>> פורסם לראשונה במדור "משנה תודעה", אוגוסט 2021

דיסקליימר: השימוש בסמים בכלל ובקטמין בפרט אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בקטמין בשילוב אלכוהול וחומרים מדכאים עלול לגרום למוות. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית

קטמין הוא אחד החומרים הפופולריים בסצינת הסמים התל אביבית (ומחוצה לה), אבל כמו הרבה סמים אחרים גם סביבו יש הרבה מיתוסים שגויים. השבוע נעבור על כמה מיתוסים נפוצים שיצא לי להיתקל בהם ודרכם נכיר קצת עובדות על החומר. הצטרפו אליי לרכיבה קצרה.

קטמין הוא חומר הרדמה לסוסים – נכון, אבל

קטמין הוא באמת חומר הרדמה, אבל לא רק לסוסים. הוא נמצא בשימוש רפואי נרחב מאוד לטיפול בכאבים אקוטיים במצבי חירום, טיפול בכאבים כרוניים וכמובן גם כחומר הרדמה כללי. הוא החומר היחיד שידוע לרפואה כיום שיכול לספק הרדמה מלאה כללית ובטוחה ללא צורך בחומרים נוספים, ולכן הוא אפילו נמצא ברשימת ה"חובה" של ארגון הבריאות העולמי למדינות מתפתחות.

קטמין הוא חומר מסוכן – נכון, אבל

גם לחצות את הכביש זה מסוכן, אבל אם אנחנו מכירים את הסיכונים שכרוכים בכך אנחנו יכולים למזער אותם ולעשות את זה בצורה בטוחה. לקטמין יש כמה סיכונים מידיים שחשוב להכיר –שילוב של קטמין עם חומרים מדכאים אחרים – אלכוהול, בנזודיאזפינים (זנקס, קלונקס וכו'), אופיאטים, וכו' – יכול לגרום לבחילות, התעלפויות ובמקרים מסוימים אפילו מוות. שילוב עם ממריצים מעמיס על הלב ויכול להיות מסוכן לאנשים עם בעיות לב.

קטמין ממש פוגע בשליטה המוטורית כך ששימוש בקטמין בסביבה לא בטוחה יכול לגרום לפציעות. בגלל שהוא גם חומר מאלחש, אפשר בקלות לא לשים לב לפציעות מה שיכול לגרום להחמרה שלהן. עדיף גם לא להיכנס לאמבטיה על קטמין (ובטח שלא לים או לבריכה) כי אפשר בקלות לטבוע ולמות (לצערנו זה משהו שכבר קרה בעבר).כשמבינים את הסיכונים של החומר ואת הדרכים לצמצם אותם – קטמין עשוי להיות חומר בטוח יחסית לשימוש.

קטמין דופק את הגוף – נכון, אבל

הכל עניין של מינונים ותדירות. בשימוש כבד, לקטמין יכולות להיות השפעות קשות על הגוף – פגיעה אנושה בשלפוחית השתן ובכליות, ובמקרים קיצוניים גם פגיעה מוחית (ראו Olney's lesions). עם זאת, אלו הן השלכות של שימוש כבד מאוד בקטמין. בשימוש מזדמן של פעמים בודדות לא ידוע על שום נזק גופני כתוצאה משימוש בקטמין. כמו כן, עצם אקט ההסנפה פוגע בריריות האף. זה נכון במידות משתנות לגבי כל חומר מוסנף.

לבלוע דריפ של קטמין זה מסוכן – לא נכון

כשמסניפים אבקות, אחת מתופעת הלוואי היא "דריפ", הלא היא ירידה של אבקה שלא נספגה בריריות האף אל הלוע והגרון. מסתובב לו מיתוס בעיר שבליעה של הדריפ היא מסוכנת והיא זו שגורמת לבעיות בכליות ובשלפוחית השתן. זה כמובן שטויות, משום שלא משנה איך קטמין נצרך – בהסנפה, בבליעה, או בכל צורה אחרת – הוא מפורק בכבד ותוצאות הפירוק מופרשות בכליות, ועל כן יעבור דרכן בכל מקרה. אפשר לירוק את הדריפ כי הוא מגעיל, כי הוא יכול להגביר בחילות, וסתם לעשות לא נעים בבטן, כי הספיגה של קטמין דרך הבטן פחותה משמעותית, אבל אין שום סיכון בלבלוע אותו.

קטמין הופך אנשים לזומבים – לא נכון

דבר נורא מוזר להאמין בו, אבל אני נשבע ששמעתי את זה יותר מפעם אחת. קטמין משתייך למשפחה של חומרים דיסאסוציאטיביים שכשמם הם, גורמים לחוויה של דיסאסוציאציה שמתבטאת בכל מיני צורות, הידועה שבהן היא תחושה של ניתוק של התודעה מהגוף ומהסביבה. כמו עם כל דבר, יש אנשים שייהנו מהמצב הזה מאוד ויש אנשים שיסבלו.

מצב התודעה הדיסאסוציאטיבי שונה מאוד ממצב התודעה הרגיל וגם ממצבי תודעה אחרים כגון שיכרות, סטלת וויד או טריפ פסיכדלי, וחוויית המציאות תחת השפעה של דיסאסוציאטיביים היא מאוד מוזרה ומשונה, לכן סביר שאנשים תחת השפעה יתנהגו בצורה מוזרה ומשונה. אבל אנשים תמיד מתנהגים מוזר על סמים, רבים מהם מתנהגים מוזר גם בלי סמים, ואין שום דבר שלילי או רע ספציפית באופן שבו אנשים על קטמין מתנהלים (זאת בניגוד לאנשים על אלכוהול למשל, שידוע כמעלה את שיעורי האלימות).

יש סוגים שונים של קטמין ממדינות שונות – לא נכון

סוחרים אוהבים למתג את הקטמין שלהם לפי המדינה בה הוא יוצר – הולנדי, הודי, צרפתי – כאילו שיש לזה איזושהי משמעות, אבל אין. כמו שאין הבדל בין האיבופרופן במיתוג של אדוויל לבין האיבופרופן במיתוג של איבופן, כך גם אין שום הבדל בין קטמין שמיוצר בהולנד לקטמין שמיוצר בהודו. זה היופי של תעשיית הרפואה – יש סטנדרטים מאוד נוקשים וברורים. ההבדל היחיד שיכול להיות הוא במינונים, אבל זה בכל מקרה רלוונטי רק לאמפולות ולא לאבקה.עם זאת, יש גם יוצא דופן – אסקטמין. לא ניכנס לכימיה אורגנית כדי להסביר את ההבדל בינו לבין קטמין "רגיל", אבל הוא באמת בעל השפעה מעט שונה. ספראבטו למשל, התרופה לטיפול בדיכאון באמצעות קטמין שנמצאת בסל הבריאות בישראל, היא אסקטמין.

קטמין הוא חומר ממכר – נכון, אבל

המיתוס במקרה הזה הוא לא שקטמין הוא חומר ממכר, אלא שבכלל יש דבר כאלה "חומרים ממכרים". נכון, לחומרים מסוימים יש תכונות מסוימות שהופכת אותם לפחות או יותר ממכרים מחומרים אחרים, אבל מה שהופך חומר לממכר בפועל הוא לא החומר לבדו, אלא המפגש בין האדם הספציפי לחומר הספציפי.

התמכרות היא לא תכונה של חומר כזה או אחר, וגם עם חומרים שנחשבים מאוד ממכרים כמו הרואין ומת'אמפתמין, רוב האנשים לא יפתחו אליהם התמכרות סתם כך. כן, זה אומר שאין דבר כזה "נגעת – נסעת". ספרים שלמים נכתבו על התמכרות וקטונתי מלהבין ולהסביר לעומק את טבעה של התופעה, אבל מה שבטוח הוא שהתמכרות היא בראש ובראשונה תוצאה של מצוקה רגשית שלא מקבלת מענה. למי שרוצה להעמיק עוד בתפיסה מורכבת יותר של התמכרויות, שווה לעקוב אחר עבודתו שלגאבור מאטה, רופא ומומחה להתמכרויות מקנדה.

