אירועי החודשים האחרונים הביאו איתם אווירת סוף עולם מקריפה ומטרידה, וגרמו לנו לעשות מה שאנחנו עושות הכי טוב: לחשוב על אוכל. כי אם הכל באמת נגמר, אז מגיעה לנו ארוחה אחת אחרונה כמו שצריך, משהו שישאיר טעם טוב בפה וישלח אותנו לעולם הבא על בטן מלאה ומסופקת. כן, כולכם רוצים סעודה אחרונה ב-OCD, בסדר, אבל האפוקליפסה לא תחכה לרשימת ההמתנה וצריך להיות ריאליים. אספנו בקפידה את המקומות הכי ראויים לגראנד פינאלה שלכם ושל כולנו, לפני שיישמעו צפירות עולות ויורדות לקינוח. מורבידי? אולי, אבל עדיף מללכת לסופר ולקנות קופסאות שימורים או להקשיב לפרשנויות מלחיצות של גברים לבנים וקירחים שרוצים להיות דובר צה"ל. ובטוח יותר טעים. ועל ביטחון אנחנו לא מתפשרות.

>> בדם קר: המנות הכי קרירות בתל אביב לפני שאנחנו נמסים
>> על גג העולם: הרוף-טופ ברים (ומסעדות) הכי שווים בתל אביב

בסטה

הבסטה בפאתי שוק הכרמל היא מסעדה שכאילו נפתחה לסעודות אחרונות (מבטיחים שזו מחמאה). מלבד העובדה שבורקס סרטנים הוא אכן המנה המושלמת לסעודת פרידה מהעולם, האווירה בבסטה אומרת כולה "אכול ושתה כי מחר נמות" (שוב, בקטע חיובי) גם בימים כתיקונם שאיש אינו זוכר מתי נראו לאחרונה. יין משובח מכל העולם, פירות ים טריים ורעננים, פסטות בעבודת יד, מנות מקוריות וערבות לחיך וכמובן אויסטרים לשלוק ולשכוח. עם קצת מזל יעשו שם עוד משתה חזירים לפני שהכל נגמר. החשבון יהיה גבוה, אבל היי, זה ממש לא הזמן לעשות חשבונות.
השומר 4

בראסרי R48

אם כבר למות, אז בידיה הבוטחות של רותי ברודו ובטיפול המדויק שהיא ואנשיה מעניקים לנו בכל אחד מהמקומות של מפעלות R2M, מוות מתוק וטעים ומוקפד. אנחנו נלך על ההמבורגר ביין עם הפירה החמאתי המושלם, שיש לו מקום חם בלב ובבטן שלנו מאז המצאתו בקופי בר מנוחתו עדן, כי בכל זאת אין על נוסטלגיה וזאת ושווה לנצל כל הזדמנות שנותרה כדי להתרפק עליה.
רוטשילד 48

חומוס אבו חסן

סעודה אחרונה לא חייבת להיות מושחתת במיוחד וגם לא מוכרחה להתקיים באחת המסעדות הטובות בעיר. לפעמים צריך פשוט לחשוב על האוכל שהכי נתגעגע אליו אחרי האפוקליפסה. כלומר, חומוס. גם בימים רגילים החומוס של אבו חסן הוא מחוז כיסופים וכמיהה איקוני, אבל אם נצא לדרכנו האחרונה נשמח שזה יהיה עם מנת המסבחה הכי טובה ביקום אצלנו בבטן (ואחרי שנ"צ אם אפשר, תודה). סיכוי גבוה שהחומוס הזה מוגש בגן עדן, אבל כולנו הרי הולכים למקום השני.
הדולפין 1

גילה וננסי

אם כבר לציין את סוף העולם, אז בואו בקטע הדוניסטי שבאמת הולך עד הסוף. בתפריט שלנו: עגבניה בשמן זית ב-55 ש"ח, שאטובריאן ברוטב ברנייז ב-345 ש"ח, טרטר פילה בקר עשוי ללא חת (95 ש"ח) ועוגת שוקולד עירומה שהמחיר שלה לא רלוונטי בכלל, לצד מלכת דראג עירומה לא פחות שלא תותיר אותנו אדישים, אווירת קברט מדויקת ודקדנטית בדיוק כמו שצריך וגביע צונן של שמפניה ורודה כדי לא לשכוח להגיד תודה למי שהביאה אותנו למצב הזה. תודה!
לבונטין 8

