• Facebook
• Twitter
• Email

פסח הוא חג החירות, חג האביב, חג המצות, ולא פחות מכך: חג היין. ההערכות מדברות על כך שלפחות שליש מכמות היין הכללית שנמכרת בארץ, נמכרת לפני פסח. לא בכדי זהו הזמן שבו היקבים בוחרים להשיק מגוון מיינותיהם. השנה נתקלנו, לשמחתי, בלא מעט יינות "אחרים"; זנים חדשים שהיקבים מתנסים בהם, מיתוגים חדשים וסדרות חדשות. אז הפעם, במקום לריב למי הקברנה הכי גדול, קבלו המלצות ליינות קצת אחרים שיצאו השנה לשוק.

ירושלים, כתום 2016:

העובדה שיקב מסחרי דוגמת יקב ירושלים פוזל אל עבר מחוזות מרתקים וקיצוניים דוגמת יינות כתומים, יש בה כדי ללמד על התהליכים המבורכים שעוברים על התעשייה המקומית. ענבי אמרלד ריזלינג ופרנץ' קולומבארד, שעברו השריה על הקליפות (למיצוי הצבע הכתמתם), הפיקו יין עשיר וחנפן, מעין כרטיס כניסה קליל לעולם האזוטרי של קטגוריית הכתומים.
שורה תחתונה:יין לבן שיתחבב על מי שבדרך כלל נוהג לשתות רק אדום (59 ש"ח).

תבור, טנאט 2013:

הופעת בכורה לזן הטנאט בארץ. הזן, שמקורו באזור מדירן בצרפת, נדד לאורוגוואי במאה ה־19, ושם הוא נחשב לזן הלאומי. הטנאט של תבור הוא יין עשיר, שופע, טאני, אך רך ומלטף.
שורה תחתונה:יין שכדאי לתת לו לנשום קצת, וללכת איתו לליווי העיקריות הכבדות (120 ש"ח).

רמת הגולן, ירדן כרם בראון 2013:

כרם בראון הוא גאוותם החדשה של אנשי היקב, שכל כך אהבו את התוצאות עד כי שלושה יינות סינגל ויניארד מכרם בראון יצאו השנה. המוצלח ביותר לטעמי (וגם היקר ביותר, אולי יקר מדי) הוא הבלנד הזה – פעם ראשונה שרמת הגולן מוציאים יין שאינו זני בסדרת הסינגל ויניארד – של קברנה סוביניון, פטיט ורדו וסירה. פרי שמצליח לשמור על רעננות לצד עץ מאוד דומיננטי, ומבנה מרשים וארוך.
שורה תחתונה:יין שיהיה מצוין גם בליל הסדר עוד עשור ואף מעבר. בינתיים כדאי לאוור אותו קצת, ולשים לידו איזה נתח בשר משובח (285 ש"ח).

כרמל, הסדרה האזורית, רוזה 2016:

הסדרה האזורית – סדרת הביניים של כרמל – קצת נעלמה לנו בשנים האחרונות, וכיף לראות שהיא חזרה עם מיתוג חדש (עדיין סביב חיות, אבל נראה הרבה יותר טוב) וגם עם רוזה שמופיע לראשונה. ענבי גרנאש וטמפרניו הפיקו רוזה ארומטי אך יבש.
שורה תחתונה:יין אביבי נהדר, שהכי כיף יהיה לשתות אותו בבראנץ' על טוהרת השאריות מארוחת החג (50 ש"ח).

רקנאטי, יונתן לבן 2016:

יונתן הוא השם החדש לסדרת יסמין הוותיקה, יין הבסיס של רקנאטי, ועל הדרך זכו הצמד האדום והלבן גם למיתוג חדש. היין הלבן מיוצר מענבי שרדונה וקולומבארד, יין פשוט במובן הכי טוב של המילה. אפשר לדבר על הפירותיות הנעימה והרעננות המשמחת, אבל אין באמת צורך.
שורה תחתונה:לא מדובר ביין מורכב אלא ביין טעים, במחיר נהדר, שיעלה חיוך על פני כל מי שישתה אותו, לבדו או לצד מנות קלילות (39 ש"ח).

