• Facebook
• Twitter
• Email

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

[tmwdfpad]

Shilpa Ray – "Shilpa Ray On Broadway"

אחרי שעזבה את The Hookers ב־2011 יצאה שילפה ריי (זה באמת השם שלה. שילפה. רחמים עליה) בקריירת סולו שממשיכה את השפעות הבלונדי, קראמפס וניק קייב שלה בפורמט אינדי־פופי בלוזי.

Jackie Lynn – "Alien Love"

ג'קי לין הייתה סוחרת קוקאין באזור שיקגו והסביבה יחד עם שותפה לפשע, טום סטרונג. ככל הנראה מריבה פרצה בבית הזוג שנהג לעשות מסיבות ראוותניות במקום. המשטרה מצאה את הדירה נטושה, עם שיירי קוק על עטיפת התקליט הזה – ג'קי לין.

Circuit Des Yeux – "Nova 88"

הגברת שאחראית לאלבום "ג'קי לין" היא בעצם היילי פוהר שבעבר יצרה תחת השם Circuit Des Yeux ופה מציגה אקפרימנטל פופ שונה מאוד מזה שבאלבום החדש של ג'קי לין. נובה 88, אגב, הוא שם דגם של מכונית.

Let's Eat Grandma – "Rapunzel"

אחד השירים הכי יפים שיצאו השנה שייך לשתי הנערות הבריטיות שקוראות לעצמן בואי נאכל את סבתא. החיבור בין תמימות לפחד תמיד נשמע לי טוב בשירים. באמנות בכלל.

"I hate my name, I'm not that Rapunzel \ My hair's not blonde, and I'm not having fun"

X – "I Must Not Think Bad Thoughts"

קטע שנשמע, לפחות בתחילתו, כמעט פולקי, אך בפועל שייך לאחת מלהקות גל הPאנק הראשון בארצות הברית. X מוחים בשיר הזה, בין היתר, נגד תרבות הפופ הריקה של תחילת שנות השמונים (הלהקה החלה את דרכה ב־1977).

"Woody Guthrie sang about B-E-E-T-S, not B-E-A-T-S"

DEAF CHONKY – "Bad Things Could Happen"

דואו Pאנקי של שתי נערות מרחובות הוא הדבר הכי חם על במות תל אביב בחודשים האחרונים וכעת הן מוציאות אלבום בכורה שהוא הכל חוץ ממה ששמו מציע – “Farsh”.בואו להופעת ההשקה בלבונטין 7.

"Masturbate to Bikini Kill, Master Hate and prescription pills"

Hank Wood & The Hammerheads – "In Bookings"

להקה ראשונה בתוכנית מסצינת ה־Bung Punk הברוקלינאית. טינופת.

Iceage – "Coalition"

אחד השירים הכי מעיפים ב־"You're Nothing", האלבום השני של ההרכב הדני שמשלב אינדי־Pאנק ונויז.

Royal Headache – "Need You"

הרכב גראז' Pאנק מאוסטרליה עם שירים סופר קליטים וכיפים שמושפעים מאוד מסול ישן נושן.

I Was A Bastard – "Red Color"

הסינגל הראשון מתוך האלבום ש־I Was A Bastard המקומייםעומדים להשיק ב־15.9. קטע ענק לטעמי.

Dawn Of Humans – "Horse Blind"

להקה שניה בתוכנית מסצינת ה־Bung Punk הברוקלינאית. עוד יותר טינופת, אבל הפעם איטית עד כדי בחילה.

Parkay Quarts – "Pretty Machines"

התאום המרושע של Parquet Courts (תכל'ס, מדובר באותם אנשים בלהקה) מתוך אלבום ארט רוק שיצא רק כמה חודשים אחרי השלישי של Parquet ובו התארח, בין היתר, הסקסופוניסט ג'ף בראון מהרכב הניוז ג'קי-או-מאד'רפאקר.

Protomartyr – "Born To Be Wine"

לפתע החבר'ה מדטרויט שהוציאו את אחד מאלבומי הרוק המשובחים של שנה שעברה, צצו עם עם שיר חדש להורדה חינמית במסגרתפרויקט הסינגלים של אדולט סווים, שבו תמצאו גם קטעים חדשים של ארל סווטשירט, !Against Me וקלארק.

Psychic TV/PTV3 – "Alienist"

מתוך האלבום החדש שסייקיק עומדים להוציא ואז לנחות אצלנו במועדון האזור ב־1 בנובמבר.