גורמה 26

הגיוני מאוד להיפרד מהחיים עם המבורגר עסיסי וטוב. אנחנו מאוד אוהבות את ההמבורגרים המוגזמים של גורמה 26 כל יום בשנה, אבל למי מאיתנו שלא ניחן בגנטיקה משובחת, נגיד שהוא אפעס בהחלט מוגזם, וכדאי לשמור אותו לאירועים מיוחדים. בדיוק כמו זה. נגיד, המבורגר הקלאסי שמורכב מלחמניית בריוש ענוגה וחמאתית, תוספת של בייקון חרוך ופריך, גבינת גאודה ורוטב ברביקיו, או זה עם כבד האווז, ריבת התאנים הביתית והמלח האטלנטי הגס. בקיצור, אכן לא לכל יום, אבל עכשיו מותר.
מקווה ישראל 26

מפגש רמב"ם

ואם כבר אוכל רחוב משובח, נראה שאנשי הבסטה חרטו על דגלם לפתוח מקומות שבהם נרצה לחגוג כל אירוע, כולל את מותנו הקרב ובא. דמיינו פתיחת שולחן, השווארמה המנצחת בפיתה בפעם אחת אחרונה, מלווה במגוון סלטים טריים כמו סלט סביח מענג, סלט עשבים רענן, סלט יווני, כרובית בטחינה, חומוס כמובן וגם סלט שווארמה כי אנחנו רוצים לאכול מהשווארמה הזאת עד שנחנק. אם לא עכשיו אז מתי?
רמב"ם 3

מטבח לילה

אחד הדברים החשובים בסעודה האחרונה הוא אווירה שמחה וצוהלת, כי בואו, מספיק מדכא גם בלי מסעדות חרישיות, ואת זה מקבלים במטבח לילה בשפע. במקביל זה גם ה-VFM הכי טוב בעיר, וזה חשוב כי זה שאנחנו הולכים למות לא אומר שצריך לפשוט את עורנו עם החשבון. ארוחת החברים שמוגשת במקום, 180 ש"ח לסועד כולל כוס יין וקינוח פלוס 20 אחוז הנחה על כל האלכוהול, היא דיל שישלח אותנו לעולם הבא עם חיוך. ולמה שלא נחייך.
לילינבלום 20

בר 51

לשבת על הבר, להזמין זוג ברוסקטות (אחת ברבון והשנייה טרטר בקר) יחד עם היין הכי יקר בתפריט כי זה הרגע. אחרי ששתינו קצת יין ונרגענו מהפאניקה של ימי סוף העולם, יש להוסיף אנילוטי תפוחי אדמה ומסקרפונה שאין מנה חלומית ממנה, סרטנים כחולים עם פלפלים ואז צ'יזבורגר ממזרי. לקינוח, טירמיסו או פחזניות קרמל ג'ינג'ר. או שפשוט נזמין את כל התפריט כמו שתמיד חלמנו. כן, ככה עושים את זה.
הירקון 59

בית תאילנדי

לפי הלו"ז המסתמן של מלחמת גוג ומגוג, לתאילנד כבר לא נספיק להגיע. אבל רחוב בוגרשוב זה הכי קרוב לתאילנד שאנחנו מכירים וזה הזמן לנצל את המצב, להגיע לבית תאילנדי ולפתוח שולחן כיד המלך. מלך סיאם כמובן. תמיד חלמנו להזמין מהתפריט את כל המנות שאנחנו לא מכירות ולא מסוגלות להגות את שמן, ואין עיתוי טוב מזה ללכת בו על הקצה. מקסימום נמות מהחריף במקום מטיל איראני.
בוגרשוב 8