קובננט, C, ויונייה 2016:

קובננט, היקב (הכשר) המפורסם מקליפורניה, פתח שלוחה בארץ הקודש והחל לייצר יין גם כאן. הוויונייה שלהם הוא אחד המוצלחים שיצא לי לטעום; 12% אלכוהול בלבד (לא עניין של מה כך כשמתעסקים עם ויונייה, בעל הנטייה להבשיל בן לילה ולטפס לאחוזי כוהל גבוהים), עם פרי מאופק, פרחוני, משמשים ואפרסקים באף.
שורה תחתונה:יין מדויק ונעים שיהיה מצוין עם סלטי הפתיחה (109 ש"ח).

טפרברג, Famitage 2016:

כבר כתבנו כאן בעבר על העניין ההולך וגובר בזנים העתיקים הייחודיים לישראל, והנה גם טפרברג מצטרפים עם ממסך שברובו דבוקי (זן לבן עתיק ופרחוני הגדל פרא בכרמים ללא השקיה), לצד גוורצטרמינר אשר משלים את הצד הפרחוני והפירותי וסוביניון בלאן שתורם חמיצות מרעננת.
שורה תחתונה:לבן יבש אך ארומטי למכביר, שמצליח להתחנף לחך ובה בעת לתת טוויסט של ריחות וטעמים קצת אחרים. נסו אותו עם מנות פתיחה פיקנטיות (70 ש"ח).

מרגלית, פראדיגמה 2015:

לאחר יותר מ־25 בצירים, יקב הבוטיק הוותיק בארץ מתחדש עם ניבה ראשונה לכרם שניטע בזכרון יעקב, ופעם ראשונה (אם לא סופרים הבלחה חד פעמית של קריניאן ב־1999) שהיקב חורג מגבולות זני בורדו הקלאסיים אל עבר זנים ים תיכוניים.
שורה תחתונה:ממסך ים תיכוני קלאסי של סירה, גרנאש ומורבדרה (150 ש"ח).

כרמיזן, בלאדי 2014:

המלצנו בעבר על היינות הלבנים של מנזר כרמיזן, השוכן בבית לחם ומתמחה בייצור יין מזנים עתיקים מקומיים. הבלאדי (זן אדום) הוא בדיוק כזה, ובבציר 2014 יצא יין דק, רזה ורענן, עם פרי מאופק וחמיצות גבוהה.
שורה תחתונה:יין שכדאי לצנן מעט לפני השתייה ולהתמסר לטעמים פחות מוכרים, אבל ממכרים, ובמחיר המעניק תמורה מצוינת (55 ש"ח).

מיה לוצ'ה, סירה ושזרות 2015:

קובי ארביב, ביומיום יינן ביקב רקנאטי, מייצר מהצד יין ביקב הקטן שלו השוכן באור עקיבא כבר לא מעט שנים, אולם בציר 2015 הוא זה שהביא חשיפה גדולה והרבה באזז, ובצדק. האיכות השתפרה משנה לשנה, ובציר 2015 יצא פשוט מצוין, עם ענבי הסירה שתססו (כשני שליש מהם) על שזרותיהם, עוד אופנה שהולכת וצוברת תאוצה אצלנו, מה שעזר להעניק ליין ממד קריר, מעין רזון מרענן.
שורה תחתונה:הפרי הסירתי, אדום ועסיסי, מתובל ובשרני, נוכח כאן ועטוף היטב בירקרקות מרנינה ובמסגרת עץ דקה שלא משתלטת. מטובי יינות הסירה המקומיים (159 ש"ח).

