Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

שחר אבנט

כתבות
אירועים
עסקאות
דנה ספיר (צילום: נועה סלטי)

אנשים עם נשמה של מושב ובראנץ' סודי מחוץ לזמן. העיר של דנה ספיר

אנשים עם נשמה של מושב ובראנץ' סודי מחוץ לזמן. העיר של דנה ספיר

דנה ספיר (צילום: נועה סלטי)
דנה ספיר (צילום: נועה סלטי)

דנה ספיר, מהיוצרות הרב-תחומיות הכי אמיצות שמסתובבות בינינו, תציג בחודש הבא במוזיאון תל אביב את יצירתה Dance in Peace 107, באמצעותה היא זועקת בשנה האחרונה את זעקתם של החטופים. לכבוד האיוונט קיבלנו ממנה המלצות על איפה לגלוש, איפה לאכול דגים ואיפה ליצור אמנות. בונוס: שיר יפה יפה של יהודה עמיחי

>> דנה ספיר היא יוצרת רב־תחומית, במאית וכוריאוגרפית זוכת פרסים, שתעלה ב-7 וב-8 בספטמבר את Dance in Peace 107 במוזיאון תל אביב – מופע שנולד מתוך מציאות ה־7 באוקטובר וממשיך עד לעצם היום הזה. המופע משלב מחול, שירה, מוזיקה חיה, פלמנקו, אופנה, וידאו־ארט ואמנות אווירית ומציע חוויה אמנותית־קהילתית של איחוי ותקווה. שזה בול מה שאנחנו צריכים עכשיו.עוד פרטים וכרטיסים כאן.

1. רחובות העיר של ימי שישי

אחרי תרגול יוגה קבוע אני הולכת בדרך כלל לשוק לוינסקי לשיטוט חסר תכלית של השראה שבו אני סופגת ריחות, צבעים ואנשים שמקבלים את הסופ״ש. קלישאתי ככל שזה יהיה, יש משהו בדחיסות הישראלית של לפני השבת, שמראה לי שגם בזמנים קשים חשוב לנו ללכת להביא פרחים הביתה. אם אני רוצה בראנץ׳ מיוחד שמרגיש על גבול הסודי, אני אוהבת מאוד את קפה סוסייטי שפתוח רק בשישי – מקום קטן של גרוב, ג׳אז ואווירה של מחוץ לזמן רק שהוא באמצע השוק.
>> קפה סוסייטי, זבולון 13 תל אביב

שיק של יום שישי. קפה סוסייטי (צילום בר כהן)
שיק של יום שישי. קפה סוסייטי (צילום בר כהן)

2. מסעדת בטשון

מקום אחד ויחיד של אוכל מקומי, מהדייג לצלחת. מצליח להיות מעולה, יצירתי וטעים ועדיין להשאר בגובה העיניים ובמחירים נגישים שמתעקשים לא להשתנות עם מה שקורה בחוץ. השף הצנוע שעומד מאחורי הבר ומבשל עם הטבחים הוא אלכס מאוס, האיש של תאומתי וגיסי ומכאן שהמקום הוא בית. אבל זה לא משנה כי כותבים עליו כל כך הרבה מבקרי מסעדות שזה יהיה שקר להשמיט אותו מכאן מטעמי קרבה.
>> קרליבך 29 תל אביב

הכי כיף ראשונות. בטשון (צילום מתוך האינסטגרם batshon_tlv@)
הכי כיף ראשונות. בטשון (צילום מתוך האינסטגרם batshon_tlv@)

3. מוזיאון תל אביב // ת"א תרבות דה וינצ'י

בגזרת האמנות יש שני מקומות, ברוח יציבה של פעם וברוח האמנות החדשה.
מוזיאון תל אביב, שבו גם עולים המופעים הקרובים של Dance in peace 107 ונותן לנו בית לתקופת העבודה – יש במוזיאון משהו צח של אמנות, כאילו נותן לה כבוד שרק בשבילו שווה להעביר שם רגע. צמוד אלינו לאולם רקאנטי יש תערוכה שהיא כמו סוד הגן הנעלם בתוך מבנה, ממליצה ללכת שם לאיבוד.
ותא תרבות דה וינצ׳י – ברוח הדור החדש של התרבות המקומית והמקום השני שבו אנחנו עובדים על היצירה – יש בו אווירה של אמנים במסדרונות שעוסקים בפיצוח, שוברים את הראש וחיים אמנות. אני אוהבת את הצוות, את חדוות העשייה ואת הנסיון להביא משהו שהוא אחר, שמקדש תהליכי יצירה ולא תוצר.
>> שאול המלך 29 תל אביב // דה וינצ'י 14 תל אביב

