Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מהפכה במטבח: הרפורמה לרישוי מסעדות יצאה לדרך. האם היא טובה?
טוב למסעדות, אבל זה טוב לנו? אסף גבאי, שה ויוי (צילום אנטולי מיכאלו)
אולי כי המילה "רפורמה" עושה לנו טריגר של הפיכה, אבל קצת חשדנו בהכרזת משרד הבריאות על רפורמת רישוי עסקי מזון, שעוסקת בהיגיינה של מה שאנחנו אוכלים. אז יצאנו לברר אם זו רפורמה טובה או סתם צבירת הון פוליטי, וספציפית - ניסינו להבין אם זה צפוי להוזיל את האוכל. ובכן, חדשות מבאסות...
במציאות הישראלית שבה שאירוע רודף אירוע, הקורונה נראית כזיכרון רחוק. שמירת היגיינה כבר אינה בראש סדר היום הציבורי, ומי שנכנס לחלל סגור כשהוא עוטה מסכה נחשד כמסוכן, ולאו דווקא מסיבות בריאותיות. במסעדות, הדרישה להקפדה על ניקיון ובריאות נותרת קריטית כתמיד. רפורמת רישוי עסקי מזון עליה הכריז משרד הבריאות השבוע באה לטפל בהיגיינה ולפשט תהליכי עבודה, לכאורה מטרה מבורכת, אבל האם היא באמת לטובת המסעדנים? או שמדובר בעוד ספין שרווח פוליטי בצידו.
בטרם ניגש להשלכות הרפורמה חשוב לדבר על התוכנית כולה, שלפי משרד הבריאות נועדה להגמיש את הרגולציה שממררת את חיי המסעדנים. במקביל לכך מעביר המשרד את בריאות הסועדים לאחריות המסעדנים, ודורש מהם להכיר ולנהל את הסיכונים הכרוכים בהפעלת עסק מזון. השלב הראשון של הרפורמה עוסק בהקלות טכניות, למשל ביטול דרישה להקצות שליש משטח המטבח לשטיפת כלים באופן שלא יזהם את יתר פעילות המטבח, פרוזדורים ברוחב מינימלי של 1.5 מטרים וגובה מינימלי לתקרה. לאדם מן היישוב ההגבלות האלו נראות לא עקרוניות במיוחד, אך במטבח עובד יש להן משמעות רבה.
מקטינים מטבחים? איזי קפה. צילום: יעל שטוקמן
"לאורך השנים המגבלות היו בלתי הגיוניות ולא ענייניות", אומר עידן ויצמן, בעלי איזי קפה. "פעם עסק שמגיש בשר היה צריך לפרק, לפלט ולעבד את חומר הגלם. היום הכל מגיע קפוא ומוכן. העולם השתנה וקל מאוד לעבוד עם סחורות בכמויות קטנות". תומר מור, מנכ"ל עמותת "מסעדנים חזקים יחד" המלווה את הרפורמה, מוסיף שההנחיות החדשות הן לגמרי לטובת המסעדנים ומבטלות מפרטים אנכרוניסטיים משנות ה-50, שאינם רלוונטיים למסעדנות כפי שהיא כיום. "אנחנו רואים את הסנונית הראשונה באירוע מקצועי שמתנהל כבר מספר שנים, ולהבדיל מהרבה אחרים זה אינו צעד פופוליסטי", הוא מרגיע. "משרד הבריאות למעשה מוביל התחדשות והתאמה של התנאים הנדרשים לשמירת בריאות הציבור ולעבודה בסטנדרט בריאותי גבוה כמותאם לשנת 2025 תוך התייחסות לטכנולוגיה, חדשנות, תהליכי ייצור ואופי המסעדות".
צמצום שטח המטבח מתבצע על ידי הקטנת מספר המדורים, כלומר איחוד עמדות עבודה. אם עד כה חייב החוק עמדות עבודה נפרדות לבשר, דגים, ירקות וכדומה, הרגולציה מאפשרת מעתה לעבוד באותה עמדה עם חומרי גלם שונים, ובלבד שבין חומר גלם אחד לשני יתבצע חיטוי של העמדה. הקלה זו, שמאפשרת להרחיב את שטח הפלור על חשבון המטבח, צפויה להגדיל את הכנסות העסק באופן ניכר. מור מספר שמסימולציות עולה כי עסק שייפתח על פי ההנחיות החדשות יחסוך 15-20 אחוז משטח המטבח. וכשמסעדה משלמת ארנונה זהה למטבח ולפלור – אך הפלור "מכניס" כסף והמטבח לא – כל שטח רצפה שבו אפשר להושיב סועדים הוא רווח נקי. כלומר, רווח נקי למסעדה, אבל בהתחשב בעליות מחירי חומרי הגלם, יקח זמן – אם בכלל – עד שזה יתגלגל לטובת הלקוח.
