אלה זמנים משונים שבהם משרד התרבות והאיש העומד בראשו פועלים להשמדת התרבות הישראלית וחיסולו של המעמד היצירתי, ואת הנזקים שהם כבר חוללו ומחוללים יקח שנים לתקן, במקרה הטוב. אבל בעוד מיקי זוהר מבטל פרסים ומקצץ תקציבי תמיכה בתרבות – שעוד קודם לכן היו מהנמוכים בעולם המערבי – עיריית תל אביב-יפו מגדילה את התמיכה בתרבות ומשיקה טקס פרסי תיאטרון חדש משלה.

>> כמה רפי: אחרי יותר מדי זמן בהפסקה, המיני קלאב של התדר חוזר
>> הערים הכי חרמניות בעולם: קראקוב, עלייך לא היינו מאמינים

טקס פרסי התיאטרון של תל אביב-יפו לשנת 2025 יתקיים לראשונה בחודש הבא (8.3) בתיאטרון הלאומי הבימה, פרס שנתי חדש שנועד להוקיר את תרומתם של תיאטראות העיר לרוחה של תל אביב-יפו ולחזק את מעמדה כעיר התרבות של ישראל וכמרכז משגשג ליצירה, להפצה ולהשראה. הפרס מצטרף לשורת הפרסים הוותיקים והיוקרתיים שמעניקה העירייה זה עשרות שנים בתחומי התרבות, האמנות והיצירה.

היום (שני 16.2) פרסמה עיריית תל אביב-יפו את רשימת המועמדות והמועמדים הסופית ל"פרס התיאטרון של תל אביב-יפו" לשנת 2025 בקטגוריות התפקיד הראשי, תפקיד, פריצת השנה, הצגת השנה, מחזה השנה, בימוי, תפאורה, תאורה, תלבושות, תרגום, מוזיקה. את רשימת המועמדויות מוביל "נשמות", המחזה המקורי של רועי חן בבימויו של איתי טיראן בתיאטרון גשר, עם שבע מועמדויות. מיד אחריו מתייצב העיבוד של "קרנפים" בבימויו של יאיר שרמן בבית לסין עם שש מועמדויות. על פרס התפקיד הראשי, שאינו מחולק לקטגוריות מגדריות, יתמודדו יבגניה דודינה, קרן מור, יחזקאל לזרוב, דביר בנדק ואריאל ברונז.

במסגרת הטקס יוענק פרס מפעל חיים למשורר ולמתרגם אהרן שבתאי כהוקרה על מפעל חיים תרגומי נדיר בהיקפו ובחשיבותו של עשרות טרגדיות יווניות עתיקות מן השפה היוונית העתיקה, בליווי מבואות והערות מאירי עיניים, שהעמידו יסוד חיוני לדורות של שחקנים ושחקניות, במאים ובמאיות, חוקרים וחוקרות.

פרס התיאטרון של תל אביב-יפו מיועד להפקות של ארבעת התיאטראות המרכזיים בעיר – הבימה, הקאמרי, בית ליסין וגשר – ולהצגות שעלו לראשונה במהלך השנה הקלנדרית שקדמה לטקס. כל אחד מהתיאטראות היה רשאי להעמיד עד ארבע הפקות לבחירת הוועדה. המועמדות והמועמדים בפרסים האישיים נבחרו מתוך הפקות אלו, למעט פרס מפעל חיים, הנבחר בנפרד. הוועדה הבוחרת מורכבת מאנשי מקצוע מובילים בתחום, שזהותם נשמרת בסוד, והרכבה המלא יתפרסם רק לאחר קיום הטקס, על מנת להבטיח הליך בחירה מקצועי, עצמאי ונטול השפעות.

"התרבות בעיר שלנו אינה מותרות. היא מה שהופך אותנו למה שאנחנו: עיר חופשית, יוצרת ובועטת", אמר ראש העיר רון חולדאי, שגם יכבד את הטקס בנוכחותו. "תל אביב–יפו ממשיכה להיות מרכז היצירה התיאטרונית של ישראל, ופרס התיאטרון העירוני הוא הזדמנות להוקיר יצירה אמנותית אמיצה, מגוונת ומקורית שנעשית כאן לאורך כל השנה. באמצעות הפרס אנו ממשיכים לשמור על חופש היצירה מכל משמר, גם מול מי שמנסה לעקר את עולם התרבות שלנו".

