Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הספרייה של נטפליקס הולכת ותופחת מדי שבוע, והגלילה נעשית אינסופית ומייאשת. כדי שלא תפספסו את הסדרות והסרטים השווים באמת, הנה הכתבות והביקורות שיסדרו לכם שעות של בינג' משובח
מה רואים הלילה: האם הבלגן של מאט גרונינג יקבל סוף מוצלח?
איך כל זה יגמר? דיסאנצ'נטמנט. פוסטר העונה האחרונה. נטפליקס
הניסוי הנרטיבי של אבי הסימפסונס מגיע לסופו בעונה חמישית ואחרונה (או בעצם, שלישית ואחרונה?), ואנחנו עוד לא בטוחים אם "דיסאנצ'נטמנט" היתה שווה צפייה או לא, אבל אנחנו בטוחים שבזה אנחנו הולכים לצפות הלילה
מאט גרונינג יצר בחייו רק 3 סדרות: הראשונה החלה ב-1989, השנייה ב-1999, והשלישית ב-2018. בהתחשב בכך ששתי הראשונות – הסימפסונס ופיוצ'רמה, בהתאמה – עדיין רצות, זה די מפתיע שהסדרה השלישית שלו, "דיסאנצ'נטמנט", הגיעה לסיומה. מפתיע, אבל גם משמח – כי עם כמה שהסדרה הזו התפזרה בחמשת ענותיה, זה כנראה דבר חיובי שהיא מסתיימת. זו פשוט הדרך היחידה שהיא תוכל להטות את הכף, ולהיזכר בסדרה מוצלחת.
"דיסאנצ'נטמנט", שזמינה בנטפליקס, עוקבת אחר חבורת יצורים מארץ האגדות דרימלנד, בראשם הנסיכה בין, שקצת מזכירה גיבורים אחרים של גרונינג – הומר ופריי – במובן שהיא קצת דבילית, קצת שיכורה ובעלת לב גדול. יחד איתה יש אלף שמאוהב בה, שד שמתעלל בה ועוד המון יצורים עם שמות מוזרים שעיקרם פארודיה על עולמות הפנטזייה. העונה החמישית אמורה לפתור את כל הקצוות הפתוחים בנוגע לבערך הכל – החל מאיך בין ניצלת ממות, דרך איך תנצח את אימה ועד למי יקח את הממלכה. זה הכל בעצם אותה שאלה, אבל ניחא.
https://www.youtube.com/watch?v=_4YP-lD6R_M
הסדרה הזו של גרונינג היתה אמורה להיות משהו אחר, כזה שיחזיר את האבא של כל האנימציה למבוגרים לעניינים – במקום סדרה בה חיים מפרק לפרק, כאן נתווה סיפור שלם עם המשכיות מפרק לפרק, התחלה, אמצע ומתישהו סוף. עכשיו הסוף הזה הגיע, עם עלייתו של החלק החמישי (למרות שטכנית זו עונה שלישית) של הסדרה לנטפליקס בסופ"ש האחרון. עשרת הפרקים האלו יהיו מה שיקבע אם הסדרה היתה פלופ גדול או הרפתקאה משתלמת. ועל אף שההימור שלנו הוא 70:30 לטובת הפלופ, אנחנו חייבים כבר לראות איך זה נגמר, רק בשל התקווה שה-30 אחוז ינצחו. "דיסאנצ'נטמנט", עונה 5, 10 פרקים, עכשיו בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
סוף סוף נטפליקס הצליחה להרים עיבוד לאנימה שמכבד את המקור
וואן פיס, גרסת נטפליקס. המשחק הולך להיות בגרסת האנימה אל תדאגו. (צילום מסך: נטפליקס)
אחרי מגוון לא מבוטל של כישלונות להפוך סדרות אנימה מצליחות ללהיטי נטפליקס מרובי CGI, נראה שבחברת הסטרימינג סוף סוף התחילו להפיק לקחים. אז המעריצים הוותיקים אולי יכעסו על גרסת הלייב אקשן של "וואן פיס", אבל עבור מי שלא רוצה לצלול לסדרת אנימה בת יותר מאלף פרקים, נטפליקס סיפקו שירות לא רע בכלל
לפני בערך שנה, ממש בתחילת מערכת היחסים שלנו, בת הזוג שלי ניסתה לשכנע אותי לראות איתה אנימה. היא מאד אוהבת את תחום האנימות והמנגות היפני, אבל אני תמיד נרתעתי ממנו. אין לי בעיה עם סרטים של סטודיו ג'יבלי, אבל זה קצת כמו להכריז שאתה אוהב מוזיקה מזרחית, וכששואלים אותך מה בדיוק, תענה "זוהר". בסוף הסכמתי לראות איתה, אבל לא לפני שהצהרתי: "אני אראה איתך נארוטו, אבל בחיים לא אראה איתך וואן פיס". היא הסתכלה עליי במבט מוזר, ואמרה "לא, אני גם בחיים לא אראה וואן פיס".
