>> שירי ברוק־שגיא (כדאי שתעקבו) היא משוררת ועורכת בעיתון "הארץ". נולדה ב-73' בקיבוץ איילת השחר ומתגוררת בתל אביב. ספר שיריה החדש, "נבואות לאחור" (השקה: חמישי 5.2, הנסיך הקטן), נע בין תקווה להכרה מפוכחת ובין נבואות קדומות לקינה עכשווית. ברקע מבצבצות סצנות תל אביביות יומיומיות. אתם יכולים ורוציםלרכוש את הספר כאן(שיר אחד מתוכו מחכה לכם בקצה השני של הטור)

>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג
>> מקדונלד'ס נוסטלגי ומקדונלד'ס עם כפיל של דרייק // העיר של גיאגיא

1. בית אריאלה

אני אוהבת לשלם מראש על קורסים כדי לסנדל את הלו״ז שלי כך שיחייב אותי ללמוד משהו כי שילמתי עליו ואז אין לי ברירה אלא להגיע. כך מצאתי את הקריאות המודרכות בהנחיית סופרים בבית אריאלה. המחירים לתושבי העיר מסובסדים, ויש אפילו קפה ותה פושטים (לצד הרגילים) במחיר מסובסד. עד כה הספקתי לקרוא בחברותא בכתבי פסואה, קאמי וסארטר, ורוב שיחות הספרייה זלגו למדרגות בסוף השיעור.יש משהו אופטימי, שלא לומר נאיבי, להתדיין בלהט על אקזיסטנציאליזם כרעיון מופשט, כשמעל ראשנו מרחף באופן תמידי איום קיומי קונקרטי, במיוחד במרחב שעד לא מזמן שימש ככיכר החטופים. ובכל זאת, לפעמים נעים לדמיין שאנחנו חיים ב"מקום תחת השמש", ממש כמו שם הספר שכתב פעם, ב־95' (כשעוד היינו תמימים) בחור צעיר בשם בנג'מין ניתאי, ולא ב"מקום תחת".
שאול המלך 27 תל אביב

2. הדשא ברוטשילד

אחרי יום עבודה אני אוהבת לצעוד ברגל, מרחוב העלייה דרך שדרות רוטשילד ועד הבימה, או לחוף בוגרשוב. אם צריך לבחור ספוט אחד שאליו מתנקז הכל, זה הקצה של השדרה שנושק לעיגולים של הבימה.בשעת השקיעה אני חולצת את נעלי היום, מתיישבת על הדשא (המלאכותי) ועושה לעצמי קיבוץ בלב העיר. אני נותנת לנערים ולנערות לשחק לפניי, וכשהם מתרגלים אקרו יוגה מקווה שאף לוליין לא ייפול, כדי שיהיה לי מה לצלם.גם אחרי 30 שנה בתל אביב אי אפשר להוציא את הכפר מהנערה. המתח בין הכפרי לאורבני חוזר אצלי שוב ושוב, ובספר יש שורה אחת שמדברת אותו במדויק:
אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת עַל עִיר בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ שֶׁיּוֹרְדִים בָּהּ כְּפָר
אני משתדלת לשמור על איזון דק בין הזהויות.

3. שוק לוינסקי

פעם בשבוע אני עוברת בשוק החמוד הזה כדי להצטייד באבות המזון שמרכיבים את התפריט שלי – פירות יבשים. בדרך, אני טוחנת כמות שמסכנת את ענף התמרים והקשיו. את תאוות השופינג אני מספקת בקפיצה ל"תבלינסקי" ולרוב יוצאת משם עם צרור מרווה לטיהור, פרחי לוטוס כחול וחליטת ורדים – שילוב שנראה כמו רשימת קניות של מכשפה. עם השקיות, אני עוצרת לנוח קצת בקפה קאימק על כוס צ'אי מקושטת בעלי כותרת.
>> תבלינסקי / לוינסקי 57 תל אביב // קפה קאימק / לוינסקי 49 תל אביב

4. המציאון

אם הייתי בגד כנראה שהייתי שמלה שחורה קטנה. יש לי אוסף גותי שמתחרה בהיקפו בקולקציית הנעליים של אימלדה מרקוס. תקציב להרחבת האוסף קצת פחות. את רוב הבגדים שלי אני קונה ביד שנייה – גם חסכוני לכיס ולסביבה, וגם מזמן לארון הבגדים של מורטישיה אדאמס וריאציות חדשות על שחור. היתרון במציאון הוא החלוקה המסודרת לקטגוריות של צבעים, שמאפשרת לי לפסוח על כל הצבעים בדרך למדור האופל. ועוד נקודת זכות, בעיר של חמוצים, המוכרות.ים שם הכי נחמדים בעיר וגם הפלייליסט שמכבד את האוזן שעייפה ממקומות צעקניים. קיצר, אם מחפשות פרזנטורית, אתן יודעות למי לפנות.
דיזנגוף 50 תל אביב (דיזנגוף סנטר)