• ❤ תרבות
• תיאטרון
• תיאטרון גשר
• הבימה
• תיאטרון הקאמרי
• בית ליסין

בתור דור שני של תל אביבים מלידה, ובת לשושולת שמתחילה בסבה יוסף לפיד, נטע רוט נעוצה ברחובות העיר בערך כמו שהיא מושרשת בעולמות התיאטרון. את התפקיד הראשון שלה היא גילמה כבר בגיל 14, ואת המחזה הראשון שלה כתבה בגיל 16. מאז הופיעה בסדרות ("לבד בבית", "פלמ"ח"), הצגות ("מי כמוני", "החטא ועונשו" ועוד בגשר) וסרטים ("תמונת ניצחון", "חדר משלו"), וגם הצטרפה לחדרי הכותבים של "קופה ראשית". בימים אלו היא משחקת בסדרה "יאפא" שמשודרת בכאן 11 (ימים א' ו-ד', 21:30), ובעוד ימים מספר גם בסדרה "צייר היערות" של HOT, ועם כל כך הרבה תפקידים קשה להבין איך היא לא מתבלבלת.

1. תאטרון גשר

לא חוכמה, כי זה הבית שלי כבר שבע שנים. אבל יש לי תעודות לזה שהאהבה אובייקטיבית. מעבר לזה שהייתי ראשונה בקהל הרבה לפני שזכיתי לעמוד על הבמה הזאת, גם היום אני בעיקר מנצלת את הקשרים שלי בתאטרון כדי ללכת להצגות בחינם. ראיתי את "ריצ׳ארד השלישי", ו"רוזנקרנץ וגילדרנשטרן מתים" מספיק פעמים בשביל להיחשב חלק מהקאסט לדעתי (אני ממש לא חלק מהקאסט במציאות לצערי) – שלא נדבר על "הדיבוק" שהספקתי כבר לשנן בעל פה בגיל 15, ועוד מציג פעם בכמה חודשים (פעם הבאה בפברואר, לתוהים. כבר מצאתי עם מי ללכת שוב, נתראה שם).
שדרות ירושלים 9, יפו

2. Studio AcroByJoe

קורס אקרו-יוגה מטריף של בנאדם מטורלל בשם ג׳ו. זאת ההתמכרות החדשה שלי, ובדיוק סימסתי לחבר הכי טוב שלי שאני פורשת מכתיבה ומשחק ומשקיעה את חיי באקרו-יוגה. לבנות: זה ספורט שבו מעיפים אותך באוויר, בנים: זה ספורט שבו אתם פוגשים בנות. כולם מנצחים. ממש ממליצה, לחפש אקרויוגה ג׳ו בגוגל – אין על זה!
רוטשילד 122, תל אביב

3. ⁠המרכז הגאה

קודם כל זה בגן מאיר שזה מקום מתוק, דבר שני יש שם את תאטרון המשולש שזה תאטרון עצמאי מתוק, שמעלה הצגות מקוריות ומיוחדות ולהט״ביות, וגם לימדתי שם עכשיו קורס עם חברה הכי טובה שלי טליה, אז בכלל המקום תפס פינה מאוד נעימה בליבי.
טשרניחובסקי 22, תל אביב

4. מוזיאון תל אביב

סיפרתי לחברתי הכי טובה אחרת אופיר צוויגנבום (גם שחקנית גשר, ובאופן כללי גאונה בחסד), שלא לקחתי את עצמי לשום פעילות פנאי שאינה בעצם עבודה בתחפושת כנראה מעל שנה. אז היא הפתיעה אותי, ולקחה אותי לשם ליום הולדת האחרון שלי. מאז אני מוצאת כל רגע פנוי לבקר – התערוכה הקרובה שאני הולכת אליה (עם סבתא) היא ״סוף היום: מאה שנים לתנועת האובייקטיביות החדשה״.
שדרות שאול המלך 27, תל אביב

5. ⁠אנסטסיה

חוף גורדון היה ברשימה עד לפני כמה שבועות, אבל עכשיו קר לחמש דקות אז אני אמיר את זה במסעדה הטבעונית אנסטסיה. תזמינו את הלאפה שווארמה, אין בעד מה (נפתח להם גם סניף חדש בשם ״אניצ׳ה״).
פרישמן 54, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר

בן יהודה.יש שם בנייה מכוערת. בכללי ת״א התמלאה מחילות, שבטח מספקות אחלה מגורים לחולדים ענקיים בלילה – אבל זה חבל, עיר יפה, ופקקים, ואפילו החולד מתגעגע לת״א של פעם, היה לו קל יותר לנסוע מרחוב לסל לסנטר, והרופא עיניים שלו נמצא שם. בקיצור – חלאס.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כאן 11 כרגיל מביאים את התוכן הכי מיוחד בארץ (וזאת לא רק דרכי להזכיר שהסדרה "יאפא" יצאה השבוע, ואני זוכה לעשות שם תפקיד קטן ומרגישה זכות גדולה לקחת חלק ביצירה כל-כך משמעותית וחזקה) – אבל כמובן שמקום שמח זאת הסדרה שהחזירה את הלב שלי למקום, כמו כולנו. ואחרי שהיא יצאה, הם הביאו לנו סדרת מופת נוספת, שאני מופתעת לגלות שלא מספיק אנשים יודעים שרצה לה – רועי כפרי וגון בן ארי הוציאו את הסדרה "יקומות". אנתולוגיית מופת, נונסנס כמו שלא עשו עדיין בארץ.

