Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
בתחילת השבוע נעצר סוף סוף אבי נגר – הבעלים של מבנה הזוועות ברחוב פין 1 והאיש שהפך למיליונר מהבניין שהפך למלכודת מוות וניצול למאות נשים בזנות, לנרקומנים ולדרי רחוב. בעשור האחרון פרסמתי עשרות כתבות על נגר והגיהינום שיצר המבנה בנווה שאנן, ואני כמובן ממש לא היחידה.האחרונה פורסמה לפני שנתיים כאן ב־Time Out, כשהבניין הנורא הזה נרכש בידי יזמי נדל"ן במסגרת הג'נטריפיקציה שעוברת על דרום העיר. בכתבה ההיא פרסמנו חלק משיטות העבודה של נגר, אלה שהביאו למעצרו בחשד להלבנת הון ולהעלמות מס.
תיארנו איך ביצע לכאורה את הפשעים באופן גלוי כל כך, שמטריף את הדעת וגורם לתהות: איך? איך אפשרו המשטרה, עיריית תל אביב־יפו והרשויות לאיש שהמשטרה בעצמה הגדירה בעת המעצר כ"מחולל הפשיעה והזנות הגדול ביותר בדרום תל אביב" לעבור על החוק, ולאפשר את פעילות המבנה שדרדר אזור שלם בעיר? כתבות רבות פורסמו, דיונים בכנסת התקיימו, התושבים סבלו, הגופות נערמו, אבל הרשויות שתקו.
האמת היא שהתשובה לכך ברורה ויכולה למלא בתוכן עונה שלמה של "הסמויה". במשך השנים הודו נציגי הרשויות שהיה להן נוח מאוד לרכז את הזנות, הסחר והשימוש בסמים בבניין ובסביבתו. זו לא קונספירציה שרקמתי בראש שלי, יש הוכחות כתובות ומצולמות לכל. כל עוד האינטרס היה להוריד את ערך הנכסים ולהבריח תושבים ותיקים כהכנה לכניסתם של יזמים לאזור בחסות תוכנית של העירייה, לפקחים ולשוטרים הייתה הוראה להעלים עין מהמתרחש בפין 1.
רחוב פין, התחנה המרכזית (צילום: טלי מאייר)
יש הטוענים שזה היה יותר מהעלמת עין; לטענת גורם במשטרה, זו התבקשה על ידי העירייה לאתר נכסים "בעייתיים" באזור כדי שתוכל להציע אותם ליזמים, תוך הבטחה מפורשת שבבוא העת תדאג המשטרה לנקות אותם, בשליחת איום מרומז לעבריינים ולבעלי המבנים שעדיף להם למכור (במיליונים) את הנכסים ולהימנע ממעצרים ומכתבי אישום. כשהמבנה נרכש וכשמתוכנן לקום בו מבנה מגורים, וכמויות של כסף פרטי נשפכו במטרה להפוך את האזור לסוהו של תל אביב, נזכרו סוף סוף במשטרה וברשות המסים לעצור את נגר.
המעצר הזה הוא עשיית צדק שנדחתה יותר מדי שנים, אבל הוא לא יעזור לאימא של סיגל, שאחד מסוחרי הסמים שפעלו במבנה "העלים" אותה וכנראה רצח אותה; זה לא יעזור לאימא של דניאלה, שבתה נמצאה מתה באחד החדרים ועל גופה סימני אלימות קשים; זה לא יעזור לנשים הרבות האחרות שנרצחו בחדרי המין שהשכיר לפיהחשד נגר – אימהות לילדים, בנות להורים. זה גם לא יעזור לאישה שהותקפה באלימות על ידי אחד העובדים במקום כי לא שילמה את השכירות על החדר שלה בזמן, ושהוגש נגדו כתב אישום שמעלה לאבסורד חדש את התעלמות המשטרה מהפשעים שהתרחשו במתחם של נגר; וזה כמובן לא יעזור לתושבים שחייהם הפכו לגיהינום.
ממשטרת ישראל לא נמסרה תגובה.
