Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

עומר קריגר

כתבות
אירועים
עסקאות
Just in Time (צילום: דויפרט ופלישקה)

מחול יקר: ישראלים כותבים מכתבים למחול – והרקדנים מציגים אותם

מחול יקר: ישראלים כותבים מכתבים למחול – והרקדנים מציגים אותם

יצירת מחול חד פעמית שתעלה בסוף השבוע מעניקה פרשנות ייחודית למכתבים למחול עצמו, שיוצגו על ידי אמנים והציבור הרחב. מדובר בחלק ממסע של שיתוף הקהל ביצירת האמנות עצמה, שבין תחנותיו גם בתו של לוי אשכול ופיגועים מבוימים

Just in Time (צילום: דויפרט ופלישקה)
Just in Time (צילום: דויפרט ופלישקה)
23 באוקטובר 2017

בשישי ובשבת הקרובים יעלה במסגרת פסטיבל תמונע הבינלאומי מופע מחול חד פעמי ומסקרן במיוחד שיצרו זוג אמנים ברלינאים – תומס פלישקה וקתרין דיופרט. השניים העלו כבר את "Just In Time" בברלין ובניו יורק וגם כאן הוא ייערך באותה המתכונת: נציגים מקומיים התפרסו ברחבי הארץ – בבתי ספר ובתי אבות, במרכזי אמנות וגם סתם באמצע הרחוב – וביקשו מאנשים לכתוב "מכתב למחול"; חוויה, זיכרון, תמונה – כל אחד על פי ניסיונו וחוויותיו – וגם לציין תנועה אחת שהכותב מחבב במיוחד. לפני כמה חודשים נאספו כאן המכתבים ונשלחו לברלין, ועל בסיס החומרים שנמצאו בהם נוצרו הכוריאוגרפיות שיוצגו בשני הערבים המדוברים. בשישי יעלו עומר קריגר ורוני כץ את הגרסה הבימתית למכתב שלהם ולמחרת יוזמנו כל כותבי המכתבים ומשפחותיהם לנשף שבו תוצג כוריאוגרפיה שיצרו פלישקה ודיופרט משלל התנועות האהובות על הכותבים ולסיום יוזמנו לרקוד באירוע, שהם חלק משמעותי מיצירתו.

הרחבת גבולותיו של המופע האמנותי תוך שיתוף קהלים רחבים והוצאתו מחללי ההופעה הרגילים לטובת המרחב הציבורי אינו רעיון חדש, אך הוא בכל זאת אוונגרדי. כאן הדבר מזוהה בעיקר עם הקונספט "תנועה ציבורית" שהקימו ב־2006 דנה יהלומי ועומר קריגר. השניים פעלו עם קבוצות של רקדנים ואקטיביסטים באתרים שונים בארץ ובחו"ל תוך שיתוף הקהל שנכח במקום באירוע. בין היתר הם "ביימו" תאונת דרכים בצומת סואן בתל אביב, פיגוע רב נפגעים בעכו ועוד אירועים שבכולם הפכו הצופים לחלק בלתי נפרד מהמופע – בין שברחו, בהו במתרחש או ניסו להגיש עזרה. כעבור חמש שנות פעילות פרש קריגר מתנועה ציבורית (יהלומי ממשיכה להוביל אותה), אך הרעיון שהנחה אותה הוא הבסיס לפעילותו האמנותית עד היום.

ילדות כותבות מכתב למחול עבור Just in Time (צילום: דויפרט ופלישקה)
ילדות כותבות מכתב למחול עבור Just in Time (צילום: דויפרט ופלישקה)

העבודה שיציג בתמונע שואבת השראה מסרט המתעד טקס שהתקיים ב־1953 בקיבוץ לוחמי הגטאות לציון עשור למרד גטו ורשה. במרכז הטקס – שנערך בנוכחות ראשי המדינה המדינה הצעירה וקהל של אלפים רבים – הוצגה מסכת שכתב המשורר חיים גורי וכוריאוגרפיה שיצרה לה היוצרת וממציאת כתב התנועה (מערכת סמלים המאפשרת להגדיר את תנועת הגוף האנושי) נועה אשכול, בתו של לוי אשכול. אף שעשה מאז דברים אחרים, הסרט האילם הזה בשחור־לבן לא עזב את קריגר.