המציאון (צילום באדיבות דיזנגוף סנטר)

5. הסטריטס, יהי זכרו ברוך

נפלה עטרת ראשנו. כך חולפת תהילת עולם. זה לא כל כך נעים לראות סטריטס סגור. כל הקלישאות דומות זו לזו, אבל אנחנו אומללים על פי דרכנו – ולא קלה היא לא קלה דרכנו. כי בכל פעם שבתי ואני חולפות בדרך הקבועה מול הוויטרינות הריקות (שבטח תכף יתמלאו במשהו חדיש ומחודש), עולה בזיכרוני תמונה נוסטלגית מן העבר, שמככבת בה ילדה קטנה עם שניצל ענק. לנצח אחי, נזכור אותך תמיד.
קינג ג'ורג' 70 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

הבולען הבא של תל אביב.בגדול זה יכול להיות בכל מקום בעיר. הכל מזל. בעיר שחרתה על דגלה את חדוות החפירות ואת אימת רוכבי הוולט, כל מה שנותר הוא לייסד ריאליטי מוניציפלי נושא פרסים לסיכון הבא. ראו הוגרלתם. אפשר לפתח גם פורמט ארצי, כי המצב הכללי גם ככה נראה כאן under construction.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?

הסרט "כן" של נדב לפיד. מניחה שאמרו את זה קודם אבל זה לא משנה. אין נביא בעירו. לפחות פריז איז ברנינג. ישבתי בקולנוע הכי פצפון של לב עם עוד שניים וחצי אנשים ומה אני אגיד – ברגע הראשון התפוצצו לי העיניים מרוב דימויים. אחר כך התפוצץ לי הלב מכל הטו מאץ' הזה. אחר כך צחקתי, גם ההם לידי צחקו במקומות הלא נכונים. אחר כך בכיתי. זה היה מסעיר, פומפוזי, מניפסטי, קיטשי לפרקים, סרט אנטי־תיירותי – אבל לתיירים בלבד.

אבל החלק שמצדיק את קיומו כהמלצה כאן הוא לראות, ואשכרה להרגיש, את תל אביב חיה ונושמת בתוך מציאות רוויה מוות, מ־7 באוקטובר ועד הסיוטים מעזה. מצטרפת לדף המסרים הממש לא רשמי של הסרט: לא למלחמה, לא למיליטריזם, לא לקפיטליזם, לא לשחיתות. כן לאבות החתיכים על אופניים בשדרה. כן לחוף הים האהוב. כן לדירות הרעועות שמרגישים בהן צעירים לנצח. כן לקרחנה, אבל לא כמו זו הנובורישית שבסרט, אלא קרחנה של שמחת חיים. כן לסרט שמדבר, למרות כל האנטי, עברית ואהבה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
בניגוד להמלצה הקודמת, הגלויות של שושקה (זאב אנגלמאייר). הרבה יותר קל לבטא מחאה ברוח של אנטי. קשה יותר לזעוק על דרך החיוב. הציורים הצבעוניים של שושקה, מראשית המלחמה ועד סיום הפרויקט, הצליחו ליצור אהדה ואמפתיה – גם מחוץ להפגנות שם נישאו כשלטי ענק – הודות לבחירה באופטימיות, בסולידריות ובאהבה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
במקום מתוקן, המדינה הייתה צריכה למסד את התמיכה במשפחות החטופים ששבו, ולא היה נדרש שנור מהאזרח הקטן. אבל כיוון שאין אנו חיים במקום מתוקן אלא ברפובליקת בננה (כן ביחיד, מה יש?) – והמשפחות האלה צריכות מעטפת רחבה גם בהמשך החיים – מצווה לעזור. אני תרמתי ואמשיך לתרום ככל שידי משגת כמובן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לכל מי שלא ירש דירה מסבתא ונושא, כמוני, בעול השכירות העושק חודש בחודשו. מרימה לכםן, יודעת כמה זה כבד לבד. אבל לא רק למי שאין להן חדר משלהן, אלא גם לכל אלו שאין להן דרכון משלהן. גם אני נסיכה שנלחמת בדרכונים זרים, ואין לי אחד כזה.

מה יהיה?
אלוקימי יודע, וכפי שזה נראה, הוא גם הכי מקורב כרגע למקום שמתקבלות בו החלטות. אמנם התנבאתי לא רע בספר (שהתחלתי לכתוב לפני יותר מעשור ורואה אור אחרי שרוב הסיוטים התממשו), אבל לא בא לי לבאס. תכל'ס, הכי קל ללכת על נבואות זעם בישראל, כי לרוב הן גם מתגשמות, ואז אנחנו יוצאים צודקים. הלוואי שנחליף אותן בנבואות טעם. יהיה כיפי, תרבותי וטעים, ובטח ייפתחו עוד מלא מקומות אוכל ובילויים בתל אביב. מה לא?