מהעירייה נמסר בתגובה: "לאורך השנים טיפלה העירייה בחריגות בנייה שונות בבניין והוציאה צווי הריסה בגינן. לגבי פיצול דירות, לא ניתן היה לאכוף את העניין משפטית, ואף לא נתקבלו תלונות בעניין לאורך השנים. באשר לטענות האחרות, נראה כי מדובר באמירות חסרות בסיס ולעירייה אין יכולת לאמתן ולהתייחס אליהן".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
המרחב הציבורי של שכונת נווה שאנן יהפוך לקראת סוף דצמבר לפסטיבל ענק. בפעם השנייה יתקיים פסטיבל מנורת לילה- אירוע אמנות לילי במרחב הציבורי של שכונת נווה שאנן. שמו של הפסטיבל נגזר ממיקומו על תוואי הרחובות של תוכנית "המנורה"- תוכנית בניין העיר המקורית של השכונה, שהתבססה על צורה של מנורה בת שמונה קנים, כשבמרכזם השמש- רחוב לוינסקי. התוכנית נקטעה בחלקה הדרומי כשהוקמה התחנה המרכזית החדשה.
פסטיבל "מנורת לילה", פרי יוזמתם של תושבי השכונה ואומנים ובמימון והפקת עיריית תל אביב-יפו, יכלול עשרות מיצבי אמנות ואור, מופעים, מסיבות, מחווה לחנוך לוין, קולינריה מקומית ועוד. חללים ציבוריים, מסחריים, גינות, פינות רחוב וחללים שונים על תוואי תכנית המנורה יארחו וישמשו ליוצרים מרחבים להגשמת מיצבים ומיצגי אור, הקרנות וידאו, מופעים ופעולות אמנותיות.
בתוכנית הפסטיבל:
בין עבודות האור שיוצגו בפסטיבל ניתן למצוא את חזיון האור "רעש לבן" של תום לאב ולולו פליי, שיגיב למטוסים המנמיכים טוס מעל השכונה בדרכם לנתב"ג. בעבודת הוידאו מפינג של יעל פרי וסלמה אלנסע, "עיר צחורה", ידיים נעלמות ועמלניות צובעות את בית משפחת נבולסי הנטוש באיגר 5. טל הויברגר ועידו רמון יפגישו בין אסטרואיד שזורח מחום הכניסה לאטמוספירה, לבין הבניין הידוע לשמצה בפין 1. הגר שפירא וקרן רווה יזמנו את העוברים והשבים למצפה הכוכבים שלהן באיגר 4, ועוד שלל אירועים נוספים.
תושבי השכונה יזמינו את מבקריה לבתי העסק, לטעום מטעמים מרחבי העולם שהביאו איתם תושבי השכונה הזרים ולפעילויות כמו סדנאות הסריגה האפריקניות של נשות קואופרטיב קוצ'ינטה (Kuchinate).
במסגרת הפסטיבל תתקיים מחווה למחזאי, הבמאי והמשורר יליד השכונה, חנוך לוין. ביום חמישי, 24.12, בשעה 20:00 יתקיים טקס הסרת הלוט מעל לוח ההנצחה שעל ביתו ברחוב ראש פינה 18. במסגרת הטקס יציגו השחקנים סיגל שהינו, רענן לוי וצפריר קורסיה את המופע "חנוך לוין מציץ לשכנים", שיכלול קטע מתוך מחזהו של חנוך לוין "פופר". המופע יוצג בסמוך לבית מספר פעמים במהלך הערב, ביום חמישי ובמוצ"ש.
לצד כל אלה יחגוג הפסטיבל גם את עולם המוזיקה הייחודי שמכילה השכונה בשני מתחמי מסיבות והופעות:
מתחם סאונדסיסטם– באתר בית הבאר יחגגו את המוזיקה מהיבשת השחורה- מקרן אפריקה במזרח ועד ג'מייקה במערב. יומיים של מסיבות עם מוזיקה חיה ומוקלטת של ישראלים ופליטים, וסאונדסיסטם ג'מייקני מסורתי מבית וואן-א-וואי סאונדסיסטם.
