1. חומוס אכרם בשינקין

אחלה חומוס עם שולחנות וכיסאות של פעם. תמיד אהבתי לשבת שם עם חבר או חברה, לאכול חומוס ולדבר.
שינקין 59

2. ג׳ו גיטרס

ברחוב אילת 22 יש בית מלאכה של אמן גיטרות. יואב איש צנוע שבונה גיטרות ומתקן גיטרות. דוקטור של גיטרות. אחד הטובים שאני מכיר. מגיעים לשם, שותים קפה, מדברים על כלים ועל מגברים ועל החיים. על הדרך הוא מתקן מה שצריך ואם רוצים גם בונה גיטרות במיוחד למבקש. מקום מאוד מיוחד שאני אוהב להגיע אליו.

3. Waycup coffee

בית הקפה במקווה ישראל. תמיד כשאני צריך להעביר את הזמן, אני יושב שם, שותה קפה, משתדל לא לעשן יותר מידי סיגריות ומחכה. לפעמים עוברים חברים מוזיקאים בדרך לסטודיו שלהם, אנחנו מדברים קצת והזמן עובר עד שצריך ללכת. אוהב להעביר שם זמן בין לבין דברים אחרים.
מקווה ישראל 17

4. אולפני אנובה

הייתי חתום בלייבל הזה 3 שנים בערך, הקלטתי באולפן הזה 2 אלבומים וחצי נדמה לי, מנהל האולפן הוא שמעון טל – איש מקסים ואדיב. אני אוהב לבוא לשם מידי פעם לפרוק את הלב. אני קצת ואז הוא קצת ואז קפה ולאחר מכן הוא משמיע לי משהו שעשה. מי שמחפש אולפן טוב ומקצועי – האולפנים של אנובה זו הכתובת.
המפעל 3

5. חנות הירקות בקריית שלום

ברחוב הקשת. חנות קטנה עם סחורה טובה. כשגרנו אני ואשתי בקריית שלום, זו הייתה החנות שביקרנו בה הכי הרבה, היו שומעים שם בבוקר 88FM, בצהריים גלגלצ ובערב רדיו לב המדינה. תמיד הרגיש לי כמו מקום שנותן מקום לכל בן אדם ומחיר שווה לכל כיס. היינו באים תמיד עם שק בד. כל פעם כשמגיעים לעשות חשבון היו כאלה שמוצאים הכל מהשקית ובסבלנות שוקלים כל ירק בנפרד. לעתים הגיע הבוס שהיה מסתכל על השקית, כאילו הוא רואה לתוכה עם עיניים של רנטגן ואומר – 'תביא 20 שקל'.
הקשת 3

תומר ישעיהו הוציא באחרונה את "בורמה" – אי.פי. חדש שנכתב על שם הרחוב בשכונת קריית שלום. הוא יופיע ברביעי ה-2.2 בבארבי, ויארח את שי צברי

• העיר שלי
• קריית שלום
• אנובה
• תומר ישעיהו

• Facebook
• Twitter
• Email

הפולק בישראל חווה סוג של רנסאנס בשנים האחרונות. אם בתחילת העשור המילה "פולק" הודבקה לכל סינגר סונגרייטר ששר שירים נוגים ומלנכוליים, היום סצנת הפולק רוק ענפה ורצינית וכוללת אמנים והרכבים שעושים מוזיקה שנעה בין אמריקנה שורשית לאסיד פולק הזייתי. ב-23 בנובמבר יתקיים בתל אביב בפעם השנייה TLV FolkNight, אירוע המוקדש כולו למוזיקת פולק ויכלול כמה מהשמות האהובים בסצנה.

הפסטיבל, שמופק על ידי אמנים המופיעים בו בעצמם, בנוי מעשר הופעות על שתי במות וכולל שיתופי פעולה חד פעמיים והפקות מקור. בין המשתתפים: אהוד בנאי, עמיר לב ותומר ישעיהו בהופעות סולו אקוסטיות, מאיה איזקוביץ'
חוגגת עשור לאלבומה הראשון, OSOG מארחים לראשונה את רד בנד ועוד. לרגל הפסטיבל שאלנו כמה מהאמנים המשתתפים למה הם אוהבים פולק ומהי בעצם המוזיקה הזו עבורם.