—

"יְמֵי פּוֹמְפֵּיי הָאַחֲרוֹנִים לִמְהִירֵי הַחְלָטָה וַחֲטָאִים קַלִּים" // שירי ברוק-שגיא

אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ עוֹמֵד בְּכִכַּר הַלֵּב
מַחְנִיק צְעָקָה פְּנִימִית וּמֵת
שֶׁמִּישֶׁהוּ יִשְׁמַע
אֲבָל הָעִיר שׁוֹתֶקֶת בַּאֲדִישׁוּת
הִיא סְתָם הוֹמְלֶסִית עֲיֵפָה
שֶׁלֹּא רוֹאָה מַטְבֵּעַ שֶׁל אֲגוֹרָה בְּתוֹךְ הַקִּישׁ קִישׁ קָרְיָא שֶׁלָּהּ
רַק תָּבִיא לָהּ עוֹד קָפֶה בַּחֲמִשָּׁה שְׁקָלִים – שֶׁתִּתְעוֹרֵר כְּבָר.

בַּלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים הִיא כָּל הַזְּמַן עֵרָה
עַד שֶׁהִיא מְסֻגֶּלֶת לִשְׁמֹעַ חֲתוּלִים מְיֻחָמִים
בֵּין הַחֹשֶׁךְ לְזַנְבוֹת הָאוֹרוּבַלֵּילוֹת הַלְּבָנִים הָאֵלֶּה
הַתִּקְרוֹת הַגְּבוֹהוֹת מְחַשְּׁבוֹת מַסְלוּל מֵחָדָשׁ
כָּמָה זְמַן יִקַּח עַד שֶׁהַטִּיחַ יָבִין אֶת הַסְּדָקִים
הָעִיר נֶהֱפֶכֶת לְמִטָּה עֲמֻקָּה לָגוּר בָּהּ
לִתְקֹעַ בָּהּ יָתֵד בְּלִי לְשַׁלֵּם אַרְנוֹנַת תְּשׁוּקָה
רַק לִשְׁתּוֹת אֶת הָרֶגַע בְּדוּכְנֵי הַמִּיצִיּוֹת שֶׁמִּתַּחַת
וּבֵינְתַיִם בַּיָּמִים, הַחַיִּים בַּחוּץ מַמְשִׁיכִים לִקְרוֹת לַאֲחֵרִים
כְּשֶׁאַתָּה, אֲנִי וְהָעִיר – כְּבָר יוֹתֵר בַּרְזֶל מִנּוֹצוֹת

נוֹשְׁמִים תִּקְוָה בַּלֵּילוֹת
וּמֵתִים חַיִּים בַּיָּמִים
וְיֵשׁ לְהַכּוֹת עָלֵינוּ
יֵשׁ לְהַכּוֹת חָזָק
כָּל עוֹד אֲנַחְנוּ חַמִּים.

• העיר שלי
• שירה
• בית אריאלה
• שדרות רוטשילד
• שוק לוינסקי
• קאימק
• יד שנייה
• הסטריטס

>> ליאור תבורי (כדאי מאוד שתעקבו) הואכוריאוגרף ישראלי ומנהל להקת המחול ליאור תבורי, הפועל בין תל אביב לבמות המרכזיות בעולם וממשיך לבסס את מעמדו כאחד הקולות הבולטים במחול העכשווי. היוצר עטור הפרסים, בהם פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה, חוזר בשבוע הבא עם "Succus",יצירה חדשה ואינטימית העוסקת במפגש שבין גבריות, פגיעות ותשוקה, ומזקקת את שפתו הפיזית היצרית והרגשית אל הלב. הבכורה העולמית תתקיים ב-27.12 במרכז סוזן דלל, מופעים נוספים ב-9.1-8.1,וכן, אתם רוצים ויכולים להיות שם.

>> פוטנציאל של יצירתיות ודיסוציאציה בים // העיר של תמרה מובשוביץ
>> כוך קסום להופעות ושביל סודי אל הילדות // העיר של הילל סנדמן
>> מאפה שהוא טיול הביתה ומקום פשוט להיות // העיר של סאמר סלאמה

1. בריכת גורדון

האויר לנשימה שלי, כל בוקר. התמכרות. מקום שהוא פלא. שחייה במי תהום כשמעלי יש שמש, וברקע הים. אני אדם תחרותי מאד וה-Being של להיות אדם שמאמן את הגוף לאתגרים הוא משהו שטמון בי מגיל צעיר. השחייה נותנת לי את השילוב של אתגר פיזי והתמסרות לנפש. כשאני שוחה אני רואה את המחשבות שלי באופן צלול ובהיר, מקבל החלטות ומדייק את עצמי ואת המשך היום. אני זקוק להטענה הזו לפני שאני נכנס לסטודיו כדי ליצור.
אליעזר פרי 14 תל אביב (הטיילת/מרינה תל אביב)

