Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
חוזרים הביתה: 3 מסעדות בתל אביב לאכול בהן כמו בבית שאין לכם
אמא של אחמד טיבי - מאחורייך. המפתול של סופרא (צילום דוד חיון)
תקופות קשות ויקרות הן זמן טוב לאוכל ביתי. אין דבר יותר מנחם ממזון שבושל עם הרבה אהבה (וחאוויג'), ואיכשהו זה גם בדרך כלל פחות יקר מהכמה חתיכות קרודו שזרקו לכם על איזה שליכטה יוגורט. הבעיה? אין הרבה מסעדות כאלה בתל אביב. הפתרון: יש לנו 3 מסעדות מומלצות ביותר להציע לכם
לא צריך חורף כדי להיות בדודא רצינית לבישול ביתי. לא צריך גם להיות מומחה פיננסי כדי להבין שבתקופה של יוקר מחייה מזנק, מסעדות תבשילים ביתיות הן אופציה שפויה יחסית מבחינת הנזק לארנק. ולא צריך להיות יתום כדי להתגעגע לאוכל אמהי, מבושל ומנחם, שהתבלין המרכזי בו הוא אהבה (וחאוויג'). אין המון מקומות כאלה בעיר, ואת אלה שיש צריך לשמור ולנצור כדי שלא יידרסו לטובת עוד בר יין עם צלחות נשנוש ב-40 ש"ח. בחרנו להמליץ היום על שלוש מסעדות כאלה.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.
למה כדאי:המסעדה הצנועה הזאת קיימת כבר כמעט 25 שנה, עידן אינסופי במונחי פלורנטין, ואם אתם רוצים להבין למה – רק תביטו בצלחות הגדושות והצבעוניות שיוצאות מהמטבח או אפילו רק תרחרחו את הניחוחות המתפשטים מכיוון המטבח. הגעתם למקום הנכון. מה טעים:לא כל כך משנה מה תזמינו, בסוף תקבלו צלחת כזאת יפה, שמחה ונדיבה עם עוד כל מיני דברים, וכולם יחברו יחד כדי ללטף ולנחם אתכם. יש גם המון מנות טבעוניות וצמחוניות. אנחנו נלך על המפרום. אתם יודעים שאתם זקוקים לזה. אווירה:פלורנטין של פעם. >> שמעיה, ויטל 2
הכי בבית בעולם. שמעיה (צילום באדיבות המסעדה)
הערבית // סופרא
למה כדאי:מסעדה ערבית נהדרת ועניינית של אוכל ביתי מבושל, מרחק פסיעות מתחנת הרק"ל סלמה, שנפתחה שבועיים לפני המלחמה ב-2023 ועכשיו כשיפו מתאוששת זה זמן מצוין להגיע אליה. מקום פשוט וחסר יומרות שכל הפוקוס שלו הוא על אוכל ביתי טוב במחירים נוחים. מה טעים:כל מה שג'יהאן דאוד מבשלת. בימי שישי יש שישברק, בשאר השבוע יש תבשילים מתחלפים ואם יהיה לכם מזל אז גם מפתול, יש ממולאים צמחוניים באיכות בלתי נתפסת ויש מנה נדירה של בטטה סאפרא (תפוח אדמה ממולא). אווירה:אין. יש אוכל. >> סופרא, סלמה 3
יש גם שישברק. סופרא (צילום דוד חיון)
האיכותית // עזורה
למה כדאי:עשרות שנים של תבשילי פתיליה בשוק מחנה יהודה התנקזו אל הדי.אן.איי של אלרן שרפלר, והוא הביא את התבשילים משם כל הדרך אלינו בתל אביב, ומאז כבר עשור מגיש שם ורסיות מוקפדות ומעודכנות קלות למנות המסורתיות שבקעו מהמסעדה הקטנה בשוק העיראקי בירושלים. קצת יקר אבל שווה את המיתולוגיה. מה טעים:יש סופריטו אגדי ומנות קובה מושלמות ועוד, אבל יש כאן בעיקר בישול איכותי ביותר מחומרי גלם מעולים. זה גם מסביר את המחירים. אווירה:לאנץ' בגן החשמל, על כל המשתמע מכך. >> עזורה, מקווה ישראל 1
עזורה (צילום: פריאל שבו)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שרפלר הקדיש את כל חייו לאוכל ולשוק הירושלמי בפרט, שם המסעדה המיתולוגית שלו פועלת כבר כ-70 שנה. למסעדה גם סניף בתל אביב וסוג של "מסעדת בת" בדמות אבן עזרא המצוינת, את שתיהן מפעיל בנו, אלרן שרפלר
דור הנפילים הולך ומתמעט: עזרא שרפלר, בעלי מסעדת עזורה בירושלים, הלך היום (רביעי) לעולמו בגיל 90. מאז הקים את המסעדה בשנות ה-60 של המאה שעברה שרפלר ועזורה הם מהסמלים המובהקים של שוק מחנה יהודה.