היא לא הבן אדם היחיד שאמר לי את זה. המון אנשים שצופים באנימות שונות ומגוונות אמרו לי שהם בחיים לא יצפו ב-"וואן פיס", כי עם 1,074 פרקים נכון להיום, זה כבר מאוחר מדי להצטרף. יש לי המון סיבות לא לאהוב אנימה, אבל המרכזית היא שזאת פשוט מחויבות גדולה מדי. כשמדובר בסרטים זה עוד סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. אבל בסדרות, הקרב הכי פשוט יכול להיות פרקים שלמים, לפעמים חצי עונה. סיבה נוספת שהרחיקה אותי מהז'אנר היא הפאנבייס. כל הכנסים והקוספליי והאהבה האינסופית לכל הסדרות האלה גורמות לי לקרינג' בלתי נשלט. אני מכבד את כל מי שאוהב לעשות את החרא הזה – לכו על זה, תעשו מה שאתם אוהבים – אבל זה מרגיש לי כמו קרינג'פסט נוראי. אז מה נטפליקס עשו? גרמו לי לראות "וואן פיס", כמובן.
הסיפור של "וואן פיס" עוקב אחר מונקי די לופי, פיראט שהוא גם איש גומי אשר יוצא למסע מטורף בעקבות אוצר אגדי בשם "וואן פיס", שיהפוך אותו למלך הפיראטים. בעקרון נשמע פשוט, אבל העניין הוא שסדרת האנימה (שמבוססת על מנגה באותו השם) התחילה ב-1999, ולא הסתיימה מאז. "וואן פיס" היא "היפים והאמיצים" של סדרות האנימה, והמונה עדיין רץ. כדי להשלים את כל הפרקים תצטרכו לתת מחייכם שבעה עשר ימים לפחות, וזה ללא הפסקות וללא שינה (מה שכנראה אומר, פיפי בבקבוק). מעריצים מכל העולם מחזיקים את הסדרה בחיים, אבל צריך לייצר מעריצים חדשים איכשהו.
היו לא מעט ניסיונות לעשות עיבודי לייב אקשן לסדרות אנימה מצליחות. אנשים לרוב זוכרים את "דרגון בול: אבולוציה" (2009), ואת "איירבנדר: אווטאר: כשף האוויר האחרון" (2010) – אבל שוכחים ניסיונות אחרים כמו "הרוח במעטפת" (2017), "מחברת המוות" (2017) או הכישלון הנוראי של נטפליקס, "קאובוי ביבופ" (2021). הסיבה שהן לא הצליחו היא לא רק הביצוע הנוראי, אלא גם העובדה שלא כל פרנצ'ייז דורש עיבודי לייב-אקשן. אם אנשים ראו את זה כבר בגרסת המקור, ועוד מבוצע יותר טוב, אין צורך בגרסה החדשה. העניין עם "וואן פיס" הוא שדווקא כאן, יש צורך בגרסה חדשה, כי קשה יותר למשוך צופים חדשים למותג שהעלילה שלו רצה כבר כמעט עשרים וחמש שנים.
לפני שניגשתי לצפייה בגרסאת הלייב אקשן, הבנתי שאין מנוס ואני חייב לצפות לפחות קצת ב-"וואן פיס", רק כדי להבין את הלך הרוח מול הגרסה החדשה של נטפליקס. למרבה ההפתעה, נהניתי יותר מהסדרה של נטפליקס מאשר מהמקור. יוצרי הגרסה הזו, סטיבן מיידה ומאט אוונס, מראים המון כבוד לגרסת המקור, גם אם הם לא נצמדים לכל קו עלילה. זה בא לידי ביטוי בזוויות צילום מעניינות שמזכירות מאד את האנימה, אפקטים ויזואליים שנשארים נאמנים לסגנון המקורי, ובעיקר עבודת השחקנים. יש המון ניואנסים שהשחקנים אספו מהאנימציה, כמו החיוך של לופי על פניו של השחקן איניאקי גודוי, או האופן שבו מאקניו מצליח לשחזר את המבט של זורו, או אפילו הבכי של מורגן דייביס בתפקיד קובי – וכל דבר כזה מאפיין את הדמות בדרך שלא נראתה קודם בעיבודים האמריקאים.
עם זאת, למרות הכבוד הרב שהם רוכשים לו, צוות היוצרים היה גם אמיץ מספיק כדי לחתוך המון שומן עודף. המון קרבות עם מיני-בוסים מיותרים וכל מיני פילרים שנועדו למשוך זמן מסך ירדו בעריכה, ואולי המעריצים הוותיקים יחשבו שמורידים יותר מדי, אבל בעיניי הורידו בדיוק כמה שצריך. קלישאות מסוימות שרדו איכשהו את שלב העריכה, במיוחד בדיאלוגים שלפעמים מרגישים דרמטיים מדי, אבל בכל זאת, זה גם חלק מהקסם באנימה. זה גם יכול להיות תירוץ יותר מדי טוב, ולכן כדאי ליוצרים להיזהר עם להשתמש בו יתר על המידה. זה סבבה לתרץ כמה אפקטים פחות מוצלחים או כמה דיאלוגים מטופשים עד כדי גיחוך בניסיון להיצמד למקור, אבל אם למדנו משהו מהסרט "הפלאש", הוא שיש גבול לכמה אפשר לתרץ אפקטים בינוניים ומטה כ-"בחירה אמנותית".
