Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

קייטלין ג'נר

כתבות
אירועים
עסקאות
Lonely

תופעה מתפשטת: בגדים תחתונים שאשכרה מעוצבים לנשים

תופעה מתפשטת: בגדים תחתונים שאשכרה מעוצבים לנשים

תשכחו מחזיות מרופדות, צלעות מתכת או פוש אפ. על חוטיני אין בכלל מה לדבר. המותגים החדשים מציגים לנז'רי פמיניסטי שנועד לשרת את הגוף הנשי, ומסרב לארוז אותו במלמלות ופפיונים

Lonely
Lonely

תמורות רבות עברו על העולם השנה מבחינה תרבותית, חברתית ופוליטית. אחד המהפכים הדרמטיים ביותר התחולל כידוע במחי שער בודד של מגזין "ואניטי פייר", שבו הצהיר הספורטאי האולימפי במיל' ברוס ג'נר, שערו גולש וגופו חנוט במחוך משי בוהק, שמעתה הוא רוצה שיפנו אליו כקייטלין. לפני שבועות אחדים הצליחו באנגליה לקדם את מאבקה של אסירה טרנסג'נדרית שביקשה לעבור מבית סוהר גברי לנשי – מעשה שייתכן שכלל לא היה מתרחש לולא האקט המהפכני של ג'נר.

ובכל זאת, מדובר רק בהתחלה. עולם האופנה, שתפקידו ללכוד את המגמות המשפיעות על הלך הרוח הציבורי, בייחוד הרדיקליות שבהן, ולתרגם אותן לבגדים – לא נותר פסיבי. בשנה האחרונה נצפו יותר מאי פעם בגדים חוצי מגדר, בהם הלוק החדש שהנהיג בית האופנה גוצ'י תחת ניצוחו של המעצב אלכסנדרו מיקלה והאופנה הא־מגדרית של מותגים צעירים ומדוברים כמו Hood by Air ו־Telfar. אך השינויים האמיתיים עדיין מתרחשים קודם כל בשוליים.

Lonely
Lonely

מותג ההלבשה התחתונה הלונדוניNeon Moonמציג תמונה הפוכה לחלוטין מזו שבה מככבת ג'נר, אף שגם בלב הקמפיין שלו ניצבת טרנסג'נדרית. במבט ראשון אפשר לחשוב כי מדובר במחווה פרובוקטיבית לאמריקן אפרל, אולם בעלת המותג, הייט ראצ'י, בחרה בתצוגה השנויה במחלוקת באופן מודע לחלוטין. למעשה השאיפה להציג מגוון נשי על שלל מבני הגוף וסימני הזמן שבהם הייתה הטריגר ליצירת Neon Moon: "הקמתי את המותג מתוך הצורך האישי שלי. תמיד הרגשתי שמשהו לא בסדר איתי ועם הגוף שלי, לנוכח ניסיונותיי הכושלים למצוא חזיות ותחתונים מעבר להיצע המוכר בשוק המידות הגדולות. רציתי להילחם בזה ולהצהיר שכל הנשים באשר הן יפות. לכולנו יש סימני מתיחה, צלקות, צלוליט ושיער גוף, אבל אלו דברים שתמיד מעלימים בכוח כשמציגים אישה בהלבשה תחתונה, גם בקולנוע ובטלוויזיה. קשת המודלים שלנו צריכה להיות רחבה יותר. עם כל ההערכה לקייטלין ג'נר, נשים טרנסג'נדריות לא צריכות לחוש מאולצות להידמות לנשים סיסג'נדריות. הן נקלעות למכבש לחצים וציפיות אסתטיות שהמציאות לא תמיד יכולה לעמוד בהן".

ראצ'י, שהרקע שלה הוא בכלל לימודי כלכלה, הקימה את המותג בשנה שעברה בהחלטה נחרצת שלא לשלב עזרי פיסול כמו קאפים או ברזלים, "שהגוף יהיה זה שיפסל את הבגד ולא להפך". היא מקפידה על שימוש בבדים הנמתחים לארבעה כיוונים במטרה לאפשר נוחות מרבית לנשים טרנסג'נדריות, "שבאופן טבעי זקוקות ליותר גמישות מההלבשה התחתונה שלהן". היא לא היחידה שמגלה פתיחות בתחום המתיימר להיות נועז, אך בסופו של דבר נותר שמרני. המותג הצעירMarieyat, אף הוא מלונדון, מצהיר על עצמו כמי ששואף "לערבב בין לנז'רי ללבוש יוניסקס".