שרפלר, יליד דיארבקר שבדרום מערב טורקיה עלה לארץ בשנת 1949 ועסק באוכל כל חייו. הוא עבד במסעדות בשוק, הקים את מסעדת רחמו ואז עזב את השוק ופתח את מסעדת עזורה בממילא. בשנות ה-60 חזרה המסעדה לשוק לאחר שהסכם ג'נטלמני נחתם בין שרפלר לבין רחמו בכל הנוגע לתחרות על אותו קהל. מה שהתחיל ככוך קטן התרחב במרוצת השנים למסעדה גדולה המגישה קובה, סופריטו, חציל טורקי וחומוס מצוין וכן תבשילים כורדים, טורקיים ועיראקיים.
שמה של המסעדה יצא למרחוק ורבים הגיעו לטעום את האוכל הביתי שבושל במשך שעות על פתיליות – פוליטיקאים, אמנים, פודיז ותיירים מהארץ ומחו"ל. יוסי בנאי, מיושבי המקום הקבועים, אף כתב שיר הלל למוסד הוותיק:
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אבן עזרא: המסעדה החדשה שממשיכה את שושלת עזורה גם בשוק לוינסקי
המאנץ' המושלם. קבב אדנה. צילום: שרון בן דוד
המוסד הקולינרי הותיק מירושלים מוליד עוד צאצא בתל אביב: "אבן עזרא" שנפתח בסימטאות שוק לוינסקי שואף להביא את האוכל של מסעדת הפועלים לדרגת מסעדת שף ולא מתפשר על אף רכיב, גם אם זה אומר לאפות את הלחם במקום ולוותר על הקינוח עד שימצאו אחד שראוי למסעדה. כל הפרטים
למרות שמדובר במוסד קולינרי ירושלמי, ואנחנו בכלל עיתון תל אביבי – את עזורה אין צורך להציג. המוסד שהוקם לפני 60 שנה עדיין חי ובועט בשוק מחנה יהודה, ומאכיל מקומיים ותיירים בשפע. כעת אלרן שרפלר, בנו של עזרא שרפלר שהקים את עזורה, פותח בשולי שוק לוינסקי את "אבן עזרא" – עזורה 2.0 אם תרצו. סופריטו, מרק קובה, ממולאים ותבשילים – אאוט; תפריט משתנה, מגש מזאטים נדיב ובשרים בגריל פחמים – אין.
שמו של אלרן שרפלר אינו זר בתל אביב. לפני כשש שנים פתח בנו של עזרא סניף במתחם גן החשמל, המנוהל כיום על ידי אחיו. "אבן עזרא" שואבת השראה מחללית האם הירושלמית ומהקולינריה התל אביבית בו זמנית – מסעדה מזרחית המגישה אוכל מתוחכם אך פשוט (ובהצלחה לכולנו עם האוקסימורון). בעוד עזורה מוכרת בזכות מרקי קובה, ממולאים וסירי תבשילים על פתיליות, באבן עזרא מוגשים רק תבשיל או שניים, המתחלפים מדי יום. למשל, קציצות לוקוס רכות ומתמסרות ברוטב אריסה, לימון כבוש וכוסברה על אורז לבן, מנה שאי אפשר להפסיק לאכול עד שהצלחת נקייה והרוטב נוגב היטב.
