סיכומי שנה אמורים להיות דבר שמח, לא? אוספים את כל הרגעים הכי מעניינים ומשמחים שקרו השנה, מרכזים יחד כדי שנוכל לזכור את מה שנרצה, והלאה עם אופטימיות לעבר השנה הבאה. אבל מי בכלל רוצה לזכור את 2024? כל כך הרבה דברים גרועים התרחשו עד שקשה בכלל למנות אותם, וזה עוד לפני שהגענו למלחמה שלנו. העולם בהחלט הפך למדכא יותר, אבל אנחנו לא מוכנים להיכנס פסימים ל-2025. ניסינו בכל זאת לסכם כמה מהדברים הטובים והמעניינים שקרו השנה, כדי שבעתיד אולי נוכל לספר לאנשים כמה מופרע היה פה בשנה הזו.

>>כנראה שבנטפליקס שנאו את 2024 בדיוק כמונו

הסדרות הכי טובות של 2024

השמועות על מותו היו מוקדמות, ושוק הטלוויזיה של השנה האחרונה הצליח להניב לא מעט סדרות מצוינות שראויות לזמן שלכם, גם אם לא היתה סדרת מופת מובהקת. דירוג 20 הסדרות הכי טובות שלנו לובש חג ומתכנס לקראת סוף השנה עם דירוג מוחלט ודפנטיבי של 20 הסדרות הכי טובות מהשנה האחרונה. היתה מלחמה גדולה על המקום הראשון, אבל הלוחם הטוב ביותר ניצח.
לקריאת הכתבה המלאה

רגעי התרבות של 2024

למרות כל הכאוס העולמי בפחות או יותר כל תחום, עולם התרבות המשיך לפעול ולהנפיק לנו רגעים נהדרים ומוזרים כאחד. התאבססנו על אייל קטן, קנדריק ריסק את דרייק, המתחרים סיפק אווירה סקסית, והשיט-שואו המטורלל והמבדר שהוא מסע הקידום ל"מרשעת" – כולם כאן, ועוד 25 רגעים נוספים שנרצה, פחות או יותר, לזכור מהשנה הזו.
לקריאת הכתבה המלאה

רגעי המוזיקה של 2024

באגפי המוזיקה קיבלנו שנה מבולגנת אבל עמוסה לטובה ברגעים קטנים ומיוחדים (וגם אחד מזוויע במיוחד) שנזכור גם לשנים הבאות. היינו בראט, רקדנו הו-דאון עם ביונסה, נדלקנו על דואצ'י ורקדנו לצלילי שיר הלוויה על דרייק. בסוף אספנו 19 רגעים מהשנה המוזיקלית הזו, ולצערנו אחת מהם היא דידי.
לקריאת הכתבה המלאה

הסרטים הכי טובים של 2024

ביקשנו ממבקרת הקולנוע הוותיקה שלנו יעל שוב לאסוף את עשרת הסרטים שעשו לה את השנה, אבל היא לא יכלה להתאפק והמליצה על 11 סרטים שאתם חייבים לראות. ככה זה מבקרי קולנוע – רק רוצים לתת עוד ועוד.
לקריאת הכתבה המלאה

הפודקאסטים הכי טובים של 2024

שמענו גם לא מעט פודקאסטים השנה, כי זו אחלה דרך לברוח מהרעש שבחוץ. שיר ראובן לימדה אותנו איך לעשות דברים, אהרון גבע חרז לנו את הצהוב של עיתונות הבידור, הזדעזענו מיצירת המופת של קרן נויבך וצליל אברהם וצחקנו עם מתן חלק וטל פרידמן. וזה רק טעימה קטנה.
לקריאת הכתבה המלאה

הצילומים של 2024

טוב, זה לא אנחנו סיכמנו, אלא רק "עדות מקומית", האירוע החשוב לסיכום השנה של צילומי העיתונות והדוקו בישראל. ואוהו כמה שהיה מה לצלם. בכתבה שלפניכם תמצאו תמונות מהפנטות, כואבות ומזעזעות מהשנה האחרונה, וגם אם הן לא קלות תמיד לצפייה, הן עדיין העדות הכי מדויקת על השנה הארורה שעברנו.
לקריאת הכתבה המלאה

הדברים הטובים שקרו במסעדות ב-2024

כלומר, קרו יותר דברים רעים, אבל אנחנו העדפנו להתמקד במה שטוב: ההירתמות של מסעדות העיר, שובם של הסינבון והמטבח הצרפתי, כוכבי מישלן כחול לבן, עצם העובדה שעסקי אוכל נפתחים גם בשנה כזו ועוד סיבות לשמור על אופטימיות זהירה וטעימה.
לקריאת הכתבה המלאה

המסעדות הפופולריות ב-2024

הסיכום השנתי של אונטופו, אתר הזמנות המסעדות, הצליח לעשות לנו סדר בנוגע למסעדות היוקרה והקז'ואל שהכי אהבתם השנה. רשימת 15 המסעדות שהכי הרבה אנשים הזמינו אליהם מקום השנה אומנם לא כוללת מקומות שמגיעים אליהם על הדרך, כך שאוכל הרחוב לא נוכח, אבל היא כן מספקת קצת הבנה של הפופולריות למסעדות בתל אביב. וכן, הופתענו ממה שגילנו.
לקריאת הכתבה המלאה

המשלוחים של 2024

השנה הזמנו פחות משלוחים, כי המצב הכלכלי מלחיץ, ולמען האמת עלות האוכל+משלוח+טיפ+תפעול+החיים עצמם הפכו את הפרקטיקה ללא משתלמת. אבל זה לא עצר את וולט מלסכם את המשלוחים שכן הוזמנו, והיו שם כמה דברים שהפתיעו אותנו (כמו למשל, כמה חטיפים הוזמנו בערב הכתב"מים האיראני) וכמה דברים שלא (כמו למשל מה המנה הכי פופולרית בתל אביב).
לקריאת הכתבה המלאה

• סיכום 2024
• ❤ תרבות
• מוזיקה
• אוכלים שותים
• עדות מקומית
• וולט WOLT

הבלגן התרבותי הכללי ששנת 2024 ניחנה בו לא פסח על תעשיית המוזיקה, ובין שערוריות דביליות לפרשיות מחרידות, היו כמה רגעים שנזכור מהשנה הזו – לטוב או לרע. אלו הרגעים המוזיקלים החשובים, המעניינים וגם קצת המוזרים של השנה האחרונה.

>>הלם, שוק וזעזוע: "משחק הדיונון" היא הסדרה הכי אמיצה בטלוויזיה

הנשים חזרו לשלוט בפופ

סברינה קרפנטר, צ'אפל רואן, סיזה, צ'ארלי XCX, בילי אייליש, ליידי גאגא, דואה ליפה – אין ספק שזו היתה שנת הקאמבק לפסקה של מוזיקה מאת נשים ועבור נשים, וגברים שלא מסתדרים עם זה מוזמנים ללכת לארגז חול בצד ולשחק במכות כמו קדנריק ודרייק.

