• Facebook
• Twitter
• Email

מוזיאון תל אביב החליט להמשיך להציג את עבודותיו של זוולטו מטטואה, האמן הדרום אפריקאי שהורשע בשבוע שעבר ברצח. ביום חמישי שעבר, אחרי שנתיים של משפט ארוך ומתוקשר בדרום אפריקה, נמצא האמן מטטואה אשם ברצח בכוונה תחילה של נקופילה קומאלו בת ה-23. פסק הדין יימסר השבוע והאמן צפוי לעמוד בפני עונש של 15 שנים, אם לא יותר. מטטואה נמצא אשם, אבל במוזיאון תל אביב העסקים כרגיל. סדרת העבודות שלו "האמיצים" מקבלת מקום של כבוד בתערוכה השנויה במחלוקת "בנוגע לאפריקה" באוצרותה של רותי דירקטור. לאחר שדנו בנושא, החליטו במוזיאון להשאיר את עבודותיו תלויות, יחד עם הודעה שתוצג לצידן ובו מידע על הסוגיה.

התערוכה נפתחה בדצמבר האחרון וכבר עם פתיחתה זכתה לביקורת שלילית על היחס המתנשא והקולוניאליסטי ליבשת האפריקאית. באפריקה יש ‏54 מדינות, יותר מאלפיים שפות ומאות תרבויות כך שתערוכת חתך בנושא אמנות אפריקאית היא משימה מאתגרת. לאצור תערוכה תחת נושא העל "אמנות אפריקאית" היא בערך כמו לאצור תערוכה על "אמנות אירופית". למרות שיותר ממאה עברה מאז שהאמנות גילתה את ה"אקזוטיקה" האפריקאית הילידית, עדיין יש אוצרים ומוסדות אמנות שחוטאים בגישה הזאת. וזה המקרה של "בנוגע לאפריקה", שמתייחסת לאפריקה כאל יחידה אחת הומוגנית ובלתי ניתנת לחלוקה. הסיפור של מטטואה הוא עוד טעם לפגם בתערוכה הבעייתית והשנויה במחלוקת.

זוולטו מטטואה בן ה-57 ידוע באורח החיים הראוותני שלו, שגם הפליל אותו בסופו של דבר. במהלך המשפט, התביעה הציגה תיעוד ממצלמת אבטחה בה נראית אחת ממכוניות הפאר שלו, פורשה שחורה נדירה, מחנה סמוך לזירת הפשע ב-14 באפריל 2013. בצילומים נראה נהג הרכב יוצא מהמכונית ותוקף בבעיטות ובאגרופים את נקופילה קומאלו, שעבדה בתעשיית הזנות בפרברי קייפטאון. גופתה של קומאלו נמצאה על ידי מאבטח כשעה לאחר מותה האלים. למרות ניסיונותיו של עורך דינו להעמיד בספק את מהימנות הממצאים, השופט קיבל אותם כראייה ומצא כי "הוכח מעבר לכל ספק סביר שמטטואה ביצע את הרצח", כך דווח ביום שישי ב-Eyewitness News. מטטואה בחר שלא לעלות על דוכן העדים וטען כי אינו זוכר את אירועי הערב, ככל הנראה בשל צריכה מופרזת של אלכוהול.

נראה כי המשפט המתוקשר לא ממש הזיק לקריירה של מטטואה שעבודותיו עדיין מוצגות בגלריות ובמוזיאונים ברחבי העולם. בנובמבר האחרון עבודה מתוך סדרת הצילומים שלו from Hope Chest series הוצגה בתערוכה Our Lady בגלריה הלאומית בדרום אפריקה ועוררה זעם בקרב שדולות נשים וארגונים למאבק בזנות, שפנו במכתב חריף להנהלת הגלריה. "בניסיונם לחגוג רעיונות של העצמה נשית ויצירות אמנות שעוסקות בסטטוס קוו, הגלריה הלאומית למעשה נותנת לגיטימציה לנאשם ולא מכבדת את הקורבן, נקופילה קומאלו. קידום עבודותיו של זוולטו מטטואה הוא לא רק טעם לפגם אלא גם מעשה פוגעני", כך לשון המכתב.