פורט סעיד

מה, שנגיד ביי לעולם הזה בלי שחלות עגבניה, בלי שמנת חמוצה בצורתה המקורית ובלי הפרצופים פאסיב-אגרסיב של המלצרים? אין סיכוי שנפספס ארוחה בפורט, ארוחה שהיא המהות של תל אביב בעיניינו. אגב, עכשיו זה לא הזמן לצקצק שאין לכם 40 דקות לחכות לפרנץ' טוסט. חכו, זה יהיה שווה את זה, וזאת כאמור ההזדמנות האחרונה שלכם. מוהאהאהאה.
סמטת הר סיני 2

קפה איטליה

יתכן שאתם לא אנשים שרוצים לסגור את הבסטה עם ארוחה הרפתקנית, מושחתת או הדוניסטית, אלא מעדיפים את המוכר, הידוע, הטוב והמנחם – או במילים אחרות, צ'או קפה איטליה. קחו פוקאצ'ה חמימה ומנצחת, קחו פסטה טרייה ומצוינת בכל רוטב שלא יהיה, קחו סלט קולורבי שלא ברור איך הוא כה טעים וסיימו עם הטירמיסו הטוב בארץ שגם ברומא יסכימו שהוא ראוי לסעודות אחרונות, תוסיפו קצת אווירה איטלקית שמחה ומשפחתית, ותסכימו איתנו שהחיים לא רעים בכלל וקצת חבל שהגיעו לסיומם.
יונה קרמנצקי 6

פופינה

האמת, שמדובר בסעודת גורמה אחרונה ממש כמו שהתכוון המשורר. שירות אדיב ומקצועי שלא פוגשים בו רבות בעיר, כן, כולל השטת מגבונים במהלך הארוחה ומילוי מתמיד של כוס המים, ובעיקר אוכל מצוין (ויקר) שלא נרשה לעצמנו לאכול כל יום בשנה, אבל בהחלט כן אם אין ימים נוספים אחריו. לא אומרים להתראות לעולם הזה בלי המבורגר השרימפס המופתי של אוראל קמחי, שקרוב לוודאי קיבל כבר מקום של כבוד גם בעולם הבא, ובמקומכם היינו הולכות עד הסוף גם על פיצה פירות ים ובטן חזיר בחמאת מיסו, ולא לשכוח להזמין את כל תפריט הקוקטיילים.
אחד העם 3

בנדיקט

כן, מה אתם מסתכלים עלינו ככה? זה לא הזמן להיות תל אביבים מתנשאים. זה הרגע הנכון להתחבר בו אל הפריפריאלי הפנימי שלכם, ולהסתער על אגז בנדיקט עם ביצה עלומה על חלה עם רוטב הולנדייז נשפך, על פרנץ' טוסט עם רוטב אוכמניות, מייפל וקרם פרש, על ערימת פנקייקים תפוחים ושמנמנים עם ליבת קורנפלקס ושוקלד לבן, כן, כן, ושוב פעם כן. כל הפחמימות שאי פעם חלמתם עליהן, מתוקות ומלוחות, בשתיים בלילה או לארוחת בוקר, אל תדפקו חשבון. בכל זאת חיים רק פעם אחת.
בן יהודה 171\ רוטשילד 29

• אוכלים שותים
• סוף העולם
• אפוקליפסה
• מסעדות בתל אביב

בכתבה שפרסמנו כאן בשבוע שעבר,נטען באופן משכנע למדיכי בעוד עשורים ספורים תתחיל כאן אפוקליפסה. לנו, כרגיל אין דרכים בוגרות יותר להתמודד עם הידיעה הזאת מאשר לצחוק עליה עם 10 שאלות שבסופן תצאו עם בשורה אפלה לשיתוף בפייסבוק. בהצלחה!

עוד כתבות שיעניינו אותך:
מה יקרה לתל אביב בעקבות שינויי האקלים
איך הפך עולם האמנות לבועה מטורללת לעשירים?
44 דברים שכל אחד יכול לעשות כדי להציל את העולם

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• אקולוגיה
• סוף העולם
• אפוקליפסה
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

א

אופניים

או ליתר דיוק – רוכבי אופניים שלא מחליטים אם הם בני אדם או כלי רכב. שנִיים רק לרוכבי אופניים שמצלצלים עם הפעמון מחריש האוזניים שלהם אם אתה מעז לחסום אותה לשנייה. אין חוק שקובע שאתם חייבים לנוע במהירות מקסימלית כל הזמן. תרדו לכביש ותידרסו שם לרווחת כולנו.

