1. התדר

הנגאוט טוב עם חבר'ה צעירים שנוכחים בעיר. שילוב של תערוכות נהדרות, הופעות לקהל הצעיר ומוזיקה שאני אוהבת, שילוב נכון של אמנות ומוזיקה.
בית רומנו, דרך יפו 9

2. פארק גלית, סקייט פארק ביד אליהו

ליד הבית שלי, בצד המזרחי של העיר. מקום מאוד ירוק, עם גינת כלבים שאני אוהבת לקחת את הכלב שלי לשם. אני אוהבת לראות את הילדים גולשים על סקייט, זה ממש עורר את החשק שלי ללמוד בעצמי לגלוש. אני עכשיו עובדת על זה, מתאמנת בפארק בעצמי.

3. חוף עלמה ביפו

אני מאוד אוהבת את החוף עם נקודת התצפית לסלע אנדרומדה. יש שם הופעות מוזיקה נהדרות. אני אוהבת ים ומרגישה ששם יש את השקיעות הכי יפות בתל אביב.

4. שוק הכרמל

אני אוהבת לבשל. אני לא מאלה שמזמינים מצרכים אלא חייבת לבחור את הירקות והפירות שלי בעצמי אחד-אחד כדי שיהיו הכי טריים. בשוק הכרמל יש אווירה מטורפת, בעיקר ביום שישי. אני אוהבת את המוכרים שמנסים לשכנע אותי להגיע דווקא לדוכן שלהם. צועקים וקוראים. מתה עליהם.

5. כיכר הבימה והירידה על שדרות בן ציון

אני אוהבת ללכת בעיר ולראות אנשים יפים. בירידה מהבימה לשדרות בן ציון יש את האנשים הכי יפים. אני אוהבת לראות אותם רוכבים על אופניים, יושבים עם הכלבים, זה האזור הכי ידידותי בעיר ותמיד אני מכירה שם מישהו. נולדתי וגדלתי בתל אביב ושם אני מרגישה שזו העיר שלי. תמיד אכיר שם מישהו, לא משנה לאן אני הולכת בעיר – אני תמיד עוברת שם.

פיי ז'יקיטה צולמה במיוחד לקולקציה של נשות קולקטיב "קוצ'ינטה" בעיצובו של להב הלוי. הקולקציה המלאה הוצגה בשבוע האופנה קורנית 2022 וניתנת לרכישה באתר ובחנות קוצ'ינטה. ההכנסות ממכירת החולצות – תרומה לנשות הקולקטיב מבקשות המקלט מאפריקה וכן, לפליטות אוקראיניות.לפרטים נוספים ולרכישת החולצה

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• המירוץ למיליון
• שבוע האופנה תל אביב
• תדר
• יד אליהו
• עלמה ביץ'
• שוק הכרמל
• כיכר הבימה

במסגרת אירועי שבוע האופנה "קורנית תל אביב" שחוזרים בכל הכוח, יושק מחר (ב') ה"אוטובגד" של העירייה. מדובר בפרויקט עירוני-קהילתי-סביבתי לאיסוף ומכירת בגדים יד-שניים שגם מקדם העסקת אנשים עם מוגבלות.

>>לכל הפרטים על שבוע האופנה "קורנית תל אביב" באתר את

מדובר ברכב חשמלי שהוסב לבוטיק יד שנייה נייד, כשהמטרה היא שיסתובב ברחבי העיר לצורך איסוף בגדים ומכירתם לתושבים במחירים אטרקטיביים. כמה אטרקטיביים? אנחנו מדברים על בין 5 ל-20 שקל לפריט. ההכנסות מיועדות כולן לקידומם ולרווחתם של אנשים עם מוגבלות.

המיזם הוא חלק מהחנות החברתית "אהבה שנייה" למכירת בגדי יד שנייה, אותה מפעילים אנשים עם מוגבלות מהתאגיד העירוני מת"ש (מרכזי תעסוקה שיקומיים). היא ממוקמת במרכז התעסוקתי-שיקומי ברחוב צביה לובטקין 33, וגם בה מוצעים בגדי יד שנייה. ההשקה: מחר בבוקר בהאנגר 11 בנוכחות ראש העיר רון חולדאי.