• אוכלים שותים
• יקב מרגלית
• מיה לוצ'ה
• כרמיזן
• יקב כרמל
• יקב ירושלים
• תבור
• יקב רמת הגולן
• רקנאטי
• טפרברג
• אלכוהול וקוקטיילים
• פסח

• Facebook
• Twitter
• Email

ממש עוד רגע החיים שלכם (או לפחות ערב החג שמתקרב) עומדים להשתנות, ליקטנו עבורכם רשימה של יינות תוצרת הארץ ומחו"ל, במחירים שמשאירים כסף לחופשה בפסח (לא באמת). את היינות הבאים ניתן להשיג במבצעי 3 או 4 במאה ברשתות השיווק.

רמת הגולן, הר חרמון:

בסדרה תמצאו יין לבן יבש; מוסקטו – לבן מתוק עם בעבוע נעים ואחוז אלכוהול נמוך; וכן שני יינות אדומים שנותנים תמורה מצוינת לכסף: הר חרמון רגיל והר חרמון אינדיגו החדש יחסית, שהוא בלנד עסיסי של קברנה סוביניון וסירה.

כרמל, Private Collection:

הסדרה הוותיקה עברה מתיחת פנים וכיום אפשר למצוא תחת המותג יינות רעננים, קלילים ומשובבי נפש, בייחוד השיראז והסוביניון בלאן.

סגל, אדום:

היין השולחני הראשון בארץ עדיין נפלא למי שמחפשים יין שנעים לשתות, בלי לבלבל את המוח יותר מדי.

יקב ירושלים, וינטז':

כבר מזמן לא מדובר רק ביקב של דוסים. סדרת וינטז' (בייחוד קברנה סוביניון) מציעה יינות עסיסיים וחנפנים במחיר שווה לכל נפש.

טפרברג, ויז'ן:

בסדרה תמצאו יינות לבנים (אחד יבש ואחד חצי יבש) ושלל יינות אדומים, כולם מאוזנים, מדויקים ונעימים להפליא לשתייה יומיומית. שימו לב בעיקר למלבק.

רקנאטי, יונתן:

הסדרה החדשה של רקנאטי מציעה יין אחד אדום ואחד לבן, שניהם מתאפיינים ברעננות אין קץ, אלגנטיות ופירותיות שמלטפת את החך.

קונצ'ה אי טורו, פרונטרה קרמנר (צ'ילה):

כל סדרת פרונטרה מעניקה תמורה יוצאת דופן למחיר, אבל חביב עליי במיוחד הוא קרמנר – הזן הלאומי של צ'ילה. יין חף מיומרות, קליל ושובב.

דגלאס גרין, שנין־סוביניון בלאן:

קסם דרום אפריקאי שופע פרי טרופי, קריספי ועשבוני.

ואלדמוראדה טינטו:

לא ברור איך הם מצליחים בספרד לייצר יינות כאלו במחירים כאלו, אבל הרווח כולו שלנו. טמפרניו ריוחה, יין מתובל, חצוף ונהדר.

• יין אדום
• טפרברג
• רקנאטי
• יקב סגל
• יקב רמת הגולן
• יקב ירושלים
• יקב כרמל
• אוכלים שותים
• אלכוהול וקוקטיילים
• יין לבן

• Facebook
• Twitter
• Email

נדמה שסוף סוף כולם הבינו שלבן הוא הצבע הנכון למזג האוויר שלנו: הישראלים שותים יין לבן, ובחודשי הקיץ הארוכים אנחנו רואים את הנטייה הזאת גם במסעדות ובברים ברחבי העיר. אבל עכשיו, לאחר שמהפכת היינות הלבנים כבר מאחורינו, הגיע תורו של הרוזה. היין הוורדרד הזה הולך וצובר תאוצה, ונדמה כי השנה הגיע לשיא חדש של פופולריות. יין רוזה, למי שנרדם בשיעורים הקודמים, מופק מענבים שחורים, באחת משתי דרכים (או בשילוב של שתיהן): השיטה הראשונה היא סנייה (Saignee), "דימום" בצרפתית; והשיטה השנייה היא סחיטה ישירה של הענבים השחורים. כיוון שפיגמנט הצבע נמצא בזגים (קליפות הענבים), על הנוזל לבוא במגע קצר בלבד עם הקליפות ו"למשוך" מהן קצת צבע. לאחר מכן נפטרים מהקליפות ונשארים עם יין בצבע רוזה.

