ב-2022 השיק סינמטק תל אביב פסטיבל קולנוע חדש, המוקדש כולו לחיבור שבין קולנוע למוזיקה. השנה מתקיימת המהדורה השנייה של הפסטיבל (עקב ביטולו בשנה שעברה, ויש בו תוכנית נהדרת המשלבת בין סרטים חדשים וקלאסיקות קאלט. אין פה מקום להמליץ על הכול כי זו באמת תוכנית עמוסה ומגוונת, אבל הנה 5 המלצות אישיות שלי על קצה המזלג מהמבחר הרב. חוץ מאלה יהיו כמובן עוד הרבה סרטים מעולים, עלילתיים ותיעודיים, הופעות, פאנלים, דוכנים ובכלל מדוברבאירוע חובה לכל חובב מוזיקה וקולנוע, שזה בעצם כולנו.

>>הו לורד: אנדרסון פאאק פותח את מה שהוא כנראה הבר הכי מגניב בעולם

1. נשמות אבודות | הקרנה+שיחה עם הבמאית

סרט מסע היפ הופי בכיכובם של שורה של ראפרים צעירים. הראפר ומשפיען הרשת סוואב מככב בתפקיד סול, ראפר צעיר ושאפתן שמחליט לעזוב את הבית ולהצטרף ללהקת היפ הופ בסיבוב ההופעות שלהם. החבורה נוסעת ברחבי טקסס ובעודם יוצרים, מופיעים ומבלים, סול מגלה מי הוא כאמן וכאדם. לאחר ההקרנה תתקיים שיחת וידאו עם הבמאית קת'רין פרופר בהנחיית השחקנית והבמאית ג'וי ריגר.
לפרטים וכרטיסים

2. רועש יותר ממה שחשבתם: היסטוריית הלואו-פיי של גארי יאנג ופייבמנט | הקרנה+הרצאה של יובל מנדלסון

דיוקן אינטימי. משעשע, מרגש ומסעיר של גארי יאנג, המתופף הראשון של להקת האינדי-רוק האמריקאית פייבמנט. גארי היה סוג של אגדה עם אישיות קיצונית והוא החדיר אלמנט של טירוף ובלאגן לסאונד הלואו-פיי פורץ הדרך של הלהקה בתחילת דרכם. גארי יאנג נפטר בשנה האחרונה והסרט הפך לפייבוריט של פסטיבלים, ובין היתר זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל SXSW. השנה ייצא עוד סרט על פייבמנט שיעקוב אחרי הקאמבק המוצלח שלהם. הוא הוקרן השבוע בבכורה עולמית בפסטיבל ונציה והוא באמת מעולה אבל בינתיים הסרט הזה הוא הכנה מושלמת למי שלא מכיר את הלהקה או רוצה להכיר אותה יותר לעומק מזווית אחרת. לפני ההקרנה תתקיים הרצאה קצרה של יובל מנדלסון – מוזיקאי, יוצר ומורה לאזרחות, מנהיג הלהקות שייגעצ והמסע לפולין, שהוא גם מעריץ שרוף של פייבמנט. מומלץ ביותר!
לפרטים וכרטיסים

3. הטיקטוק הרג את כוכב הוידאו | דיון בקליפים ישראליים

אירוע פאנל שאני חלק ממנו עם עוד משתתפים מגניבים. דיון בקליפים ישראליים מההתחלות הצנועות והפתרונות היצירתיים לבעיות תקציב ועד לקליפים המושקעים והנוצצים של עידן הנטע ברזילי. חוץ ממני ישתתפו בפאנל הבמאי עומר אלוני ("תיק קטן), המוזיקאית, הבמאית ואשת התקשורת שרון קנטור, הבמאי והפודקאסטר אמיר בוקסבאום והבמאי ומנהל תוכן סינמטק תל אביב פיני שץ. הפאנל בהנחיית אשת התקשורת והמוזיקה אביה פרחי.
לפרטים וכרטיסים

4. דיג!XX| חוגגים 20 לדוקו הרוקנרול "דיג!"!

הסרט האדיר בבימויה של אונדי טימונר על החברות/יריבות בין הלהקות הבריאן ג'ונסטאון מסאקר והדנדי וורהולס מציין כבר 20 שנה ויוצא עם עריכה חדשה, קריינות חדשה, ומעל ל-40 דקות של קטעים שטרם נראו. בשבילי זה סרט שהשפיע עליי מאוד והוא אחד מהסרטים שגרמו לי להיכנס לתחום הדוקו המוזיקלי. לאחר ההקרנה אני אקיים שיחת וידאו עם הבמאית המרתקת אונדי טימונר.
לפרטים נוספים וכרטיסים

5. לול | סרט+הופעה של שי טרא ליטמן!