אלכוהול

תקשיבו, אי אפשר ככה. תוזילו את האלכוהול או שתרככו את המציאות. זה לא הגיוני שכל מיני צ'כים וגרמנים שלא סבלו יום בחייהם בארצות הקרירות והסבירות שלהם שותים בירה ביורו או בחצי דרכמה, ואנחנו נאלצים ללכת לפתיחות של תערוכות בשביל לשתות בחינם. תערוכות! המקום הזה שבו בוגרי בצלאל מעמידים פנים שהם לא מלצרים!

אמנות רחוב

פשוט די, לאיש לא אכפת שיש לכם דעה על ניכור אורבני. הציור הזה מכוער.

[tmwdfpad]

ב

בועה

הנוהל: לשמוע דעות של אנשים מהפריפריה על "הבועה" ולא להיות בטוח אם להגן על עיר מגוריך או שמא הבונטון עכשיו זה לחייך בחביבות ולהסכים איתם. כי באמת, כמה אפשר להסביר לאנשים שאם זאת בועה, איך זה שכל המאבקים והמחאות הכי חשובות יצאו ממנה? האם זאת בועה עם פתח ניקוז? ואולי דווקא מסוממי ערוץ 2 והבית היהודי מראשון לציון/רחובות/מודיעין הם אלו שחיים בבועה? לסיכום: אם היינו מקבלים שקל על כל פעם שהטיחו בנו "אתם חיים בבועה" היינו יכולים לעבור לגור באי יווני, סוליקו. אגב, כמה עולה טיסה עכשיו?

בתי קפה

בעוד הסצנה הקולינרית בישראל קפצה מאפס ל־100 בכמה שנים, בכל מה שקשור לבתי קפה תל אביב צועדת לאחור. לא פלא שהסגירה של קפה תמר התקבלה כאן כמעט כמו הידיעה על רצח רבין. הרשתות הגדולות משתלטות על כל פינה, ועד שמוצאים בית קפה שכונתי נורמלי התמחור בו יהיה לא הגיוני והאינטרנט יקרוס לתוך עצמו. מצאתם את בית הקפה שלכם? היצמדו אליו ואל תרפו, בעוד 3־10 שנים הוא יהפוך לסניף של ארומה. אל תיעלבו, אבל לו היינו רוצים קפה בארומה היינו הולכים לקניון המהמם הזה ביקנעם. בכל פעם שנפתח פה קפה של רשת זה על חשבון חבר שלנו שתמיד חלם להכין את הסנדוויץ' קורנדביף שלו לאחרים. קישטה ארומה, קישטה קפה קפה. קופיקס, אתם יכולים להישאר כי כמו כולם – גם אנחנו קמצנים. כלומר, בעד צדק חברתי.

ג

גזענות

אמנם במינונים נמוכים יותר מאשר ביתר המדינה, אבל עדיין נושא כואב: גילויי שנאה של תושבי דרום העיר נגד מבקשי מקלט, התנשאות דוחה של תושבי מרכז־צפון העיר על תושבי דרום העיר, חשדנות כללית של כולם נגד ערביי יפו. אחת הערים הליברליות בעולם? אולי כשהגיהנום יקפא.

גינות כלבים

מצד אחד יפה שיש גינות כלבים והכלבים שלכם יכולים להריח זה לזה את הפיפי וגם אתם הבעלים יכולים להריח זה לזה (מטפורית) את הפיפי. מצד שני מדובר בחגיגת זבובים וסירחון שדולפת גם לגן השעשועים הממוקם תמיד בנוחות ליד גינת הכלבים, כי כלבים וילדים זה הרי אותו דבר. בגן מאיר נרשם זן זבובים מיוחד: קטן, עוקצני ומיותר כסטנדאפיסט מתחיל.