קנדריק ריסק את דרייק, ואז רקד לו על הקבר

זה כמעט לא נעים עד כמה מכת המחץ שסגרה את הביף בין קנדריק לדרייק היתה אפקטיבית. העולם רקד עם הראפר מקומפטון ש"הם לא כמונו", והקנדי-היהודי נאלץ לשנות כיוון קריירה. אח"כ קנדריק חתם את הסיפור עם מופע הפופ-אאוט החגיגי, איחוד הווסט קואסט, זכיה בספוט הנכסף של הופעת הסופרבול, וקצב הזה – בשנה הבאה הוא צפוי לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטנאי עם שיר דיס על המזרח התיכון.

הכל בראט

אין שום דבר ברולאאוט של Brat שלא היה פשוט מושלם – המיתוג, הסאונד, האנרגיה המאחדת, הרימיקסים, הלורד, המוזיקה והלב שלנו צ'ארלי XCX. אפשר בבקשה גם בקיץ הבא, כשנוכל לשמוח מדברים?

קאנטרי אפרו-אמריקאי במצעדים

ומעבר לים באמריקה של טראמפ, מהפיכה בעולמות הקאנטרי: שנים אחרי ש"Old Town Road" פרץ שוב את הסכר, האפרו-אמריקאים משתלטים על הקאנטרי החדש, וכהרגלם עושים את זה יותר גרובי. ביונסה שמה כובע קאבוי ועושה קאבר לדולי פרטון, שאבווזיי החזיר את להיט הראפ משנות ה-2000 Tipsy עם הלהיט שובר המצעדים שלו – ואם נוכל להמר לרגע, כנראה שזה העתיד האמריקאי המוזר שכולנו לא חיכינו לנו, אבל יאללה – אם כבר אנחנו פה, לפחות נהנה. כולם להיות טיפסי.

דייב גרוהל מאכזב את כולנו

אנחנו יודעים, אנחנו יודעים, לסמוך על מפורסמים שיהיו אנשים טובים זו טעות. אנחנו באמת יודעים יותר טוב מזה, אבל עם גרוהל באמת האמנו שהוא אדם טוב. אז נכון, לשמחתנו הוא לא חטף מי טו, אלא "רק" בגד באשתו והביא ילדה מחוץ לנשואים – אבל היי, זה הוא שטיפח תדמית משפחתית מתוקה, לא אנחנו. מקווים שהוא חושב טוב טוב על מה שהוא עשה.

טיילר דה קריאייטר מוריד את המסיכה

הדיוויד בואי של הראפ לא מפסיק להשתנות לנגד עיננו, וגם לאלבומו החדש "Chromakopia" הגיע עם דמות, סאונד ועולם חדש. המוטיב היה מסיכות, וההתפשטות הרגשית והאישית שלו באלבום היא מהיצירות היותר נוגעות ומיוחדות של השנה. אל תפסיק להשתנות טיילר, אנחנו אוהבים אותך בדיוק כמו שאתה.

The Last Dinner Party

מי היה מאמין, הרוק לא מת.

פרשת פי דידי

נו טוב, חייבים להתייחס גם לסיפור הכי גדול במוזיקה השנה. בין כל הקונספירציות והשמועות, הפרטים האמיתיים של הפרשה הדוחה הזו טרם התגלו במלואן, ולמרות שאף אחד לא באמת מופתע שפאף דדי הוא קריפ, אף אחד לא יכל לדמיין שהוא השטן עצמו. קשה לדעת איפה תיבת הפנדורה הזו תעצור, ואנחנו מפחדים על כל האמנים האהובים שלנו, שלא נגלה ש הפכו לאייל גולן.

לא הצלחנו להשיג כרטיס לאואזיס

היו הופעות גדולות, היו להיטים גדולים, אבל בסוף הרעש הכי גדול שייצר עולם המוזיקה היה רעש של לחיצות על F5. להקת הרוק הגדולה מהחיים הודיעה כי תתאחד בקיץ הבא – והריצה את ההמונים אל האתרים, ואל הניסיונות לרכוש כרטיסים. הסיפור הגדול באמת יקרה רק בשנה הבאה, אבל שובה של הלהקה הגדולה לתודעה בעזרת האיחוד, ועם השירים הקלאסיים ששבו אל גלי האתר. אבל כבר מעכשיו אנחנו שוב שואלים – מה זה לעזאזל וונדרוול?

דואצ'י עוד תעקוף את כולם

אם האלבום/מיקסטייפ הנהדר של ראפרית האדירה הזו לא זוכה בגראמי אחרי קמפיין ההופעות של החודשים האחרונים, אפשר להפסיק לחלק פרסים. היא הדבר הגדול הבא, אבל לגמרי קורית ממש עכשיו.

כולם אנטישמים

כאילו, גם אנחנו נודה שיש את כל הסיבות לביקורת על יהודים, אבל וואלק הגזמתם.

העונה השנייה של "זורמים" עשתה שיעורי בית

לאטו, די ג'יי חאלד ובמיוחד לודקריס עושים עבודה ממש טובה בלהיכנס לנעליים הגדולות שהשופטים הקודמים השאירו בתכנית הריאליטי-ראפ של נטפליקס, ולמרות שהמתחרים מהעונה הקודמת היו משמעותית טובים יותר, העונה עצמה הרגישה הרבה יותר מהודקת. אורחים מטורפים כולל באסטה ריימס ואמינם וההפקה לא פחדה לנסות דברים חדשים, וכך "זורמים" ביססה את עצמה בתור תחרות השירה היחידה בטלוויזיה שמעודדת ומטפחת יצירות מקוריות. הפורמט עדיין לא מפוענח עד הסוף, אבל כמו כל ריאליטי טוב – זאת תכנית שמגששת את דרכה, עושה התאמות ומפיקה לקחים.

נחשו מי חזר? אמינם. זה אמינם

הילד הלבן הרע של הראפ החליט שהגיע הזמן לסגור מעגל ולהרוג את דמותו של סלים שיידי, אחת ולתמיד. או שאולי לא? לא הצלחנו להבין לגמרי, כי האלבום קונספט שיצא לו לא היה כל כך קונספטואלי, אבל זה בהחלט היה הכי טוב ששמענו ממנו מזה לא מעט שנים. הודיני הפך ללהיט והזכיר שגם אם הוא צריך להיעזר בקצת AI, הוא עדיין יכול להישמע כמו עצמו.

קייטי פרי דווקא לא חוזרת

ניסיון הקאמבק הכושל של השנה כלל כל כך הרבה טעויות ומוזיקה לא טובה עד שבאמת מביך להיזכר – החל מהעבודה עם ד"ר לוק, החלאה שהואשם בתקיפת המוזיקאית קשה, ודרך הניסיון לעשות איתו להיט פמיניסטי(!?), הכל הרגיש כל כך קרינג'י. כנראה שזו היתה הדרך היחידה שלה להפוך שוב לרלוונטית – להפוך לנבל בעל כורחה.

בדיחת התנקשות של טוניישס די

זה כל כך מטופש עד שזה מצחיק: קייל גאס, השותף של ג'ק בלאק ללהקת טוניישס די, עומד על הבמה ומכבה נרות על עוגת יום הולדת. "תביע משאלה קייל", אומר לו בלאק. "אל תפספסו את טראמפ בפעם הבאה". פוו. הבדיחה הדבילית הזו על ניסיון ההתנקשות בטראמפ סיבכה את שני חברי הלהקה, שנאלצו לבטל את המשך סיבוב ההופעות שלהם, ולרגע אף נראו כאילו הם מתפרקים. מאז הבנו שהם רק יצאו לפגרה, שזה מתאים, כי כל הסיפור הזה באמת מפגר.