הקרנת הקלאסיקה "לול" המורכבת משירים ומערכונים בכיכובם של אורי זוהר, אריק איינשטיין, צבי שיסל, דורי בן זאב, טליה שפירא, שלום חנוך, משה איש כסית, יהונתן גפן, ג'וזי כץ, שמוליק קראוס. לפני ההקרנה תהיה הופעה קצרה של הלהקה בעלת השם המתבקש "בועז דוידזון" (כשם הבמאי). אחרי ההקרנה תהיה הופעה של כוכב ההיפ הופ והאמן שי טרא ליטמן. שי טרא יבצע משירי הסרט בעיבודי היפ הופ מיוחדים!
לפרטים נוספים וכרטיסים

עמית איצקר הוא במאי דוקומנטרי ואיש תוכן וסושיאל בסינמטק תל אביב, יוזם הפסטיבל וממייסדיו.לפרטים נוספים והקרנות אחרות

• המסך
• קולנוע
• מוזיקה
• עמית איצקר
• סינמטק
• פסטיבל סאונדטרק

משבר גיל הארבעים. מה זה אומר בכלל? מבחינתי זה בכלל משהו שיצא מהקולנוע אמריקאי, קלישאה שמניעה עלילה של קומדיות. כל הסרטים של וודי אלן בשנות ה-70, או בילי קריסטל כעירוני שיוצא עם שני חבריו הטובים למסע הובלת בקר ב"תעצרו את העיר, אני רוצה לרדת" כדי להחזיר את החיוך לחיים שלו (למען הדיוק, הדמות שלו שם בת 39 אבל המשבר הוא של 40). איזה רפרנסים כבר יש לנו לזה בישראל? בעיקר את הסרט "תל אביב לוס אנג'לס", שם דודו טופז משחק קומיקאי כושל בן 40 שלא הצליח לעשות עדיין את הפריצה הגדולה. בכל מקרה, זה תמיד היה משהו שנראה לי רחוק מאוד, בעיקר כי נחשפתי לסרטים ולתוכניות האלה לראשונה כילד וכשאתה ילד שהדאגה הכי גדולה שלו בחיים היא להספיק לסיים משימה לשיעור כלכלת בית. מגיל 10, המרחק לגיל 40 נמדד בשנות אור.

>>משבר גיל ה-40 שלי: לכל הטורים של הפרויקט

המשבר הגדול שלי היה בכלל המשבר של גיל 30. הייתי ממש אחרי לימודי קולנוע. בוגר טרי שעשה סרט גמר שזכה לשבחים והציג בפסטיבלים ברחבי העולם. הייתי בטוח שהעולם פרוש לרגליי, ואולי הוא באמת נפרש שם לרגע אבל מהר מאוד הפסקתי להרגיש ככה. היציאה לעולם האמיתי הייתה בשבילי נפילה קשה. בלי מסגרת לפעול בה, מצאתי את עצמי שוקע מהר מאוד להסתגרות בבית ההורים ולדיכאון שנמשך כמה שנים. אבל למזלי, הייתה ועדיין יש לי משפחה אוהבת ותומכת וחברים טובים שעזרו לי לצאת מהמשבר הזה. אבל במהלך העשור שאחרי חזרתי ליצור, הגעתי לשיאים חדשים בקריירה וניהלתי חיי חברה יותר מוצלחים מאלה שהיו לי בשנות העשרים של חיי ובגיל ארבעים מצאתי את עצמי בפריחה יצירתית שלא חוויתי כל השנים עד אז: הייתי בעיצומי הצילומים והעריכות סרט הביכורים שלי, סרט תיעודי באורך מלא על המועדון פטיפון, בו ביליתי את שנות ה-20 שלי. כאשר הסרט יצא מוקדם יותר השנה וזכה לשבחים, סוף סוף יכולתי לשכב במיטה ולהגיד לעצמי: "בואנ'ה, עשיתי משהו בחיים האלה". כמה אנשים יכולים באמת להגיד את זה?

בסרט הקאלט "Dazed and Confused" ("טריפ נעורים") של ריצ'רד לינקלייטר מופיעה הדמות של וודרסון, הסטלן המבוגר (יחסית) שמגולם בחינניות על ידי מת'יו מקונוהי. וודרסון הוא בעשור השלישי לחייו אבל עדיין מסתובב עם תיכוניסטים ומתחיל עם נערות צעירות. במשפט אחד שהוא אומר באמצע הסרט הוא מצליח לזקק את פילוסופיית החיים (הדיי פאתטית) שעל פיה הוא פועל: "מה הסיבה שאני אוהב תיכוניסטיות? אני מזדקן והן נשארות באותו הגיל". המקבילה שלי לזה היא לראות איך אני נהיה יותר מבוגר מהדמויות עליהן גדלתי בקולנוע ובטלוויזיה, אפילו ג'ורג' קוסטנזה שאמנם נראה בן 50 אבל היה בעצם בן 35. זה לא תמיד גורם לך להרגיש יותר טוב.