מי שכבר אחראי לא יצטרך להשתדרג. צ'אקולי (צילום: חיים יוסף)
התקנות שפורסמו להערות הציבור מקדמות את שני השלבים הראשונים מתוך שלושה ברפורמה. ההקלות הנובעות מהסרת סעיפים בעלי סיכון נמוך מיועדות לכל העסקים, אך מסעדנים שיבחרו להצטרף לתוכנית "עסק מגן", לעבור הכשרות ולהתחייב שהצוות יעבור הכשרות, יזכו להקלות נוספות. "הצוותים יעברו הכשרה בקורסים דיגיטליים מרמת שוטף כלים ועד טבחים ומנהלים. הם יצטרכו ללמוד ולעבור מבחנים לא מסובכים, שיכניסו את כל צוות המטבח לעולם הבריאות וההיגיינה, ולא רק את אלה שמתעסקים במזון עצמו", מסביר מור.
ומה קורה עם מי שרוצה לפתוח רק דוכן פלאפל או חומוסייה? "אין פה הכבדה בהוצאות או בתפעול והרפורמה אינה מציבה רף בלתי אפשרי. היא כן מציבה סטנדרט שכל אדם שפותח עסק מזון חייב לדעת. צוות חדש יצטרך ללמוד לא רק את תפריט המסעדה אלא לעבור את ההכשרה הדיגיטלית, כשלכל מסעדה יהיה אזור אישי עם רישום ומעקב. מבחינתנו זו הצורה הנכונה למיסוד ולשיפור משמעותי של תעשיית המסעדנות בישראל".
על פי מור, בתהליך אין מוקשים, אך יש מקל ויש גזר: מהמסעדנים נדרשת אחריות ומסוגלות, אך עלויות ההקמה מצטמצמות וכך גם המורכבות הכרוכה בהפעלת מסעדה. את שף גיא גמזו (שה ויוי, צ'קולי, הלנה), כל זה אינו מרשים במיוחד. במסעדותיו הוא זה שמוודא את הטמעת הנהלים, וכך יקרה גם במסעדה היפנית שהוא עומל על הקמתה. "הרפורמה מעבירה את האחריות אלי אבל היא הייתה אצלי בכל מקרה. אם הסטנדרט שלי גבוה ממילא, יש פחות צורך בהכשרה. במסעדות שבהן היגיינה פחות חשובה, ויש כאלו לא מעט, יצטרכו לעבוד קשה והביקורת צריכה להיות יותר רצינית. בסוף הכול מתחיל מהראש".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
דרמה: בתוך חודשים עלולה להיכחד מרבית היצירה הישראלית לטלוויזיה
פוב: שלמה קרעי אחרי שהתחלתם להיאבק. "המפקדת" (צילום: יחסי ציבור/כאן 11)
"היצירה הישראלית המקורית היא אפילו לא המטרה פה. המטרה היא החדשות. היצירה המקורית היא מה שנקרא 'נזק אגבי'. אלא שהנזק האגבי הזה עלול למחוק את היצירה הישראלית כולה. ככה בקטנה" // ניר ברגר, מיוצרי "המפקדת", מסביר מה בעצם קורה, איך זה ישפיע עלינו, ומה אפשר לעשות כדי לעצור את זה
בתוך חודשים ספורים עלולה להיכחד מרבית היצירה הישראלית לטלוויזיה. כן, לצערי קראתם נכון. לא רק התאגיד, אלא חלק עצום מהיצירה המקורית כולה כמו שאנחנו מכירים אותה – דרמה, קומדיה, ילדים, דוקו, סאטירה ועוד – עלול להיעלם כתוצאה מהמהלכים שמבצע בימים אלה שר התקשורת שלמה קרעי. ואת כל זה הוא יעשה, פחות או יותר, בטעות.