"אני אוהב מוזיקת פולק כי היא מפעם והיא לא שמה זין, כמוני", אומר רד אורבך, סולן רד בנד. "מוזיקת פולק היא דבר אחר. השירים האלה קיימים כבר הרבה זמן, לפני שהיה לנו אוטוטיון וחברות תקליטים. לפני קונספטים כמו קניין רוחני וסינגר-סונגרייטר. אלה היו פשוט שירים. לאף אחד לא היה אכפת מי כתב אותם. היית יכול לשיר אותם ולהפוך אותם לשלך. השירים האלה הסתובבו מסביב לעולם, בשינוי מתמיד, מתפתחים.

"אני נכנסתי לפולק בשנות ה-60 בזמן תחיית הפולק בניו יורק. בהתחלה נכנסתי לסצנה כי שם היו כל הבחורות ואני מונע קודם כל על ידי הפין שלי, אבל אחרי כמה זמן הבנתי שהמוזיקה הזו היא מעבר לטרנדים וסטייל, יש שם משהו עמוק יותר, ואז זה היה כאילו הנשמה שלי קיבלה פין. כשאני שר את אחד השירים הישנים ההם אני מרגיש כאילו אני חלק ממשהו, חלק בשרשרת האנשים ששרו אותו לפני. וגם חרמן".

אביטל תמיר, סולן אוסוג, מספר שהרומן שלו עם המוזיקה הזו החל לפני כמעט עשר שנים. "חבר טוב חזר אז מגרמניה אחרי שקיבל כמה שיעורי בנג'ו. הוא לימד אותי לנגן מנגינת עם אמריקאית על הבנג'ו ששכב בביתי מוזנח במשך מספר שנים, ומשם זו היתה כמו סופה ששאבה אותי לתוך המרכז שלה בלי שליטה. השארתי את עולם הרוקנ'רול והכוכבות מאחור וצללתי לתוך העומק האינסופי של העולם הקסום והחדש-ישן הזה של מוזיקת עם, שבו גיליתי שהאמנים הם לא כוכבים שנישאים מעל הקהל שלהם אלא משרתים של הקהל – לא שונה מהאופן בו טבחים מכינים אוכל שמזין את הסועדים שלהם. זה מקום שהרגיש לי בפעם הראשונה טבעי, נכון ומכבד.

"החיבור שלי עם המוזיקה הזו העמיק והלך, ולקח אותי ואת הלהקה שהקמתי עם חבריי הטובים למסעות מופלאים מסביב לעולם. בשנים האחרונות היה לנו המזל והכבוד העצומים להשתתף באירועים גדולים של תעשיית הפולק האמריקאית ולגלות כמה בדיוק המוזיקה הזו נוכחת בכל רובד של החיים באמריקה. מנסיעה באוטו, דרך ביקור חטוף בסנדוויצ'יה ועד הבילוי של מוצ"ש. הדבר המשותף לכולם הוא האיש עם הגיטרה שנמצא בכל מקום. הפולק הוא מצרך בסיסי של החיים של האנשים האלה. טווח הגילאים בהופעות של מוזיקת פולק הוא ללא ספק הכי רחב שראיתי אי פעם באיזשהו ז'אנר של מוזיקה ואין דבר יותר יפה לראות מאשר את השמחה של הדור המבוגר כשהוא רואה איך הצעירים באים ומפיחים רוח חדשה, משמרים את המלאכה ומעדכנים אותה ברוח הזמן, מלאכה שהיא לספר סיפור פשוט, של אנשים פשוטים – לא להיות גדול מהחיים אלא להיות נוכח בהם לרגע".

תומר ישעיהו מסתייג מההגדרה הזו למוזיקה שלו, למרות שהוא נחשב בעיני רבים כאחד המייצגים הבולטים של הפולק היום בישראל. "אין משמעות למילה פולק בעיניי בנושא הזה", הוא אומר, "אני חושב שהיא עברה כל מיני גלגולי פרשנות בשנים האחרונות. אם פולק הוא עממי אז כן, אני רואה משהו פולקי בשירים שלי. ופולק ישראלי קיים בעיניי רק אם צריך להניח יפה על המדף".

גם לעמיר לב יש הגדרה קצת שונה: "קראתי במילון שפולק זה תרבות מקומית. אהובה עוזרי, זוהר ארגוב ותומר ישעיהו הם זמרי הפולק האהובים עלי. אני משתדל תמיד שכל מה שאני עושה – המילים והמוזיקה – תמיד יהיה קשור לפה ומפה".