לינקין פארק חוזרים עם זמרת חדשה

הנה אירוע שלא הופיע בהימורי הבינגו שלנו: להקת הרוק-ראפ של תחילת שנות ה-2000 התקמבקה עם אלבום חדש וסולנית חדשה, 7 שנים לאחר התאבדותו של צ'סטר בנינגטון. ובאופן ממש מפתיע, זה לא היה גרוע. אמילי ארמסטרונג היא נוכחות ווקאלית מרשימה, שגם אם לא מגיעה לעומקים האפלוליים של הסולן המקורי, מביאה צבע אחר ומרענן ללינקין פארק. זה לא יחזיר אותם לתהילה, אבל נחמד לראות שהם ממשיכים הלאה עם אלבום חדש.

סופו של צ'יילדיש גמבינו

תסמכו על דונלד גלובר שירים יצירה מורכבת ומסובכת שאף אחד לא יבין, אבל כולם יכולים להינות ממנה. את סבב הצ"יילדיש גמבינו – פרסונת הראפ שהוא מפתח ב-15 השנים האחרונות – הוא סיים עם "Bando Stone & the New World", פסקול לסרט הרפתקאות פוסט אפוקליפטי שעדיין לא יצא, אבל נהנינו מכל רגע, ונשקר שהבנו הכל.

ליאם פיין מוצא סוף טראגי

עוד קורבן של תעשיית המוזיקה, עוד סיפור שיעשו עליו ביופיק דרמטי ולא ילמדו דבר.

דייב בלאנט לא מצליח להניח את הכוס שלו

הטרנד הדבילי שהכי אהבנו השנה הגיע רגע לפני הסוף – גבר במשקל 250 קילוגרמים ששר על התמכרות הפרומטוזין שלו בדרך הכי מדבקת שיש. וזה נכון שהסיפור הפך לויראלי בזכות הגודל המאסיבי של בלאנט וההופעה בה נראה שהואבאמת לא מצליח להניח את הכוס, אבל אחרי שמתעלמים מהביזאר – זה ממש שיר טוב.

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• חדשות מוזיקה
• סיכום 2024

נטפליקס השתלטו על תרבות ה"רוסט". מופעי העקיצות הקומיות – שלא לומר בדיחות אכזריות – זכו לרנסנס תרבותי במהלך תחילת שנות ה-2000 בזכות רשת קומדי סנטרל, אבל בשנים האחרונות דווקא שירות הסטרימינג הפופולרי החליט להשתלט (גם) על מופעי רוסט. "הרוסט של טום בריידי", "רוסטים היסטוריים" ולמרבה הצער גם "האחים ג'ונאס: קטילה משפחתית" לקחו את הפורמט האהוב, והתאימו אותו לתרבות הפופ, לעיתים באופן מוצלח ולרוב ברמת סדרת נטפליקס גנרית. אבל לרוסט הזה חיכינו כל השנה.

>>לא רואים בעיניים: דירוג 20 הסדרות הטובות ביותר של 2024

הרוסט השנתי של נטפליקס בהובלת ג'ף רוס, הרוסטמאסטר האחד והיחיד, חזר גם השנה. ומשום מה, ג'ון סטיימוס שם בתור מתופף. קוראים לו "חורכים את השנה: הרוסט של 2024", אבל ספק אם הוא קפץ לכם במסך הבית, כי נכון לעכשיו הוא מתחבא בספריית נטפליקס ללא תרגום – אולי כי לוקח זמן לתרגם כל כך הרבה משחקי מילים שנונים. אבל הוא שם, גם אם לא תמצאו אותו בחיפוש באפליקציה. וכל מה שצריך כדי לראות אותו זהללחוץ ממש כאן.

בפנים מצפה לכם מופע המורכב מרצף הופעות קצר אך קולע של קומיקאים שצולים את השנה האחרונה, לרבות כל הפרשיות שבה. אם אתם לחוצים על מה יגידו עלינו, אנחנו יכולים להרגיע אתכם שג'ף רוס הוא יהודי טוב ואוהב ישראל, כך שבמקסימום תקבלו בדיחה על החמאס. אבל אף אחד לא מתכוון לחסוך בעלבונות פה – בין הקומיקאים המשתתפים כאן תמצאו אחד שמגלם את פאף דדי כברמן (שמכין דרינקים מבקבוקי שמן תינוקות), את ג'ו ביידן (שמבקש מדידי 'דרינק בלי עניינים מצחיקים' בתמורה לחנינה), וגם אחד שמגלם את בריאן תומפסון, המנכ"ל של חברת הביטוח UnitedHealth Group שנרצח בתחילת החודש. טו סון? אין פה דבר כזה. לכאן מגיעים כדי לצחוק על הכל, כי אחרת נבכה.
חורכים את השנה: הרוסט של 2024,עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• קומדיה
• סיכום 2024

נימה חמצמצה התלוותה למרבית סיכומי השנה הטלוויזיוניים שפורסמו בשבועות האחרונים. הטענה המרכזית שהדהדה בצורה כזו או אחרת מבעד לטקסטים הייתה ש-2024 לא הציגה אף "סדרה גדולה" או "סדרת אירוע" שכל העולם התאחד סביבה בחגיגת באזז צוהלת, ובמקום המגה-סדרות של תור הזהב קיבלנו אסופה של סדרות טובות שלא הותירו חותם עמוק, אולי גם בגלל שביתת התסריטאים והשחקנים הארוכה של השנה שעברה, אולי בגלל המשבר בענף הסטרימינג שהוביל לקיצוצים מכל הבא ליד. זאת תיאוריה מעניינת אך שגויה מאוד. קרה כאן משהו אחר לגמרי.

>> תקשיבו טוב: 13 הפודקאסטים הישראלים שהכי אהבנו ב-2024
>> סרט ניצחון: 10 סרטי הקולנוע הכי טובים של 2024 (ועוד אחד לנשמה)

מאז סוף העשור הראשון של האלף נשמעים הספדים לכבוד סיום העידן המוזהב של הטלוויזיה, ובכל פעם מחדש מתברר שהשמועות היו מוקדמות. זה לא שענקיות הסטרימינג הפסיקו השנה לנסות לייצר סדרות שידביקו את כל העולם למסך. זה שהן ניסו לא מעט ופשוט נכשלו. אפשר היה להרכיב רשימה נוספת רק מהסדרות שהבטיחו להיות הדבר הגדול הבא ולא נכנסו אפילו לדירוג הסופי שלנו, כולל "אדוני האוויר" של שפילברג והנקס, "בית הדרקון" ו"טבעות הכוח" המושקעות ועתירות הבאזז, "בעיית שלושת הגופים", "אווטאר: כשף האוויר האחרון" ו"וואן פיס" של נטפליקס או "חולית: הנבואה" של HBO. חלקן הביאו את המאסה של הצופים אבל לא את הפרסים ואת הביקורות המפרגנות, חלקן להפך, אבל כולן הפקות שהיו גורמות לנו לפעור עיניים בתדהמה מוחלטת לפני עשור.