"הכוריאוגרפיה כל כך מינימליסטית ומופשטת. אוונגרד נדיר שיצרה בתו של מי שהיה לימים ראש ממשלה והוצג במסגרת טקס ממלכתי. המפגש הבלתי צפוי הזה בין המדינה לאמנות מחשמל. היו לא מעט ביקורות על הטקס שנערך אז. אני מניח שהיו ציפיות לתכנים יותר תיאטרליים והירואים מאשר המסכת הזאת שכנראה הקדימה את זמנה", הוא מסביר.

עומר קריגר (צילום: פיליפ גלדסאם)
עומר קריגר (צילום: פיליפ גלדסאם)

המכתב שלו ב־2017 הולך עשורים אחורה לתוך חוויה של קהל גדול בעידן של טרום טלוויזיה. האנשים עומדים קרובים זה לזה וצופים ביצירה ללא מוזיקה וללא תאורה, ברקדנים בתלבושת חקי אחידה שמבצעים תנועות אחידות ופשוטות למראה ויוצרים אמנות מדינה אבסטרקטית שאותה הוא מנסה כעת לשחזר. השותפים שלו הם חמישה מרקדני הקבוצה לריקוד קאמרי מיסודה של נועה אשכול, שעורכים חזרות בביתה של אשכול בחולון שאותו היא הורישה לקרן המנציחה את פועלה. "כשנכנסתי לבית הרגשתי כאילו נכנסתי למקדש. המגע הזה עם החומרים האלה, עם מקדש המינימליזם הזה, שמאפשר לעבוד ליד הארכיון והספרייה שלה, להתבסס על כמה משפטים כתובים שהיו רגע המפגש בין מחול למדינה ולהעביר אותם לגוף – זה יהפוך כנראה למחקר של חיי ואני מתכנן לפתח את העבודה הזאת ליצירה רחבה יותר שתועלה בהמשך השנה".

הסרט שלא עזב את קריגר (צילום: גדעון אוקו, באדיבות הקרן ע״ש נועה אשכול)
הסרט שלא עזב את קריגר (צילום: גדעון אוקו, באדיבות הקרן ע״ש נועה אשכול)

מה סוד הקסם של המופע?

"התנועה כל כך אנליטית, המשפטים כמעט מתמטיים, כך שאפשר להשתחרר מהאגו ולהישאר רק בביצוע מדויק ואיכותי של המשפט. הביצוע האחיד של הקבוצה הוא עוצמתי לא כי אנחנו מניפים דגל אחד שכולם צריכים להסתדר לפיו. להפך, זו עוצמה שנובעת מריבוי הקולות. כל אחד מניח לרגע את האינדיווידואליות שלו לטובת מטרה אחד משותפת. זאת תחושה נהדרת של סולידריות וקרבה אנושית".

אחד המכתבים שמשתתפים במופע

מחול יקר,
אהבתי־רקדתי־נהניתי במשך שנים רבות.
התבגרתי. אני בת 92 ולצערי איבדתי את שיווי המשקל, בעיקר בעמידה.
אני פוחדת לתת לגופי לבטא את עצמו, איבדתי את שיווי המשקל, כמה חבל – ההפסד כולו שלי.
בכנות
חנה

Just In Time, תיאטרון תמונע, שונצינו 8 תל אביב, שישי (27.10) 20:00 ושבת (28.10) 17:00, 40 ש"ח

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

יצירת מחול חד פעמית שתעלה בסוף השבוע מעניקה פרשנות ייחודית למכתבים למחול עצמו, שיוצגו על ידי אמנים והציבור הרחב. מדובר בחלק...

מאתיעל אפרתי25 באוקטובר 2017
אם יודעים שזו אמנות, זה משעמם. מוטסים עלי בהתכנסות של "קול המדינה הבאה".

