• Facebook
• Twitter
• Email

אפשר להירגע: דחייתו של פסטיבל הקולנוע ה-37 בירושלים, שאמור היה להתקיים בחודש יולי, עוררה חששות שהנהלתו תאלץ להודיע על ביטולו השנה. אבל יש גם הפתעות טובות בחיים בימי הקורונה: הנהלת הפסטיבל מבשרת הבוקר כי הוחלט לקיימו בין ה-20 ל-30 באוגוסט, בכפוף להנחיות משרד הבריאות והרשויות.

ד"ר נועה רגב, מנכ"לית סינמטק ירושלים ופסטיבל הקולנוע ירושלים, מסרה ש"אין ספק שכולנו כבר משתוקקים לצאת לעולם שמחוץ לבית – ולחזור גם לקולנוע ולחיי התרבות, שהם חלק מהותי ובלתי נפרד משגרת חיינו. ההחלטה לקיים את הפסטיבל בנסיבות המיוחדות של השנה הזאת נובעת מתוך מחויבות עמוקה לקהל שלנו, ליוצרי הקולנוע וליצירותיהם החדשות שטרם הגיעו למסך. פסטיבל הקולנוע ירושלים יציע כמדי שנה עשרה ימים של הקרנות בכורה למיטב הסרטים הישראליים והבינלאומיים, מסגרות תחרות הנושאות פרסים בגובה מיליון שקלים ואירועים באוויר ההרים הצלול של ירושלים. מי שמכיר את האווירה המיוחדת הזאת לא יוותר עליה – במיוחד לא השנה". עוד הוסיפה כי "חזרתו לפעילות של עולם התרבות בישראל כרוכה בהשגת מתווה כלכלי שיאפשר זאת, כולנו מקווים שעניין מהותי זה יוסדר בהקדם".

במקביל, משתתף פסטיבל הקולנוע ירושלים באירוע הגלובלי הענק "We Are One: A Global Film Festival", פסטיבל מקוון ראשון מסוגו הכולל שיתוף פעולה של 21 פסטיבלי הקולנוע המובילים בעולם כולל קאן, ברלין, ונציה וסאנדנס. הפסטיבל, המופק ומאורגן בידי Tribeca Enterprises וחברת YouTube, יימשך עשרה ימים ויתקיים החל מיום שישי הקרוב ועד ה–7 ביוני.התוכנית האמנותית כוללת יותר מ-100 סרטים ותוכניות מ-35 מדינות, לצד שיחות עם אנשי קולנוע (בהם פרנסיס פורד קופולה, סטיבן סודרברג ובונג ג׳ון-הו), תכני מציאות מדומה והופעות מוזיקה. כלל התכנים יוצעו לצופים ללא עלות ובמהלך הפסטיבל יגויסו תרומות למען המאבק בנגיף הקורונה.

בין התכנים שתרם פסטיבל הקולנוע ירושלים לאיוונט תוכלו למצוא הקרנה מיוחדת של "חתונה מאוחרת" בבימויו של דובר קוסאשווילי במלאת 20 שנה לבכורתו, כולל דברי הקדמה של קוסאשווילי וליאור אשכנזי, הקרנת בכורה לסדרה המבטיחה של סיגל אבין, "לאבד את אליס", בכיכובה של איילת זורר, הקרנה של "Love Chapter 2"', הדוקו המהפנט שמתעד את עבודתם הסוערת של הכוריאוגרפית שרון אייל ושותפה ליצירה גיא בכר, וכיתת אמן של הבמאי נדב לפיד.

• המסך
• פסטיבל הקולנוע ירושלים
• יוטיוב
• ליאור אשכנזי
• הישרדות: קורונה
• איילת זורר
• שרון אייל
• קולנוע

• Facebook
• Twitter
• Email

[tmwdfpad]

ההיילייט:האחיות עינב זיני ונופר מכלוף הוכיחו בפעם המי יודע כמה שאפשר לעשות תצוגה שומטת לסתות, גם ללא רוח, צלצולים ופטמות מבצבצות. האחיות שעומדות מאחורי המותג המקומי סמפל, הנפיקו קולקציה מופלאה, מהזן שגדול על שוק האופנה המקומי בכמה מידות. זיני ומכלוף מיקססו במלאכת מחשבת בין רוך לאדג', פשטות ומורכבות וניקיון ודיטיילים מושקעים. אלה נארזו בצבעוניות משכרת של גווני שנהב, פודרה, זית וחאקי, ותובלו בלולאות מתכת עקלקלות ובנגיעות מודפסות שנולדו ממפגש עם האמנית הדנית פרניל סנדקר הנסן. חדי עין לא יכלו לפספס גם את התיקים המשובחים שיצרה הילה טולדנו במיוחד עבור האחיות המסומפלות, אותם הן מתכננות להציע למכירה לאחר שבוע האופנה.

