Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
אירוע פרידה ממתי כספי יתקייים מחר ברחבת משכן לאמנויות הבמה
מתי כספי (צילום: הקאו כספי)
טקס הפרידה מהמוזיקאי מתי כספי ז״ל, מהיוצרים החשובים והמשפיעים בתולדות התרבות הישראלית, יערך מחר (ב') משעות הבוקר ברחבה, והציבור מוזמן לעבור על פני ארונו, ולהשתתף באירוע הפרידה. בתוכנית האמנותית: ריקי גל, שלמה גרוניך, דני רובס ועוד
היום (א') הלך לעולמו בגיל 76 מתי כספי, אחד מגדולי התרבות העברית, לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן. במשך עשרות שנים היה כספי, כמלחין וכמבצע, לפסקול ישראלי שהציע מפגש תרבויות אינטליגנטי ופופולרי כאחד, מבלי לוותר על איזה מהצדדים. עם מותו הוא השאיר מורשת מוזיקלית בת יותר מאלף שירים, ורגעים שנחקקו בלב התרבות הישראלית.
מחר (ב', 9.2), בהתאם למסורת העירונית עם גדולי תרבות, ארונו יוצב ברחבת המשכן לאמנויות הבמה, כדי שהציבור יוכל לעבור על פניו, ולחלוק לו כבוד אחרון, בין השעות 10:30 ל-11:30. לאחר מכן יתקיים במקום אירוע פרידה מחתן פרס אקו"ם, במעמד ראש עיריית תל אביב יפו רון חולדאי ובהנחיית נעם סמל, בהשתתפות אמנים אשר עבדו עם כספי בחייו: ריקי גל, שלמה גרוניך, גיל שוחט, דני רובס, עדי כהן ודודי זבה, כמו גם סולני האופרה הישראלית טל גנור, דניאלה סקורקה ועדי עזרא.
"מה שמתי כספי ידע יותר מכולם זה שהמוזיקה מנצחת הכל",כתב עליו אבישי סלעבהספד שפורסם באתר זה. "היא משאירה אבק לרגעים המורכבים, למצבים שבהם הלך עם האמת שלו – גם כשזה היה ממש לא פופולרי. כפי שלכספי היתה את הדרך ליצור, היתה לו גם את הדרך שלו להיות אדם בעולם. סביב הוויכוח הישן (והקצת מאוס) על היכולת להפריד בין האדם ליצירה, במקרה שלו זה היה מאוד קל – היצירה היא הדבר שניצח את הכל. היא היתה חזקה ועמוקה ומרגשת, על זמנית – היא היתה הדבר שהוא משאיר אחריו. יותר מכל דבר אחר יום ב', 9.2, 10:30, רחבת המשכן לאמנויות הבמה, ליאונרדו דה וינצ'י 28, תל אביב
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
למוזיקה של מתי כספי הלכת כשרצית להרגיש משהו בלב // חרף מבע הפנים הקפוא שהפך לסמל מסחרי, ומבעד לחוש ההומור הכל כך ספציפי, כספי ביטא כל סוג של רגש שניכר בדרכו - גם כשפרות ליקקו לו את הפנים // פרידה מענק מוזיקה ישראלית, יחיד בדורו
תסלחו לי שאני לא רוצה לדבר הפעם – לא על הפרשיות, ולא על המורכבות, ולא על הפעמים שהוא היה קשה לעיכול. על זה ידברו אחרים, וידברו הרבה (כנהוג במחוזותינו). אני, הפעם, רוצה לדבר על המוזיקה. רק על המוזיקה. כי מתי כספי ז"ל, שהלך לעולמו היום בגיל 76, הוא אולי אחד המוזיקאים היחידים בארץ שיש סגנון מוזיקלי על שמו. כשמנסים לאבחן אותו המשימה היא מאוד קשה, כי הוא נגע בהכל: קצת ב-Fאנק, וקצת בדיסקו, הרבה במוזיקה ברזילאית. הוא קרץ למוזיקה המזרחית ולמוזיקה השחורה, יצר בלדות קורעות לב, והוא גם היה קורע מצחוק. הוא עשה את המוזיקה של מתי כספי. מסע מוזיקלי של חיים שלמים. >>לא צריכות אירוויזיון: תחרות "שיר גאווה נולד" יוצאת לדרך
נאלצנו לראות את הגיבורים שלנו מתפוגגים אחד אחרי השני. אריק איינשטיין ויהונתן גפן ומודי בר-און – אמנים שליוו אותנו חיים שלמים, בכל נקודה ונקודה. כספי ז"ל היה כזה – הוא היה שם בימי הזיכרון עם "מקום לדאגה", היה ברגעי הפרידה עם "מישהו", ביטא את הגעגוע ב"ימי בנימינה", הביע את הזעם העצור ב"היא חזרה בתשובה", ברגעי הכיף עם "לקחת את ידי בידך". כמעט לכל רגע ולכל רגש הוא הצליח למצוא שיר, וכשמסתכלים אחורה – כנראה שזו היתה הגדולה מאחוריו.
