ועדת חריגים: עולם הדוגמנות מותח את הגבולות של מודל היופי
טרנסג'נדרים, שחורים, עגלגלים או סתם ביזאריים עם טוויסט - תופעת האנטי מודלס מאיימת לכבוש את עולם האופנה, לאור הביקוש הגובר לדוגמנים נישתיים ואותנטיים. בסוכנויות הדוגמנות נערכים ליום שאחרי קייט מוס
תצוגת האביב של MM6, הקו המסחרי של בית האופנה האוונגרדי מרג'יאלה, התגלתה כאחד האירועים המסקרנים ביותר בשבוע האופנה בלונדון שהתקיים לפני כשבועיים. הייתה זו הופעת הבכורה של המותג הבלגי בבירה הבריטית, אחרי שנים שהציג בשבוע האופנה בפריז. קברניטי החברה נימקו את המעבר כ"מהלך מתבקש מצד המותג, שמבקש לתמוך באינדיבדואליות, טשטוש גבולות, שבירת מוסכמות וחיפוש אישיות. דברים שלונדון, על שפע התרבויות שלה, מאפשרת יותר מכל בירת אופנה אחרת".
עדות ישירה להצהרה הזאת נצפתה כבר במערכת הלבוש הראשונה ששוגרה אל המסלול: מכנסי ג'ינס מרושלים למראה, טי שירט ירקרקה ודהויה, חזיית משולשים וזוג כפפות ארוכות שמעוטרות פאייטים כסופים, מהז'אנר של מסכת כדור הדיסקו שקניה ווסט אוהב לכסות בה את פניו בהופעות (ושבאופן אירוני מזוהה כיום עם בית האופנה החתרני). עם זאת, הדבר המעניין באמת באנסמבל היה האישה שנשאה את המראה על גופה. היא נראתה יותר כמו בת עשרה ממוצעת מאשר כדוגמנית: גובהה 165 ס"מ בלבד, שערה חום ודליל וחף מטיפולים מיוחדים, עורה נקי כמעט לחלוטין מאיפור והיא אף ענדה עגיל כסף שעמו הגיעה לליהוק, בניגוד לחוקי הליהוק המסורתיים שלפיהם דוגמנים ודוגמניות צריכים להשיל את "עורם הטבעי" בעת העבודה.
אותה נערה הכתיבה את הטון לדוגמנים והדוגמניות שעלו אחריה למסלול, רבים מהם התהדרו בשיער זרחני, קעקועים, פירסינג ומראה מאתגר מגדרית. כולם כאחד לוהקו לתצוגה על ידי אנה פסונן, עורכת מגזין האופנה SSAW בימים כתיקונם ומנהלת ה־Street Casting בשבוע האופנה. "ליהוק רחוב הוא לא דבר חדש. מרג'יאלה עצמו אהב להציג את בגדיו על חברים קרובים או אנשים אותנטיים שפגש ברחוב, כיאה לבית אופנה אלטרנטיבי. לא מעט דוגמנים ודוגמניות מפורסמים נשלפו כך מחיי היומיום שלהם", מפטירה פסונן בשיחה אגבית.
"היום אמנם כבר לא מדובר במצע לסיפורי סינדרלה כשל קייט מוס (שהתגלתה בגיל 14 בשדה התעופה – ב"ג), אלא כשיטה למעצבים שמעדיפים למלא את הבגדים שלהם באופי ולאו דווקא ביופי שגור ובנאלי. הגישה הזאת מאפשרת הזדהות רחבה יותר מצד הקהל, ובמקביל יש בה המון חספוס".
מעצבים נוספים, צעירים בעיקר, נקטו אף הם בליהוק רחוב. קלייר בארו, שנוהגת להעביר מסרים פוליטיים באמצעות לבוש סמי פאנקיסטי מעוטר באיורים, בחרה להציג מכנסוני ספנדקס חושפניים על נשים צעירות במידות 44־46, אך את המראות היותר מתקתקים שלה בחרה המעצבת להציג על נערות גלוחות ראש. המעצבת מולי גודארד בחרה להציג את הקולקציה שלה על קבוצת נערות אקלקטית במיוחד, לא בהכרח מהזן שהולם את שמלות הטול הצבעוניות והילדותיות לכאורה שהיא מיטיבה לייצר.
להפוך את הבגדים למציאות, לא לפנטזיה
"יש משהו משעמם ומאוד לא מפרה באידיאל היופי החדגוני שהתעשייה מקדמת", מתייחסת גודארד בתום התצוגה למודל היופי השולט בעשור האחרון – נערה צעירה, לבנה, גבוהה וגבעולית להחריד. סטנדרט שאפילו דוגמנית על מצליחה כמו ג'יג'י חדיד לא מצליחה לעמוד בו, בהתחשב בתגובות הקשות שהמטירו עליה המוני טוקבקיסטים זועמים לנוכח השתתפותה בשבוע האופנה בניו יורק. "עבורי רבגוניות היא זו שמייצרת יופי. חשוב לי שהבנות שמציגות את העיצובים שלי יהיו בחורות יצירתיות, שבתוך סיטואציות לא שגרתיות יצליחו להפוך את הבגדים דווקא למציאות, לא לפנטזיה".