• הבועה
• יד שנייה
• בגדים
• שבוע האופנה תל אביב
• החלפת בגדים
• אופנה
• עיריית תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

הקוק שוק עושה זאת שוב. ליין המסיבות האהוב עלינו משיק בפעם השלישית את שבוע האופנה האלטרנטיבית שמהווה, ובכן, אלטרנטיבה לשבוע האופנה הישראלי. הפעם תתקיים תצוגת אופנה של קוק שוק ובוטיק שווארמה שתציע, על פי המארגנים, גישות אלטרנטיביות של "אנטי-טוטאל-לוק" ו"אנטי-טרנד" ותיתן שיקוף מציאותי על האופן בו אופנה נוצרת, נצרכת ונלבשת. בוטיק שווארמה הוא מיזם של סתיו פורגס שנוצר כפרויקט גמר במחלקה לאמנות בבצלאל, ושואף לייצר מרחב חתרני סביב עולם האופנה והביוטי.

האירוע של קוק שוק והבוטיק יתקיים ב-5 בדצמבר במועדון הארט קלאב, שיהפוך לערב אחד לבזאר אופנה אלטרנטיבי. בדוכנים יוצגו פריטים שעוצבו במיוחד לאירוע ופריטי לבוש משלים מאוספים פרטיים של קולקטוריות. בין הדוכנים ישולבו אנשי מקצוע קצת אחרים מתחום הביוטי (תספורות, איפור, עיצוב ציפורניים ועוד) ודוגמניות שיסתובבו בין הדוכנים ירכיבו את הלוק שלהן בלייב לעיני הקהל.

שיא האירוע אמור להיות תצוגה של הקולקציה המשותפת של קוק שוק ובוטיק שווארמה ל-2020 ולאחר מכן תתקיים במועדון מסיבת קוק שוק בשתי רחוב עד שעות הבוקר.

ארט קלאב, הש"ך 9 תל אביב, חמישי (5.12) 20:00 עד הבוקר שלמחרת,50-80 ש"ח

• אופנה
• שבוע האופנה תל אביב
• קוק שוק
• לייף סטייל
• אופנה ישראלית

התצוגה הראשונה מחוץ לחממת מפעל הפיס של מותג האופנה הצעירOKEMהייתה לא שגרתית. הלוקיישן: רחבת בית רומנו, הקונספט: פרפורמנס שכולל חבלי תלייה ומוזיקה אקספרימנטלית, הקולקציה: מערכת לבוש אחידה אחת של מכנסיים וחולצה בצבע לבן. "רצינו לייצר אירוע אופנה שמונגש לכולם, מחוץ לעולם הסגור והפנימי של האופנה. לא רצינו מסלול, לא רצינו שום מאפיין של תצוגת אופנה אמיתית", מספרים שרה אנשין (27) וערן צמח (30), העומדים מאחורי המותג.

אירוע האופנה שהשניים בחרו לצאת איתו לאור נקרא בפיהם The Fashion Suicides, אופנה מתאבדת. "המשמעות היא לדבר ולשאול שאלות על המקום שאופנה נמצאת בו כרגע, גם אמנותית, גם כלכלית וגם חברתית. עבדנו על מערכת לבוש אחת – חולצה ומכנסיים שהם סוג של מדים", מספרת אנשין, "בגד אחד בלבד שכל הדוגמנים לבשו. הצגנו כשברקע וידיאו ארט של מאור מיכאלוב והופעה של אמן האקספרימנטל מקסים טורבו. חמישה דוגמנים מגיעים לחבלי תלייה שעליהם תלויים הבגדים־מדים, הם לובשים אותם והולכים כל אחד למקום אחר. הרעיון הוא להתייחס למקום, ולייצר איזה שיבוש במקום עצמו. איך מציגים אופנה באופן שיגרום לאנשים לחשוב על אופנה בצורה חדשה".

