עקומת למידה: המותג התל אביבי שלא רוצה לעשות אופנה פופולרית
מקימי המותג OKEM רוצים לעורר מחשבה ומשיקים קולקציה עצמאית ראשונה בת שני פריטים בלבד המוקדשת לתל אביב
התצוגה הראשונה מחוץ לחממת מפעל הפיס של מותג האופנה הצעיר OKEM הייתה לא שגרתית. הלוקיישן: רחבת בית רומנו, הקונספט: פרפורמנס שכולל חבלי תלייה ומוזיקה אקספרימנטלית, הקולקציה: מערכת לבוש אחידה אחת של מכנסיים וחולצה בצבע לבן. "רצינו לייצר אירוע אופנה שמונגש לכולם, מחוץ לעולם הסגור והפנימי של האופנה. לא רצינו מסלול, לא רצינו שום מאפיין של תצוגת אופנה אמיתית", מספרים שרה אנשין (27) וערן צמח (30), העומדים מאחורי המותג.
אירוע האופנה שהשניים בחרו לצאת איתו לאור נקרא בפיהם The Fashion Suicides, אופנה מתאבדת. "המשמעות היא לדבר ולשאול שאלות על המקום שאופנה נמצאת בו כרגע, גם אמנותית, גם כלכלית וגם חברתית. עבדנו על מערכת לבוש אחת – חולצה ומכנסיים שהם סוג של מדים", מספרת אנשין, "בגד אחד בלבד שכל הדוגמנים לבשו. הצגנו כשברקע וידיאו ארט של מאור מיכאלוב והופעה של אמן האקספרימנטל מקסים טורבו. חמישה דוגמנים מגיעים לחבלי תלייה שעליהם תלויים הבגדים־מדים, הם לובשים אותם והולכים כל אחד למקום אחר. הרעיון הוא להתייחס למקום, ולייצר איזה שיבוש במקום עצמו. איך מציגים אופנה באופן שיגרום לאנשים לחשוב על אופנה בצורה חדשה".
הבחירה להתמקד במערכת לבוש אחת שנלבשת בידי גברים וגם בידי נשים היא בבחינת תגובה לקצב של עולם האופנה, אומר צמח. "להוציא דגם אחד זו אמירה, לא 80 לוקים כמו שנהוג לראות בתצוגות. רצינו לתת משהו ממוקד יותר ולהראות דרך אחרת לצרוך ולתפוס בה אופנה".
"התצוגה הייתה רגע גדול עבורנו", מוסיפה אנשין, "קרה שם משהו שלא ציפינו לו, ההנגשה של התוכן של אופנה לקהל שלא רגיל אליו, יצא משהו מעניין ועוצמתי. אנשים רוצים מאוד ללכת לתצוגות אופנה, אבל הרבה פעמים מפחדים ללכת, חושבים שזה לא המקום שלהם".
!["רצינו לתת משהו ממוקד יותר ולהראות דרך אחרת לצרוך ולתפוס בה אופנה". OKEM. צילום: אור עדני](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2019/07/DSC_5703.jpg ""רצינו לתת משהו ממוקד יותר ולהראות דרך אחרת לצרוך ולתפוס בה אופנה". OKEM. צילום: אור עדני")
תל אביב כשותפה
הבחירה להציג בתדר אמנם יוצאת דופן בעולם האופנה, אבל נדמה שאין מתאימה ממנה עבור המותג של צמח ואנשין. השניים מציבים את המרחב התל אביבי כשותף שלישי ליצירה שלהם. "לשנינו יש חיבור חזק לתל אביב", הם אומרים, "הרצון לעבוד פה, לחיות פה ולהתעסק בחומרים מקומיים משותף לשנינו. אנחנו מצלמים אופנת רחוב כבר שנים, מתעסקים באיך תל אביב נראית ביומיום, על אנשים וביניהם".
לצד עמוד האינסטגרם הרשמי של המותג, השניים מתפעלים את OKEM.docx – עמוד שמאגד בתוכו תמונות של עוברי אורח שצדו את מבטם, מפועלי רחוב לילדות דתיות בבגדים תואמים. "האנשים שאנחנו מצלמים ברחוב הם לרוב אנשים שלא מושפעים מטרנדים, לא האנשים שיצלמו את מה שהם לובשים לאינסטגרם", מסבירה אנשין, "הלבוש שלהם הוא משהו שצומח מהמקום. ישראל זה מקום לא פשוט, וכמקום הוא מפגיש בתוכו המון זהויות ותרבויות, זה מה שמעניין אותנו, וזה נכנס לבגדים שאנחנו מעצבים".
