר ע"ש ארווין ד' יאלום מתגשם חלום: רומן ישראלי על מערכת יחסים בין מטופלת למטופל (ולא מטופלת ומטפל, שזה מרענן).

חוויית משתמש

נועה סוזנה מורג (כתר)

הסגנון של שלוש הנובלות המקובצות בספר מפתיע לנוכח הכותרת מטעה. זה לא מוצר פופ. הדמויות של מורג הן אמנם בנות דור ה־Y והטכנולוגיה היא נושא מרכזי, אבל הכתיבה רצינית ומדויקת.

החיים ומה שלבשתי

שלי גרוס (כתר)

ההצלחה של גרוס הייתה גדולה כל כך והשהייה ברשימת רבי המכר ארוכה כל כך, שקל לשכוח שהוא יצא לאור רק השנה. בשורת הצ'יק ליט הישראלית, מרק עוף לנשמה, שופינג ממוזג ביום חמסין.

מפורסם

גואל פינטו (ידיעות ספרים)

לא הספר הראשון של פליט ריאליטי ישראלי, אבל הספר הראשון של פליט ריאליטי ישראלי שעוסק בריאליטי. קריאה קלילה ועם זאת חוויה אמביוולנטית בלתי נמנעת לנוכח השילוב בין כתיבה וידויית לביקורת תרבות חריפה.

עיר הנידחת

עמית גולדנברג (כתר)

דיסטופיה יהודית היא ז'אנר שלא נחקר דיו. גולדנברג מעניק תקדים מעניין, שנון ואינטנסיבי בטירוף. אם השמועות הנכונות, עד סוף העשור הוא יהפוך לקאלט של ירושלמים.

בריכה כמעט אולימפית

רוני ברודצקי (כנרת)

בכתיבה של רוני ברודצקי יש משהו מבעית: היא מזכירה מאוד את הכתיבה של סופרי דור תש"ח, ובכל זאת היא נשית ועכשווית. הבחירה לשחק דווקא במגרש הזה הופכת להצהרה אירונית ברומן עמוס פוליטיקת זהויות סמויה.

השתיקות

יובל ירח (כנרת)

רומן הביכורים של ירח (שפרסם בעבר קובצי סיפורים קצרים) מבוסס היסטורית על יומן של קרובה של המשפחה שהסתירה את אמו בשואה, אבל הסיפור הוא לא שלה אלא סיפורה של האם, ואין מדובר ברומן היסטורי אלא בסיפורת עדינה ומעמיקה על חוסר היכולת לספר.

כמעט שם

רועי סלמן (ידיעות)

ספר הנוער היחיד ברשימה יכול להיות מהנה גם למבוגרים. היופי בסיפור ההתבגרות של זוהר הוא הניסיון ללמוד את העולם, להכיר אותו היכרות אינטימית, תוך כדי הניסיון להתחבא ממנו כדי לא לחבל ביכולת להכיל אותו.

• מיוחדים
• מישל וולבק
• בני ציפר
• שלי גרוס
• החדש והטוב: יצירות הבכורה הטובות של 2016

• Facebook
• Twitter
• Email

פסטיבל ישראל – הפסטיבל הרב תחומי הותיק שמתקיים מדי שנה בירושלים, חוגג 54 אביבים, וחוזר להזין את העיר ירושלים במגוון מופעים משלל תחומים שונים. הפסטיבל, שיפתח בתאריך ה-28.5 וימשך כחודש ימים, יציג כמדי שנה תכנית מופעים רב תחומית ענפה, אלא שבניגוד לשנים קודמות – השנה יפלוש הפסטיבל למגוון חללים אלטרנטיביים, ולא יתמקד בחלל מרכזי – זאת במטרה להפוך את ירושלים למעין "עיר פסטיבל" לאורך הימים בהם הוא מתקיים.