בינתיים חמישה פרקים יצאו, וכל אחד מהם הוא יקום מקביל מטורף, מעניין ועשיר יותר מהקודם. אם זה הפרקים האחרונים – אבוקסיטה א' ו-ב׳ – שיוצרים מפגש הזוי בין שמות שגדלנו עליהם לעלילה דייוויד לינצ׳ית, אבל שמצולמת כמו הסנדק 2, או הפרק הראשון שמרגיש הכי רועי כפרי קלאסי מצד אחד, אבל עם טוויסט רגשי וגם עונג של משך 22 דק, ממה שעד היום קיבלנו בפיסות של 5-7 דק גג, או הפרק השני שלא הבנתי למה סדרת נונסנס גורמת לי לבכות מול המחשב, או השלישי שראיתי בבית הוריי ואבי בן ה-68 (אתמול, מזל טוב) הציץ, והתיישב על הספה, והתמכר בעצמו וביקש את הסדרה מהתחלה. הזיה שמומלצת לכל הגילאים כנראה, יאללה לצפות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ראחת א-רוח, נחת הרוח – של מריה סאלח מחאמיד.מיצבי ציור מונומנטליים בפחם, מהיצירות האלה שמזכירות לנו שעוד יש מקום לאומנות מקורית, שעוד יש בה צורך, שעוד יש מה לכאוב ולבכות ולהתפעל ממנה. הציורים שלה מקיר לקיר, או הקטנים הם חלומות בלהות כואבים, שאפשר לבהות בהם שעות, ולמצוא בהם עוד פרטים ועוד פנים, ואני בטוחה שכל אחת תמצא משמעות אחרת לצקת לתוכם. גם בלי קונטקסט המלחמה והקונטקסט החברתי של מי שהיא ומה שהיא אומרת, כבת לאם אוקראינית ולאב ערבי מאום אל־פחם בישראל, סוג הנשיות שהיא מייצגת באומנות שלה משמעותית גם לנשים שמגיעות מכל הרקעים שהם. היא אמיצה ומכאיבה ושולחת לאסוציאציות של ז׳אן דארק פצועה, או יונה וולך, או פרידה קאלו – וזה מרגש וחזק ומרטיט ולכו לראות את זה בעצמכן.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קשישים הם קהילה שתמיד מקבלים פחות תרומות ופחות מתנדבים.לחיות בכבודלמשל זה ארגון שדואג לסיוע הומניטרי לניצולי שואה. ישנם גם קשישים עריריים שמחפשים פשוט חברה וידידות, היה קל יותר ליצור את החיבורים האלה בתקופת הקורונה, אבל בשדרות ירושלים ישנו מרכז לקשישים דמנטיים שאפשר לבדוק אם מחפש עוד מתנדבים לקרוא להם, לדבר איתם או לעזור להם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חברתי הטובה נועם קלינשטיין הוציאה שיר חדש שאני מכורה אליו כבר שנים רבות, וסוף סוף יכולה להקשיב לו באפל מיוזיק ולזמזם ברחוב. ״כמה לבד לי״, אם אתן צריכות שיר חדש לצרוח במקלחת – זה האירוע.

מה יהיה?
המציאות היא מה שאנחנו עושים ממנה. מה יהיה? טוב יותר, אני מקווה.

• העיר שלי
• כאן 11
• תיאטרון גשר
• אנסטסיה

>> חנה רדו (כדאי מאוד שתעקבו) היא מהנשים המשפיעות בישראל, יזמית עסקית-חברתית הפועלת לקידום נשים וליצירת תעסוקה איכותית בפריפריה. היא זכתה בפרסים רבים על מנהיגותה ופעילותה בתחום האקטיביזם המגדרי, מייסדת ומובילתגרופ19,סופרסונסובית הראשונות, ומובילה מודל ייחודי של "יזמות פרקטית" שמתרגם חזון לעשייה בשטח. בשבועות האחרונים היא הצטרפה לוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון, ואלה חדשות טובות מאוד לאוניבסיטת בן-גוריון. "תל אביב שלי עוברת תקופה מורכבת", היא אומרת. "עיר שנלחמת ונשברת וממשיכה לעמוד. בתוך כל זה יש לי כמה מקומות בעיר שמחזירים לי נשימה, מחשבה, השראה וגם פרופורציות. מקומות קטנים, רגעים קטנים – אבל הם אלה שמחזיקים אותי".