"הרחוב התל אביבי מלא בהשראה", מוסיף צמח. "הדמויות שמתהלכות ברחוב הן ממש רגעים אופנתיים נדירים שאי אפשר במקום אחר. תעשיית האופנה שטופה בגלובליזציה, הכל נראה אותו הדבר ולא ברור מאיפה כל דבר מגיע. בתל אביב לעומת זאת יש מראות מדהימים, וזה הכר הכי פורה ליצירה שיש".
למרות הקשר האינטימי עם תל אביב, או אולי בהתאם לו, גדלו השניים מחוץ לעיר: אנשין בבית חרדי בירושלים וצמח בהרצליה. החיבור ביניהם החל בשנקר. "למדנו יחד באותה הכיתה והיינו חברים טובים", מספרת אנשין, "אבל עם סיום הלימודים ב־2015 פנה כל אחד לעיסוקיו. נפגשנו במקרה לפני שנתיים. התחלנו לדבר ומצאנו שיש לנו מחשבות משותפות על אופנה. ככה OKEM התחיל".
הקולקציה הראשונה של השניים הוצגה, כאמור, לפני ארבעה חודשים בלבד בשבוע האופנה, בה הוצגו בגדי נשים וגברים שנראו – כך אנחנו פרשנו זאת לפחות – כמו שילוב מרגש בין אורבניות לבגדי מדבר פוסט אפוקליפטיים. במהלך העבודה עליה נבחר השם OKEM (עוקם). "לא מדובר במשהו עקום, אלא במצב שאינו כפי שהוא צריך להיות", מסביר צמח. "אנחנו תוהים ביצירה שלנו על השיבושים במציאות, על הפער בין מה שצריך להיות לבין מה שיש". אכן, בקולקציה שהוצגה בשבוע האופנה השניים מצאו ביטוי לפער בין הרצוי למצוי דרך מעטפת בולים ישנים של דואר ישראל שמצאו בשוק הפשפשים. "מרתק לראות איך בחרו לצייר כל דבר, דרך הבולים רואים לאן ניסו לכוון לעומת מה באמת היה. הדימויים האלה, ביניהם ציור של הכור הגרעיני, ללא צנזור, הופיעו על הפריטים".
שפע מתוך חוסר
ההתמסרות של OKEM ללוקאליות מאלצת את צמד המעצבים לקבל גם את המגבלות שהיא מביאה. לדבריהם לא חסרות כאלה. "עבדנו על הקולקציה הראשונה קרוב לשנתיים. סצנת העיצוב כאן מוגבלת, ובגלל שהאפשרויות כאן מוגבלות נוצרה מסגרת מאוד ברורה של מה אפשר לעשות ומה לא. אם כל מה שהיה אפשר להשיג באופן שוטף זה בד מסוים, אנחנו נעבוד רק איתו. אנחנו מנסים לא להתגד לאפשרויות שהמקום מציע, לייצר את השפע מתוך החוסר".
"כל הבדים שאנחנו עובדים איתם הם בדים ביתיים, כותנות בלבד", מוסיפה אנשין. "הקולקציה עוסקת בפשטות שלדעתנו נכונה למקום. אנחנו שואפים לעשות בגדים שמאוד מתאימים לכאן, שאפשר ללבוש כאן, שמתאימים למזג האוויר".
ארבעה חודשים בלבד עברו מאז ששבוע האופנה הוציא את המותג לאוויר העולם. השניים עושים את צעדיהם הראשונים בזירת האופנה ומבחר הבגדים, בהתאם, עודנו מצומצם. "הסט שהצגנו בתדר הם הפריטים הראשונים של המותג שאפשר לקנות. בקרוב יהיו עוד דברים", הם מבטיחים.
מערכת הלבוש בת שני הפריטים כוללת מכנסי ברמודה בעלי מותן גבוהה וחולצה בעלת מפתח וי – פרשנות שלהם לחולצת הנוער העובד והלומד, פריט לבוש איקוני בעיני הצמד שסקרן אותם לחקור. הפריטים עשויים מבדי כותנה וצבועים בגוונים טבעיים וגולמיים. התוצאה מינימיליסטית, מעין מדים של ישראליות קלאסית.
את הפריטים ניתן להשיג בסטודיו שלהם בפינסקר 2 (בתיאום מראש) ומחירם נע בין 1,050 ל־1,600 ש"ח."אנחנו עובדים על להרחיב את המנעד – גם של הפריטים וגם של המחירים. חשוב לנו לייצר רק פה באופן הוגן. לא פשוט לייצר בגדים בארץ וברמה שאנחנו רוצים, המטרה היא בגדים שמחזיקים לאורך זמן ומאפשרים ללובש לחיות איתם. יש לנו הרבה חלומות. המדיום שלנו הוא אופנה ובגדים, אנחנו רוצים לספר סיפור דרכם ולהגיע לעוד אנשים".