החודש אני אהיה בן 43. בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי מתחבר יותר למייקל דאגלס בסדרה המעולה "שיטת קומינסקי", אפילו שהוא כבר בשנות ה-70 שלו. הוא מגלם שם מורה מוערך למשחק שקריירת המשחק שלו לא המריאה במהלך השנים, עד שבסוף הסדרה, סליחה על הספוילר, הוא חווה פריחה והצלחה מחודשת ומלוהק לתפקיד הראשי לו חיכה כל חייו. מגיל 40, המרחק לגיל 70 כבר לא נמדד בשנות אור. סתם בשנים רגילות.

• ❤ תל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 921 // משבר גיל ה-40 שלי
• עמית איצקר
• משבר גיל ה-40 שלי

1.סינמטק ת"א

2.מועדון "הפטיפון" ז"ל

"כל מי שנחשף לסצנה הזאת הקים להקה. אני עושה סרט"

3.חנויות התקליטים בעיר

4.קפה לב

5.שוק הווינטג' בכיכר גבעון

• העיר שלי
• סינמטק
• האוזן השלישית
• עמית איצקר
• חולית
• חוד המחט
• כיכר גבעון

• Facebook
• Twitter
• Email

כל חובב מוזיקה יודע שהופעה מעולה אחת יכולה לשנות מסלול חיים. לעמית איצקר זה קרה לפני כ-15 שנה, כשראה את להקת המיותרים על הבמה במועדון הפטיפון. "מרגע שהם עלו לבמה התגלה לפניי משהו שלא הייתי מודע אליו קודם. סוג של אנרגיית נעורים שהתפוצצה על הבמה בבת אחת", הוא נזכר. "התחלתי להגיע למקום יותר ויותר, לפעמים כמעט כל יום. התחברתי עם האנשים, עם הלהקות וראיתי שם כמה מההופעות הכי טובות שראיתי בחיים שלי".

איצקר, אז סטודנט לקולנוע, יצר סרט דוקומנטרי קצר על אותה להקה. זה היה רק קצה הקרחון. את ההופעות שראה במועדון הקטן ברחוב יצחק שדה, וגם במקומות אחרים, הוא התחיל לתעד בווידיאו, חומרים ששנים אחר כך ישמשו אותו כשיחליט ליצור סרט באורך מלא על הלייבל העצמאי פאסט מיוזיק, שפעל בין 1998 ל-2007 ועמד גם מאחורי הפטיפון, ששרד שנתיים נוספות אחרי סגירת הלייבל. השבוע השיק איצקר פרויקט מימון המונים בהדסטרט בתקווה להשלים את"עצבני ומהיר: הסיפור של פאסט מיוזיק והפטיפון". "זהו סרט על מוזיקה, חלומות, מרד הליכה כנגד הזרם, חברויות, אכזבות ובעיקר על אנשים שהחליטו ללכת אחרי הלב והאמת שלהם ולהגשים את החלום", איצקר כותב בעמוד הפרויקט. "לא כולם מכירים מה שקרה בסצנה הקטנה הזאת בשנים האלה, אבל כל מי שנחשף אליה הקים להקה. חוץ ממני. אני עושה סרט".

הגיוס בהדסטרט מתחבר לאופי העצמאי של הפרויקט – איצקר ושני חברים, שעבדו בהתנדבות, צילמו בשנה האחרונה עשרות ראיונות עם אמנים, מעריצים, קהל ועיתונאים – ג'נגו, אמיר שור, שרון קנטור, יובל מנדלסון, מאור כהן, רמי פורטיס, יואב קוטנר ורם אוריון הם רק חלק קטן מהרשימה. לאלה מצטרף ארכיון ענק של חומרים מצולמים ומוקלטים: "פרסמתי בפייסבוק שאני מחפש חומרים וקיבלתי מאות שעות של חומר, צילומי סטילס, וידאו, הקלטות אודיו, הופעות. רוב הצילומים היו על קלטות VHS ומיני דיוי ולא נחשפו עד היום כי אף אחד לא טרח להמיר אותם לקבצים דיגיטלים. החלטתי להשתמש בהדסטרט בין היתר במחשבה שאם אנשים מעוניינים לעזור, אז למה לא לתת להם גם תשורות מגניבות עבור תמיכתם?".