על פי הגישה הזו, ההתמכרות מתחילה קודם כל במצבו הנפשי והרגשי של האדם. אדם עם מצוקה נפשית שלא מקבלת מענה טיפולי או קונסטרוקטיבי, כגון טראומה לא מטופלת, ינסה למצוא לה מענה בדרכים אחרות – זה יכול להיות דרך צריכה של סמים (חוקיים ולא חוקיים), פורנו, הימורים, סקס, משחקי מחשב, גלילה של הפייסבוק, או כל דרך יצירתית אחרת שאנשים מוצאים לאלחש את המצוקות הנפשיות שלהם.אז האם יש אנשים שמתמכרים לקטמין? בהחלט. אם אתם מזהים שיש לכם נטייה להתמכרויות, לא משנה מה מושא ההתמכרות, כנראה שיעשה לכם טוב לקחת את עצמכם לטיפול. התמכרות היא לא גזירה משמיים, היא תוצאה של מצוקה נפשית שניתן למצוא לה פתרונות מטיבים יותר ולשפר את איכות החיים.

לקטמין אין שום ערך מבחינת התפתחות אישית – לא נכון

זה מיתוס שרווח במיוחד בקרב צרכני פסיכדליה עילאיים ומתנשאים שרואים בקטמין חומר נחות ביחס לפסיכדלים הקלאסיים. עם זאת, משתמשים רבים בקטמין מדווחים על חוויות משמעותיות, יש שיגידו אפילו רוחניות, בעקבות שימוש בחומר, שגרמו לשינויים חיוביים ארוכי טווח בחייהם.בנוסף לכך, בשנים האחרונות נעשה מחקר רב על קטמין לטיפול בדיכאון עמיד. טיפול יחיד בקטמין נמצא יעיל במיוחד להפסקה של מחשבות אובדניות ולהקלה בתסמינים של דיכאון תוךשעות ספורות ממועד הטיפול, זאת ביחס לשבועות עד חודש עם נוגדי דיכאון קלאסיים כגון SSRI ו-SNRI.

משום שמדובר בחומר חוקי שכבר נמצא בשימוש רפואי, כבר היום יש קליניקות חוקיות שבהן מטפלים באמצעות קטמין, גם כאן בארץ. ב-2020 קטמין אפילו הוכנס לסל התרופות בישראל כטיפול בדיכאון (שזו כנראה בעיקר תוצאה של לובי של חברות התרופות, אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת, ואולי גם לכתב אחר).

כמה מילים על קיי הול

חוויית הקצה עם קטמין ידועה בתור הקיי הול – מצב שבו יש ניתוק מוחלט של התודעה מהגוף ומהסביבה הפיזית והתודעה משתגרת ליקום שכולו קטמין. אדם שנמצא בקיי הול נראה מבחוץ כישן או מחוסר הכרה, אבל התודעה שלו יכולה לעבור באותם רגעים חוויה מאוד אינטנסיבית ועשירה (ומאוד, מאוד שונה מכל דבר אחר). קיי הול בהפתעה יכול להיות חוויה ממש לא נעימה ואפילו מסוכנת, אבל בסטינג הנכון אין בכך שום סכנה, זו אפילו יכולה להיות חוויה מאוד עמוקה ומשמעותית. באופן משונה למדי, רופאים מרדימים לעתים קרובות שוכחים להזהיר את המטופלים שלהם מפני תופעת הלוואי המשונה אך משמעותית הזו.

אם אתם צרכנים של קטמין, כדאי שתדעו:

• אפשר לצרוך קטמין בכל מיני דרכים, אבל הדרך היעילה והפשוטה ביותר היא בהסנפה.
• ההשפעה מגיעה לשיא תוך כרבע שעה מהצריכה ופגה תוך כשעה עד שעה וחצי. אם אתם לא מכירים היטב את החומר, התחילו ממינון נמוך ואל תנסו לחזק את ההשפעה לפני שחלפו 15 ל-20 דקות מהמנה הראשונית – זה בערך השלב שבו החומר יגיע לשיא ההשפעה שלו וכך תוכלו לקבל החלטה מושכלת ביחס לחוויה שלכם.
• בדומה למשני תודעה אחרים, הימנעו מדברים כמו נהיגה או פעילויות אחרות שבהן אתם עלולים לפגוע בעצמכם ובאחרים. קחו בחשבון את הפגיעה בשליטה המוטורית ועשו זאת בסביבה בטוחה שבה לא תוכלו למעוד או להיתקע בדברים.
• שימו לב למינונים – באמפ קטן של קטמין יכול להרגיש כמו שוט או שניים של אלכוהול, אבל מינונים גבוהים ישלחו אתכם לכל מיני מחוזות משונים בתודעה שלכם ויפגעו משמעותית ביכולת שלכם לשלוט בתנועת הגוף שלכם. אם אתם במסיבה ומתכננים לרקוד, כנראה שלעשות שורה שמנה של קטמין זה לא רעיון טוב בכלל.
• הימנעו לחלוטין, אבל ממש, משילוב של קטמין עם – ג'י, אלכוהול, אופיאטים, בנזודיאזפינים (נוגדי חרדה כמו זנקס, וואליום וכו'). במקרה הטוב זה יכול לגרום לבחילות והקאות, במקרה הרע יכול גם לגרום למוות. באופן כללי, אל תשלבו בין החומרים הנ"ל אחד עם השני.
• משום שהחומר עלול להיות ממכר, שימו גבולות לצריכה שלכם. סשן קטמין פעם בחודש זו תדירות סבירה, וכמובן שכדאי גם לעשות הפסקות ארוכות יותר.

קצת בנימה אישית יותר – ראיתי אנשים עוברים חוויות מדהימות ומשנות חיים על קטמין, וגם ראיתי אנשים מתמכרים אליו ומגיעים למקומות ממש בעייתיים. כמו עם כל דבר, החומר עצמו הוא לא טוב ולא רע, הוא רק חומר. מה שהופך אותו למועיל או מזיק זה אופן השימוש שעושים בו.אין בכוונתי לעודד אף אחד לצרוך חומרים חוקיים או לא חוקיים, אבל אני בהחלט מעודד אנשים להסתמך על ידע מהימן ועובדות, לקבל החלטות בצורה עצמאית ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית כלפי עצמם וסביבתם. הנה כמה מקורות מידע שיסייעו לכם להעמיק את הידע שלכם:מידע בעברית על קטמין באתר של עמותת מרפ"א|קטמין באתר DrugScience|קטמין באתר PsychonautWiki

• משנה תודעה
• סמים
• קטמין
• ❤ תל אביב

דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית

למה מזעור נזקים זה חשוב בכלל?בין אם אתם מאמינים שאנשים צריכים או לא צריכים לצרוך סמים, עובדתית זו המציאות. אחרי 70 שנה שבמהלכן נשפכו טריליונים של דולרים ברחבי העולם על המלחמה בסמים, צריכת הסמים בעולם רק ממשיכה לעלות. השיפט בפרדיגמה שמציעה לנו תפיסת מזעור הנזקים היא שהניסיון לצמצם אתצריכתהסמים נכשל, ועלינו להתמקד בצמצום שלנזקיהסמים.

גישת מזעור הנזקים היא פילוסופיה, תנועה חברתית עולמית, ודרך הסתכלות על מערכת היחסים בין אנשים לסמים. הגישה הזו היא עולם ומלואו והיא עדיין הולכת ומתהווה ברחבי העולם ואנחנו עוד ניגע בה הרבה בשבועות הבאים, אבל הפעם נתייחס פחות לרעיונות גדולים ותנועות עולמיות אלא נדבר הכי תכלס – הנה כמה כללי אצבע בסיסיים לצרכן האחראי.

ידע הוא כוח!

בעולם של הצפה במידע שהרבה ממנו הוא דיסאינפורמציה, שקרים, והנצחה של מיתוסים לא מבוססים – הכוח האמיתי הוא בלבור את המוץ מהתבן, ולאתר את הידע המבוסס והרלוונטי שבאמת מסייע לנו בתוך הרים של אשפה. כמעט כל חיפוש בגוגל אחר סם לא חוקי מסוים ייתן קודם כל המון תוצאות של כל מיני מכוני גמילה משונים שהרוב המוחלט של האינפורמציה בהם היא לא מדוייקת במקרה הטוב ושקרית לחלוטין במקרה הרע. הטור השבוע בא לתת הנחיות ודגשים כלליים, אבל בסוף תצטרכו למצוא לבד את המידע הספציפי לכל חומר וחומר שבחרתם להכניס לגוף שלכם.