אני יודע שזה לא סוג הדברים שמתחשק לנו לשמוע כרגע. וכן, זה לא פייר. אין לנו אנרגיות, דברים קשים בהרבה קרו ועודם מתרחשים, ועדיין – מדובר באזעקת אמת. אם אנחנו רוצים להמשיך ליצור ולצרוך תרבות ישראלית בטלוויזיה – אנחנו חייבים לגייס את הקשב והכוח שנותר לנו. הפעם, בניגוד לפעמים הקודמות שבהן ניסו לסגור את התאגיד, האיום יותר מורכב ומתוחכם (ואפקטיבי), ומגובה בתזמון מסוכן במיוחד. אז בטקסט הזה אני אנסה להסביר – בקצרה ככל האפשר – מה בעצם קורה, איך זה ישפיע עלינו, ומה אפשר לעשות כדי לעצור את זה.
אז מה בעצם קורה?
מאז תחילת כהונתו, שר התקשורת קרעי מתכנן להעביר רפורמה בתקשורת הישראלית שמטרתה המוצהרת היא לייצר תחרות, אבל בפועל תחליש את כל גופי התקשורת בארץ שמשדרים חדשות, תשתלט על חלקם ותסגור אחרים (מלבד אחד, אשאיר לכם לנחש איזה).
מעניין איזה ערוץ ישרוד. נתניהו באולפן "הפטריוטים" (צילום מסך: ערוץ 14)
אלא שרפורמות כאלה קשה להעביר. לכן הוחלט להעביר את הרפורמה הזו בשיטת הסלאמי המפורסמת, באמצעות 16 חוקים נפרדים שמוגשים כהצעות חוק פרטיות. מה זה אומר שהן פרטיות? שהן לא דורשות שום עבודת מטה מקדימה שתבחן את המשמעויות, ההשלכות, המקרים המקבילים בעולם, או בקיצור – בלי שום תוכנית עבודה אמיתית. ואכן ניכר שעבודת מטה כזו לא נעשתה. כמו כן, הצעות פרטיות לא מחויבות לעבור דרך הייעוץ המשפטי שעשוי למצוא, סתם נגיד, שהן לא חוקיות.
בין הצעות החוק הפרטיות האלה תוכלו למצוא ממתקים כמו: חוק להפרטת התאגיד (שנאמר כבר בפירוש על ידי יוזמיו שמטרתו היא לסגור את התאגיד ולמכור את נכסיו); חוק תקציב התאגיד (תוכנית גיבוי, למקרה שהחוק הקודם ייפול – הצעה שתכפיף את תקציב התאגיד לתקציב המדינה, וכך תאפשר לחנוק אותו תקציבית ו/או להפעיל עליו לחצים פוליטיים); מתן סמכות לשר התקשורת לסגור ערוצי טלוויזיה ואינטרנט פחות או יותר כאוות נפשו; הלאמה של שיטת הרייטינג שתיתן למשרד התקשורת יכולת לעוות את הנתונים כרצונו (כוח פוליטי עצום על הערוצים המסחריים); הורדת מכסות תוכן מקורי מהערוצים המסחריים (ועוד על זה בהמשך הטקסט); סמכות לשלטון לבצע חיפושים באולפני טלוויזיה (ואם זה נשמע לכם מוכר, אז כנראה חייתם תחת הממשל ההונגרי, שממנו נלקח הרעיון); ועוד ועוד הצעות מדירות שינה.
סיכום של כלל ההצעות והשלכותיהן תוכלו למצוא במצגת שלקוחהמהרצאתה המצוינת של ליאורה ניר. כל ההצעות האלה אינן תיאורטיות – הן כבר מקודמות במלוא הכוח. המדוברת יחסית מביניהן היא חוק סגירת התאגיד שעבר בקריאה טרומית רק בשבוע שעבר, אבל גם אם החוק הספציפי הזה ייבלם – מה שממש לא בטוח שיקרה – מספיק שיעברו חלק מהחוקים האחרים כדי שהתקשורת החופשית בארץ תסבול מכה קשה. מי שלא יציית, ייסגר. ומי שיישאר, יהיה מפוחד מכדי לדווח אמת שלא נוחה למשטר.
היצירה הישראלית המקורית היא אפילו לא המטרה פה. המטרה היא החדשות. היצירה המקורית היא מה שנקרא ״נזק אגבי״. אלא שהנזק האגבי הזה עלול למחוק את היצירה הישראלית כולה. ככה בקטנה.