האם "וואן פיס" – גרסת המקור – תרוויח דם צופים טרי בעקבות החידוש? אני מאמין שכן, במיוחד עכשיו כשיתחילו באינטרנט ההשוואות בין האנימה ללייב-אקשן. בסופו של דבר סאגה שנמשכה באנימה שמונה פרקים הייתה מהנה יותר כשהיא קוצרה לשניים. הגרסה של נטפליקס לפעמים קצת מוזרה, לפעמים קצת קיטשית, לפעמים קצת מטופשת – אבל אם הסתקרנתם מהפרנצ'ייז ולא רציתם להתחייב לאלף פרקים, זאת בהחלט הדרך הנכונה. זה גם מאד משמח לראות את נטפליקס מפיקה לקחים, במיוחד כשזה עם סדרת האנימה היחידה שכן צריכה עיבוד אמריקאי, גם אם הוא לא מושלם. "וואן פיס",עונה ראשונה זמינה בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מה רואים הלילה: את עיבוד הלייב אקשן הכי מצופה של נטפליקס
מה הסיכוי שזה יהיה מוצלח? "וואן פיס". צילום: נטפליקס יח"צ
את העיבוד הזה נטפליקס ממש לא רוצה לפשל - אחת מסדרות המנגה האהובות בעולם, וואן פיס, זוכה לעיבוד לייב אקשן עמוס ב-CGI כאחת הסדרות המושקעות של נטפליקס. בהתחשב בעיבודי לייב אקשן קודמים שלהם למנגה, מה הסיכוי שזה יעבוד? הפעם, דווקא יש מצב
לפעמים זה קצת עצוב לראות כמה נטפליקס מנסים, לשווא, לחצות להפוך לבית עבור עיבודי לייב אקשן של סדרות מנגה. על פניו, מובן למה – בזמן שנטפליקס הפכה לשירות סטרימינג, לקטלוג שלה הצטרפו לא מעט סדרות המנגה, כאשר חלק מהן הפכו ללהיטים גדולים – עובדה שהפתיעה רק את מי שלא מכיר את להט מעריצי המנגה. עם זאת, בכל פעם שהם מנסים, משהו משתבש, והמעריצים לא מרוצים. קאבוי ביבופ או מחברת המוות הן רק שתי דוגמאות צורבות.
עכשיו, אולי אולי, יש תקווה קטנה, כי בנטפליקס הולכים על כל הקופה עם עיבוד לייב אקשן מושקע במיוחד לאחת המנגות המצליחות והאהובות בהיסטוריה – "וואן פיס". ועם כל הפחד של המעריצים האדוקים, כל התמונות והטריילרים הראשונים נראים די פאקינג טוב. למעשה, הפקת הסדרה כל כך קשובה לתלונות המעריצים, עד שתיקנו באופן דיגיטלי את נראות כובעי הקש המאפיינים בעקבות תלונות מהטריילרים הראשונים.
עכשיו רק צריך שמי שלא מכיר את המנגה יתרגל לעלילה – עולם של פיראטים וכובעי קש (משופרים דיגיטלית!), בו הפיראט הצעיר מונקי די לופי יוצא למסע במטרה למצוא אוצר מיתולוגי. אם הסדרה תצליח לתפוס אפילו חלקיק מרוח הסדרה המקורית (שרצה כבר שנים על גבי שנים), מצפה לנו ממתק נטפליקסי נדיר. ואם הם לא הצליחו, לפחות תראו כמה אפקטי CGI מעניינים. גם זה משהו, אנחנו מניחים. "וואן פיס", 8 פרקים,עכשיו בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
רוצים לקנות כרטיס? הפסטיבל הכושל ביותר בעולם חוזר לניסיון שני
אני בסדר. פסטיבל Fyre/ צילום: פוסטר הסרט הדוקומנטרי Fyre Fraud
למה? כי העולם נורא: פסטיבל Fyre מ-2017 נחשב לאירוע כל כך כושל, עד שנעשו עליו לא פחות משני דוקומנטריים, ומייסדו נשלח ל-4 שנים בכלא. עכשיו, כשהמייסד יצא לחופשי, הוא מארגן את פסטיבל Fyre 2.0, ומבטיח שהוא למד מהטעויות שלו. וגם טוסטים עם גבינה
"אם לא מצליחים בפעם הראשונה, נקו את עצמכם מהאבק ונסו שוב", שרה פעם אליה כפרעליה. כנראה שבילי מקפרלנד, המייסד של פסטיבל Fyre הנודע לשמצה, שמע יותר מדי אליה. או לפחות, יותר מדי ג'ה רול – כי בשבוע שעבר הכריז מקפרלנד שהוא מתכנן להחזיר את הפסטיבל הכושל לסיבוב שני, עכשיו כשהוא יצא מהכלא בגלל הסיבוב הראשון.
לא הרבה ידוע על הפסטיבל השני, שצפוי להתקיים בדצמבר 2024, כי לא שוחרר עדיין ליינאפ מופיעים, לוקיישן או כל פרט ממשי אחר – ובכל זאת, כל מאה הכרטיסים שהוצעו למכירה מוקדמת נחטפו במהירות שיא, ועוד במחיר של 449 דולר לאחד. טוב, זה עוד מחיר סביר ביחס לתג המחיר שהוצמד לכרטיסים הרגילים – שינועו בין 799 ל-7,999 דולר. מקפרלנד עדיין מבטיח חוויה יוקרתית ושמות גדולים, וגם מבטיח שלמד מניסיונו הגרוע (שהוביל אותו ל-4 שנים בכלא). בריאיון ל-TMZ אמר כי "פסטיבל פייר הוא על אנשים שמגיעים מרחבי כל העולם כדי לעשות משהו בלתי אפשרי. הפעם יש לנו תמיכה מדהימה. אני אעשה את מה שאני אוהב, בזמן שאעבוד עם מיטב אנשי הלוגיסטיקה והתשתית בתור שותפים".