גם גלריה ג'ק שיינמן הניו-יורקית ממשיכה לייצג את מטטואה נכון להיום. רבקה דייוויס, כתבת "הדיילי מווריק", מציינת כי הרשעתו של מטטואה דווקא עלולה לגרום לעלייה בערך עבודותיו, שכן שוק האמנות ידוע בחיבתו לאמנים שנויים במחלוקת. רוארק פפרס, מנהל מחלקת האמנות האפריקאית בבית המכירות הפומביות Strauss & Co, השווה ב"טיים מגזין" את המקרה של מטטואה לזה של הצייר בן המאה ה-16 קרוואג'ו, שנמלט מרומא אחרי שהרג אדם במהלך קטטה. "מטטואה וודאי יצור דברים מעניינים בכלא", אמר.

נראה שגם מוזיאון תל-אביב ואוצרת התערוכה רותי דירקטור לא מתרגשים במיוחד מהרשעתו של מטטואה ברצח ומקדישים לסדרת הצילומים שלו מקום מכובד בתערוכה. בקטלוג כותבת דירקטור על מטטואה: "במובנים מסוימים הצילומים שלו מתקיימים בתוך מסורת ידועה של צילום דיוקנאות בה המצולמים מישירים מבט אל המצלמה… כל המצולמים זוכים למעמד של אינדיבידואלים מעוררי כבוד, ללא קשר למידת העוני והעליבות של תנאי חייהם. דיוקנותיהם מעלים שאלות פסיכולוגיות ומגדריות ולא רק מעמדיות."

זו ההודעה שתוצג לצד עבודותיו: "ביום חמישי, 16 במארס 2017, הורשע האמן זוולטו מטטואה בבית דין בקייפטאון, דרום אפריקה, באשמת רצח. בית המשפט קבע שהוא אשם ברצח של נוקופילה קומאלו, אישה צעירה שעסקה בזנות ושנרצחה באפריל 2013. לנוכח ההרשעה, המוזיאון מצא את עצמו עומד מול שאלות מוסריות ועקרוניות: האם ניתן להפריד בין היצירה לבין היוצר? מה דינן של העבודות המוצגות בתערוכה, עכשיו כשהאיש שיצר אותן הוכרז כרוצח? האם ראוי להסיר את התצלומים מהקיר ובכך להצהיר על אי-הפרדה בין יצירתו של אמן לבין הביוגרפיה שלו? האם אין בהשארת העבודות על הקיר משום תמיכה באמן הרוצח? והאם אין בהורדת התצלומים משום צדקנות ומירוק קל של המצפון?

"זוהי אחת ההחלטות הקשות והמורכבות ביותר שניצבו בפני המוזיאון בשנים האחרונות. למרות הרתיעה העמוקה ממעשה הפשע של מטטואה החלטנו להשאיר את התצלומים על הקיר עד לסיום התערוכה, ובד בבד ליידע את קהל המבקרים בדבר הנסיבות החריגות שנוצרו סביב התערוכה. המוזיאון מבקש לנצל את ההזדמנות שנוצרה בעקבות הרשעתו חסרת התקדים של אמן ברצח כדי להעלות לדיון ציבורי שאלות פתוחות, שאין עליהן תשובות חד-משמעיות, בנוגע לקשר בין מוסר לאמנות. האתיקה של האמנות היא שעומדת כאן לדיון, תוך בחינה משמעותית של היחס בין יצירה ליוצר. במקביל החלטנו לקיים במוזיאון סימפוזיון שיעסוק בשאלות המורכבות שעולות מהמקרה הזה. אנו מלאי תקווה שקהל המבקרים יקבל בהבנה את ההחלטה ויצרף את התהיות המוסריות העולות ממנה למכלול הסוגיות הפוליטיות והאתיות שהתערוכה מציבה".