אז איך זה ישפיע עלינו?
אני מניח רגע את ריסון התקשורת החופשית בצד – על אף שזו מטרת הרפורמה האמיתית, שתביא להידרדרות היסטורית בדמוקרטיה הישראלית – פשוט כי זה לא התחום שלי, וחכמים ממני יכולים לדבר על כך יותר בידענות. אז בואו נתחיל משאלה בסיסית יותר: למה בכלל צריך כסף ציבורי בשביל ליצור תוכן ישראלי? או במילים אחרות, למה אנחנו צריכים לשלם על זה? הסיבה היא – כשל שוק. בענף התרבות במדינת ישראל השוק הצרכני קטן מכדי לתמוך כלכלית במרבית ענפי התרבות, ובהם בענף הטלוויזיה. במילים אחרות – רוב תוכן המקור הטלוויזיוני בעברית הוא לא רווחי, בלי שום קשר לאיכות שלו.
על מנת שתתקיים תרבות ישראלית, נדרשת תמיכה תקציבית מהמדינה. זו פשוט המציאות העובדתית. לגיטימי בהחלט להחזיק בתפיסת עולם כלכלית שדוגלת בשוק חופשי ובהגברת התחרות, אבל צריך להבין את ההשלכות במקרה הפרטי של התרבות הישראלית: בלי רגולציה ותמיכה תקציבית – אין אותה. עד כדי כך פשוט. ומי שמספר לכם אחרת, כמו שאומרים, כנראה מוכר לכם משהו.
רוצים הוכחה פשוטה? תסתכלו על סלקום ופרטנר. שניהם גופים שמשדרים דרך האינטרנט. בגלל שהחקיקה בישראל מיושנת ואף פעם לא התעדכנה כדי לכלול רגולציה שכוללת שידור באינטרנט, נוצר מצב בו סלקום ופרטנר פשוט לא מחויבות ביצירה מקורית. וכך, בכמעט עשור של פעילות, שתיהן לא ראו לנכון להשקיע בתוכן מקורי ישראלי בכלל. קשה להאשים אותן – זה לא עסק משתלם, ואיש לא מכריח אותן. אבל זה סמן מבהיל לגבי מצב התוכן הישראלי במצב של היעדר רגולציה שמעודדת יצירה.
הפעם האחרונה שסלקום TV יצרו תוכן מקורי. זוכרים את זה? "משיח" (צילום: עודד קרני)
אבל למה כשמדברים על סגירת התאגיד בעצם מדברים על החרבת היצירה הטלוויזיונית כולה? הרי מדובר רק בגוף שידור אחד, לא? מה עם האחרים? אז קודם כל חשוב להבין שכבר היום, חלק עצום מהיצירה הישראלית נעשית עבור תאגיד השידור – בין אם זה כאן11, כאן חינוכית, מכאן, דיגיטל, רדיו ועוד. זה כי תקציב התאגיד מוקדש בחלקו הגדול ליצירה מקורית, ובניגוד לגופי שידור אחרים, תקציב זה מוגן בחוק ואינו תלוי באינטרסים מסחריים, מפרסמים או כמות מנויים. זה בניגוד למשל לקשת, שיודעת שמאסטר שף תביא הרבה יותר צופים עבור המפרסמים שלה מכל סדרת דרמה או קומדיה.
במצב הנוכחי הזה, גם אם היה מדובר בפגיעה רק בתאגיד, זו הייתה מכה אנושה ליצירה הישראלית. אלא שלא מדובר בפגיעה רק בתאגיד. יס והוט, שני הגופים המשמעותיים הבאים בכמות היצירה המקורית, מסיימים את הרישיון שלהן בחודשים הקרובים וצפויים לעבור לשדר אך ורק על רשת האינטרנט, שם – אתם אולי זוכרים ממקרה סלקום ופרטנר – אין רגולציה שתחייב אותן לייצר תוכן ישראלי מקורי, שהוא כאמור עסק לא משתלם.