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

• I Was A Bastard
• Let's Eat Grandma
• ג'קי לין
• שילפה ריי
• פרקט קורטס
• רדיו הקצה
• אור בזוויות
• אור בזויות
• הרדיו הבינתחומי
• הקצה
• נויז
• סייקיק טיוי
• Pאנק
• מוזיקה
• דף צ'ונקי
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

אחת מלהקות השוגייז, הנויז והספייב רוק הידועות בסצנה כיום, A Place To Bury Strangers, תגיע בפעם הראשונה לישראל להופעה אחת שתתקיים ב-18 באפריל בבארבי. APTBS מגיעה לארץ במסגרת מסע ההופעות של אלבומם הרביעי, "Transfixiation". הערב הינו חלק בסדרת ערבי הקונספט TEL AVIV SHOEGAZERS – ערבי שוגייז-דרון-דרים-ועוד בהפקת המון ווליום שהביאה לארץ להקות דוגמת The Jesus and Mary Chain, Wire עוד.

הלהקה הפכה בשנים האחרונות לתופעת קאלט בזכות הסאונד הכבד והאטמוספרי שלה, שמשלב בין רוק פסיכדלי, שוגייז וספייס-רוק, ובזכות הופעותיה האינטנסיביות והידועות לשמצה בווליום הגבוה שלהן (APTBS ידועה בתור "הלהקה הכי רועשת בניו יורק").

הלהקה הוקמה בברוקלין, ניו יורק, בשנת 2002. סולן הלהקה אוליבר אקרמן הוא גם מייסד ומנהל חברת Death By Audio שמייצרת אפקטים לגיטרות ללהקות כמו U2 ו NINE INCH NAILS.

את המופע תפתח להקת ועדת חריגים, תופעת השוגייז המקומית, שאלבומיה "העולם אבד מזמן" ו"השעמום שוקע" קצרו שבחים בחו"ל למרות שהם בשפה העברית. ועדת חריגים תגיע לחמם את APTBS מיד בתום סיבוב הופעות ארוך בארה"ב.

• נויז
• שוגייז
• המון ווליום
• בארבי
• הופעה
• חדשות מוזיקה
• חדשות תרבות
• A Place To Bury Strangers
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

"אנחנו אלימים מטבענו. אלפי שנים של ריצוץ גולגולות של חיות אחרות נטמעו בטבע שלנו. האלימות הזאת נמצאת ממש מתחת לפני השטח, והיא מנוקזת החוצה בכל מיני דרכים. אפשר לטעון שהדרך שלי היא באמצעות מוזיקה", אומר המוזיקאי והאמן בן פרוסט (35). אלבומו האחרון, "A U R O R A", יצא בשנה שעברה בלייבל הבריטי הנחשב Mute (שבין היתר הוציא אלבומים להרכב הסינת'פופ הקאלטי יאזו ולניק קייב), והוא דוגמה טובה לסינתזה שלו בין אלימות ליופי: הספקטרום המוזיקלי של פרוסט נפרש בין מינימליזם שברירי לנויז אלקטרוני רצחני, בין תיפוף אכזרי באווירת בלאק מטאל למוזיקה קלאסית מודרנית.

הוא כתב מוזיקה ליצירות מחול, לסרטים ולטלוויזיה ויצר עם חברו ללייבל דניאל בייארנאסון אלבום שמבוסס על רומן המדע הבדיוני הקלאסי "סולאריס" של סטניסלב לם. לפני שנתיים אף ביים אופרה על פי הספר הגרוטסקי והקשה לעיכול "The Wasp Factory" של הסופר הסקוטי איאן בנקס. את "A U R O R A", אלבומו החמישי והאחרון בינתיים, הקליט פרוסט על אדמתה למודת הקרבות של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מטרת המסע לאפריקה לא הייתה להקליט אותו אלא לשמש כאחראי על הסאונד ביצירת האודיו־וידיאו "The Enclave" (המובלעת) – עבודת אמנות משותפת לו ולאמן הווידיאו ריצ'ארד מוס שהוצגה בביאנלה ה־55 של ונציה.