• רותי דירקטור
• אמנות
• מוזיאון תל אביב
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

איך מוזיאונים משתלבים היום במרקם החברתי? השאלה הזאת עומדת במרכז יום המוזיאונים הבינלאומי – מסורת בת 40 שנה שנערכת בסביבות 18 במאי בכל העולם. בכל שנה נבחר נושא בוער אחר בתרבות המוזיאונים העכשווית, והשנה הנושא הוא "מוזיאונים ונופי תרבות", תמה שבהחלט מייצגת את הנעשה בשנים האחרונות במוזיאונים, שמתחרים על לבם של המבקרים ומנסים בכל כוחם לשמור על רלוונטיות, בעיקר על ידי הפיכתם של המבקרים לצופים אקטיביים, בדגש על חווייתיות.

עבור המוזיאונים בארץ המשימה קשה כפליים. לא רק מפני שביקור במוזיאון הוא לא ממש הלחם והחמאה של רוב האוכלוסייה, אלא בעיקר כי מדובר בעסק לא זול במיוחד. לכן יום המוזיאונים הבינלאומי, שבמסגרתו כ־70 מוזיאונים פותחים את שעריהם חינם אין כסף, הוא הזדמנות לעשות סבב מוזיאונים ולהתעדכן בתחום. במוזיאון תל אביב, שהפך בארבע השנים האחרונות ללב הפועם של העשייה האמנותית בעיר, מוצגות בימים אלו 15 תערוכות שיהיו פתוחות היום עד 21:00, בהן “רצונו של קדר״ של בן הגרי והתערוכה המוצלחת של צמד האמנים הסקנדינבי אלמגרין ודראגסט.

למי שאין כל היום לבלות במוזיאון ורוצה לקבל רק טעימה קטנה, מומלץ לבקר בתערוכה החדשה של אלי גור אריה שנפתחה בשבוע שעבר ומציגה את העבודות שכה מזוהות איתו – פסלים פלסטיים מרהיבים, מוטציות היברידיות סוראליסטיות ודימויים אפוקליפטיים. מוזיאון פתח תקווה יהיה פתוח בשעות 16:00־20:00 ויציע סיורים מודרכים בתערוכה הקבוצתית “מדהים! מהמם! מופלא!״, שמחברת בין אמנות למדע בדיוני. חובבי הז'אנר ייהנו במיוחד מאיורים מחוברות נדירות ומסרטי מדע בדיוני קלאסי המוצגים בתערוכה.

מוזיאון נחום גוטמן, שממצב את עצמו בשנים האחרונות בעיקר כמוזיאון לילדים, חוגג את יום המוזיאונים בעת חופשת ל״ג בעומר. המוזיאון יהיה פתוח בשעות 10:00־16:00 ויציג תערוכה במלאות 30 שנה לסגירתו של העיתון המיתולוגי “דבר לילדים״. מומלץ לבקר גם במוזיאון רמת גן, שאמנם איבד בעשור האחרון את ההילה הבועטת והחתרנית שלו, אבל מנסה להישאר רלוונטי בזכות סדרת התערוכות המוצלחת “שישי ראשון דיאלוג״. בימים אלו מוצגת התערוכה של שחר אפק, בוגר טרי בולט של בית ספר מנשר, שמזמין את המבקרים לחוויה וירטואלית של תנועה.

