• Facebook
• Twitter
• Email

עבר הווה ועתיד נפגשים בקלות ברובע ההיסטורי של לאגוס, אוניקן. רוח קרירה נושבת בגינות הפרטיות של המבנים הצבאיים והרחובות הצרים, שמייצגים קטלוג אריכטקטוני מההיסטוריה של העיר: הבתים הקולניאלים מלפני המלחמה, הבום של שנות השבעים והסגנון המערבי עם מבני המתכת. הנוף ממשיך להשתנות: בניינים גבוהים צומחים כלפי מעלה, כולל מגרש פוטבול וחניון מרובה קומות, בזמן שאמנים משתלטים על האיזור בחיפוש אחרי האיזורים האותנטיים. אנחנו מכירים את הסיפור של שינוי אורבני מואץ, אבל אוניקן שונה באופן מוזר, האנרגיה של המקום בנויה על תשתית של קהילה, שכל הזמן מחדשת את עצמה.

להזמנת טיסה זולה ללאגוס עם טיים אאוט טיסות >>

לאכול:המקום מספר אחת ללא תחרות הוא גהנה היי. המקום קיים מהאייטיז, נמצא ב-15 מקרת'י סטריט, ומגיש את האורז ג'ולוף, פלנטיין ושעועית בתוספת חלבון לבחירתכם. תגיעו לפני 16:00 כי דברים נגמרים מהר.

לשתות:לחוויה מקומית לכו על בירה מקומית (טרופי, סטאר או אורג'ין) בפיסטו בר, 18 רחוב ברקלי. לא באמת חייתם את החיים אם לא ניסתם את הגג של הפקטורז, במולני 26, לאחד ממסיבות הסייף ספייס שלהם.

לעשות:תצללו לבלגון מרקט, שמתפשט בלוקיישנים משתנים לאורך האי – רק תבקשו ממישהו הנחיות. שווקים בלאגוס הם חוויה לא קלה לכל החושים, אבל גישה רגועה תאפשר לגלות הרבה סודות מרתקים. ברגע שתסיימו, חפשו מפלט בבר אמנות העכשווי ראלא גלרי, ובמתחם עבודה משותף לנשים בלבד בשם טרייב אקס אקס לאב, שניהם ברחוב מילטרי.

לישון:פלאן בי שממוקם ברחוב אלג'ה 30 הוא מלון וארוחת בוקר שמשמש גם כמרכז תרבותי וחולק את החלל שלו עם הפעיל החברתי מיטסיו מוטו.

• השכונות המגניבות 2019
• מדריכי ערים בחו"ל
• תיירות
• ניגריה
• הכי טובים

• Facebook
• Twitter
• Email

בגן ילדים צפוף וחשוך במרתף ברחוב לבנדה בתל אביב מתקבצים כ־40 ילדים ותינוקות קטנים. מדי פעם מגיעים מתנדבים שעוזרים לזוג המטפלים להוציא את הילדים למשחק בחצר – ההזדמנות היחידה שלהם ליהנות מחום השמש. הילדים יואל, יונתן, מיקה והאחרים מקבלים את פניהם בקריאות "אימא, אבא".

מאז שהבטום זרהום, מבקש מקלט מאריתריאה, נורה והוכה למוות בחודש שעבר בבאר שבע משום שנחשד כמחבל, הורי הילדים כבר לא מוכנים שילדיהם ייצאו לשחק מדי יום. "בגלל מה שקרה הפסקנו לקחת אותם", מספר יאהו, מהגר מניגריה שמפעיל את גן הילדים עם זוגתו דניאלה. "הייתה שמועה שהישראלים נקראו לקחת סכינים כדי להגן על עצמם וזה יצר המון פחד. זה היה יכול להיות כל אחד, לא רק אריתריאי".

אימהות הילדים מספרות שהן מפחדות ללכת ברחוב, ושבני משפחה מאריתריאה התקשרו אליהן כדי לבקש שיחזרו. "הייתי חברה טובה של הבטום, קשה לי, הוא היה איש מאוד חיובי", אומרת אם לשניים בת 25 שביקשה לא להזדהות בשמה. "אנחנו מאוד מפחדים כאן, אבל אי אפשר לסגור את הילדים בגן כל היום, הם צריכים לצאת".