למה לא לערבב קצת יין אדום לתוך יין לבן ולצבוע אותו בוורוד? פרקטיקה כזאת אכן מקובלת מאוד בתעשיית היינות המבעבעים (רוב שמפניות הרוזה שאנחנו שותים מיוצרות כך), אך לא בתעשיית יינות הרוזה. בקטגוריה של יינות רוזה אנחנו יכולים לפגוש מנעד רחב למדי של סגנונות: יש יצרני יין אדום שמייצרים רוזה "על הדרך" (כדי לקבל יותר צבע וריכוז ביין האדום), ויש מי שמלכתחילה מגדלים ובוצרים את הענבים כדי לייצר רוזה. יש יינות רוזה קלילים ופירותיים, ויש יינות מתקתקים (תשאלו את ההורים שלכם על רוזה מתיאוס, היין החצי יבש שמגיע מפורטוגל ולאחרונה חזר למדפים בארץ. זה יין שבשנות ה־80, בשיא הפופולריות שלו, הופץ בבקבוק אליפטי פחוס). יש יינות רוזה יבשים וחדים כתער; יש רוזה שהכי כיף ליהנות מהם על חוף הים, אפילו עם קרח; ויש יינות רוזה המכונים בצרפת "גסטרונומיק" – יינות מורכבים וכבדים שנועדו ללוות ארוחה.

השנה אנחנו עדים לפריחה עצומה של יינות רוזה. שלל יינות יבוא חדשים במגוון סגנונות נחת לאחרונה בארץ, וכמעט כל יקב מקומי כבר מתהדר ברוזה. כמה יקבים מקומיים משיקים השנה לראשונה את הנוזל הוורוד (יקבי כרמל, יתיר, תבור עם שינוי סגנוני מבורך, סוסון ים, מרגלית ועוד). לכבוד הקיץ וחג השבועות (מה יש? מי אמר שחייבים יין לבן בשבועות?) קיבצנו עבורכם המלצות על יינות רוזה בשלל סגנונות ומחירים.

במקום בירה על החוף

יינות רוזה קלילים, משמחים וזולים, שתמיד טוב להחזיק כמה בקבוקים מהם במקרר ולפתוח בלי לחשוב פעמיים.

טפרברג

כבר נכתב כאן לא פעם כי יקב טפרברג הוא הדבר הכי מעניין שקורה כרגע בארץ מתחת לרדאר של מרבית חובבי היין. אני מקווה בשביל אנשי טפרברג שישכילו ויצליחו בעבודת מיתוג חדשה להעלות את קרן היקב, ומקווה בשבילנו שהדבר לא יגרור עליית מחירים. בכל אופן, הרוזה שלהם פשוט נפלא. לא מתיימר, לא מתאמץ וגם לא מאמץ את השותה. היין הזה, המבוסס על ענבי קברנה סוביניון עזי צבע, הוא פירותי מאוד, ואם מתעקשים אפשר למצוא עשבוניות נעימה. כיף גדול במחיר קטן.

סילבר רוזה 2014 (ישראל, 43 ש"ח)

דלתון

גם הרוזה של דלתון מיוצר מענבי קברנה סוביניון, אבל כאן הלכו על סגנון הרבה יותר מתחנף וייצרו רוזה חצי יבש, פרחוני ועמוס ריחות וטעמי תותים. לכאורה הסגנון של רוזה חצי יבש מאבד גובה, בוודאי בקרב "המבינים", אבל כשהבקבוק הזה קר כמו שצריך, בתוספת כמה קוביות קרח בכוס, מדובר במשקה קיצי שעושה מאוד נעים.

