כמדי שנה עם פרוץ הקיץ מגיעות תערוכות הגמר המסקרנות של האקדמיות לאמנות ועיצוב, והנה מגיעים עמן ב-15.7 אירועי סוף השנה של מכללת שנקר, במסגרתם יערכו מפגשים וסיורים מודרכים לקהל הרחב ובהם יחשפו תוצרי המחלקות.

אירועי סוף השנה של שנקר, תחת הכותרת "נקודת מפגש", מאפשרים להכיר מקרוב את היוצרים, היזמים והאמנים של מחר ולהתרשם מיכולותיהם ומהישגיהם, כמו גם להתוודע למגמות ותהליכים עכשוויים של עולם העיצוב וההנדסה המקומיים והבינלאומיים.

"נקודת המפגש", מסבירים במכללה, "היא חלק מרכזי בתפיסה האקדמית של שנקר: מפגש בין עיצוב להנדסה, בין אמנות לעיצוב, בין אדם לאדם, בין אדם למכונה, בין היד לחומר, בין מלאכת היד לטכנולוגיה, בין טקסט לדימוי. היא גם מפגש בין שתי נקודות מבט, בין בריף לסטודנט, בין מרצה לסטודנט, בין תיאוריה למעשה, בין תוכנה לאדם המפעיל אותה, בין מעצב ללקוח, בין הפרטי לקולקטיבי, בין האדם לסביבה,, בין הסביבה הפיזית לסביבה וירטואלית, ובין כדור הארץ לחיים בו".

מכללת שנקר שמה לעצמה מטרה לייצר נקודות מפגש רבות ככל האפשר", כך בהזמנה לאירוע, "כל נקודה כזו מכילה בתוכה חיבור חד פעמי בין שני גורמים, החיבור הוא תחילתו של תהליך שלעולם לא נדע את סופו, אבל כשהוא מתחיל, נדע לבטח שמתרחש תהליך. התהליך יביא לשינוי שלאחריו נדע משהו שלא ידענו קודם ונהיה חלק ממשהו גדול יותר, מרחיב דעת, ומעורר השראה".

אירוע הפתיחה יתקיים ב-15.7 בשעה 20:00 והתערוכות יהיו פתוחת לקהל עד ה-29.7.פרטים נוספים כאן.

• ❤ תרבות
• עיצוב
• עיצוב טקסטיל
• אופנה ישראלית
• עיצוב ישראלי
• עיצוב מוצר
• עיצוב גרפי
• אופנה

כאן גרות:דנה דגן, 32, מעצבת גרפית; שירה ממן, 30, הנדסאית אדריכלות ועיצוב פנים.
לוקיישן:צפון דיזנגוף
מטראז':50 מ"ר, שני חדרים
ותק:שנתיים וחצי, שכירות

שירה:"אנחנו יחד כבר 8 שנים. אנחנו חברות מאוד טובות מגיל ההתבגרות. עם הזמן הבנו שאנחנו רוצות להיות קצת יותר מחברות טובות וככה נהיינו זוג. הגענו מבאר שבע יחד לעיר הגדולה לפני שנתיים וחצי בעקבות העיסוק שלנו. אנחנו גרות בדיזנגוף 283, מכאן בא השם של הסטודיו שלנו למיתוג ועיצוב פנים 0283".

דנה:"בין החיפושים על קו באר שבע-תל אביב, ראינו מודעה מתיווך. הבניין היה אז חדש דנדש מהניילונים. בגלל שמאוד חשוב לי ניקיון ושירה חולת שקיעות – דירה מהניילונים מטר מהים התאימה לנו בול.החברים שלי מבאר שבע היו קוראים לבית ההורים שלי מוזיאון, מאלה שצריך להוריד את הנעליים בכניסה לבית, אין את חוק ה-3 שניות, תמיד אפשר להרים אוכל מהריצפה ולאכול. זה נדבק בי וממש חשוב לי סדר וניקיון. בגלל זה הדירה תמיד מסודרת ונקיה. שירה צריכה להתמודד עם ההפרעות שלי, מה לעשות".