"הפטיפון ופאסט מיוזיק זה משהו שנגע באנשים. עד היום אנשים מתרגשים מהדברים שנעשו שם", מנסה איצקר להסביר את סוד הקסם. "זה לייבל שהוציא את החומרים שלו על וינילים בתקופה שבה זה היה נחשב לסוג של התאבדות כלכלית, לפני התחייה המחודשת של וינילים בעשור האחרון. האנשים שהקימו אותו הלכו נגד הזרם. ג'נגו, אמיר שור, נטעלי גבירץ, עינב רוסיאנו, עמי שלו ורבים אחרים, עשו שם דברים נפלאים. את מה שאני והרבה אחרים חווינו שם ואת התשוקה שהייתה לכל מי שהיה מעורב בדבר הזה, אני רוצה להעביר לקהל הרחב".

אתה מוכר יותר כשחקן וסרט הגמר שלך במנשר היה עלילתי. למה החלטת שהסרט הארוך הראשון שלך יהיה דוקומנטרי?

"לא החלטתי, זה פשוט מה שמעניין אותי להתעסק בו כרגע. לפני שאני שחקן אני במאי. בגלל שאני אוהב מאוד מוזיקה וקולנוע תמיד ניסיתי לשלב ביניהם, ביימתי הרבה קליפים ללהקות אינדי וכאמור היה גם הסרט על המיותרים ועוד כל מיני פרויקטים שעשיתי במהלך הדרך. אני סוג של פריק של תיעוד ולפעמים יש התנגשות בין הצורך לתעד והרצון להיות ממש בתוך הרגע. לרוב אנשים אמיתיים יותר מעניינים אותי מדמויות בסרטים עלילתיים והיום הרבה מהקולנוע העלילתי כבר די מיצה את עצמו. כמה אפשר לראות סרטים של מארוול? זה אף פעם לא נגמר. המציאות הרבה יותר מעניינת".

עוד כתבות מעניינות:
עמית איצקר ו"משיח" בדרך לערוץ 2
ארכיון הפאנק הישראלי מחזיר לחיים תרבות שכמעט נכחדה
המוזיקאים של אינדינגב פותחים את הארון

אילו סרטי דוקו-מוזיקה אתה אוהב במיוחד?

"בעולם נעשים מלא סרטי דוקו מוזיקלים בשנה. רובם לא טובים או לא מעניינים. זה הז'אנר הכי פופולרי בדוקו בשנים האחרונות אחרי דוקו פשע. בארץ אני אוהב את הסרטים שחן שינברג עשה על נושאי המגבעת ועל עיתונאי המוזיקה קובי אור. זה קולנוע מעניין שגם עוסק באנשים מאוד מעניינים, שזה לא פחות חשוב מהערך הקולנועי של הסרט. גם אהבתי מאוד את סדרת 'האלבומים' שהייתה בערוץ 8.

מהעולם שאני אוהב במיוחד את 'אינסטרומנט' על פוגאזי של ג'ם כהן, שביים גם דוקו מוזיקלי מרתק על להקת סמוק והסולן שלהם שנפטר מאיידס; את 'השטן ודניאל ג'ונסטון', כמובן, ואת 'דיג' על בריאן ג'ונסטאון מאסקר והדנדי וורהולס. סרטים פחות מוכרים שאני אוהב הם Slow Century על פייבמנט ו-Breadcrumb Trail על להקת סלינט, שניהם של לאנס בנגס. 'מסע אל הדרום עם ישו' מצולם מדהים ויש בו גם מוזיקת פולק מעולה, ואני אוהב גם אתI'm Trying to Break Your Heart על הקלטת אלבום של להקת ווילקו".

"עצבני ומהיר: דוקו מוזיקלי" בהדסטרט
עמוד הסרט בפייסבוק

• מוזיקה
• עמית איצקר
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

להקת לא, הטריו האקוסטי של גיא שמי, גיא לוי וניר וקסמן, מוציאה קליפ חדש: גרסת כיסוי ל"יש לי חברה" של טיפקס. בקליפ, שבוים על ידי שמי עצמו, מככב השחקן והקולנוען עמית איצקר.

לפני כשנה וחצי הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה (בלייבל "סוס") שזכה לביקורות חיוביות, ובימים אלה היא עובדת על אלבום שני שמתוכנן לצאת בהמשך השנה. את שירי ההרכב כותב הסולן והגיטריסט גיא שמי, שמוכר מהלהקות מרסדס בנד, אינפקציה ומידנייט פיקוקס.

את הרעיון לגרסת כיסוי לשיר של טיפקס קיבל שמי מתקופת עבודתו כבקליינר בהופעות של טיפקס.בשנה שעברה בוצעה הגרסה הזו לראשונה בהופעה של לא יחד עם קובי אוז.

• מוזיקה
• גיא שמי
• טיפקס
• עמית איצקר
• תרבות