למי שלא זוכר, פסטיבל Fyre היה הבטחה לפסטיבל יוקרתי בן שבועיים ששיווק את עצמו דרך סלבס סוג ז' ומשפיענים סוג ת', הבטיח חוויה יוקרתית במיוחד והופעות של אמנים גדולים, ביניהם בלינק 182, מיגוס, ליל יאכטי, פושה טי, סקפטה ועוד. כ-8,000 ילדים עשירים (כי כרטיס עלה ה-מ-ו-ן כסף) הגיעו לאי פרטי בבהאמס, ורק שם גילו כמה ההבטחות על יוקרה היו הגזמה מופרעת. שום מסיבות סלבס נוצצות ומגורים איכותיים – רק אוהלים מצ'וקמקים עם מזרן, כריך גבינה צהובה ושום הופעה. אפילו ג'ה רול – שהיה שותף לפסטיבל – לא העיז להראות את פניו בזוועתון הזה.
הבלגן על האי (שכלל סופות, הזנחה ומחסור מסכן חיי אדם במים, מזון ושירותים) שותף בזמן אמת ברשתות החברתיות, והפך את הפסטיבל שהבטיח יוקרה לבדיחה עצובה. בסוף הבדיחה הזו הגיעה – איך לא – לשני סרטים דוקומנטריים, האחד של נטפליקס והשני של Hulu, שיצאו בהפרש של ארבעה ימים אחד מהשני. צפייה בשניהם חשפה את הטרפת שבאמת הלכה באי הפסטיבל, וסיפקה כמה רגעים אייקונים. נגיד, הרגע בו אחד ממפיקי הפסטיבל סיפר שהוא הציע "לקחת אחד בשביל הקבוצה" כדי לעזור למשלוח מים נדרש לעבור במכס. וב-"לקחת אחד בשביל הקבוצה", הוא התכוון לספק טובות מיניות לפקיד מכס. אה, אגב – גם הוא יהיה מעורב בסיבוב השני של הפסטיבל. שיהיה להם, ובעיקר לקהל, המון בהצלחה. אה – ושיצלמו הכל כבר לדוקו. סתם ככה, ליתר ביטחון.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כבר ראינו את זה בא: דירוג 20 הסדרות הכי טובות ב-2025
לפעמים גם לנטפליקס מתפלק טוב. "התבגרות" // Adolescence (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)
בשקט בשקט, יצא ש-2025 הייתה שנה של טלוויזיה מדהימה. את רובה כנראה החמצתם כי יש לכם חיים, אבל עכשיו כשכולנו סגורים בבתים לסופ"ש יש כאן הזדמנות להביט אחורה בלי זעם ולהשלים חוסרים בהשכלה הטלוויזיונית עם האמא של כל הבינג'ים: מצעד הסדרות של מבקרי טיים אאוט חוזר לימים היפים ההם שהיו לפני חודשיים
זאת הייתה השנה שבה מהפכת הסטרימינג הגדולה ומלחמות הסטרימינג שפרצו בעקבותיה נעצרו בחריקת בלמים ובהנפת דגל לבן של כל הצדדים. כל שירותי הסטרימינג, למעט אפל TV, קיצצו באופן משמעותי את השקעתם בתוכן מקורי חדש. התוצאה: פחות סדרות, פחות סדרות טובות, ועוד פחות מזה ניסיונות לפרוץ דרך ולהעמיד יצירות שבכלל מנסות להגיע לרף של עידן הזהב הטלוויזיוני בתחילת האלף.
אולי זאת שירת ברבור, אבל ממרום מושבנו ב-2026 אנחנו יכולים להביט ולהיווכח כמה מיוחדת הייתה השנה הזאת, כמה הברקות מקוריות, מרגשות, מרתקות, מותחות ומצחיקות הצליחו טובי היוצרים להביא השנה אל המסך, וכמה אנחנו שלמים עם תוצאות הבחירות הפנימיות שלנו שהשאירו בחוץ להיטים שאיבדו ברק ונכנעו לנוסחאות של עצמם, מ"האחרונים שבינינו", דרך "סוסים איטיים" ועד "דברים מוזרים". האתגר הגדול של סדרות הטלוויזיה בזמן הזה הוא להתמודד בכל הכלים היצירתיים על תודעת הצופה שרוצה לנדוד אל טיקטוק. ואלה הסדרות שעשו את זה טוב מכולן.
20. סאות' פארק 28/27 South Park // פרמאונט+
מדהים, פשוט מדהים שסאות' פארק מצליחה לשמור על רלוונטיות ועל השפיצים שלה כל כך הרבה שנים, ועדיין להיות אחת הסדרות הפרועות והאמיצות גם ב-2025. הסדרה המצוירת הנפלאה והוותיקה הזו סיפקה בפורמט די מוזר שתי עונות מאוד מצליחות ומאוד מדוברות תוך שנה, ובעיקר להטריף את ראבו של דונלד טראמפ ולהוציא אותו מדעתו הדמנטית עם הדמות החדשה שתפרו לו, מיקרו-פינס ורומן עם השטן והכל. מצווה מדאורייתא לכל הדעות.