מאיה איזקוביץ' רואה את המוזיקה הזו כדבר פשוט ללא מסכות ופילטרים, משהו שמחבר אותה לילדות. "היא חסר יומרות וזה מה שאני כל כך אוהבת בה. כשהייתי קטנה, בקיבוץ מעין ברוך, בזמן שכל המשפחה היתה מתארגנת ללכת לארוחת ערב בחדר אוכל, אבא שלי היה מרים גיטרה ומתחיל לנגן בסלון. זה היה פריטה פולקית עם שלושה אקורדים (שאותה הוא מנגן עד היום) והבית היה מתמלא אור. הוא היה נכנס למן טרנס אינסופי עם כל כך הרבה רגש ושמחה. זה פולק בשבילי".

האם המוזיקה שאת עושה היא פולק?
"השורשים שלי הם לחלוטין פולק על כל צדדיו, עם אלמנטים של בלוז וקאנטרי. משם אני מגיעה. זה הבית שלי. זה בוורידים שלי וזה הלב הפועם של מה שאני יוצרת. עם זאת, אני לא מגדירה את המוזיקה שאני עושה כפולק מכיוון שהיא רחבה יותר מהגדרה כזו או אחרת. אני תמיד אוהבת לחקור, לחפש ולהעמיק בכל מיני כיוונים. האלבום האחרון שלי לדוגמא הלך לכיוון אלקטרוני, אבל הנשמה והפולק עדין מהדהדים ונמצאים שם וחלק בלתי נפרד מה-DNA שלי".

האם יש פולק ישראלי בעיניך?
"כשאני חושבת על פולק ישראלי אני חושבת על מאיר אריאל, חווה אלברשטיין, רונית שחר, אבל גם על מוזיקה חדשה יותר כמו דניאלה ספקטור, The Angelcy, ג'יין בורדו ועוד. בהמון מהמוזיקה הישראלית שאנחנו שומעים יש בסיס ואלמנטים חזקים של פולק, מוזיקה חדשה וישנה כאחד, גם בעברית וגם באנגלית. בעיניי כל יוצר שנולד וגדל בארץ עושה בין היתר מוזיקה ישראלית שמושפעת בצורה כזו או אחרת מהחיים כאן. אז כן, יש פולק ישראלי".

TLV פולקנייט, שבת (23.11) 18:00, פפאיתו, אליפלט 3 תל אביב,95-110 ש"ח.
משתתפים: אהוד בנאי, עמיר לב, תומר ישעיהו, OSOG feat. RedBand, מאיה איזקוביץ', Twin Tree Grove, אסף שלם (מלכה באיה), גחליליות, עמוס צימרמן, קרן אילן, ספיר וולך

• פולק
• מוזיקה
• תרבות
• רד בנד
• אוסוג
• תומר ישעיהו

• Facebook
• Twitter
• Email

"מה זה פולק? אני חושב שקצת אנסו כאן את המילה הזאת; פסטיבל פולק, אינדי פולק, להקת פולק, מה ההוא מנגן? אה, הוא מנגן פולק. תאמין לי, אני כבר לא יודע מה זה פולק מרוב שכולם עושים את זה. זאת נהייתה מעין אופנת שוקו קרלו כזה", אומר תומר ישעיהו מלהקת (הפולק)Isaiah. ישעיהו צודק, הרי מה זה בכלל פולק אם לא קיצור של המילה פולקלור? אם כך נשאלת השאלה – פולקלור של מי?

במוזיקה של אייזיה משתלבים פולקלור מזרח תיכוני עם כלי נגינה ערביים (בוזוקי, עוד), פולקלור אמריקאי, שירים באנגלית, שירים שלא יישמעו זרים למי שגדל על מוזיקה מערבית ואפילו פולקלור הודי שבא לידי ביטוי בנגינה על הרמוניום. אך בעוד הפולק המערבי, האמריקנה, מקושר אסוציאטיבית למרחבים פתוחים ולטבע, את ההשראה שלהם שואבים ישעיהו והחצי השני של הלהקה – המוזיקאית וכותבת השירים מיקה אבני – דווקא מרחובותיה המלוכלכים של דרום תל אביב.