הבחירה להתמקד במערכת לבוש אחת שנלבשת בידי גברים וגם בידי נשים היא בבחינת תגובה לקצב של עולם האופנה, אומר צמח. "להוציא דגם אחד זו אמירה, לא 80 לוקים כמו שנהוג לראות בתצוגות. רצינו לתת משהו ממוקד יותר ולהראות דרך אחרת לצרוך ולתפוס בה אופנה".

"התצוגה הייתה רגע גדול עבורנו", מוסיפה אנשין, "קרה שם משהו שלא ציפינו לו, ההנגשה של התוכן של אופנה לקהל שלא רגיל אליו, יצא משהו מעניין ועוצמתי. אנשים רוצים מאוד ללכת לתצוגות אופנה, אבל הרבה פעמים מפחדים ללכת, חושבים שזה לא המקום שלהם".

תל אביב כשותפה

הבחירה להציג בתדר אמנם יוצאת דופן בעולם האופנה, אבל נדמה שאין מתאימה ממנה עבור המותג של צמח ואנשין. השניים מציבים את המרחב התל אביבי כשותף שלישי ליצירה שלהם. "לשנינו יש חיבור חזק לתל אביב", הם אומרים, "הרצון לעבוד פה, לחיות פה ולהתעסק בחומרים מקומיים משותף לשנינו. אנחנו מצלמים אופנת רחוב כבר שנים, מתעסקים באיך תל אביב נראית ביומיום, על אנשים וביניהם".

לצד עמוד האינסטגרם הרשמי של המותג, השניים מתפעלים אתOKEM.docx– עמוד שמאגד בתוכו תמונות של עוברי אורח שצדו את מבטם, מפועלי רחוב לילדות דתיות בבגדים תואמים. "האנשים שאנחנו מצלמים ברחוב הם לרוב אנשים שלא מושפעים מטרנדים, לא האנשים שיצלמו את מה שהם לובשים לאינסטגרם", מסבירה אנשין, "הלבוש שלהם הוא משהו שצומח מהמקום. ישראל זה מקום לא פשוט, וכמקום הוא מפגיש בתוכו המון זהויות ותרבויות, זה מה שמעניין אותנו, וזה נכנס לבגדים שאנחנו מעצבים".

"הרחוב התל אביבי מלא בהשראה", מוסיף צמח. "הדמויות שמתהלכות ברחוב הן ממש רגעים אופנתיים נדירים שאי אפשר במקום אחר. תעשיית האופנה שטופה בגלובליזציה, הכל נראה אותו הדבר ולא ברור מאיפה כל דבר מגיע. בתל אביב לעומת זאת יש מראות מדהימים, וזה הכר הכי פורה ליצירה שיש".

למרות הקשר האינטימי עם תל אביב, או אולי בהתאם לו, גדלו השניים מחוץ לעיר: אנשין בבית חרדי בירושלים וצמח בהרצליה. החיבור ביניהם החל בשנקר. "למדנו יחד באותה הכיתה והיינו חברים טובים", מספרת אנשין, "אבל עם סיום הלימודים ב־2015 פנה כל אחד לעיסוקיו. נפגשנו במקרה לפני שנתיים. התחלנו לדבר ומצאנו שיש לנו מחשבות משותפות על אופנה. ככה OKEM התחיל".

הקולקציה הראשונה של השניים הוצגה, כאמור, לפני ארבעה חודשים בלבד בשבוע האופנה, בה הוצגו בגדי נשים וגברים שנראו – כך אנחנו פרשנו זאת לפחות – כמו שילוב מרגש בין אורבניות לבגדי מדבר פוסט אפוקליפטיים. במהלך העבודה עליה נבחר השם OKEM (עוקם). "לא מדובר במשהו עקום, אלא במצב שאינו כפי שהוא צריך להיות", מסביר צמח. "אנחנו תוהים ביצירה שלנו על השיבושים במציאות, על הפער בין מה שצריך להיות לבין מה שיש". אכן, בקולקציה שהוצגה בשבוע האופנה השניים מצאו ביטוי לפער בין הרצוי למצוי דרך מעטפת בולים ישנים של דואר ישראל שמצאו בשוק הפשפשים. "מרתק לראות איך בחרו לצייר כל דבר, דרך הבולים רואים לאן ניסו לכוון לעומת מה באמת היה. הדימויים האלה, ביניהם ציור של הכור הגרעיני, ללא צנזור, הופיעו על הפריטים".