19. פיסמייקר 2 Peacemaker //יHBOmax
בניגוד לעונה הראשונה, שהייתה מיקס אחיד ומהנה להחריד בין קומדיית מד"ב, סדרת פעולה בוטה ויצירת גיבורי על שלא לוקחת את עצמה ברצינות, העונה השנייה של פיסמייקר היתה מבולגנת בהרבה. בכנות, זה הרגיש כאילו לג'יימס גאן היו יותר מדי דברים על הצלחת עם ניהול היקום הקולנועי של DC, ודווקא לבייבי האהוב עליו הוא הגיע עם הפרעת קשב, אבל בכל זאת עם רעיון אחד מבריק במיוחד. לכן מה שקיבלנו היא פתיחת עונה חלשה, סיום מאוד מקרטע – ושני פרקים מדהימים שמגיעים אחרי הטוויסט המבריק שבלב העונה. ג'ון סינה רק שדרג את יכולות המשחק שלו, והעונה הציג מנעד שעוד לא הכרנו ממנו, ולמרות שלפחות נכון לעכשיו גאן אומר שזו העונה האחרונה לסדרה, אנחנו רוצים להאמין שהוא עוד ישוב אליה ויתקן את הסיום העקום הזה.
18. רובורצח // Murderbot //אפל TV
אפל TV היא כרגע התקווה הגדולה של היצירה הטלוויזיונית החופשית, ו״רובורצח״ מוכיחה עד כמה: סדרת מד״ב על רובוט AI שנועד להיות מכונת הרג בשירות בני אדם במסעותיהם בחלל, אך מפתח מודעות, מצליח לעקוף את מנגנוני השליטה בו ולהשתחרר מאחיזתם, מסתיר את זה מחברי הצוות ו– מתמכר לאופרות סבון. הרובוט הרוצח מגלה שהוא לא כל כך רוצה לרצוח ושהוא קצת דלוק על בני האדם המטומטמים והשטויות שלהם, והתוצאה היא סוג מוזר מאוד של קומדיית פיל גוד פילוסופית ואידיוסינקרטית שמתאימה מאוד לעידן הזה, ובגדול סיפור ממש מוזר (שמבוסס על ספר מצליח, כמעט כמו כל דבר בטלוויזיה כרגע), שרק באפל TV היו יכולים להמר עליו. איזה כיף לנו.
17. פילדלפיה זורחת 17 Always Sunny in Philadelphia // דיסני+
זה לא ברור איך הם עושים את זה, אבל הסיטקום האינסופי מצליח להיות מבריק, מופרע, בוטה ודוחה גם 20 שנים מאז בדיחת הטרנסים הראשונה. העונה ה-17 (!) הצליחה להמשיך לחדש, תוך כדי מודעות עצמית נהדרת. גם אם לא אהבתם את הקרוסאובר עם "אבוט אלמנטרי" (אנחנו אהבנו), העונה מיד המשיכה עם פרק מבריק על תרדמת של פרנק, פארודיה מעולה על "הדוב", פרק רטרוספקטיבי שסוגר מעגל מלחיץ מהעונה הראשונה וסיום קורע עם, שמזכיר כמה דני דה ויטו הוא גאון קומי, וכמה החבורה הדוחה הזו מבריקה ביחד. מצידנו שימשיכו לעוד 17 עונות, כי גם בגיל 60 הנרקיסיזם הזה יהיה מושלם.
16. החברים והשכנים שלך // Your Friends and Neighbors //אפל TV
בתור הזהב של הטלוויזיה, סדרות כמו "סיינפלד", "הסופרנוס" ו"שובר שורות" בלטו בנוף בעקבות הבחירה לשים במרכז אנשים, ובכן, לא ממש יפים. בסדרה הזאת של אפל TV+ הם עושים משהו קצת שונה. הם לוקחים את ג'ון האם, בחור נאה ומוצלח לכל הדעות, והופכים אותו לאדם שאין לו מושג מה הוא עושה. האם משחק את קופ, איש פיננסים עשיר שמפסיד את אשתו לחברו הטוב ביותר, וכשהוא מאבד את עבודתו הוא צריך למצוא פתרונות יצירתיים, כמו לגנוב מהשכנים הטיפה יותר עשירים שלו. מדובר בסאטירה חברתית-מעמדית די משעשעת, עם מערכות יחסים שמסתבכות זו בזו, שקרים, סודות וחיים ראוותנים וחסרי תוכן. אתם יודעים, צרות של עשירים. תענוג.
15. דור ה-Vי2 Gen V //אמזון פריים
גם בעונתה השנייה, הגרסה של "דה בויז" לאקס מן הצליחה לספק את הסחורה ובענק – רגע לפני השואודאון הגדול בעונה החמישית והאחרונה של סדרת האם. הפעם מארי מורו וחבריה חוזרים לקמפוס תחת השגחתו של הדיקן החדש והמסתורי, סייפר. הסיפור מתחבר באופן מושלם לעלילה המרכזית, אבל הוא גם לגמרי עומד בפני עצמו ומציג את ההשלכות מהעונה הרביעית של "דה בויז", אבל גם לגמרי עומד בפני עצמו. העונה מכילה כמובן עוד סצנות מעוררות בחילה וחלחלה למכביר לצד סאטירה נוקבת ונשכנית, אבל אנחנו בעיקר רואים את ארה"ב על סף מלחמת אזרחים, ממש כמו פה אצלנו. כמו כן, סיבה נהדרת ונכונה מאין כמוה לצפות בסדרה הזאת היא הדוד הזה שיכול להכניס מלא דברים לתחת. אתם תזהו אותו כבר לבד.