מה השתנה? זה נושא למאמר ארוך ומשעמם יותר, אבל בגדול – הכל. גופי השידור השונים פונים יותר ויותר אל נישות ספציפיות של צופים, מטרגטים את חובבי הז'אנרים הפופולריים בתכנים שמיועדים קודם כל להם ורק אחר כך לקהל רחב יותר, הדאטה והאלגוריתמים מכתיבים לא מעט מקבלת ההחלטות, והתוצאה היא נוף טלוויזיוני מנופץ לרסיסים ונטול מרכז שמושך את כל הפוקוס. זה לא בהכרח דבר רע. זה רק אומר שאם ברשימות מסוימות "התעשיה" ו"Hacks" הן סדרות השנה, אצלנו הן אפילו לא ברשימה, לא כי הן לא מצוינות אלא כי הן נמצאות ביקום טלוויזיוני אחר שאנחנו מבקרים בו פחות. יכול להיות שזה עניין זמני ויכול להיות שהפרגמנטציה הזאת היא השחור החדש. אנחנו מהמרים על האפשרות השנייה.

בהמשך למגמה הזאת אפשר לסמן גם את הדומיננטיות המרשימה של אפל TV+, שירות הסטרימינג הקטן והעשיר מקליפורניה שחתום על 7 מתוך 20 הסדרות הטובות של השנה בדירוג שלנו. זה מחזק את התזה כמובן: המון המון טלוויזיה מעולה שהמון המון אנשים לא רואים. ערימות של סדרות מבריקות שכלל אינן נגישות לרוב האוכלוסיה. בשלב זה עדיין לא לגמרי ברור מה יוצא לענקית האייפונים מההשקעה המסיבית שלה בתוכן סדרתי, אבל כל עוד יוצאות לנו מזה כל כך הרבה סדרות מקוריות ומעולות, לא באמת אכפת לנו. אם ככה נראית שנה בינונית של טלוויזיה, אנחנו לא רוצים לדעת איך תראה שנה טובה (בשיא הרצינות, אין לנו מספיק שעות ביממה לכל הטלוויזיה הזאת גם ככה).

20. שוגר // אפל TV+

אין סדרה שמדגימה טוב יותר את מה שדיברנו עליו בפתיח. אם "שוגר" הייתה מוסטרמת בנטפליקס, כל העולם היה מדבר עליה (כמו נגיד על "ריפלי" האפקטיבית אך סתמית שלא נכנסה לרשימה). מעשיית הניאו-פילם-נואר בכיכובו של קולין פארל היא טלוויזיה באוקטן גבוה שמתחילה כמותחן בלשי ומתפתחת למשהו שונה לגמרי עד לסצנת הסיום שומטת הלסתות שעלתה לסדרה באובדן אמון של צופים רבים. בזמן שכולם מתבכיינים על שובן של הסדרות האפיזודיליות הגנריות, קיבלנו כאן פצצה של מקוריות לפרצוף שחותרת תחת הז'אנר בו היא פועלת.

19. הדיפלומטית // נטפליקס

זאת הייתה שנה לא רעה בכלל לסדרות המקור בנטפליקס, בניגוד לנהי הכללי, עם הרבה יותר ניסיונות לפרוץ את נוסחאות האלגוריתם ולייצר סדרות קצת אחרות ("קאוס", "אריק", "האחים סאן" ו"בעיית שלושת הגופים" שכמעט נכנסו לרשימה). אבל בסוף זאת העונה השנייה של "הדיפלומטית" שבאמת הראתה ניצוצות של טלוויזיה מתור הזהב, עם כתיבה איכותית ומושחזת ברמה שכבר כמעט ולא נתקלים בה ועלילה מהודקת של שישה פרקים מסחררים שעשו חשק לעוד המון. כבר לא עושים טלוויזיה כזאת? אבל הנה, עושים.

18. נאמנות כפולה // HBO

אחת הסדרות הכי אנדרייטד של השנה, שתקופח כנראה קשות גם בעונת טקסי הפרסים הקרובה. "נאמנות כפולה" היא טלוויזיה גדולה באמת, עיבוד מבריק לספרו רב המכר של וייט ת'אן נויין שמספר את סיפור מלחמת וייטנאם מנקודת מבט וייטנאמית, שהוא גם מותחן ריגול תקופתי היסטורי וגם קומדיה שחורה ופרועה על המלחמה ההיא, עם רוברט דאוני ג'וניור בארבעה תפקידי משנה אדירים של ארבע דמויות שונות ששוות ארבעה פסלונים מוזהבים לפחות. לא ייאמן שנותנים לכם ממתק כזה ואתם עוד מתבכיינים.

17. אייל קטן // נטפליקס

הלהיט המפתיע של נטפליקס הצליח לגעת בעצב חשוף בחברה שאנחנו מעדיפים להתעלם ממנו, אבל כמו תמיד נושך לנו בתחת. ריצ'רד גד, שהפך את סיפור ההטרדה שחווה להצגה, שהפכה לסדרה, שהפכה לכרטיס הישיר שלו להוליווד. הסדרה שיצר, עם זאת, היא הכל חוץ מהוליווד – קטנה, חשופה וחסרת פחד לגעת בנושאים שמתרחקים מהם לרוב. האירועים שנולדו בעקבות הסדרה – חשיפתה של מרת'ה האמיתית והריאיון המחריד אצל פירס מורגן – העלו שאלות מוסר לא נוחות, אבל לא מחקו את ההישג הטלוויזיוני המרשים. נשלח מהאייפון שלנו.

16. ארקיין // נטפליקס

ההוכחה האולטימטיבית לכך שאם בנטפליקס ממש רוצים להתעלות מעל הבינוניות של רוב התוצרת שהם מספקים – זה ממש אפשרי. כל מה שצריך זה להשקיע 250 מיליון דולר בסדרת האנימציה הכי יקרה בכל הזמנים. אבל ההשקעה משתלמת: "ארקיין" היא פלא טלוויזיוני נהדר, לא רק אנימציה מרהיבה וחסרת תקדים אלא גם עולם בנוי היטב, עלילה מסעירה ודמויות מעוררות הזדהות ובעלות נפח ועומק, וגם אם לא שמעתם מימיכם על משחק המחשב שבעולמו היא מתרחשת תוכלו להתחבר אל האנרגיה המתפרצת שלה ללא כל קושי. כך נראית הטלוויזיה של העתיד.

15. סילו // אפל TV+

אפל TV+ כבשה השנה סופית את הנישה הרווחית והפופולרית של סדרות המד"ב, אבל מה שמעניין זה *איזה* סדרות מד"ב בוחרים שם בקופרטינו להביא אל המסך: סדרות בוגרות, מורכבות ורבות רבדים שאיכשהו המד"ב תמיד קצת שולי בהם ובמרכז עומדת הנפש האנושית עצמה. "סילו", שמבוססת על הספרים האיכותיים מאוד של יו האווי, הציגה עונה שנייה אפילו טובה יותר מהראשונה – רבקה פרגוסון פשוט נהדרת בתפקיד הראשי – והתבססה כתעלומה הפוסט-אפקוליפטית המובילה של השנה שמציגה שאלות רלוונטיות ביותר על אנושיות, על אמת ועל כוח, בלי להתחנף עם התשובות אפילו לרגע (ואתם לא תאהבו את התשובות).