"האפקט האמוציונלי של המצבים שנקלעתי אליהם לא הכה בי בזמן אמת, לפחות לא ישירות. הוא בא אליי בגלים, ברגעים מוזרים", עונה פרוסט כשנשאל על ההשפעה של הסביבה שבה הוקלט "A U R O R A". הוא מוסיף שאת רוב המוזיקה לאלבום הוא כתב בחוץ, בתנאי שטח. "הטענתי לפטופים ממצברים של מכוניות, ישבתי צמוד לגנרטורים של דיזל, שקוע בתוך אוזניות, בחלל דיגיטלי לחלוטין".

נדמה שאתה נע בין קצוות במוזיקה שלך – בין האורגני למלאכותי, בין העדין לאלים. מה בדיוק מושך אותך כל כך בניגודים האלה?

"אני אוהב למתוח את הגבולות לכל הכיוונים, לדחוף דברים עד נקודת שבירה. אם זה ציוד שמתחמם מדי, רמקולים שנאבקים בברגים המחזיקים אותם יחד, כלי נגינה שמנגנים שקט מדי ועדין מדי. אני אוהב לפעול כך שבכל החזיתות נמתח חלל בלתי אפשרי בין כל האלמנטים הקוליים".

דיברת בעבר על כך שמוזיקאים משתמשים כיום יותר במסכים ופחות באוזניים שלהם כדי ליצור. עם זאת, את האלבום האחרון שלך יצרת ברובו על לפטופ. כיצד אתה משתמש ברפרזנטציה של סאונד על מסכים בשונה ממוזיקאים אחרים?

"אני חושב שזה עניין של משמעת – להתעמת עם דיסציפלינות שלא נזקקנו להן לפני 100 שנה. ללמוד לא 'להסתכל' על מוזיקה כדי לשמוע אותה. זאת משמעת שאני מנסה לאמץ. ונכשל".

רובו של "A U R O R A", שנחשב לאלבום הטוב ביותר של פרוסט עד כה, נכתב באמצעים דיגיטליים, אך התופים בו הוקלטו בלייב רק אחרי שפרוסט חזר מקונגו. כדי למלא את כיסא המתופף פנה פרוסט לשלושה מתופפים ותיקים ומוערכים: גרג פוקס, לשעבר חבר ב־Liturgy – אחת מלהקות הגל החדש של הבלאק מטאל האמריקאי; שאחזד איסמעילי מלהקת האוונגרד סיקרט צ'יפס 3; ות'ור האריס, שניגן בין היתר עם ביל קלהאן ודבנדרה בנהארט לפני שהצטרף לסוואנס (ובחודש שעבר ביקר עם ההרכב בישראל). פרוסט, בתורו, השתתף בהקלטות אלבומם הלפני אחרון של סוואנס, "The Seer", שבו זכה לקרדיט החידתי "צלילי אש – אקוסטיים וסינתטיים".

"רציתי מתופפים עם אופי, אנשים גדולים מהחיים, טיפוסים חזקים ומגובשים מוזיקלית", מסביר פרוסט את הבחירה במתופפים אלה ומוסיף "הם לא רק נגנים טובים, הם גם אמנים מעולים. הייתי צריך לעלות מדרגה ולכתוב דברים שראויים לשיתוף הפעולה שלהם. רק העובדה שידעתי, משלב מוקדם מאוד, שהחבר'ה האלה יהיו מעורבים באלבום, שינתה את האופן שבו כתבתי את המוזיקה. ידעתי מזמן שהם יהיו חלק מזה. הם דמויות שמביאות איתן, כל אחת בדרכה, צבעים ומרקמים משלה".

האם יש לך קווים מנחים ליצירת מוזיקה ואמנות בכלל? האם אתה יודע מראש כיצד אתה רוצה שאלבום יישמע?

"העיקרון המנחה הוא מעין אלכימיה – לזקק מהעולם משהו יפה וטהור. קשה להסביר, יש אימג'ים שונים, צורות, רעיונות, דברים שאני קורא, אנשים מסוימים שמושכים אותי. כל אלה עוזרים לי לבחור את פלטת הצבעים שאני עובד איתה. קשה לסמן נקודת התחלה לתהליך כזה, אבל בטח היא מוקדמת בהרבה מכפי שאני יכול לדעת. כבר עכשיו אני מתחיל לסתת משהו שאין ספק שיהפוך לשלד של אלבום חדש. יש לי כמה מלודיות, סאונד או שניים, ניסיון ליצור קווי מתאר, אבל זה עדיין מאוד לא בפוקוס, מאוד בלתי נגיש – רק שילובים לא ברורים של חללים אמיתיים ומדומים".

