מדי ערב אנחנו מפרסמים כאן באתר "טיים אאוט" אתהמלצת הצפייה הלילית שלנו. מראש אנחנו לא מכוונים גבוה: דברים שאפשר לצפות בהם בלילה בלי לשרוף את המוח במנת יתר של טפשת (את זה אתם יכולים לעשות לבד) גם אם אינם יצירות מופת על-זמניות. ההמלצות מבוססות לפעמים על צפייה בפרק בודד שמראה פוטנציאל כלשהו למשהו, אבל אתם בהחלט מוזמנים להתלונן להנהלה אם לא אהבתם את אחת ההמלצות, ואנחנו נשגר את אחד מעובדי המערכת לעבר השמש. לכבוד תחילת השבוע ולנוחותכן אנחנו מקבצים את כל ההמלצות במקום אחד, לטובת הלילות המתים בשבוע שלפנינו, מדורגות על פי הפרמטר "כמה בא לנו שתראו אותן". וזכרו: אם ריאן מרפי עושה עוד סדרה אחת על תרבות היופי, הוא מקבל טיפול פנים חינם.

1. הצלחת של הארץ המובטחת // כאן 11

הסדרה דוקומנטרית החדשה הזו עלתה השבוע בכאן 11 בקול ענות חלש, כמעט ללא קידום משמעותי ומול גמר של ריאליטי שכמעט ולא נתן לה סיכוי. אבל עבורנו, מדובר בפיסת הטלוויזיה הכי מעניינת שהגיעה השבוע. שף מסעדת "האחים" אסף דוקטור והפילוסוף התל אביבי החביב ג'רמי פוגל – שניהם בני בית בטיים אאוט – מובילים תוכנית שחוקרת את המטבח היהודי הקדום, לפני שהיה בכלל דבר כזה עדתי, בתוכנית של הבימאי והיוצר עופר עין גיל ("אנחנו על המפית"). והתוצאה של הסופרגרופ היצירתי הזה שהיא "טיפול מרתק כזה באוכל שאנחנו אוכלים, שלא היה כאן מאז 'אוכל למחשבה' של אייל שני ושחר סגל", כדבריהביקורת של אבישי סלע. מחכים לחמשת הפרקים כדי לטרוף בבינג'.

2. אביר שבע הממלכות // A Knight of the Seven Kingdoms //יHBO Max

לפריקוול השני של "משחקי הכס" הגענו עם כל החששות המתבקשות – המיאוס שהגיע לקראת סוף הסדרה המקורית, היאוש מ"בית הדרקון" הנמרחת והפחד ש-HBO סוחטים את הלימון הדרקוני הזה עד שכבר אין בו מיץ. אבל הטוויסט עם הסיקוול הזה הוא שזו אשכרה סדרה כיפית? בלי שטויות של פוליטיקה בממלכת הדרקונים? ועם דמויות שקל לאהוב?! מה קורה פהוהאם אפשר עוד ממנו?!

3. נשות המרגלים // PONIES // פיקוק, yes ו-HOT

ז'אנר הריגול קיבל כל כך הרבה סדרות חדשות לחיקו, עד שהוא נכנס לאיזה הרגל די קבוע וסטנדרטי (ובסעיף הבא יש דוגמה קלאסית), כך שנחמד מאוד לראות יצירה ששוברת את השגרה כמו זו. אמיליה קלארק ("משחקי הכס") והיילי לו ריצ'רדסון ("הלוטוס הלבן") מככבות כצמד נשים של מרגלים (טוב נו, השם די רמז) שגרות במוסקבה במהלך המלחמה הקרה בשנות ה-70. כשבני זוגם נהרגים בתאונה מסתורית (סתם נו, בריגול) הן מצטרפות ל-CIA ומתחילות לעסוק בעצמן בריגול, ולמרות השוני הגדול ביניהן, הופכות לצוות מוצלחבסדרה מהנה למדי.

