• Facebook
• Twitter
• Email

מגישת חדשות ממררת בבכי עוד לפני ה"הבטחות". צלם קורע את החולצה בשידור חי. עיתונאי בכיר וחתן פרס ישראל פותח על ראש ממשלה מכהן בשידור חי בטלוויזיה הממלכתית. אי אפשר להפיק טלוויזיה טובה יותר מזה.

שעתיים בלבד לפני השידור למדו עורכי, כתבי ומגישי "מבט" שמהדורת ליל אמש (ג') תהיה האחרונה, אחרי 49 שנים. רק בערב הם קיבלו את ההודעה מכונס הנכסים הראשי (או: כנ"ר, ראשי תיבות ששמעתם עליהם לראשונה אתמול ושכבר הספיקו להציף לכם את הפיד), שאחראי כיום על ניהול עניינה ופירוקה של רשות השידור. הם, מבחינתם, נערכו למהדורת פרידה ביום ראשון הקרוב, ולפניה למהדורה חגיגית ואחרונה של "יומן" המיתולוגית בערב שבת. כל זה לא קרה. התנהלות בזיונית, בהמית ומעליבה הובילה לכך שרשות השידור לא זכתה לכבוד האחרון הראוי לה, אלא לקבורת חמור.

הכנ"ר עשה עוול נוראי כשלא נתן ל"מבט" את ההזדמנות להיפרד מהצופים בצורה מסודרת, מתוכננת ומאורגנת. אלא שהכנ"ר הוא לא האשם היחיד – הוא בסופו של דבר ניסה למצוא פיתרון למצוקת התאגיד החדש, שנזקק לשירותי עובדי הרשות שאמורים להיקלט אצלו כדי להתחיל לשדר, לפי לוח הזמנים הנוכחי (שמשתנה מיום ליום) כבר בשבוע הבא. התאריכים הללו משתנים כל העת, ונכון לרגע זה לא ברור מתי באמת יתחיל התאגיד לשדר, מה שתקע את הכנ"ר במלכוד – מלכוד שהאשם היחיד בו הוא היושב ברחוב בלפור בירושלים.

התוצאה הייתה שמהדורת הפרידה של מהדורת החדשות הראשונה והוותיקה של ישראל הופקה ונערכה בלייב, כמשדר פיגוע. בערוץ 1 ניסו להביע את זעמם, לכבד את המעמד וגם להיפרד מהצופים, הכל במקביל ובאפס תכנון. את המהדורה הנחתה בצורה מופתית מיכל רבינוביץ', שמגישה את "מבט" בתקופה האחרונה. עוד לפני הכותרות היא מיררה בבכי, וסיפרה שלמרות שהמהדורה הזו תוכננה והופקה כמהדורת חדשות רגילה – היא לא תהיה כזו, בשל ההתפתחויות. בכל זאת, במבט סיקרו בחצי השעה הראשונה את אירועי היום, בדיווחים חדשותיים על ביקור טראמפ המתוכנן, על טיפולי פוריות בישראל, על הכרעת בג"ץ בעניין מס הדירה השלישית, על בנות זוג שכולות שלא זוכות להכרה מהמדינה. הכתבות והדיווחים הללו באמת לא היו מהודקים וזורמים, ונראו כמו מהדורת "מבט" של השנים האחרונות. אלה שגרמו לכולם להתרחק ממנה, ולהרגיש שהיא והרשות כולה לא רלוונטית. אבל הם ממש לא היו העניין. בסיום כל אייטם זכה כל אחד מהכתבים לומר גם "מילות פרידה" – מהחברים לעבודה, מהשידור הציבורי, ומהצופים. בזמן מילות הפרידה, הרבתה המצלמה להראות לצופים את היושבים בקונטרול – ברוממה, בחיפה, בתל אביב, את האנשים שלא הכרנו אבל שהחל מהיום כבר אין להם עבודה.