לאחרונה נאס"א העלתה סאונדים שהקליטה בחלל. זה גרם לי לחשוב עליך ולתהות אם זה משהו שעשוי לעניין אותך ואם אתה עדיין בחיפוש אחר סאונדים שעוד לא שמעו בתוך מוזיקה, או לחלופין כאלה שמגיעים ממקורות בלתי צפויים.

"לפני כמה זמן שמעתי על ניסוי שעשו עם צלילים של ציוצי ציפורים – הנמיכו את הטונים וגילו ספקטרום שלם של מלודיה וקומוניקציה שאנחנו לא מסוגלים לשמוע. כלומר, מה שאנחנו שומעים כצליל הגבוה ביותר של הזמיר הוא בעצם קול הטנור שלו, האמצע של הטווח שהוא מפיק. תרגומים כאלה של תופעות טבע הן תמיד מרתקות, ואף שמוזיקלית התוצאות של מחקר כזה בדרך כלל לא מעניינות במיוחד, הן עדיין משרתות אותנו כי הן מזכירות עד כמה מוגבל טווח הקליטה שלנו ומושכות, אותי לפחות, למתוח את גבולות הטווח האנושי".

החזרה של פרוסט על רעיון החלל במוזיקה לא השאירה ברירה אלא לשאול אותו על בריאן אינו. לפני חמש שנים בחר בו אבי האמביינט להיות לו למנטור וללוות אותו ואת היצירה שלו במשך שנה.

מה הייתה החוויה הכי משמעותית בעבודה שלך עם בריאן אינו?

"שיחות ארוכות על אוכל פרסי".

בן פרוסט, לבונטין 7, יום רביעי, 12 באוגוסט. 21:00. 90 ש"ח במכירה מוקדמת, 120 ש"ח בקופות

• מוזיקה
• אוונגרד
• מוזיקה אלקטרונית
• נויז
• בן פרוסט
• בריאן אינו
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

הברבורים שמתקדמים לעברנו אינם צחורים. מי האגם שעליהם הם שטים סמיכים, עכורים, והאדוות שהם מותירים מאחוריהם הולכות ונעלמות. קצת כמו זיכרונותיו של מייקל ג'ירה מימיה הראשונים של Swans – הלהקה שהקים אי אז בתחילת שנות ה־80. "אני בקושי זוכר את תחילת הדרך", אומר מנהיג הלהקה בן ה־61, שהתעלל במוח שלו עם שלל חומרים במשך שנים, בריאיון עמו לקראת הופעתה של סוואנז ב־7 ביולי ברדינג 3. עבור מי שמכיר את הברבורים רק מאז הקאמבק המפואר שהחל לפני חמש שנים, אציין כי עוד שהיו גוזלים הם ניחנו בסאונד דחוס ואלים שהפך אותם לאגדה. לפחות בקרב חובבי מוזיקה מחתרתית קשה, אוהבי נויז והתקפות קוליות של חורבן מזכך.

קשה להאמין שג'ירה – טיפוס שעושה רושם מפחיד עד לרגע שבו תופסים אותו לשיחה ומגלים אדם נעים ואפילו משעשע – הוא אותו האיש שבסיקסטיז היה נער היפי שמצא את עצמו מסתובב בין קיבוצים בישראל בעקבות רואד־טריפ אירופי שהסתבך. אבל כן, זהו אכן אותו ההומלס בעל השיער הארוך והשכטה בצד הפה שעבד במכרות הנחושת בתמנע. וכשהוא מדבר על התעלות, מבליח שמץ של דמיון בין אותו נער אמריקאי לבין האיש שבצד האחר של הקו.

"ההרגשה כעת חיובית עד אין קץ משהייתה בעבר". כך הוא מתאר את ההבדל בין הגלגול הנוכחי של סוואנז לגלגול הקודם, שהחל ב־1982 והסתיים ב־1997. "היום אנחנו מעוניינים בחוויה מרוממת", הוא מוסיף, "בניגוד לעבר – אז המטרה העיקרית הייתה להשמיד". ג'ירה מסייג את השימוש במילה ואומר שהשמדה אינה בהכרח דבר שלילי. "השמדה או החרבה היא לדוגמה עיקרון בסיסי בבודהיזם (השמדת העצמי, האני, האגו – אז"א)".