אז איפה בכל זאת מוצאים אינפורמציה? הנה כמה המלצות למקורות מידע שימושיים ואמינים בנושא:

DrugScience– האתר שלהארגון של פרופ' דויד נאטשמלא במידע מהימן ומבוסס מדעית על סמים שונים.
PsychonautWiki– הויקיפדיה של הסמים ומשני התודעה התודעה, מלאה במידע על ההשפעות והסיכונים של כל חומר, מידע על מינונים ואפיקי צריכה, פרקטיקות מומלצות למזעור נזקים ועוד.
TripSit.me– אתר מלא בכל טוב שגם לו יש מעין ויקי-סמים משלו, מצומצם יותר מהקודם אבל עדיין מרשים.
Erowid– אתר מיתולוגי על סמים מכל הסוגים. כולל טונות של מידע, דיווחים מפורטים של חוויות של אנשים ועוד ועוד. הוא נראה כמו אתר מ-1996, אל תבהלו מזה.
מחקר וריפוי פסיכדלי ישראל (מרפ"א)– אתר מצוין בעברית עם סקירות מדעיות על חומרים ספציפיים וספריית מחקרים, בעיקר על פסיכדלים. האתר לא התעדכן זמן מה, אבל יש בו טונות של מידע שימושי, ובעברית!
יוע"סים– קבוצת טלגרם ישראלית שבה ניתן לשאול שאלות קונקרטיות על שימוש אחראי בסמים ולקבל תשובות אחראיות ומדויקות.

חדי האבחנה ישימו לב שיש הבדלים במידע שמופיע בכל אחד ממקורות המידע הנ"ל, הסיבה לכך היא שפשוט לא נעשה מספיק מחקר על סמים כדי לענות על הרבה מהשאלות החשובות לגבי צריכה אחראית ומושכלת של סמים. מומלץ להצליב מידע בין המקורות, וכמובן לא לעצור שם אלא להמשיך ולחפש מידע ממקורות נוספים.

ערכות בדיקה

בשוק שחור ונטול רגולציה אתם אף פעם לא יודעים מה אתם קונים, בעיקר כשזה מגיע לאבקות. אין שום דרך לקבוע שום דבר מוחלט על האבקה על פי הצבע או המרקם, והאמת היא שבלי בדיקת מעבדה אין לנו אפשרות לקבוע עליה שום דבר מוחלט באופן כללי. גם אם הסוחר שלכם הוא הכי סחבק בעולם ותמיד מפנק, זה לא אומר שהוא בהכרח יודע מה הוא מוכר (או במקרה הגרוע, עובד עליכם בכוונה).

אם יש לכם את האפשרות, כמובן שתמיד נחמד לשלוח דגימה למעבדה ייעודית כגון Energy Control בספרד כדי לקבל ניתוח מעמיק שלה ולדעת מה בדיוק יש לכם שם וכמה, אבל זה לא פרקטי עבור הרוב המוחלט של האנשים ברוב המוחלט של המקרים. על כן, יש לנו דבר מופלא שנקרא ערכות בדיקה.

ערכות בדיקה הם ריאגנטים כימיים, כלומר חומרים שמגיבים למולקולות ספציפיות ומשנים את צבעם בהתאם. כך למשל בדיקת מנדלין תגיב ל-MDMA בשינוי לצבע סגול-שחור, לקטמין בשינוי לצבע צהוב-חום, ולקוקאין בשינוי לצבע צהוב-כתום. ערכות בדיקה הן כלי נהדר, אך יש מספר דברים שחשוב לזכור לגביהן.

• התפקיד העיקרי של ערכות הבדיקה הוא לפסול נוכחות של חומרים מסוכנים או לא רצויים, הזיהוי של חומר ספציפי הוא משני ביחס לכך.
• חשוב להסתכל על שינוי הצבע ההדרגתי, אם ישנו יותר מחומר אחד בתערובת יתכן שתראו מספר צבעים אחד אחרי השני.
• תמיד כדאי לבדוק עם 2 ערכות בדיקה שונות לפחות. כל ערכת בדיקה מכסה חומרים שונים ומגיבה אליהם בצבעים שונים, ולעתים ישנם 2 חומרים עם צבעים מאוד דומים. הצלבת תוצאות של 2 בדיקות שונות או יותר מאפשרת לכם לקבל תשובה מדויקת יותר לגבי מה שיש לכם ביד.
• ערכות בדיקה הןחוקיות לחלוטיןלהחזקה ולסחר. ניתן להזמין אותן בארץ מ-ReageSheepאו ממגוון מקורות בחו"ל כגוןDanceSafe,‏Test Kit Plusועוד.

חשוב לזכור שערכות בדיקה אינן מדויקות ב-100%, אבל הן הכלי הכי טוב שיש לנו לשמור על עצמנו, לפחות עד שתהיה ליגליזציה מלאה ורגולציה של שוק הסמים.

דעו את המינונים

זה אמור להיות מובן מאליו, אבל מניסיוני בסצינה זה ממש לא –תמיד תדעו בדיוק מה המינון של מה שאתם לוקחים!חומרים שונים פעילים במינונים שונים, וחשוב מכך – מסוכנים במינונים שונים. חשוב להכיר את טווח המינונים הבטוחים של כל חומר ולהישאר בטווח הזה. משקל מיליגרמים פשוט ("משקל יהלומים") עולה פחות מ-200 ש"ח ויסייע לכם לשמור על עצמכם למשך שנים ארוכות.

מלבד החומר הספציפי שאתם צורכים, יש עוד פקטור חשוב שמשפיע על קביעת המינון – האופן בו אתם צורכים אותו.

אפיק הצריכה (ROA – route of administration)

יש דרכים רבות לצרוך סמים – בבליעה, בהסנפה, רקטלית, מתחת ללשון, בספיגה דרך העור, בעישון, בהזרקה לווריד, בהזרקה לשריר… לכל אופן צריכה יש את היתרונות והחסרונות שלו. כך למשל בעישון יש ספיגה מהירה מאוד של החומר, אבל עצם אופן הצריכה הזה לעתים קרובות פוגע בריאות. בבליעה בדרך כלל יש את זמן ההשפעה האיטי ביותר, אבל לעתים קרובות היא תהיה הכי בטוחה. חשוב להכיר את אפיקי הצריכה הנפוצים, על היתרונות והחסרונות שלהם.

אפיקי צריכה שונים עובדים אחרת עבור כל חומר – יש חומרים שיעבדו אפקטיבי יותר בהסנפה ויש כאלה שיעבדו טוב יותר בעישון. לאפיקי צריכה שונים יש תופעות לוואי שונות, וחשוב מכך – מינונים שונים. מינוני הסנפה לדוגמה בדרך כלל יהיו נמוכים יותר מהמינונים של אותו החומר בדיוק בבליעה. כשאתם ניגשים לחומר מסוים, חשוב לבדוק מה הם אפיקי הצריכה המתאימים ביותר עבורו ומהו טווח המינונים הבטוח עבור כל אפיק צריכה.

סט וסטינג

המושגים סט וסטינג מגיעים בעיקר מעולם הפסיכדליה שבו לא כל כך נגענו הפעם, אבל הם רלוונטיים לכל הסמים, והאמת היא שלכל סיטואציה בחיים בכלל, בלי קשר לצריכת סמים. סט הוא המיינדסט, כלומר המצב הרגשי והנפשי שאיתו אנחנו ניגשים לסיטואציה. הסטינג הוא הסביבה שבה אנחנו נמצאים, הפיזית והחברתית.

חשוב לקחת בחשבון את הסט והסטינג שבו אנחנו נמצאים ברגע נתון כדי לקבל החלטה אחראית ונכונה יותר עבורנו לאותה סיטואציה. למשל, אם אני בתקופה חרדתית, לקחת ממריצים שאחת מתופעות הלוואי שלהם היא הגברה של חרדתיות – זה כנראה לא רעיון כל כך טוב. אם אני במסיבת בריכה, כנראה שלקחת חומר כמו קטמין שפוגע ביכולות המוטוריות שלי עלול להיות מסוכן. אם אני בחברה של אנשים שאני לא מכיר כל כך טוב או לא סומך עליהם, בחירת הסמים שלי צריכה להיות בהתאם.

שילובים: הכי טוב בלי

הדבר הכי חשוב לזכור לגבי שילובי סמים הוא –לא לשלב זה תמיד יותר בטוח!רוב האנשים בכל זאת ירצו לשלב במוקדם או במאוחר. אז איך יודעים מה בטוח? יש כלל אצבע די פשוט שאני קורא לו "הרמזור", שיכול לתת מושג כללי לגבי שילובים בין שתי משפחות החומרים העיקריות – מדכאים (כגון אלכוהול, נוגדי חרדה, ג'י, קטמין, ואופיאטים) וממריצים (כגון קוקאין, אמפתמין, MDMA, וגת כולל נגזרות ה-MMC השונות).