Neon Moon. צילום: מישל לונג
Neon Moon. צילום: מישל לונג

הבחירה הממוקדת של מריה יט – מעצבת ילידת הונג קונג ובוגרת לימודי אופנה באוניברסיטת סנטרל סיינט מרטינס הנחשבת – נובעת גם היא מחסך: "הייתי מתוסכלת מכך שלא יכולתי למצוא דגמים שלא אורזים אותי במלמלות ופפיונים, ושמצליחים לשקף את הלבוש הלא קונבנציונלי שלי. הדברים שיש בשוק לא נראו לי מעניינים או סקסיים, בעיקר בתור מישהי שגדלה במזרח, בתפיסה שונה מאוד מזו של העולם המערבי". את ההשראה שלה שאבה יט מאמנות ארוטית סינית עתיקה, שמקבלת את הגוף הנשי כפי שהוא: "דברים כמו צלקות וסימני זמן הם יפים בעיניי, אלו אותות חיים חיוביים ומעוררי סקרנות". גם האופן שבו היא בוחרת להציג את הדגמים שלה שונה מהמקובל. בעיצובים ובצילומים שלה יש משהו נאיבי אך מעורר, מעין רוך ריאליסטי חף מפוטושופ.

עוד שתיים שדוגלות במתיקות מהולה בתוכן פרו־נשי המחובר למציאות הן צמד המעצבות הניו יורקיות ג'וליה בייליס ומעיין טולדנו (הישראלית במקור) שעומדות מאחורי המותגMe and You. בקולקציות שלהן אפשר למצוא בין היתר תחתונים בגזרה מלאה עם הכיתוב "Feminist".

MARIEYAT. צילום מדליין מורלט
MARIEYAT. צילום מדליין מורלט

"אם פעם התוכן נשלט מלמעלה, תחת כללים נוקשים שקבעו מה נחשב יפה ומה לא, היום בעולם האופנה מקשיבים למה שנשים רוצות באמת", מנמקת טולדנו. "לא צריך לגרום לנשים לשנוא את עצמן כדי להעלות את המכירות. אפשר פשוט לאהוב אותן כפי שהן". את האג'נדה תרגמו השתיים לחזון ויזואלי מרשים בעזרת האמנית הברוקלינאית ונערת השעה פטרה קולינס, מה שהפך לסנסציית אינסטגרם המסוקרת על ידי המגזינים המובילים בעולם. לאחרונה אף חברו טולדנו וקולינס לסטייליסטית האיקונית זארה מירקין ליצירת קמפיין שלLonely Lingerie. השתיים מטילות וטו על ברזלים, ריפוד וחוטיני, ומעדיפות את הפרזנטוריות שלהן בלתי מרוטשות, מנומשות ואם אפשר – מצוידות בצלוליט ובשיער ערווה.

"זה לא נראה לי מהפכני, אלא בסך הכל הגיוני", מסבירה טולדנו ויוצרת את הקישור המתבקש להשפעת הרשתות החברתיות על התעשייה: "מודל יופי אחד שחוזר על עצמו הוא בכנות משעמם. הנוכחות של חשיבה פמיניסטית ושלנו כנשים שמייצגות את עצמן באופן שאינו מוטרד ממוסכמות היופי – היא שמביאה בסופו של דבר לשינוי מרענן".

MARIEYAT. צילום מדליין מורלט
MARIEYAT. צילום מדליין מורלט

עם זאת, התגובות אינן תמיד חיוביות, כפי שיכולה להעיד הייט ראצ'י בעקבות הקמפיין הראשון של Neon Moon שהלהיט את עדת השיימרים ברשת. הודעות הנאצה שגדשו את תיבת המייל של החברה הובילו את ראצ'י לנקוט פעולה: "זה כל כך הכעיס ותסכל אותי כשחשבתי על הבנות שהצטלמו עבורי, שבסדרת הצילומים האחרונה החלטתי להצטלם בעצמי. אני מרגישה שזו שליחות אישית להילחם בתופעה הזאת ולעורר דיון".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

תשכחו מחזיות מרופדות, צלעות מתכת או פוש אפ. על חוטיני אין בכלל מה לדבר. המותגים החדשים מציגים לנז'רי פמיניסטי שנועד לשרת...