ואכן, בגלגולה הנוכחי סוואנז היא כבר לא להקה שכל מטרתה היא "להשמיד", אלא מעין שילוב בין כל מה שעשתה בעברה לבין הסגנון הקשוח פחות של Angels of Light – הלהקה שבמסגרתה פעל ג'ירה בין שני הגלגולים של הברבורים. אך אל תטעו. לא מדובר בגרסה מרוככת של סוואנז. הו, לא. ההופעה שלהם ב־2010 בישראל הייתה ההופעה הכי רועשת שהייתי בה בחיי, אף שליוותה את האלבום "My Father will Guide Me Up a Rope to the Sky" שעוד היה עדין יחסית לשני אלה שיצאו אחריו.

ב־2012 ראה אור האלבום "The Seer" שהפך את סוואנז מלהקה שברוב שנותיה פעלה אך ורק בשוליים הקיצוניים של עולם המוזיקה ליקירת המבקרים, וחשף אותה לקהל רחב מאי פעם.

"האלבום מערב בתוכו גישות שונות לסאונד שבאו לידי ביטוי באלבומים קודמים, החל בשכבות סאונד דרך מעין מצבים של רוק קורס ומתרסק בהקלטות שטח ואפילו שירים עדינים. זה אלבום שבעצם מאגד בתוכו את כל האופנים שבהם ייצרנו סאונד מאז שנות ה־80". לעומתו, האלבום האחרון של סוואנז, "To Be Kind" שיצא בשנה שעברה, הוא יותר שיקוף של חוויית הלייב של סוואנז, "למעט כמה שירים יותר אולפניים", הוא מוסיף.

אגב גוספל, בשיר "Lunacy" שפותח את "The Seer" אירחתם את להקתLowשמונהגת על ידי זוג מורמוני. מה גרם לך לבחור דווקא בהם לשיתוף הפעולה?

"אתה מתכוון למה לא בחרתי במיילי סיירוס?".

למשל.

"כי הם שרים יחד כל כך יפה שזה כואב, והם באמת מעין גוספל ערבות. יש בהם משהו מאוד רוחני ותמיד חשבתי שהם פשוט נהדרים, בייחוד בלייב. הם מאופקים ובו זמנית כל כך עוצמתיים ומלאי רגש. הייתי ממש נרגש לשמוע שהם מסכימים להשתתף במוזיקת הקופים הניאנדרטליים שאנחנו עושים בהשוואה אליהם. כשכתבתי את השיר מיד חשבתי עליהם שרים אותו, לא יודע למה. הקולות שלהם היו צריכים להיות שם".

אני מניח שאתה מודע לכך שההופעה שלכם היא חוויה מתישה מנטלית.

"גם סקס".

בדיוק, והיא גם מתגמלת כמוהו. ואני בטוח שבתור פרפורמר – החוויה מתישה מנטלית עבורך עוד יותר משהיא לקהל.

"בהחלט".

יש לך איזו רוטינה או הרגל כלשהם כדי להתכונן להופעה?

"אני מעשן סיגריה".

לא מחוייבים למעריצים

סוואנז לא מנגנים בהופעות חומר ישן. כל החומרים שהם מבצעים בהופעות חדשים לגמרי. הסט מורכב מקטעים שטרם הוקלטו, והיתר לקוחים מתוך האלבום האחרון. "אנחנו לא רוצים לשעמם את עצמנו", מסביר ג'ירה, "אנחנו חייבים לשמור על חוויית הופעה רעננה ובלתי צפויה".

בימים אלה עובדת הלהקה על אלבום שימשיך מהנקודה שבה הפסיק "To Be Kind" (שכמו קודמו, "The Seer", נחשב בעיני אוהדיהם ליצירת מופת). "אני לא יודע מה יהיה אחריו", אומר ג'ירה, "אבל אני חושב שזה יהיה אלבום טוב, כי אנחנו מנגנים את החומרים החדשים שירכיבו אותו כבר למעלה משנה והם השתנו מאוד, באופן כזה שלא יכולנו לנחש מראש. כשהקטעים רק נכתבו הם היו אחרים לגמרי, ותוך כדי הופעות התפתחו למקום מאוד לא צפוי".

כל האלבומים שהוצאת מאז האיחוד מומנו על ידי המעריצים. ללא עזרת מימון ההמונים כנראה סוואנז לא הייתה חוזרת מן המתים.