>> עוד דירות שכדאי להכיר בתל אביב >>

1. הסלון (דנה: בגלל האו.סי.די שלי אני דוגלת במינימליזם בה-כ-ל. בעיניי עומס והרבה חפצים שווה בלאגן, לא משנה איך תסדרי את זה זה עדיין יראה בלאגן. גם בעיצוב שלי הכל קטן ונקי – זו צורת חיים)

2. הצד השני של הסלון: שידה מאובג׳קט, פטיפון מאלנבי ("מאמינות בעיצוב בהשראה נורדית עם נגיעות של ירוק")

3. תמונות שדנה יצרה בהשראת כל מיני דברים חמודים שראתה ברשתות והחליטה להדפיס ולשים על הקיר

4. דנה: "שירה פעם ציירה דמויות שלה ושלי בצייר של הפלאפון ושלחה לי ואני ממש נדלקתי על זה. לימים הרכבתי דמויות לגו בהשראת הדמויות ומאז הן יחד תלויות לנו על הקיר"

5. פטיפון שקנו באלנבי עם תקליט לבן של סיה

6. דנה: "חשוב לי לציין שאת כל הספרים שיש לנו קראנו, אבל אנחנו קונות אותם לרוב בגלל הכריכה. אחרי שאנחנו קונות אותם אני עוטפת אותם בלבן וכותבת על הצד שלהם את שם הספר. העומס של צבעוניות הכריכות מבולגן מידי לי בעיניים, זה מטריף לי את האו.סי.די והניקיון שבלבן תמיד עובד לי"

7. מתלה מפול אנד בר עם ספרי ילדים ועיצוב, מצלמה ישנה מסבא של דנה וגלויות שאספו בעולם (שירה: "עבדנו שנים בזארה ופול אנד בר והיינו חולות על חלונות הראווה. כשהיו מחליפים את חלונות הראווה היינו קונות "פיסים" במחירים ממש סמליים וחלקם הגדול עדיין איתנו")

8. מבט מזווית אחרת לסלון ("הדירה הזו היא הכי אנחנו, אם מישהו מכיר אותנו ויכנס לכאן כשאנחנו לא פה הוא מיד ידע שזה הבית של שירה ושלי")

9. שירה: "כשרק עברנו, כל הדירה הייתה מרוהטת ברהיטים וחפצים שאבא שלי בנה מעץ אלון טבעי והרבה ירוק. לפני שנה בערך החלטנו לעשות שינוי עיצובי שהגיע בהשראת העסק שלנו, שהוא ברובו שחור לבן ומינימליסטי. הרכבנו את הדירה ממש כמו פאזל. קנינו פעם משהו שחור ואז הבאנו רהיט לבן – וככה פעם שחור, פעם לבן, לאט לאט הרכבנו אותה"

10. שירה: "אנחנו הכי אוהבות בדירה את האור, ככה על אף שהיא קטנה היא תמיד מוארת ומרגישה גדולה יותר"; דנה: "אני הכי אוהבת את זה שהיא קטנה, כי ככה אנחנו לא יכולות להיעלם אחת לשנייה ושירה תמיד פה לידי. לאן היא תברח? לשירותים?"