לאט-לאט הפכה ההצגה למדהימה יותר ויותר. על הקו עלו בזה אחר זה בכירי הערוץ בשנים האחרונות ובכלל – מרפיק חלבי, עורך מבט ומנהל מחלקת החדשות, דרך יעקב אילון ועד למר טלוויזיה, חיים יבין. כולם נשאו דברי הספד לרשות השידור, וניצלו את הבמה כדי להיכנס בממשלה, במדיניות שלה ובאופן היישום שלה ושל הרפורמה. לפתע התמלאו שלושת האולפנים ששימשו את השידור בכל כתבי ומגישי הערוץ. לא היה זמן לתכנן, לא היה זמן להיערך. הם באו עם הבגדים שעליהם, לא מגולחים בהכרח ולא מאופרים בוודאות. הם לא ידעו מה הם רוצים להגיד, אבל הם ידעו שהם רוצים להגיד, לכעוס. רבינוביץ' הסתכלה בשעון לעתים תכופות, ונאלצה לקטוע את הדוברים הנרגשים, כדי להספיק לתת לכל אחד את ההזדמנות לדבר. לקראת השעה 21:00 כבר היה האולפן ברוממה מפוצץ בכל מי שעובד בבניין, שלא ממש חיכו לתורם לדבר. כאילו לא היה ברור מספיק שמדובר כאן בשבעה מאולתרת לאדם שנגנבה ממנו הלווייתו, אחד העובדים גם קרע את חולצתו בשידור.

כשהראו המחוגים בקונטרול על השעה 20:59, החזירה לעצמה רבינוביץ' את ההגאים, אמרה מילות פרידה, בג'נטלמניות ראויה אמרה שהיא מקווה שהתאגיד שיירש את הרשות יצליח לעשות טלוויזיה טובה ועצמאית – ולבסוף נעמדה והצטרפה ליתר העובדים לשירה מאולתרת של "התקווה".

יש לתאגיד מה ללמוד

אני הקטן נולדתי אחרי ימיה הגדולים של רשות השידור. אחרי ה"מהפך", אחרי הדיווחים החיים מלב הקרבות בלבנון ("הלכנו עד ביירות כדי לשדר!", הזכיר אורי לוי בשידור המרגש אתמול), אחרי "אנחנו במפה". רשות השידור – ובעיקרה ערוץ 1 – של העשורים האחרונים, זאת שהכרתי, הייתה באמת גוף מנוון, לא מקצועי, שעשה טלוויזיה לא טובה. לא בגלל שהיא הייתה לא פופולרית – גוף שידור ציבורי לא צריך להתחנף לאלוהי הרייטינג, זו הפריבילגיה החשובה ביותר שלו והסיבה לקיומו. אלא כי היא הייתה טלוויזיה לא טובה. מפשלת, מביכה, איטית ובעיקר בזבזנית עד מאוד. במשך שנים הקשתה רשות השידור על רפורמות שנועדו לשפר אותה ובעיקר להרזות אותה, וזו הייתה הסיבה לסגירה (המוצדקת בעיקרה) של הרשות, ולהקמתו של גוף חלופי מאפס.

אי אפשר שלא להרגיש שדווקא העוול הנוראי שנעשה לעובדי הרשות אתמול, ודווקא העובדה שלא ניתנה להם ההזדמנות להיערך לשידור הפרידה, היא זו שהפכה את מהדורת "מבט" אתמול לטובה ביותר שזכיתי לראות בחיי, ולאחד המשדרים הטלוויזיוניים הטובים והמרגשים שאי פעם הוגשו בישראל. לגמרי בטעות. אם היו עושים טלוויזיה כזאת בכוונה, במשך שנים, כלל לא בטוח שהיו מכבים עליהם את האור. מהדורת "מבט" אתמול הייתה טלוויזיה אותנטית, אמיתית, חריפה, חזקה, מרגשת, מפתיעה. אי אפשר היה להוריד את העיניים מהמסך. אי אפשר היה להעביר ערוץ. אם התאגיד רוצה לזכות לעתיד טוב מזה של אביו, הדבר הראשון שקברינטיו צריכים לעשות זה לראות את מהדורת "מבט" מאתמול. ככה עושים טלוויזיה.

• המסך
• רשות השידור
• תרבות
• תאגיד השידור הציבורי

• Facebook
• Twitter
• Email

"אני זוכר את התקופה כמין חלום, אפילו שכשעבדנו קיטרנו", מספר רם לוי, מבכירי הבמאים של רשות השידור בימי הזוהר וזוכה פרס ישראל לתקשורת. "למדתי קולנוע בלונדון והייתה ועדה שנסעה ברחבי העולם וראיינה סטודנטים ישראלים לקולנוע במטרה לצרפם לטלוויזיה הישראלית שרק נולדה. הגעתי ב־1968 וביום הראשון ישבנו במזנון, בגינה בחוץ עבדו טרקטורים, ואמרנו 'צריך לסגור את הטלוויזיה עכשיו'. כי זה היה מסורבל ובלגן. ככה לא עובדים. כל פעם כשעולה השאלה לסגור או לא לסגור אני נזכר בשיחה ההיא".

פסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות יערוך מחווה לרשות השידור, ובמסגרתה יוקרן "לשחק שדים, לשחק מלאכים", סרטו התיעודי של לוי מ־1978 על קבוצת התיאטרון של נולה צ'לטון שעברה לעשרה חודשים לקריית שמונה ועבדה עם התושבים בימים של עוני ופיגועים. הסרט היפה והמרגש מסתיים במונולוג כואב של צ'לטון על חוסר האונים למול המציאות הקשה שפגשה שם. "זה מסיים את הסרט באופן דרמטי שאומר מה האפשרות של אדם לעשות מעשה", אומר לוי. "היא כאילו מבטלת את הדבר שהיא עשתה, אבל היא עשתה מה שיכלה. רבים מאיתנו לא עושים מה שאנחנו יכולים".

לוי מספר שהצפייה החוזרת בסרט "הזכירה לי את הימים המופלאים של רשות השידור כשהיית יכול לעשות דברים שחשובים לך. במידה מסוימת הייתי עבד – אדם שעובד במשכורת ונמצא במערכת ביורוקרטית. אבל הייתי חופשי, והחופש הזה אפשר לי להגיע למקומות היצירתיים בתוכי. אחרי שיצאתי משם ב־1999 למדתי על בשרי מה זה לעבוד כשאין לך חופש. יכולתי לעשות ברשות השידור את רוב מה שרציתי, והייתי צריך להיות נאמן אך ורק לתחושת הבטן שלי. הקשבתי למה שאמרו הממונים עליי – בכל זאת עבדתי עם כסף ציבורי – אבל כשקיבלתי הערות נתתי לבטן שלי לדבר. עזבתי כי דברים השתנו, ויותר לא מצאתי את החופש הזה. האיש עם היד על הכסף חושב שהוא יכול שתהיה לו גם יד על הבטן שלי. רק גחלת אחת נשארה, במידה רבה בזכות איתי לנדסברג שנותן לתחום התיעודי חופש רב. יש שם אנשי מקצוע מעולים שהשקיעו את דמם וחלומותיהם בסרטים שהם עשו. זה היה פלא גדול, כי רוב העבודה של צלם או עורך בטלוויזיה הישראלית הוא לצלם את ראש הממשלה במדיום שוט ואחר כך לערוך את זה מול הלונג שוט. אבל הם באו לטלוויזיה בשביל ליצור".

פסטיבל אפוס לסרטי אמנות ותרבות, מוזיאון תל אביב לאמנות, 5-8 באפריל

• רשות השידור
• אפוס
• סרטים
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

אהלן מתן חודורוב. השבוע הורידה חדשות 10 מהמהדורה המרכזית את מוספי הכתבות הארוכות והמעמיקות, ובהם גם את הפינה שלך – ״אנליסט״, וזאת כחלק מהמאבק המשפטי נגד הרשות השנייה, שקבעה כי מהדורת החדשות תקוצר לשעה בלבד. זה אומר שעכשיו יש לך יותר זמן?

״אני מקווה לחזור לשדר כמה שיותר מהר, ובינתיים אני מכין כתבות למגירה. זה נורא מתסכל, אני לא בנוי לדממת אלחוט ולקיפאון בין שידורים, ומחכה במתח לדיון בבג״ץ בשבוע הבא בעתירה שלנו, בתקווה שהוא יתערב ויחזיר את המצב על כנו, כך שנוכל לשדר בהקדם מהדורות של שעה ו־20 דקות״.

אי אפשר למצוא זמן לפינת הכתבות שלך בתוך מהדורה של שעה?

״אף פעם לא ערכתי מהדורת חדשות בטלוויזיה, ולטענת העורכים אצלנו, אי אפשר להכניס אותן למהדורה של 60 דקות ברוטו, כולל פרסומות. 20 הדקות שנוספו למהדורה מספקות ערך מוסף שחורג מהסיקור היומי השוטף של החדשות בדמות פינות תחקיריות״.

זה מפתיע אותך שבימים כאלה מנסים לפגוע בתחקירים כמו אלה שאתה ונדב איל משדרים?

״זה מפתיע ומבאס שהרגולטור, שכל השנים דיבר על הצורך ליצור טלוויזיה איכותית ומעמיקה ולא לשדר ריאליטי כל היום, עוצר ערוץ טלוויזיה שמוכן לעשות את זה. זה גם פוגע בתחרות בין הערוצים, ומוזר מבחינתי שגורמים שאינם עיתונאיים כלל יתערבו בשאלה כמה חדשות מותר לשדר כל יום. צריך לתהות למי יש אינטרס בקיצור החדשות ואיך זה משרת את טובת הצופים״.