נדמה שמשהו בחיבור של כל האלמנטים האלה מדבר מאוד לקהל המקומי, שכן מאז הוקמה לפני כשנה וחצי הפכה אייזיה לתופעה במונחים של סצנת האינדי. מלבד ישעיהו ואבני, החברים בלהקה מתחלפים לעתים קרובות, והיום חברים בה שחר חזיזה (תופים), יוגב גלוסמן (גיטרה, בס ותופים לסירוגין), אורי וינוקור, שמחליף את גלוסמן לעתים ותמוז דקל (גיטרות). בשבת הקרובה תשיק אייזיה את אלבומה השני, "Days of Daydreams",בהופעה בבארבי.

אמרתם בעבר שחשוב לכם מאוד שהמוזיקה שלכם תישמע מפה אפילו שהיא באנגלית; שהשייכות של המוזיקה קריטית לכם לא פחות מהבינלאומיות שלה.

ישעיהו: "אני מרגיש שלא פיצחנו לגמרי את הענין הזה. אני אומר את זה לטובה, כי כך תמיד יהיה לנו על מה לעבוד".

מעניין שקשה לכם יותר לפצח את הסאונד המקומי, ואילו הווייב הבינלאומי לכאורה מובן מאליו עבורכם.

"נכון. חשוב לי שבסופו של דבר אימא שלי תאזין למוזיקה שלנו ותאהב אותה, שהיא תגיד 'אחלה, זה תומר, זה הבן שלי'. אבא שלי בכלל לא מבין מה אני שר (בגלל האנגלית – אז"א), אז רציתי שלפחות הצלילים ידברו אליו. הניסיון למזג בין הצלילים הוא תהליך טבעי שמשקף את מה שעובר עלינו. לדוגמה, הרבה מהמוזיקה שהאזנתי לה בשלוש השנים האחרונות הגיעה משיטוטים ברחוב מטלון, מלשאול אנשים למה הם מאזינים. יש כל כך הרבה דברים יפים מסביב, שזה מדהים".

ההיקסמות של ישעיהו מתל אביב הובילה אותו להתייחס בביקורת כלפי הרצון המוגזם לדעתו של להקות מקומיות להצליח בחו"ל: "זה מאוד נחמד להוציא את החומרים שלך החוצה, אבל זה לא טיול שנתי", הוא מסביר. "צריך לצאת ולעבוד, להגיד משהו אחר. אם אתה לא מספק לקהל בחו"ל משהו אחר, אם אתה לא מביא לו איזה ניחוח מהמקום שממנו אתה בא – אז בשביל מה? זה לא שאני חולם להופיע בחו"ל עטוף בדגל ישראל, אבל אני כן אוהב את האנשים פה. אני אוהב לשבת בחומוס ושצועקים עליי 'אחי, ישבת יותר מדי, לך מפה'. אני אוהב את האלימות הזאת. היא בסדר".

הדבר האחרון שאפשר להגיד על המוזיקה של אייזיה הוא שיש בה משהו אלים או בועט.

ישעיהו: "נכון, אבל אנחנו תמיד מחפשים סאונד שיעשה משהו למאזינים. אנחנו אוהבים להגיד על דברים שאנחנו מאזינים להם שיש להם או אין להם סאונד 'ערסי'. אני רוצה לייצר את הסאונד הזה, ויש כל מיני דרכים להגיע אליו".

אבני: "תמיד אפשר להיות יותר ערס".

ספר ישעיהו

אבני הכירה את ישעיהו כשעבדה בחברת בוקינג. ישעיהו היה אז חבר בלהקת תומר והבשורה. אבני כתבה שירים בעיקר למגירה. ישעיהו רצה לעשות משהו חדש והציע לה לעבוד יחד, והעניין התגלגל ללא שום מטרה וסדר. הם עצמם מתקשים להאמין שזמן קצר כל כך אחרי אותו חיבור הם כבר מופיעים בפני קהל אוהד.

"זה התחיל מטקסטים שכתבתי", מספרת אבני. "כשהתחלנו לנגן כהרכב הבנתי שאם אעמוד על הבמה ואעשה קולות יהיה לי משעמם, אז כדאי שאלמד לנגן על משהו". אבני מוסיפה שאחותה, שחזרה באותם ימים מהודו, הביאה לה אז את ההרמוניום, וזהו למעשה כלי הנגינה הראשון שניגנה בו. "מבחינת הטקסטים יש שינוי מהותי בין האלבום החדש שלנו לקודם. השירים באלבום הראשון יותר חלומיים, ובאלבום החדש הם יותר אישיים. יכול להיות שלמאזין זה יישמע דומה כי הטקסטים עדיין מופשטים, אבל באלבום הראשון השירים נבעו ממעין התפעלות כללית מהעולם, ולעומת זאת האלבום החדש הוא יותר כבד מבחינה טקסטואלית".