4. מנהל הלילה // The Night Manager // אמזון פריים

לקח עשר שנים ועוד כמה סרטי מארוול (וגם סדרה אחת) עד שטום הידלסטון חזר לתפקיד המרגל ג'ונתן פיין, שהחל את קריירת הריגול שלו כמנהל במלון יוקרה, ומאז עבר כמה גלגולים. אז סוחר הנשק המיליארדר יו לורי כבר לא בקרב מוחות מולו, אבל הקולומביאנים החדשים שהוא פוגש בדרך עושים לו מספיק צרות, והידלסטון נשען לצד האקשן של עבודת הריגול בסדרה שנולדה מיצירה של ג'ון לה קארה. לא המרגל הכי איכותי, אבל בהחלטבינג' חביב לחובבי הז'אנר.

5. ביוטי // The Beauty // דיסני+

מה נעשה עם ריאן מרפי? יוצר הטלוויזיה המצליח להחריד הפך למפעל של סדרות, חלקן הפכו ללהיטים, חלקן סתם טראש אשפה בוער, ונראה שככל שעובר הזמן הוא רק שוקע עמוק יותר לתוך עצמו. "ביוטי" היא ללא ספק הסדרה הכי ריאן מרפית שיצר עד כה, בתור יצירה שעוסקת בתרבות היופי וברציחות, שני הנושאים האהובים עליו. בהשראת האוזמפיק (איך לא), ביוטי עוסקת בסם שהופך אנשים ליפים, אבל בא עם מחיר רצחני במיוחד, וגם הופך למחלת מין מדבקת, וגם יש שם מתנקש חתיך, וגם אשטון קוצ'ר כמיליונר טק. איזה בלגאן מפואר,איך הוא אוהב.

• מה רואים הלילה
• ריאן מרפי
• דיסני+
• טום הידלסטון
• כאן 11
• HBO

ב-15 השנים האחרונות, ריאן מרפי הפך מיוצר טלוויזיה עם כמה הצלחות סבירות ("ניפ/טאק", "גלי") למפלצת של תוכן. מאז 2011 הוא יצר בעצמו כ-20 סדרות שונות, הפיק עוד 5 ובאופן מדהים, רבות מהסדרות האלו הפכו ללהיטים גדולים. "סיפור אימה אמריקאי", "מלכות הצעקה", "אויבות", "פוזה", "ראצ'ד", סדרת "מפלצת" לנטפליקס ו"גרוטסק" הם רק חלק מהדוגמאות ליצירות של מרפי, ואם שמתם לב למוטיב חוזר זה לא במקרה – עוד מימי "ניפ/טאק" הראשונים היו שני נושאים שהוא אהב להתעסק בהם באובססיביות – האובססיה האנושית לתרבות היופי והצלחה, והאובססיה האנושית לאופל, אימה ורצח.

בהתחשב במצב של האנושות נכון ל-2026, נראה שלמרפי לא תיגמר ההשראה בקרוב. הזרקות, ניתוחי תחת, תרבות אינסטגרמית וזריקות אוזמפיק הפכו את תעשיית היופי לחלום הרטוב של רופאי "ניפ/טאק", ומלחמות, אלימות ופשע פורחים בעידן האינטרנט כמו פטריות אחרי פצצת גרעין. ריאן מרפי ניצח, והסדרה החדשה שלו בדיסני+, "ביוטי", היא ההתגלמות המוחלטת של כל אהבותיו, כי היא עוסקת בסם יוקרתי חדש שכל מי שצורך אותו הופך בן רגע ליפהפה באופן קיצוני, אבל עם השלכות מעוררות אימה שמובילות לסדרת מיתות מסתורית, כשהסם מתפקד כוירוס.

בהתאם, בקאסט יש יפהפיים רבים, ובראשם אשטון קוטצ'ר (שלפחות עבור מרפי לא מוקצה מחמת המיאוס), שמגלם מיליונר טק שעומד בראש התאגיד הרשע שפיתח את הסם, וגם אנתוני ראמוס ("המילטון") שמגלם מתנקש שנשכר על ידי אותה חברה כדי לטפל בשני סוכני FBI מציקים שבוחנים את הגופות היפייפיות שהסם משאיר מאחוריו. גם אושיות יופי כמו בלה חדיד ואמיליה גריי יצוצו בתפקידי אורח, ואווירת הקאמפ המוגזמת – עוד סימן היכר של מרפי – חוגגת בכל רגע מואר בהגזמה. בתקווה שזה יהיה מעט שונה מ"יופי מסוכן" המצליח עם דמי מור, אבל סמכו על מרפי שיעשה את זה 100% שלו. זה לגמרי החומרים מהם היוצר בנה קריירה.
"ביוטי", 3 פרקים ראשונים עכשיו בדיסני+