ד

דוחות

חזרתם הביתה בערב מהעבודה המסריחה שלכם ברמת החייל. חיפשתם שעתיים חניה. מצאתם חניה. היא כמעט בגודל של האוטו שלכם. הצלחתם לצאת מהאוטו עם דריכה מינימלית בנוזל החשוד שליד המדרכה. הלכתם לישון עם אטמים כי קיבלו אישור לבנות לידכם מגדל גם בלילה. קמתם בבוקר. משהו הציק לכם. אה, כן. האוטו. הוא בחניה שמותרת עד 7:00. השעה 7:05. רצתם החוצה מהבית בתחתונים. ראיתם את האוטו שלכם, רכושכם היחיד עלי אדמות כי דירה בעיר אף פעם לא תהיה לכם, מועמס על ידי גרר. צעקתם לגרר: היי, הי! אני כאן! הגרר הסתכל על זקפת הבוקר שלכם ונסע עם האוטו. עכשיו יש לכם גם רפורט וגם גרירה לשלם. הסכום של שניהם הוא כשווי האוטו ביד 2. דילמה.

דיקציה

נולדת בארץ? אז למה את נשמעת כאילו תמיד יש לך קצת כוסמת בפה? ואתה, חבר, אין לך כוח לדבר? התעייפת מרוב אותיות אהו"י? יש לך לשון קשורה? הדיקציה התל אביבית היא מתפנקת, עצלה, מתיילדת, בולעת מלים כטינאייג'ר עם פלטה בשיניים. אבל הכי גרוע הוא לנסות להבין אותה במזנונים של אייל שני. אף פעם לא תדעו אם קראו לכם, לחבר שלכם או לאריס סאן.

ה

הומלסים

הומלסים הם לא הגיהנום, המציאות שמאפשרת את קיומם היא הגיהנום. קופת העירייה שופעת מזומנים, זה כל כך קשה לסייע להם? בצרפת, אוסטרליה, פינלנד ואפילו ארצות הברית פיתחו תוכנית אסטרטגית לפתרון הבעיה, למה בתל אביב אנשים חושבים שבסך הכל מדובר בחלק מהמדרכה?

הפגנות

אוי שיט, הגיע מוצ"ש. במקום להתרווח עם בירה על קצה המדרכה ליד הפח בפורט סעיד או לנקות את האשכים מהחול של הים, אתם צריכים לצאת להפגין על משהו: גז ביוקר, קוטג' בזול, שנאה בחינם. אתם לא הולכים כי כמובן התייאשתם מזמן, אבל גם אי אפשר ליהנות משום דבר אחר, כי אשמה לא מתערבבת טוב עם ג'ין.

התחנה המרכזית

הפיל היחיד שהיינו שמחים להוריד לו את הראש ולמכור אותו בשוק השחור. והפיצה־לחם שקנינו שם ב־2005 וכמעט שלחה אותנו לאיכילוב – לא נשכח ולא נסלח. האגדה מספרת שבגל הפיגועים הגדול של תחילת שנות האלפיים החליטו ארגוני הטרור פה אחד להוציא את התחנה החדשה מבנק המטרות שלהם. מבחינתם מדובר בפיגוע אדריכלי בפני עצמו. וכן, אנחנו יודעים שהבלוק שם. זה לא עוזר, רק מחמיר את המצב.

ו

וואנאביז

הם מגיעים בכל מיני צורות וצבעים, אבל משום מה רובם המכריע נראה כמו ציון ברוך. הם רוצים דברים אבל לא יודעים בעצמם מה הם רוצים. יש להם נטייה להימשך לאזורים יצירתיים אף שהדבר היצירתי היחיד שבהם הוא הדרך שבה הם בטוחים שהם חלק מהקאסט של "הפמליה". הם מגיעים בחבורות, הם עורגים לחינמים, ויש להם חיי מין עשירים אך עולם פנימי דל. נצפו לאחרונה יושבים על ספסלים בשדרות בן גוריון ומדברים על "החיים".