11. שולחן העבודה של דנה ("הרבה מהגלויות זה דברים שעשיתי להם סייב באינסטגרם ורציתי אותם אז הדפסתי והשלכתי על הקירות וחלק אני יצרתי")

12. ציור של פסיק ונקודה שדנה הכינה לשירה ליום הולדתה ("הנקודה מסמלת את העובדה שהזוגיות שלנו היא מוחלטת ועד הסוף. הפסיק הוא כתזכורת לזה שעכשיו זה רק רגע מיני רבים שעוד יהיו לנו יחד בדרך")

13. מדף מלא צעצועים ופיצ׳פקעס ("יש לנו בדירה אוספים של שנים שכל אחת הביאה מהבית שלה וגם מהתקופה שלנו יחד, כל מיני פיצ׳פקעס מכל מיני מקומות בעולם או דברים מהבתים של הסבים")

14. דנה: "זה אולי נדוש וקיטש אבל הרגעים הכי רומנטיים ומשמעותיים שהיו לנו בחיים היו בזמן השקיעה, גם שירה ממש אובססיבית לשקיעה"; שירה: "האיורים מבוססים על תמונות אמיתיות של דנה ושלי בשקיעה"

15. ספרי ילדים ששירה ודנה אוספות וקוראות באובססיביות

16. חצי קיר בחדר השינה צבוע בורוד עם מדף קטן עם חפצים שאספו

17. ספר בזוקה ("חולות חולות חולות על בזוקה, תמיד יהיה לנו מסטיק בזוקה בבית, זו אהבה שלא עוברת ולא נגמרת")

• דירה להכיר
• דירות בתל אביב
• דירות שותפים
• הצפון הישן
• עיצוב ואדריכלות
• עיצוב פנים
• עיצוב גרפי

• Facebook
• Twitter
• Email

דוד טרטקובר התנסה במהלך השנים בהמון סוגי מדיה: כרזות, אלבומים, גלויות, כריכות לספרים, אפילו קירות. אבל רק עכשיו, בגיל 72, יוצא לו בפעם הראשונה לעסוק באופנה. לקראת פתיחת תערוכת היחיד שלו השבוע במוזיאון תל אביב, שתכסה פרויקטים מתחילת דרכו בשנות ה־70 עד היום לצד כמה עבודות חדשות שלא הוצגו מעולם, האב הגדול של העיצוב הגרפי בארץ וחתן פרס ישראל לעיצוב לשנת 2002 חבר לחברת קסטרו לעיצוב קולקציית טי שירטס עם דימויים איקוניים מכרזות שיצר לאורך השנים.

הזוג המוזר קסטרו־טרטקובר הכיר אשתקד במסגרת T-Art, שיתוף הפעולה הראשון של המוזיאון עם קסטרו שבמסגרתו השיקה החברה קולקציית טי שירטס עם עבודות מאוסף המוזיאון. בדומה לקולקציה שהשיק המותג יוניקלו עם MOMA בניו יורק, למשל, מדובר בסוג שיתופי הפעולה שיש מי שיראה אותו כהתמסחרות בעייתית של המוזיאון, ויש מי שישיב לו שבהתחשב בדלות התקציב מדובר בצעד כמעט בלתי נמנע. ובכלל, למה לא לחבר אמנות ואופנה?

לאותה קולקציה משותפת ראשונה נבחרה אז גם העבודה של טרטקובר Chapeau – מגבעת שחורה על רקע אדום שהוא יצר כמחווה לחלוץ הכרזות טולוז לוטרק. ההצלחה המסחרית המפתיעה של אותו דגם היא שהביאה את קסטרו, לדברי טרטקובר, לבקש לשחזר את הזוגיות, הפעם באורח בלעדי. הוא נענה מיד. “להפוך את העבודות שלי, שמודפסות ומצוירות על נייר, לדבר לביש, נושם, שאורז גוף, שיש לו נוכחות, זו הרגשה נפלאה. זה פעם ראשונה שהדימויים שלי הופכים למוצרי האוס־הולד, שכל אחד יכול ללבוש, ואני מקווה שזה יצליח״, הוא משתף. “בעולם תמיד היה קשר בין אמנים לאופנה. הדבר החדש הוא רק הנכונות של קסטרו, שיודעת מה קורה היום בעולם הגדול, להיפתח לדבר הזה. מבחינתי זה היה תענוג לעבוד עם המעצבים הצעירים שלהם ולראות איך מתרגמים את הדימויים שלי לבגדים. התייחסות שלהם לחולצה היא כמו כרזה שמקיפה את כל הגוף, לא רק ריבוע בחזה והשאר רקע״.