"קול המדינה הבאה" מכריח אתכם לחשוב על היום שאחרי הכיבוש

"קול המדינה הבאה" מכריח אתכם לחשוב על היום שאחרי הכיבוש

פרויקט האמנות הציבורית "קול המדינה הבאה" מזמין אנשים לדמיין את היום שאחרי הכיבוש בכיכר העיר

אם יודעים שזו אמנות, זה משעמם. מוטסים עלי בהתכנסות של "קול המדינה הבאה".
אם יודעים שזו אמנות, זה משעמם. מוטסים עלי בהתכנסות של "קול המדינה הבאה".
22 במרץ 2017

עומר קריגר, אמן, אוצר וממייסדי תנועה ציבורית, מסתייג מהמושגארטיביזםומעדיף לכנות את העשייה שלו "אמנות ציבורית". קריגר מסכים ששדה האמנות עובר שינוי בכל הנוגע למעורבות חברתית ופוליטית. "אומרים שעבודות אמנות שרוצות להיות אפקטיביות הן פחות טובות, שהעידון האמיתי נמצא בפורמליזם או באובייקט", הוא אומר. "אני חושב שהזמנים האלו עברו. אמנים עוברים לשינוי של החברה ולא ליצירה של אובייקט מושלם. המוסד הזה של הצפייה הוא בעייתי מבחינה פוליטית. האמנות כאירוע היא גם דבר מגונה בעיניי. הנה אני הולך לפתיחה, הנה אני מסתכל על תמונה".

בדצמבר האחרון החל קריגר להפעיל יחד עם הלל רומן ואמנים נוספים את "קול המדינה הבאה", תחנת שידור ניידת שמארחת דוברים ודוברות ש"מציגים את החזון שלהם למדינה הבאה, בדגש על היום שאחרי הכיבוש, מציאות של חיים משותפים ליהודים וערבים ושלום אזורי", מציין קריגר. לאחר הצהרה מפי הדוברים, הציבור מוזמן להגיב במיקרופון הפתוח שמוצב ברחבה או בקומנטים של השידור החי בפייסבוק. עד כה קריגר ורומן התארחו בתל אביב, בערד ובאום אל פחם, וברביעי הקרוב יגיעו לשכונת רמת אליהו בראשון לציון.

"השאלה היא איך אנחנו רוצים לראות את ישראל, בהנחה שמה שקורה פה לא טוב – ההגבלות על חופש הביטוי, ההשתלטות העוינת של הממשלה על התקשורת ותחושת הניכור בין האנשים", מסביר קריגר. "הפלטפורמה היא מודל להתנהגות או סוג חדש של התכנסות. אני חושב שהתאספות כזאת מייצרת דמוקרטיה בריאה ותרבות מעניינת. ברור לי שהעמדות שאנחנו משמיעים ורוצים לקדם הן במיעוט כרגע, הן נרדפות".

דמיינו את העתיד. התכנסות של "קול המדינה הבאה". צילום: עומר קריגר
דמיינו את העתיד. התכנסות של "קול המדינה הבאה". צילום: עומר קריגר

אתה מרגיש נרדף?

"כן. דיברתי עם יותר ממנהלת מוזיאון אחת שאמרה לי שהיא מפחדת. אני שומע את זה הרבה. מפחדים מהעירייה, מפחדים ממשרד התרבות. מפחדים גם מהציבור, מתגובות ימניות או פשיסטיות. התפקיד שלנו הוא להיות אמיצים".

בוא נחזור אחורה רגע, למה זאת בעצם אמנות?

"את יכולה לשאול, האם זה חדש? האם זה יפה? להפסיק את הכיבוש זה דבר יפה. אולי לא יופי אסתטי, אבל יש לזה מקום".

אנשים מבינים שזאת אמנות? שואלים אותך מה זה?