ליהוק הרחוב והמרדף אחר האותנטי הפכו בשנים האחרונות למגה טרנד בתעשיית האופנה. אפשר לזקוף זאת בין היתר לזכות הרשתות החברתיות שהצליחו, ובצדק, לעורר מודעות מחאה על אידיאל היופי הנוקשה והשלכותיו ההרסניות. חברות פופולריות כגון אורבן אאוטפיטרס ויוניקלו, וגם בתי אופנה חזקים נוסח לנוון ודיזל החלו להציב במרכז התצוגה גברים ונשים שאינם נופלים למשבצת הדוגמנות הקונבנציונלית. בעקבות הביקוש התופח לאדג' חף מסינתטיות, החלו לקום זו באחר זו סוכנויות הפועלות בהתאם, ואת מקום הרחוב תפס המרחב הווירטואלי. המלהקים של מרג'יאלה למשל נעזרו באינסטגרם בשביל לקלוט את הווייב ולגבש דעה מוצקה על המועמדים שבחנו פנים אל מול פנים.
מי שהיטיבו להבין את ערכו של הערך המוסף הן עורכת מגזין TANK לשעבר, פנדורה נארד, והסטייליסטית לוסי גרין, שתיהן בעלות סוכנות Anti Models – שנתנה את שמה למגמה כולה. עם סניפים בלונדון ולוס אנג'לס ונוכחות דומיננטית בתצוגות וקמפיינים של מובילי אופנה דוגמת מארק ג׳ייקובס וסן לורן, ואפילו רשתות פופולריות כמו קוס – המיזם של השתיים מסתמן כהרבה יותר מפרויקט אזוטרי.
"הקמנו את הסוכנות לפני שנתיים בשם העיקרון שאישיות היא חלק גדול מהמראה, וזו מגמה שלדעתנו תלך ותתחזק", מנבאת לנארד. "אנחנו אוהבות ומעודדות את זה שדוגמנות היא לא העיסוק המרכזי של המיוצגים שלנו".
אפליה מתקנת
אך בעוד אותן אנטי מודלס קוראות תיגר על מודל היופי הסטנדטי באמצעות אורגיות של קעקועים נוסח לינה דנהאם או חיבה יתרה לשיער גוף, המנעד שמייצגת הסוכנות לא מצטייר כשונה או כרחב מדי ביחס לנורמה. בסופו של דבר – עם כל הכבוד לאופי ולחספוס הקוסמטי – מדובר במציגים ובמציגות שהמראה החיצוני שלהם לבדו יכול היה לסדר להם את הקריירה. אולם סוכנויות נישה שצצו ממש לאחרונה מנסות למתוח עוד יותר את גבולות הייצוג ולתת במה לקבוצות מקופחות באמת. סוכנות Lorde הוקמה בשנה שעברה כדי להוביל אפליה מתקנת כזאת.
הסוכנות הלונדונית, שהגדירה עצמה כסוכנות ה"לא לבנה" הראשונה בעולם, פרשה את חסותה על מגוון אתני רחב של דוגמנים ודוגמניות שמוצאים את עצמם לא פעם מודרים מתעשיית האופנה, שעודנה לבנה ושמרנית למדי. את התמורות בעולם האופנה חייבים לזקוף גם לזכותה של קבוצה נוספת וצבעונית בהרבה, שהצליחה להתקרב מעט אל אור הזרקורים החמים של הקונצנזוס. זהו תור הזהב של הטרנסג׳נדרים, לפחות בעולם האופנה. נערות פוסטר כמו הדוגמנית אנדריאה פז'יק ששינתה את מינה, ואיך לא, קייטלין ג׳נר – רק ליבו את מגמת הג׳נדר בלנדר. אולם סוכנויות חלוציות כמו Apple ו־Trans – המתמחות בייצוג דוגמנים ודוגמניות מהמגדר השלישי – עדיין נחשבות חריגות בנוף הפופולרי ופועלות בוואקום. גורמים יודעי דבר בתעשייה מאמינים שהדרך לפלורליזם אמיתי עוד ארוכה. הבידול מלמד אמנם על פתיחות מחשבתית, אך גם על הצורך המתמיד בהגדרות ובתיחום.
ומה קורה אצלנו?
שבוע האופנה בתל אביב שיתקיים החודש, מעורר בעיקר ציפייה. באירוע שעבר בחרו בקום איל פו ללהק "נשים אמיתיות" מקרב קהל הלקוחות. עקב החלטה זו ספג בית האופנה עתיר האג'נדה לא מעט תגובות מצקצקות, לכן אפשר רק לשער שמותגי האופנה המקומיים לא ימהרו להיפטר מנועם פרוסט. במקרה הטוב תזכה המונוטוניות הליהוקית להפרעות קצב חינניות בדמותן של אמזונות מהעבר בהופעת אורח מתויגת. במקרה הטוב מאוד נזכה לנוכחותו של סתיו סטרשקו, שעשה חיל ב״ווג איטליה״ ובדיזל הרבה לפני שנקלע למריבות על מייק אפ בפריים טיים בחסות ״האח הגדול״. מי יודע, אולי אפילו נזכה לאיחוד מחדש עם הבסטי והמוזה הגדולה מהחיים של ז'אן פול גוטייה – סטלה עמר. מי אמר שלא יוצאים דברים טובים מריאליטי?