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. ברשל

אחרי יום של 300 ק”מ בין ירוחם, צפת ושאר האהובים בפריפריה, אני נוחתת בברשל ברמת אביב. כמה צעדים מהבית, כוס יין ישראלי שאילי מנהל המקום המתוק מאוד יודע לבחור לי בדיוק, נשים צעירות ומדליקות שמחזירות לי אנרגיה – וברגע אחד היום כולו הופך קליל. ברשל הוא תחנת הנשימה שלי בעיר.
ברודצקי 19 תל אביב (רמת אביב)

2. כחול

בשישי או שבת אני הולכת לים בחוף תל ברוך. שם, מול הכחול האינסופי, אני נושמת אחרת. שם גם נולדים הפוסטים הכי טובים שלי על Group19 ועל Supersonas. הים מרגיע אותי ומסדר לי את הראש. תמיד אותו משפט עולה בי: למה לטוס ליוון כשיש כאן את הים הכי יפה בעולם?
יצחק ארצי 2 תל אביב (חוף תל ברוך)

3. התיאטרון בתל אביב

התיאטרון הוא מקור ההשראה שלי. גשר והקאמרי הם הבית התרבותי שלי. ובקאמרי, באמצע הצגה, היתה לי הארה, נולד לי הרעיון למועדון האלף של סופרסונס – אלף נשים משקיעות 1,000 ש"ח לחודש בשוק ההון במשך שנה, בליווי חמישים מנטוריות. הבנתי שזה מה שאני צריכה לעשות, וביחד עם כל מי שמצטרפות אלי, נשנה את העולם. שולמית מהמנויים שתמיד דואגת שאגיע להצגות הנכונות היא חלק מהרגע הזה.
תיאטרון גשר/ שדרות ירושלים 9 יפו // תיאטרון הקאמרי/ שדרות שאול המלך 19 תל אביב

4. מוזיאון תל אביב

עם כל הנכדים שלי (חמסה) אני הולכת לתיאטרון אורנה פורת במוזיאון תל אביב. הםן מאוהבים בהצגות, ואני מאוהבת בהםן. המוזיאון תמיד מפתיע ומחדש, וגם הקפיטריה סבבה, רגע קטן של קפה שחור וסנדוויץ’ טוב. אחרי ההצגה אנחנו יוצאים לכיכר החטופים. לא מקום לילדים, אבל הוא חלק מהמציאות שלנו, והמפגש בין התמימות שלהםן לבין הכאב של המדינה מחזיר אותי למציאות בכל פעם מחדש.
שדרות שאול המלך 27 תל אביב

5. ארקפה קניון רמת אביב

אני שם הרבה בזכות יונתן. הוא מהאנשים הנדירים שמרימים מקום שלם רק עם טוב לב. ושם, על קפה סביר ויונתן מצוין, מתנהלות הפגישות החשובות שלי: הטיקטוקיה, פותחות יומן, "מועדון האלף" "גרופ 19" סופרסונס + סניף חדש מהניילונים "סופרסונס בית שאן" שבדרך להיות אימפריה. אצלי תמיד מי שעושה את ההבדל הם האנשים, והמקום עצמו במקום שני 🙂
אינשטיין 40 תל אביב (רמת אביב)

מקום לא אהוב בעיר:

רחוב איינשטיין ברמת אביב! מקום שאני שוהה בו הרבה, וכרגע אני פחות מתחברת אליו. שיפוצים שלא נגמרים, רעש יום ולילה, מדרכות שמשתנות כל שבוע, רכבת קלה, חפירות כבדות ואוטובוסים לא צפויים. החיים כאן מרגישים כמו מגורים באתר בנייה. ובנוסף, במלחמת 12 הימים של איראן, חלק מהרחוב ממש נפגע ועדיין אין שיקום מסודר. אומרים שב־2037 יהיה מדהים. בינתיים? רחוק מזה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האקט התרבותי שהכי פתח לי את הלב לאחרונה היה ההופעה של איה כורם. זמרת אדירה, פמיניסטית – עם אימא פמיניסטית לא פחות – מצחיקה, כנה ומרגשת. היא מנצרת, מדברת על הפריפריה שאני כל כך אוהבת, והיא מנגישה את המציאות בצורה חדה ומדויקת. יצאתי מההופעה הזאת מחוזקת ומלאה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר"השמש לא מעניינת אותי"של יעל טבת־קלגסבלד. ספר חכם על אימהות, חמלה ואתגרים. בכלל, ספרים שנשים כותבות הם מקור כוח עבורי – אני תמיד מוצאת את עצמי בדמויות שלהן, הראשיות והמשניות, והכתיבה שלהן מרגישה כמו החיים עצמם. קוראת לפחות שלושה ספרים בשבוע.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לובי 99 מיסודה של לינור דויטש!רעיון גאוני שהוליד קבוצה לוחמנית, חרוצה ואותנטית של א.נשים שנלחמים בשבילנו בכנסת ובממשלה. הם מגנים עלינו מחוקים דרקוניים, עוצרים מהלכים ציניים, ודואגים שהמדינה תעבוד למען הציבור ולא על חשבונו. זה אחד המקומות הבודדים שאני מרגישה שבאמת נלחמים עבורי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הדס רגולסקי! היא מסמלת את מה שישראל עברה בעשורים האחרונים. מפונה מפתחת־רפיח, חיה בנתיב העשרה, הבית של הוריה נפגע בשבעה באוקטובר, וגם הם נפגעו כמו כל אנשי המקום. היום היא חיה בתל אביב ופועלת בזירה הציבורית באומץ גדול, מקדמת מהלכים חיוניים ומביאה חדשנות. אני עוקבת אחריה ולומדת ממנה בכל פעם מחדש.