2. מרכז סוזן דלל

כשהייתי צעיר מרכז סוזן דלל היה בשבילי מקדש. גם היום הוא למעשה מקדש. מקדש לאמנות המחול. הסביבה שלו היא אווירה של חו"ל, רחובות קטנים וציוריים, מעין בועה איטלקית-צרפתית. היום המרכז הזה הוא בית לבכורות שאני מעלה בפעם הראשונה, כשהפנטזיה פוגשת קהל. הרגע שבו יצירה עולה לבמה הוא רגע מדהים ומפחיד בו זמנית. אני מרגיש שאני חושף את הלב שלי לעיניי כל. עירום לעיניי כל. ממש בקרוב נעלה את "Succus", יצירתי החדש ללהקת מחול ליאור תבורי ואני נרגש ונפעם מהמעמד הזה.
יחיאלי 5 תל אביב (נווה צדק)

3. ויטרינה

יש המבורגר אחד שהוא הכי טוב בעיר ואין על כך עוררין. הוא מזכיר לי קצת את ניו יורק והוא הגילטי פלז'ר האמיתי שלי. נוהג לפקוד את המקום אחת ל… ולהתחרע. צ'יזבורגר נוטף וצ'יפס מטוגן. יאמי.
אבן גבירול 36 תל אביב

4.אנגל5

במקום הזה נמצאת הדירה הראשונה ששכרתי בתל אביב. יש לה פינה חמה בליבי תמיד, גם עכשיו כמעט 15 שנה אחרי. אני מגיע לתל אביב פעם ראשונה, בן 23. העיר הגדולה, מחאת האוהלים. רחוב אנגל הוא למעשה סמטה הולנדית על רחוב רוטשילד הסואן שהיה סמל התלאביביות בשבילי לפני שעברתי לעיר. בכל פעם שירדתי למטה אספתי לדירה פריטי וינטג' שווים, לפני שזה נהיה טרנדי… גם היום אני פשוט אוהב לעבור דרכו ולהסתכל על חלונות הדירה. פינה של שקט במקום הכי מרכזי בתל אביב.

5. רחוב יפת22

יש סמטה ליד יפת 22 שבה נכנסים לעולם היפואי. יפו היא עולם מורכב של יופי ושל כיעור, של התחלה וסיום, של קצוות, של שונות וקבלה, של דחייה והסתרה. אני מרגיש שביפו יש פינות חמד קטנות שאני מגלה בכל פעם מחדש. אחת מהן היא זו, סמטה קטנה שהיא אי של פנטזיה. אני מדמיין שזה כמו בחורף, להתרחב על ספה חמימה ממש, לעמעם את האורות, לשתות יין ולעשות אהבה.
יפת 22 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

פחות אוהב את התחנה המרכזית החדשה. מקום מלוכלך, עמוס, מנותק. אני חושב שהוא לא מנוצל כראוי. לא נותן תחושה של בטחון.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בתערוכה של איליה ואמיליה קבקוב במוזיאון תל אביב לאמנות, "מחר נמריא". המיצבים שלהם יוצרים עולם אחר שבו המציאות והדמיון מתערבבים, והמבקר מוצא את עצמו מוקף גירויים חזותיים ושמיעתיים שמזכירים גם את היומיום וגם משהו אוטופי ומוזר. התערוכה קודרת ומאתגרת, אבל בדיוק בגלל זה היא מרתקת: היא שואלת שאלות על כוח, דיכוי וזיכרון, ועדיין מצליחה לתת תחושת בריחה. יצאתי משם עם ראש עמוס מחשבות, לב פתוח ותחושה שהאמנות הזו יודעת לדבר על מה שאנחנו שוכחים לשאול בעצמנו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מרגיש שראיתי את הסרט "קרא לי בשמך" כמה וכמה פעמים, וזה בלשון המעטה. השפיע עלי עמוקות. לאחרונה מצאתי את הספר עצמו בבית והרגשתי שאני חייב לקרוא אותו. הוא נתן לי השראה רבה ליצירה החדשה שאני יוצר עכשיו ותעלה בקרוב על הבמה. המראות שחקוקים לי בראש מהסרט המשיכו להתפתח דרך דפי הספר וזה היה מדהים ומיוחד. ממש פיוטי.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ממליץ לתרום תמיד, ולא רק עכשיו,לאגודה למען הלהט"בכדי שתוכל לעזור לקהילה בתחומים רבים אבל בעיקר בשיוויון זכויות בפונדקאות ולקדם את ההזדמנות שמגיעה לנו להיות הורים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
צריך הכי להרים לעומר רז שכטר, מנהלת מרכז קהילתי בית תמי, שמאפשרת, תומכת ומקדמת אמנים ואמנות בתוך המרחב הקהילתי שלה, וגם נתנה ללהקת המחול שלי בית אמיתי מקום שבו אנחנו יכולים ליצור, להתאמן, לא להתאמן לפעמים, ולגדול. היא אישה מעוררת השראה, והלוואי שאנשים רבים ילמדו ממנה שהיציבות והבסיס האיתן שהיא מעניקה מאפשרים הגשמה אדירה לאמנות.