שיא הרגש:"האם רומנטיקה עוד אפשרית? האם בעולם בו כל צעד מתועד, מדווח ומתווך, עדיין קיימת האפשרות להעמיד מקום פרטי – עולם בתוך עולם?", שאלה דורין פרנקפורט. התשובה שלה לעצמה, ולקהל, הרגה אותנו ברכות. כשהיא נשענת על שתי מוזות ספרותיות החולקות את אותו שם – המשוררת זלדה שניאורסון מישקובסקי והסופרת זלדה פיצג'רלד. הקולקציה של פרנקפורט עסקה בנושא המועד לפורענות, מזווית אגבית, פואטית בנונשלנטיות שלה. מרקמים וטקסטיל של פשתן מכובס, כותנה, משי, קטיפה ואריגים דקים נמהלו בצבעוניות צוננת ומהורהרת של חול, ים, שמיים, מים וקרח – והולידו אסופה מופתית בפשטותה.

השואו:את יום התצוגות נעל אורח הכבוד מרסלו בורלון. המעצב המצודד ורב הפעלים, לימד את כולנו איך דופקים חתיכת שואו. בתום קטע מחול פראי של להקת L-E-V בחסותם הכוריאוגרפית של שרון אייל וגיא בכר, העלה בורלון מדגם מייצג של 25 מערכות לבוש מקולקציות הגברים והנשים שהציג קודם לכן במילאנו. בשביל לבזוק מעט אג'נדה מעל ענן השיק האיטלקי, ליהק בורלון אך ורק דוגמנים ודוגמניות ממוצא אתיופי. והבגדים? הגזרות – חדשניות, המרקמים – משוכללים, הקומפוזיציה – מדויקת ורמת העשייה – מהודקת. עכשיו רק צריך שמישהו ירים את הכפפה ויתחיל למכור את כל הטוב הזה גם כאן בלבנט.

ההפתעה:גדי אלימלך הניח בצד את הצווארונים האריסטוקרטיים ואת חיתוכי הלייזר, וחשף פן חדש באישיותו כמעצב. מדריך חרקים ישן שנפל לידיו פתח אותו לעולם חדש, והוליד קולקציה עשירה למדי. אלימלך חקר את עולם החרקים והפרפרים, אותם הביא לידי ביטוי בהדפסים ברזולוציות שונות ובתכשיטים ואביזרים מרשימים שיצרה עבורו האמנית טל פרנק. הקולקציה אמנם לא תמיד הייתה אחידה ברמתה, אך מדד היצירתיות הבהיר היטב שאלימלך הסטייליסט פינה את עצמו מזמן לטובת אלימלך המעצב.

המעידה:מעוז דהאן, הרוח החיה והאיש שניצב מאחורי מותג הסטריט הגברי נובוריש דוג, נחשב בימים כתיקונם למשב רוח מרענן בנישת אופנת הגברים המקומית הכמעט שוממת. אולי הוא שאף גבוה מדי, אולי לא שאף מספיק – אך היה נדמה כי משהו מעט השתבש בתצוגת התכלית של המעצב היחיד שהציג בשבוע האופנה קולקציה גברית במלואה. לצד שורה של פריטי קז'ואל מוצלחים מהז'אנר שגברברי העיר צריכים לאמץ, הציג דהאן פריטים מחויטים שפשוט לא היו מהוקצעים מספיק – שאפילו צי הדוגמנים הג'ינגים החינניים שליהק, לא הצליחו להמתיק. בעולם המחויט אין מקום לחוסר דיוק – הגזרות חייבות להיות מותאמות לגוף בצורה מושלמת, והתפירה חייבת להיות נטולת רבב. דהאן כבר הוכיח שהוא מעצב מוכשר, הוא בסך הכל צריך ליישר את הקו הגבוה אליו הוא שואף.

