דנה טוכנר היא מנכ"ל רשת ההמבורגרים ברגר קינג, מתגוררת בתל אביב ומרגישה שהיא חלק בלתי נפרד מהעיר. "אני אוהבת את האנרגיה של העיר – את המפגש בין ים לעסקים, בין יצירתיות לפרקטיות, בין הישן לחדש. תל אביב יודעת להיות אינטנסיבית ותובענית, אבל גם חמה, יוזמת ומלאת הזדמנויות", היא אומרת. העבודה שלה מחברת אותה לאנשים, לעסקים ולרחובות עצמם במפגשים עם יזמים, בעלי מסעדות, מנהלים ועובדים, שדרכם היא רואה מקרוב איך העיר פועמת. "החיבור הזה לשטח, לאנשים ולדינמיקה העירונית הוא מה שנותן לי דרייב אמיתי להמשיך ליצור, לפתח ולהיות חלק מהעשייה כאן". תזכרו את זהבפעם הבאה שאתם מזמינים וופר.

>> מסעדה שהיא הצגה וספורט לפי רמת חמידות // העיר של תמר עמית יוסף
>> מדרגות מהפנטות וברים לבלות בהם כל החיים // העיר של עידו פטרושקה

1. סרף פארק (SRF Park TLV)

הבריחה המושלמת שלי מהיומיום למקום קסום מלא באנשים כישרוניים שגורמים לגלישה להיראות כמו אמנות של ממש. בימי שישי, כשמתאפשר, אני מגיעה לשם; בזמן שבעלי גולש, אני יושבת בבית הקפה, צופה מהצד ופשוט מתנתקת לרגע מקצב העיר המהיר. זה רגע של שקט הכרחי בתוך הלו"ז הצפוף.
לבני איתן 30 תל אביב

2. מרכז הספורט אס"א תל אביב

מרכז הספורט באוניברסיטת תל אביב מזמן רגעים שקרובים לליבי במיוחד. בתי אסתר בת ה-13 משחקת שם בליגת כדורמים וחברה באגודה כבר 7 שנים. האגודה מרכזת כ-400 שחקנים ושחקניות צעירים, ואני נהנית מאוד להגיע ולצפות במשחקים. רוח המשחק והאנרגיה בבריכה הם משהו שאי אפשר להסביר. ההתנתקות ממסכים וקניונים והחינוך למשמעת, ערכים, אחדות ושאיפה להצלחות – כל כך חשובה לדור הצעיר וזה פשוט אי של שפיות ספורטיבית.
חיים לבנון 64 תל אביב

3. זאפה מידטאון

אני מאוד אוהבת מוזיקה, ולצפות בהופעות חיות זה משהו שתמיד מרגש אותי. בזאפה אני במיוחד אוהבת את האינטימיות שהחלל מאפשר; הקרבה לאמן יוצרת חיבור שאינו קיים במקומות גדולים. ערב עם חברים, אוכל ושתייה הוא ערב שלם של הנאה ובילוי מושלם מבחינתי.
דרך מנחם בגין 144 תל אביב

4. הטיילת

המסורת המשפחתית שלנו. אנחנו יוצאים לטיול אופניים מהבית לאורך כל הטיילת – מתל ברוך ועד לנמל וחזרה. השילוב של הים, השקיעות, הרוח והזמן המשותף עם המשפחה הוא הדרך הכי טובה שלי לנקות את הראש בסופי שבוע.