מה יהיה?
אני מאמינה שיהיה טוב – אבל זה תלוי בנו. אם נבחר בחמלה במקום בכעס, בסבלנות במקום בפזיזות, ובהקשבה במקום בצעקה, בפמיניזם ושיוויוניזם במקום בשוביניזם, נוכל לבנות כאן משהו טוב יותר. תל אביב מוכיחה את זה בכל יום: בכיכר החטופים, בחלוקת מנות חמות, במתנדבים אנונימיים שעשו את הבלתי אפשרי ברגעים הכי קשים. ראיתי את האנשים האלה גם בצפת, בירוחם, באופקים, ובשדרות, וראיתי שהטוב בארץ הזאת עמוק יותר מהרוע. והכוח לשנות? הוא אצלנו. תמיד היה!

• העיר שלי
• אקטיביזם
• ברים בתל אביב
• חוף תל ברוך
• תיאטרון גשר
• תיאטרון הקאמרי
• מוזיאון תל אביב
• קניון רמת אביב

>> נועה כרמי, 24, היא שחקנית בנסיקה שמתגוררת ועובדת בתל אביב כבר שמונה שנים, ואולי כבר ראיתם אותה בסדרה "בת השוטר" ובסרט "חמדה של שמי זרחין. בימים אלה היא מככבת ב"קרום", המחזה הפרוע של חנוך לוין משנת 1975 שזוכה במלאת לו 50 לעיבוד חדש ומסקרן של תיאטרון גשר.כל הפרטים ואפילו כרטיסים להצגות קרובות (12.7-11.7) כאן.

>> דייט בשישי בבוקר ופיקניק אורבני בכיכר // העיר של מיכל גבע
>> בית של חמלה ועדינות וחנות של הפתעות // העיר של ניצן פינקו

"קרום", תיאטרון גשר (צילום: ישעיה פיינברג)

1. תיאטרון גשר

גשר זה היה מקום שאהוב עליי כקהל המון זמן, ואז לפני שנתיים הוא הפך גם למקום עבודה אהוב, שאני מתחילה לקרוא לו לאחרונה אפילו בית.נכנסתי לתיאטרון עם ההצגה “התנצלויות פומביות”, והתאהבתי ישר במקום ובאווירה. בתור ילדה תמיד הייתי מגיעה לצפות בהצגות ורק מדמיינת את עצמי על הבמה הזאת. היום, כשאני מגיעה לחזרות של ״קרום", הילדה הקטנה מבפנים משתוללת מאושר. בכלל, כל מתחם נגה ממש מיוחד בעיניי. יש בו שקט מיוחד כזה, אנרגיה קצת אחרת. לפני הצגה אני אוהבת לשבת בג'מה או בסן רמו, לשתות קפה ולספוג את האווירה. מעבר לזה שהמתחם עצמו יפהפה ומלא בהיסטוריה – האנשים הם שהופכים את התאטרון למה שהוא, השחקנים, עובדי הבמה, ההנהלה, הצוותים – כולם מלאי תשוקה מאחדת וגם כאלה מקסימים ומצחיקים ומלאי חיים. תענוג להגיע לשם כל יום.
שדרות ירושלים 9 יפו

2. ביצ'יקלטה

לביצ’יקלטה יש וייב מעולה. זה מתחיל בזה שהמקום קצת מסתתר – מין מקום כזה שלא קופץ לעין מיד, וכשאתה נכנס יש תחושה כאילו גילית חצר סודית. לא משהו מתאמץ או פלצני, פשוט אווירה נעימה וכיפית. אני לרוב יושבת בחצר, למרות שגם בבר למעלה תמיד נחמד ויש בו מוזיקה טובה. תמיד השירות קליל ונעים, ויש להם אחלה יין.
נחלת בנימין 29 תל אביב