שפע מתוך חוסר

ההתמסרות של OKEM ללוקאליות מאלצת את צמד המעצבים לקבל גם את המגבלות שהיא מביאה. לדבריהם לא חסרות כאלה. "עבדנו על הקולקציה הראשונה קרוב לשנתיים. סצנת העיצוב כאן מוגבלת, ובגלל שהאפשרויות כאן מוגבלות נוצרה מסגרת מאוד ברורה של מה אפשר לעשות ומה לא. אם כל מה שהיה אפשר להשיג באופן שוטף זה בד מסוים, אנחנו נעבוד רק איתו. אנחנו מנסים לא להתגד לאפשרויות שהמקום מציע, לייצר את השפע מתוך החוסר".

"כל הבדים שאנחנו עובדים איתם הם בדים ביתיים, כותנות בלבד", מוסיפה אנשין. "הקולקציה עוסקת בפשטות שלדעתנו נכונה למקום. אנחנו שואפים לעשות בגדים שמאוד מתאימים לכאן, שאפשר ללבוש כאן, שמתאימים למזג האוויר".

ארבעה חודשים בלבד עברו מאז ששבוע האופנה הוציא את המותג לאוויר העולם. השניים עושים את צעדיהם הראשונים בזירת האופנה ומבחר הבגדים, בהתאם, עודנו מצומצם. "הסט שהצגנו בתדר הם הפריטים הראשונים של המותג שאפשר לקנות. בקרוב יהיו עוד דברים", הם מבטיחים.

מערכת הלבוש בת שני הפריטים כוללת מכנסי ברמודה בעלי מותן גבוהה וחולצה בעלת מפתח וי – פרשנות שלהם לחולצת הנוער העובד והלומד, פריט לבוש איקוני בעיני הצמד שסקרן אותם לחקור. הפריטים עשויים מבדי כותנה וצבועים בגוונים טבעיים וגולמיים. התוצאה מינימיליסטית, מעין מדים של ישראליות קלאסית.

את הפריטים ניתן להשיג בסטודיו שלהם בפינסקר 2 (בתיאום מראש) ומחירם נע בין 1,050 ל־1,600 ש"ח."אנחנו עובדים על להרחיב את המנעד – גם של הפריטים וגם של המחירים. חשוב לנו לייצר רק פה באופן הוגן. לא פשוט לייצר בגדים בארץ וברמה שאנחנו רוצים, המטרה היא בגדים שמחזיקים לאורך זמן ומאפשרים ללובש לחיות איתם. יש לנו הרבה חלומות. המדיום שלנו הוא אופנה ובגדים, אנחנו רוצים לספר סיפור דרכם ולהגיע לעוד אנשים".

• אופנה
• החיים היפים
• טקסטיל
• אופנה ישראלית
• שבוע האופנה תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

09:40 – גמדה בשמלת אירועים

מתחם שבוע האופנה, כמתבקש באירוע כזה, הוא שיר הלל לתרבות השקר האינסטגרמי: מוצבים בו מספר סטים מיוחדים לצילום תמונת האינסטוש המושלמת, עמדה ליצירת סלפי-גיף עם תאורה מחמיאה וסמארטפונים מונפים לאוויר בכל עבר. זהו המגרש הביתי של כל הנטלי דדוניות באשר הן. בהצלחה לי, גמדה עם שמלת אירועים קבועה מ-2014 שמאופרת כמו פילטר בסנאפצ'ט.