"כל הזמן שואלים מה זה ומבחינתי זה דבר טוב. עבודה הצליחה אם שאלו אותך מה זה. אם יודעים שזה אמנות, זה משעמם אותי – לקחת משהו מהמציאות ולעשות לו איזה שפצור קטן. מה שאנחנו מציעים זה פעולה בממשי, זאת האמנות של העתיד. זה כבר קורה ומדובר במעבר דרמטי. יותר ויותר אמנים משתעממים מהמוזיאון, הם מבינים שהם צריכים לפעול בחוץ".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

פרויקט האמנות הציבורית "קול המדינה הבאה" מזמין אנשים לדמיין את היום שאחרי הכיבוש בכיכר העיר

מאתמיטל רז23 במרץ 2017
לא חראם? הפגנה של BDS. צילום: איתן טל

חכמי חרם: כנס נטול קונצנזוס בנושא החרם התרבותי על ישראל

חכמי חרם: כנס נטול קונצנזוס בנושא החרם התרבותי על ישראל

שבעה אוצרים ישראלים יערכו השבוע כנס שיעסוק בהשפעת החרם התרבותי על ישראל על שוק האמנות המקומי

לא חראם? הפגנה של BDS. צילום: איתן טל
לא חראם? הפגנה של BDS. צילום: איתן טל

משרד החוץ הישראלי החל בשנת 2005 קמפיין מיתוג בשם "Brand Israel", שמטרתו לשפר את תדמיתה של ישראל בעולם. בתגובה לקמפיין צמח ה־BDS – קריאה להחרים את ישראל, להטיל עליה סנקציות ולהימנע מהשקעות בה – במטרה להעלות את המודעות לכיבוש ולהפרת זכויות האדם על ידי המדינה.

"כשאני בחו"ל, החרם התרבותי הוא הדבר היחיד ששואלים אותי עליו והוא נושא השיחה העיקרי. לכולם יש דעות, אבל רק מעט באמת מבינים את החרם", אומרת אוצרת האמנות חן תמיר. העיסוק האינטנסיבי בחרם הוביל את תמיר לכתוב בספטמבר האחרון דוח המבקש לבחון את הנושא. השבוע היא תקיים כנס שיעסוק בו – "דלות החרם".

מאחורי הכנס, ששמו מרפרר לזרם האמנות הישראלי "דלות החומר", עומדים שבעה אוצרים ישראלים, אנשי מוערכים בתחום, חלקם עצמאיים וחלקם עובדים במוסדות אמנות שונים: לאה אביר, אודי אדלמן, הילה כהן-שניידרמן, אבי לובין, יהושע סימון, עומר קריגר ותמיר. יחד ינסו השבעה לנתח את השלכותיו של החרם על שדה האמנות בארץ ולהבינן.

"הרבה פעמים החרם מתבטא בכך שאמנים לא יבואו לארץ ולא יציגו בה. הם עלולים לסרב בצורה מנומסת, למחות או פשוט לא לענות למיילים. לעתים גם אמנים ישראלים לא מזומנים לתערוכות בחו״ל, כדי לא לעורר שיח פוליטי", מסבירה תמיר.

היא סבורה כי הדוח שכתבה הוא: "נייטרלי ככל האפשר, מגובה במידע שנגיש באינטרנט לכל מי שמעוניין לראותו ומהווה בעצם סקירה של חומרים שמוכרים לאנשי התחום ולא נייר-עמדה. אני לא בעד או נגד החרם, אבל זה גם לא משנה מה דעתי. אני מאמינה שאמנות היא שדה שאפשר לקיים בו דיאלוג ולחשוב בצורה אחרת, להרחיב לאנשים את האופקים. מצד שני, אמנות יכולה להיות מקום של מכבסה אידיאולוגית של השלטון ושל כוחות אחרים. יש אצלנו כאלה שמתנגדים לחרם, כאלה שהם בעדו וכאלה שהם באמצע – אין קונצנזוס. חשוב להבהיר שאנחנו גם לא מייצגים את המוסדות שאנחנו עובדים בהם, אלא מדובר בכנס עצמאי לחלוטין".

דלות החרם, חמישי, 8.1.15, בית לייוויק (דוב הוז 30)

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

שבעה אוצרים ישראלים יערכו השבוע כנס שיעסוק בהשפעת החרם התרבותי על ישראל על שוק האמנות המקומי

מאתיונתן יעקבזון11 בינואר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!