3. Purple pig & Jadid

החנות הזאת היא נקודת החולשה שלי. כל פעם שאני עוברת בהרצל אני פשוט חייבת להיכנס. הכול מסודר בטוב טעם ויש הרגשה שמישהו חשב על כל פרט. יש שם פיסים שפשוט מרימים לי את הנשמה. אין על שופינג כשהוא מדויק לסגנון שלך. אז כשאני מרגישה שמגיע לי להתפנק – זה ה-go to שלי. תמיד מוצאת שם איזה חצאית מיוחדת או שמלה יפה שתגרום לי להרגיש יפה ומיוחדת.
הרצל 20 תל אביב

4. קוקו נקו

היה הייפ גדול ברגע שהמקום נפתח ובתור חובבת ראמן גדולה (מאוד!) באתי עם ציפיות גבוהות. והאמת – ההייפ לגמרי מוצדק. הראמן שם פשוט טעים בטירוף. זה לגמרי הפך לאחד המקומות הקבועים שלי.
פלורנטין 5 תל אביב

5. מוז"א (מוזיאון ארץ ישראל)

אני מופיעה שם לא מעט עם ההצגה “בן המלך והעני” של אורנה פורת, ובכל פעם שאני מגיעה – יש תחושת התרגשות באוויר. המקום עצמו פשוט נעים, ירוק, שקט. יש שם משהו שמנתק אותך רגע מהרעש של העיר ונותן תחושת רוגע. תמיד כיף לי להגיע לשם – גם כי אני מאוד אוהבת את ההצגה הזו, וגם כי האווירה במוזיאון תמיד נעימה – אנשים מחייכים, הקהל מקסים, והצוות שמארח אותנו פשוט מהמם.מה שאני הכי אוהבת זה שיש לזה גם ערך מוסף, הילדים שמגיעים לא רק נהנים מההצגה, הם נחשפים על הדרך גם לעולם של תרבות והיסטוריה, של סקרנות. זה מקום שמעורר השראה, וזה כיף גדול להיות חלק מחוויה כזאת שאני יודעת שאני נהניתי ממנה מאוד כילדה.
לבנון 2 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

כיכר המדינה.מאז שהתחילו העבודות בכיכר המדינה, התחושה הפכה מאזור נעים למין שטח בנייה מאובק ומתוח. זה מקום שפעם היה בו קסם, אהבתי ממש את המדשאות. היום קשה לי להתחבר אליו – תמיד רועש ועמוס בשיפוצים ובנייה. לא בכל מקום חייב לתקוע מתחם מסחרי!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט Wicked.הוא ממש החזיר לי את התחושה שהילדה הקטנה והתמימה שבי עדיין שם, גם כשקשה. מאז המלחמה חיפשתי רגעים של רוך ותמימות, והסרט הזה פשוט נגע בי במקום הזה.אני גם מאוד מחוברת לסיפור – זה תמיד מזכיר לי את סבא שלי, רפי כרמי ז”ל. ברגעים האחרונים שלו הוא ביקש שאשיר לו, ושרתי "אי שם מעבר לקשת" מהקוסם מארץ עוץ.המוזיקה של Wicked כל כך מרפררת לשם, וזה תמיד לוקח אותי לאותו מקום בלב. כל כך מחכה לסרט המשך!

איזו יצירה נתנה לך כוח או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"כחול", האלבום של ניר כנען.מעבר לזה שניר אחד החברים הכי טובים שלי בעולם, המוסיקה שלו (אובייקטיבית! או שלא) הכי יפה בעולם.חשבתי אולי לבחור שיר ספציפי אבל כל הרצף של האלבום פשוט עושה לי טוב כל פעם מחדש.הרגישות והאינטליגנציה בשירים שלו פורטת על כל המיתרים של הלב ומיידית אתה מרגיש לא לבד.מתרגשת בטירוף להופעה הראשונה שלו בבארבי!

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב?
מטה החטופים. התקופה הזאת דורשת מאיתנו להיות עם אחד – ומטה החטופים הוא ביטוי ישיר לכך. הם עושים עבודת קודש במאבק להחזיר את היקירים שלנו, והעזרה שם היא לא רק תרומה חומרית אלא גם עמדה מוסרית – להיות בצד של התקווה והאנושיות.

מי התל אביבית שהכי צריך להרים לה כרגע?