אז הורדנו מהשולחן את כאן, יס, והוט. מי נשאר? קשת ורשת. אם נדמה לכם שהן לא מפיקות סדרות רבות גם היום, אתם לא טועים. אלא שבזכות החוקים החדשים גם הרגולציה המועטה שהופעלה עליהן תופחת בחצי. בין השאר, אגב, גם תוסר מרשימת הסוגות שמחויבות בהפקה לפי הרגולטור קטגוריית הסאטירה. כלומר, אם ערוץ ירצה להפיק מתקציבו תוכנית סאטירה, זה לא ייחשב לו כחלק ממכסת התמיכה שהוא נדרש לה ביצירה מקורית (מה שמכונה ״סוגה עילית״). ככה תהפוך מן רגע הפקה של תוכניות סאטירה ללא כלכלית. למה דווקא היא? אפשר לנחש.
אז מה כל זה משאיר לנו? כמעט כלום
אפשר לשאול – האם בכלל צריך תרבות ישראלית? אני לא יכול להתעלם מזה שבסופו של דבר, אני מדבר פה גם מפוזיציה של יוצר בעל אינטרס מובהק שתהיה כזו. אבל נדמה לי שמבחינת רובנו, סדרות ישראליות – ואני אפילו לא מדבר רק על סדרות התאגיד והחינוכית – הן חלק מהזהות שלנו. חלק ממה שהופך אותנו לשייכים לעם מסוים. חלק מהשפה והחוויה המשותפת שלנו. אז אם מסיבה כלשהי לפרק את הזהות של עם היא המטרה שלכם – אני יכול בהחלט להבין למה מחיקת התאגיד והיצירה המקורית היא תחנה חשובה בדרך.
אגב, אני לא היחיד שמרגיש ככה. עמדת הציבור היא חד-משמעית בעד קיומו של תאגיד השידור – בסקר שנערך רק בסוף השבוע הקודם בחדשות 12 נמצא שכ-58% מהישראלים נגד סגירת התאגיד, רק כ-22% תומכים בכך, והאחרים לא יודעים. כך שגם לא מדובר פה בהגשמת רצון הרוב, אלא במשהו אחר. אחת הטענות הפופוליסטיות, שלמרבה הצער תפסה תאוצה, היא שלא רבים צופים בתאגיד. זהו שקר מניפולטיבי שמסתמך בכוונה רק על הצפייה הלינארית, שמזמן אינה נתון רלוונטי, בעוד שהיתרון הגדול של תכני התאגיד הוא זמינותם בחינם ברשת – שם הם נצפים במאות מיליונים על ידי מגזרים רבים ומגוונים. רק השבוע הוכרז כי בפעם השלישית ברציפות,אחד מפרקיה של "קופה ראשית" הוכתר לסרטון הנצפה ביותר ביוטיוב ישראל.
יש גם לומר שכל זה קורה במקום הרפורמה שדווקא כן הייתה צריכה לקרות בתקשורת: זו שתחיל רגולציה על גופים כמו פרטנר, סלקום, נטפליקס, דיסני, וכל מי שבוחר לשדר בישראל. כזו שתחייב אותם להחזיר כספים לשוק היצירה המקומית בתמורה לכסף הרב שהם לוקחים מכולנו, ובתמורה למנויים שהם גוזלים מגופים מקומיים שכן מחויבים לרגולציה. צינור חמצן ליצירה הישראלית, שנחוץ בדחיפות. במקומו הוחלט להזריק רעל.
לבסוף, יש לציין גם את האלפים הרבים של משפחות שתלויות כלכלית בתאגיד בפרט ובתעשיית הטלוויזיה בכלל, ועומדות להיפגע קשות. ביניהן גם שלי. אבל אני לא מצפה מהממשלה, ואפילו לא מרוב הציבור, שיצאו מהכלים בגלל הפרנסה שלי. אני גם לא מצפה שכולם ידברו על המתקפה על היצירה הישראלית בזמן שמסביב החברה שלנו מתפרקת, המלחמה הנוראית בעזה מסתמנת כמלחמת נצח והחטופים עדיין לא בבית. ועדיין, אם נאבד בדרך את התרבות והתקשורת, כולנו נתעורר ביום שאחרי למדינה חשוכה הרבה יותר.
אז מה אפשר לעשות?
האם בג״צ לא יעצור את כל זה? אולי, אולי לא. ממש לא בטוח, בתקופה שבה בג״צ בעצמו נעשה שמרני, מוחלש ומאוים. בכל מקרה, כנראה שגם בג״צ בשיא כוחו לא יכול לבלום את הכול. לעצור 16 חוקים זה לא עניין פשוט. לצערנו, מתכנני המהלך הפיקו לקחים מהעבר. אז מה כן אפשר לעשות? קודם כל – ליידע ולהרעיש.
