God of War החלה כסדרת משחקים אלימה במיוחד, אך לאורך השנים הפכה את דמותו של קרייטוס, רוצח האלים הברוטאלי, לאבא מעורר השראה. וזה נפלא, כי נדיר לראות חברה שמתייחסת לזיכרונות הנוסטלגיים שלנו ברגישות. לרגל יציאת המשחק החדש בסדרה, חזרנו לסיפור של סדרת המשחקים והדרך המופלאה שעבר
כל ילד שגדל בשנות האלפיים המוקדמות עם פלייסטיישן 2 ידע שאחרי בית הספר הוא יחזור הביתה כדי להרוג באלימות ברוטלית מפלצות, לרכוב על קיקלופים ולשחוט אלים יווניים במו ידיו – או יותר נכון, במו ידיו של קרייטוס, הדמות הראשית בסדרת God of War, שהפכה לנודעת לשמצה בעקבות המון ביקורת על האלימות שהציגה על המסך. אף על פי שברוב רובו של המשחק, השחקן הורג בעיקר יצורים דמיוניים, החלקים האלימים הגיעו כאשר קרייטוס הרג את האלים עצמם. במהלך שלושת המשחקים הראשונים, קרייטוס דקר את אתנה עם חרב ענקית, כרת את רגליו של הרמס, תלש במו ידיו את ראשו של הליוס וחירב את הפנים של זאוס עם אגרופים. כל ילד שגדל בשנות האלפיים המוקדמות עם פלייסטיישן 2 ודאי זוכר את הרגעים האייקונים האלה, אבל לא בטוח שמבעד לכיסוי דם האלים, הוא הצליח לשים לב לעלילה.
ב-2005, בראשית דרכה, סדרת המשחקים התמקדה בנקמתו של קרייטוס באל המלחמה ארס, כולל תפנית מפתיעה שנחשפת כשקרייטוס מגלה שזאוס הוא אביו. בסוף המשחק השני קרייטוס, גייס את הטיטאנים כדי לטפס על האולימפוס. במשחק השלישי, קרייטוס מגשים את מטרתו, אך במחיר הכבד של גילוי האמת. שלושת המשחקים הראשונים נבנו כטרגדיה יוונית, ובהתאם גם ההיבריס תופס כאן מקום מרכזי – כי בדומה לאדיפוס, היה זה קרייטוס שגרם להכל להשתבש. והאופן בו שלושת המשחקים פרשו את הסיפור דרך משחקיות פורצת דרך, לפחות לאותה התקופה, הצליח לתת לשחקן תחושה של כוח אמיתי בידיים. המשחק הפך ללהיט עולמי, ובהתאם כל ארגון שנלחם באלימות במשחקי מחשב גינה אותו. אבל בסופו של דבר, אי היה אפשר לעצור את הפופולריות לה זכה המשחק. עם זאת, במשחקים הישנים ישנם כמה חלקים שבבירור לא היו מתקבלים היום, כמו למשל מיני משחק בו השחקן צריך ללחוץ על כפתורים מסוימים בזמן שקרייטוס שוכב עם אפרודיטה.
כשרק הכריזו על המשחק החדש בסדרה שצפוי היה לצאת ב-2018, הקהל השתגע, ובצדק. בתור התחלה – במקום להבי הכאוס המוכרים והטובים קיבלנו נשק חדש בדמות גרזן לווייתן, שמתפקד פחות או יותר כמו הפטיש של ת'ור. מעבר לכך, כל המשחקיות השתנתה – המצלמה התקרבה, האלמנטים של משחק התפקידים קיבלו במה מרכזית יותר והאקשן עלה מדרגה. למרות כל השינויים, הDNA של המשחק נשאר כפי שהיה, מה שהפך אותו לסיקוול מושלם – חדשנות מהולה בנוסטלגיה. מהר מאד God of War זכה להצלחה אדירה ולא רק שזכה בתואר משחק השנה, אלא המשחק הכי טוב שנוצר אי פעם. וקחו בחשבון שבשנה ההיא הייתה לו תחרות קשה: "Red Dead Redemption 2" וגם "Marvel's Spider-man", שני משחקים מצוינים שהשאירו את חותמם על תעשיית המשחקים.
קרייטוס הפך מגיבור טרגי קודר וצמא דם לאבא שיעשה הכל כדי להגן על משפחתו, ובינתיים גרסת 2018 של God of War היתה לאבן דרך בהיסטוריית הגיימינג מכמה סיבות: מבחינת משחקיות, היא סיפקה ריענון של כל מערכת המשחק – כל כולו מצולם בוואן שוט מרשים במיוחד, אקט שלא נעשה בעבר באף משחק; מערכת הקרב השתכללה, ושמרה על האלמנטים החשובים; ברמת העלילה, היו כמה גורמים שהשפיעו על השינוי – עם השנים, היחס לאלימות במשחקי מחשב התמתן ותשומת הלב עברה לעלילה המורכבת שהציג. זה היה סיפור על אב ובן שמתאבלים על מות האם, ורוצים לפזר את האפר שלה, כפי שביקשה, על הפסגה הגבוהה ביותר, בעוד האלים הנורדים צדים אותם. עם התבגרות קהל השחקנים שלו, חלקם כבר הורים בעצמם, גם המשחק נאלץ להתבגר.
קרייטוס של ראשית הדרך לא היה יכול להתקבל על ידי השחקן המודרני, והשינוי שהתבצע בו היה מהותי. לקרייטוס הישן לא היה מה להפסיד במלחמתו נגד האלים היווניים. הוא כבר איבד את משפחתו, ועכשיו נותר לו רק לנקום בהם על האסונות שהם גרמו. לקרייטוס המבוגר, לעומת זאת, יש המון מה להפסיד – את בנו הקטן, אטראוס. לאורך כל המשחק הוא מלמד את אטראוס איך לשרוד, ובעיקר על ההבדל בין טוב לרע, ועל הגבול הדק ביניהם. הוא מלמד אותו על משמעות הכוח וגם על רחמים. קרייטוס החדש מצליח לרגש, וזה לא מובן מאליו, במיוחד כשאנחנו יודעים מי היה בעבר. אבל הזמן עשה לקרייטוס טוב. בסוף המשחק הראשון פרייה קוראת לקרייטוס מפלצת, ואומרת שהוא לעולם לא ישתנה. קרייטוס עונה לה במשפט קצר: "אז את לא מכירה אותי". והוא צדק.
אתמול (9.11) יצא המשחק השני בסדרה המחודשת, וההתרגשות שוב בשיאה. כשבוע לפני שיצא רשמית, הביקורות כבר היללו אותו. לפי הביקורות המוקדמות, שני המשחקים נתנו לשחקנים יותר ממה שהם רצו וזה פעל לטובתם – במיוחד עכשיו, כשמכירות המשחק הקודם בסדרה זינקו בקצב מטורף לקראת יציאת המשחק החדש. בעידן בו כל חברה יכולה לקחת משחק ישן שלה, לתת טקסטורות חדשות ולתמחר אותן במחיר מלא (ע"ע הטרילוגיה המחודשת של GTA), נדיר לראות חברה שמתייחסת לזיכרונות הנוסטלגיים שלנו ברגישות, ומספקת לנו תוכן חדש, מקורי ואיכותי.