נעמה כרמי.אמא שלי. אין שאלה בכלל.היא אמנם לא בליינית תל אביבית קלאסית ולא מסתובבת עם אספרסו ביד, אבל היא אמא שתמיד שמה את כולם לפניה, שתמיד יודעת מתי להרים גם כשאף אחד לא שם לב שצריך. היא מורה לילדי פנימייה בכפר הירוק, נותנת את הלב שלה יום אחרי יום, גם כשזה קשה, גם כשלא רואים.אני רואה מהצד כמה מורים לילדי פנימייה עושים עבודה שהיא הרבה מעבר ללמד – הם הופכים לדמויות משמעותיות בחיים של ילדים שלפעמים אין להם תמיכה קבועה מהבית. הם עוזרים לילדים לגדול, להאמין בעצמם, להרגיש שרואים אותם. וזה מעורר הערצה בעיניי. אז אם יש מישהי שצריך להעריך ולהרים לה – זו היא. על הלב הענק, הנתינה בלי תנאים, והאהבה השקטה שמחזיקה כל כך הרבה אנשים. אני מסתכלת עליה ולומדת מה זה להיות חזקה באמת.

מה יהיה?
על אף שזו תקופה קשה ומבלבלת, אני בוחרת להישאר אופטימית. אני מאמינה בכוח של אנשים טובים, באמנות שמחברת בין לבבות, ובזה שבסוף – אנחנו נחזור לחיים מלאים באור, בשמחה ובחיבוק. התקווה היא בחירה יומיומית, ואני בוחרת בה כל בוקר מחדש.

• העיר שלי
• תיאטרון גשר
• ביצ'יקלטה
• קוקו נקו
• מוזיאון ארץ ישראל
• כיכר המדינה

עידו קולטון, במאי ושחקן, משחק בין היתר בסדרת הלהיט "כראמל" בכאן חינוכית. בימים אלו הוא מביים בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער את מחזות הזמר "בן המלך והעני", "כראמל 2 ותעלומת הילד ויש" ואת ההצגה "מעבר לאופק", שיעלו במסגרת פסטיבל חנוכה של התיאטרון (החל מהיום ועד יום חמישי כולל, 2.1-27.12,פרטים על הפסטיבל וכרטיסים כאן), ובנוסף הוא משחק במחזמר "דייט ראשון" של התיאטרון העברי (בבימוי עוז מורג). בקיצור, עסוק מאוד.

>> העיר של ג'וני שועלי: המכולת שיש בה את כל הודו וכלבים של שבת
>> העיר של עידן אלתרמן: ראפ באטל עם הקהל והתמסרות לעצים

1. סטודיו לאמנויות התיאטרון יורם לוינשטיין

בלב שכונת התקווה קיים מפעל חיים שמוציא מדי שנה אל עולם התרבות עשרות שחקנים מצוינים מן השורה הראשונה שכובשים את הבמות והמסכים. הרומן שלי עם המקום התחיל לפני ארבע שנים בפרויקט שנקרא "בימאים צעירים". הגעתי לסטודיו, במאי צעיר עם הרבה אמביציה ורצון, ביימתי שתי סצנות במסגרת שיעור של שנה א' והתאהבתי במקום בצוות ובעיקר בסטודנטים. עד מהרה אימצו אותי והפכתי לבמאי ומורה מן המניין. אני כל כך אוהב את המקום הזה – בעזרתו הגשמתי הרבה חלומות והוא עבורי בית אמיתי. יש בו הצגות נפלאות וסטודנטים מוכשרים עד כאב – ואני ממליץ לבוא ולראות אותם בכל ליבי (ואל תשכחו איפה ראיתם אותם בפעם הראשונה לפני שהם כבשו את נטפליקס).
חנוך 19

2. שיפודי בוסי

אני אדם שאוהב לאכול – אני מת על זה וסיימתי להתנצל על כך. המנה המנצחת מבחינתי היא שווארמה – אני יכול לאכול אותה בכל שלב ומצב. בוקר צהריים וערב. השחקנים שעובדים איתי יודעים שאם אני אוכל שווארמה – זה או שאני בנפילת מתח וחייב פרס ניחומים או שהייתה חזרה ממש מוצלחת ומגיעה לי מנה של מלכים – בכלל מקרה כנראה שאני כבר אמצא אישזהוא נימוק לפנק את עצמי באושר עטוף בלאפה. אכלתי בהמון שווארמיות בחיי – אבל השווארמה של בוסי בשכונת התקווה היא הטובה ביותר. ואם לא בא לכם שווארמה, לכו לשם לפתוח שולחן – סלטים, שיפודים, לאפות – לא תישארו רעבים, אני מבטיח לכם.
אצ"ל 41

3. פיקוק

כסית המודרני של ימינו. כל הדרכים מובילות לפיקוק. תמיד אני אמצא את עצמי שם אחרי הצגה או חזרה. תמיד אפגוש שם אנשים שאני אוהב. אוכל מעולה, אלכוהול טוב ושירות אישי ושתי דקות מהבית שלי – יותר טוב מזה נשתגע.
מרמורק 14