אבל יום המוזיאונים הבינלאומי הוא לא רק הזדמנות לפעילות חינמית מהנה, אלא גם בחינת תפקידם של המוזיאונים במרחב העירוני והחברתי. האם הם בכלל רלוונטיים בעידן הדיגיטלי? "המוזיאון חייב להתאים עצמו לשינויים רבים בעולם האמנות, שינויים בהרגלי הצפייה, שינויים טכנולוגיים", אומרת רותי דירקטור, האוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון תל אביב, “זה אתגר לא פשוט כי עולם האמנות מונע יותר ויותר על ידי כוחות שוק, ומבין מוסדות האמנות המוזיאונים הם אלה הנתונים יותר מאחרים ללחצים כלכליים, הם נדרשים למשוך קהל, להיות רווחיים ופופולריים. כדי להמשיך להתקיים, המוזיאון יידרש יותר ויותר לתמרן ולהיות מסוגל להשתנות״.

יום המוזיאונים הבינלאומי, חמישי 26.5, ברחבי הארץ

• בן הגרי
• מנשר
• יום המוזיאונים
• שחר אפק
• מדהים! מהמם! מופלא!
• אלי גור אריה
• רצונו של קדר
• רותי דירקטור
• מוזיאון
• מוזיאונים
• מוזיאון פתח תקווה
• מוזיאון נחום גוטמן
• שישי ראשון דיאלוג
• אמנות
• מוזיאון תל אביב
• תרבות
• אירועים בחינם

• Facebook
• Twitter
• Email

1. "היכל הכלים"

טל יזרעאל החיבור בין מדע לאמנות הוא נושא חם בשנים האחרונות. בתערוכת היחיד שלה תציג טל יזרעל עבודות המשלבות תהליכים מדעיים כמו עבודה מיקרוסקופית, הקפאה בחנקן וצלחות פטרי.

הלובי – מקום לאמנות, ארלוזורוב 6 תל אביב, פתיחה בחמישי 20:00

2. קובי ניב ועמוס בידרמן

תערוכת בזק ואירוע השקת ספר של הסאטיריקן קובי ניב, שאיגד דברי נאצה ואיחולי מיתה בעקבות פוסט פייסבוק. אליו מלווים איורים של הקריקטוריסט עמוס בידרמן.

גלריה חנינא, שביל המפעל 3 קומה 1 תל אביב, פתיחה בחמישי 20:00

3. סדנה עם הברביזון החדש

סדנת ציור מתוך התבוננות עם חברותקבוצת הברביזון החדשבפארק הסובב את המוזיאון. את הסדנה יעבירו אולגה קונדינה ואסיה לוקין, חברות הקבוצה המציגות בתערוכה "הילדים רוצים קומוניזם".

מובי מוזיאון בת ים, סטרומה 6 בת ים, שבת (וגם 10.4־13.4), 20 ש"ח בהרשמה מראש

4. "המגדירים"

בשנה האחרונה באר שבע שמה עצמה על מפת האמנות. בשלישי תיפתח במקביל תערוכה מקיפה בשתי גלריות בעיר, עם ציבי גבע, לארי אברמסון ומיכל שמיר.

גלריית הסנאטוגלריה טרומפלדור, מרכז המבקרים ע"ש ג'ורג' שרוט, טרומפלדור 19 באר שבע, פתיחה בשלישי 18:00

5. הלל רומן ומתיו צ'יימברס

שתי תערוכות יחיד חדשות בגלריה חזי כהן. רומן גם ישיק ספר אמן חדש.

גלריה חזי כהן, וולפסון 54 תל אביב, פתיחה בחמישי 20:00

6. ״היכן הדבר הבא?״

יום עיון לכבוד צאתו לאור של "ניו־יורק־תל אביב", הספר השלישי בטרילוגיה של גדעון עפרת. הכנס ינסה לשרטט את עתיד ההשפעות על האמנות הישראלית. בהשתתפות רותי דירקטור, תמי כץ פרימן ואחרים.

מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27 תל אביב, שישי 10:00, 50 ש"ח

7. "ונתתי את הארץ שממה"

תערוכה שלישית בסדרת תערוכות שעוסקת בנושא "האנושי". שלומי ללוש ואמיר תומשוב יציגו עבודות נוף שעוסקות בהתבוננות בנוף ריק מאדם בגישות אסתטיות הפוכות למרחבים אנושיים.