עטרה לישנה– התחנה המרכזית הישנה מסמלת, אולי יותר מכל, את הפריחה חסרת המעצורים של המוזיקה המזרחית בישראל. לסוף שבוע אחד תוחזר עטרה ליושנה כשהתחנה, שמאז שינתה את פניה, תהפוך למוקד של מוזיקה, שמחה ומסיבות על טהרת המוזיקה המזרחית. ביום חמישי תתקיים חאפלה מסורתית בחסות הניידת של תחנת הרדיו קול הקמפוס, ובמוצאי שבת- מסע מוזיקלי בהיסטוריה של השכונה, שיתחיל בקסטות הישנות של התחנה המרכזית עם דודי פטימר, ויסתיים בתקלוט של הליין הפרסי הצעיר אמבאסאד.
הפסטיבל ייפתח באירוע חגיגי ביום חמישי, 24.12, בשעה 20:30, בגינה הקהילתית בהגר"א 28.
במידה וירדו גשמים במועד הפסטיבל (26-24 בדצמבר), האירוע יידחה בשבועיים לתאריכים 9-7 בינואר.
תחילת הסוף: סיפורו של מרכז הסמים והזנות שפעל ללא הפרעה
מבנה המשרדים שהפך למרכז מחריד של סחר בנשים ובסמים בחסות השקטה של עיריית תל אביב, ויהרס בקרוב כדי להפוך לבניין דירות. זהו סיפורו המקומם של מחדל ה"גיהינום" ברחוב פין 1, שהריסתו כבר החלה, אבל הפעילות הפלילית בו עוד לא נגמרה
הריסת הבניין הידוע לשמצה ברחוב פין 1, ששימש במשך שנים כתחנת הסמים הגדולה בישראל וכבית בושת – החלה בשבוע שעבר. קבוצת גיאות, שבבעלותה רשת מסעדות הבשר פאפאגאיו וכמה מבנים נוספים בנווה שאנן, יזמה הקמת קבוצת רכישה לבניין. בכוונתה לבנות במקום בית מגורים בגובה שש קומות שיכלול 54 דירות, בגדלים שונים עד 50 מ"ר. ביום רביעי שעבר עלו על המבנה הדחפורים, שאמורים להפוך אותו לפנינה נדל"נית ולאבן שואבת לצעירים ואמנים. יושבי הבניין, בהם מבקשי מקלט, נרקומנים ונשים שעוסקות בזנות – עמדו על המדרכה ואחזו בידיהם שקיות המכילות את חפציהם. בימים שלאחר הליך הפינוי והריסה חזרו חלקם לשטח הבניין וישנו בין ההריסות.
ההריסה החלה, הפעילות נמשכת
רכישת המבנה ברחוב פין על ידי יזמים והפיכתו לבית מגורים הן נדבך נוסף בג'נטריפיקציה שעוברת דרום תל אביב ושכונת נווה שאנן. לפני חודשיים הפקידה העירייה תוכנית בניין עיר לתחנה המרכזית הישנה המכונה "מתחם שומרון". התוכנית מייעדת את האזור למתחם מעורב של דיור ותעסוקה בצורת מגדלים, חלקם בני 20 קומות ומעלה. עיריית תל אביב, בעליה של כמחצית מהקרקע, כבר הוציאה את השטחים למכרז למרבה במחיר. "אני צופה שעוד כשנתיים תסתיים הבנייה, והשכונה כבר תיראה אחרת", אומר מתן ספיר ממשרד האדריכלים האמון על תכנון הבניין החדש בפין 1 וגם על תכנון מכללת מנשר שתוקם מעבר לכביש, "זו תהיה פלורנטין החדשה".