הבן של עזרא. אלרן שרפלר
התפריט מורכב ממגש מזאטים לפתיחה, מנות קטנות־בינוניות ומנות עיקריות. מגש המזאטים נפרש על פני השולחן כנהוג במסעדות מזרחיות, אך שום דבר בו אינו תעשייתי. כרוב בפחמים עם זרעי עגבניה, שום ולימון; משווייה פיקנטית; טחינה חמצמצה בסגנון ירושלמי; קוביות תפוחי אדמה בפחמים עם פטרוזיליה ובצל; סחוג וזעלוק ועוד ועוד מוכנים במטבח המסעדה. למזאטים נלווה לחם עגול מתובל בסומאק שנאפה גם הוא במקום. "אלרן אינו מסכים להתפשר. בדקנו כמה וכמה מאפיות וכשלא מצאנו מוצר מתאים החלטנו לייצר אין האוס", מסביר מנהל המסעדה. מאותה סיבה נעדרים מהתפריט קינוחים, עד ששרפלר ימצא פיתרון המניח את דעתו.
מגש מזאטים כלול במחיר. אבן עזרא
באגף המנות הבינוניות ניתן למצוא כנפיים מזמאר – כנפי עוף עסיסיות בבישול ארוך בשמן זית (36 ש"ח), מנה מסורתית שבירושלים נהוג להגיש עם אלכוהול; חומוס גרגרים ושמן זית פתורה (היחיד שנמצא במטבח) עם פיתה, סחוג וחמוצים מתוצרת בית (34 ש"ח); כבדי עוף עם בצל וראס אל חנות (48 ש"ח); ושיפודי שקדים ופרגית בגריל פחמים (92/52 ש"ח). ברשימת המנות העיקריות מצאנו תבשיל שקדי עגל בפפריקה שחורה ופלפל חריף, דג פארידה שלם בגריל עם ירקות צלויים ואורז לבן , חצי עוף צעיר בשומן אווז עם עגבניות צלויות ואורז, קבב עגל צלוי בפחמים המוגש על לחמעג'ון בתוספת ירקות צלויים, קבב אדנה עסיסי עם ירקות שרופים ואת קציצות הלוקוס מהפסקה הקודמת. טווח המחירים ממוקם בחלק העליון של הטבלה המקובלת בעיר במסעדות מסוג זה – 118-164 ש"ח – אך עם זאת יש לזכור כי מגש מזאטים כלול במחיר, וכי בכל זאת מדובר במטבח שף – לאחר עשרות שנים מאחורי הגריל והכיריים, שרפלר ראוי לשאת בתואר.
עזורה 2.0. אבן עזרא. צילום: שרון בן דוד
בימים הראשונים לפתיחתה, אין איך למצוא באבן עזרא שולחן פנוי (אלא אם אתם מוכנים לשבת בחוץ, ובהצלחה גם עם זה). בשבועות הקרובים יוארכו שעות הפתיחה עד הלילה והמסעדה תקבל אופי של מקום בילוי. בעינינו זוהי הגדרה מדויקת ונכונה יותר מאשר מסעדת פועלים משודרגת. כבר עכשיו אנו חולמות על קבב אדנה כמאנץ' המושלם. המשביר 2, תל אביב, שני-שישי 12:00-17:00 (שעות פתיחה בהרצה)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בעזרת השם: ראיון עם אלרן שרפלר, הבן של עזורה ממחנה יהודה, שפותח סניף בתל אביב
יוסי בנאי כתב עליה שיר, פוליטיקאים מושחתים יותר או פחות הגיעו לאכול שם, ועזורה הפכה להיות מוסד בלי פוזה אך עם הרבה טעם. רפרם חדד נפגש עם אלרן שרפלר, הבן, לרגל פתיחת הסניף השני של עזורה בתל אביב בשבוע הבא, אחרי 60 שנה בשוק מחנה יהודה
אלרן שרפלר, 33, עדיין חי בראש של אבא שלו. כך זה היה מילדות, כשהיה הילד היחיד שהורשה להיכנס למטבח הנוקשה של המסעדה ולעזור לאבא עזורה בכל יום החל מארבע לפנות בוקר. בשנים האחרונות החל בפעם הראשונה בחייו לצאת מהקן המשפחתי: הוא בישל באמסטרדם עם חבר שלנו, שחר, נסע ללוס אנג'לס והתארח במטבחים של שחקנים הוליוודיים, עד שהחליט לחזור לישראל ולחומרי הגלם שהוא מכיר הכי טוב, אבל במקום בירושלים הוא נחת דווקא ברמלה.