מדכאים עם מדכאים – מסוכן– עלול להוביל לעילפון, אבדן זכרון, דיכוי נשימתי ואף מוות.
ממרצים עם ממריצים – בעייתי– ממריצים מגבירים את הדופק ומצרים את כלי הדם, זה גם ככה יוצר עומס על הלב ומערכת הדם ושילוב של יותר ממריץ אחד יחד עשוי לגרום לנזקים בלתי הפיכים ללב.
ממריצים עם מדכאים – לנקוט בזהירות– שילוב מאוד פופולרי משום שהממריצים מנטרלים את האפקט המרדים שיש לחומרים מדכאים, אבל לעתים קרובות זה גורם לאנשים לצרוך הרבה יותר ממה שהם רגילים. כך למשל בשילוב של אלכוהול עם קוקאין אנשים מרגישים פחות שיכורים ועלולים לשתות הרבה יותר מדי.

כמובן שזה כלל מאוד כללי ותמיד חשוב לבדוק ספציפית את השילוב של כל חומר וחומר לפני שאתם מערבבים ביניהם. אם כי כאמור,תמיד עדיף פשוט לא לערבב.אם אתם נוטלים תרופות כלשהן, בין אם במרשם ובין אם סתם לקחתם אדוויל כי כואב לכם הראש, חשוב לקחת גם אותן בחשבון. למידע לגבי שילובים ספציפיים, כדאי להכיר את טבלת השילובים המפורסמת שלTripsit.meשמכסה הרבה מאוד חומרים ותרופות שונות.

מעבר ל"מזעור נזקים"

אמנם המונח הזה כבר ממש התקבע בתודעה ובתרבות, אך יש בו גם משהו בעייתי משום שהוא מניח מראש שסמים הם קודם כל מזיקים, וכל מה שאפשר לעשות זה רק למזער את הנזקים שלהם. זה יוצר תמונת מציאות מטעה, כי הרי אנחנו מיישמים את העקרונות של תפיסת מזעור הנזקים כמעט בכל פעולה שלנו ביומיום – כשאנחנו מסתכלים ימינה ושמאלה לפני שאנחנו חוצים כביש, כשאנחנו שמים כפפות במטבח לפני שאנחנו מוציאים משהו חם מהתנור, וכשאנחנו שמים קונדום לפני סקס.

בדומה לכל אלו, צריכת סמים היא פשוט עוד פעולה יומיומית שאנשים יכולים לעשות ויש לה את הסיכונים שלה. כפי שהטאבו סביב מיניות והיעדר חינוך מיני הביא להפצה של מחלות מין, הריונות לא רצויים, ופגיעות מיניות שונות – כך גם הטאבו והיעדר החינוך סביב סמים מביא לפגיעה במשתמשים ובאנשים הקרובים אליהם. בדיוק כמו עם מיניות, הדחף האנושי לשנות את תודעתנו חזק יותר מכל תפיסה שמרנית שאומרת שאנחנו לא צריכים לעשות את זה. הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות הוא לגשת לנושא באחריות ולאפשר לעצמנו ולאחרים לעשות את זה בצורה הבטוחה ביותר.

• בתודעה
• סמים פסיכדליים
• קוקאין
• סמים
• קטמין

דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית

מי שלא חי מתחת לאבן (או סתם ממש סחי) ודאי שם לב לפופולריות של צריכת סמים דרך האף ברחבי העיר, או בשמה הפחות פלצני – הסנפה או הרחה. השבוע נדבר קצת על הסנפה, מה יתרונותיה ומה חסרונותיה, ומהם בכלל הדברים שאנשים דוחפים לאף שלהם?

אודות ההסנפה
בעצם האקט של הסנפת אבקות כבר יש משהו נרקוטי, אפל. הפעם הראשונה שבו אדם דוחף סמים לאף שלו היא צעד משמעותי במסע שלו בעולם הסמים, מעין טקס חניכה שבו הוא הופך מסקרן סמים לצרכן סמים. כמו עם עישון, יש משהו קסום וטקסי באקט עצמו. השריפה של האבקה במעמקי הנחיר כואבת אבל גם נעימה, כמו השריפה של העשן בגרון. זו גם דרך צריכה ממש פרקטית עם הרבה חומרים – הם עולים מהר יותר לעומת בליעה למשל, ולעתים קרובות גם משפיעים חזק יותר. ישנם גם חומרים, כמו קוקאין וקטמין, שאלא אם אתם בקטע של להזריק, זו דרך הצריכה הכי נגישה ויעילה. אבל כמו לכל דבר, יש לה גם חסרונות.

חסרון מרכזי הוא שההסנפה פוגעת ברקמות הריריות של האף. זה כנראה לא יהיה מורגש עבור אנשים שמסניפים מדי פעם, אבל עבור מריחים קבוע זה עלול לגרום לדימומים, דלקות, ונזקים משמעותיים לאף ולסינוסים, ובמקרי קצה אף יוביל לניתוח כדי לטפל בבעיה. חסרון נוסף הוא שצריכה בהסנפה היא בדרך כלל ממכרת יותר מאשר אפיקי צריכה אחרים, בעיקר משום שההשפעה עולה הרבה יותר מהר, אבל גם כי בדומה לעישון, יש משהו ממכר בטקס ההסנפה עצמו. חסרון נוסף שלא תמיד חושבים עליו, הוא שהסנפה באמצעים לא סטריליים (שטרות, קשים שמעבירים מאדם לאדם) יכולה לגרום להעברת מחלות (כמו קורונה למשל). במקרים מסוימים אפשר גם להידבק ככה במחלות קשות יותר, כגון צהבת ואיידס.

מה אתם דוחפים לאפים?
מגוון הדברים שאפשר להסניף הוא כמעט אינסופי, אז נעבור כאן רק על הדברים ש(על פי מקורות זרים) הם הפופולריים ביותר בעיר. אחד החומרים הפופולריים שמוצא את עצמו לאפם של אנשים בעיר הוא כמובן הקטמין, שכבר קיבל בזמנוטור שלם שהוקדש רק לו, אז לא נתעכב עליו הפעם, רק נזכיר שאם בחרתם לצרוך קטמין, זכרו שזה מסוכן לשלב אותו עם אלכוהול, עם GBL, עם רוב נוגדי החרדה, ועם אופיאטים.

חומר נוסף שכולכם ודאי שמעתם עליו הוא – איך לא – קוקאין, הסם הלא חוקי הכי פופולרי בעולם אחרי קנאביס. במוקדם או במאוחר גם הקוק יקבל טור שיהיה רק שלו, אבל בינתיים אתייחס לכמה נקודות עיקריות לגבי החומר. בעוד שרוב האנשים מפחדים ש"סמים ימחקו להם את המוח", קוק פחות פוגע במוח אבל יכול ממש לפגוע לכם בלב. בטווח המידי, קוקאין יכול לגרום לדום לב, גורמי סיכון שמשפרים את הסיכויים שלכם למות הם מינון גבוה ופעילות גופנית מאומצת במהלך ההשפעה.

סיטואציה מסוכנת במיוחד היא כאשר מישהו שלא עושה הרבה קוק חובר לצרכן קוק קבוע, משום שהמינונים שצרכן קבוע יכול לעמוד בהם בלי למות במקום הם בסדרי גודל גדולים יותר מהמינונים של אדם שלא צורך קוק באופן קבוע, כך שאם שניהם יעשו מינונים דומים זה יכול להיגמר רע מאוד. בטווח הארוך, שימוש בקוק עלול לגרום לקרדיומיופתיה, חולי בשריר הלב. אם פחות אכפת לכם מעצמכם, אני גם אזכיר שכל תהליך הייצור וההפצה של הקוקאין מלא בניצול של עניים, אלימות, ושחיתות. לא יודע אם כבר הבנתם, אבל אני לא אוהב קוק.

אולי זה משום שקוק הוא חומר נורא יקר, אולי זה פשוט כי הוא לא כזה מהנה, אבל בשנים האחרונות יש לו מתחרה שהולך ועולה בפופולריות שלו – "דוקטור", "דמעה", "ממסי", ולפעמים פשוט "שורף באף", הרי הוא ה-‎3-MMC. הוא ואחיו המפרדון היו במרכזו שלהטור הראשון בהיסטוריה של המדור, והממסי עצמו גם קיבל איזכור לרעהבטור על התמכרות.