ברשות השנייה יושבים נציגי פוליטיקאים. זה לא מוגזם לצפות מהם לשמור על האינטרס הציבורי?

״חשבתי לתומי שהרשות השנייה מגִנה על הצופים מהפקות ריאליטי מוגזמות שיימשכו שעות ויכרסמו בתוכן האיכותי, כיוון שלערוצים מסחריים יש אינטרס אינהרנטי למקסם את הרייטינג ולפנות למכנה משותף רחב ולצערי גם נמוך. שנים הם הטיפו לקברניטי הטלוויזיה המסחרית על שהם מתעדפים בידור על חשבון חדשות מעמיקות, ושאלו מתי נראה על המסך כתבות ארוכות של 15 דקות שמנתחות סוגיות חשובות באופן מעמיק ולא בגובה דשא. עכשיו מתברר שהרשות השנייה מגִנה על האינטרס להתחיל תוכניות ריאליטי בשעה 21:00 במקום להאריך את מהדורת החדשות״.

יש לך הערכה מה היה תהליך קבלת ההחלטות שהוביל את הרשות השנייה לדרוש את קיצור המהדורה?

״כבר נואשתי לנסות להבין, ויש כאן הרבה סימני שאלה. היו הרבה דיונים בנושא בתוך הערוץ שבהם ניסינו להבין מה מניע את הרשות השנייה״.

אולי המניע הוא למנוע מנושאים רגישים, כמו מתווה הגז שלו הקדשת סדרת כתבות, להגיע לקדמת הדיון הציבורי?

״בוא נשאיר לכל אחד להבין לבד, מתוך הסיטואציה, למה הגענו לאן שהגענו״.

תודה מתן, נאחל לך לשוב במהרה למרקע.

״תוציא אותי רהוט לשם שינוי״.

• מתווה הגז
• ערוץ 10
• מתן חודורוב
• ערוץ 2
• רשות השידור
• חדשות
• אהלן
• תל אביב
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

"אתה רוצה מוזיקה בחינם? תהיה לך מוזיקה בחינם" – כך כתב הזמר והמוזיקאי זיו רובינשטיין בדף הפייסבוק שלו, בתגובה להחלטת דוד האן, כונס הנכסים של רשות השידור, להפחית ב־50 אחוז את סכום התמלוגים שיקבלו כותבי השירים המושמעים בתחנות הרדיו של קול ישראל. על ההחלטה נודע אמנם כבר לפני מספר חודשים, אך הפעם עלה רובינשטיין על רעיון יצירתי למחאה: אירוע שבמסגרתו אמנים ינגנו מחוץ לביתו של האן במשך 24 שעות.

ביממה שחלפה מאז פרסומו הספיק הפוסט של רובינשטיין לעורר גם מוזיקאים נוספים. "הרבה אמנים כבר נרתמו – החבר'ה של אבטיפוס קפצו מיד ואמרו שהם בפנים, ארקדי דוכין אמר לי שהוא בשמחה יבוא להופיע", מסר רובינשטיין לטיים אאוט. "צריך לציין שהאמנים הגדולים נפגעים פחות מהסיפור הזה. בשביל אמנים כמו שלמה ארצי התמלוגים הם לא החלק הארי בהכנסתם. לעומת זאת יש את מעמד הביניים, כמוני, שהתמלוגים הם דמי המחייה שלהם. פתאום בא אדם ובאופן חד צדדי מודיע שמהיום הוא מקצץ אותם בחצי. אין לי שום דבר אישי נגד האדם הזה. אני סמוך ובטוח שהוא אפילו לא יודע מה ההשלכות של האקט שהוא עשה. המטרה היא לא להפר את שלוות חייו, אלא שהוא לא יפר את שלוות חיי. בגלל שאין שם עם מי לדבר, נגיע אליו בדרכים שאנחנו מכירים – מוזיקה".

יש כבר דיבור על תאריך?

"אנחנו מכוונים את זה ל-6 באוגוסט".