מסעדת עזורה – הדבר הכי קרוב למוסד במציאות הקולינרית הישראלית הצעירה – תיפתח סניף שני בתל אביב בעוד כשבוע – 63 שנה אחרי שעזרא שרפלר, האיש המכונה עזורה, ייסד את האימפריה בשוק מחנה יהודה, שם הוא ובניו נמצאים עד היום. אלרן, הצעיר בתשעת הילדים, החליט עכשיו לפתוח את עזורה בפעם השנייה, ובתל אביב.
אנחנו חברים טובים כמעט עשר שנים והוא צוחק איתי. אני רוצה רק לשים מנגל ופתילייה בשדרות בן גוריון, הוא אומר, ולהכין אוכל. יקראו למקום שלי "שחור". זהו, "שחור". הייתי פותח מקום ברמלה, הכי טוב. לא צריך רישוי עסקים. אני מספר לו על כוכים בתוניס – מתחת לגשרים, קרוב לים – והוא מתרגש ואומר שככה זה היה במחנה יהודה פעם, זה מה שאבא היה מספר.
ההיכרות שלי עם אלרן התחילה מהסופריטו. כולם בירושלים דיברו על הסופריטו שמוגש בימי רביעי בעזורה, ואני כמהגר הייתי עוד מלא בפחד משוק מחנה יהודה והייתי הולך לשם בדחילו ורחימו, לא הכרתי את אנשי השוק מילדות כמו הרבה ירושלמים. לימים למדתי את גינוני השוק וגם התחלתי להגיע למסעדה מוקדם, כדי להספיק לפני שהסיר יתרוקן. אלה היו השעות המוקדמות שבהם באו בשביל מרק השעועית. מאוחר יותר כבר זיהיתי חלק מלוגמי המרק. הם היו באים בדרך כלל לפני השעה 11 בבוקר במעיל דובון ירוק ופרום, יושבים לשולחן פורמייקה, מניחים את כובע הצמר במושב שלידם, ומי שהיה במטבח צעד מיד: "מרק שעועית לאדון!".
עזרא (עזורה) שרפלר במטבח המסעדה בשנות ה-60
בשנת 2006 הייתי צריך לבחור קבוצה של שפים וטבחים שישתתפו בפסטיבל סלואו פוד. בישראל של אז – עם ניצני השף־סלב ועם חוסר אבחנה בולט במנעדים של אוכל כיאה לתרבות צעירה – זה לא היה פשוט. תנועת סלואו פוד רצתה לקיים מפגש של אלף טבחים מכל העולם ולקיים סביבו דיונים חוצי מגזרים. בחרתי את חוסאם עבאס מאל באבור, את דניאל זך מכרמלה בנחלה, את זאהד ראלב מחומוס לינה ואת אלרן מעזורה. כשכולם הסתדרו לצילום הקבוצתי ראיתי על אחד הספסלים ארבע נשים כחושות ומבוגרות, חסרות שיניים, עם מטפחות לבנות, שישבו וצחקו. מישהו סיפר לי שלארבעתן יש מסעדה באזור פרובנס. ליתר דיוק, יש להן מקום קטן שאי אפשר להכניס אליו רגל.
במרכז התמונה עמדו בחזה זקוף המכוכבים פראן אדריאה ואלן דוקאס. היו שם אנשים עם חלוקי שף מעומלנים, מלאים בחשיבות עצמית, היו בשלניות מדהימות מכל פינה בעולם, זוגות מבוגרים שמנהלים טרטוריות וגם אלרן וראלב – שעמדו בסינרים ובג'ינס בלבד.
התקרבנו מאוד זה לזה ברחובות של טורינו. אני לא יודע מה אלרן לקח איתו משם, אבל עבורי המטבח של עזורה זוהה תמיד עם מטבח משפחתי אמיתי – טרטורייה אם תרצו. בתוך המנעדים הקולינריים האמיתיים אין גבוה ונמוך. מסעדה היא לא מעל טרטורייה וטרטורייה היא לא מעל אוסטרייה – אם נשתמש במונחים האיטלקים. טרטורייה יכולה להיות יותר טעימה ממסעדה, גם אם זולה יותר וגם אם לא יהיו בה מפות לבנות על השולחנות. זוהי לא רומנטיקה של פשטות כמו שזו אמת שמסתכמת בטעם.