בשבועיים האחרונים עושים עשרות המתנדבים ניסיונות לחזור לשגרה ולהוציא את הילדים לשחק. הילדים מצדם ממשיכים להתנהג כרגיל. הם לא יודעים מה קורה. המתנדבים מגיעים לגנים דרך עמותת צימאון, ששיפצה חלק מגני הילדים ומספקת לחלקם ארוחות צהריים, חוגים וייעוץ.

להצטרפות למערך המתנדבים בגנים: 3234445־054, כרמית

• רחוב לבנדה
• באר שבע
• אריתראים
• לינץ'
• ניגריה
• מבקשי מקלט
• פליטים
• תל אביב
• עירוני
• גני ילדים
• עם הילדים

• Facebook
• Twitter
• Email

כולכם חוויתם בשלב כזה או אחר את אתגר מציאת החניה במרכז תל אביב. אולי אפילו עברתם בשעות הערב מול בניין שגרירות ניגריה ברחוב גורדון בעיר וחמדתם בקנאה את מקומות החניה המיותמים הצמודים לו, מקומות שהוקצו בלעדית לדיפלומטים הזרים ולעובדי השגרירות. עיריית תל אביב זיהתה את הפוטנציאל להקלה במצוקת החניה, ובהוראת היחידה לקשרי חוץ בעירייה הוחלט שהחניה השמורה לשגרירות ניגריה תוגבל לימים שני־שישי בשעות 8:00־17:00, מלבד מקום חניה אחד שיהיה שמור במשך 24 שעות ביממה לעובדי המקום.

תושבים ומבקרים מאושרים מיהרו לנצל את ההזדמנות הנדירה לחנות בשעות המותרות מחוץ לבניין, אך נתקלו בהפתעה לא נעימה. כמה מתושבי האזור טוענים כי סולקו ממקום החניה על ידי צוות עובדי השגרירות, אף שחנו במקום כחוק.

"לפני כשבוע הגעתי בשעה שש בערב ומצאתי חניה פנויה מול הבניין", מספר עידו (השם המלא שמור במערכת), "לפי השילוט מותר לי לחנות שם בכל יום בשעה הזאת. כמה מעובדי השגרירות שחיכו מחוץ לבניין לא חיכו אפילו רגע והתחילו לדרוש ממני להזיז את הרכב. הם אמרו שאם יהיה מצב חירום הרכב שלי יפריע".

מקרה דומה נוסף הסתיים בטונים צורמים בהרבה. ענבר כהן, תושבת רחוב בן יהודה הסמוך, ניסתה גם היא לחנות מחוץ לבניין השגרירות בשעות המותרות לפי השילוט, אך נתקלה לטענתה באלימות מצד צוות עובדי השגרירות: "אחד העובדים ביקש ממני לפנות את הרכב, ולא מיהרתי לשתף איתו פעולה. כשהוא הבין שאני לא מתכוונת לוותר לו, הוא איים להוציא לי את האוויר מהגלגלים. זו פשוט בריונות ואלימות. מי שמע על יחס משפיל ומאיים כזה ממוסד כמו שגרירות זרה?".

מעיריית תל אביב־יפו נמסר בתגובה:

"הנושא מוכר, ובעקבות פניית התושבים אף הוגבלו שעות החניה השמורות לרכבי השגרירות לימים ב'־ו' בשעות 8:00־17:00. מעבר לשעות אלה, למעט מקום חניה אחד המיועד לרכב השגריר שאר החניות הנן לשימוש תושבי האזור באופן חופשי והנושא יובהר לשגרירות. פקחי העירייה ביקרו במקום בימים האחרונים לאחר השעה 17:00 ומצאו כי במקום חונים כלי רכב בעלי תו אזורי וכן רכבי שגרירות. לא נראו כל אמצעים לחסימת חניה לכלל האזרחים. בכל מקרה, אגף הפיקוח ימשיך לעקוב, ובמידה ואכן יחסמו החניות – על התושבים לפנות למוקד העירוני והנושא יטופל".