זמנים מורכבים. תא תרבות דה וינצ'י (צילום: עופר ריבק)
זמנים מורכבים. תא תרבות דה וינצ'י (צילום: עופר ריבק)

4. גלישה בחוף הצוק

על הנייר זה תל אביב והחוף הכי קרוב לבית שהביא אותי לגור בתל אביב אחרי שנים במושב, בשביל הים. בשביל להסתכל על הקו של האופק ולהיזכר. זה מקום של להיות בעיר אבל לא – שם אני פוגשת אנשים עם נשמה של מושב שדופקים בדלת כשהם רוצים חצי כוס סוכר וחברים שפותחים גם בלי לדפוק. לשם אני הולכת לגלוש, לנקות את הראש והרעש ולתת להכל להיספג לתוך המים.

5. שחר אבנט // Petit Pois

בגזרת האופנה, שידועה כקרובה לליבי, יש את החנות של Shahar Avnet, שיחד אנחנו הולכות דרך אמנותית ממושכת. החנות מלאה בדמיון וצבע חסר גבולות, שלא מתכופפת לאופנה המקומית של ג׳ינס וטי שירט. בהמשך הרחוב יש את Noon, שהרומנטיקה והפרחים שלה אצלי חזק במלתחה ומה אכפת לי גם לספר על Petit Pois בנווה צדק כדי להרים למעצבות מקומיות שממשיכות למרות הכל לעשות כאן יופי.
>> שחר אבנט / שינקין 26 תל אביב // Noon / שינקין 43 תל אביב // פטי פואה / שבזי 33 תל אביב

מגי אזרזר בשמלה של שחר אבנט  (צילום: דניאל קמינסקי | סטיילינג: חיה וידר)
מגי אזרזר בשמלה של שחר אבנט (צילום: דניאל קמינסקי | סטיילינג: חיה וידר)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

מה שחסר בעיני בעיר הוא מרחב נגיש לתרבות עצמאית. אמנים ויוצרים רבים שרוצים להתפתח ולהביע את עצמם נתקלים בקשיים – החל מהוצאות גבוהות שמצריכות משאבים שאין לכולם, ועד לצורך לעבור דרך גופים ממסדיים או מסגרות רשמיות כדי לזכות בבמה. גם כאשר כבר מתקבלים ליוזמה קיימת או לפסטיבל, לרוב התקציבים המוקצים מצומצמים ולא מאפשרים ליצור חוויה מלאה או לממש את הפוטנציאל האמנותי, שלא נדבר על לשלם לאמנים.

תביאו עוד מזה. תא תרבות קריית המלאכה (צילום: אמנון חורש)
תביאו עוד מזה. תא תרבות קריית המלאכה (צילום: אמנון חורש)

חשוב לומר שתל אביב נחשבת לעיר שמשקיעה בתרבות, אך במציאות האמן העצמאי כמעט ואינו חש את התמיכה הזו באופן ישיר. במצב כזה התרבות העצמאית מתקשה לפרוח, ולעיתים היוזמות מתממשות רק כאשר היוצרים לוקחים הכל על עצמם. נדמה לי שיש כאן הזדמנות גדולה לעיר לתמוך, להקל ולאפשר יצירה מגוונת וחיה, שתעשיר את המרקם התרבותי של תל אביב ותפתח אותו בפני קהלים רחבים יותר.
כמו כן, מה נסגר עם מחירי חניה וחניונים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בתוכי מתקיים משחק משיכה בחבל של שני קולות. אחת שרוצה לבחור לברוח לאיפה שטוב, והשנייה בצידו השני של החבל שבוחרת להשאר ולהאבק למען מה שטוב פה. הקרע הזה בין מצוי, לרצוי המדומיין ולפנטסטי, הוא חלק בלתי נפרד ממני ומהיצירה שלי, ומכאן שלכל אחת מהן יש תשובה אחרת לשאלה.