מאתבלה גונשורוביץ6 בדצמבר 2015
מתוך התצוגה של מרג'יאלה. צילום: GettyImages

ועדת חריגים: עולם הדוגמנות מותח את הגבולות של מודל היופי

ועדת חריגים: עולם הדוגמנות מותח את הגבולות של מודל היופי

טרנסג'נדרים, שחורים, עגלגלים או סתם ביזאריים עם טוויסט - תופעת האנטי מודלס מאיימת לכבוש את עולם האופנה, לאור הביקוש הגובר לדוגמנים נישתיים ואותנטיים. בסוכנויות הדוגמנות נערכים ליום שאחרי קייט מוס

מתוך התצוגה של מרג'יאלה. צילום: GettyImages
מתוך התצוגה של מרג'יאלה. צילום: GettyImages

תצוגת האביב של MM6, הקו המסחרי של בית האופנה האוונגרדי מרג'יאלה, התגלתה כאחד האירועים המסקרנים ביותר בשבוע האופנה בלונדון שהתקיים לפני כשבועיים. הייתה זו הופעת הבכורה של המותג הבלגי בבירה הבריטית, אחרי שנים שהציג בשבוע האופנה בפריז. קברניטי החברה נימקו את המעבר כ"מהלך מתבקש מצד המותג, שמבקש לתמוך באינדיבדואליות, טשטוש גבולות, שבירת מוסכמות וחיפוש אישיות. דברים שלונדון, על שפע התרבויות שלה, מאפשרת יותר מכל בירת אופנה אחרת".

עדות ישירה להצהרה הזאת נצפתה כבר במערכת הלבוש הראשונה ששוגרה אל המסלול: מכנסי ג'ינס מרושלים למראה, טי שירט ירקרקה ודהויה, חזיית משולשים וזוג כפפות ארוכות שמעוטרות פאייטים כסופים, מהז'אנר של מסכת כדור הדיסקו שקניה ווסט אוהב לכסות בה את פניו בהופעות (ושבאופן אירוני מזוהה כיום עם בית האופנה החתרני). עם זאת, הדבר המעניין באמת באנסמבל היה האישה שנשאה את המראה על גופה. היא נראתה יותר כמו בת עשרה ממוצעת מאשר כדוגמנית: גובהה 165 ס"מ בלבד, שערה חום ודליל וחף מטיפולים מיוחדים, עורה נקי כמעט לחלוטין מאיפור והיא אף ענדה עגיל כסף שעמו הגיעה לליהוק, בניגוד לחוקי הליהוק המסורתיים שלפיהם דוגמנים ודוגמניות צריכים להשיל את "עורם הטבעי" בעת העבודה.

מתוך התצוגה של מולי גודארד. צילום: Jamie Stoker
מתוך התצוגה של מולי גודארד. צילום: Jamie Stoker

אותה נערה הכתיבה את הטון לדוגמנים והדוגמניות שעלו אחריה למסלול, רבים מהם התהדרו בשיער זרחני, קעקועים, פירסינג ומראה מאתגר מגדרית. כולם כאחד לוהקו לתצוגה על ידי אנה פסונן, עורכת מגזין האופנה SSAW בימים כתיקונם ומנהלת ה־Street Casting בשבוע האופנה. "ליהוק רחוב הוא לא דבר חדש. מרג'יאלה עצמו אהב להציג את בגדיו על חברים קרובים או אנשים אותנטיים שפגש ברחוב, כיאה לבית אופנה אלטרנטיבי. לא מעט דוגמנים ודוגמניות מפורסמים נשלפו כך מחיי היומיום שלהם", מפטירה פסונן בשיחה אגבית.

"היום אמנם כבר לא מדובר במצע לסיפורי סינדרלה כשל קייט מוס (שהתגלתה בגיל 14 בשדה התעופה – ב"ג), אלא כשיטה למעצבים שמעדיפים למלא את הבגדים שלהם באופי ולאו דווקא ביופי שגור ובנאלי. הגישה הזאת מאפשרת הזדהות רחבה יותר מצד הקהל, ובמקביל יש בה המון חספוס".