• מרסלו בורלון
• מעוז דהן
• דורין פרנקפורט
• גדי אלימלך
• שרון אייל
• נובוריש דוג
• אופנה
• החיים היפים
• שבוע האופנה תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

בחודש אוקטובר העלתה שרון אייל ערב שחורג לגמרי מהגדרה המקובלת של "ערב מחול". ההרחבה הזאת, שתכף נדון בה, היא בבחינת קונספט חדש שהגתה אייל, והוא הולם אותה עד מאוד – ערב סקסי ובלתי פורמלי בעליל שיש בו קטעי מחול ומוזיקה באווירה אחרת לגמרי. "ניסיתי ליצור חוויה גדולה שתגרום להרבה אנשים הנאה, כולל לאלה שלא הולכים לראות מחול או לא מרגישים לגמרי בנוח כשהם ישובים בכיסאות לאורך שעה או יותר", היא מסבירה. היא עצמה אוהבת מאוד את החוויה של אולם המחול הקלאסי, אבל כבר מזמן חשבה שכדאי להציע לקהל עוד אופציות, הרבה בזכות שותפה לחיים וליצירה גיא בכר שמגיע מעולם האנדרגראונד.

הקונספט החדש הזה, יש להניח, לא לגמרי מנותק מהמציאות הכלכלית של ניהול ותחזוק של להקת מחול עצמאית. אייל לא מכחישה ואומרת את שכולם כבר יודעים – הכסף העיקרי מגיע מהופעות ומעבודות בחו"ל. כל זה לא עצר אותה כשהחליטה לבחור לפני שנתיים בדרך העצמאית. היא פרשה במפתיע מלהקת בת שבע שבה שימשה כוריאוגרפית הבית, ובצעד נועז שעשה כאן לא מעט גלים הקימה עם בכר וכמה רקדנים שעזבו איתה להקה חדשה. המהלך הזה צירף את להקת L-E-V ללא מעט להקות ויוצרים עצמאיים שנלחמים על פיסה מעוגת התקציב הקטנה ממילא, ונאלצים להסתפק בגרעין שוחרי מחול שלא ממתרחב באופן משמעותי.

"זה לא היה מהלך של גיבוש חזון ובחירת האסטרטגיות למימושו, הלכתי עם הלב והרגש", אייל נזכרת. "רציתי לממש את הפוטנציאל שלי וליצור באופן ובתנאים שמאפשרים לי לשחרר את מה שמתחולל בי ומבקש לצאת".

מתוך היצירה "House":

גם היום, מפרספקטיבה מפוכחת וקצת ניסיון, אייל לא ממצמצת. היא בטוחה בדרכה, בעצמה וברקדנים שלה. מי שפגש בה לאורך השנים והתרשם מהשילוב המאפיין אותה של עוצמה ושבריריות, נתקל היום באמנית בשלה שמתנסחת בזהירות ובעיקר שלמה מאוד עם מה שהיא עושה.

דרך ארוכה עברת בקצת יותר משנתיים.

"יש לזה פנים רבות. מצד אחד הלהקה שלנו מופיעה ומצליחה כאן ובחו"ל. לאחרונה חזרנו משני פסטיבלים בצפון קרוליינה ובאמסטרדם עם שבחים מהביקורת, ובמרץ נצא לשבדיה בהזמנת הבלט הממלכתי כדי ליצור ללהקה גרסה מקוצרת של Bill, כך שיש המון הערכה. מצד שני, ללהקה אין בית משלה. אנחנו עובדים בסטודיואים ברחבי העיר בתנאים פיזיים לא מעולים ונאלצים לעבוד לפי פרויקט ולא לאורך השנה כולה. אבל העיקר הוא היכולת להיכנס לסטודיו ולעבוד עם הרקדנים האלה. הם מופלאים ואני אוהבת אותם ומעריצה את המסירות והיכולת הפנטסטית שלהם. עם הרזומה שלי כנראה יכולתי למצוא עבודה כמנהלת אמנותית של להקה בחו"ל, אבל אני לא רוצה את זה. אני רוצה לעבוד עם שמונת האנשים שבחרתי ולהגיע איתם כמה שכבות מתחת לעור. ולגבי עצמי, אני לא חושבת שקרתה אצלי תפנית גדולה. ברור שיש לי יותר ניסיון ופרספקטיבה וגם השתכללתי כרקדנית וכיוצרת, אבל ברמת היצירה אני ממשיכה לעבוד כמו תמיד – מהבטן ומהרגש, מתוך חיבור לאנשים, מתוך האנרגיה שמתפרצת מהם, מספונטניות, מגירוי לרגע שמפעיל אותי. שם כנראה החוזק שלי, והיום אני מרגישה שיש לי גם את הווליום שצריך כדי להעביר את זה לקהל".

• אנשים
• ראיונות
• שרון אייל
• להקת בת שבע
• LEV