לא סתם כל המהלך הזה נעשה בחסות המלחמה, התשישות והדכדוך שהיא משרה ברבים מאיתנו. יש פה ניסיון להעביר את הדברים מתחת לרדאר הקולקטיבי שלנו. לכן בניגוד לפעמים הקודמות שבהן סגירת התאגיד נבלמה בזכות אלפי אנשים שיצאו לרחובות – הפעם מהלך הסגירה בהחלט עשוי להצליח. זה אלא אם נעשה רעש ונבהיר לשלטון שלמתקפה הזו יהיו מחירים ציבוריים. שתפו תכנים בנושא, דברו עם אנשים סביבכם, גם ובמיוחד עם כאלה שלא קשורים לתחום. גם ובמיוחד עם כאלה שלא שייכים למילייה שלכם.
תדאגו שכולם ידעו שאם לא ייעשה משהו ועכשיו, בתוך כמה חודשים לא תהיה קופה ראשית, לא שקשוקה, לא טהרן, לא כראמל, לא בואו לאכול איתי, לא האחיין שלי בנץ, לא מונדיאל בחינם, לא השתתפות באירוויזיון, ועוד ועוד ועוד. הצטרפו לקבוצות המאבק ברשת – כמוקבוצת שומרי מסך, או מטה היצירה הישראלית (פייסבוק,אינסטגרם), אוקבוצת הוואטסאפ הזוליצירת תוכן במאבק נגד חיסול התאגיד. אם אתם/ן חלק מתעשיית היצירה המקומית, הצטרפולאיגוד התסריטאיםאולאיגוד הבמאיםאו לאחד האיגודים האחרים.
תצטרפו אלינו במאבק. ניר ברגר. צילום: מורן מעיין
צאו. הפגינו. הצטרפו לכנסים ולאירועי המחאה שיש ועוד יגיעו. תעשו כמה שיותר רעש. במאבקים הקודמים על התאגיד זה עבד – הפעם זה פשוט קצת יותר מאתגר להקים ולהוציא אנשים. רוצים להגיע לוועדות הכנסת בנושא? בשבועות הקרובים יש כמה וכמה מהן, ונציגי המאבק יהיו שם וישמחו שתצטרפו – פרטים בלינקים לעיל. רעיונות לפעולות מחאה יצירתיות? ברינג איט און. יכולת להגיש בג״צים – בונוס. כל מקל בגלגלים של החקיקה שיעזור לנו לשרוד עד הבחירות הבאות הוא מבורך. בקיצור, אם אנחנו מעוניינים בהישרדות הדרמה הישראלית, זה הזמן שלנו – גם אם זה מנוגד לחלוטין לאופי היומיומי שלנו – להתחיל להיות דרמטיים. ושיהיה לכולנו (טוב, בניכוי שרי הקואליציה) בהצלחה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
רפורמת הקנאביס, הבדיחה האכזרית של משרד הבריאות, מגיעה לסיומה. בדיון אמש (חמישי) בבג"צ הוחלט על צו ביניים שמורה על חזרה זמנית לאסדרה הישנה שלפני הרפורמה עד סוף מרץ 2020. בג"צ מתפקד כאן למעשה כסופר-הירו, שנדרש להציל את החולים ממשרד הבריאות שמתעלל בהם.
מדובר בהצלה של הרגע האחרון. חולים רבים מתמודדים במשך חודשים עם התדרדרות חמורה במצבם בגלל נזקי הרפורמה. קל להבין למה: נסו לדמיין שיש תרופה אחת שעוזרת לכם והיא מה שמפריד ביניכם לבין שינה בלילה, יכולת לאכול או מניעה של התקף. ואז לוקחים לכם אותה, בלי הסברים או סיבה, מכפילים את המחיר שלה וכמעט בלתי אפשרי להשיג אותה באופן חוקי. עבור החולים זה היה אסון, לא פחות. לפני הרפורמה הכל עבד, גם אם לא באופן מושלם. מטופלים קיבלו את הקנאביס הרפואי לפי המרשם שלהם ובמחיר הוגן. החולים ידעו באיזה זן הם משתמשים ובזכות הקנאביס הצליחו לתפקד.