ז

זוהמה

עירנו היא עיר של סתירות: מצד אחד מנהטן, מצד שני ניו דלהי. אין אדם יודע טינופת מהי עד שלא צעד בשוגג בשוק הכרמל בשעת הסגירה. היי, מה זה כאן דבוק לי לעקב? עור של תרנגולת? פיסת לחוח? צעידה רומנטית בכפכפים ברחבי העיר תניב רגליים שחורות ממש כאילו מרחו עליהן פיח. אה, באמת מרחו עליהן פיח. לפעמים, ברגעי חסד, ישתרבב לו לתוך הנעל אחד מאותם פירות פיקוס דוחים ומיותרים, ואתם תמעכו אותו ותמשיכו ללכת, כשסאונד הקווץ' הקטן מלווה אתכם עד למקלחת.

ח

חולדות

יש.

חניה

אין.

חולדאי

ראש העיר יושב על הכיסא כל כך הרבה זמן שאף אחד כבר לא זוכר אם אמורים להתעצבן עליו בגלל משהו ספציפי או סתם מתוך הרגל.

ט

טבעונים

האתאיסטים הלוחמניים של האוכל. לא רק במובן שהם לא מאמינים בטעם, אלא גם כי פשוט אסור להתווכח איתם. בגדול עדיף לבלות יממה במשחטה מאשר לנהל עשר דקות של דיון עם טבעוני. כן, בסדר, הבנו. אתם צודקים. אתם מאוד צודקים. אתם צודקים ואנחנו טועים, טועים, טועים. אפשר לעבור נושא? אה, לא? נראה שהמזימה הטבעונית הסודית היא לאכול את הראש לכל מי שלא טבעוני עד שהוא יבקש קפסולת ציאניד. רק תביאו אותה עטופה בבייקון.

י

יומרה

בין שאתם סטודנטים בנפש שממשיכים להעלות פוסטים עם בדיחות על לאקאן חמש שנים אחרי שנשרו מהתואר, או משבחי "מקומות סודיים" בשוק התקווה שיש בהם מאפה קירגיזי מ־ד־ה־י־ם שאתם פשוט חייבים לנסות – הגיע הזמן שתפנימו: דורות על גבי דורות כבר שברו לפניכם את השיניים על תולדות הפילוסופיה ועל עוגיות עבאדי. ויש להם את אותו טעם בדיוק.

כ

כסף

זקני העיר עוד זוכרים שפעם זה היה סקסי להיות תפרן. זה היה בערך בזמן שעוד השתמשו במילה תפרן. המילה סקסי שרדה דווקא, ואיתה צמחו כיכרות לחם ב־22 ש"ח. בהנחה שלא יתחילו לכתוב ביקורות מהללות על ספסלים או על אוויר – מי שאין לו כסף נשאר בבית. זה בהנחה שיש לו בית.

ל

לחות

קלישאות הן נכונות והקלישאה הנכונה מכולן היא: "זה לא החום, זו הלחות". מהו חום? חום הוא רק טמפרטורה. לחות היא נוזל, ומי רוצה לפגוש פרונטלית נוזל שאינו בקרדי קולה? הלחות היא העונש של אלוהים על כך שאנחנו גרים בעיר הסבירה היחידה במזרח התיכון, וגם על זה שאנחנו מדברים עליו לא יפה בפייסבוק.

מ

מגדלים

Me, You, Love. בסדר, הבנו, אתם יודעים אנגלית ואוהבים מעליות. זכותכם המלאה להיקבר בקומות, זכותנו המלאה להגיד שאתם נובורישים חסרי טעם, הורסים את הנוף, מעלים את המחירים, יוצרים עוד פקקי תנועה (סתם התבדחנו, אי אפשר פיזיקלית ליצור עוד פקקים). בואו נעלה למעלה עם איזה D9 טוב עוד לפני האכלוס של 2017.

