שומרת מסך: איימי שומר מובילה מהפכה פמיניסטית דרך הקומדיה
חסרת פחד, מדויקת וקורעת - הקומיקאית איימי שומר משנה את כל מה שחשבתם על קומדיה
פיתחתי אובססיה לזרועות של איימי שומר. אני בוהה בהן, מדברת עליהן, לפעמים עוצרת ומהרהרת בהן. הן מקסימות אותי וגורמות לי לנעימוּת מעקצצת בכל רחבי הגוף. תגובה תמוהה שכזאת לאיבר לא מרתק במיוחד יכולה להגיע רק מרגש אחד, מסוכן ומופלא: הזדהות. הזרועות של איימי שומר נראות כמו הזרועות שלי. זאת הפעם הראשונה, כך נדמה לי, שמופיעות זרועות כאלה בטלוויזיה. הן מאוד לא מיוחדות, הזרועות: לא רזות במיוחד, לא שמנות במיוחד, לבנבנות כאלה עם שורשים יהודיים, מקורן ככל הנראה איפשהו במזרח אירופה. אבל 26 שנה חייתי ובעשרות אלפי שעות טלוויזיה צפיתי עד שהגיעו אותן זרועות מיוחלות. מי שרגיל לראות על המסך אנשים שנראים כמוהו לא יבין את ההתרגשות. הרי איך יכולתי לדעת שאני באמת קיימת כל עוד לא הופיעה בטלוויזיה מישהי שיכולתי להזדהות איתה? אולי אני רק יציר מוחו של צרפתי משועמם שחווה הזיות בגל החום בפריז? אבל לא. זו אני שם על המרקע, והצפייה בבת דמותי העניקה לי תחושת עצמיות מביכה בעוצמתה.
רבות נכתב על האוחזת באותן זרועות קסם מאז עלתה עונתה השלישית של הסדרה המצוינת שלה, "Inside Amy Schumer". תוך עשרה פרקים הפכה שומר לקומיקאית המדוברת ביותר בארצות הברית, לסמל של התנועה הפמיניסטית ולכוח שאין לזלזל בו. אבל הדבר המרשים ביותר בנוגע לשומר היא בכלל היכולת שלה להטיח בפרצופו של הצופה את העובדה שנשים כמוה ונשים בכלל לא מקבלות מספיק הזדמנויות בתעשיית הבידור האמריקאית. נכון, היא בהחלט לא הקומיקאית או הכותבת הראשונה שזוכה לפרסום ולהערכה. אין הרבה טאבואים שנותרו שלמים אחרי שג'ואן ריברס עליה השלום דרסה אותם עם הפה הענקי שלה, ואלוהים יודע שאני יכולה לשרטט את המבנה האנטומי של לינה דנהאם מתוך שינה. ובכל זאת, הכנות המתפרצת והבחירה להתעסק בעיקר בנושאים שקשורים לנשיות הופכות את שומר לדמות קריטית.
בקלות כמעט בלתי נסבלת, שומר הצליחה לאורך שלוש עונות הסדרה שלה לעסוק במרבית הנושאים שקשורים לחיים כאישה במדינה מערבית בשנת 2015: הטרדות מיניות, דימוי גוף, שעמום, אלכוהול, סקס גרוע, חברות, אהבה ועוד ועוד. נדמה ששומר לקחה בובת וודו של גוף האישה והחלה לתקוע בה סיכות בכל פיסת עור פנויה.
בפרק מופתי בעונה השלישית, שעוד ילמדו עליו בבתי ספר לתקשורת ולמגדר, שומר יצרה גרסה משלה לסרט "12 המושבעים", בשם "12 Angry Men Inside Amy Schumer", שבו במקום להכריע אם אדם אשם ברצח, מועצת גברים (בגילומם של פול ג'יאמטי, ג'ף גולדבלום ודניס קווייד בין היתר) מתבקשת להחליט אם שומר כוסית מספיק כדי להופיע בטלוויזיה. "אם נחליט שהיא לא שווה זיון היא תפסיד את תוכנית הטלוויזיה שלה, או תומת מיידית, או שניהם. למען האמת, לא ממש הקשבתי לחלק הזה", אומר גולדבלום ורומז שנשים שלא נראות כמו דוגמניות מוכחדות מלוח השידורים במה שאפשר לתאר כגזר דין מוות סמלי. "אולי היא יכולה לשחק את השכנה המשוגעת או גרושה שמנה שיש לה כלב מצחיק", מציע אחד מהם. "ככל שהיא תופיע יותר על המסך, כך זה יהפוך להיות יותר מקובל", אומר אחר בבהלה. "כן, אנשים יתבלבלו, זה יכול לשנות את הסטנדרט לתוכניות בכל מקום". אכן סכנה איומה לכל הדעות.
בימים אלה שומר פורעת את הצ'ק על הנחישות ועל ההתמדה שלה. מעבר לבאזז המטורף שהיא זוכה לו, היא גם כתבה ומככבת ב"אסון מהלך" – קומדיה רומנטית במובן הכי טוב של המילה, בבימויו של ג'אד אפאטו. משמח מאוד לראות את שומר הופכת לאייקון וזוכה לריספקט המגיע לה, אך זה גם הרגע שבו הביקורת מתחילה להגיע. לאחרונה התעוררה מיני סערה שבה הואשמה שומר בגזענות בעקבות כמה בדיחות שסיפרה; וגם "אסון מהלך" זכה ללא מעט הרמות גבה ולטענות שהיא "התמסחרה". ובכן, אם אלה יהיו פניה של הוליווד המסחרית בשנים הקרובות, מדובר בסוג של מהפכה. יש רק לקוות ששומר תמשיך להתייחס לעצמה ולסובבים אותה בהומור ובקוליות מוחלטת, ותשים כוס אחד גדול על כל מי שמנסה לדכא אותה.
![וניליה. (תמונה: יח"צ)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/02/vanilia-P-500x333.jpg "וניליה. (תמונה: יח"צ)")