כשהתחלתי לאכול אצל משפחת עזורה בלילות שבת, זה היה אוכל כמו במסעדה. התבדחתי שצריך לשים שלט בחוץ: במקום "אוכל של אימא", "אוכל של מסעדה". האימא היא רחל. בראשית הדרך היא בישלה עם עזורה במסעדה, ובלילות שבת הייתה מכינה מעין גרסאות מוקדמות של תבשילי הפתיליות במסעדה.
עזורה מעולם לא עשה אוכל מסוגנן על הצלחת, אלא בחר להבליט חומרי גלם מסוימים מתוך יראת כבוד לסועדים שלו – מין מסעדה עם ערכים ישנים של שוק. כשהיה ילד הוא בישל אצל רחמו ועבד שם עד הצבא. כשהשתחרר קיבל את ברכתו של רחמו לפתוח מקום לידו, והם לחצו ידיים. מיתולוגיה נבנית כנראה רק בהתמדה, וזה מה שקרה לעזורה שפשוט שהה שם בלי הפסקה במהלך 60 השנים האחרונות. יוסי בנאי כתב עליו שיר, פוליטיקאים מושחתים ופחות מושחתים פקדו את המסעדה, והמקום הפך להיות מין מוסד בלי שום פוזה.
ממולאים של עזורה
המטבח של עזורה הכין אוכל ששואב השראה מאבא, מאימא ובעיקר מהזיכרון. עזרא שרפלר נולד בדיארבקר – עיר בדרום מערב תורכיה עם מטעי פיסטוק שמשתרעים עד לחלבּ – והביא ממנה את האוכל.
מהאזור הזה הבאתי פעם לאלרן חרב ענקית לקבב ועליה חרותים מילים בערבית. הוא עמד איתה ועם דמעות בעיניים. יום לאחר שירד גשם בירושלים, היו מכינים בעזורה מרק קניידלך. זה מה שהם אכלו בבית וזה מה שנשאר כנראה בזיכרון הקולקטיבי של חלקים ממשפחת שרפלר שאולי הגיעה לתורכיה ממזרח אירופה. הצלם מוטי יפרח תיעד לפני שמונה שנים את דמות האב במחנה יהודה ובשוק הערבי של שער שכם. בכל חנות, בסטה או מסעדה הייתה תמונה ממוסגרת בשחור לבן של האבא.
אני יושב מול אלרן ורוצה לדבר איתו על המקום החדש, אבל אנחנו מדברים על אבא עזורה.
"אבא עלה לישראל בשנת 1949", הוא מספר, "בתור ילד הוא התחיל לעבוד בשוק מחנה יהודה אצל אדם בשם חיזקי, שהגיע מאותה העיר של אבא שלי ולימד אותו המון. כשהייתי ילד ידעתי שאני רוצה להיות כמוהו. אני הבן הקטן במשפחה של תשעה אחים ונורא רציתי להיות כמו אבא. אהבתי את הסיבוב שלו בדוכנים בשוק, את הכבוד שכולם נתנו לו, והייתי מציץ עליו בכל יום כשהיה מסיים לעבוד בצהריים, סוגר את המסעדה והולך לחמארה לשתות ולשמוע מוזיקה. הוא היה יושב שם בכל יום עם בקבוק וויסקי וצלעות מהמנגל. ברקע שרו פריד אל אטראש ועבדל חלים חאפז, ואני הייתי נשאר בחוץ, מת להיכנס למקום של הגדולים. הוא לא היה רק אבא שלי, הוא היה בעיקר דמות שכולנו הערצנו".
[tmwdfpad]
איך ומתי התחלת לבשל עם אבא?