מה יהיה?
יהיה טוב, אין ברירה.

• העיר שלי
• מחול
• בריכת גורדון
• סוזן דלל
• ויטרינה
• רחוב יפת
• שדרות רוטשילד

>> הילל סנדמן (כדאי שתעקבו) הוא יוצר וזמר מבטיח שיופיע במסגרתפסטיבל "בכורות תל אביביות"הראשון, פסטיבל חדש שנותן במה לאמנים מבטיחים בתחומי המוזיקה, התיאטרון והאמנות בשבוע של אירועים בבתי התרבות של תל אביב-יפו, כולל"פסטיבל בכורות מוזיקליות"במרכז ענב לתרבות. הפסטיבל כולל כ-20 אירועים (כמחציתם מופעי מוזיקה) המתפרשים על פני שבוע (30.12-24.12) ויתקיים במרכז ענב לתרבות, תיאטרון הסמטה, תיאטרון המשולש של המרכז הגאה, מוזיאון בית העיר תל אביב-יפו ברחוב ביאליק, מרכז המוזיקה ביפו, בית ברודט, מרכז המוסיקה ביפו ובית שטראוס. הופתו של הילל סנדמן תיערך ב-25.12 בשעה 22:00 במרכז ענב.עוד פרטים וכרטיסים? למה לא.

>> מאפה שהוא טיול הביתה ומקום פשוט להיות // העיר של סאמר סלאמה
>> שער בין העולמות ומקום של מפלט ונחמה // העיר של אתי ציקו
>> הספונטניות של הלילה ומקום שאי אפשר לתאר // העיר של ירדן ברקת

1. לדין

בסמטת בית הבד מסתתר כוך הופעות קסום ורועש במיוחד.מעבר לכך שאני כבר מרגיש כמו רזידנט במקום הנפלא הזה,פרקש יודע בכל חודש מחדש להמציא ליין אמנים מדהים ומגוון וחשוב לא פחות מכך, המחיר בעבור הבילוי הזה הוא – תקשיבו טוב טוב – 40 שקלים חדשים לכרטיס + בירה צוננת.פשוט כיף.
בית הבד 5 תל אביב

2. תוצרת הארץ

אם במקרה נקלעתם לצד השקט של תל אביב, הנה לכם פינה להעביר אחר צהריים עם בירה ועיתון.תוצרת הארץ של מישל ממוקמת בפיאצה הכי תל אביבית בעיר – כיכר מסריק. לצד גזוז קפוא או בירה מהחבית, החוויה בקפה הוותיק של מישל גדולה מסך חלקיה. המוזיקה שמתנגנת לא הייתה מביישת פלייליסט של קוטנר ועל כל שיר תוכלו לקבל הרצאה שלמה ממישל בשמחה ובחיוך.
שדרות מסריק 12 תל אביב

3. מספרת תומר ובתו

מספרה באווירת הברונקס וטיול גדול בהודו.זו המספרה היחידה בה יעדיפו שתשלמו בשישיית בירות יותר משטר. אם תבואו למספרה של תומר אל תמעיטו בערכו, הוא יודע לעשות הרבה יותר מקצוץ בצדדים.אמנם אתם יכולים למצוא את עצמכם עם חצי ראש מסופר וחצי בקבוק בירה לכמה דקות באמצע התספורת, אבל אל תחששו, זה חלק מהאקספיריאנס.
המכבי 4 תל אביב

4. גברת קוטיאו

לקראת החורף שנראה שלא מגיע, הנה המלצה רותחת ממני.באחת הסמטאות בשוק הכרמלמתחבאת מרקייה תאילנדית ואותנטית. באמת לא משנה מה תבחרו מהתפריט, שבכל אופן לא תבינו, זה יהיה לכם טעים ומנחם וכנראה שלא תצאו באותו מצב צבירה בו התיישבתם במרקייה.
יום טוב 1 תל אביב (שוק הכרמל)

5. שביל הנביאים

בין רחוב הנביאים לגן קראוון ישנו שביל סודי סבוך בצמחייה ירוקה ומדרגות שבורות. אני די בטוח שעיריית תל אביב אפילו לא מודעת לקיומו.בכל בפעם שיצא לי לעבור בשביל הזה, משולב ידיים עם אמי או אבי ז"ל, הוא היה מרגיש כאילו הוא רק שלי. הוא זורק אותי לתחושת הילדות התל אביבית הקצרה שהייתה לי. אני מרגיש שכנראה הגיע הזמן שהוא יהיה גם השביל הסודי שלכם.