14. שרינקינג // אפל TV+

זאת לא הייתה שנה גדולה לקומדיות – כמו כל העשור האחרון בעצם – אבל העונה השנייה של "שרינקינג" עם הדואו הנפלא הריסון פורד וג'ייסון סיגל, הייתה קומדיה טלוויזיונית במיטבה. הדמויות הבשילו, הפסיכולוג האבוד שהתחיל להגיד אמת למטופליו הפך ליותר מסתם גימיק שמניע את העלילה, והיוצר ביל לורנס הראה שוב כמה עמוק הוא מבין את נפש האדם וכמה יפה הוא יודע ללטף אותה. סדרת הפיל-גוד של השנה, בשנה שבה לא היה שום דבר להיות פיל-גוד לגביו? אתם אמרתם. אה לא, זה אנחנו.

13. קוף רע // אפל TV+

הסדרה השנייה של ביל לורנס במצעד שלנו השנה מוכיחה שהנוסחה פשוט עובדת – קומדיה טובת לב עם שחקן קומי שפעם אהבנו, בניית עולם צבעונית והמון חיבוקים בסוף. "באד מאנקי" מרוויחה נקודות בונוס בזכות שני אלמנטים: נופי ואווירת פלורידה ואיי קיז, שמספקים מסך עשן נוסף לטובת תחושת המעשייה שהסדרה מטיילת בה; והשחקן ווינס ווהן, שפחות או יותר מחזיק את הסדרה כולה עם החיוך הכריזמטי העייף שלו. זה לא ששחקני המשנה כל כך טובים, כמו שווהן גורם לכל מי שאיתו בסצינה להיראות חמוד ושנון יותר, ותסריט שמערבב בלשות ומיסטיקה עם קומדיה מחוייכת הופך את העונה הראשונה הזו לממתק משובח שתחסלו תוך רגע.

12. הבנים // פריים וידאו

גם בעונה פחות מצטיינת – בין היתר כי היא פשוט הכינה את השטח לקראת העונה הסופית (וגם המשכי הפרנצ'ייז) – "הבנים" הצליחה להישאר, באופן מוזר, הסאטירה הכי רלוונטית לחיינו. נכון, משיכות המכחול הסאטיריות היו קצת גסות השנה, אבל מי שרק עכשיו הבין שהומלנדר הוא דימוי לטראמפ לא צריך לצפות בסדרה כזו מדממת, כי היא למבוגרים בלבד. והמבוגרים? סוף סוף יש הזדמנות להתלהב כמו ילדים מאלימות קומיקסית מזויפת, אבל להזדעזע כמו בני אנוש שפויים מתהליכים חברתיים אמיתיים לגמרי. העובדה שהיא לגמרי חזתה את ניסיון ההתנקשות הפוליטית בטראמפ (בפרק ששודר ממש ימים לאחר האירוע) רק מעידה על הרלוונטיות שלה. אנחנו רק תוהים אם לאור ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות, עכשיו העונה האחרונה תסתיים עם ניצחון של הומלנדר. זה הרי מה שהעם רוצה.

11. תרגיע // HBO

לארי דיוויד אוהב לסגור מעגלים, ואף אחד לא היה מופתע מכך שהעונה האחרונה של הסדרה האמיתית שלו על כלום נסגרה בסגירת מעגל עם הסדרה שבנתה אותו. הממזר הגאון הזה שוב עשה לנו קטע, עם עונה שהתחילה בכלל עם קריצה אקטואלית, התגלגלה בין עימות היסטרי עם קונאן אובריין, דייטינג עם סיינה מילר וקורונה עם הבוס, ברוס ספרינגסטין. אבל הקטנוניות אותה קטנוניות, ופרק הסיום המושלם מספק תשובה אייקונית לטענות נגד פרק הסיום של "סיינפלד", כך שקיבלנו בדיוק את הסיום שחלמנו עליו. אין לנו מה להתלונן, אבל בגלל שלמדנו מלארי שתמיד יש מה להתלונן, בכל זאת נעשה זאת – למה אתה מסיים? 12 עונות זה לא מספיק.

10. חומר אפל // אפל TV+

דרמת היחסים הכי טובה שראינו מזה שנים, סיפור אדיר על אהבה של גבר לאישה שמסתתר מאחורי מעשיית מד"ב חכמה על עולמות מקבילים, ובעיקר יצירת "דלתות מסתובבות" שתגרום לכל צופה להביט לאחור על חייו ולהרהר בהחלטות שעשה בצמתים שבהם חלף בדרך – וכמה סדרות טלוויזיה אתם מכירים שמסוגלות לעשות דבר כזה? "חומר אפל" (שמבוססת גם היא על רומן מד"ב מבריק, כמו רוב הסדרות הטובות של אפל TV+) היא גם תצוגת משחק מופתית של ג'ואל אדגרטון וג'ניפר קונלי בתפקידים הראשיים, והיא סוחפת ומרגשת, מורטת עצבים ומהממת ביופיה החזותי והפנימי. האהבה תנצח (סליחה על הספוילר).

9. פולאאוט // פריים וידאו

זוכרים איך פעם אמרו שאי אפשר לעשות סדרה טובה על בסיס משחק מחשב? חחחח, גוד טיימז. אחרי ש"האחרונים שבינינו" עשתה לעולם בית ספר לעיבוד טלוויזיוני מעולמות הגיימינג, באה "פולאאוט" ופותחת את הקולג' הכי כיפי ליצירה בז'אנר. העולם הפוסט-אפוקליפטי הצבעוני והפרוע שהיא מציגה הוא מין תמונת מראה של "סילו" (במקום ה-15 במצעד הזה), ולמרות שהיא סדרה אלימה מאוד היא גם סדרה מצחיקה מאוד וחריגה בנוף הדיסטופי המדכא שהשתלט על הטלוויזיה. כן, העתיד יהיה גרוע, אבל זה לא אומר שלא נהנה קצת.

8. ג'רוד // HBO

"תוכנית הריאליטי של ג'רוד קרמייקל" היא מהפיכה שקטה של ממש. סדרת ריאליטי שחותרת תחת הרעיון הבסיסי של ריאליטי, ואיכשהו דווקא בזכות זה מראה מציאות הרבה יותר אמיתית. כי במקרה הזה, ג'ורוד הוא לא רק המתחרה, אלא גם האח הגדול של עצמו – ודווקא בזכות זה הוא שם את החיים האמיתיים שלו מול המצלמות, שבעצמן מתנהגות כמו הזבוב בחדר שלא מפסיק להציק. מוידויי האהבה בפני טיילר דה קריאייטר, דרך ההופעה המסתורית של (כנראה) בו ברנהם בפנים מכוסות ועד להתמודדות הכי פתוחה של הקומיקאי שיצא מהארון מול הוריו ההומופוביים, ריאליטי מציאותי כזה עוד לא ראיתם.