מטקות

אנא מכם, קחו מכאן את הרעש הטורדני, את הכדורים הפוגעניים, את הגוף החתיכי ואת היכולת לעסוק בספורט כלשהו ב־40 מעלות וסעו לכם לחוף הקשתות באשדוד. שמענו שמהמם שם

נ

נחלת בנימין, יריד

כיכר מגן דוד הופכת מדי שישי בצהריים לכיכר ציון: דוסים עם תפילין, מתנחלים עם גיטרות ופרויקט תגלית אול אובר דה פלייס. כולם באים במיוחד לשמוע את מירי אלוני משתעלת את "שיר לשלום". אם תמשיכו קצת לכיוון נחלת בנימין תראו שאי אפשר באמת לעבור שם כי אנשים בדיוק קונים מלא פעמוני רוח מעיסת נייר בצורת הרצל.

ס

סאונד

היי, גבר עם שיער ארוך ליד יותר מדי כפתורים, על הבמה יש איש עם כינור. הוא עושה תנועות. בוא תעזור לכולנו לשמוע אותו. אה, שמת כבר את כל המיקרופונים על הבייס דראם שיהיה בום בום? באמת חבל. לא ברור אם זה בגלל הכיבוש או כי אין פה בתים מעץ או מפני שאין פה שחורים – מה שברור הוא שהסאונד חרא. ולא מספיק שהסאונד חרא, גם כל האנשים שברגיל לא מבדילים בין ריטה לנורית גלרון, פתאום אומרים "הייתה הופעה פיצוץ אבל סאונד חרא". הלו, הכל חרא, אז מה פתאום שהסאונד יהיה טוב?

ע

עודף במונית שירות

כשהאדם שביקש ממך להעביר הוא היצור הכי מזיע שפגשת בעולם והיד שלו היא ככל הנראה הדבר הכי מג'ויף שאי פעם ראית. לא ברור כיצד נוצר המנהג המוזר הזה. האם זאת מזימה של דוד בן גוריון שרצה לראות אשכנזים, דוסים, ערבים ומזרחים יד ביד? האם להעביר עודף במונית שירות זאת ציונות? חיידקים עכשיו, הקלה אחר כך? בכל אופן: איכס.

פ

פוזה

שכבה חיצונית המולבשת על האישיות כדי להגן עליה מפני הזולת ופגעי מזג האוויר. לכולם יש, השאלה היא איזו. גרועים מכולם, אגב, הם אותם שמוקים יהירים שחושבים שהתעלו על הדחפים האנושיים הקטנים המכריחים את כולנו לגדל פאסון כזה או אחר. אלו יושבים להם בפינה הקטנה והמתחסדת שלהם ושמים את הזין בזן. אנחנו נטפל בהם כבר אחרי המהפכה.

פקקים

אם מצב הצבירה הקבוע של הכביש הוא פקק, האם הוא עדיין נחשב לפקק? אם כן, אל תדאגו: עבודות הבנייה החדשות והמדוברות הולכות להגדיר מחדש פקקי מפלצת ביחס לפקקי הנורמה שאנחנו סובלים מהם ביומיום. מי שיש לו זוג רגליים מוזמן להתחיל ללכת עליהן.

צ

צביעות

כבר אי אפשר לריב עם אף אחד כמו שצריך. הרי את כולם תראה אחר כך בקפה או בבר, לכולם יש מיליון חברים משותפים עם כולם, וכך נשמר מאזן אימה שבסופו אתה נאלץ להיות נחמד לאנשים שהיית ממש מעדיף לבעוט להם בעין. כל האמור חל עשרות מונים, כמובן, על אקסים ואקסיות.

צל

מהאחד יש יותר מדי (בעיקר בכיכר הבימה)מהאחר לא מספיק(בעיקר בכיכר הבימה). האחד – נוכחותו מסוכנת לשמאלנים לבנבנים, האחר – נוכחותו חיונית להצלתם ממלנומה.