• מה רואים הלילה
• ריאן מרפי
• דיסני+
• רצח

ריאן מרפי לא בזבז הרבה זמן כדי לספר לכם את הרקע ל"הכול הוגן", הדרמה המשפטית החדשה ועמוסת הכוכבות שלו. לא תצטרכו יותר מ-5 דקות מהפרק הראשון כדי להבין את הסיפור במלואו: שתי עורכות דין צעירות וקשוחות (כולן קשוחות בסדרה הזו) מחליטות שנשבר להן מבדיחות סקסיסטיות וזלזול שמגיע מהגברים הזקנים שבראש החברה, ומחליטות לצאת לדרך חדשה עם חברה משלהן שמספקת תמיכה משפטית בגירושין לנשים, ואך ורק על ידי נשים. במהלך חמש הדקות האלו תספיקו גם להכיר את האויבת שלהן, עו"ד שנשארה תקועה מאחור כי היא שונאת נשים. זהו, לא צריך יותר מזה.
>>זאת ממש לא "חזרות 2", אבל נועה קולר עשתה את זה שוב

כלומר, כן צריך, כי עם העלילה המאוד בסיסית הזו כנראה שרק מעריצי מרפי אדוקים היו צופים בזה. אבל מרפי החליט להפוך את הדרמה המצועצעת הזו למדוברת בעזרת ליהוק פשוט מוגזם ברמת הכוכבות של הסדרה, שמערבב בין ליהוקי טראש כמו קים קרדשיאן בתפקיד ראשי ראשון בסדרת דרמה, לשחקניות פשוט נהדרות שהגיעו להשתכשך בכיף הזה – נעמי ווטס בתפקיד השותפה של קים, גלן קלוז בתפקיד המנטורית, ושרה פולסון בתור האויבת המוגזמת. גם טיאנה טיילר, שהיתה פשוט נהדרת ב"קרב רודף קרב". בקיצור, קאסט חלומות, וזה עוד מבלי לדבר על האורחים הצפויים לאורך העונה.

אין ספק שהסדרה מבינה טוב מאוד מה היא, ועבור מי היא, והקאמפיות המוגזמת שמוכרת היטב מיצירותיו של מרפי נחגגת כמעט בכל רגע – מעיצוב המשרדים המפוארים אפילו בסטנדרטים של משרדי עו"ד אמריקאים, דרך מערכת היחסים הזוגית המתקתקה של אלורה גראנט (כן, זה שם הדמות של קים, וכן, טראשי לאללה) ועד למשחק האובר-דה-טופ של שחקנית נהדרת כמו שרה פולסון, שבבירור עושה את אחד התפקידים הכי מהנים שנתנה בחייה. הביקורות כנראה יקטלו, האינטרנט בטח יגזור כמה ממים אבל תהיו בטוחים שזה יהפוך לקאלט מהסוג שמרפי יודע לעשות, ועבור אוהבי הז'אנר, זו הגרסה הכי מוקצנת.
"הכל הוגן", 3 פרקים ראשונים עכשיו בדיסני+

• מה רואים הלילה
• דיסני+
• קים קרדשיאן
• ריאן מרפי

במשך עשרות שנים רוצחים סדרתיים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו. ועדיין, כשמפעל סדרות הטלוויזיה האנושי שנקרא ריאן מרפי פתח את אנתולוגיית "מפלצת" עם "דאהמר", הוא הצליח לזעזע מיליוני אנשים עם פירוט גרפי ביותר של המעשים האיומים שביצע ג'פרי דהאמר ורבים שיבחו אותו על הדיוק בפרטים. העונה השנייה, עם סיפורם של האחים אריק ולייל מננדז, לא זכתה לאותה הצלחה ורבים האשימו את מרפי בחוסר דיוק. בעונה הזאת, שנקראת "מפלצת: סיפורו של אד גין", לקח מרפי (יחד עם שותפו הוותיק ליצירה איאן בראנן, שמקבל הפעם את הפיקוד כיוצר העונה) את חוסר הדיוק והפך אותו לכלי אמנותי עוצמתי שמטרתו לדבר באופן ישיר אל הצופה ולגרום לו לתהות על השפיות, לא רק של עצמו, אלא של העולם בו אנו חיים.