7. פארגו // דיסני+/FX

העונה החמישית כנראה החזירה לאחים כהן את הגאווה בסדרת האנתולוגיה שנבנתה על בסיס סרטם. העניינים שוב מסתבכים בפארגו, רק שהפעם במרכז הסיפור החוק לא בהכרח בצד הנכון. או לפחות, איש החוק רוי טילמן – אולי הנבל הכי מלחיץ בסדרה, דווקא בזכות השקט הסטואי והמוסרנות העתיקה שלו. ג'ון האם נותן הופעה שמזכירה עד כמה הוא שחקן עצום (ואיזה פירסינג!), כשמולו ג'ונו טמפל מהפנטת כדורותי ליון, דמות שאפשר להגדיר רק בתור אמא לביאה, וג'ניפר ג'ייסון לי שסוגרת מלחמת מינים במאבק מוחות. לצד דמות פראית ומלחיצה על תקן הרוצח, הכאוס של פארגו בעונה הזו היה מושלם עד טיפת הדם האחרונה.

6. הדב // דיסני+/FX

לא נהיה מופתעים אם העונה השלישית והניסיונית של "הדוב" לא הצליחה לגעת בכולם, ולמען האמת – זה אפילו קצת משמח. אחרי שהפכה ללהיט מוצדק בעונה ראשונה שהקפיצה את קצב פעימות הלב שלנו, ועם עונה שניה מסחררת שצולמה עוד לפני ההצלחה, העונה השלישית ניסתה דווקא להנמיך את להבות ההייפ סביב הסדרה, כאילו להזכיר את הלב האמיתי שלה, שזה האוכל והאנשים שעושים אותו. הסיבה לכך אולי קצת טכנית – העונה נוצרה וצולמה יחד עם הרביעית, כך שהנסיוניות היתה דרך למלא את הבטן עד שתגיע המנה העיקרית – אבל התוצאה היא עונה שמתעלמת מרצון הצופה, וגולשת למה שמעניין את היוצרים. ובכנות? זה מעניין יותר מכל מערכת יחסים שיכולים לנסות להדביק על כרמי.

5. מר וגברת סמית // פריים וידאו

יש כל כך הרבה סדרות שמבוססות על סרטים כיום בהוליווד, שבאמת הופתענו שדווקא זו שמבוססת על סרט בינוני של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי תהפוך להיות הממתק הכי טעים של השנה. אבל דונלד גלובר ופרנצ'סקה סלואן לקחו את הבסיס הרעיוני של הסרט המקורי, הפכו אותו על ראשו ויצרו סדרה שמצליחה להגשים את החזון שבכלל הוליד את הסרט – קומדיית אקשן רומנטית שקולעת לכל המגדרים. גלובר ומאיה ארסקין פשוט נפלאים בתור הזוג המרגל, והמבנה האפיזודיאלי שמקביל כניסה לעולם הריגול לדייטינג משאיר אותה מפוקסת על המטרה. גם אם הטוויסט בסיום די צפוי (במיוחד למי ששמע על הסרט), הביצוע פשוט מושלם. בעונה הבאה נקבל מר וגברת סמית חדשים, ומסתמנת פה התחלה של אנתולוגיה מהחלומות.

4. סוסים איטיים // אפל TV+

גם בעונה הרביעית שלה "סוסים איטיים" הייתה אחת הסדרות הכי טובות שאפשר למצוא על איזשהו מסך, שומרת על רף האיכות הגבוה שלה ומרימה אותו בפרק סיום העונה לגבהים חדשים. חבורת הריג'קטים של ה-MI5 ממשיכה להסתבך בהרפתקאות ריגול מסמרות שיער, גרי אולדמן ממשיך לשרטט את ג'קסון לאמב כאחת הדמויות הגדולות בתולדות הטלוויזיה והאנסמבל שסביבו ממשיך להשתדרג מעונה לעונה. ולמרות שהכל מאוד שנון ובריטי ויש רק שישה פרקים בעונה – זאת לגמרי סדרה שצריכה לסתום את הפה לכל מי שמקשקש על "סוף תור הזהב בטלוויזיה".

3. הפינגווין // HBO

בין גנגסטרים רגשניים ומאפיונרים נעלמים, היינו צריכים את אוסוולד קובלפוט כדי להזכיר לנו שלפעמים הדבר הכי כיף בעולם היא סרט מאפיה טוב. גם אם המאפיה בגות'אם האפלה של מאט ריבס, כל האלמנטים הקלאסים נמצאים שם, בתוך סיפור עלייתו ונכלוליותו של אוז. מוטיב הבאטמן הקומיקסי נעלם בתוך הסדרה כמו שקולין פארל נעלם לתוך האיפור, והסיפור הסוחף – כמו הופעות משגעות של פארל וכריסטין מיליאוטי – הופכים את הסדרה הזו ליצירה הכי מעניינת של DC מאז "פיסמייקר". והסיום הכואב רק מעביר עד הסוף את הנקודה, שזו דמות נבל שאנחנו באמת יכולים לאהוב, בדיוק כמו הנבלים הטובים ביותר.

2. סאני // אפל TV

הבשורות הרעות הן שלמרות שאפל מייצרים סדרות נהדרות, הם גם מחסלים אותן פעמים רבות אחרי עונה אחת, כך שלא נקבל המשך לעונה הראשונה והנהדרת של "סאני", סדרה שעוסקת בקשר בין רובוטים לאנשים, אבל בעצם מדברת על אנושיות. ראשידה ג'ונס וסטודיו הפלאים A24 בנה סדרה שנראית כמו עוד פוביה מ-AI, אבל מתעצבת לתעלומה אנושית להפליא עם דמויות שבאמת בא לכם לחבק, כולל (חלק מ)הרובוטים. מתי בפעם האחרונה ראיתם קומדיה שחורה לבבית כל כך? אז נכון, אנחנו לא נקבל פיתרון לשאלה על גורלו של בעלה, אבל הרגעים שתבלו עם סוזי וסאני ביצירה המיוחדת הזאת ישארו איתכם זמן רב. בגדול זה פרק המראה השחורה הכי מתוק שראינו.

1. שוגון // דיסני+/FX

בזמן שכל העולם מחפש את "משחקי הכס" הבאה בכל מיני ספרי פנטזיה ומיתולוגיה, דיסני ו-FX מצאו אותו בספר מ-1975 על יפן של המאה ה-16. "שוגון" של ג'יימס קאלוול, שכבר הפך למיני-סדרה מצליחה מאוד ב-1980, נוצק מחדש כדרמה טלוויזיונית ספקטקולרית, מרהיבה חזותית, נטולת פגמים כמעט בכל הקשור לעיבוד היצירה ובניית הדמויות והמתח הרגשי. ערימות הפרסים שימטירו עליה בטקסי הפרסים מגיעות לה לחלוטין. יהיה מעניין (מאוד) לראות איך מתכוונים יוצריה למתוח אותה לעונה שנייה ושלישית בלי להתבסס על הספר (שמסתיים בנקודה שבה הסתיימה העונה הראשונה). לא היינו מהמרים עליה בתחילת השנה, אבל במבט לאחור לא הייתה השנה סדרה בקנה מידה כזה שהצליחה לעמוד כך ביומרות של עצמה. איזה יופי.