ק

קקי על המדרכות

אנשים רחומים, נחמדים, שמשכנים כלבים בדירת שני חדרים ומוציאים אותם פעם ביום בחמש הדקות האלה בין העבודה לדרינק – רצינו להגיד לכם שאנחנו יודעים שטלפון הוא לא שקית ניילון. זה פשוט לא דומה. אחד הוא שחור וקטן ואתם צועקים לתוכו: "די, עם זותי מהפרומו?", והשני הוא שקוף ואוספים בתוכו קקי. אז זאת לא פעולת הסחה כל כך טובה. תאספו את הקקי או שבאמת נעקוב אחריכם ונניח לכם אותו בתיבת הדואר, וכשתוציאו את הברושורים של האינסטלטור המזמר לא יהיה לכם כיף.

ר

ריח

אלא אם בדיוק תקעתם את הפרצוף שלכם בתוך כיכר לחם טרייה, אם יש ריח בתל אביב סביר להניח שהוא מסריח. כמקובל בניאו ליברליזם, תוכלו לבחור את הסירחון מבין שלל אפשרויות: יש לנו פחים שלא פונו שבועיים ועמדו בשמש, חרא של כלבים, עטלפים וחתולים, מיוזעים באוטובוס וניחוח דה לה שוק האהוב: שילוב אקזוטי של פירות רקובים ושתן נרקומנים.

רכבת קלה

מי יחפור ראשון עד לסין? עובדי העירייה, או כולם עם הדעה שלהם על הרכבת? חולדות אפשר להדביר איכשהו, אבל דעות של אנשים אחרים הן טפיל בעל כושר הישרדות מזעזע. רוצים לשפר את פני העיר? שנו נושא שיחה.

ש

שכירות

פתאום כולם ב־Airbnb. אנשים מתלוננים על שכר הדירה ועל בעלי בית חמדנים אבל כשהגיע הזמן לסבלט את הדירה שלהם דופקים עליה 450 ש"ח ללילה ונושאים בלילה תפילה חרישית שאף אחד לא יגיד אותם ללוחמי הגרילה של המחאה החברתית (אגב, שמישהו יעדכן את הפרטיזנים האמיצים האלה שהפסדנו במלחמה ושהם יכולים לצאת מהג'ונגל).

שירות

על תואר השירות האנטיפתי ביותר מתחרים ביתא וגריגה (הקרוי בפי רבים "סברה ושתילה" או "חס וחלילה") והמנזר, שנקרא כך, כידוע, כי המלצריות שלו מתנזרות מתקשורת עם הלקוחות. במקומות האלה יגרמו לך להרגיש שאתה מפריע, יתעלמו ממך כשאתה מנסה להזמין חשבון ובמקום חשבון יביאו לך תפריט, כי זה שישבת עכשיו ארבע שעות בשולחן לא הופך אותך לשונה מזר מוחלט. האם זה עדיין טוב יותר ממלצרים מסתחבקים? ברור.

ת

תיירים, תגלית

נערים אמריקאים מתגלית שמציפים את אלנבי או את קינג ג'ורג' בשעות אקראיות במסה קריטית אנושית מצחינה מהורמונים ומתעמולה, אוסטרלים שרופים בגופיות עם שיער בלונדיני דוחה הצומח להם בכמויות על הכתפיים, ברלינאיות עם הפרעות אישיות, צרפתים צווחנים בכיפות שחורות. יש בדיוק מקום אחד שנשמח שתעצרו אותנו ברחוב כדי שנסביר לכם איך מגיעים אליו – נתב"ג.

תל אופן

יפה שהעירייה נותנת שירות לשכירת אופניים. היינו מעדיפים מלחמת חורמה בגנבי האופניים, אבל לא הכל תלוי בהעדפה שלנו. אז לפעמים אתם אומרים לעצמכם: למה שאני אלך ברגל מנורדאו לסנטר? אם אין לכם מינוי, שכירה חד פעמית תיקח לכם כרבע שעה, שזה, קסם, בדיוק זמן ההליכה שתכננתם להשקיע. אחרי שהצלחתם להתגבר על הביורוקרטיה הדיגיטלית ובחרתם זוג, סביר להניח שמשהו חסר בו. נגיד גלגל. או הגה. מעניין מה יהיה עם הרכבת הזאת באמת.

• מיוחדים
• מבאסים
• סוף העולם
• נורא והיום: כל מה שהופך את החיים בתל אביב לבלתי נסבלים
• רע