בג"צ שלח כאן מסר חד משמעי: הרפורמה ניסתה לתקן משהו שלא היה מקולקל מלכתחילה, וצריכה להסתיים בדחיפות.
החולים נדרשו לשלם כפול (ויותר) על התרופה, בעוד בתי המרקחת נהנים מבלעדיות ומתפרעים במחיר. הדיל הזה כל כך מקומם ששופטי בג"צ נדרשו להיות אלו ששמים לו סוף, בהיעדרה של ממשלה מתפקדת
כמו כל בן זוג מתעלל, ליצמן לא הקשיב לתלונות החולים והיה עסוק בהאשמת הקורבן. לקראת דיון בועדת הכספים בחודש שעבר, הוא טען שהמטופלים "גונבים את התרופה, את רוב הקנאביס שהם מקבלים הם מעבירים למקומות צדדיים או למשפחה". מבחינת ליצמן החולים הם רמאים שרק רוצים לנצל את המערכת, ולא אנשים שתלויים בה, וראויים לטיפול הוגן כאזרחים משלמי מיסים. הם הבעיה, כי הם מונעים מליצמן לגזור את הקופון שלו.
הרפורמה ניסתה לתקן משהו שלא היה מקולקל. חוות הקנאביס הרפואי בכפר פינס (צילום: Getty Images)
הרוב המכריע ברשימת בתי המרקחת שנכנסו לאסדרה החדשה, ומורשים למכור קנאביס רפואי, שייכים לרשת סופר פארם. החולים נדרשו לשלם כפול (ויותר) על התרופה, בעוד סופר פארם נהנים מבלעדיות ומתפרעים במחיר. הדיל הזה כל כך מקומם שבג"צ נדרשו להיות אלו ששמים לו סוף, בהיעדרה של ממשלה מתפקדת.
מאז שקיבלתי את רשיון הקנאביס שלי בקיץ האחרון, כל מרשם הפך למשימה: נסעתי ברחבי הארץ כדי להשיג את התרופה, ובכל פעם קניתי מה שהיה בנמצא, ולא את מה שהיה כתוב במרשם שלי והותאם אישית לטיפול במחלות הכרוניות שלי. כתוצאה מכך השתמשתי בקנאביס שהפך אותי לאפאתית ואדישה, חסרת מוטיבציה ודכאונית: ישבתי ימים שלמים בבית בוהה, חסרת רצון להבין מה קורה סביבי, פשוט כי הקנאביס שיכל לעזור לי לא היה בנמצא.
כמובן שמדובר במקרה קל ביחס לחולים שעוברים טיפולי כימותרפיה או ילדים חולי אפילפסיה שהפסקת הטיפול בקנאביס העמידה אותם בסכנת חיים. משרד הבריאות יצר היררכיה במקום שבו היה שוויון, בין מי שיכולים להרשות לעצמם את הרפורמה למי שבשבילם מדובר בחיים או מוות.
מי גזר קופון על גב החולים? רפורמת הקנאביס היא עניין של חיים ומוות (צילום: Shutterstock)
רפורמת הקנאביס הכושלת היא רק תסמין של הגוף החולה שהוא משרד הבריאות, הפועל באופן שיטתי נגד החולים. מדובר בעוד מחדל, חמור במיוחד, שנועד לנער אותנו ולגרום לנו להבין שהרפורמה היא לא רק הבעיה של מי שחולה ונזקק לקנאביס. מתישהו, כולנו נהיה תלויים במערכת הבריאות באופן כזה או אחר. בין אם מדובר בהורים המזדקנים שלנו או בנו בעוד כמה שנים.