• סיכום 2024
• הסדרות הכי טובות
• המסך
• סדרות מומלצות

עזבו אתכם מסיכומי שנה שמנסים לעודד אותנו – היתה שנה רעה, זה הסיכום. אבל בכל זאת היו בה כמה רגעי תרבות מהעולם שנרצה לזכור ממנה, גם אם נדחיק את כל השאר. אלו 29 רגעים כאלו, בתקווה להרבה יותר בשנה הלועזית הבאה.

>>

בראט סאמר

על איכותו של Brat ושני נספחיו – גרסה מורחבת עם עוד שירים ואלבום הרמיקסים שחלקם כבר שונים לגמרי מהמקור – אין צורך להכביר במילים, בעיקר כי ליטרלי כולם עשו את זה כל הקיץ. אבל שווה לציין לטובה גם את הקיץ ואת החגיגה שנוצרה סביב בראט כאלבום, כסגנון עיצובי או כדרך חיים.

ביונסה פוזלת לקאנטרי

היו לה גם כל מיני הסברים אישיים ומעצימים (נניח) להחלטה, אבל בסופו של דבר היא עשתה את זה כי, נו – היא יכולה ורוצה. לכובעי בוקרים לא היה כזה מומנט מאז הימים היפים של ״הר ברוקבק״, אז אנחנו מניחים שתודה ביונסה.

אולימפיאדת פריז 2024

מסתבר שככה נראית ההפוגה האסקפיסטית ההולמת לתקופה – פאזל של אינספור סיפורים קטנים, חלקם מרגשים על אמת (עוד סבב נצחונות של סימון ביילס), אחרים מצחיקים (האובססיה לצ׳וקלט מאפינס בבופה של הכפר האולימפי) וכמה שמוזר להיזכר שאשכרה קרו (כל דבר שקשור לסנופ דוג). בין שלל התחרויות והענפים שנפלנו עליהם במקרה בטלוויזיה היו גם כמה רגעים אייקוניים שלא צריך לעקוב אחרי שום מקצה כדי להבין אותם – נניח, הקראש הקולקטיבי של חצי עולם על הצלפית הדרום קוריאנית שכמו נשלפה מסרט מד״ב ו/או הצלף הטורקי שנראה כמו דוד ששכחתם את השם שלו בחתונה, אוהברייקרית האוסטרלית שקפצה כמו קנגרו.

סברינה קרפנטר עושה ״המוות נאה לה״ ב-Taste

קרפנטר אוהבת רפרנסים, בפרט לקולנוע, והטוב שבהם היה הקליפ הזה בהשתתפות ג׳נה אורטגה. אה, ואם כבר מדברים על ג׳נה אורטגה…

חוזרים לליפסינק ב-״ביטלג׳וס ביטלג׳וס״

סרט ההמשך ללהיט המוקדם של ברטון היה מהנה ומטופש באופן כללי, אבל השיא ללא ספק התרחש כשהבמאי הצדיע לסצנה הזכורה מכל של הסרט המקורי. במקום הארי בלפונטה קיבלנו הפעם את דונה סאמר והביצוע האמוציונלי שלה ל-MacArthur Park ובמקום סצנת רדיפה בארוחת הערב – ניסיון מוזר למחווה רומנטית של ביטלג׳וס כלפי לידיה. התוצאה היא ברטון במיטבו – מצחיקה, פריקית, קצת מצועצעת ומבוצעת מכל הלב.

כולם מדברים על ״אייל קטן״

ובתכלס בצדק – המיני סדרה בהשראת סיפורו האמיתי של ריצ׳ארד גאד הצליחה להיות מותחת ומפחידה באותה מידה שהיא הייתה מורכבת, עצובה וחכמה. וכן, הדמות של מרת׳ה עמוקה יותר מהבדיחות הקלות על שגיאות הכתיב המצחיקות במיילים, אבל גם הבדיחות עבדו עלינו לא רע.

בייבי לזניה נשדד באירוויזיון

אם שאלתם את עצמכם פעם איך היה נשמע השילוב בין ראמשטיין לתרבות אירופאית מסורתית ובדיחות על חתולים, הנציג הקרואטי לאירווזיון 2024 סיפק את התשובה, והיא הייתה ממש קאצ׳ית. בסופו של דבר הוא הגיע רק למקום השני והפסיד את הגביע לנמו משוויץ, אבל את הלב שלנו הוא קנה כבר בבחירת השם.

דואצ׳י כובשת את הטייני דסק ואת כולם

למוסד המוזיקלי מבית NPR היה ליינאפ היסטרי לגמרי השנה (בילי אייליש, קאהלני, סברינה קרפנטר, הוט צ׳יפ, דואה ליפה הקאסט של וויקד, המגנטיק פילדס, שילה אי וצ׳אקה קאן הם רק חלק קטן מאורחי 2024), אבל ההופעה המחשמלת של דואצ׳י היא אחת שראויה להיחקק בדברי הימים של הפורמט. מי שעוד לא ניסה – לטיפולכם הבהול, ואז רוצו לראות את ההופעה שלה אצל סטיבן קולבר ובג'יניוס ותמצאו ראפרית חדשה להתאבסס עליה.

פרשת פי דידי

למרבה הצער, מכל האירועים ברשימה הזו זה כנראה האחד שימשיך ללוות אותנו הרבה אל תוך העתיד, ולו רק כי״מסיבת דידי״ כבר הפך לביטוי שגור (ואף מילה על מה שקרה לצמד המילים ״שמן תינוקות״). חודשים עברו מאז שהסיפור הזה התפוצץ ועדיין נראה שרב הנסתר על הגלוי ושלא מעט ממה שכבר ״גלוי״ הוא יותר שמועות שרצות בטיקטוק מאשכרה מידע, אבל כנראה שאלפיים סרטי טרו קריים ושאר דוקומנטריים בשקל כבר בדרך לטפל בזה.

״זה יהרוס את הסיבוב העולמי״

האם בכלל היינו זוכרים שג׳סטין טימברלייק נעצר השנה אם הוא לא היה מנפק נבואה שמגשימה את עצמה תוך כדי? כמו כן, ג׳סטין, הסיבוב שלך נהרס הרבה קודם בזכות השילוב המקסים בין הקארמה על היחס לבריטני וג׳נט, לבין האלבום המיותר שהוצאת. אבל בטח, זה המעצר.

אל תרגיש רע, ככה נראינו כולנו השנה. ג'סטין טימברלייק בתמונת המעצר. צילום מסך

״מחזיקים חלל למילים שלDefyingGravity"

העיבוד הקולנועי הכיפי של ״מרשעת״ היה בדיוק הסרט הנכון ברגע הנכון. סיבוב היח״צ של סינתיה אריבו אוריאנה גרנדה, היה שיטשואו מטורלל ומבדר בפני עצמו. בין ראיון רווי דמעות אחד לאחר הגיעו השתיים לשיחה עם כתבת של האתר Out.com ונדרשו להגיב לתופעה שלא היה להן שום מושג מה היא בכלל, והאם היא באמת מתרחשת. הבלבול מוביל לסדרה של רגעים מופרכים כל אחד בדרכו, ואם צריך לבחור אחד מצטיין אנחנו הולכים על מה שזה לא יהיה שקורה שם עם האצבעות.