העבודה על האלבום הראשון נעשתה בתוך "ברדק שלם", אם להשתמש במילותיו של ישעיהו. "בכלל לא ידענו אם נוציא אותו או לא. אף אחד לא הכיר אותנו אז, וזה העניק לנו חופש שעשה לנו רק טוב. זאת הייתה התקופה שהכי נהניתי להופיע בה".

ועכשיו?

"גם היום אני מת על זה, אבל אני נכנס יותר ללחץ ככל שמגיע יותר קהל להופעות".

אתה באמת עושה רושם של מי שמתאים לו לנגן בטבע באיזה מעגל של חבר'ה, בלי במה, בלי כלום.

"בדיוק. זה נהדר, אבל זה גם קשוח לנגן ככה. למשל, היינו באוסטריה והיה לנו יום חופש אז אמרתי לעצמי: 'אני הולך לנגן על ספסל'. היה לי ברור שכל הספסלים שם זהים, אבל עד שמצאתי את הספסל המתאים לקח לי הרבה זמן. אפילו בסיטואציות שבהן נדמה שלאף אחד לא אכפת ממני, אני לוקח הכל מאוד ברצינות".

"אפשר גלגלים?", שואל הומלס שניגש לשולחן שבו ישבנו וקוטע לפתע את הראיון. לקח לי רגע עד שהבנתי שהוא בעצם מבקש ממני שאגלגל לו סיגריה, ותוך היענות לבקשתו החלה אבני לספר על כתבה שקראה. "אתה מכיר את הכתבות האלה סטייל 'מה יש לסלב בתיק?'. אז עשו כזאת על תיקים של הומלסים, וזה היה נורא מעניין". בצמד הזה שיושב מולי יש חיבור בין ערסיות קלה להיפיות מודעת. הם לגמרי מכאן.

השקת האלבום "Days of Daydreams", בארבי, שבת 20:30

• השקה
• ראיון
• פולק
• הופעה
• מיקה אבני
• תומר ישעיהו
• ISAIAH
• מוזיקה
• אייזיה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

בימים אלה מתכוננים חברי להקת ISAIAH (הפרויקט המוזיקלי של תומר ישעיהו ומיקה אבני) לגרסה המדברית שלפסטיבל סאנביט(שתערך ב-21-22.11), בה הם יופיעו לצד הגיטריסט בומבינו (ניז'ר), יוסי פיין, קותימן אורקסטרה, הודנה אפרוביט ועוד. בינתיים, האזינו לבחירות המוזיקליות של ההרכב:

ישעיהו ואבני על הבחירות:

"The Zombies – "Time of the Season

שיר הקיץ המושלם. כל כך מושלם שגם בשיא הקיץ הוא מעורר געגוע לקיץ וגם בחורף הוא יכול להפוך רגע ל"רגע ההוא בעונה".

"The Beach Boys – "God Only Knows

רק אלוהים יודע איך יש שירים שהם פשוט כל כך יפים, בלי שום מילה אחרת שיכולה לעזור לתאר אותם.

"George Harrison – "What is life

להיטים מסוף הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז שמדברים על אהבה. אי אפשר להלחם בזה, ברגע שמתחילים אי אפשר להפסיק עם זה, אין ברירה אלא להתמסר.

"Aris San – "Yasas Vre Pedia

בינתיים חופי הים התיכון מכתירים גיבורי גיטרה משל עצמם.

עופרה חזה – "שחרחורת"

פולקלור יהודי שעושה את כל הדרך מספרד של ימי הביניים ועד הביצוע המלאכי הזה של עופרה חזה. מסתבר שמה שמשותף למוזיקת פולק מכל המקורות הוא שכשנדמה שזה עצוב זה פתאום נשמע קצת שמח, וכשנדמה שזה שמח זה פתאום נשמע קצת עצוב

• חדשות תרבות
• חדשות מוזיקה
• ISAIAH
• פסטיבל סאנביט
• תומר ישעיהו
• מיקה אבני
• תרבות