החודשים האחרונים היוו הוכחה חד משמעית שהדבר הכי חשוב לכולנו, הבריאות, נמצא בסכנה כי אלו שאמונים עליו אינם רואים אותנו וחמור מכך, רואים בנו מטרד. בזמן שהממשלה נעדרת ולא מתפקדת, החולים תלויים בבית המשפט העליון כדי לקבל את מה שהגיע להם מלכתחילה. הוכחה מוחצת לכך שאם אתם חולים עדיף לא לעשות את זה פה, אלא במדינה שאכפת לה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
את השנה היהודית פתחו בלייני ישראל בחגיגות: משרד האוצר הודיע שהמסים הגבוהים שהוטלו על האלכוהול הובילו, בניגוד לציפייה, לשלל תופעות שליליות, שעיקרן פריחה של שוק שחור ושל יצרנים פיראטיים ובפגיעה בצרכן, ולכן המסים יופחתו בעשרות אחוזים. דברים רבים קרו ליוזמות של השר כחלון בשנה הזו: האיש שנשא את הבשורה הצרכנית וכת מאמיניו חזו בגולן טלקום מתרסקת אל עפר, וזכו לרוממות נפש כאשר נחתם הסכם היסטורי עם יו"ר ההסתדרות. אבל מה קרה ליוזמת האלכוהול שבה התגאו במשרד האוצר וברשות המסים? כתמיד, נראה שהצרכן הקטן נופל על האותיות הקטנות.
מי נהנה מהוזלת המחירים?
"מחירי האלכוהול ירדו. הבעיה היא שבתחום הלילה זה לא עשה כלום", מאשר עמרי רגב, מנכ"ל יבואנית האלכוהול ארודן. "הרפורמה הורידה ב־21 אחוז את רכיב המס של הבקבוק. בוודקה ואן גוך, למשל, זה יצר הורדה של בערך 10 שקלים לבקבוק. אם מתרגמים את זה למנה, ההבדל מינורי. לכן בעלי הברים אמרו שהם לא מורידים מחירים, ובפועל – במסעדות, בברים ובמועדונים לא היה שום שינוי". אז איפה כן מתגלה השינוי במחיר? התשובה טמונה בין השטרות הגדולים. מותגי האלכוהול היקרים הם אלו שהלכה למעשה הוזלו בצורה ניכרת, "אבל הם לא ממש נצרכים בחיי הלילה", מוסיף רגב. "קשה לבדוק אותם, אבל להערכתי 99 אחוז מהברים והמסעדות לא הזיזו ולו אגורה".
אז אם המסים ירדו, ובעלי העסקים לכאורה משלמים פחות על אותה סחורה, למה אנחנו עדיין שורפים חצי משכורת על חצי גולדסטאר? "השינוי עבורנו היה מינורי אם בכלל, ולא הורגש במה שאנחנו משלמים לספקים", מספר אריאל לייזגולד, מיקסולוג ומבעלי הברים בל בוי ו־223. "יכול להיות שהשינויים לא הגיעו לספקים, או שהורידו במיסוי אבל העלו מחירים. אני לא יודע איפה זה נתקע, אבל בשורה התחתונה – אנחנו לא ראינו שינוי דרמטי".
המיקסולוג אריאל לייזגולד בבל בוי. לא הורגשו ירידות. צילום: אנטולי מיכאלו
מה החדשות הטובות?
ובכל זאת, יש גם חדשות טובות: את הירידות במחירי האלכוהול תוכלו לראות בחנויות הקמעונאיות. אם תוותרו על ישיבה בבר לטובת ישיבה על הספה, תוכלו לחסוך עשרות שקלים לערב. ועדיין, נראה שהדרך עוד ארוכה. "התחושה הכללית היא שכן קצת זול יותר, אבל חזרתי עכשיו מחודש באירופה, ואחרי זה קשה לחבר את המילים 'זול' ו'בארץ' ביחד", מספר הצלם גיא פירסט. "באירופה אפשר למצוא שתייה בברים במחיר שמוצאים בסופרים בארץ, בצ'כיה רוב הבירות בסופר עולות פחות משקל. בסופר בגרמניה בירות עולות סביב יורו וחצי. יש שם תחרות, ומי שמוכר בירה מעל המחיר הזה לא ימכור בכלל".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![מעניין איזה ערוץ ישרוד. נתניהו באולפן "הפטריוטים" (צילום מסך: ערוץ 14)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/06/WhatsApp-Image-2024-06-24-at-02.30.02_8bc4a058-e1719203278606-1000x564.jpg "מעניין איזה ערוץ ישרוד. נתניהו באולפן "הפטריוטים" (צילום מסך: ערוץ 14)")
![הפעם האחרונה שסלקום TV יצרו תוכן מקורי. זוכרים את זה? "משיח" (צילום: עודד קרני)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2018/06/משיח.-צילום-עודד-קרני-H.jpg "הפעם האחרונה שסלקום TV יצרו תוכן מקורי. זוכרים את זה? "משיח" (צילום: עודד קרני)")