10:00התצוגה הראשונה, של "רתמה", מביאה מכת נגד מענגת כנגד הפלסטיקיות השוררת בכול. שורה של דוגמניות פלאס-סייז במחשופים, בדים שקופים ובגדי גוף קטנטנים הופכת בן רגע את המסלול לחגיגת צלוליט ושומנים במקומות הלא נכונים. לדקות ספורות באמת אפשר להרגיש שפגמי גופנו הם לא רק משהו שאין להתבייש בו, אלא יותר מזה – הם מקור לגאווה. אחת הדוגמניות אפילו גרמה לי לפלוט "מדהים" למראה ישבן מצלולט שרעד עם כל נקישת עקב. בגדי ספורט שגרמו לי להזיג באי נוחות, כמה מראות פוקסיה קשים ואדום שלא מומלץ לבעלי לב חלש עמדו לצד חלוקים מנצנצים סקסיים ושמלות אוהדות קימורים שעוררו בי לא פחות מצמרמורות התרגשות. יתכן שניקוו גם מספר דמעות בזווית העין, לא מאשרת או מכחישה.

האותנטיות של רתמה הייתה נקודת החוזקה והחולשה של רותם לויתן מעצבת ומייסדת המותג. אבנים נוצצות שנפלו מבגד אחת הדוגמניות, דוגמנית שדדתה על עקבים גבוהים מדי שבבירור לא הרגישה בהם בנוח ומספר בגדים שחייבו את הלובשות אותם בסידור מתמיד לעיני הקהל. עניין שצורם במיוחד בתצוגה המתיימרת לשדר שנוח להן כפי שהן.

רתמה הציגה דוגמניות מנוסות (דוגמת ריי שגב, שהולכת כמו פאקינג סקסי ג'יזס על המים) לצד דוגמניות שזו הליכת המסלול הראשונה שלהן. קל להתאהב ברעיון כזה, עד שהוא בא על חשבון החוויה הסופית וגורע ממנה מידה של מקצועיות. גם בסיפור על אי-שלמות אנחנו רוצים לראות נרטיב אחיד, בנוי היטב, עגול. אם מבטיחים לנו עצמה נשית, אנחנו רוצים שההבטחה הזו תתגשם. מידות גדולות זה סבבה, אבל התצוגה שלהן (שלנו) לא צריכה להיראות כמו מקצה מיוחד לילדים המתקשים.

האם בוודאות אמצא פריט שיש לי כאן אומץ ללבוש, בתור מישהי שבעולם המעוות שלנו נחשבת מידה גדולה (36)? לא בטוח. אבל כאמור, זה היופי בפנטזיה – היא גדולה מהחיים, לפעמים גדולה מכדי שנוכל לממש אותה.

11:00 – מעילי פרווה בארומה

ברגע שיצאתי ממתחם האירוע לשאוף אוויר, ניחוח מוכר עד כאב עלה באפי. ליתר דיוק, היה זה ניחוח של חמאת פצ'ולי מהולה באפטרשייב. אז הבנתי: נמל תל אביב הוא למעשה קניון אחד גדול משנת 2003 במודיעין. מצאתי את עצמי מוקפת בכל החנויות שליוו את ילדותי במרכז "ישפרו סנטר": רנואר, אדידס, 24/7 וכל מה שנחשב לשיא המותג בהיותי בת 10-13. הייתי אז ילדה שמנה, וידעתי שכניסה לחנות כזו או אחרת משמעותה אכזבה מובטחת מראש. מתוך הציפה המחודשת של כאב הילדות הזה נכנסתי ליונגה ודפקתי שמלה ב-400 ש"ח.

12:00מתיישבת להפסקת סלט קצרה. מולי, פשניסטות שהגיעו לשבוע האופנה מחכות בין תצוגה לתצוגה כשהן לבושות מעילי פרווה – בארומה. שנאמר, פה זה לא אירופה. ובאותו נושא גם 30 מעלות בחוץ אז די.

13:50אגם רודברג מחבקת אותי כי היא בטוחה שאני מישהי אחרת, ואז אומרת "סליחה שאנסתי אותך". בעיקרון אני יכולה למות עכשיו.