4. מוזיאון תל אביב

מעבר לזה שהוא מקום יפהפה וכה אסתטי, שתמיד מתחדש ומחדש, הוא מכיל גם את אולמות המופעים בהם מוצגות ההצגות של תיאטרון הבית שלי – תיאטרון אורנה פורת – שבו אני מביים ומשחק. המקום הזה בימי ההצגות תמיד מלא בצחוק של ילדים ובהורים שבאים לעבור יחד עם ילדיהם חוויה תיאטרלית איכותית. כשאני רואה ילדים יושבים ומצפים בכיסא לפני תחילת ההצגה, אני תמיד נזכר בילד שהייתי שכל כך התרגש ומתרגש עד היום מהצגה טובה.

5. תיאטרון גשר

כשיש לי ערב פנוי, אני תמיד אשמח ללכת לתיאטרון. זה לנצח יישאר הבילוי המועדף עליי. ואם זאת תהיה הצגה בתיאטרון גשר, השמחה וההתרגשות שלי אוטומטית תהיה גדולה יותר. מדובר בתיאטרון בו צפיתי בהצגות הטובות ביותר שראיתי בחיי. תמיד הוא מאתגר את הצופה בצורות חדשות ובבחירת חומרים. קיימת בו להקת שחקנים מצויינת ורפרטואר עם בשורה. הוא לא מתמסחר ולא מתחנף לקהל – וזה נדיר במחוזותינו. בנוסף הוא ממוקם ביפו במתחם נגה, ותמיד כשאני מגיע לשם אני מרגיש שעשיתי טיול קטן לחו"ל ואחריו קשה לי לחזור לארץ.
שדרות ירושלים 9

מקום לא אהוב בעיר

רחוב אלנבי.מעולם לא הייתה לי סימפטיה גדולה לרחוב הזה, הוא מזכיר לי דייטים גרועים, משמרות עם "פיקים" מימי המלצרות שלי, חסרי בית שזועקים לעזרה ונרקמונים שאיבדו קשר עם המציאות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני בערך חודש צפיתי בסרט המדובר "אמיליה פרז". מדובר במיוזיקל מרהיב, חכם, מפוצץ ברגש עם מוזיקה מרהיבה ותצוגות משחק חד פעמיות. יצאתי מקולנוע לב מרחף, עם לב פתוח ועיניים נפוחות מדמעות. מאז הפלייסליסט שלי משמיע את שירי הסרט ואני עוקב כאחרון הסטוקרים אחרי כל השחקנים והיוצרים באינסטגרם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ראיתי לא מזמן את "הילד", סרט קצר זוכה פרס אופיר שיצר הקולנען יהב וינר שנרצח בשבעה באוקטובר. מעבר לזה שהוא סרט חזק ונוגע ללב בשקט ובעדינות שלו. אתה לא יכול לנתק אותו מהסיפור של יהב. יצאתי מהסרט מצד אחד עם טעם מר על יהב, שיכול היה ליצור לנו עוד כל כך הרבה סרטים יפים, ומצד שני עם תקווה שהסרט הזה והוא יקבלו כמה שיותר חשיפה. מגיע לסרט הזה כל כך.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל ארגון שמקדם את החזרת החטופים ותומך במשפחות שלהם. איך הם עדיין לא כאן? איך אנחנו לא שורפים את המדינה ומשביתים את הכל עד שאחרון החטופים יחזור? הצליחו שם למעלה לעייף אותנו ואנחנו צריכים להילחם ולצעוק את צעקתם בכל הכוח.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה עכשיו?
עינב צנגאוקר, תל אביבית בעל כורחה. אמא לביאה. אשה שהיא השראה. כל כך מחכה כבר לראות אותה מחבקת את מתן שלה. זה יהיה יום חג.

מה יהיה?
אני מרגיש שאם החיים שלנו הם סדרה, אז כרגע אנחנו נמצאים בעונת ספיישל גרועה מאין כמוה, עם מיטב התסריטאים והבימאים הכי גרועים ואכזריים בארץ. אבל עוד מעט תגיע עונת הסיום ויהיה חייב להיות לה סוף טוב, אחרת כולנו נצטרך לעצור את הצילומים על הסט. אני משנן את זה כמו מנטרה: מוכרח להיות לנו סוף טוב. אני מתפלל ומייחל ליום הזה.

• העיר שלי
• אורנה פורת
• הצגות ילדים
• סטודיו יורם לוינשטיין
• פיקוק
• שכונת התקווה
• מוזיאון תל אביב
• תיאטרון גשר