מתוך התצוגה של מולי גודארד. צילום: Jamie Stoker
מתוך התצוגה של מולי גודארד. צילום: Jamie Stoker

מעצבים נוספים, צעירים בעיקר, נקטו אף הם בליהוק רחוב. קלייר בארו, שנוהגת להעביר מסרים פוליטיים באמצעות לבוש סמי פאנקיסטי מעוטר באיורים, בחרה להציג מכנסוני ספנדקס חושפניים על נשים צעירות במידות 44־46, אך את המראות היותר מתקתקים שלה בחרה המעצבת להציג על נערות גלוחות ראש. המעצבת מולי גודארד בחרה להציג את הקולקציה שלה על קבוצת נערות אקלקטית במיוחד, לא בהכרח מהזן שהולם את שמלות הטול הצבעוניות והילדותיות לכאורה שהיא מיטיבה לייצר.

להפוך את הבגדים למציאות, לא לפנטזיה
"יש משהו משעמם ומאוד לא מפרה באידיאל היופי החדגוני שהתעשייה מקדמת", מתייחסת גודארד בתום התצוגה למודל היופי השולט בעשור האחרון – נערה צעירה, לבנה, גבוהה וגבעולית להחריד. סטנדרט שאפילו דוגמנית על מצליחה כמו ג'יג'י חדיד לא מצליחה לעמוד בו, בהתחשב בתגובות הקשות שהמטירו עליה המוני טוקבקיסטים זועמים לנוכח השתתפותה בשבוע האופנה בניו יורק. "עבורי רבגוניות היא זו שמייצרת יופי. חשוב לי שהבנות שמציגות את העיצובים שלי יהיו בחורות יצירתיות, שבתוך סיטואציות לא שגרתיות יצליחו להפוך את הבגדים דווקא למציאות, לא לפנטזיה".

ליהוק הרחוב והמרדף אחר האותנטי הפכו בשנים האחרונות למגה טרנד בתעשיית האופנה. אפשר לזקוף זאת בין היתר לזכות הרשתות החברתיות שהצליחו, ובצדק, לעורר מודעות מחאה על אידיאל היופי הנוקשה והשלכותיו ההרסניות. חברות פופולריות כגון אורבן אאוטפיטרס ויוניקלו, וגם בתי אופנה חזקים נוסח לנוון ודיזל החלו להציב במרכז התצוגה גברים ונשים שאינם נופלים למשבצת הדוגמנות הקונבנציונלית. בעקבות הביקוש התופח לאדג' חף מסינתטיות, החלו לקום זו באחר זו סוכנויות הפועלות בהתאם, ואת מקום הרחוב תפס המרחב הווירטואלי. המלהקים של מרג'יאלה למשל נעזרו באינסטגרם בשביל לקלוט את הווייב ולגבש דעה מוצקה על המועמדים שבחנו פנים אל מול פנים.

אנטי מודלס בתצוגה של קלייר בארו. צילום: GettyImages
אנטי מודלס בתצוגה של קלייר בארו. צילום: GettyImages

מי שהיטיבו להבין את ערכו של הערך המוסף הן עורכת מגזין TANK לשעבר, פנדורה נארד, והסטייליסטית לוסי גרין, שתיהן בעלות סוכנות Anti Models – שנתנה את שמה למגמה כולה. עם סניפים בלונדון ולוס אנג'לס ונוכחות דומיננטית בתצוגות וקמפיינים של מובילי אופנה דוגמת מארק ג׳ייקובס וסן לורן, ואפילו רשתות פופולריות כמו קוס – המיזם של השתיים מסתמן כהרבה יותר מפרויקט אזוטרי.

"הקמנו את הסוכנות לפני שנתיים בשם העיקרון שאישיות היא חלק גדול מהמראה, וזו מגמה שלדעתנו תלך ותתחזק", מנבאת לנארד. "אנחנו אוהבות ומעודדות את זה שדוגמנות היא לא העיסוק המרכזי של המיוצגים שלנו".