בניגוד לקוקאין, אין לי הרבה מה להגיד על החומר הזה, לא בגלל שהוא יותר טוב, אלא פשוט כי הוא בקושי נחקר. זה לא הופך אותו בהכרח לחומר בטוח יותר, אלא שההשלכות שלו נסתרות יותר מהעין. אמנם אנחנו פה בטור על הסנפה, אבל דווקא את הממסי לא חייבים להסניף. בניגוד לקטמין וקוקאין, ניתן לצרוך אותו בבליעה בצורה די יעילה, מה שעושה אותו פחות ממכר ובעיני רבים גם פשוט יותר כיף. גם ה-‎3-MMC וגם הקוקאין הם ממריצים, אז אנצל את הבמה כדי להזכיר הנחיית בטיחות חשובה – שילוב של יותר מממריץ אחד בו-זמנית (כמו ספיד, מת'אמפתמין, MDMA) מגביר משמעותית את הסיכון שלכם לאירוע לב.

מלבד האבקות המובנות מאליהן, יש גם אתהדוסהשקוראי המדור כבר קיבלו המלצות להתרחק ממנה כמו מאש, אבל סמים שמגיעים באבקות זה לא הדבר היחיד שאפשר לדחוף לאף. הרבה אנשים שמגלים את נפלאות ההסנפה מנסים לדחוף לשם הכל – רטאלין, זנקס, אטנט, פרקוסט… מה לא שמעתי. הבעיה עם הרחה של כדורים מרוסקים היא שהרוב המוחלט של הכדור, עד 90% ממנו, הוא חומרי מילוי לא פעילים. זה אומר שסביר להניח שכל ריריות האף שלכם יסתמו לפני שרוב החומר הפעיל יגיע אליהן בכלל. חלק מהכדורים מכילים גם חומרים פעילים נוספים שאתם לא בהכרח רוצים להסניף, כמו פרקוסט למשל שמכיל גם פרצטמול.

המדריך למריח
כמיטב המסורת של הטור, לא נשחרר אתכם בלי קצת הנחיות לשימוש בטוח באף שלכם. מומלץ בחום להתרענן קצת על פרקטיקות בסיסיות למזעור נזקיםבטור שהוקדש לנושא.

• תבדקו את החומר שלכם.כל האבקות נראות אותו הדבר ואין לכם שום דרך לדעת מה יש לכם ליד בלי ערכת בדיקה, גם אם נראה לך שאתם המומחים הגדולים בעולם לקוק.
• תשקלו, אל תמדדו בעין.הפרקטיקה של למדוד אבקות לפי העין נקראת eyeballing והיא גרועה מאוד.הנפח והמראה של אבקות משתנה בתגובה להמון גורמים, כמו למשל אחוזי הלחות באוויר.
• רסקו היטב את האבקה שלכם.חתיכות גדולות נספגות פחות טוב ופוצעות את ריריות האף שלכם.
• אל תסניפו עם שטרות.באמת, אל תעשו את זה. זו אחלה פוזה אבל גם סיכון אמיתי לזיהום באף. כנ"ל לגבי מפתחות ושאר אביזרי הסנפה מלוכלכים אחרים.
• תשתמשו בקשית משלכם.באמת שלא חסר אביזרים דמויי קשים בעולם, תדאגו לאחד משלכם ואל תחלקו קשית עם זרים.
• שמרו על האף שלכם.ברור שמומלץ לקנח את האף לפני ההסנפה, אבל חשוב יותר לקנח אותו אחרי שהסנפתם. המהדרין אף שוטפים אותו באמצעות תכשירים ייעודיים. זה עוזר להוריד את הגירוי של ריריות האף ושומר עליו נקי ובריא יותר.

• בתודעה
• סמים
• קוקאין
• קטמין

• Facebook
• Twitter
• Email

"הסיגריה חזרה אליי. לרגע היססתי. לא יודע מה קרה לי, למשך שנייה נתקפתי פחד. המראה הזה של כינרת הפחיד אותי כהוגן. אף פעם לא ראיתי מישהי במצב כזה. האם היא הולכת למות? האם לקחה מנת יתר? האם היא מכורה? האם הסמים חיסלו אותה?".

(מתוך "מסטול" מאת גלילה רון־פדר-עמית, 1991)

כל מי שביקר במהלך שני העשורים שחלפו מאז פרסום השורות שלעיל במקום בילוי אופנתי בתל אביב יודע שמתבגרי שנות ה־90 לא אימצו את הנרטיב ב"מסמך האנושי" של גלילה רון־פדר־עמית. אולי בהתחלה, כשהיו קטנים, הם עוד האמינו לזה, אבל בהמשך הם גילו לשמחתם ששכטה מג'וינט לא בהכרח מובילה לאובדן שפיות, נידוי חברתי ומוות.

>>טלגראס: ריאיון עם מייסד הרשת שעשתה מהפכה בשוק הסמים

המתבגרים ההם הפכו למבוגרים, פיתחו קריירות, הביאו לעולם ילדים, אבל בכל הנוגע לענייני סמים חלקם לא ממש השתנו מאז. עובדה: המון הורים נותנים כאן בראש עד השעות הגדולות של הבוקר שאחרי. ועכשיו, כשהסטיגמה הרון־פדרית סביב סגנון החיים שלהם מתחילה להתפוגג, הם גם מוכנים לדבר על החוויות שלהם וטוענים שמשפחה וילדים אינם בהכרח סיבה לוותר על בילויים, על כל מה שכרוך בהם.

ג', אב לשלושה שעובד בהיי־טק, הוא בן 50, גם אם הוא נראה צעיר לפחות בעשור. למסיבות הוא יוצא "בגלים", לדבריו. "יש תקופות שאני יוצא כל שבוע ואז אני לוקח כמה שבועות לנוח", הוא אומר. "הגל אומר שיש מלא מסיבות טכנו ומלא די.ג'ייז נכונים. אם יש גל טוב לא מפסיקים, כי מתישהו הוא ממילא ייקטע על ידי די.ג'יי מאיביזה, ואז אין עניין". עבור ג' השימוש בסמים כגון MDMA, אקסטזי, קטמין ו־GHB הוא לא עיקר הבילוי, אבל
בהחלט מוסיף לחוויה. "בשבוע שעבר, למשל, זוגתי גערה בי שאני מגזים אחרי ארבעה שבועות רצופים", הוא מסביר. "אז החלטתי לא לעשות כלום חוץ מכמה שורות של קוק כדי להתפקס". לדברי ג' היה מדובר ב"מקלחת קרה של שינוי". "כולם סביבי היו בטירוף, ואני הייתי בבאסה שאני לא יכול להתחבר", הוא אומר.

איך אתה נערך לבילוי?

"אני ישן איזה שעתיים לפני. זה חובה, אחרת אתה נגמר בארבע. איך ירון מהבלוק אומר? האובר דה ריינבו מגיע בשש וחצי־שבע בבוקר. במשך הרבה שנים הייתי הולך הביתה בחמש־חמש וחצי כדי לא לבוא לילדים הפוך, אבל אז קלטתי שאני הולך באמצע הבלגן ולא נשאר עם האנשים הכי טובים, אלה שהכי אינטו איט – והייתי מתבאס. בסופו של דבר אמרתי 'זין, אני נשאר כמה שצריך ולוקח את החוויה עד הסוף'".

ואיך הילדים מגיבים כשהם קמים בבוקר ורואים אותך נכנס הביתה? הם מבינים מה קורה?

"החוויה תמיד טובה כי אני בא הכי מושי־מושי ועגול ואוהב ומכיל לכולם, גם לכלבים. הגדול כבר בן 15. הוא יודע שאני ואימא שלו מעשנים, אבל מעבר לזה לא. הם רואים שאני חוזר ומבסוט ומלטף ומחבק ומדבר איתם, הם קולטים את הווייב ורואים שחזרתי מהבלוק מסריח תחת, אבל מבחינתם זה שטוח".

מה תעשה כשהם יתחילו לשאול אותך על סמים?

"ההסדר שלנו עם הגדול הוא שכשהוא ירצה הוא ידבר איתנו על זה קודם ואנחנו נכניס אותו לכל דבר ועניין בזמן הנכון. אפשר להתווכח מה זה הזמן הנכון. אין לי בעיה שהוא יעשן בגיל 17־18, אבל קודם כל שיעשן איתנו".

"הסוד הוא לנשנש"

ג' מעיד שהוא אינו יוצא דופן בקהילת הבליינים. לדבריו יש הרבה הורים בסצנה ש"שומרים על קצב החיים". אחת מהם היא ר', אם לשניים, בת 43, מורה במקצועה. בשנים האחרונות היא יוצאת קצת פחות, פעם בשלושה חודשים, אבל את הבום הגדול היא חוותה לפני שנתיים־שלוש כשילדיה עברו את גיל 3. "זאת הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית של אמדי וקיי וג'י (MDMA, קטמין ו־GHB – רפ"ב), לפעמים יחד ולפעמים לחוד, וכמובן גראס. הסוד הוא לנשנש, לא לתקוע".