14. מובלנד // Mobland //פרמאונט+
אחת ההפתעות הגדולות של השנה. סדרת מאפיה בריטית בניחוח אינסטנט קלאסיקה עם טום הארדי, הלן מירן, פירס ברוסנן וקאסט תומך מושלם, הפקה הוליוודית מתוקתקת של פרמאונט+ שאולי לא ממציאה את הז׳אנר מחדש, אבל בהחלט מבלה איתו יפה. היא אלימה ומחוספסת כמו שצריך, הארדי משובח בתפקיד הראשי, והיא זכתה להצלחה עצומה, שברה את שיאי הרייטינג של שירות הסטרימינג וכבר חודשה לעונה שנייה לפני סיום עונת הבכורה. למרות הסטאר-פאוור שלה ובגלל השידור בפרמאונט+ השולית יחסית, רוב העולם התעלם מקיומה. לגמרי הפסד שלו, כי ״מובלנד״ היא סדרת מאפיה מושקעת, מענגת ועתירת אקשן, וזה לא שיש לנו הרבה כאלה.
13. הנוסע השמיני: ארץ // Alien: Earth // דיסני+
היו רגעים במסע הזה של ״הנוסע השמיני: ארץ״ שנדמה היה בהם כי נואה האוולי, יוצר הסדרה והאיש שחתום על העיבוד המבריק של ״פארגו״, מצליח לעשות את זה שוב. האופן שבו הסדרה התפתחה במחציתה הראשונה סימן פוטנציאל למאסטרפיס, והעיר את הפרנצ׳ייז הדועך של ״הנוסע״ לחיים חדשים. פרקי הסיום קצת דפקו את העסק ופגמו ברושם שיש כאן הברקת ענק, אבל זה עדיין הדבר הכי טוב שבקע מהביצים של המלכה ב-30 השנים האחרונות, והעונה השנייה כבר בדרך אז למי אכפת מה אתם חושבים. מעל הכל, הסדרה הזאת הוכיחה שאפשר להתניע מחדש גם מותגים קולנועיים וטלוויזיוניים שהקהל כבר זנח. אלה לא בהכרח חדשות טובות, כן? חכו לרימייק הטלוויזיוני של ״הארי פוטר״ ונדבר.
12. הדיפלומטית 3 // The Diplomat // נטפליקס
אחדים מאיתנו סבורים שהסדרה הזאת אמורה להיות מדורגת הרבה יותר גבוה, אחדים מאיתנו סבורים שאחדים מאיתנו סתם דלוקים על התחת של קרי ראסל, אבל כולם מסכימים ש״הדיפלומטית״ ממשיכה להשתפר מעונה לעונה ומצליחה איכשהו להיות גם מותחן מדיני על היחסים בין המעצמות, גם סאטירה פוליטית דקה על הפטריארכיה וגם דרמת יחסים כנה ומעניינת, כולל המון דמויות משנה מצוינות וקליף-האנגרים מפתיעים, מבלי שיצא מזה סלט בלתי אכיל. בדבר אחד באמת אין ספק: קארי ראסל יוצאת מהסדרה הזאת כאחת משחקניות הטלוויזיה הטובות והחשובות של דורה, וזה מרשים עוד יותר כשמבינים שהיא גם הפיקה את הסדרה ולמעשה תפרה אותה למידותיה החטובות שלה. ואנחנו לא סתם דלוקים לה על התחת. יש לנו סיבות ממש טובות.
11. פרדייז // Paradise // דיסני+
עוד אחת מהפתעות השנה, שלמען האמת קצת קשה שלא לדבר עליה מבלי לספיילר את סיום הפרק הראשון – ולכן נעשה בדיוק את זה. מרגע שהפרק נגמר, ואנחנו מגלים שתעלומת הרצח של הנשיא היא למעשה (נו, כאן מגיע הספויילר) סדרת מד"ב פוסט-אפוקליפטית, כל המוד משתנה. הכמיה בין סטרלינג קיי בראון המצוין וג'יימס מרסדן עובדת נהדר, ותווה עלילה קונספירטיבית מעניינת שמחזיקה יפה את המתח בעונה הראשונה, לצד פסקול מצוין וקלילות מסוימת שמונעת ממנה להיות אובר-רצינת – אבל את המקום המכובד הזה הסדרה הרוויחה בזכות הפרק הלפני אחרון, שהיה אחד מהפרקים המושלמים שראינו השנה על המסך הקטן. גן עדן קטן, ותיכף העונה הבאה.
10. חברת הכיסאות // The Chair Company //יHBOmax
חוש ההומור הכל כך ספציפי של טים רובינסון הוא לא טעם נרכש. כמו כוסברה, זה או שלא יכולים לסבול אותו, או שלא יכולים להפסיק איתו. אנחנו מהסוג השני. עם כל הכבוד לסדרת מערכונים בנטפליקס או אפילו "דטרויטרס" המצוינת, סדרה עלילתית ב-HBO היא שדרוג מתבקש למוזרות של רובינסון, שמקבלת הזדמנות להתפרש לקונספירציה מטופשת להחריד. כהרגלו, רובינסון מתענג על הדמויות הקטנות והקטנוניות של החיים, שמסרבות לתת לעליבותן לעצור אותן מלהיות הזויות לחלוטין. מעבר לדמויות, העלילה, התעלומה והפתרון ההזוי שלה, הדבר הכי מבלבל ומטריד ב"חברת הכיסאות" היא העולם שרובינסון בנה, בו כל פניה, אדם או מקום הם פוטנציאל של דפיקות עמוקה ומוזרה, סוג של דיוויד לינציות של קומדיה. רק אם תתעניינו מספיק ותצללו לעומק, תוכלו להבין עד כמה מוזר כל הקיום הזה שלכם.