חולצה היא באמת קצת כמו כרזה ניידת.

"נכון. תראה, פעם לכרזה עצמה היה כוח מסוים, היא הייתה אמצעי כמעט יחיד להעביר מסרים פרסומיים בצבע, והיה לה מקום על לוח המודעות. עם השינויים הטכנולוגיים הכרזה איבדה את המקום שלה כ'מלכת הגרפיקה השימושית'. נשארו רק שלטי חוצות בדרך חזרה מהעיר לפרברים, ואלה בדרך כלל טיזרים לכל מיני דברים שבקרוב תראה בטלוויזיה. הכרזה עדיין משמשת פה ושם ככלי ביטוי אישי בנושאים חברתיים ופוליטיים, אבל את הכוח האמיתי שלה כמפיצת אינפורמציה או כמרכז אורבני היא איבדה. אז יכול להיות שעכשיו דווקא החולצות האלה יהפכו למין כרזות חיות שמסתובבות במרחב הציבורי".

אתה ידוע כאמן פוליטי נוקב – לא מפריע לך שצריך לעדן את הביקורת בשביל פרויקט כזה ולבחור עבודות יותר קלות לעיכול?

"ממש לא. גם אין כוונה בכלל שזה ילך לכיוון הזה. הם בחרו כרזה אחת שעשיתי ב־1977 שנקראת 'דרישת שלום', שיש לזה שתי משמעויות – גם דורשים שלום, וגם היי, ביי. אבל זה ברור שאין פה כוונה לאיזו מחאה גדולה בקונטקסט הזה".

ובקונטקסט יותר רחב – יותר קשה היום להיות אמן פוליטי, מחאתי, בישראל?

"אני אישית לא הרגשתי את זה, אבל זה קיים באוויר, גם אם עדיין בקול חלוש. אם פעם אמרו שהפשיזם לא יעבור פה, אז הנה הפשיזם עובר. אנחנו נמצאים בתהליך הזה, תסתכל מסביבך ותרגיש את זה. הנזק שנגרם מההתנהלות של השלטון הנוכחי במדינה הזאת הוא אולי בלתי הפיך".

אתה ידוע כמובן גם כמי שמזוהה עם ניסוח הוויזואליה של הישראליות, של הצבריות, ועם המושג של "תוצרת הארץ" שמלווה את עבודותיך. זה משהו שהוא עדיין רלוונטי בעיניך בעידן הגלובלי הזה?

"לגמרי. אחד המוטואים של התערוכה זה 'ישראל זה לא אמריקה' )עוד סלוגן שמלווה את טרקטובר שנים רבות – אב"ד(, והייתי רוצה לראות את הכיתוב הזה גם על חולצה. העבודות שקסטרו בחרו מעוגנות בתרבות הישראלית כי העבודה שלי היא עבודה מקומית לגמרי. ואני עדיין מאמין גדול במקומיות, גם בעידן הגלובליזציה".

דוד טרטקובר, 3.6־17.9 במוזיאון תל אביב, שלמה המלך 27 תל אביב.
מחירי החולצות: 60־140 ש"ח, בסניפי קסטרו ובחנות הפופ אפ במוזיאון.

• עיצוב גרפי
• חולצות
• דוד טרטקובר
• כרזות
• קולקציה
• עיצוב
• קסטרו
• עיצוב ואדריכלות
• T-Art
• החיים היפים
• אמנות

• Facebook
• Twitter
• Email

אחרי שנים של עיצוב אתרי אינטרנט, כריכות, לוגואים ושאר פתרונות גרפיים עבור מעצבות אופנה, מוזיקאים ואנשי מקצוע אחרים, החליטו המאיירות והמעצבות הגרפיות רותם אזרד־מלכה (30) ומיכל לרדו־חיות (27) לעשות משהו עבור עצמן. לפני כחצי שנה הן השיקו את Impression, מותג אופנה המבוסס על שמלות מאוירות בהשראת ערים שונות בעולם.