גלריה אלפרד, סמטת שלוש 5 תל אביב, פתיחה בחמישי 20:00

• חזי כהן
• גלריה טרומפלדור
• קובי ניב
• עמוס בידרמן
• לארי אברמסון
• הלובי
• רותי דירקטור
• הברביזון החדש
• חנינא
• מה נפתח
• גלריה אלפרד
• אמנות
• מוזיאון תל אביב
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

יום שלישי, 5 באפריל18:30–19:45

סיפור מסגרת – מאה שנים של אמנות בישראל "גוף ראשון רבים" – רותי דירקטור

שיחה עם רותי דירקטור, אוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון תל-אביב לאמנות, המלווה בצפייה בפרק "גוף ראשון רבים" מתוך הסדרה "סיפור מסגרת".

הסדרה "סיפור מסגרת" עוסקת במאה שנות אמנות בישראל, תוך נגיעה בפצעים ובעימותים של ההוויה הישראלית: הגירה, גלות, החלום הציוני, משברים אידיאולוגיים, מתח בין מזרח למערב, בין מרכז לשוליים. הפרק "גוף ראשון רבים" עוסק ביצוגי הגוף באמנות הישראלית ובגלגולים שעברו, המשקפים את השינויים בתרבות המקומית: מהגוף היהודי, הציוני, התנ"כי, הלאומי, הגיבור – אל הגוף הפרטי, המיני, האנטי-גיבור, הביוגרפי וה"אחר".

יום רביעי 6 באפריל 18:30–19:30

שוק האמנות הישראלי: היסטוריה ומבט עכשווי – רוני גילת בהרב

רוני גילת בהרב, מנכ"ל כריסטי'ס ישראל, בהרצאה מקיפה הנותנת מבט היסטורי על התפתחותו של שוק האמנות הישראלי משוק חלוצי לשוק בינלאומי משוכלל, ובהשפעה של ההאצה בשוק האמנות במאה ה-21 על שוק האמנות הישראלי כיום. נדון בשאלות כמו, כיצד אנחנו מגדירים מהו שוק אמנות? מה נמכר בארץ במאה ה-20? מה היו האפשרויות בתחילת המאה ה-20 ומה הן כיום? כמו כן נסקור יצירות חשובות שנמכרו ונראה מי האמנים הנמכרים בשוק ומי היו האספנים ההיסטוריים של האמנות הישראלית.

יום רביעי 6 באפריל 20:00–21:00

עיצוב, אמנות ודיזיין-ארט – פאנל של פורטפוליו בהנחיית חגית פלג רתם

רב-שיח בהנחיית העיתונאית חגית פלג רותם (פורטפוליו), על המשותף והשונה בין אמנות ועיצוב – עד כמה הם קרובים-רחוקים ועד כמה מיטשטשים הגבולות ביניהם בשנים האחרונות, שבהן הפכו העיצוב והאמנות לתחומים משלימים בירידים הגדולים בעולם, דוגמת ארט-באזל, דיזיין מיאמי וגם צבע ועיצוב טרי.

יום חמישי 7 באפריל 18:30–19:30

ארץ זבת חלב ודיזיין-ארט – אדריכל גל גאון

הרצאתו של האדריכל גל גאון תסקור את התפתחות שוק הדיזיין-ארט בעולם בארבעת העשורים האחרונים, את ייחודו בשוק האומנות העכשווית, ואת השפעתו על פרויקטים עכשוויים בעיצוב פנים בארץ ובעולם. בחלק הראשון של ההרצאה יחלוף גל על פני היסטוריית הדיזיין-ארט לאורך השנים, ובחלקה השני יציג תמונת מצב עכשווית של השוק.