מקום לא אהוב בעיר:

שדרות רוטשילד– מה קרה לך נשמה?!!!!פעם היית שדרה של השראה, תל אביב במיטבה. והיום?היום את מוקד עלייה לרגל של מראייני טיקטוק, מנהלי אקדמיות להצלחה עם בחורות ואופנת בלייזר נשים. באמת תודה שהרסתם לי את הדרך לדרום העיר בחמישי בערב.
(סורי אם הגזמתי)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעת סולו של רני אביב בלבונטין 7.הוא יוצר צעיר ומוכשר שנוגע בלב של הקהל ומוחץ אותו מהתרגשות. אחד הכותבים והמלחינים המבטיחים של הסצנה התל אביבית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני אמליץ דווקא על פודקאסט שהוא לא פחות מיצירה:"הבלתי מאוזנים". דנה מודן ויובל מנדלסון זה כנראה השילוב הטוב ביותר מאז סטטיק ובן אל תבורי. שני לרלרנים חמודים ועוקצניים שאומרים בקול ובהומור גדול מה שהרבה מאיתנו חושבים ומקווים. תנו האזנה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת אליפלט למען ילדי פליטים.יש בעיר הנפלאה שלנו ילדים שגדלים עם כפית זהב בפה ובשכונה ליד יש ילדים ללא מעמד, ללא בית שמתפקד כראוי וללא הזדמנות שווה. הם נולדו פה, הם יודעים רק עברית והמדינה והעיר לא לוקחות את הכוח ומנסות לעזור ולשלב את אותם ילדים, ולכן כל כך חשובה עמותת אליפלט שנותנת להם מקום להיות ולהרגיש כמו ילדים נורמטיביים וישראלים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בעיניי התל אביבי שהכי צריך להרים לו כרגע זה דן הירש. דן חזר למולדת אחרי שנים רבות בברלין, שם הקים משפחה גרמנית לתפארת ויחד איתם בא ארצה. לדן יש פרויקט מיוחד מאוד שנקרא "שיר לשייח׳", שבו הוא נותן במה למוזיקאים לבצע שיר בלייב ללא תשלום ובזמנו הפנוי. דן נתן לי הזדמנות לבצע שיר שמאוד נוגע לליבי שנקרא "ל-אבא". הוא צולם והוקלט יום לפני שאבא שלי שם קץ לחייו. דן, באיזה מקום, עזר לי לסגור מעגל בזכות הקלטת השיר הזה שישב לי כמו אבן על הלב.

מה יהיה?
לצערי התשובה שלי היא כאוס מאורגן. מרגיש כאילו ישראל-תל אביב נקלעה למצב של טורקיה-איסטנבול. תהיה פה בועה ליברלית, זה לא ישתנה, אבל מסביב המצב יהיה פשוט שונה לגמרי.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• מרכז ענב
• גברת קוטייאו
• אוגנדה
• מספרות
• תוצרת הארץ
• שדרות רוטשילד
• אליפלט

רק אתמול דיברנו על נקודות ציון מיתולוגיות בעיר, בהקשר שלשיתוף הפעולה החדש בין הבסטה לתדר סוף, שהתמקם בחלל שבו פעלה מסעדת סנטה קתרינה של שף תומר אגאי. בפיתול משעשע כמו שרק החיים יכולים להמציא, אגאי עצמו התמקם בלוקיישן אייקוני לא פחות – סניף הדגל של מותג השוקולד מקס ברנר ברוטשילד. את ויטרינות הפרלינים וצינורות השוקולד החליף O (או, כמו האות באנגלית), בר מסעדה סקסי בבעלות האחים אבידן – קבוצת חיי לילה ותיקה ומנוסה (At8, קונסיירז' ועוד), שמגייסת את השף הוותיק לצורך שדרוג כללי של מערך הקולינריה.
>>דצמבר של טעמים: 10 מסעדות, ברים ובתי קפה שיעשו לכם את החודש

"חלק מהמקומות שלנו הם יותר ברים, אבל בכולם אנחנו נותנים מענה לאוכל. O הוא גולת הכותרת, עם המענה הכי רציני מבחינתנו עד היום, החלק של הפאזל שהיה חסר לנו", אומר רז אבידן, ומספר על קליק מיידי עם אגאי. "המומנט טוב לכל אחד מהצדדים. חיפשנו שף שירים את המטבח והמפגש עם תומר היה כל כך חיובי ברמה האישית, עוד לפני האוכל, שהרגשנו שהחיבור יכול להיות חזק גם ברמה המקצועית. הוא אדם שאפשר לעבוד איתו ולנהל איתו שיח, פרט חשוב עוד לפני הדמות של תומר אגאי השף המוערך".