איך מתפקדים עם הילדים ביום שאחרי?

"חייבים לצאת בחמישי, כי אז אין את השבת אחרי. אם אני חוזרת בשש וחצי־שבע אני עם הילדים ואז אני חוזרת לישון. אחרי זה יש יום מעוך, אבל זה דווקא נעים כי אין איזשהו מתח. מובן שכל עניין הפרה־פארטי שונה משהיה בימי הרווקות. אם פעם היינו הולכים לבית של חברים לשתות לפני בילוי, היום אין סיכוי. הולכים לישון לפני, קמים, מתקלחים, שותים קפה שחור ויוצאים".

על פי הערכות הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול עמד בשנת 2009 שיעור המשתמשים בקנאביס מקרב אזרחי ישראל בגיל 18־40 על 7.6%. על פי סקר הרשות שפורסם באתר הכנסת,
שיעור המשתמשים ב־LSD ובקוקאין עמד על 0.7% ושיעור המשתמשים באקסטזי עמד על 0.6% . אולם בניגוד לנהוג בסקרים דומים שערך האו"ם בעולם, לא נכללו בסקר אנשים מעל גיל 40. כמו כן הוא אינו מתייחס לשימוש בחומרים כגון MDMA, קטמין ו־GHB, אף שהם פופולריים במיוחד בקרב בליינים.

מומחים שחוקרים את השימוש בחומרים פסיכדליים מעידים כי אלו זוכים כעת ללגיטימציה גדולה מאי פעם – בעיקר הודות למחקרים פורצי דרך בתחום הפסיכיאטריה שבמסגרתם ניתנו לנסיינים LSD, פטריות הזיה ו־MDMA. מכל מקום, הורים כמו ג' ור' מתחילים כעת לחוש שהעולם מתחיל לקבל את סגנון החיים שלהם.

ד"ר עידו הרטוגזון, היסטוריון וסוציולוג של חומרים משני תודעה, מסביר שהדור שמגדל כיום ילדים קטנים ומתבגרים שונה מאוד מקודמו שהיה "בפאניקה גם לגבי קנאביס". הרטוגזון, שארגן לאחרונה את הכנס הפסיכדלי הישראלי הראשון, מוסיף: "ההורים של היום משתייכים לדור שגדל עם זה שקנאביס הוא חלק משגרת היומיום וזה בא לידי ביטוי גם בהקשר הפסיכדלי. בעבר היה נהוג לחשוב שמי שלוקח את החומרים האלה משתגע או ישתגע, או שהוא יהפוך לברן־אאוט שנשרפו לו התאים במוח – ובגדול, התרבות שמקיפה את הדברים האלה נחשבה לתרבות של פריקיות שכדאי להרחיק מהילדים שלך. היה פחד שהם יהפכו לאנדר־אצ'יברז שלא מצליחים בחיים".

"לתפור את החוויה לחיים"

טלי חורב, עובדת סוציאלית קלינית שמתמחה בהתמכרויות, אומרת: "יש לא מעט אנשים שמנהלים קו דק ועדין בין אחריות אדירה שיש להם כהורים או בכלל כאנשים מבוגרים לבין הצורך למצוא משמעות עמוקה בחוויות נפשיות מיסטיות". לדבריה, "זה לא משנה אם אתה יוצא לריטריט של שבוע או לשבע שעות של מסע פסיכדלי שאתה צריך לחזור ממנו אחראי ושפוי".

חורב, שעובדת גם עם נשים בהיריון ואחרי לידה, טוענת שאחד הדברים החשובים ביותר
בתום כל מסע כזה הוא עיבוד נכון של החוויה. "יש צורך לעבד את חוויית הקצה הזאת
ולתפור אותה לחיים שלנו", היא מסבירה, "בעיניי יש מן המשותף בלידה ובמסע פסיכדלי: אלה חוויות שהן מעבר למילים וצריכה לעשות אחרי זה עבודה של הכנסה, תפירה של החוויה לתוך החיים כדי שלא יהיה קרע".

כדי לעודד את האינטגרציה של החוויות לחיים ושימוש נכון ואחראי בסמים מרחיבי תודעה, הקימה חורב את הרשת הפסיכדלית הישראלית – קבוצת אקטיביסטים שנפגשת אחת לכמה שבועות ודנה בהתפתחויות בתחום.

את הניסיון והאחריות שחברי הרשת מבקשים להפיץ נאלצו הבליינים הוותיקים לרכוש על בשרם. "אפשר לקחת סמים ולהיות הורה רע ואפשר לקחת סמים ולהיות הורה טוב", אומר ד', עיתונאי בן 40 ואב לפעוטה בת 3, "הסמים יכולים להפוך אותך להורה רע אבל גם יכולים להפוך אותך להורה טוב יותר. רע יותר מכיוון שכשזה נעשה לא נכון ויוצא משליטה זה יכול להפוך לתלות וברור מה הבעיה כאן. טוב כי אתה מספק צורך של עצמך, איזה פורקן או חופש שמאפשר לך למלא מצברים, ויש עוד משהו: כשמדובר בסמים כמו LSD זה מאפשר לך לפתוח אופקים ולהבין דברים על עצמך וגם להבין את מי שמסביבך. אני באופן אישי כשלקחתי LSD הרגשתי קרבה גדולה אפילו לכלב שלי".

הבהרה: מערכת Time Out אינה מעודדת שימוש בסמים לא חוקיים משום סוג

בייביסיטר לילד, טריפסיטר להורה

כמה מומחים ובעלי ניסיון חולקים את הטיפים שלהם שיבטיחו כי הערב שלכם – וגם היום שאחרי – יעברו ללא תקלות

1."יש חשיבות רבה למה שמכונה סט אנד סטינג", אומר אמית דניאל, החוקר פסיכדליה בהקשר תרבותי ורוחני. דניאל מתייחס למונח שתבע הפסיכיאטר נורמן זינברג בשנות ה־80 של המאה הקודמת, ששם את הדגש על חשיבות המצב התודעתי והמיקום הפיזי של המשתמש. "צריך גם להיות מוכן פיזית, נפשית ורוחנית לשינוי תודעה ומומלץ שיהיה באזור טריפסיטר, מישהו שיכול לעזור במקרה של מצוקה", הוא מוסיף.

2."חשוב לפנות יותר מערב, לקחת לפחות סוף שבוע כדי לאפשר עיבוד והבנה של החוויה", אומרת טלי חורב. חורב מדגישה גם כי חשוב להיות לא נגישים עבור כל מי שהמגע איתו עשוי לגרום לטלטלה.

3."מהניסיון שלי חשוב לקחת את הסמים כמה שיותר מוקדם בערב כי חומרים כמו אמדי וקוק מעוררים וככל שההשפעה שלהם תפוג מהר יותר תוכל לסיים את הערב שלך מהר יותר ולישון מהר יותר", אומר ד'.

4.ר' מדגישה כי עבורה אחד הדברים החשובים היה ללמוד להקשיב לעצמה, מיומנות שהובילה בין השאר לתובנה שגברים ונשים מגיבים באופן שונה לכל סם: "אין סיכוי שאגע שוב באמדי שעושה לי רע – בניגוד לכל הגברים שאני מכירה. המוח שלנו שונה לחלוטין
מבחינה הורמונלית וכימית, ואין מצב שטסטוסטרון ואסטרוגן מגיבים אותו
הדבר לכימיקלים. היום אני אוהבת קיי שזה פיזי ולא רגשי או תודעתי. זה מצחיק לבילוי".

5."הכי חשוב זה לא להרגיש רגשות אשם, לא לפחד לזרום עם החומרים או להיות בהתנגדות", אומר ג' ומוסיף: "ביום שאחרי כדאי להתנהג עם הילדים שלך כמו חבר ולא להיות הורה כי אחרת לא תוכל לעבור את זה. אצלי הילדים יודעים שביום הזה הם מקבלים את מה שהם רוצים וזה יותר קל. מצד שני, חשוב לא להתנהג כמו איזה מכור ולהימרח על הספה. אפשר במקרה הצורך גם לעשות תורנויות עם בן או בת הזוג".