העונה עוקבת אחר סיפורו של אחד מהרוצחים הסדרתיים המפורסמים בעולם, אד גין הידוע לשמצה, שנתן השראה להיצ'קוק ב"פסיכו" ול"מנסרים מטקסס" ורבים אחרים. הסיפור של "מפלצת" מתרחק מהסיפור האמיתי של גין ושואל את הקהל, כמעט באופן ישיר, "אז זה מה שאתם רוצים לראות?"; והתשובה לשאלה הזאת לא מאוד פשוטה. ראיתי המון סרטי אימה וזוועות בחיי, חלקם אפילו נאסרו להקרנה במדינות רבות כמו "סרט סרבי" או "מרבה רגליים אנושי" (לא ממליץ על אף אחד מהם), אבל לא יכולתי לעשות בינג' לסדרה הזאת, וזה כי לראשונה בחיי היצירה עצמה גרמה לי לפקפק ברצון שלי לראות אותה. היא מצולמת טוב, מבוימת טוב ויש רעיון חזק שעומד מאחוריה – ועדיין היה לי מאוד קשה להגיע לקו הסיום.

מרפי ובראנן בחרו להשתמש הפעם בריחוק מהמציאות באופן הרבה יותר בוטה מבעבר. דוגמה אחת היא הקול של אד גין. צ'ארלי האנם שמשחק אותו הסביר במספר ריאיונות שהוא רצה לתת לאד קול שלא מתאים לגוף שהוא נמצא בו, שזה אומר קול נשי ככל האפשר, כי אמא שלו רצתה ילדה ותמיד נטרה לו טינה על כך שיצא לה ילד נוסף. הבחירה הזאת אמיצה, כי מצד אחד זה באמת לא מרגיש טבעי, אבל הדיסוננס שנוצר הופך את ההופעה של האנם להרבה יותר מצמררת.

עוד ביקורות טלוויזיה:
>> "בית גינס": סדרה מצוינת של יוצר שיוצא מאזור הנוחות
>> "אור ראשון": כתב אישום מרהיב נגד ממשלת הימין מלא מלא
>> ג'ון אוליבר נגד נתניהו: ההסברה הכי טובה שיכולנו לבקש

מצד שני – לא כך אד גין נשמע. בנוסף, אד גין מעולם לא השתמש במסור חשמלי וכמו כן לא היה מאורס. ככל הנראה, אכן הייתה מישהי בשם אדלין ווטקינס שטענה שהייתה עם אד גין במערכת יחסים במשך עשרים שנה, אבל אין שום הוכחות לזה, במיוחד מכיוון שגין לא דיבר עליה באופן פומבי מעולם. בנוסף, אין שום הוכחה שמצביעה על כך שגין רצח את אח שלו. מרפי לוקח חופש אמנותי מאד גדול ביחס לכל מה שאנחנו לא יודעים אם קרה או לא, וזה בעיקר מרגיש שהוא אומר "הנה, רציתם את אד גין עם מסור חשמלי, רציתם את הסצנה מפסיכו, הנה, קיבלתם את זה".

אבל זה לא רק זה. זה כל מה שאד גין הפך להיות, התוקף שהוא נתן לרוצחים סדרתיים והעובדה שהוא הפך לאייקון תרבותי במקום למוקצה.היצ'קוק הוא דוגמה מצוינת לזה. הפעם משחק אותו טום הולנדר שעושה עבודה מדהימה בגילום הבמאי האגדי, אלפרד היצ'קוק ,בעת שהוא מביים את "פסיכו". למעשה, הסדרה קופצת כל הזמן בין השנים כדי להראות את ההשפעה של גין על התרבות. היצ'קוק הוא רק הצעד הראשון. בסופו של דבר היצ'קוק מבין את הטעות שעשה ביצירת ז'אנר סרטי הסלאשר.

אבל האם זאת הייתה טעות? האם לא היינו צריכים להפוך את כל הרוצחים הסדרתיים האלה לגיבורי תרבות של ממש? האם אנחנו לא צריכים לספר את הסיפור שלהם? כל אלה שאלות שבהן הסדרה עוסקת מבלי לספק תשובות של ממש, ואולי עצם קיומה של האנתולוגיה היא התשובה.