"אחרי שהאחים שלי גדלו, אימא שלי נכנסה לעזור לאבא שלי במסעדה וגם הכניסה את האוכל שלה פנימה. כשגדלתי קצת עבדתי אצלו בחופשות ובחגים. לאט לאט הייתי מבקש ממנו שיעיר אותי בבוקר. הייתי חוזר מבילוי בשלוש בבוקר, שוכב במיטה עם עיניים פקוחות ומחכה לאבא שיבוא להעיר אותי. היינו יוצאים מהבית כשהיה עוד חשוך. לאט לאט התרגלנו אחד לשני, למרות שזה לא היה לו קל. הוא לא אהב אנשים איתו במטבח כמו שאני לא אוהב. אני זוכר את היום הראשון שהוא נתן לי לבשל לבד. היום שבו הוא ממש נתן לי את האחריות על מפעל החיים שלו. הייתי בן 16 והיד שלי ממש רעדה. זה אולי רק חומוס, רק שעועית, מג'דרה. אבל אלו גם הסודות של אבא, החיים שלו".
את היד הזו של אלרן כל החברים מכירים. כשאנחנו עושים חאפלות על הים ומזמינים חברים לנגן, אלרן מעמיד סיר ובו סופריטו חצילים עם בשר, תבשיל של שעועית לבנה עם תרד. הוא קורא לזה "אוכל מלח פלפל שחור". זה הכל. חומרי גלם הכי טובים, עשויים בפשטות. לא הצלחתי לחקות את תבשיל הזנב שלו וכמעט שום דבר אחר שהוא מכין בנונשלנט. עניין של יד.
בתל אביב תהיה חופשי מאבא. מה תכין בעזורה בתל אביב? קשה לך להגיד "עזורה" ו"תל אביב" ביחד?
"האוכל יהיה מאוד דומה לאוכל בירושלים. בדיוק כמו בירושלים זה לא יכול להיות, כי אני לא נמצא בשוק וחומרי הגלם יהיו קצת שונים. היחסים שיש לנו במחנה יהודה עם הקצבים, הירקות שאנחנו מקבלים מחברון – אני לא יכול אפילו להתקרב לזה. שוק התקווה דומה לשוק בירושלים באווירה, אז אני אלך לשם כל יום לראות מה יש באיזה מחירים יש, ומה אני יכול להשיג הכי טוב. אבל אני יודע שאני לא איש השוק ומקווה שהם יתרגלו אליי ואני אליהם. את המנות הכבדות שלנו אני בטוח לא אעשה בקיץ של תל אביב, בקושי בירושלים אני עושה אותן. אני אעשה מנות שיתאימו יותר לחום בתל אביב. אתאים אותן לאנשים, לתוצרת וגם לאקלים".
מסעדת עזורה
יש בתל אביב איזה קטע עם חומוס, בייחוד חומוס היפואי. אתה עמדת מול החומוס של מזרח ירושלים בכבוד, אני זוכר שבאתי עם ראלב מחומוס לינה לביקור גומלין.
"כן, הוא רוקן את הצלחת והתלהב מכל הדברים במסעדה. הוא פגש את אבא שלי וראיתי שם ניצוצות שקשה לראות היום. אני לא יודע איך המים בתל אביב, אבל אני אביא את החומוס שלי גם לתל אביב. אכין גם מסבחה מעולה, אבל הדברים העיקריים יישארו הבישולים על הפתיליות וגם מנגל שתמיד היה החלום שלי".
מה תעשה במנגל?
"לא הרבה. זו עיר חמה, כך שאני חייב מנות שייצאו מהאש. יהיה חוט שדרה: טחול ממולא, מנות קטנות. אני אכין גם את הקבב שלי, עם סלט של אל בגדדי משער הפרחים בירושלים".
מה אתה רוצה שיקרה בעזורה בתל אביב?
"שאנשים יבואו ליהנות ולאכול מהאוכל שלנו. אני מאוד רוצה שאבא שלי יבוא ויישב לאחד השולחנות. כמו שהוא עושה בירושלים – מסתכל על הממלכה".
אז מה, איך תסתכל על החברים מהשוק עכשיו?
"תראה… אתה יודע, לפני תל אביב עזבתי את ירושלים אחרי 33 שנה, אחרי שנים שבשלתי לבד במסעדה. היה לי מאוד עצוב לעזוב אבל הרגשתי שבא לי שינוי. אחרי שהעסק גדל וכל האחים נכנסו, הרגשתי מספיק נכון וחופשי לזוז לדבר חדש. כמו שאבא שלי העביר לי את המסעדה, ממש כך הרגשתי מול האחים שלי. אז במקרה יצא שזה קורה בתל אביב. אתה יודע, אני רוצה את רמלה".