כינויים רבים יש למבנה ברחוב פין 1 – "המקום הכי נמוך בתל אביב" ו"גיהינום" הם רק שניים מהם. רבים תולים את הידרדרותה של נווה שאנן בפעילות הפלילית שהתנהלה בו מאז ננטש בתחילת שנות ה־90. לפני נטישתו פעלו במבנה משרדיה של חברת אגד. לאחר מכן שימש כבניין דירות שהושכרו לצורכי זנות, ומאז 2006 התמקמו בו סוחרי סמים ששלטו בכל המתרחש ונהגו לשעבד את המכורים והנשים, להכות אותם ולהתעלל בהם. במשך השנים נרצחו ונאנסו בפין 1 עשרות נשים.
מרכז זנות וסמים בחסות העירייה (צילום: יולי גורודינסקי)
המבנה הבנוי בצורת האות חי"ת, משתרע על פני צומת הרחובות פין, סלומון וארלינגר ובעל מספר כניסות המובילות למבוכים, מסדרונות ארוכים ומפותלים המחברים בין שלוש קומות המבנה. חלליו חולקו לכ־70 דירות, חדרים וכוכים הרוסים, רובם נטולי מקלחות או שירותים, חלקם בנויים בתוך אחרים שהושכרו במחיר של 50־150 ש"ח ללילה. קומות הקרקע חולקה לעשרות דירות חדר המשמשות כמכון ליווי. אף שהליך הריסת הבניין החל וחזיתו נהרסה בחלקה, בפועל עדיין פועלים בו חדרים המשמשים כבית בושת. "במקום החדרים שהיו בחזית פינו לנו כמה חדרים בחלל הפנימי שעוד לא נהרס", מספרת אחת הנשים.
באחד המסדרונות המובילים למבנה אפשר לראות את זרם הלקוחות היוצאים והנכנסים. הנשים שעדיין מתגוררות בבניין לא יודעות מתי ייאלצו להתפנות סופית. "מי שמשכיר לנו את החדרים אמר שהוא מתכוון להעביר אותנו למבנה אחר בשכונה", אומרת אחת הנשים, "אנחנו עדיין צריכות לשלם לו, אפילו שכרגע פחות לקוחות מגיעים".
הנשים מעוניינות בסיוע – אין מענה ממשרד הרווחה
בזמן שנותר מנסות נשות מרפאת לוינסקי להוציא את הנשים ממעגל הזנות. נשות המרפאה נמצאות זה כמה שנים בקשר רציף עם הדיירות, רובן אימהות חד הוריות ועולות חדשות. "בשבועות האחרונים עשינו עבודה רצינית כדי להגיע אליהן, תהליך קבלת הטיפול קורה לאט לאט והוא התחיל הרבה לפני פינוי המבנה", מספרת יעל גור, מנהלת המרפאה. לדבריה, בעקבות הפעילות הועברה למשרד הרווחה רשימת הנשים המעוניינות לקבל סיוע, אך טרם התקבל מענה מהרווחה.
משרד הרווחה לא מסייע (צילום: יולי גורודינסקי)
פעילה חברתית הפועלת בקרב הנשים ושביקשה להישאר בעילום שם מספרת: "הגורמים שמעסיקים את הנשים האלה עדיין נמצאים שם ופועלים מתוכו. רק לפני כמה ימים שמעתי את אחת הנשים מתווכחת איתם לאחר שדרשו ממנה תשלום של מאות שקלים על החדר שלה. היא הסבירה שביום ההריסה וגם ביום שאחריו לא היו לקוחות ואין כסף, אבל זה לא עניין אותם. כולם, כולל הרשויות, יודעים במי מדובר, ולמרות זאת הם ממשיכים באין מפריע".
ההסכם השקט של עיריית תל אביב
בעוד הפעילות הפלילית שמתרחשת במבנה ידועה לכל, זהות הבעלים נותרה תעלומה. מדוע לא פעלו לאורך השנים עיריית תל אביב ומשטרת ישראל נגד המחזיקים במבנה המנהלים בו בית בושת, תחנת סמים משגשגת ומלונית שמהווה עברה על חוקי התכנון והבנייה? בשנת 2007 פורסם כי בתחילת תקופת הידרדרותו החזיקו במבנה, במסגרת כינוס נכסים, העירייה עצמה ובנק מזרחי.