אנחנו החלטנו לתרום את חלקנו למחאה עם הצעות לחמישה שירים ישראליים שיהלמו את הנסיבות, ואולי אפילו יגרמו להאן להרים עם המפגינים בפיג'מה:

ברי סחרוף – "רעש לבן"

שבק ס – "תתקעו בחצוצרה"

אושיק לוי – "לישון לישון"

הדג נחש – "לא פרייארים"

קוקו בלוף והיתושים – "זיינתי את בת שבע"

• חדשות תרבות
• חדשות מוזיקה
• רשות השידור
• דני סנדרסון
• דוד האן
• מחאת אמנם
• זיו רובינשטיין
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

מדי בוקר אני פותח את הכרום שלי על ארבעה טאבים: "הארץ" (כדי לדעת מה קורה בארץ), טמקא (כדי לדעת מה רוב הישראלים חושבים שקורה בארץ), פייסבוק (כדי לדעת מה החברים שלי חושבים שקורה בארץ) ו־Universe Today (כדי לדעת מה קורה ביקום). ויש לי חדשות בשבילכם: יש הרבה חדשות ביקום. מגלים פה עולם על בסיס יומי. עולם!

ויש לי עוד חדשות בשבילכם: אתם לא שומעים על החדשות האלה כי אין, נכון לכתיבת שורות אלה, שום תוכנית מדע ברדיו הארצי (ואני מניח שגם לא באזורי). כלום. אפס. בחודש הבא גל"צ אמורים להחזיר את האוניברסיטה המשודרת, ויש גם את "אקדמיה באלף" של ענת דולב ברשת א', אבל אלה תוכניות שמוקדשות למדעי הרוח והחברה, וממילא לא מגישים בהם חדשות מדע.

ברדיו הייתה תוכנית אחת של חדשות מדע – "מיקרוסקופ" של איתי נבו ששודרה ברשת ב' – אבל אחרי 31 תוכניות גם כבשת הרש הזאת הועלתה כקורבן על מזבח קשקשת האקטואליה. פרופ' משנה אילת ברעם־צברי מהמחלקה לחינוך למדע ולטכנולוגיה בטכניון פתחה עצומה באתר "עצומה" בדרישה להחזיר את "מיקרוסקופ". כ־1,000 הומו ספיינס ספיינס ספיינס כבר חתמו עליה.

"זה כל כך מעצבן אותי", מסבירה ברעם־צברי. "אני עצמי חברת מועצת הרשות השנייה, אבל איך אפשר לבוא בטענות לערוצים המסחריים אם אפילו השידור הציבורי מאכיל אותנו בהורוסקופים במקום לתת קצת מיקרוסקופים? בעיניי העניין איננו התוכנית 'מיקרוסקופ', אלא השידור הציבורי בכלל. בישראל התקבעה התפיסה שלפיה תפקיד השידור הציבורי לתת עוד ועוד אקטואליה. יש זמן לראיין את מספר 87 בבית היהודי, אבל לתת שעה בשבוע על מה שמעצב את החיים שלנו על הפלנטה הזאת? זה לא ראוי בעיני קברניטי השידור הציבורי. האנשים האלה פשוט לא מבינים את הרעיון של שידור ציבורי, או שהם מבינים ובוגדים בתפקידם. מן הראוי שיאזינו קצת לתוכניות המדע ברדיו הציבורי באנגליה או בארצות הברית."

"אני יודעת שמתכננים להעביר את התוכנית לרשת א'. זה טוב ויפה, אבל לפי סקר TGI לרשת ב' יש שיעורי חשיפה של 25 אחוזים לעומת ארבעה אחוזים של רשת א'", היא מוסיפה. "במונחי רדיו זה כמו להעביר תוכנית מפריים טיים ערוץ 2 לערוץ הכנסת. ולא מדובר רק במספר המאזינים. רשת ב' היא רשת של אקטואליה. בגירוש המדע מרשת החדשות לרשת התחביבים, מנהלי התחנה אומרים בעצם שמדע הוא כמו מחול מודרני – לא משהו שהציבור צריך לקבל החלטות מושכלות לגביו".

תגובתו של שמעון אלקבץ, מנהל קול ישראל: "אנחנו רואים חשיבות רבה בסיקור תחום המדע, ודווקא בשל כך אבקש להדגיש כי התוכנית 'מיקרוסקופ' לא ירדה מלוח השידורים. יתרה מכך, מתוכנית קצרה ששודרה בתחילה פעם בשבוע, בימי ה' בשעות 20:30־21:00 (חצי שעה בלבד); עברה התוכנית לשדר פעם בשבועיים בשעות 19:00־20:00. אנו נשדר תוכנית מדע שבועית בעריכת איתי נבו ובהגשתו ברשת א' של קול ישראל. נוסף על כך נשדר פינה שבועית חדשה בתחום המדע באחד מיומני החדשות ברשת ב'".

• תל אביב
• רשות השידור
• רשת ב
• עירוני