את השינוי המרענן בגישה יש לזקוף, במידה רבה, לזכותו של מנכ"ל הפסטיבל החדש – איל שר, שעד לאחרונה כיהן כאחראי למחלקת התרבות והאמנות בקרן ירושלים, כמו גם כמובן לאיום שמעלה המתחרה הצעירה שנושפת בעורף הפסטיבל, הלא היא עונת התרבות בירושלים. בגזרת השינויים, הפסטיבל יציע גם מספר סדנאות והרצאות בתחומים מקצועיים שיועברו על ידי מומחים מהארץ ומהעולם. גם בתחום המחירים של הפסטיבל ניכר שינוי, והם עתידים לשמור על סך נמוך למדי ביחס לז'אנר. יוצעו גם מסלולי כרטיסים מוזלים למהירי החלטה או לרכישה מרובה, כמו גם הנחות משמעותיות לסטודנטים.

מאירועי הפסטיבל המומלצים –

מוסיקה

שלום חנוך במופע לרגל צאת אלבומו החדש, כפותח הפסטיבל. יתארחו חברים מעניינים כשלעצמם – ברי סחרוף, דני סנדרסון ויהודה פוליקר; בדד – מסע לגילוי שיריו של זוהר ארגוב בהשתתפות שי צברי, נינט טייב, מאיה בלזיצמן, רביד כחלני, אבישי כהן ואנסמבל רע מוכיח; הילולה לאם – אופרת רוק אוריינטלית מאת המשוררת חביבה פדיה והמלחין פרץ אליהו, בהשתתפות ברי סחרוף, מארק אליהו, יעל דקלבאום, שי צברי ודקלה דורי; שחור על לבן של המלחין הגרמני היינר גובלס, שגם יתארח לכתת אמן במסגרת הפסטיבל. את המופע יעלה אנסבל מודרן למוסיקה עכשווית מגרמניה; מרתון מוסיקה קלאסית בניהול גיל שוחט שיוקדש למלחין צ'יקובסקי; סופי שבוע של מוסיקה קאמרית בעין כרם, בהשתתפות אנסמבל מיתר, סולני הפילהרמונית ועוד.

תיאטרון

רומיאו קסטלוצ'י, מבמאי האוונגרד הנחשבים והחדשניים בתיאטרון כיום, יעלה הפקה של יוליוס קיסר מאת שייקספיר; קבוצת התיאטרון הצרפתית "אילו היית יכול ללקק את ליבי" בניצוח הבמאי ז'וליאןגוסלן, תעלה את ההצגה החלקיקים האלמנטאריים, המבוססת על רב המכר הידוע והקונטרוברסלי של מישל וולבק; בכורה עולמית להצגה כנרת כנרת מאת תיאטרון החאן, על פי המחזה הראשון מאת נתן אלתרמן; וכנס איגוד במאי תיאטרון ישראל (בת״י), שיעסוק בשפה העכשווית בתיאטרון בארץ ובעולם.

מחול ופרפורמנס

שני מופעים שונים של להקת המחול של טרישה בראון – כוריאוגרפית מהמרכזיות במחול הפוסט מודרני, מהם אחד במוזיאון ישראל. זוהי כנראה ההזדמנות האחרונה לראות את מופעיה, שכן הודיעה מכבר על פרישתה מעולם המחול; להקת המחול הירושלמית ורטיגו תעלה גרסה עכשווית ליצירה פורצת הדרך Parades and Changes של חלוצת המחול האמריקאית אנה הלפרין; מגוון מופעי מחול במוזיאון ישראל ובגלריות בעיר; יצירות שונות מאת אמן הפרפורמנס הבולגרי איוו דמיצ'ב; וכתת אמן לרקדנים מקצועיים עם בנואה לה שמבר.

לילדים

בכורות להפקות המדיטק חולון – לא דובים ולא יער, מחזה מוסיקלי מאת ובבימויו של אלי ביז'אויי, בהשראת זהבה ושלושת הדובים; מושלמת העוסקת ביחס נערות לדימוי הגוף; קרנבל החיות – מופע אינטראקטיבי של קבוצת המחול-תיאטרון הצ'כית BarboraLátalová& col; הקו פרודוקציה אנגלית-צרפתית Dare to Sea שוצר באמצעות אקרובטים, ג'אגלרים, רקדנים ואמן הקרנות-חוויה וסיפור המתרחשים במעמקי הים; הכנס השנתי של המדיטק, בנושא אמנות לילדים – שיוקדש השנה לנושא המגדר ולקשר בינו לבין חינוך ואמנות לילדים.