5. שוק לוינסקי

המקום שבו אפשר למצוא את כל החנויות של פעם – חנויות הפיצוחים, הדגים המעושנים, חנויות הסידקית והמאפיות הקטנות. זה אזור שמזכיר לי ילדות ותמימות, ומאפשר לי רגע של התנתקות מהקדמה המהירה והטכנולוגיה שרצה "מהר מהר". יש שם קצב אחר, שבו הזמן כאילו עומד מלכת בין הריחות והטעמים.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אתרי הבנייה והחפירות הבלתי נגמרים של הרכבת הקלה. עם כל ההבנה שזה למען פיתוח חשוב לעיר בעתיד, אי אפשר להתעלם מהנזק המיידי בהווה. מעבר לרעש ולאבק, יש פגיעה כלכלית אנושה בעסקים. כשהגישה נחסמת והמרחב הציבורי הופך לאתר בנייה, זה מקשה מאוד על הלקוחות להגיע לעסקים באזורים אלו. הייתי רוצה לראות ניהול הדוק בהרבה של לוחות הזמנים, פיצוי והקלות לעסקים שנפגעים, ויותר התחשבות במי שמחזיקים את הכלכלה העירונית בזמן שהכל מסביב חפור.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעת סטנדאפ של שחר חסון. בתקופה כזו, היכולת שלו להפוך את הלחץ הישראלי לצחוק משחרר היא גאונות. האלתורים שלו עם הקהל מזכירים שגם כששום דבר לא הולך לפי התוכנית, תמיד אפשר למצוא בזה רגע של חסד מצחיק. זה ה"ריסטארט" המושלם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר “יש בי אהבה” נותן לי כוח במיוחד בתקופה הזו. יש בו משהו חשוף, כן ומחזק שמזכיר לי למה אנחנו כאן ומה באמת חשוב. לצד זה, פלייליסט של מוזיקה ישראלית ישנה וטובה מלווה אותי כמעט בכל ערב – זה השקט שלי אחרי יום עמוס במשרד ובסניפים. וברכה מרגשת שבני איתמר כתב לי ליום ההולדת מיד אחרי פרוץ המלחמה תלויה אצלי במשרד. היא מזכירה לי בכל יום שיש על מה לשמוח ושיש סיבות לאופטימיות – המשפחה שלי היא הכוח האמיתי שלי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לאגודת הספורט אס"א תל אביב, שמעניקה משמעות, עוגן ומשמעת לילדים שלנו כבר שנים, וגם לכל יוזמה שתומכת בעסקים קטנים מהצפון והדרום. החוסן הכלכלי שלהם הוא החוסן של כולנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מנהל פיתוח הרשת שלנו, עומר קרני, שסיים לאחרונה תקופת מילואים ארוכה ולכל הגברים והנשים שכמותו. אלה אנשים שממשיכים להוביל ולעבוד גם בתקופה של חוסר ודאות, בין לבין מילואים ועומס מתמשך, ולא מוותרים על האחריות שלהם. ולצידם, בני ובנות הזוג שמחזיקים את הבית ואת העורף, לפעמים במחיר אישי שלא תמיד רואים. אלה בעיניי הפנים היפות של תל אביב: מחויבות, אחריות וחוסן שקט גם בימים המורכבים ביותר.

מה יהיה?
יהיה מאתגר, אבל אנחנו ננצח את זה. כמי שמנהלת מערכת גדולה, אני יודעת שמשברים הם גם הזדמנות לדיוק ולצמיחה. אנחנו הישראלים יודעים להסתגל לכל מצב ולמצוא את האור גם בתוך החושך. אני בוחרת להאמין בעשייה שלנו וביכולת שלנו להשקיע בדור העתיד.

• העיר שלי
• ברגר קינג
• סרף פארק
• שוק לוינסקי
• טיילת תל אביב
• זאפה

>> רעות עג׳מי (כדאי שתעקבו) היא שחקנית וסטודנטית לקולנוע, גרה על שוק לוינסקי בתל אביב עם מיליון שותפים (שלושה), עובדת עם ילדים מהממים על הרצף, לשעבר אלופת ישראל בג'ודוו. בימים אלה היא משחקת בהצגה"מכתבים לחייל בחזית"מאת מאיה ערד יסעור ובבימוי צבי סהר, מנהלו האמנותי ובמאי הבית של אנסמבל עיתים. ההצגה תעלה בפסטיבל תמונע שיתקיים בסוף החודש (29.11 21:00 // 30.11 19:00) ואתם בטח רוצים להיות שם.פרטים וכרטיסים כאן.

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> פסגת תהילה ברחוב קטנטן ומסעדה שהיא בית // העיר של איתי לב

1. שוק לוינסקי

ידוע שהמקום שהכי טוב לעשות בו קניות זה המקרר של אמא, מה שמאפשר לעשות השלמות ולבלות בשוק הכי טוב בעיר הלוא הוא שוק לוינסקי. אני אתחיל מלופו, מעדניה פצפונת שקיימת למעלה מ-50 שנה. בסמטה ממש ממול פיצה לילה, מסתתרת פנינה שפתחה לי את החיך לחצילים ודגים מעושנים ששווים את הריח! והמוכרים שם הם הדבר הכי אדיב שתפגשו.
לופו // מרחביה 6 תל אביב

2. המוציא לחם

מאפייה מתוקה של שתי נשים מדהימות שמפיצות אהבה וקבלה. אין אושר גדול יותר מלהיכנס לשם בבוקר – המקום מוצף בריח של לחם ושוקולד חם.
לוינסקי 40

3. חנויות יד שנייה

אני קונה בעיקר בגדי וינטג' ויד שנייה ובשוק יש מבחר עצום של חנויות. תמיד אפשר למצוא מציאות ב-Triangle בעד ארבעים שקלות וממש ליד Segunda עם פיסים מגניבים במחירים שפויים, והמוכרים תמיד יפנקו במיני קולה, שאני בתכלס באה בשביל זה…
טריאנגל /סגונדה /לוינסקי 35 תל אביב

4. המבצר

הוא מקום די חדש והאמת שאני לא כל כך יודעת איך להגדיר אותו, בית קפה, בר של שתי קומות בלילה, חלל אמנות, הקרנות סרטים הופעות ומסיבות. כשנכנסתי לשם בפעם הראשונה החלל העצום הזה, מלא הנרות, ריגש אותי ממש ומצאתי את עצמי ממליצה עליו לכל מי שרק פגשתי. נראה לי מגניב להגיע אליו.לא הרבה יודעים עליו בינתיים. אז תשמרו בינינו 😉
משה מאור 3 תל אביב