בלב של מתי כספי עומד הדיסוננס הכמעט בלתי נתפס בין החיצוניות לפנימיות. כי חיצונית, כספי לא נתפס כאמן רגשי במיוחד – מבע הפנים הכמעט קפוא שלו הפך לסמל מסחרי, לא ראית עליו פיזית כשהוא צחק או בכה, הכל (לכאורה) תמיד נשאר אותו דבר. אבל בפנים, הוא היה סמל הרגש כולו – מי שידע להצחיק ולבכות, לנגן אהבה וכעס, לתאר את כל מה שהרגיש וחשב במשך השנים. לרוב זה קרה דרך מילים של אחרים (בעיקר אהוד מנור ז"ל), אבל הלב של כספי יצא החוצה גם כשהוא לא היה זה שכתב. דרך הצלילים. דרך המוזיקה.
דווקא האיש קר הרוח היה זה שנתן לנו את האישור להתרגש. זה לא עולם לרגשנים, בטח לא בשנים האחרונות, אבל ביקום המוזיקלי של מתי כספי זה היה בסדר. היה בסדר להתרגש איתו, ולדמוע, ולצחוק עד לב השמיים. היה בסדר להיות סנטימנטלי – כי הוא נתן לזה את המרחב. הוא לא היה איש של חיבוקים (מהתרשמות חיצונית), אבל הוא חיבק דרך השירים שלו את כל האנשים שחיפשו רגש בחיים. ברגעים הכי אפלים והכי זוהרים. בחתונות, ובלוויות, ובימים עצובים – ממש כמו היום הזה. הוא היה שם בשבילנו, גם אם מרחוק.
מתי כספי (צילום: הקאו כספי)
יש אמנים שאתה הולך אליהם כדי לכעוס. יש אמנים שאתה הולך אליהם כדי לרקוד. למוזיקה של מתי כספי הלכת כשרצית להרגיש משהו בלב. ובתוך כל זה, היה גם ההומור המיוחד שלו. מתי מעולם לא בחל בהומור ביצירה שלו – כולל ביצירה הענפה לילדים (שקיימת אצל כל בני דורו, אבל אצלו ביתר שאת). למרות המעמד שלו כאחד מגדולי היוצרים, הוא לא זלזל ביכולת להישאר צנוע, ולצחוק על עצמו, וגם להשתטות. מדהים איך בסוף הקליפ הזכיר ביותר שלו היה בכלל טעות – הרגע שבו ניגן את "לא טוב היות האדם לבדו" לצד הפרות בקיבוץ.
תחשבו על זה: טקסט של נתן זך, שנכתב בהשראת התנ"ך, מגיע לתוך הסיטואציה הכי שטותית – כשפרה נדחפת לו לתוך הפנים. מהאולימפוס המוזיקלי שהוא בא, הוא לא חשש להיות דבילי לפעמים. וזה גם מה שחיבר אותנו אליו. זה לא הפחית מכבודו העצום, אלא רק האדיר אותו עוד יותר. הכניס אותו לכל סלון. ההומור הוא זה שתפס אותך בחכה, ואיפשר לחוות גם את הרגשות האחרים שבאו איתו.
מה שמתי כספי ידע יותר מכולם – הוא שהמוזיקה מנצחת הכל. היא משאירה אבק לרגעים המורכבים, למצבים שבהם הלך עם האמת שלו – גם כשזה היה ממש לא פופולרי. כפי שלכספי היתה את הדרך ליצור, היתה לו גם את הדרך שלו להיות אדם בעולם. סביב הוויכוח הישן (והקצת מאוס) על היכולת להפריד בין האדם ליצירה, במקרה שלו זה היה מאוד קל – היצירה היא הדבר שניצח את הכל. היא היתה חזקה ועמוקה ומרגשת, על זמנית – היא היתה הדבר שהוא משאיר אחריו. יותר מכל דבר אחר.
אז תסלחו לי שאני לא רוצה לדבר על סיפור החיים המורכב, או על התבטאויות, או על שערוריות – היו למתי כספי מספיק כאלה בחייו. בסוף, על מתי כספי אפשר לדבר – אבל צריך הרבה יותר לנגן. את השירים היפים והמרגשים והעוצמתיים והכואבים והשמחים שהוא כתב בחייו. הם מספרים את הסיפור, הרבה יותר מכל מילה שמישהו יכתוב. המוזיקה שלו ניצחה את הכל – והיא האנדרטה הכי טובה שיכולה להיות לחיים הסוערים, והמלאים, והעוצמתיים שהוא משאיר מאחוריו. לשמוע, ולהתרגש.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