• כללי
• קנאביס
• סמים
• אקסטזי
• MDMA
• קטמין
• עם הילדים
• הורות

• Facebook
• Twitter
• Email

"אני סובל מדיכאון מרבית החיים שלי. מילדות אני בטיפול, הייתי באשפוזים, כל הטרראם. אם לנסות להסביר את הדיכאון למי שלא חווה אותו בעצמו – זה כמו דרך עדשות, אתה רואה את העולם בעדשה רחבה ואז פתאום משהו נופל וזה מראה לך רק נקודה אחת ואתה לא יכול לראות שום דבר אחר. הקטמין עזר. היה שיפור במצב רוח והוא מיידי, שזה מה שטוב בקטמין. למחרת אתה כבר מרגיש יותר טוב, וגם ישר אחרי שעשית הוא מוציא לך טוב, אתה רגוע יותר".

אף על פי שהקטמין – במקור חומר הרדמה דיסוציאטיבי – נהפך לסם מסיבות פופולרי בשנים האחרונות, החוויה שמתאר למעלה אהוד (שם בדוי), בן 33, לא התרחשה במועדון אלא בבית החולים איכילוב בתל אביב, שם מתבצע בשנתיים האחרונות מחקר הבודק טיפול בדיכאון באמצעות מתן קטמין דרך הפה.

מרבית הניסויים והטיפולים בקטמין המיועדים לדיכאון בעולם התבססו על מתן הסם בהזרקה והתעניינו בתוצאות השימוש בטווח הקצר. ייתכן שהניסוי שיוביל לייצור טבליות קטמין או חומר דומה לו על ידי חברות התרופות מתקיים בימים אלה במכון לתפקודי מוח במרכז הרפואי איכילוב שבראשו עומדת פרופ' תלמה הנדלר. אוכלוסיית היעד של המחקר היא אנשים כמו אהוד, הסובלים מדיכאון עמיד, שניסו תרופות אחרות וטיפולים רגשיים־התנהגותיים, ומצבם לא השתפר. הדרך אמנם עוד ארוכה, אבל תוצאות המחקר מצביעות על שיפור משמעותי בקרב הנבדקים, ובהתחשב בתוצאות, טבליות קטמין, אם ייוצרו, יהיו צעד משמעותי עבור הסובלים מדיכאון – הן כעזרה ראשונה מצילת חיים, הן כטיפול לאורך זמן.

המגפה של המאה ה־21

מחקרים שנערכו בישראל מראים שאחד מכל שישה ישראלים סובל מדיכאון. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, יותר מ־300 מיליון אנשים ברחבי העולם סובלים מדיכאון. מכנים אותו "המגפה של המאה ה־21" והוא גם גורם המוות השני הנפוץ ביותר בקרב צעירים בני 15־29 בעולם. קרוב ל־800 אלף בני אדם יתאבדו ברחבי העולם מדי שנה כתוצאה מדיכאון. כמו אהוד, בין 30 ל־40 אחוז מהאוכלוסייה סובלים מדיכאון עמיד ונמצאים בקבוצת סיכון גבוהה עקב המחלה, שבדרגות מסוימות מוגדרת כמצב חירום רפואי, שללא טיפול מתאים עלולה להסתיים במותו של החולה.

הפתרונות שהציעה הרפואה לסובלים מדיכאון עמיד עד כה היו מעטים, הנפוץ שבהם הוא טיפול בנזעי חשמל (Electro convulsive therapy) שנוסה לראשונה באיטליה ב־1938 וכולל העברת זרמי חשמל למוחו של המטופל. הטיפול אמנם נחשב יעיל ותוצאותיו מעידות על שיפור החל משבוע הטיפול הרביעי, אך אחת מתופעות הלוואי שלו היא פגיעה בזיכרון לטווח הקצר והארוך. כאן נכנס לתמונה הקטמין.

הקטמין סונתז לראשונה ב־1962 במעבדות של יצרנית התרופות פארק־דיוויס במישיגן. קלווין סטיבנס, שנשכר כיועץ חיצוני לחברה, השקיע מאמצים בניסיון לייצר סם הרדמה שיחליף את הפאנציקלידין (PCP), המוכר בשם הרחוב אנג'ל דאסט, אביו הקדמון של הקטמין ששימש גם הוא להרדמה דיסוציאטיבית (הרדמה שבה המטופל אינו ישן אך חווה ניתוק מהגוף), אך היה ידוע כחומר מסוכן שגורם להתפרצויות אלימות בקרב מטופלים ואף למצבי פסיכוזה. ב־1970 אישר מינהל התרופות האמריקאי את הקטמין, והוא נכנס לשימוש טיפולי בקרב צוותים רפואיים בווייטנאם. בניגוד לחומרי הרדמה אחרים, הקטמין נחשב בטוח יותר במסגרת ניתוחי שדה (שבהם אין יכולת לנטר את מדדי המטופל) והוכח שהוא אינו גורם לירידה בלחץ הדם או בהפסקת נשימה.

המיתוס הרפואי מספר שהקשר בין קטמין לטיפול בדיכאון התגלה במקרה בארצות הברית תוך כדי תצפית על אנשים שנכנסו לניתוחי כיס מרה וסבלו מדיכאון. אלה העידו על שיפור במצבם הנפשי והפוגה בסימפטומים הדיכאוניים לאחר נטילת הקטמין. בתחילת שנות ה־2000 החלו ניצני המחקר הראשונים שבאו לבדוק את השפעת הקטמין על דיכאון, והתוצאות הצביעו על יעילות מיידית.

בקליניקות פרטיות בניו יורק ובמקומות אחרים בארצות הברית אפשר כבר לבחור בטיפולי קטמין, במחיר של 500 דולר ויותר לעירוי. אולם משום שנכון להיום, הקטמין טרם אושר לשימוש רפואי שלא במסגרת ניסוי לטיפול נגד דיכאון, הוא זמין רק למי שיכול להרשות לעצמו את הטיפול היקר ולא במסגרת ביטוחי בריאות שונים. מכשול נוסף הוא שעבור חולים רבים, הנמצאים באפיזודה אובדנית, הצעד של לצאת מהבית אל הקליניקה לקבלת הטיפול עלול להיות בתחום הבלתי אפשרי.

"השאיפה היא שהטיפול יאושר ויהיה נגיש לחולים. שחולה יוכל לקבל מרשם ולקחת את הגלולה בבית", אומרת ד"ר מאיה בלייך־כהן (חוקרת מהמרכז לתפקודי מוח), שעם
ד"ר חגי שרון, מומחה לרפואת כאב וחוקר במרכז, והפסיכיאטרים ד"ר יואב דומאני וד"ר רועי און – מובילה את הניסוי באיכילוב בשנתיים האחרונות.

"היו מחקרים בארצות הברית שהראו ששימוש מוגבר בקטמין לאורך זמן כסם מסיבות יוצר אפקט רעיל על המוח. יש תרופות אחרות שדומות לקטמין שאולי מתאימות יותר, אבל הרעיון שמנחה אותנו הוא ליצור תרופה שניתן לקחת במרווחי זמן קבועים לאורך זמן במינונים בטוחים, כדבר טיפולי".

עד כה השתתפו במחקר כ־40 חולים, שעמדו בתנאי הסף של דיכאון עמיד וללא רקע של פסיכוזה (השפעת הקטמין על המוח עלולה לדמות תופעות זהות לסכיזופרניה). החולים מקבלים קטמין נוזלי דרך הפה באופן קבוע במשך חודש והחוקרים בדקו אם אכן יש שיפור בסימפטומים הדיכאוניים בעקבות הטיפול. מנגנון הפעולה של קטמין במוח אינו דומה לזה המושפע מתרופות נוגדות דיכאון אחרות המבוססות SSRI, הוא פועל בעיקר על גלוטמט – חומר עצבי בעל תפקיד חשוב בתפקודי מוח שונים, והנבדקים עברו הדמיה תפקודית של המוח (fMRI) לפני ואחרי שימוש בתרופה.

קטמין משפיע על טווח רחב של תפקודים מוחיים, בין השאר שפה, רגשות והאופן שבו אנו תופסים את המציאות, ומשפיע על מספר מערכות במוח. "ההשפעה של הקטמין מורכבת", מעידה ד"ר בלייך־כהן, "ברמה הקונספטואלית – במינונים גבוהים הוא משמש כחומר הרדמה ובמינונים נמוכים מפחית כאב ומשפר את מצב הרוח. הבנה של מנגנון הפעולה של הקטמין תעזור לנו להבין יותר טוב איך עובד מוח של אדם דיכאוני. תופעה מעניינת שנגרמת על ידי קטמין היא תחושת ניתוק מהגוף. נעם גולדווי, דוקטורנט במעבדה שלנו, מתכוון לבדוק את תחושת הניתוק מהגוף ואיך היא יכולה להשפיע על האופן שבו רגשות מעובדים במוח".