9. מתה לסקס // Dying For Sex // דיסני+
בצדק רב זכתה מישל וויליאמס בפרסים על ההופעה האדירה שלה בסדרה הזאת, באחד הפורטרטים הכי מעניינים של נשיות ואנושיות שעלו על מסך כלשהו בשנים האחרונות. הוליווד כבר לא מייצרת דרמות כאלה וגם בטלוויזיה מעדיפים סיפורים שמחים יותר או מותחים יותר או לפחות שלא צריך לחשוב בהם בכל רגע נתון שכולנו הולכים למות, אבל סיפורה של חולה סופנית שמחליטה להתגרש ולחגוג את המיניות שלה לפני שתמות הצליח איכשהו לחמוק דרך הפילטרים השמרניים של מקבלי ההחלטות, והפך לאחת הסדרות המרגשות והמשחררות של השנה. ״מתה לסקס״ היא לכאורה ״סדרת בנות״, רק שהיא ממש לא. היא סדרה לבני אדם.
8. אז בקיצור // Long Story short // נטפליקס
למרות שהיא חולקת את אותו יוצר, הסדרה הזאת היא לא "בוג'ק הורסמן". אם באחרונה הרגשתם שאתם צריכים נוגדי דיכאון אחרי כל פרק, הרי שעכשיו היוצר, רפאל בוב-וקסברג, נוקט גישה עדינה יותר כלפי גיבוריה – בני משפחת שוופר, שעומדת במרכז הסדרה. מדובר במשפחה יהודית סמי-מתפקדת ולמרות שאמרתי ממש לפני רגע שהגישה בסדרה הזאת רכה יותר מבוג'ק, הגיבורים שלה עדיין פגומים, פשוט בוב-וקסברג כיוצר מראה להם הרבה יותר חמלה והרבה פחות שיפוטיות. התוצאה היא קומדיה מקסימה ומשעשעת שצובטת במקומות הנכונים ומקלה במקומות הנכונים עם הדמויות המצוירות הכי יהודיות על המסך. טוב, אולי אחרי סמי בייגל ג'וניור ב"מסיבת נקניקיות".
7. הדוב 4The Bear // דיסני+
העונה הראשונה של הסדרה הזאת הכניסה את הצופים לסיר הלחץ שנקרא "ניהול מסעדה". בעונה הרביעית החליטו לשנות כיוון ולמרות שהסדרה איבדה מעט מהעוקץ שלה, היא עדיין אחת מהסדרות הכי מעניינות ומיוחדות שמשודרות כיום. אז כן, כרמי הוא כבר לא שף-כוכב רוק מיוסר, הוא מנסה לתקן את חייו העגומים ואת יחסי האנוש העגומים עוד יותר שלו, ובמקום להוריד את עצמו באופן כמעט קונסיסטנטי הוא מחליט להרשות לעצמו להיפתח, לדבר על הרגשות שלו ולהתמודד עם הפגמים שבו. זה לא "הדוב" שהכרתם בתחילת הסדרה – וזה בסדר גמור, כי זה התהליך של הדמות. "הדוב" היא סדרה אקספרימנטלית שמביאה בכל עונה משהו אחר לחלוטין ולראות אותה מרגיש כמו לשבת במסעדת גורמה ולהגיד למלצר – "שהשף יבנה לי את הארוחה". אולי נאהב את זה, אולי לא, אבל בטוח תהיה חוויה מעניינת.
6. דה פיט // The Pitt //יHBOMax
באמת שכבר השתכנענו שדרמת בתי החולים מצאה את מותה אי שם באחת העונות של "האנטומיה של גריי", ונידונה לחיות בגיהנום טלנובלי עצל – ובאמת שלא האמנו שחיבור בין "E.R" ל-"24" יתגלה כמושיע של הז'אנר. אבל מי היה מאמין, הם הצליחו להציל את החולה. נואה ויילי וצוות הרופאים הריאליסטים להחריד שלו מדלגים מעל כל הקלישאות בסדרה ריאליסטית, מותחת, מבדרת ומרתקת כאחד, שמצליחה בו זמנית לשאוב את הצופה להרגשת חדר המיון האינטנסיבית כמו שמעולם לא חוויתם (כן, גם אם ראיתם את כל סדרות בית החולים), וגם לעסוק באופן עמוק יותר מכל אותן סדרות בבעיות שנובעות מחיי הרפואה, בדגש על הפוסט-טראומה המתמשכת. עשוי לעילא, ממכר להחריד ולעצמו סיבה מספיק טובה לעשות מנוי ל-HBOmax.
5. הסטודיו //The Studio //אפל TV
מעגל האוננות הבלתי נגמר של הוליווד לרוב מוביל לתוצאה די בינונית. רק תזכרו לרגע ב"הפרנצ'ייז" של HBO, כי כבר שכחתם. פארודיות עצמיות שלרוב לועגות לנפיחות העצמית של תעשיית הקולנוע לרוב מגיעות מאנשים נפוחים בעצמם. סת' רוגן, לעומת זאת, מעדיף נפיחות אחרות. הפרודיה ההוליוודית שלו (ושותפו אוון גולדברג) היא יותר שיר אהבה מריר לתעשייה קורסת מאשר ניסיון לנפץ את הבלון הנפוח, והבחירה לצלם אותה ברצף סצינות וואן-שוט יומרניות היא רק עוד חלק בשכבות ההומור המתוחכם והטיפשי כאחד שלו, שהפעם לועג לעצמו. הופעות אורח מוזהבות ואחד בריאן קרנסטון בתפקיד מבריק משלימים את החוויה של סדרה מהנה לגמרי שנשמח מאוד לראות חוזרת גם לעידן שאחרי רכישת נטפליקס-וורנר, כי מסתבר שהיא רלוונטית מתמיד.