בחינם ובמרחב הציבורי

פרויקט נקודת המפגש – באסטת האבטיחים, יוזמה של קבוצת מוסללה שתקח חלק מתחת לגשר שבין שכונות הקטמונים, פת ושכונת בית צפאפא. במוקד יתקיימו מגוון נוסף של פעילויות ומפגשים, ביניהם גם ערב שירה שמטרתו גיוס המונים להוצאה לאור של שירה מזרחית חדשה; בבמה הבינלאומית במתחם התחנה – ריף כהן, הרכב ג'יין דו, מיכאל ושמרית גריילסאמר במוזיקה אירית וצוענית עם רגאי; רביעיית ג'אז פיוז'ן בינלאומית בהנהגת הזמרת הויאטואוזית מריה רדוקנו (רומניה), רוני פיטרסון ואפרים שמיר ועוד.

• אופרת רוק
• רע מוכיח
• אבישי כהן
• דני סנדרסון
• נתן אלתרמן
• אפרים שמיר
• רוני פיטרסון
• מיכאל גריילסאמר
• כיתת אמן
• החאן
• מישל וולבק
• ורטיגו
• סדנאות
• שי צברי
• יעל דקלבאום
• תיאטרון
• ריף כהן
• אוונגרד
• מחול
• ברי סחרוף
• חדשות תרבות
• מגדר
• ג'אז
• מדיטק
• שייקספיר
• איל שר
• זוהר ארגוב
• פסטיבל ישראל
• שלום חנוך
• אביב
• המלצות
• פרפורמנס
• לא דובים ולא יער
• מושלמת
• חולון
• ירושלים
• סטודנטים
• עם הילדים
• שירה
• במאים
• התזמורת הפילהרמונית
• תרבות
• מוזיקה קלאסית

• Facebook
• Twitter
• Email

כל ספר חדש של מישל וולבק, ה-enfant terrible של הספרות הצרפתית, מלווה בהמולה תקשורתית השמורה בדרך כלל לאלבום חדש של כוכבי פופ. אך הבאזז סביב ספרו האחרון, "Soumission" ("כניעה"), התעלה על כל קודמיו. צירוף הנסיבות בין מועד פרסום הספר (יום הפיגוע במערכת "שארלי הבדו") והנושא הטעון גם ככה (השתלטות מוסלמית על צרפת) הפכו את הספר מסתם עוד טקסט פרובוקטיבי של וולבק – לחבית נפץ של ממש. אפילו הפוליטיקאים לא נשארו אדישים: ראש החזית הלאומית, מארין לה פן – שמובסת בספר על ידי המועמד המוסלמי – ציינה שהתרחיש המתואר שם אינו בלתי הגיוני; ומנגד, ראש הממשלה מנואל ואלס דאג להבהיר שצרפת של וולבק היא לא צרפת שלו.

אך צרפת של ואלס היא בדיוק מה שוולבק מבקר בחריפות בספרו. השנה היא 2022, ושני הכוחות הפוליטיים הצרפתיים הקלאסיים – השמאל הסוציאליסטי והימין הקונסרבטיבי – מפנים לראשונה את הבמה למאבק דו ראשי בין מארין לה פן מהחזית הלאומית הימין־קיצונית לבין מוחמד בן עבאס מהאחווה המוסלמית. בן עבאס זוכה לבסוף בבחירות הודות לדיל פוליטי עם המפלגות הוותיקות, ועולה לשלטון בצורה שקטה, חלקה, כמעט טבעית. הוא מיד מחיל את חוקי האסלאם על רוב תחומי החיים – כיסוי גוף לנשים, פוליגמיה ועוד – אבל העלילה מתמקדת בעיקר בתמורות שהוא מחולל בתחום החינוך. אוניברסיטת הסורבון (פריז 3) שבה גיבור הספר מלמד, הופכת, כמו שאר המוסדות להשכלה גבוהה, למוסד אסלאמיסטי, שמי שרוצה להמשיך ללמד בו נדרש להתאסלם. רוב המרצים נעתרים לדרישה ללא התנגדות יתרה.