מתוך התצוגה של מרג'יאלה. צילום: GettyImages
מתוך התצוגה של מרג'יאלה. צילום: GettyImages
מתוך התצוגה של קלייר בארו. צילום: GettyImages
מתוך התצוגה של קלייר בארו. צילום: GettyImages

אפליה מתקנת

אך בעוד אותן אנטי מודלס קוראות תיגר על מודל היופי הסטנדטי באמצעות אורגיות של קעקועים נוסח לינה דנהאם או חיבה יתרה לשיער גוף, המנעד שמייצגת הסוכנות לא מצטייר כשונה או כרחב מדי ביחס לנורמה. בסופו של דבר – עם כל הכבוד לאופי ולחספוס הקוסמטי – מדובר במציגים ובמציגות שהמראה החיצוני שלהם לבדו יכול היה לסדר להם את הקריירה. אולם סוכנויות נישה שצצו ממש לאחרונה מנסות למתוח עוד יותר את גבולות הייצוג ולתת במה לקבוצות מקופחות באמת. סוכנות Lorde הוקמה בשנה שעברה כדי להוביל אפליה מתקנת כזאת.

הסוכנות הלונדונית, שהגדירה עצמה כסוכנות ה"לא לבנה" הראשונה בעולם, פרשה את חסותה על מגוון אתני רחב של דוגמנים ודוגמניות שמוצאים את עצמם לא פעם מודרים מתעשיית האופנה, שעודנה לבנה ושמרנית למדי. את התמורות בעולם האופנה חייבים לזקוף גם לזכותה של קבוצה נוספת וצבעונית בהרבה, שהצליחה להתקרב מעט אל אור הזרקורים החמים של הקונצנזוס. זהו תור הזהב של הטרנסג׳נדרים, לפחות בעולם האופנה. נערות פוסטר כמו הדוגמנית אנדריאה פז'יק ששינתה את מינה, ואיך לא, קייטלין ג׳נר – רק ליבו את מגמת הג׳נדר בלנדר. אולם סוכנויות חלוציות כמו Apple ו־Trans – המתמחות בייצוג דוגמנים ודוגמניות מהמגדר השלישי – עדיין נחשבות חריגות בנוף הפופולרי ופועלות בוואקום. גורמים יודעי דבר בתעשייה מאמינים שהדרך לפלורליזם אמיתי עוד ארוכה. הבידול מלמד אמנם על פתיחות מחשבתית, אך גם על הצורך המתמיד בהגדרות ובתיחום.

סתיו סטרשקו. צילום: יריב פיין וגיא כושי
סתיו סטרשקו. צילום: יריב פיין וגיא כושי

ומה קורה אצלנו?

שבוע האופנה בתל אביב שיתקיים החודש, מעורר בעיקר ציפייה. באירוע שעבר בחרו בקום איל פו ללהק "נשים אמיתיות" מקרב קהל הלקוחות. עקב החלטה זו ספג בית האופנה עתיר האג'נדה לא מעט תגובות מצקצקות, לכן אפשר רק לשער שמותגי האופנה המקומיים לא ימהרו להיפטר מנועם פרוסט. במקרה הטוב תזכה המונוטוניות הליהוקית להפרעות קצב חינניות בדמותן של אמזונות מהעבר בהופעת אורח מתויגת. במקרה הטוב מאוד נזכה לנוכחותו של סתיו סטרשקו, שעשה חיל ב״ווג איטליה״ ובדיזל הרבה לפני שנקלע למריבות על מייק אפ בפריים טיים בחסות ״האח הגדול״. מי יודע, אולי אפילו נזכה לאיחוד מחדש עם הבסטי והמוזה הגדולה מהחיים של ז'אן פול גוטייה – סטלה עמר. מי אמר שלא יוצאים דברים טובים מריאליטי?

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

טרנסג'נדרים, שחורים, עגלגלים או סתם ביזאריים עם טוויסט - תופעת האנטי מודלס מאיימת לכבוש את עולם האופנה, לאור הביקוש הגובר לדוגמנים נישתיים ואותנטיים....