ב"דה מרקר" דווח כי העירייה מכרה את המבנה לקבוצת המשקיעים אליהו את שלום ניהול והשקעות יזמות נדל"ן. העדות היחידה לקיומה של החברה היא תביעה אזרחית שהוגשה נגדה, שממנה עולה כי אחד מבעלי החברה הוא תומר חיים נגר. גם חברת גיאות סירבה למסור ממי רכשה את המבנה וכמה שילמה עבורו, אך גורם בקבוצת הרכישה טוען כי מדובר בסכום "מגוחך יחסית לעלותם של נכסים בתל אביב, וזו אחת הסיבות שהחלטנו לקנות אותו". אפילו עיריית תל אביב מסרה בתגובה לשאלתנו כי איננה יודעת מי היו בעלי המבנה טרם רכישתו על ידי קבוצת גיאות – תגובה מוזרה לאור העובדה שכל המידע אמור להימצא בידיה.
התמיהה מתגברת לנוכח עובדה נוספת: בימים אלה נידונה תביעה שהגישה העירייה נגד חברת אור כתום בע"מ בגין חובות מים וארנונה. חברת אור כתום בע"מ הייתה רשומה בעירייה כמחזיקה בנכס בפין 1 עד למכירתו. עיון ברשם החברות מעלה כי גם במקרה הזה, בעלי החברה הוא תומר חיים נגר. ומדוע כל זה חשוב? כי מי שבמשך שנים שימש בפועל כבעל המבנה ולמעשה ניהל את מכון הליווי הפועל בו הוא אבי נגר, קרוב משפחתו.
משהו כאן מסריח (צילום: יולי גורודינסקי)
נגר, קבלן שיפוצים, מנסה לצייר תמונה תמימה של בעל נכס המנסה לשרוד באזור פשיעה, אך כתב אישום שהוגש בשנת 2008 חושף תמונה אחרת. על פי כתב האישום, המואשם הועסק על ידי אבי נגר "כגובה דמי שכירות, דהיינו מי שתפקידו לעבור מדי יום במכוני המין השונים הפועלים במתחם ולגבות מהם את דמי השכירות היומיים". האיש הואשם והורשע בתקיפה אלימה של אישה, לאחר שהכה אותה והמשיך לבעוט בה גם כשהתמוטטה על הרצפה, משום שסירבה לשלם לו את דמי השכירות לאותו יום בטענה שהם הוכפלו ללא כל התרעה. נגר מעולם לא נעצר או הואשם בגין הפעלת בית בושת, סרסרות או כל עברה אחרת.
הבניין ידוע כמוקד פשע, מעולם לא נפתחה חקירה
עיריית תל אביב, הידועה באכיפתה הנוקשה כלפי עברות תכנון ובנייה, מעולם לא הגישה נגדו כתב אישום בגין פיצול הדירות והפעלת מלונית נרקומנים ללא היתרים. גם ברשות המסים לא שמעו על נגר מעולם ולא פתחו בחקירה על הרווחים שצבר מהשכרת החדרים. נגר עצמו טוען כי מלבד גביית דמי השכירות, לא היה מעורב במתרחש וכי פעל בלית ברירה: "המשטרה ידעה טוב מאוד מה קורה כאן וזה היה נוח לה שכל הפשיעה מתרכזת במקום אחד", הוא אומר, "אם לא הייתי משכיר את החדרים היו משתלטים לי על הבניין והייתי נשאר בלי כלום".
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: ״הבניין ברחוב פין 1 אושר להריסה על ידי עיריית תל אביב-יפו כחלק מפרויקט רחב שמבוצע להתחדשות האזור. בשנים האחרונות לא הוגשו תביעות משפטיות בגין עבירות על חוק התכנון הבנייה. העירייה אישרה הקמת בניין חדש מכח תמ"א 38, במסגרתו יוקם בניין בן 5 קומות לעסקים ולמגורים״. משטרת ישראל לא הגיבה לדברים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