הגיבור הוא פרנסואה, מרצה לספרות בן 40, שאת שיא הקריירה האינטלקטואלית שלו רשם עם הגשת הדוקטורט שלו על הסופר הצרפתי בן המאה ה־19 ז'וריס־קרל הויסמנס. מאז לא פרסם עבודה בעלת חשיבות דומה, וגם לא ממש ניסה. הגיבור הזה צעיר מרוב גיבוריו של וולבק, ולכן גם קצת פחות פתטי, אבל גם הוא בודד מאוד, מנוכר לסביבתו, חסר ילדים או חברים, לא בקשר עם הוריו, פוקד תדיר זונות, ובעיקר שקוע עמוק בתוך אדישות משועממת ותחושת חוסר משמעות קיומית – אותו Ennui שבו נתונים תמיד הגיבורים הוולבקיים, ושהפילוסוף הנערץ עליו, שופנהאואר, מגדיר כחוסר סיפוק יסודי ללא סיבה חיצונית, שמעיד על הריקנות שבקיום האנושי.

[tmwdfpad]אבל יותר משהספר מתאר את המשבר האישי של הגיבור, הוא מתאר את המשבר שפוקד את החברה הצרפתית, ולמעשה את החברה האירופית החילונית כולה. "צרפת של וולבק", אם נשתמש במינוח של ואלס, היא צרפת שבעה, ריקנית, מנוונת, חסרת תשוקה, שאיבדה כל מצפן מוסרי. מירב הביקורת מופנית כלפי האליטות שמרכיבות את השילוש הדמוקרטי הקדוש/רקוב: התקשורת, הפוליטיקה והאקדמיה – קבוצה של "אידיוטים שימושיים" שסוללת את דרכם של המוסלמים לשלטון.

הערכים הליברליים של המהפכה הצרפתית ניגפים מפני כוחה של הדת לאחד את בני האדם ולהעניק לקיום שלהם תחושת משמעות. ההומניזם, מתברר, היה רק אפיזודה חולפת, ועכשיו תור האסלאם, דת נהירה ואטרקטיבית, למלא את החלל שנוצר בעקבות שקיעת הנצרות (אותו חלל שב"אפשרות של אי" מילאה דת האלוהימיזם). לא לחינם וולבק מגולל את סיפור הגירתה של אהובת הגיבור היהודייה לישראל, שכותבת לו משם: "זה קשה, אבל אנחנו לפחות יודעים למה אנחנו כאן". פרנסואה מיד מציין שהוא לא יכול לומר אותו הדבר על צרפת.

מבחינה ספרותית, "כניעה" הוא לא פסגת היצירה של וולבק, לבטח פחות מוצלח מקודמו המצוין "המפה והטריטוריה". חלקו הראשון של הספר, עד הניצחון בבחירות, מלוטש ומעניין יותר מהמשכו. שורר בו מתח תת קרקעי, שמפעפע מתחת לשגרה האקדמית הדקדנטית (חזקה במיוחד הסצנה שבה הגיבור נתקל לראשונה בחבורה של מוסלמים שבאים לפקוח עין על קרובותיהם שלומדות אצלו בשיעור). החלק השני, שמגולל את מה שמתרחש אחרי עליית המוסלמים לשלטון, הוא די מפוזר ולפרקים כמעט משעמם, אולי במכוון.

ובכל זאת, זהו ספר של וולבק – על ההבחנות הסוציולוגיות המחודדות (ובמיוחד התיאור המוצלח של החיים הסטודנטיאליים הנוחים במדינה סוציאל־דמוקרטית והמשבר האישי בסיומם), הסגנון היבש, הגס לפרקים, הרפרנסים התרבותיים התכופים שמדגדגים את הקורא המשכיל במקומות הנכונים והשילוב הפוסט־מודרני של גבוה ונמוך, עומק ורדידות ושדות שיח מכל הבא ליד. בקיצור, אותה נוסחת קסם מהנה־מדכאת שגורמת לנו לחבב את השמוק הזה בכל פעם מחדש.

השורה התחתונה:הבטיח הרבה, קיים קצת פחות

• איסלאם
• מישל וולבק
• צרפת
• ביקורות
• ביקורות ספרים
• תרבות