• תל אביב
• עיריית תל אביב
• ניגריה
• עירוני
• חניה בתל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

"הכל קורס" מספר על אוקונקוו – גבר מכובד ומפורסם בכפר אומואופיה שבמזרח ניגריה. אוקונקוו הוא מתאבק לשעבר. לפני 20 שנה ניצח מתאבק שאיש לא ניצח. זה היה מזמן, וכיום הוא אחד מעשירי ומכובדי הכפר. אמנם מדי פעם הוא לא שולט ביצריו ומכה את בני משפחתו, אך יש צורך במשמעת. בנו נוויה מעדיף את המוזיקה ואת סיפורי הנשים על הצב הערמומי על פני סיפורי הגברים על קרבות ואלימות. אוקונקוו חושש שנווייה יהיה חולמני ורך כמו אביו, המוזיקאי השיכור והבטלן, ולכן הוא נוהג בו בקשיחות.

למרות רצונו, אוקונקוו לא תמיד שולט בעצמו והתפתחות העלילה מובילה למשבר. אנו מצפים לאסון שיבוא, וברור שיבוא, ואכן החלק הראשון של הספר מסתיים בגלותו של אוקונקוו מכפרו לכפר של משפחת אמו. אך בניגוד לציפיות, לא זו הקריסה שלה ציפינו. אוקונקוו בנה את עצמו פעם אחת והוא יבנה את עצמו שוב. האסון מגיע ממקום אחר וכבדרך אגב, בהופעת האדם הלבן, המסיונר רך הלשון, לתשעת הכפרים.

החלק הראשון של "הכל קורס" נדמה לעוד ספר מהז'אנר הפופולרי הקרוי "ספרות עולם". זו עלילה צבעונית על כפר ועל נפילתו של האדם החזק בכפר. אבל "הכל קורס" הוא הרבה יותר מספר על אורות וצללים באפריקה. זה לא סיפור מורכב שמראה גם את הטוב וגם את הרעב באפריקה הקדם קולוניאלית. עניינו לא בתמונה אידילית או מורכבת של החיים בניגריה לפני הופעת האדם הלבן. הוא מתוחכם ומוצלח בהרבה.

העניין שאליו חותר הספר קשור להתבדות הציפיות שנבנו בחלק הראשון, לשאלות תיאולוגיות של שכר ועונש ולציפיות ספרותיות ותרבותיות. שאלת החטא והעונש פועלת בכל רבדי הספר, בנו כקוראים ובחייו של אוקונקוו. אנו דוחים את ההסברים התיאולוגיים האפריקאים, אבל גם הציפיות הספרותית שלנו מבוססות על מערכת תיאולוגית, וגם היא נכזבת. חלקו הראשון של הספר נקרא דרך עיניו של אדם המצפה שאדם ייענש או יקבל שכר בהתאם למעשיו, אך לא כך קורה. פלישת הלבנים מפרה לא רק את אורח החיים של בני הכפר, אלא גם את הציפיות שלנו.

לכאורה, אוקונקוו הוא הדגם של הפרא האפריקאי הפרימיטיבי, המאמין באמונות תפלות ועובד עץ ואבן. אבל הוא גם הדגם של הקפיטליסט הפרוטסטנטי המושלם. מי שבנה את עצמו במו ידיו, מקיים את מצוות האלים, לא נכנע לחולשה ולמשברים, משלם את חובותיו ועל חטאיו ומקפיד על משמעת במשפחתו. ובכל זאת הוא מתרסק. הכול קורס.

כשאוקונקוו גולה לארצה של אמו, קרוב משפחתו הזקן מנסה ללמד אותו את חשיבותה של האמהות. אבל אוקונקוו מסרב ללמוד. הוא גם בז לסיפורי הנשים שאינם יאים לגברים. אין פתרון לקטסטרופה שנחתה על ניגריה, אבל אצ'יבה רומז שלו ההיסטוריה הייתה שונה, לו היטיבו הגברים ללמוד מהנשים, לו היה נוויה יכול להמשיך להאזין לסיפורי אמו ולמוזיקה שאביו נטש אולי היה נשאר נאמן לדרכי אבותיו. המוזיקה של הבטלנים.

השורה התחתונה:ספרות עולם, גרסת החיים עצמם

"הכל קורס" – צ'ינואה אצ'בה, מאנגלית: אביעד שטיר, ספרי עליית הגג, 248 עמ'

• ביקורות
• ביקורות ספרים
• צ'ינואה אצ'בה
• ספרות עולם
• ניגריה
• תרבות