4. חזרה גנרלית 2The Rehersal //יHBOmax
אם העונה הראשונה בסדרת התעתוע של ניית'ן פילדר שברה מוסכמות טלוויזיונית, תיעודיות ובידוריות, העונה השנייה שברה כבר מוסכמות אנושיות. כל אחד מששת פרקי הקרקס הדוקומנטרי המעוות הזה משך אותנו יותר עמוק לתוך חור ארנב שלא ידענו אם ואיך נצא ממנו, ופרם עוד יותר את חוטי המוסר הטלוויזיונים שחשבנו שמקובלים. האם הוא משקר לנו? משקר לעצמו? משקר למשתתפים (טוב, זה בטוח כן)? שאלות כמו 'איך זה מותר' התחלפו ל'איך זה קורה', וההלם התחלף בפליאה נרגשת, זעזוע מסוים ובעיקר תחושת קרינג' שנמתחת כמו גבינה לוהטת. בין אם אלו מתחרי ריאליטי תמימים שכולנו יודעים שלעולם לא יקבלו תהילה (אבל זו אשמתם, כי הם מספיק טיפשים להשתתף בריאליטי טייסים), ובין אם אלו שחקנים שסיכנו את חייהם בידי טייס לא מיומן (אבל מגיע להם, כי הם ידעו מה הם עושים) – כולם פשוט בובות בתיאטרון האבסורדי של פילדר. וממנו נשארו לנו כמה מהרגעים המוזרים, המדהימים והמבריקים ביותר של טלוויזיה שראינו, לא רק השנה, אלא אי פעם. וואו אחד גדול, טלוויזיה שאין כמותה.
3. התבגרות // Adolescense // נטפליקס
״התבגרות״ זכתה כמעט בכל פרס אפשרי וסחפה גם את האמי ואת גלובוס הזהב, ודי בצדק. ההופעה של אוון קופר הצעיר מצדיקה לבדה לפחות שלושה פרסים, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על סטיבן גרהאם המבריק ועל צילומי הוואן שוט המורכבים והמטריפים לכל אורך הסדרה. לאחר הצפייה מומלץ מאוד להציץ באינטרנט כיצד צילמו חלק מהסצנות, כי כל הסדרה הזאת רצופה בצילומים שגורמים לכם לתהות בקול – איך לעזאזל הם עשו את זה?עם זאת, הסיבה מה שבאמת הופך את הסדרה הזאת ליוצאת מן הכלל זה שהיא הגיעה בשנה רצופה בקומדיות, פנטזיות ושאר מיני אסקפיזם, ״התבגרות״ דיברה על הורות וחינוך מבלי להרגיש מטיפה והצליחה לתת אמירה מורכבת ונוקבת על הנושא ללא רומנטיזציה שלו. שאפו.
2. פלוריבוס // Pluribus //אפל TV
אנחנו עדיין לא מאמינים שהדבר הזה קיים. דרמת המד״ב האוטופית/דיסטופית של וינס גיליגן מ״שובר שורות״ היא יצירה פילוסופית עמוקה שלא פוגשים בטלוויזיה בדרך כלל, או למעשה אף פעם לא. השאלות שהיא מעלה על האנושות ועל האנושיות הן שאלות קשות והתשובות לא פחות קשות. ״פלוריבוס״ היא סדרה מתעתעת שלא מתמסרת לצופה, אבל היא גם סדרה שלא מסתירה דברים מהדמויות ומהצופים שלה, ומאתגרת אותם לחשוב על חייהם ובחירותיהם. אפשר לספור על יד אחת סדרות שניסו משהו כזה בעבר, ועוד פחות מכך שהצליחו. ואולי הכי משמעותי: ״פלוריבוס״ היא סדרה שתוקפת את החיבורים של התרבות ממנה היא באה. היא שמה סימן שאלה גדול מעל דת האינדיבידואל ששולטת בעולם. היא סדרה חתרנית. היא אמנות גבוהה.
1. ניתוק 2 Severence // אפל TV
לא באמת צריך להסביר את הבחירה הזאת, נכון? העונה השנייה של ״ניתוק״ הייתה שיא טלוויזיוני מרהיב ומתפקע מהמצאות עלילתיות רבות תנופה, הברקות קולנועיות עוצרות נשימה ואסתטיקה בלתי מתפשרת שיובאה היישר מארץ ה-Uncanny. ההצלחה המסיבית של העונה השנייה הצליחה להרגיע את חרדת המעריצים מביטולה בטרם עת, ונראה שאפל TV מתכוונת לאפשר לבן סטילר להשלים את החזון שלו לקפיטליזם המאוחר. לאן זה הולך? מה זה אומר? איזה מין עולם הוא זה שהסדרה מתרחשת בו? תשובות אין וספק אם יהיו, אבל תיאוריות על גבי תיאוריות נשפכות ברחבי האינטרנט והופכות את הסדרה לאירוע גלובלי. האאוטי שלכם מת על זה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