רוזה 2014 (ישראל, 42 ש"ח)

Les Jerdins, Domaine St. Antonin 2013

סינסאו, גרנאש ומורבדר מדרום צרפת, מהכפר פוז'אר שבלנגדוק־רוסיון. יין דק ורזה עם חמיצות גבוהה ומרעננת ואיזון מצוין של נפח פרי – נעים לשתייה ומשמח מאוד. אין מה לחפש כאן פירותיות מתחנפת, וזו הסיבה שאני מחבב אותו כל כך.

(צרפת, 70 ש"ח)

Les jamelles, Rose Cinsault 2013

היינות של יקב לה ז׳אמל מדרום צרפת הם מהמשתלמים ביותר לקנייה בארץ ומעניקים תמורה פנומנלית ביחס למחיר. הרוזה שלהם לא יוצא מכלל זה. זהו רוזה רענן וחי (אפילו שעדיין מוכרים את בציר 2013), צנוע, דק ומדויק, יבש וחד – ובמחיר כזה פשע לא להחזיק שישייה במקרר.

(צרפת, 49 ש״ח)

גסטרונומיק

כאן אנחנו כבר מדברים על יינות שיודעים ללוות ארוחה ושמתפקדים קונספטואלית כמו יינות לבנים "רציניים" יותר. בניגוד לרוב יינות הרוזה, שנועדו לשתייה עד שנה מהפצתם, יינות גסטרונומיק יודעים להתיישן כמה שנים (הטובים שבהם אפילו שנים רבות), ועל פי רוב הם בוגרים יותר משאר יינות הרוזה.

כרם שבו

יין שמבוסס על ענבי ברברה, לצד מעט מורבדר שנוסף השנה לראשונה ובתוספת מעט יין רוזה מגרנאש של שאטו גולן (ככה זה כשהייננים חברים טובים, מדי פעם הם מחליפים נוזלים). יין רענן עם חמיצות בועטת ועם כובד לא מבוטל על החך מנגד. היין פירותי מאוד אבל אפשר גם למצוא בו לא מעט ניואנסים ומורכבות. בקיצור, יין לאוכל, בייחוד מהמטבח האסייתי.

רוזה 2014 (ישראל, 75 ש"ח)

עבייה

יין על טוהרת ענבי קריניאן מכרם מוזנח באזור זכרון יעקב, שיוסי יודפת, היינן והבעלים (ובעצם יקב עבייה בכבודו ובעצמו) מנסה לשקם וצופה לו גדולות ונצורות. זה רוזה מופרע למדי, פחות או יותר כמו האיש שמייצר אותו: יבש לגמרי, חיוור ומינרלי, לא מתחנף בשום צורה – יין שאנשים מתים עליו או לא יכולים לסבול אותו. בהתחשב בכמויות הייצור הקטנות, אני בטוח שיש מספיק אנשים שיריבו על הזכות לטעום מהדבר הזה.

רוזה קריניאין 2014 (ישראל, 85 ש״ח)

Bandol Rose, Domaine de L'Olivette 2013

אזור בנדול בפרובנס מפורסם מאוד ביינות הרוזה שלו, המבוססים על ענבי מורבדר (שמהם מייצרים את היינות האדומים הבשרניים והקשוחים של האזור) עם סינסאו וגרנאש. אלו יינות רוזה שממש דורשים אוכל לצדם ויודעים להתיישן היטב במשך זמן רב, אפילו ארבע־חמש שנים. האף פרחוני, הפירותיות עדינה ומאופקת והצבע חיוור. כמה ניואנסים ירקרקים וסיומת ארוכה מוסיפים לו עניין.