יום שישי 8 באפריל 15:00–16:00

עיצוב בפריפריה – עמותת לצאת מהקופסה

מעבדת הפיס טרמינל ירוחם תציג מספר פרויקטים מובילים אשר נוצרו בירוחם. המעצבים אשר ישתתפו בפאנל יציגו את תהליכי העבודה ושיתופי הפעולה שנוצרו עם הקהילה של ירוחם עם חומרי הגלם והמפעלים המקומיים.

יום שישי 8באפריל11:00

י(ו)צרים – סדרה דוקומנטרית על יוצרים ויצרים מאת שחף דקל

י(ו)צרים היא סדרה דוקומנטרית של אמנית הווידיאו והצלמת שחף דקל, העוסקת ביוצרים החיים ועובדים בישראל. בסדרת סרטים קצרים מתעדת יוזמת הפרויקט, יוצרת בעצמה, מפגשים שערכה עם יוצרים ממגוון תחומים: ציור, פיסול, וידיאו, צילום, מיצב, עיצוב גראפי, אנימציה, איור, עיצוב אופנה, מחול, פרפורמנס, שירה, אמנות רשת, קומיקס, תיאטרון, גרפיטי, ארכיטקטורה ועוד. הפרקים מתרחשים בחלל העבודה של האמנים ומתעדים בצילומי סטילס וקטעי סאונד את המפגשים בין היוצרים ליוזמת הפרויקט.

בשיחה עם יוצרת הסדרה נצפה בקטעים נבחרים מתוך הסדרה, ונתוודע אל הסיפור שמאחורי הפורמט הייחודי ואל ההתרחשות מאחורי הקלעים.

יום שבת 9 באפריל 18:00-19:00

גבולות בטוחים – אלעד קופלר וגלעד כהנא

הפרויקט "גבולות בטוחים" הוא שיתוף פעולה בין האמן אלעד קופלר לגלעד כהנא, סולן להקת ג'ירפות ויוצר רב-תחומי. בסלון צבע טרי ידונו גלעד ואלעד, ואיתם אוצרת הפרויקט מיטל מנור, בהשראה לפרויקט המורכב מקולאז'ים, דגמי מפות ואמצעים קרטוגרפיים אחרים, אשר נועדו לנתק את המוכר מן הקונטקסט ולהעמיד אותו למבחן מחודש.

מפגשי הסלון יתקיימו בטוקהאוס:
הסלון מתארח השנה בטוקהאוס, יריד המזרח, נמל ת"א. הטוקהאוס – מיזם תרבות ובילוי חדש, ראשון מסוגו בישראל משלב בין מסעדה ובר ותוכנית עשירה של כל מה שמעורר סקרנות – ידע, רעיונות, הרצאות וסיפורים.

• מיוחדים
• חגית פלג רותם
• עמותת לצאת מהקופסה
• שיחות סלון
• טוקהאוס
• רותי דירקטור
• רוני גילת ברהב
• צבע טרי

• Facebook
• Twitter
• Email

מי שמבקר בימים אלו בגלריות ברחבי העיר יתקל בעיקר בתערוכות ציור. לא מדובר בעניין של מה בכך, בהתחשב בתפיסה הרווחת שהציור הוא מדיום לא רלוונטי שנועד בעיקר לקישוט הסלון. אמנם הדיון על מותו ותחייתו של הציור צף שוב ושוב כבר עשרות שנים, אבל בשנה האחרונה מורגש באזורנו רחש רב סביב הציור, שלא מתנצל או נאבק על זכות קיומו. דוגמה מובהקת לכך היא קבוצת "הברביזון החדש" שחורטת על דגלה את החזרה לערכי הציור הקלאסי ומצליחה לעורר סביב הערכים האלו שיח מסקרן ועכשווי. גם בסצנה הבינלאומית מורגש הלך רוח דומה – אם אלו מבקרי האמנות וולטר רובינזון וג'רי זלץ שהכריזו על ז'אנר חדש של ציור מופשט ("פורמליזם זומבי" כינה אותו בארסיות רובינזון), ואם זו תערוכת הציור הגדולה "The Forever Now" – שננעלה לפני שבועיים במוזיאון MoMA בניו יורק – שהכריזה שוב על תחייתו של המדיום (זו הייתה תערוכת הציור העכשווי הראשונה במוזיאון משנת 1984, כך שבהחלט אפשר לדבר על כך במונחים של תופעה).