האם אני מכיר את הסיפור של אד גין יותר טוב עכשיו? כנראה שכן, אבל מה נתנה לי ההצצה הזאת למוחו של פסיכופת? אני חושב שזה משהו שנשאל לא פעם ולא פעמיים בעולמות הטלוויזיה והקולנוע, וריאן מרפי ואיאן בראנן מצאו המון דרכים מעניינות לשאול את השאלות האלו באופן חכם. הם לא מבקרים רק את מעשיו של אד גין, אלא גם את הצופים עצמם ואת התרבות שנוצרה סביב רוצחים סדרתיים.

הצפייה בהחלט לא תמיד נעימה, ואם אין לכם קיבה מספיק חזקה לזה הייתי חושב פעמיים אם להתיישב מול "מפלצת: סיפורו של אד גין". כי עם כל החופש האמנותי שמרפי לקח, המעשים שגין ביצע עדיין מזעזעים ביותר ומאוד לא קל לצפות בהם לאורך זמן. אם אתם פריקים של רוצחים סדרתיים, לכו על זה, תצפו בסדרה, ולו בשביל לשאול את עצמכם: "למה אני לא מסוגל להסיר מזה את המבט?".

• ביקורת טלוויזיה
• נטפליקס
• ריאן מרפי
• סדרות
• אימה

כבר יותר מ-20 שנה שאנחנו עוקבים/מזדעזעים מיצירתיו האסתטיות להפליא ומחרידות במידה של ריאן מרפי, שאמנם אחראי על השעשוע של "Glee", אבל גם על מגוון יצירות שחוגגות את הסטיות האנושיות – מ"ניפ/טאק" הפלסטיקית, דרך האנתולוגיות "מלכות הצעקה" ו"אימה אמריקאית", ועד לסדרה שזרקה את הסאבטקסט לאשפה בתמורה לעיסוק ישיר בתחתית האימה האנושית – רוצחים.
>>זו לא פרסומת לבירה, אלא סדרה מצוינת מיוצר שיוצא מאזור הנוחות

אנתולוגיית "מפלצת" של מרפי כבר הציגה לנו את סיפורו של הרוצח הסדרתי/קניבל ג'פרי דאהמר בעונתה הראשונה, ואז עברה לסיפור פחות סדרתי עם סיפורם של האחים לייל ואריק מננדז, אבל בעונה השלישית הוא בהחלט הגיע לתחתית, ומתפלש בה בהנאה רבה. הסיבה לכך היא שהעונה הזו מתמקדת באד גיין, רוצח סדרתי משנות ה-50 שכונה, לפחות על ידי מרפי, "הרוצח הסדרתי הסלבריטאי הראשון" – בין היתר כי השפיע על יצירות תרבות רבות שמתעסקות בחולי אנושי, מ"פסיכו" ו"שתיקת הכבשים" ועד ל"מנסרים מטקסס". ואם ראיתם משהו מהסרטים האלו, אתם כבר מבינים שמדובר באדם מופרע במיוחד.

אד גיין, הנודע גם בכינוי "הקצב מפליינפילד", זיעזע את אמריקה בפיפטיז לאחר שנעצר על רצח שתי נשים בלבד, אך גם גנב גופות לבצע בהן מעשים שהדף קמל מלכתוב, אבל שנטפליקס ישמחו להראות לכם כנראה. סדרה פשוטה זו לא תהיה, ומרפי בהחלט לא מתכוון לתת צפייה קלה לאלו ששרדו את העונות הקודמות, אבל הוא גם מבטיח לנסות לספק קונטקסט תרבותי רחב לתופעת הרוצחים הסדרתיים, גם דרך אלו שלקחו ממנו השראה (לקולנוע, לא לרצח), כך שתמצאו במרכז הסדרה גם את אלפרד היצ'קוק (בגילומו של טום הולנדר), לצד לורי מטקאלף הנהדרת בתפקיד אימו של הרוצחת, וצ'ארלי האנם ("ילדי האנרכיה") בתפקיד הרוצח. יהיה דוחה, בהצלחה לכולנו.
"מפלצת: סיפורו של אד גיין", 8 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• ריאן מרפי
• נטפליקס