"נכון. אמנם הרבה אנשים עדיין קונים את האלבומים שלנו וזה אחלה, אבל כמובן שזה לא מכניס מספיק כדי לעבוד באולפן מצויד. והצלילים והחוויה שאני מנסה להשיג דורשים אולפן יקר ולא סלון עם לפטופ".

אתה מרגיש מחויב ברמה מסוימת למעריצים בשל אותה עזרה כספית?

"המחויבות שאני מרגיש היא להליכה אחרי הדמיון שלי, ללא פשרות ולעשיית המיטב שביכולתי בדרך שאני רואה לנכון לעשותה. אבל לא, אני לא מרגיש מחויב להקליט את מה שהקהל שלי מצפה לשמוע".

איך בחרת את שם אלבום הקאמבק של סוואנז – "My Father will Guide Me Up a Rope to the Sky"?

"אלה מילים שלקוחות מתוך הגרסה המקורית של השיר 'Oxygen' ואני מניח שהוא קשור באיזשהו חיפוש אחר התעלות".

זה לא ימשך לנצח

נשמע שהתעלות היא אספקט מרכזי מאוד במוזיקה של סוואנז. ג'ירה עצמו אמר בעבר שהוא לא כותב שירים במטרה לתאר רעיון, אלא שמילים פשוט מופיעות מעצמן באופן שמזכיר במקצת תפילת זן. "אני אסיר תודה על כך שסדרות של מילים מופיעות מעצמן בימים אלה, כי זה קשה להתאים מילים למוזיקה שנשמעת כמו מפלי סאונד שמסלימים עוד ועוד את התנהגותם. הרי מילים שמתארות חוויות יומיומיות או רגשות ספציפיים יכולות רק להקטין את המוזיקה. לכן אני חייב למצוא מילים שנשמעות אינטגרליות לצלילים. כלומר, מילים שיוצרות איזשהו אופק לא נודע בזכות עצמן.

"לדוגמה, אם יש מוטיב רפטטיבי של אקורדים שהולכים ומתגברים, אבל על גביהם אתה שר על האהובה שלך שעזבה אותך – זה חייב לצאת קומי, אין בזה שום היגיון. כמו בגוספל, המילים חייבות להיות חזקות מבלי להקטין את המוזיקה, מבלי לפגוע בחוויה הקולית".

עושה רושם שאתה נמשך מאוד לבודהיזם.

"לחלוטין, אבל למען האמת אני לא מדבר על עניינים אישיים בראיונות".

חבל, זה די משמיד את השאלה הבאה. אשאל בכל זאת: אתה מנסה להגיע להתרוממות נפש אך ורק באמצעות מוזיקה, או שיש פרקטיקות רוחניות אחרות בחייך?

"ובכן, יש, אבל המטרה העיקרית האחרת שלי בחיים היא לכתוב, לכתוב אפקטיבי, לכתוב סיפורים. וזה מה שאני מתכוון לעשות עם סופה של להקת סוואנז בעתיד הלא כל כך רחוק".

אתה לא רואה עתיד לסוואנז?!

"במידה מסוימת, כן, אבל אני לא אוכל להמשיך לעשות את זה לעד. אני לא יודע עוד כמה זמן אמשיך. אפסיק כשארגיש שאין לי את היכולת לקחת את זה הלאה למקומות חדשים. אני לא מתכוון להמשיך לעשות את אותו הדבר".

• רדינג 3
• סוואנס
• נויז
• אייטיז
• הופעה
• מוזיקה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

לפני שנתיים יצא האלבום ״Peace On Venus״ של להקת בארדו פונד. העטיפה שלו משכה את עיניי; צילום ישן, בשחור לבן, של נשים וגברים צעירים רוקדים ערומים במעגל בשדה פתוח, מחזיקים ידיים מושטות לשמים, ועל הצילום איור של כוכב מחומש שהוסיף לריטואל ההיפי אווירה פגאנית. שמה של הלהקה היה מקוטלג במגירת הרוק המחתרתי שבמוחי, אך מלבד זאת לא ידעתי עליה עד אז דבר. ואז האזנתי ל״Kali Yuga Blues״, שעיקם לי משהו במוח. השילוב בין הדיסוננס של הנויז והדיסטורשן לקולות החליל והשירה הנשית העדינה והמרוחקת פגע לי בדיוק במקום שאוהב בעיטות לא פחות מליטופים. מאז אני מחכה להזדמנות לראות את בארדו פונד בהופעה. כעת הציפייה מגיעה לקצה.