מפתיע לגלות שגל תערוכות הציור באזורנו מגיע בעיקר מכיוונן של גלריות שמזוהות עם מדיומים שנחשבים עכשוויים יותר. אחת מהן היא גלריה רוזנפלד, שנתפסת כמעוזם של אמני הווידיאו והמיצב. בשבעת החודשים האחרונים הוצגו בגלריה רק תערוכות ציור, בהן של שתיים מחברות "הברביזון החדש". בעל הגלריה צקי רוזנפלד טוען שהשיקול שניצב בפניו בקביעת התערוכות אינו מדיומלי וכי תוכן התערוכות בגלריה מגיע מהאמנים עצמם.

הציור עדיין נתפס כמדיום לא רלוונטי. לעתים כשגלריות מציגות תערוכות ציור מאשימים אותן שהן עושות תערוכות מכירה.

"ציור הוא אחד המדיומים הוותיקים והרלוונטיים תמיד. בגלריה, הציור מתפקד באופן שונה בכל תערוכה. לעתים הוא משמש אמצעי קונספטואלי מובהק כמו בתערוכתו של זמיר שץ, לעתים הוא אמצעי סימבולי־פואטי כמו בתערוכה הנוכחית של רחל קיני ולעתים הוא מטרה בפני עצמה כמו בתערוכותיהן של זויה צ'רקסקי ואנה לוקשבסקי".

לפני שלוש שנים אצרה רותי דירקטור את התערוכה המקיפה "ומה לעשות עם הציור במאה ה־21?" במוזיאון חיפה. התערוכה הרחיבה את גבולות הציור ושילבה אותו במדיומים אחרים כמו וידיאו, צילום ומיצב, מגמה שאכן בלטה עד לאחרונה. אחד הסממנים המובהקים של גל תערוכות הציור הנוכחי הוא חזרתו של הציור למתכונתו "הקלאסית" – בד קנבס וקיר.

נטעלי שלוסר (35), אחת הציירות המוערכות בארץ, פרסמה לאחרונה כמה מניפסטים מלאי תשוקה לציור. "יש היום תחושה באוויר שאפשר לעשות משהו עם המדיום הציורי. משהו שלא הייתה לנו גישה אליו קודם לכן", היא מסבירה את הגל.

מה לדעתך מאפיין את הציור העכשווי?

"בעשורים האחרונים הצטבר גודש של ציירים מודחקים. אני מניחה שהייתה להם תחושה חריפה מאוד שהציור הגביל את החיפוש שלהם. זה היה בעיקר חיפוש אחר חלל. רבים ויתרו בזמנו על הציור ומצאו צורות טובות יותר לביטויו במדיומים אחרים. בחלל הזה טמון ההבדל בין ציור קלאסי לציור העכשווי, הבדל שמושך אותנו היום בחזרה לציור".

את בוגרת בצלאל בתקופה שבה בתי ספר לאמנות טיפחו בעיקר וידיאו ומיצב. איך את חווה היום את לימודי הציור כמורה במדרשה?

"פנו אליי כמה סטודנטים מכיתת הציור במדרשה ואמרו לי שהם הפסיקו לצייר ועברו לעסוק במדיומים שמבחינה אבולוציונית נחשבים 'מפותחים יותר'. הם סיפרו שהם נרשמו לסדנת הציור בתקווה לשמוע שיש לאן לחזור, הם רצו לבדוק אם יש לציור בכלל שדה של שיח. יש בלבול באקדמיה לאמנות בימינו. יש סטודנטים שמגיעים אל האקדמיה כציירים שהכישורים שלהם עדיין לא מפותחים, ויש מורים שיניאו אותם מהרצון להתפתח בציור בטענה שמשיחות צבעים מצד לצד על הבד כבר מיצו את עצמן. מורים מיישנים את המדיום של הציור על ידי השמעת הרעיונות של מרסל דושאן שלעג לציור, לתחושת המשיחיות ולפתיינות של הציירים. הלעג הזה מהדהד עדיין בממסד האקדמי. המורים בעצם מפגישים את הסטודנט עם המוטיבציות הרומנטיות של המדיום, וזו הטעות".