14:00אחרי כל הסופרלטיבים של "רתמה", באה שחר אבנט ועשתה לה ברמה הוויזואלית מה שגנץ עשה לביבי – קברה. עם צוות של דוגמנים-רקדנים וקו עיצובי חצוף, תיאטרלי ומלא הומור, שאם נצטרך להעניק לו דימוי כלשהו יהיה זה "יפן המסורתית מארחת את נטע ברזילי על אסיד", אבנט הגדירה את המושג "תצוגה" מחדש והרימה את האירוע האפנתי לדרגת אמנות.

הבחירה ברקדנים התגלתה כמבריקה, והשלימה את הקימונואים, המלמלות והצבעים הנועזים של אבנט לכדי אמירה מלוכדת על ישן וחדש, שליטה ושחרור. התצוגה מסתיימת בריקוד מסונכרן להפליא של המשתתפות יחד, לבושות בשמלות כלה, מטיילות בין צייתנות וכיבוש יצרים להשתטות חסרת פשר, והכל הולך אל ההיפרדות טוטאלית מהכבלים לצלילי "Girls Just Wann'a Have Fun". מושלם יותר ממושלם.

עכשיו בואו נגיע למה שמעניין את רוב האנשים, שהם לא חובבי תצוגות אלא קניינים: הגזרות של אבנט הן פשוט פיין. כיווצים במקומות הנכונים, שסעים איפה שמתאים, קשירות איפה שכיף. הגזרות שלה מחמיאות לכולן וכולם, ללא הבדל גיל, גודל ומבנה גוף, והוכיחו את זה הדוגמנים על המסלול. אם רק היה לגיטימי יותר למשוך כל כך הרבה תשומת לב ביום יום, כל אחד וכל אחת מאיתנו היו רוצים ללכת ככה. כמו גיישה שברחה מבית משוגעים ונפלה על עוגת קצפת.

16:00 – פרינג' ליום השואה

תצוגת קום איל פו. את פנינו קיבלו על המושבים ספרונים קטנים, בהם נכתב: "האדישות היפה: מושג פסיכיאטרי בן המאה ה-19 הנועד לתאר חולה המראה אפאטיות כלפי ההפרעה הפסיכוסומטית שלה… אנו קוראות לא ללכת שולל אחר האדישות היפה ולחשוף את מה שהיא מנסה להסתיר". מה זה אומר? אין לי מושג, משהו על אדישותנו כחברה. לא העמקתי בזה כי עם סיום לימודי התיאטרון שלי הבטחתי לעצמי לא לקרוא לעולם עוד פרוספקטים של הצגות פרינג' בתמונע.

התצוגה התבררה אכן כמופע פרינג', ועוד פרינג' ליום השואה: פרפורמרים חיוורי פנים וכבויי מבט הולכים על המסלול בקצב אחיד ולבוש מחוייט לצלילי נקישות מונוטוניות ברקע. בעצם, זה גם היה דומה לכל תצוגת אופנה שראיתי בערוץ האופנה לפני 15 שנה, כשרציתי ללמוד להיות בת.

בדרכי החוצה פגשתי מכרה המגדירה את עצמה וכן מוגדרת על ידי סובביה כ"פשניסטה". שאלתי, "זה לא הרגיש קצת כמו לצפות בסרט דוקומנטרי לא ערוך על רוסיה הסובייטית, שבו רואים פשוט אנשים הולכים ברחוב ומשפילים מבט מפני השלטון?". היא ענתה, "לא יודעת, היה יפה". פייר אינאף.

הדגמים אכן היו יפים והגיוניים ללבישה – הגיוניים מדי. אחרי התצוגות הקודמות, שהתעלו הרבה מעל הקרקע, נראה היה לי חסר טעם ואפילו מיושן (גם אם במסווה של אמירה חדשנית) להשתמש בדוגמניות כקולבים לבגדים ובבגדים כפריטי לבוש מחמיאים ותו לא. בשביל זה אפשר פשוט ללכת לחנות.

גם בגזרת גיוון החומר האנושי נשארה קום איל פו מאחור ביחס לאחרות, ובין שלל מראות אנדרוגיניים דקיקים רק שלוש דוגמניות לא עמדו בתקן. שתיים היו דוגמניות מבוגרות יותר, שנראו בעשור החמישי או השישי לחייהן, ומיה לנדסמן אחת שכמו שובצה לתצוגה כדי לצאת ידי חובה, בלבוש סווצ'רט חדר כושר שלא דיבר את השפה הכללית.