לקראת הפתיחה עבר החלל שיפוץ מקיף, אולי כדי להיפטר מרוח השוקולד הרודפת. המבנה המעוגל נשמר ונתן למקום את שמו המינימליסטי, ובתוכו עיצב האח מור אבידן בר ישיבה שמקיף מטבח פתוח, טבעת של פינות ישיבה בסגנונות שונים – משולחנות ועד ספות – וטבעת נוספת של הושבה בחוץ. ארון יין גדול, שעוצב בהשראת ארון היין שהיה בטיילור מייד (עוד עסק של האבידנים) קורץ לנוסטלגיה, ועבודות של האמן רמי מאירי מזהות את O עם תל אביב.

התפריט מותאם לאופי הבלייני של המקום, ואין בו שום איזכור למטבח המקומי מסנטה קתרינה. במקום זאת אגאי מרגיש נוח להמציא את עצמו מחדש. כך למשל הוא אצר צלחת גבינות מהעולם – שני סוגי גרוייר מיושנת, לה-קאווה מספרד ומנטיולי מאיטליה, שמוגשות עם פירות יער, רוקט ודבש (62 ש"ח). "אני רוצה ליצור מסורת של ארוחת ערב מוקדמת, שאנשים יוכלו להגיע ישר מהעבודה ולשבת על גבינות ויין טוב", הוא מסביר. באגף המנות הקרות בולטים סלט ירוקים עונתיים פריכים בוויניגרט יוגורט ושמן שמיר (68 ש"ח), סשימי שולה ותותים (84 ש"ח) וטטאקי טונה ברוטב פונזו בחמיצות מאוזנת עם בייבי תירס ובמיה תאילנדית (84 ש"ח). חלק מהמנות מעוטרות בפרחים, "עוד סימן לתומר אגאי החדש".

מחלקת המנות החמות מציעה בייבי תירס בג'וספר עם פטריות מלך היער, כמהין ותירס לבן (74 ש"ח), אקווה פאצה – פילה בר ים עם טבעות פסטה, צלפים ועגבניות צלויות ביין לבן, חמאה ומרווה (138 ש"ח) וניוקי רכים ברוטב בר בלאן ואוכמניות טריות (84 ש"ח), "המנה הכי קרובה לבישול שלי מפעם". הקינוח היחיד בינתיים הוא לא פחות מאשר הברקה: גלידה רכה ממכונה, בארומה עדינה של מי זהר, עם קונפיטורת משמש אוזבקי חמוצה־מתוקה ופיסטוקים קלויים (32 ש"ח). אם לאבידנים יש חוש עסקי – ובהחלט יש להם – הם ימצאו מקום לארון מעדנייה, וימכרו צנצנות של הקונפיטורה הזו. ההצלחה מובטחת.

בניגוד לפרויקטים קודמים שלו כמו הסובלקיה בגרקו ו-MAZA, בהם טיפל והמשיך הלאה, הפעם נראה שאגאי כאן כדי להישאר. העבודה על התפריט נעשתה בשיתוף פעולה בינו ובין האבידנים, כששני הצדדים לומדים לשחרר שליטה. "תומר היה רגיל להיות סוליסט אבל עם כל מה שהוא עבר, הוא מבין שכיום יש מי שמנהל את המסעדה. אנחנו תמיד מאוד מעורבים עם האוכל, וכאן נתנו לתומר להתבטא בצורה משוחררת, להביא את הטעמים שלו", מסביר אבידן. "במקומות שלנו יש אוכל טעים, אבל רצינו שהדרייב הראשוני לאורחים שמגיעים ל-O יגיע מהאוכל ומהסקרנות. בפועל התוצאה איכותית מאוד והתעלתה על הציפיות שלנו".

בחרתם להתמקם בשדרות רוטשילד, שזו זירה צפופה מאוד. אין בכך סיכון?
"אנחנו בוחרים את המקומות שלנו בפינצטה ואוהבים פריים לוקיישנים, ובמיוחד מקומות איקוניים. יש מי שאומרים שרוטשילד איבד מזוהרו, אבל זה רחוב ראשי שכבר הרבה שנים אנחנו רוצים דריסת רגל בו ולא מצאנו נכס שמשך אותנו, עד העסקה הזאת. מראש ידענו שאנחנו נמצאים ליד החבר'ה של ASA, שעשו מוצר מאוד איכותי אבל הוא לא המוצר שלנו, ומולנו נמצאת רותי (ברודו, R48 – ש.ב.ד.) שעושה את מה שהיא עושה הכי טוב במלון, וגם זה לא המוצר שלנו. ידענו שאנחנו פותחים ביניהם, במקום מיתולוגי שאין מי שלא בילה בו, והפכנו את החלל לחווייה קולינרית גבוהה. יחד עם ASA ורותי נוצר משולש שהוא קצת יותר גבוה קולינרית, מגניב ולא המוני".
רוטשילד 45,ראשון-רביעי 19:00-חצות, חמישי-שבת 19:00-02:00,להזמנות