חצי מדינה התייבשה בתור לכרטיסים לאואזיס

אז שמישהו יסביר לנו כבר מה זה פאקינג וונדרוול.

היסטריית ״מתחרים״

מה יש דווקא בסרט הזה שגרם לכל כך הרבה צופים להתאבסס עליו? נתחיל מקאסט לוהט באופן חריג, נגביר את המתח המיני בין כל צלעות, נמשיך לפסקול מדהים של טרנט רזנור ואטיקוס רוס, נוסיף קצב כיפי ובגדים יפים ונקנח באחד הסופים הכי חזקים של השנים האחרונות. זה לא סתם קולנוע טוב, זה קולנוע טוב שגם כיף להתלהב ממנו ביחד.

קנדריקvsדרייק

זה נגמר בניצחון כל כך מוגזם של קנדריק עד שכמעט והוספנו נקודות זכות בדיעבד לדרייק רק מהרחמים.

סוף סוף סיום כיפי לעונת של ״המירוץ לדראג של רופול״

נימפיה ווינד הייתה גם ככה פייבוריטית לזכייה בעונה של ה-16 של תחרות הדראג, אבל ברגע האמת היא סיפקה את אחת ההפתעות הכי משמחות בתולדות הפורמט.

חירפונים בטיקטוק

תראו, זאת תמיד הייתה פלטפורמה מועדת לפורענות אבל רמת השיגעון הגיעה השנה לרמות מבהילות. הביטוי ״הייתם צריכים להיות שם״ הומצא בשביל סוג הטרנדים והסיפורים ששיגשגו בפלטפורמה השנה,מההיא עם הדמיורדרך סרטוןI like my suitcaseשל ברון טראמפ ועד לחשיפות אינטימיות של סיפורים קיצוניים לגמרי, נניח ״עם מי לעזאזל התחתנתי״ או הסיפור שזכה לשם ״תקרית השמן זית״.

חיות חמודות הופכות לסלבס

שני סופרסטארים נולדו בגני חיות השנה – ההיפופוטמית הננסית עם בעיות הזעם מו דאנג והפינגווין הקיסרי פסטו, שהתפרסם עקב כך שעקף את ההורים שלו בגודל כבר כגוזל. אין מה לומר, פול התמנון הקדים את זמנו.

״חווית ווילי וונקה״ בגלזגו

אירוע לילדים שהתגלה כחלטורה מהעלובות בתולדות הז׳אנר הפך לויראלי ברשת כי הוא היה… ובכן, ממש ממש ממש חלטורה. בסופו של דבר זה נגמר באופן חיובי כשפריטים מהאירוע נמכרו כחלק ממכירה פומבית כדי לגייס כסף לבית חולים לילדים, שזה כנראה יותר ממה שווילי וונקה המקורי עשה בשביל ילדים אי פעם.

תחרות כפילים של טימותי שאלמה

אמנם באף תמונה מהאירוע לא נראו אנשים שאשכרה דומים לו, אבל הטרנד תפס ובעקבותיו הגיעו גם תחרויות כפילים של פול מסקל, ג׳יימי אלן ווייט, גלן פאוול, ג׳ייקוב אלורדי ושאר מפורסמים שאין להם באמת לוק מספיק אייקוני כדי לסחוב אירוע כזה.

״הכפיל״ של ריאן גוסלינג עושה כבוד למקצוע הפעלולנות

וגם לקומדיות רומנטיות, ללהקת קיס, לקומדיות הוליוודיות שבאמת יש בהן בדיחות טובות ולרצון שלנו להנות מסרטים שהם לא המשכונים.

יקום הנבלים של ספיידרמן וסוני חולה-גוסס-מת

היו שלום ותודה על המימז על ״מאדאם ווב״ ו״מורביוס״.

הכלב מסי מוחא כפיים בטקס האוסקר

הכוכב האמיתי של ״אנטומיה של נפילה״ לא באמת השתתף בטקס האוסקר אלא רק צולם לכמה תגובות מוכנות ששולבו בשידור החי, אבל אם כבר לצלם כלב למה לא לכוון גבוה. הכי גבוה שיש. שזה, כמובן, ריאקשן של כלב מוחא כפיים בעזרת רגליים מזויפות ועוזר הפקה חרוץ.

האינטרנט חוגג את צ׳ארלי, צ׳אפל וסברינה

דיברנו על צ׳ארלי ועל סברינה, אבל בל נשכח את האיט גירל הנוספת שעולם הפופ חגג השנה –המצטרפת החדשה צ׳אפל רואן. השילוב בין השלושה נחגג בשלל ממים, פאנארט ואפילו תחפושות האלווין שהידהדו את הסינרגיה המושלם בין השלוש, שלא פעם הושוו בדרך כזו או אחרת לבנות הפאוורפאף.

הכנסייה הקתולית מקבלת קמע אנימה חמוד

לא, באמת –אנחנו נשבעים. והיא עוצבה על ידי האיש מאחורי המותג tokidoki. לא רוצים לדעת איך נראה הקמע החמוד של הכנסייה המורמונית.

לוצ'ה, הקמע של הכנסייה הקתולית

דליי פופקורן ממותגים יוצאים משליטה

התופעה המוזרה הזו לא ממש הגיעה לישראל וטוב שכך, אבל כחלק מסבב היח״צ של כל סרט הוליוודי גדול מגיעה גם הודעה על דלי פופקורן גימיקי שיימכר בבתי קולנוע נבחרים (לפעמים בעיצובים שונים לרשתות שונות). ל״גנוב על החיים״ היה אביזר דמוי מנשא לתינוק, ״מופסא״ קיבל צוק תקווה נפתח, ״חולית 2״ הלכו על תולעת חול מלחיצה, ״ילדות רעות״ הביא יציאה עם ברן בוק מעוצב ו״שר הטבעות: מלחמת הרוהירים״ קיבל פרופס שלם בגודל תואם לזה שבסרט. לא הגזמנו בכלל.

אוליביה רודריגו מתחברת עם ג׳ק ווייט

ואנחנו אפילו לא בטוחים במי מהם אנחנו מקנאים יותר.

הספיישל של בלואי

מעריצי ״בלואי״ בכל הגילאים ציפו בקוצר רוח ל-The Sign, הפרק הארוך בתולדות הסדרה (חצי שעה לעומת 7 דקות לפרק רגיל) – ולא התאכזבו. שילוב מושלם של קומדיה, רגש וחומר למחשבה – כמו פרק רגיל, אבל נו, ארוך.

נבחרת בלגיה בכדורגל מתלבשת כמו טין-טין ליורו

הצעה: לשלוח את נבחרת ישראל למונדיאל הבא במדי כתונת הפסים של יוסף.

הקאמבק של לינקין פארק

המוות הטרגי של צ׳סטר בנינגטון שבר את ליבם של המוני מילניאלים שגדלו על הלהקה האגדית, אבל הסיפור של הלהקה לא הסתיים שם. בספטמבר היא הציגה לעולם סולנית חדשה – אמילי ארמסטרונג – ואף חזרה באלבום חדש שיצא בנובמבר האחרון, ואפילו לא דיממנו מהאוזניים בהאזנה לו. איך אמרנו ב-2003? ובכן, /m\.

• סיכום 2024
• ❤ תרבות
• מוזיקה
• קולנוע