בארדו פונד, הקרויה על שם אגם המוזכר ב״ספר המתים הטיבטי״, היא ספינת הדגל של תנועת הספייס־רוק הפסיכדלית של פילדלפיה. היא פעילה קרוב ל־25 שנה, כך שסביר להניח שרבים מהאנשים שיגיעו לראותה ב־8 ביולי בבארבי מחכים לה הרבה יותר משנתיים. אמנם היא נחשבת להרכב קאלט שמוכר בעיקר ליודעי ח״ן, אך בין אותם יודעי ח״ן יש כמה פיגורות רוק משפיעות מאוד, כגון המעריץ ת׳רסטון מור מסוניק יות׳ ולו ריד שבערוב ימיו הפך לתומך נלהב. מנהיג להקת הפוסט־רוק הסקוטית מוגוואי, סטיוארט ברית׳ווייט, הצהיר בעבר כי האזנה לבארדו פונד שינתה לחלוטין את חייו.

את הלהקה הקימו האחים מייקל וג׳ון גיבונס בימי הקולג׳ העליזים, שבהם היו נאספים אצלם חברים מבית הספר לאמנות ומג׳מג׳מים בלי סוף, ולמען האמת – גם בלי לדעת ממש לנגן. העיקר אז היה ליצור גלי נויז מחרישי אוזניים באווירה של חופש מוחלט ששאבה את השראתה מהג׳אז החופשי האוונגרדי של סאן רא.

כשבארדו פונד רק החלה להתגבש הייתם די מאוהבים ברעיון של לא לדעת לנגן, בלהיות חופשיים ממבני נגינה מקובלים. איך ולמה זה השתנה?

״חבר שהיה מנגן איתנו ופשוט היה גיטריסט טוב הציע שנלמד לנגן (צוחק). הוא אהב את מה שניגנו ואמר שאם לא נדע לנגן לא תהיה לנו את היכולת לשחזר קטעים. הוא לימד אותי קצת ואני לימדתי קצת את קלינט (טקדה) וג׳ון (גיבונס, אחיו). קלטנו את העניין די מהר כי ניגנו המון, וזה הוביל אותנו לפנות יותר לכיוון של שירים עם מבנה ומילים. ואז איזובל התחילה לנגן איתנו והיא ממש יודעת לשיר. לפניה היינו בעיקר להקת נויז, אבל כשהיא הצטרפה הדינמיקה השתנתה והתגבשה למה שהיום ידוע כבארדו פונד. זאת לא הייתה בחירה כמו שזו הייתה התקדמות טבעית, וכשהיא הביאה את החליל זה היה עוד דבר גדול שהפך להיות חלק מהסאונד שמזוהה איתנו. לא יודע, פשוט זרמנו איתה תוך כדי ג׳אמים ונהיינו להקה״.

אגב חופש טוטאלי, בארדו פונד מאוד מושפעת מג׳אז חופשי.

״מה שהשפיע עלינו בג׳אז חופשי היא בעיקר הרוח שלו, של לצאת מקונבנציות מוכרות ותבניות מוזיקליות ולחקור דרכים פחות אורתודוקסיות להגיע לסאונד בנגינה. החופש לחקור הרחק מהחוקים היה בבסיס של בארדו פונד כבר מימיה הראשונים. גם יש משהו באיכויות האמוציונליות שניתן להגיע אליהן ברוח הג׳אז החופשי שמשכו אותנו מאוד. מין רגש חזק מאוד עם מעט תיווך בין היוצר למאזין״.

לכבוד יום התקליט הבינלאומי 2013, בארדו פונד הוציאה תקליט עם קאבר ל-“Maggot Brain”, שיר הנושא מתוך יצירת הפאנק המונומנטלית של Funkadelic, ובצידו האחר אינטרפרטציה ל-“The Creator Has a Master Plan” של פרעה סאנדרס. אלה לא בדיוק מהחומרים שמעריציה יציינו כשיישאלו לגבי השפעותיה המוזיקליות של בארדו פונד. "גם לנו אלו חומרים לא ברורים מאליהם", מסכים גיבונס, "אבל זו בדיוק הסיבה שהלכנו עליהם. אלו בין היוצרים האהובים עלינו ואני חושב שזה אחד הדברים הכי מגניבים שעשינו".