• אוכלים שותים
• רז אבידן
• תומר אגאי
• שדרות רוטשילד

>> קורי לויס, מבר הקוקטיילים ג'וניפר בשוק לוינסקי, מייצגת קול נשי חשוב בענף המסעדנות. לפני ארבע שנים, בגיל 23, היא זכתה באולימפיאדת הברמנים הבינלאומית World Class והביסה אנשי מקצוע ותיקים ממנה בהרבה. "תמיד אמרו לי שאף אישה לא זכתה בוורלד קלאס ובטח שזו לא תהיה אני, והתואר הפך למטרת חיי", היא סיפרה לנו עם השקת הבר, שהוא התגשמות החלום הכמוס שלה בגלל המגע האנושי.
"הבנתי שלא משנה מה אני אעשה, שום דבר לא ירגש אותי כמו לעמוד בארבע בבוקר מאחורי הבר שלי, לדבר עם אורח ולדעת שעשיתי לו את היום". מזווית ראייה של מי שמכירה את חיי הלילה בעיר מקרוב, היא מספרת על תחושת התרוממות רוח לאחר שובם של החטופים החיים, "אבל יש עוד תהליך עד שכולם יחלימו וזמן עד שהעיר תחזור למה שהיתה לפני המלחמה".

1. לוסי

בר הקוקטיילים הקטן והאינטימי הוא המקום המושלם לדרינק טוב ושיחה טובה אפילו יותר עם הברמן.
רמב"ם 5

2. OPA

כמי שעובדת הרבה עם עולם הצומח ומקבלת השראה לקוקטיילים מתוצרת חקלאית, אני אוהבת את מסעדת השף מן הצומח של שיראל ברגר המוכשרת. יש כאן תפריט עונתי מתחלף ולכן תמיד מעניין להגיע, ואף חוויה היא לא אותו הדבר.
החלוצים 8

3. אדא לוינסקי

בפער הקפה הכי טעים בעיר לפי דעתי. לעולם לא אגיד לא לכוס קפה איתכם באדא, נסו אותי.
זבולון 9

4. בושוויק

אימפריאל, בר הקוקטיילים האהוב והוותיק, המוסד שבו עברו חלק גדול מהברמנים הגדולים של התחום שלנו בארץ, סוגר את הדלת בסוף החודש. כדי להתנחם ולהיזכר אני ממליצה על הבושוויק, הבר היחיד שנותר לקבוצה בעיר, עם קוקטיילים מעולים ואווירה שגורמת לך לשכוח לגמרי מכל מה שקורה בחוץ.
נחלת בנימין 28

5. באן מי 13

מקום קטן עם כריך וייטנאמי מושקע, ותה שכל לקוח שמגיע צריך לזהות איזה תבלינים יש בו. בינתיים הצלחתי לגלות רק שניים.
נחלת בנימין 107

מקום לא אהוב בעיר:

שדרות רוטשילד בלילה. למרות העצים הפסטורלים וההיסטוריה בכול בניין, בלילה אין סיכוי לעבור ברוטשילד מבלי לקבל מקלחת קרה מהממטרות. האופטימים אולי יחשבו שזה מרענן, אבל לדעתי אפשר לוותר על התענוג ולא להרוס לי את הפן, תנקס.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כאחת שבכלל לא אוהבת מחזות זמר, לאחרונה הייתי במחזמר פריסיליה מלכת המדבר בהבימה. קאסט מעולה עם מלא משתתפים מכל הסוגים, והסיפור עצמו שהועבר במחזמר ריגש אותי מאוד ופתח לי צוהר לתת צ'אנס לעוד מחזות זמר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר האהוב עלי הוא The jaws of life של pierce the veil. השיר מדבר על איך שהחיים הם מקבץ של עליות ומורדות, אבל כשאתה מסתכל על דברים אחרים אתה מבין כמה החיים נהדרים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל עמותות שפועלות למען בעלי חיים, כמו הכלבים שנפגעו מהמלחמה של 7 באוקטובר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
גיא גרלניק, המייסד והבעלים של ליקווידיום – מעבדת קוקטיילים פה בעיר, שיוצרת תפריטים וחומרי גלם לקוקטיילים להמון מסעדנים. הליקווידיום לגמרי פתח דלתות לאיך אפשר לשפר ולהגדיל את התחום שלנו, לעוד תפקידים שהם לא בהכרח עמידה מאחורי הבר.

מה יהיה?
אני חושבת שיהיה מעולה. אני בנאדם אופטימי ומאמינה שאחרי כל דבר רע מגיע יותר טוב.

• העיר שלי
• ג'וניפר
• בר קוקטיילים
• אימפריאל
• opa
• באן מי 13
• אדא חנינא
• שדרות רוטשילד