מאתבלה גונשרוביץ8 באוקטובר 2015
קטלין ג'נר

"I am Cait" של קייטלין ג'נר: גם הטרנסג'נדרים זוכים לריאליטי טראש

"I am Cait" של קייטלין ג'נר: גם הטרנסג'נדרים זוכים לריאליטי טראש

הריאליטי החדש שעוקב אחר קייטלין ג'נר אמנם לא מצליח לנסח אמירה נוקבת, אבל עצם קיומו הוא אמירה כזו

קטלין ג'נר
קטלין ג'נר

אם אתם מסוג האנשים הליברלים שממש לא מתרגשים מטרנסג'נדרים, סביר שהצפייה ב"I am Cait" – הריאליטי החדש שעוקב אחר חייה החדשים של קייטלין ג'נר – תיצור אצלכם קונפליקט פנימי. מצד אחד קשה לא להיות ציניים אל מול הניכוס ההוליוודי של סוגיית הזהות המגדרית. בהוליווד רגילים לשים הכל בתבניות שמתאימות לאחד הנרטיבים השולטים בתרבות האמריקאית, ובמקרה הזה מדובר בסיפור סינדרלה, בגולם שהפך לפרפר. המוזיקה מרגשת, המלתחה החדשה עשירה וקייטלין פורחת. הקשיים שעברה בדרך לשם מוזכרים, אבל לא מספיק כדי לפגום בחוויית הצפייה של מי שרוצה לשבת מול הטלוויזיה ולא לחוות אף רגש קשה.

הצד השני של המטבע הוא קצת פחות ציני. גם אם כמסמך דוקומנטרי על חיי טרנסג'נדרית "I Am Cait" לא עושה עבודה יעילה, אמיצה או מעמיקה במיוחד – דווקא הקלילות הזאת שבה קייטלין מנוכסת למיינסטרים מרגיעה במידת מה. בדיוק כפי שהקומדיה הרומנטית הנוסחתית "Imagine me and You" מ־2005 שימחה את הקהל הלסבי – שיכול סוף סוף לצפות בשתי נשים מתאהבות לפי כל הקלישאות ההוליוודיות כולל סצנת איחוד קיטשית – כך גם "I am Cait" צריכה לשמח את הקהל הטרנסג'דרי שזוכה לריאליטי טראש משלו, ועוד כזה שנולד מתוך מעוז המיינסטרים האמריקאי – בית החרושת על שם קרדשיאן. כך שגם אם ברמת התוכן "I Am Cait" לא מצליחה לנסח אמירה נוקבת, עצם קיומה הוא אמירה כזאת.

לצפייה בפרק הראשון של I am Cait

"I am Cait" מצליחה לרגש, בעיקר כשאמה של קייטלין, אסתר, מגיעה לבקר. בניגוד לביקורים האחרים במהלך הפרק הראשון, כמו זה של הבת קיילי ג'נר, הבת החורגת קים קרדשיאן ובן זוגה קניה ווסט (ששניים מהם הביאו עמם מוצרים שהם מקדמים – תוכן שיווקי מתבקש אך בוטה), ביקורה של אסתר לא מלווה באינטרסים כלכליים, והיא אינה מתורגלת לחיות את חייה מול מצלמות. לכן אפשר רק לקוות שהתגובה שלה היא אותנטית, ואיזו תגובה מרהיבה זו! למרות גילה המבוגר, אסתר מקבלת את קייטלין בזרועות פתוחות ובלב מלא אהבה. היא מתעניינת בכנות בתופעה ומנסה לרדת לעומקה.

קל להאשים את "I am Cait" בכך שהיא ממוסחרת או לא מייצגת את האמת הקשה של המאבק הטרנסג'נדרי, אבל אם היא מצליחה להנגיש לקהל קצת פחות נאור את העובדה שבסך הכל מדובר באנשים, היא יכולה להתגלות כאבן דרך משמעותית ביותר במאבק, עד כמה שקשה להודות בכך. אם אפילו קומץ מהצופים בתוכנית, בעיקר בארצות הברית השמרנית, יפסיקו לשנוא או להרים גבה, הרי שג'נר השיגה את מטרתה, שהיא מטרת העל של הקהילה הלהט"בית כולה. רוחות של שינוי מגיעות במהירויות ובעוצמות שונות, אבל כולן גורמות לשיער להתנפנף.

השורה התחתונה:תודה לאובמה

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הריאליטי החדש שעוקב אחר קייטלין ג'נר אמנם לא מצליח לנסח אמירה נוקבת, אבל עצם קיומו הוא אמירה כזו

מאתמיכל ישראלי3 באוגוסט 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!