בארדו פונד נתפסה תמיד כלהקה שיוצרת בהשראת סמים מרחיבי תודעה. קשה להאשים את העיתונאים בעיסוק שלהם בנושא, אחרי הכל בארדו פונד קראה לאלבומים שלה על שם חומרים פסיכואקטיביים אזוטריים, והמוזיקה שלה היא טריפית בבסיסה.

״זה תמיד היה נושא רגיש״, מודה גיבונס ומסביר שהוא מעולם לא אמר שהוא וחבריו יוצרים בהשפעת סמים. ״פשוט קראתי לאלבום הראשון שלנו ׳Bufo Alvarius׳ על שם קרפדה רעילה שאפשר להפיק ממנה DMT (סם הזייתי מאוד עוצמתי. מאוד מאוד. לא מומלץ. מומלץ מאוד – אז״א). ואפילו לא ניסיתי DMT! ואחר כך יצא האלבום השני שלנו, ׳Almanita׳ (פטריות הזיה – אז״א). אלמנטיה הוא חומר שהיווה השראה להתפתחות השפה עצמה, אצל השומרונים לדוגמה, והיה בין הגורמים להתפתחות הציביליזציה. אני מניח שבחירת השם היא יותר הקבלה לדבר הזה במוזיקה שמאפשר לך להתקדם ולהתפתח, לראות דברים באופן שלא יכולת לתפוס קודם לכן״.

יש מימד של רוחניות במוזיקה שלכם, על אף שהיא לא מזכירה בשום צורה מוזיקה דתית או ניו-אייג'ית.

"אני חושב שהמוזיקה שלנו מושכת את המאזין הרחק מהבלי החיים. זה מה שדת מנסה לעשות גם, למוזיקה דתית יש את האפקט הזה – וזה לא משנה עם זה טראנס מרוקאי, מקהלות של כנסייה או מוזיקה שבטית מוזרה. אני חושב שרוחניות היא חלק גדול ממה שאנחנו עושים, בטח שיותר מסמים. אבל אף אחד מאיתנו לא הולך לאף מוסד דתי, כנסייה או משהו כזה, אלא שזה חלק מאיתנו ברמה מאוד אבסטרקטית".

רוב חברי הלהקה עוסקים באמנות ובמיצגים. קיימת זליגה בין העולם הזה לעולם המוזיקה?

״אני חושב שכן, הגישה שלנו למוזיקה מלכתחילה הגיעה מרקע של אמנות, של פיסול וציור. הדרך שבה כתבנו מוזיקה הושפעה מאוד מצבע, מחלל ומרחב. אנחנו נחשפים באופן יומיומי לאמנות שהיא לאו דווקא צלילית, כך שהווייבים נספגים בנו במהלך היום ומתורגמים למוזיקה שאנחנו עושים בלילה".

בקרב חובבי רוק פסיכדלי, בארדו פונד ידועה כלהקה משפיעה עד כדי כך ששמות הרבה יותר מפורסמים ממנה מציינים אותה כהשראה. ובכל זאת, תמיד נשארתם הרכב קאלט שמוכר רק למיטיבי לכת. מה הסיבה לכך לדעתך?

״יש קהילה מחתרתית מאוד מגובשת של אנשים שעוקבים אחרינו, שהיא אולי לא עצומה בגודלה אבל אדוקה ונלהבת מאוד, ויש לנו חברים במקומות גבוהים, אז יוצא שאנחנו מקודמים דרכם לקהל רחב יותר. לא יודע באמת למה נשארנו להקת קאלט, אבל העיקר שיש מי שרוצה להוציא לאור את האלבומים שלנו ומועדונים שמזמינים אותנו להופיע״.

נשמע שדי על הזין שלך לא לפרוץ את המחסום הזה.

״(צוחק) זה בדיוק זה. אמנם לפעמים אנחנו מפקפקים בהחלטות העסקיות שלנו כלהקה, אבל לרוב אנחנו פשוט עושים את מה שאנחנו עושים״.

בארדו פונד, בארבי, רביעי (8.7) 20:30, 162 ש"ח. מופע פותח:זהר וגנר והמסריחים

• מוגוואי
• בארדו פונד
• נויז
• פסיכדליה
• בארבי
• ראיון
• הופעה
• מוזיקה
• תרבות