לאחר שהפליגו המעצבות בדמיונן אל מרוקו בקולקציית הביכורים, הן חוזרות עם קולקציה שנייה באווירה קובנית. הקולקציה מונה קרוב ל־80 שמלות מאוירות המבוססות כולן על גזרת A אחת העשויה בדי ג'רזי וקרפ־לייקרה ומגיעה בשלושה אורכי שרוול שונים. כל האיורים נעשים בעבודת יד ומודפסים לאחר מכן על הבדים, והשתיים מקפידות לשלב בין ההדפסים והצבעים כדי שלא יהיו ולו שתי שמלות זהות.

הפנטזיה על עבודה עם בד רודפת אותן לדבריהן עוד מימי התואר בתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה. “זה בער בנו כל כך שבתקופת התואר תמיד התבלבלו וחשבו שאנחנו בכלל לומדות אופנה״, מספרת אזרד־מלכה. "אנחנו מתייחסות לבד כמו לקנבס, ולשמלות כמו לאמנות לבישה".

Impression
700־850 ש"ח,
להשיג בבוטיק בנקר, דיזנגוף 210 תל אביב ובאתר:avodat-yad.com

• ויצו חיפה
• רותם אזרד מלכה
• בנקר
• אימפרשן
• Impression
• עיצוב גרפי
• מעצבים ישראלים
• עבודת יד
• בוטיק
• תקשורת חזותית
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

כשזה מגיע לעיצוב הבית, רבים מאיתנו מחזיקים מעצמם מיוחדים ואלופים בהרכבת שידוכים אקלקטיים: קצת הרכבה עצמית תוצרת שבדיה, נגיעה קטנה משוק הפשפשים, פה ושם איזו ירושה מהסבתא ולשם הפגנת עדכון וטוב טעם גם פריט מעצבים יקר ויוקרתי. "אבל בסופו של דבר", טוענת אירית חיון, מומחית מקומית למיתוג ולעיצוב חווייתי, "אנחנו מייצרים שכפולים של נוסחת עיצוב קבועה שאולי לפני כמה שנים הייתה חדשנית ומרעננת, אבל הפכה כבר מזמן לקלישאתית ולשגרתית, והבתים שלנו, חללי העבודה ומקומות הבילוי דומים למעשה מאוד זה לזה".

1of135(כלומר 1 מ־ 135) הוא שמו של המיזם החדש של חיון שמטרתו לענות על הצורך הקיים, לדבריה, במתן ביטוי לטעם האישי בעיצוב חללי מגורים או חללים מסחריים. חיון מציעה את האפשרות לרכוש יצירת אמנות מקורית במחיר שווה לכל נפש מתוך מגוון סלקטיבי של יצירות ויזואליות מתחומים שונים – צילום, איור, עיצוב גרפי ועוד. כל יצירה מודפסת בסדרה מוגבלת וחד פעמית בת 135 העתקים בלבד, על נייר איכותי, נושאת את חתימתו של האמן.

נוסף לאקסקלוסיביות המתלווה לרכישת עבודה מתוך קולקציה מצומצמת, חיון מציעה ללקוח גם עזרה והכוונה בהתאמת היצירה לחלל המיועד, בצירוף כמה עבודות שונות זו לזו, וכשירות מיוחד לאדריכלים ולמעצבי פנים – גם סדרות בהזמנה אישית, הנוצרות ומפותחות בהתאם לקונספט עיצובי ספציפי.

1of135

230 ־ 1,630 ש"ח

1of135.com

• אמנות
• הדפסים
• עיצוב גרפי
• מיתוג
• מעצבים ישראלים
• איור
• עיצוב ואדריכלות
• החיים היפים
• צילום
• עיצוב