עם האני שצוללת לתוך אמנות כדרך חיים, אבחר בסרט החדש על בוב דילן או בסרטים של ווס אנדרסון – שהזכירו לי שוב שלאמנות אין חוקים ואת החוקים שאנשים אחרים לומדים, הם לומדים כי מישהו דבק והלך עד הסוף עם האמת שלו. אם תשאלו את האמנית החברתית והאקטיביסטית שבי – אבחר בסרט דוקו המחול Puppet Party של איתמר גלינה, שרוקד ביצירה שלי, שנוגע במורכבות הרגשית של התמודדות עם טראומה, ובדואט המחול Ah …I see של יוסי דניאל, שגם רוקד ביצירה שלי, שפשוט נגע לי בלב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כל שיר של נינה סימון בדגש תקופתי על Wild Is the Wind, הספר "שירת סרטני הנהר" שאפשר לי להעלם לתוך עולם דימויים עשיר ואחד מהקטעים בו אפילו מצא את דרכו לתוך היצירה. ולצדם, יש לי אוסף טקסטים שנאסף במשך שנים – עמוד התווך של שיעורי היוגה שאני מלמדת. מושיב אותי עמוק בתוך השבר המקומי, ובו בזמן פותח שוב ושוב דלת אל התקווה. זה האחרון שמצאתי:

אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר שִׁיר הַלֵּל לְכָל מַה שֶּׁנִּשְׁאָר
פֹּה אִתָּנוּ וְלֹא עוֹזֵב וְלֹא נוֹדֵד כְּצִפּוֹרֵי הַנְּדוֹד
וְלֹא בּוֹרֵחַ צָפוֹנָה וְלֹא דָּרוֹמָה וְלֹא שָׁר:
״לִבִּי בַּמִּזְרָח וְאָנֹכִי בִּקְצֵה מַעֲרָב".
אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר לָעֵצִים
שֶׁאֵינָם מַשְׁלִיכִים אֶת עֲלֵיהֶם
וְסוֹבְלִים לַהַט קַיִץ וְקֹר חֹרֶף
וְלִבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מַשְׁלִיכִים אֶת זִכְרוֹנוֹתֵיהֶם
וְסוֹבְלִים יוֹתֵר מִבְּנֵי אָדָם שֶׁמַּשְׁלִיכִים הַכֹּל.
אֲבָל מֵעַל לַכֹּל
אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר שִׁיר הַלֵּל
לָאוֹהֲבִים שֶׁנִּשְׁאָרִים יַחְדָּו לְשִׂמְחָה וּלְצַעַר וּלְשִׂמְחָה.
לַעֲשׂוֹת בַּיִת, לַעֲשׂוֹת יְלָדִים, עַכְשָׁו וּבָעוֹנוֹת הָאֲחֵרוֹת.
(יהודה עמיחי)

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המונח התנדבות בתקופות כאלו מקבל הרבה פנים. בעיני כל מי שעומד לצד משפחות החטופים כל ערב או פעם בשבוע בקפלן הוא מתנדב. אין שום דבר יותר דחוף או חשוב, מהחזרת כל החטופים והחטופות, כולם הביתה. לתפיסתי, בית זה מקום שחוזרים אליו. אם אי אפשר לחזור, זהו לא בית – אז אני ממליצה להתנדב בזה ללא לאות ולחזק את המשפחות בכל דרך.

אני ממליצה שנתנדב כולנו בלשקם את הפצע הישראלי כל אחד דרך ערוץ שעובד לו, האמת שלי היא שאנימתנדבת מאז אוקטובר ב Heartivism, תנועה תרבותית-אמנותית-חברתית שהקמתי שבה כל המשאבים הולכים לטובת הנושאים האלו, ככה שאם אמנות ותרבות הם ערוצי ההשפעה שלכם – אתם מוזמנים לפעול איתנו. ליבי גם עם מתמודדי טראומה ופוסט טראומה, קשישים וניצולי שואה, אנשים שאיבדו את ביתם – לא חסר. בתוך שבר כזה גדול אנחנו נדרשים להתייצב בסדר גודל של אנשים שפעם נקראו לבנות כאן מדינה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מי שנשאר.
מי שמתמודד, חולם על מציאות אחרת ופועל למענה. מי שבוחר לא לצפצף למרות שהרמזור כתום.
בספציפי מרימה לרעות ענברשהתוכן הפוליטי והחברתי שלה ישיר, לא מתנצל ומדבר לכולנו בגובה העיניים.

