האמן רוני שוקרון, שהוא גם האמנית נונה שלאנט, הסבירו לנו למה מגדר מזכיר מאד את המניפה של טמבור. ישבנו איתם.ן איך נהנים.ות מהנזילות המגדרית המתמדת הזאת
תשאלו כל בריסטה בעולם: אין שני בני אדם ששותים את הקפה שלהם אותו דבר. אבל מגדר זה קבוע רק זכר ונקבה. ובכן, איך יתכן שעל דבר פשוט כמו קפה אנחנו לא מסכימים, אבל תפקידו של הפושפושון חקוק בסלע לא משתנה לעולם? חממו על אש קטנה וערבבו עם הכיבוש וקיבלתם נוסחה שלא מייצרת מאהבים דגולים. אבל אל נוכח כל המיזוגניה והלהט"בופוביה הממוסדת הזאת יש גם ריאקציה. קצת מוזר שצריך לומר את מה שאמור להיות מובן מאליו אבל הרבה אנשים אוהבים אנשים אחרים רק על סמך מי שהם ולא על סמך הצבע, הדת או המגדר שלהם.
מגדר הוא באמת כמו המניפה של הצבעים בטמבור: יש אלפי גוונים וגם אותם אפשר לערבב ולייצר עוד אלפי גוונים נוספים. אחת שמצפצפת בגדול על הקיבעון ההזוי הזה היא נונה שלאנט.בהגדרה היא אמנם אמנית דראג אבל בפועל, כשהיא לא דיוות-על-חלל, היא מקדמת אופנה ישראלית, שגרירה תל אביבית שנחשפה במגזיני האופנה הגדולים בעולם ועכשיו גם יוצרת אמנות פלסטית. נונה שלאנט,מיקירות מערכת "טיים אאוט" לדורותיה, היא גם רוני שוקרון, בן 35, יליד מגדל העמק בעבר ותל אביבי גאה בהווה. עם גוף של דוגמנית ויקטוריה סיקרטס, הוא באמת ובתמים נהנית וחוגג.ת קוויריות ועוצמה נשית כמו שהיקום התכוון במקור.
"דראג מאפשר לי לחקור את כל הצדדים שחיים בי דרך אופנה, איפור, דמויות, ולהמציא את עצמי כל פעם מחדש", הוא אומר. "אחרי עשור של עשייה אתה מתרגל לדרך המחשבה הזו וכאמן זה מצד אחד מדהים, כי אתה מבין שאין גבולות והכול מסקרן, אבל את הסביבה שלי זה בעיקר מבלבל. הרבה זמן לאחייתי בשלום עם הנזילוּת שלי. כיום אני נהנה ממשחק התפקידים האינסופי הזה ולומד להכיר את כל הצדדים שבי והיכולת שלי".
באותה הנשימה, לא רק כדורי דיסקו וריסים מוגזמים מאיירים את חייה של דיוות העל לעיל. למחייתו עובד רוני בתחומי האיפור והסטיילינג, פה ושם הוא גם חוטא בקראייטיב וארט. אבל ה-שוס הוא שלא מזמן הוא גם התחיל לעבוד כסייעת בגן ילדים במרכז העיר. בהתחלה היו חששות, הוא לא היה בטוח איך הילדים יגיבו אליו, ועוד כדמות סמכותית. לשיטתו הוא רגיל להיות הדמות המוזרה, אבל על פי עדותו כל החששות נעלמו אחרי דקה. לתדהמתו כל הילדים באו אליו מסוקרנים וביקשו לדעת למה השיער שלו צבעוני ולמה יש לו לק. לשמחתו להם הספיקלדעת שהוא פשוט אוהב צבעים. אין סטיגמות או דעות קדומות. רק אהבה וקבלה.
וגם פה זה לא נגמר, בנוסף על היותו דמות קווירית מובהקת ודמות חינוכית ראויה. שוקרון הוא גם אומן פלסטי כאמור, ואת 2022 הוא יתחיל בתערוכהDaddy issues בגלריית פאן במלון הפולי האוס, כחלק מתערוכה קווירית חדשה (פתיחה: 6.1, מלון הפולי האוס, נחלת בנימין 1).
"כשארז בעלי הגלריה שאל אותי מה תסביך האבא שלי, עניתי לו ששואלים אותי כיום בעיקר אם אני רוצה להיות אבא", אומר שוקרון, "ואני עונה שכרגע אני עוד מרגיש ילד. מהמקום הזה נגשתי ליצירה. כתבתי 'אבא' בגדול בשילוב של משחקי ילדים בצבעים נאיבים ונצנצים, שילבתי לגו, ראשי בובות וחיילים. פתאום קצת הצחיק אותי שילדים משחקים עם חיילים שיש להם רובים קטנים ואפילו דגלישראל. החיילים הבארביות והחיות קיבלו מרקם אחיד והשתלבו בהרמוניה כמו חיים שהם כאוס מושלם בפסיספס צבעוני ומרהיב. בנוסף, המילה 'אבא' מסמלת לרבים את אלוהים, למרות שמבחינתי אלוהים נקבית, כי רק אישה יכול להיות חזקה מספיק כדי לברוא עולמות".
!["אבא", רוני שוקרון (מתוך התערוכה "Daddy Issues")](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/01/1641130850_1253902_38760-1000x1421.jpg ""אבא", רוני שוקרון (מתוך התערוכה "Daddy Issues")")
היו ימים שהעובדה שרוב המין האנושי בוחר לחבק את הטמטום רק כדי לא לשמוע תשובות שהוא לא אוהב הייתה מדכדכת אותנו, אפילו מעליבה, אבל היום אפשר למצוא נחמה בידיעה שיש בינינו כאלה שבעצם קיומם מצילים אותנו מאימת ההומוגניות.מוזמנות ומוזמנים לעקוב אחרי נונה כמעט בכל מדיה אפשרית, יש להטיקטוקשהיא גאה בו ממש.סדנת איפור לפרפורמריםשמומלצת בחום לכל מי שעצמאי בתחום וכמובן שגםאינסטושממוקד אופנה וקהילה גאה. האמנות הפלסטית שלה.ם מוצעת למכירה בחנותדזירהבשינקין 45. למה אתם עוד פה.