אלעד רוזן (35), שנבחר לאחרונה למחזור הרביעי של תוכנית הרזידנסי בארטפורט, מסכים שהמדיום עדיין סובל מיחס שלילי: "'אתה עדיין מצייר?!' היא שאלה שאני נשאל לא אחת על ידי עמיתיי המלומדים", הוא מספר ומוסיף שגל הציור הנוכחי משמח מאוד. "עוד יותר משמח לראות נשים ציירות בקדמת הבמה של הגלריות, שאלוהים יודעת שלא חסרות כאלה, מוכשרות ביותר".

לפני כמה חודשים זויה צ'רקסקי "תיקנה" לך עבודות שהצגת בגלריית המדרשה. היתכן שהציור מובן אך ורק לציירים?

"לציור, הדבילי שבאמנויות, תכונה פלאית המאפשרת לו לתקשר עם צופיו בכמה מישורים במקביל. הוא ייחודי בכך שכמעט כל אחד צייר מתישהו בעברו, גם ילד יודע איך להחזיק מכחול ולכן יכול לחוות דעה מושכלת על טכניקת הציור של מאן דהו. זויה הרשתה לעצמה, כחברה למקצוע, להגיב לגופו של ציור ולדבר בשפה של הקו והכתם, ואני שמח שעשתה זאת, זהו צעד כמעט חתרני באווירה ביקורתית המעדיפה לחקור את הרעיון והפוליטיקה שמאחורי הציור ופחות לצלול לתוך הפיזיקה שלו. אבל בציור הרעיון והקו שלובים זה בזה לבלי הַתר, וקריאה פוליטית או רעיונית בלבד מפספסת את העניין".

בשבוע שעבר נפתחה במוזיאון תל אביב תערוכה לצייר הבריטי דיוויד הוקני, אחד האמנים החשובים במחצית השנייה של המאה ה־20. נראה שבזמן האחרון תערוכות הציור במוזיאון מתעלות באיכותן על תערוכות שעוסקות במדיומים העכשוויים יותר (למשל, תערוכת הווידיאו הגדולה שמוצגת כרגע באגף החדש). האוצרת האחראית על התערוכה של הוקני, אירית הדר, לא חושבת שתערוכות הציור אמורות להתחרות במדיומים אחרים. "הכל מתקיים זה לצד זה ואין בהכרח מדיום 'של הזמן', זה המסר העיקרי של האמנות כבר תקופה. גם שאלת הזיקה לזמן היא שאלה מורכבת", היא אומרת.

לפני שלוש שנים החל הוקני לצייר באייפד באמצעות אפליקציית מכחולים, וזה עורר אנטגוניזם רב מצד מבקרי אמנות וציירים והציף מחדש את השאלה על עתידו של המדיום הציורי – האם כדי להישאר רלוונטי עליו להתאים עצמו לרוח הזמן ולטכנולוגיה החדשה, או שמא עבודת היד העמלנית והחד פעמית היא סוד קסמו ואותה צריך לשמר.

• מיצב
• אנה לוקשבסקי
• רותי דירקטור
• קנבס
• אלעד רוזן
• דיוויד הוקני
• אייפד
• גלריה רוזנפלד
• MOMA
• תערוכה
• זויה צ'רקסקי
• טכנולוגיה
• ציור
• וידאו
• המדרשה
• הברביזון החדש
• עבודת יד
• אמנות
• חיפה
• תרבות