מה יהיה?
מה שנעשה שיהיה. אם לא, הלך עלינו. להתייאש זה פריווילגי.
לתחושתי השבר יעמיק עוד ועוד, כל פעם שאנחנו חושבים שאי אפשר עוד, אנחנו מגלים שאפשר, ונדרשים לנוע עם מה שיש – ואז יהיה רגע שנהיה מוכרחים להבין שאין טעם לברוח מהמציאות כי היא תמיד שם ושהדרך היחידה החוצה היא לעבור דרך. אני רוצה להאמין שנישיר מבט ונסכים ללמוד מהמציאות הזאת, ביחד. אין ברירה. שנפעל בעוז כדי לעבור דרך הסדקים – עד שנצא מהצד השני מנצחים. לא במלחמות, אלא כאנשים שמאמינים שאפשר ליצור כאן משהו חדש וטוב. שלא נחכה לתקווה אלא נעשה למענה ונגלה שצדקנו לאורך כל הדרך – שמספיקים כמה אנשים אמיצים כדי לחולל שינוי ושאנחנו בעצם הרוב.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

דנה ספיר, מהיוצרות הרב-תחומיות הכי אמיצות שמסתובבות בינינו, תציג בחודש הבא במוזיאון תל אביב את יצירתה Dance in Peace 107, באמצעותה...

דנה ספיר28 באוגוסט 2025
עמיר מרק, תצוגת הבוגרים של שנקר 2016. צילום: רפי דלויה

חתיכת תפירה: מה חשבנו על תצוגת הבוגרים של שנקר?

חתיכת תפירה: מה חשבנו על תצוגת הבוגרים של שנקר?

חגורות הצלה, גברים בשמלה ומאות מטרים של בד: רגע לפני שהם מתחילים לחשוב ביזנס, בוגרי שנקר משחררים את הרסן ועפים על החיים. אלה השמות שכדאי לכם להתחיל לשנן

עמיר מרק, תצוגת הבוגרים של שנקר 2016. צילום: רפי דלויה
עמיר מרק, תצוגת הבוגרים של שנקר 2016. צילום: רפי דלויה

ארבע שנים אינטנסיביות של דם, יזע ומכונות התפירה הגיעו אתמול לסיומן בתצוגת בוגרי מחלקת האופנה של שנקר. 35 מעצבים חדשים נפלטו אמש אל אוויר העולם, אך קודם לכן הם הציגו את קולקציות הגמר עליהן עמלו יומם וליל בשנה האחרונה. השאלות השגורות אודות תכליתה של תצוגת הבוגרים המשיכו להדהד גם השנה – האם עליה לספק פלטפורמה מופרעת לכל מאוויהם של הסטודנטים, גם אם הם מופרכים ולא לבישים? או שמא הסטודנטים צריכים לנצל את הבמה ואת החשיפה בשביל לפזר כרטיסי ביקור קונקרטיים יותר? גם השנה הסוגיות האלה נותרות מיותמות מתשובה מוחלטת, כשהן משאירות למבחן הזמן לעשות את שלו. אז מי הם השמות שכדאי להתחיל לשנן?