5. החניון

גם זה מקום חדש, גם אותו אני לא כל כך יודעת איך להגדיר (מבינה דרככם שאוהבת חיות לא מזוהות), אז אקרא לו חניון רב תרבותי, זה נשמע טוב. כשנכנסתי לשם בפעם הראשונה ידעתי שזה המקום שאחגוג בו יומולדת 30 (מחפשת כבר הרבה זמן מקום). החלל גדול ופתוח, עושים שם אירועים, שווקים של בגדים, אוכל, יש שם בר מגוון ודי.ג'יים מדהימים, מושלם למסיבות ויש מישהי שעושה קעקועים, אז כזה הכל מהכל.
הרבי מבכרך 7 תל אביב (פלורנטין)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

בניייה בנייה בנייה.
בונים לי חמישה מטרים מהחלון… בניין יפהפה ,אבל אני מתעוררת מקדיחות כבר שלוש שנים ב-7 לפנות בוקר.

ריח השתן ברחובות פלורנטין.
רק כשיוצאים מהעיר או מהאזור מבינים את גודל הבעיה.

והתחנה המרכזית החדשה.
מקום עם כל כך הרבה פוטנציאל. בגלל זה כל כך קשה להיכנס אליו. הוא עומד דומם, כאילו הזמן עמד מלכת, אבל ממשיך לזהם את הסביבה. לא פעם הלכתי שם לאיבוד ובשביל למצוא אוטובוס צריך להגיע לפחות 20 דקות מראש ואני גם ככה מאחרת לכל מקום וזה מספיק מלחיץ.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"רק לביקור" סרט קצר של עידן ארגוב שגם שיחק את התפקיד הראשי בכישרון רב לצד ריקי חיות הנפלאה והרגישה כל כך. דרמה קומית מטורפת ומצחיקה עד דמעות. אמנם ליהקתי את הסרט, אבל ראיתי אותו פעם ראשונה על מסך גדול יחד עם הקהל בסינמטק ואני חושבת שבחיים לא הייתי עדה לצחוקים כל כך קולניים,
ובטח לא בסינמטק. סרט שפותח את הלב וגורם לכם להתקשר לאמא להגיד לה כמה אתם אוהבים אותה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה בזמן המלחמה?
"שום דבר לא בסדר" של רני סער. ניסיתי להתחמק מלצפות בסרט הזה ששודר בכאן 11 כי ידעתי שהוא יהיה לי קשה. ואז ממש במקרה ישבתי לדרינק עם חבר בקולנוע יפו (עוד מקום שאני מאוד אוהבת) כשפתאום אנשים קראו לנו להיכנס לסרט. לא ידעתי במה מדובר. הסרט עצמו קשה לצפייה, אבל מעצים כל כך. יצאתי גמורה ובוכיה אך מלאת תקווה. הסרט עוקב אחרי נוגה פרידמן, אלמנת מלחמה שאיבדה ב-7.10 את אהובה ואב שלושת ילדיהם, עידו רוזנטל. אנחנו נחשפים לאישה כל כך חזקה, אמנית מיוחדת ואמיצה שמגדירה את עצמה מחדש מול הנורמות המצופות מאלמנות בישראל.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל עמותה של חיות – היצורים הכי טובים שמקיפים אותנו. ו"עומדים ביחד",תנועה חשובה שפועלת לשיוויון אמיתי, לצדק ולמילה שהפכה כבר לגנאי – שלום. למרות שהרבה יחלקו עלי, אני חושבת שזה הארגון שהכי שמר עלינו ועל מצפוננו במלחמה הזאת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה?
הייתי רוצה לפרגן לכל מי שממשיך ללכת להפגנות של החטופים.
ולרעות ענבר– אני עוקבת אחריה והיא עושה עבודה כל כך חשובה. הסרטונים שלה סופר מעניינים. היא נותנת לי תקווה ונותנת מילים לרגשות והתהיות שלי על המצב, והכל בצורה כל כך נגישה וקולחת. יצא לי לפרסם כמה פעמים פוסטים שלה ואנשים התבלבלו וחשבו שאני היא והברכות שאני קיבלתי… אני מורידה בפניה את הכובע רק על ההתמודדות.

מה יהיה?
אני אופטימית מטבעי למרות שאובייקטיבית המצב לא טוב. מקווה שנצליח לשקם את עצמנו. לגבי אמון במערכת, בפוליטיקאים והשיח המפלג, אני חושבת שאנחנו די אבודים בחלל. מקווה שנוכיח לעצמנו אחרת. אני רוצה להאמין שזה תלוי בנו, ויום יבוא ונוכל ללכת בגאווה בעולם, אבל תשאלו אותי עוד פעם אחרי הבחירות…

• העיר שלי
• תיאטרון
• תיאטרון תמונע
• שוק לוינסקי
• המבצר
• החניון
• בגדי וינטג'
• יד שנייה