(צרפת, 105 ש"ח)

Tavel Rose, Chateau d'Aqueria 2013

אזור טאבל שבדרום עמק הרון הוא מאזורי הרוזה המפורסמים בעולם, ולמעשה מדובר באחד מאזורי היין הבודדים המוקדשים כל כולם לייצור רוזה. אם עדיין נדמה לכם שרוזה זה יין "לבנות", דעו לכם שהרוזה של טאבל היה אהוב במיוחד על ארנסט המינגווי (אמנם, קשה להעלות על הדעת משקה שלא היה חביב על הבחור). היין עשוי משבעה זנים שונים, חלקם אף לבנים. הוא עז צבע, מלא גוף ושופע פרי, ועם זאת מינרלי ורענן להפליא.

(צרפת, 90 ש״ח)

רוזה בגבוה

עוד כמה יינות רוזה מוצלחים ומפונפנים שאפשר למצוא על המדפים שלנו. אלו כבר יינות יקרים יותר, שלא תמיד מצדיקים את מחירם, אבל הם בהחלט מעניקים משהו אחר ונפלא: יינות טעימים במובן הכי פשוט של המילה, בלי לאכול את הראש. אם בא לכם להתעמק בהם לרגע, תמצאו כאן סיפור, עניין ומורכבות.

רוזה, יתיר 2014

הופעת בכורה מוצלחת ביותר לרוזה מבית יתיר. ממסך של ענבי גרנאש וטמפרניו שיוצרים שילוב נהדר בין יין קליל ומרווה כמו שמצפים מרוזה לבין חמיצות, איזון נהדר וניואנסים שלוכדים את תשומת הלב. זהו אחד מיינות הרוזה המקומיים הכי טובים שאני מכיר, שעובד מצוין גם בכוס פלסטיק עם קרח וגם בכוס יין מהודרת בליווי ארוחה מפונפנת.

(ישראל, 95 ש״ח)

Rose, miravel 2014

על הרוזה הזה חתום הזוג הנוצץ בראד פיט ואנג׳לינה ג׳ולי, ומכאן יש להביא בחשבון תוספת מחיר לא מוצדקת של לפחות 50 ש״ח. מצד שני, אי אפשר לומר שזה לא יין טעים. להפך – מדובר ברוזה קלאסי של פרובאנס, יבש מצד אחד ושופע פרי מנגד. מה הם עוד כמה עשרות שקלים בשביל להתעטף קצת באבק כוכבים?!

(צרפת, 150 ש״ח)

Rosa dei Masi 2013.

היקב המפורסם מצפון איטליה אחראי על אחד מיינות הרוזה המקוריים והעוצמתיים שטעמתי. הוא מבוסס על ענבי רפוסקו (Refosco) שחלקם עברו תהליכי יישון כמו שעברו יינות האמרונה המפורסמים של האזור (שיטת אפסימנטו). התוצאה היא רוזה עז טעמים, בשל מאוד ושמנוני, מהעוצמתיים שאפשר לפגוש.

(איטליה, 99 ש״ח)

רקנאטי, רוזה גרי דה מרסלאן 2014.

כבר המלצתי על היין הזה כשרק יצא לשוק, אבל יהא זה פשע לא להזכירו שוב ברשימה זו. הרוזה הזה, בסגנון הרוזה החיוור והעדין של פרובאנס, הוא תוספת חדשה לפורטפוליו של רקנאטי (הוא לא בא על חשבון הרוזה ה"רגיל" של היקב). היין יבש וקריספי, כמעט "לבן", משתלב היטב עם מנות מתובלות, והוא אחד היינות הישראליים הקיציים והכיפיים ביותר שאפשר למצוא על המדפים.

(ישראל, 89 ש״ח)

• אוכלים שותים
• עבייה
• כרם שבו
• דלתון
• טפרברג
• רוזה
• יין
• יקבים ויין
• רקנאטי