בין השבוע הראשון לאחרון, איזה הבדלים אתם רואים?

"שיפור משמעותי בסימפטומים הדיכאוניים".

יום של משימות

באחד מימי שלישי של חודש מרץ נכנסה מירה (שם בדוי) לחדר ה־MRI במרכז הרפואי איכילוב. היא בת 56, צנומה ולבושה באלגנטיות, על ציפורניה לק אדום משוח במיומנות. למירה יש עבר ארוך של התעללות מינית, פוסט טראומה, דיכאון והפרעות אכילה. היא לוקחת תרופות פסיכיאטריות שונות מאז שרופא נתן לה ואליום כשהייתה בת 11. "החיים לא היו טובים אליי, לא היה משהו. סבלתי מהתעללות בילדות וכל דבר קטן יכול להביא אותי לחשוב על המוות, מגיל צעיר", היא מספרת. היא הגיעה לאיכילוב במטרה להשתתף בניסוי, שאולי יפיח בה תקווה לעתיד, אחרי אשפוזים וטיפולים שונים שלא שיפרו
את מצבה.

ד"ר בלייך־כהן מקבלת את פניה בחברת עוזרת המחקר ומסבירה לה על התהליך, שמתחיל בבדיקת MRI. "אחר כך את תקבלי את התרופה, תקבלי את אותם שאלונים שנעשה עכשיו (שבהם שאלות על מחשבות אובדניות, מצב נפשי וסימפטומים של דיכאון), וכשעה וחצי לאחר מכן, נעשה שוב את ה־MRI. אנחנו רוצים לבדוק את הפעילות המוחית בזמן שאת מבצעת משימות, לפני ואחרי התרופה".

בלייך־כהן מסבירה למירה בפירוט איך יש להתנהל בתוך ה־MRI ואת המטלות השונות שנועדו לבדוק את השפעת הקטמין על האזורים השונים במוח. אחת המשימות כוללת צפייה פסיבית בנקודה אדומה במטרה לבחון את הרשת המוחית הפועלת בזמן מנוחה. במשימה אחרת ההוראה היא ללחוץ על כפתור בכל פעם שמופיעה הספרה תשע ואחר כך ההוראה היא ללחוץ שניים לאחור: אם הופיע אותו מספר פעמיים ובאמצע מספר אחר – יש ללחוץ על כפתור. מירה מתנסה במשחק ובלייך־כהן מתרשמת מהזריזות שבה היא מבצעת את ההוראות. שלב אחר כולל צפייה בסצנה עצובה מהסרט "אימא חורגת", שבו מספרת אם לילדיה כי היא הולכת למות.

מה בעצם מחפשים ב־MRI?

"יש רשת שנקראת Default Mode Network שרואים אותה יותר בזמן מנוחה. בזמן משימת הנקודה האדומה היא עובדת, כי זה זמן שהנסיין עושה כל מיני אובזרבזציות פנימיות. זו רשת שהיא מעניינת במחקר של דיכאון. היא מתנהגת באופן שונה במחלות פסיכיאטריות. במטלה של המספרים, זו מטלה של Working Memory. אנשים בדיכאון מתקשים בה בדרך כלל יותר, זמן התגובה שלהם ארוך יותר או שהם עובדים חזק יותר עם יותר שגיאות. בקטע בסרט 'אימא חורגת' שבה האימא מספרת לילדים שהיא הולכת למות, המטרה היא לבדוק כיצד זה משפיע על המוח בקרב החולים. בדרך כלל אחרי הקטמין קל למטופלים יותר להיות ב־MRI, זה פחות מעיק עליהם".

יש לכם איזו הערכה לגבי ההשפעה של מתן קטמין דרך הפה על הנסיינים שכבר השתתפו במחקר?

"התוצאות הקליניות מרשימות. ממה שאנחנו רואים יש שיפור, אבל לאחר כמה ימים. שיפור סימפטומטי אצל אנשים שקיבלו קטמין לעומת הפלסבו. חשוב בהקשר הזה לדבר על האובדניים. זו קבוצה שהקטמין יכול לעזור לה מאוד. כשאדם אובדני מגיע למיון, מה הרופאה יכולה לעשות, לתת לו SSRI ולחכות שהוא ישפיע? לא. מתן כמות מדודה של קטמין יכול להיות פתרון למצבים כאלה".

עדיין רחוק ממדף התרופות

שותפה של בלייך־כהן לניסוי, ד"ר חגי שרון, מכיר את הקטמין מתחום רפואת הכאב. "אנחנו מחפשים אופציות שהן מחוץ לקופסה", הוא אומר, "ההתלהבות מקטמין היא לא רק כי יש לו אפקט אנטי דיכאוני, אלא כי יש לו אפקט אנטי דיכאוני בחולים שלא הגיבו לטיפולים אחרים. בנוסף יש לו אפקט אנטי דיכאוני מהיר יותר מכל התרופות שיש היום".

אז הרעיון של הניסוי הוא להוביל למוצר שיענה על הצורך של מתן עזרה וגם טיפול לטווח הארוך?

"נכון. כיום הידע הרפואי הוא כזה שמאפשר לנו להתייחס לזה רק כטיפול חירום, רוב המחקרים שנעשו זה בהזרקה או בחדר מיון. הקונספט הוא מין טיפול חירום, כאשר נותנים להם את הקטמין, פעם, פעמיים, שלוש. המחקר שלנו בא לענות על השאלה אם הקטמין יכול להיות גם טיפול לאורך זמן שהחולה יכול לקחת בבית. אנחנו חושבים שפריצת הדרך האמיתית תהיה ביצירת כדור שהחולים יוכלו לקחת בבית".

מה למדתם לגבי השפעות קטמין לטווח הארוך?

"למדנו שזאת תרופה ככל הנראה בטוחה. לא היה לנו חולה שהפסיק את ההשתתפות במחקר בשל תופעות לוואי משמעותיות. כמו כן לא ראינו תופעות לוואי מצטברות. אנחנו מאמינים שאפשר לשמר את האפקט האנטי דיכאוני לאורך זמן ונראה שקטמין לא גורם להחמרה בסימפטומים אובדניים. אם ניקח ציפרלקס לדוגמה, התיאוריה המקובלת היא שציפרלקס (משפחת ה־SSRI) קודם כל משפר את המוטיבציה ורק אחר כך את המחשבות האובדניות. ואז אנשים שסובלים מדיכאון ואין להם כוח לעשות שום דבר, פתאום יש להם כוח ויש עלייה באובדנות. בקטמין השיפור נראה על כל הספקטרום של הדיכאון. יש עוד שאלות שצריך לבדוק, כגון כיצד להתאים את המינון או האם יש יתרון בשילוב עם תרופות אחרות".

למרות תוצאות המחקר המבטיחות יש עוד כמה שלבים עד ליום שבו פסיכיאטר יוכל לרשום טבליות קטמין לחולה. המכשול המרכזי הוא אולי תעשיית התרופות. "הבעיה עם הקטמין היא שלא רשום עליו פטנט, מה שמונע מחברות התרופות להרוויח", מסביר ד"ר שרון, "אבל היום יש הרבה חברות תרופות שקלטו את הקונספט, והן ינסו לפתח חומרים שדומים לקטמין ואפשר לרשום עליהם פטנט או לרשום פטנט על הכדור עצמו. אם אתה לדוגמה מוצא דרך לתת קטמין בצורת כדור מיוחד שמתמוסס מתחת ללשון – עליו אתה יכול לרשום פטנט. לרוב, מרגע שתרופה שמוכחת כיעילה ובטוחה, יעברו חמש עד עשר שנים עד שהיא מגיעה למדף".

אז זה טווח הזמן שצפוי לנו?

"יכול להיות גם מוקדם יותר. יש הרבה סודיות תעשייתית סביב הדבר הזה, ויש בארצות הברית חברות שמפתחות כל מיני חומרים דמויי קטמין, אבל אף אחד מהם לא קרוב לאישור, בוודאי לא לאישור FDA".

אם לחזור רגע לאהוד או למירה, טווח השנים שבהן חברות התרופות יצטרכו לחשוב על פטנט להרוויח שקול לנצח בצל ההתמודדות. "אני כן חושב שבטיפול מיידי וגם אחר כך זה דבר שיכול להציל הרבה חיים", אומר אהוד, "כי אנשים שלא יודעים מה זה דיכאון ונופלים פתאום זה סוף העולם בשבילם, הם לא יבינו שיש לזה סוף".

• תל אביב
• סמים
• קטמין
• עירוני