16:30 – "הלוואי שתמותי"

רומי נסט עוקפת אותי בתור לכרטיסים עבור התצוגה הבאה, אני מסננת "הלוואי שתמותי". היא מסתובבת אחורה אבל לא רואה אותי, כי אני נמוכה מדי בשביל להיקלט בשדה הראייה שלה.

17:30אחרי צפייה בשלוש תצוגות התעורר בי רעב לבגד יקר וטוב שאוכל להתהדר בו באירועים מסוג זה בלי להרגיש כמו הומלסית שהתפרצה למלון. שיטוט לאורך רחוב דיזנגוף גילה לי שיום בודד במחיצת סטייליסטים ודוגמניות לא הפך אותי לפשניסטה מן המניין, והתקשיתי להחליט איזו חנות נחשבת שווה על פי חוק. החנות היחידה שחלון הראווה שלה קרץ לי נשאה שלט האומר "הדפסות סמלים של כל בתי הספר על חולצות". גררתי רגליי בבושה ללנדוור, מושבן של הפשוטות הנזופות.

20:00ואז הגיע בובספוג. לרגל יום הולדת 20 של מרובע המכנס, הרימה תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו" לנערים בעלי צרכים מיוחדים תצוגה שכל הכנסותיה תרומה לעמותה. את הדגמים עיצבו מעצבים ישראלים מובילים ששאבו כולם את ההשראה לעיצוביהם מהספוג, אשר לדברי מנהלת העמותה טליה בז'רנו נבחר ככוכב האירוע בהיותו מייצג את ערכי הקרמבו: חברות, אופטימיות וקבלת השונה. אין מה לומר, זה מתוק להפליא ואי אפשר לשפוט באמת אירוע כזה בעיניים ביקורתיות. טוב, אפשר לשפוט אולי את ההנחיה של איל קיציס שנשמעה במקרה הטוב כמו השתלטות של דוד שיכור בבר מצווה על מיקרופון הקריוקי ובמקרה הרע כמו הנחיית פסטיגל למבוגרים. סורי קיצ, כל הכבוד לך על ההשתתפות וכו'.

עניין נוסף שאפשר היה לוותר עליו הוא הנפת שלט מחאה כנגד אלי ישי בידי הדוגמנית הטרנסג'נדרית בל אגם, שהיה מתאים וראוי בכל פאקינג תצוגה אחרת ביום הזה, אבל לא כאן. בפעם היחידה שבה אוכלוסייה מוחלשת ספציפית עומדת במרכז האירוע, אפשר לרגע להניח את הבעיות האחרות מחוץ לאור הזרקורים. אלה ילדים עם צרכים מיוחדים, גאד דאמיט, ואת לבושה כמו בובספוג.

עד כאן השחרה על בעלי כוונות טובות. התצוגה עצמה הביאה ריכוז מרגש למדי של סלביות, ביניהן אליאנה תדהר, שני קליין, מאיה ורטהיימר ונטלי דדון, שאף עלתה על הבמה עם בנה הקטן ונתנה לו נשיקה בקצה המסלול. כולן נידבו לקהל שבירת דיסטנס בצורת ריקוד פריסטייל קטן, הפרחת נשיקה באוויר ואפילו קריאת ״יאללה תרימו״ אחת. אין מה לומר: חמוד, שובר שגרה, טיפשי ונפלא.

מעל הכל, הוצג אוסף מפתיע של עיצובי בובספוג נפלאים. באמת. דגמים מלאי דמיון, כיפיים, מחמיאים ויצירתיים. אם רק יהיה אפשר להוריד מהם את הפרצוף הצהוב בעל מבט הקוק והחיוך הקריפי, ממש תשמחו ללבוש אותם למסיבות. נתראה בזארה!

• ריי שגב
• Retema
• אופנה
• החיים היפים
• שבוע האופנה תל אביב