הבוגר המצטיין. עמיר מרק (צילום: רון קדמי)
הבוגר המצטיין. עמיר מרק (צילום: רון קדמי)

עמיר מרק שהוכתר כבוגר המצטיין של מחזור 2016, נעל את תצוגת הבוגרים עם תשע מערכות לבוש – מספר מפתיע ולא שגרתי במונחים של תצוגות גמר. מפתיע מכך, הוא מקור ההשראה של מרק, ששירת בעברו כלוחם סטי"ל. קוד הלבוש הרשמי של מרק באותה התקופה כלל חגורת הצלה אישית. החגורה אמנם לא זכתה מעולם לשימוש, אך עצם הנוכחות שלה סיפק למרק תחושת הגנה, משל היה זה קמע ששומר עליו. מכאן נולד שם הקולקציה "Lucky Charmes", כשמוקד ההשראה התרחב לחקר אנתרופולוגי של יורדי הים באלסקה ושל הקמיעות בהם נהגו להשתמש בצאתם למסעות ימיים מסוכנים. בהתאמה, מערכות הלבוש שיצר מרק, שולבו באלמנטים ובטכניקות ניפוח ייחודיות שפיתח בעצמו.

שחר אבנט, שנקר 2016. צילום: רון קדמיקנבס משפחתי. שחר אבנט (צילום: רון קדמי)
שחר אבנטשפתחה את התצוגה, יצרה את קולקציית הגמר שלה בהשראת הנשים החשובות בחייה – אמה, סבתה ושתי אחיותיה, כאשר כל דגם הוקדש למוזה משפחתית אחרת. עם זאת, התוצאה הייתה רחוקה מלהיות נוסטלגית, שורשית או מתרפקת. אבנט הציגה שמלות בגזרות דרמטיות ואוונגרדיות שנתפרו ממאות מטרים של טול, אותו היא הפכה לקנבס רך לציורים אינטואיטיביים ולאסוציאציות חופשיות שתובלו ברקמה, אבני סברובסקי, חיתוכי פרספקס ושברי זכוכיות.

האישה עם השקית. אילן פלג (צילום: רון קדמי)
האישה עם השקית. אילן פלג (צילום: רון קדמי)

קולקציה צבעונית ומבעבעת נוספת שנצפתה על המסלול שייכת לאילן פלג. נקודת המוצא של הבוגרת הטרייה התבססה על קצב התחלופה המהיר בעידן של היום, בו אורך חיי המדף של מוצרים הולך ומתקצר עד לכדי שימוש חד פעמי. מערכות הלבוש שיצרה, נולדו כולן מתוך חומרי גלם קיימים שעברו החייאה מחדש – החל משאריות בגדים, דרך פסולת פלסטית שנשטפה מהים ועד שקיות ניילון, שהן לדברי פלג "החיות האורבניות הנפוצות ביותר".

טוהר המידות. אביתר מייאור (צילום: רון קדמי)
טוהר המידות. אביתר מייאור (צילום: רון קדמי)

לעומת זאת,אביתר מייאורהסתכל למסלול בלבן של העיניים (או ליתר דיוק, באדום) והציג שש מערכות לבוש מרשימות בהשפעת מחלת הלבקנות. מייאור בחן את התופעה משני אספקטים – זה הביולוגי וזה בעל ההשכלות החברתיות (מהן סובלים בעיקר הלבקנים באפריקה). סוגיות של צבע וצורניות כנגד זהות ותרבות, הובעו באמצעות חומרים מנוגדים ששולבו יחד, כמו משי טבעי רך ועור בגוני ניוד עד לבן.

ללא קלישאות מגדריות. לידר אביטאן (צילום: רון קדמי)
ללא קלישאות מגדריות. לידר אביטאן (צילום: רון קדמי)

קולקציית בגדי הגברים של הבוגרתלידר אביטאןבלטה אף היא, הרי שעוד לא נולד הפיד שיתעלם מצי של חתיכים מזוקנים בשמלות. אביטאן ביקשה לשבור את הנורמות ואת החוקים שלעתים רומסים את קיומו של האינדיבידואל הניצב מולם בדד, והיא הצליחה לעשות זאת מבלי ליפול ליותר מדי קלישאות. הקולקציה הפגישה בין צמר ועור בגוונים טעונים מגדרית של ורוד וכחול, שעובדו לכדי מערכות לבוש משוחררות לכאורה, אך בפועל מאופקות וסגורות עד מחנק.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

חגורות הצלה, גברים בשמלה ומאות מטרים של בד: רגע לפני שהם מתחילים לחשוב ביזנס, בוגרי שנקר משחררים את הרסן ועפים על...

מאתרוני ודנאי2 ביולי 2016
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!