Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מי יציל את הילדים: העירייה משיקה תוכנית חירום מיוחדת
הילדים במצוקה? עיריית תל אביב-יפו מדווחת על עלייה חדה במקרי התנהגויות קיצוניות בקרב בני נוער וילדים בעיר, ומשקיעה 600 אלף שקל בתוכנית חירום לסייע להם (כולל שיעורי גלישה!)
הנוער של היום, תלמדו מהם משהו (צילום: דוברות עיריית תל אביב-יפו)
אחרי שבעה חודשים בבית, כשנראה שהקורונה לא הולכת לשום מקום ושסגר שלישי הוא כנראה רק שאלה של זמן, אפשר להתחיל לחשוב על המצוקה הקשה שהמצב מעורר בקרבי בני נוער וילדים. עיריית תל אביב-יפו אישרה תכנית סיוע מיוחדת לתושבים צעירים בהיקף של 600 אלף שקל והיא תופעל כבר בימים הקרובים.
תוכנית החירום נוצרה על ידי צוות שכלל אנשי חינוך, רווחה, קהילה וספורט, וכוללת מגוון פעילויות והפעלות שיתקיימו בחללים פתוחים ובאופן מקוון, על רקע עלייה חדה במקרי התנהגויות קיצוניות בקרב בני נוער וילדים שנרשמה כתוצאה ישירה של שהות ממושכת בבתים ללא מסגרות מסודרות מאז פרוץ משבר הקורונה. התוכנית תאפשר גם הגדלה של מערך אנשי המקצוע, עו"ס ופסיכולוגים לתמיכה בנוער.
הפעילות במסגרת תכנית החירום תכלול הפעלות ידי מדריכי תנועות הנוער בחצרות, בגינות ומרחבים ציבוריים ליד הבית, הפעלת להקות נוער עבור דיירי דיור מוגן, התנדבות לאיסוף אריזה וחלוקת מזון לנצרכים, שיעורי גלישה, התנדבות בבתי הספר לחינוך מיוחד וחונכות אישית, הפעלת הרכבי מוסיקה לנוער בהרכבים מצומצמים בשכונה, הפעלות ספורטיביות בחופים ובפארקים, קורסים מקוונים בנושאים שונים וגם הקמת קו חם לנוער והורים שיתופעל על ידי עובדים סוציאליים ותוספת שעות לפסיכולוגים לתמיכה בנוער.
"הילדים ובני הנוער שלנו במצוקה. אחרי שמונה חודשים בבית, ללא מסגרת, ללא חברים וללא עניין הם זקוקים להפעלה וליד מכוונת", הצהיר לתקשורת ראש העיר רון חולדאי. "יש ביניהם ילדים שהבית כבר אינו מהווה עבורם חוף מבטחים, מצב הוריהם קשה והדרך במדרון מטה קצרה מאי פעם. אנו נחושים למנוע את המשך ההידרדרות ונעשה הכל כדי להוציא אותם החוצה, להפגיש אותם עם החברים ולייצר להם עניין – והכל כמובן בהתאם לכללי התו הסגול".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
יומן נעורים: מה עושים בני הנוער בלילות החופש הגדול?
החופש הגדול כבר פה ואיתו אלפי בני נוער משועממים ששותים וודקה זולה ברחובות תל אביב. מה יש לעירייה להציע להם ומה באמת הם רוצים לעשות, ומה למדנו משיטוט ברחובות
הם מתהלכים בקבוצות קולניות. נוהגים בעיר כאילו תמיד הייתה שלהם. אין דבר שמרתיע אותם – לא צעקות, ודאי לא טלפונים מגומגמים למשטרה. השוטרים אצלם בכיס הקטן. בדומה לערבים גם הם נוהרים בהמוניהם באוטובוסים, אם כי אין להם עניין בהפיכת השלטון אלא לכל היותר במעבר בטוח בין קניון עזריאלי לדיזנגוף סנטר. הם מפקיעים מאיתנו את הסנטימטרים האחרונים במדרכה הצרה ממילא של קינג ג'ורג'. מורידים אותנו לכביש. אלו הם בני הנוער, וזוהי שעתם הגדולה: החופש הגדול.
מחלקות השיטור והסיור של סל"ע (סיירת לביטחון עירוני) מודעים היטב לגודל הסכנה, ועל כן הם נערכו למתקפה בהתאם. "אנחנו עובדים לפי השעון של העיר תל אביב, וברור לנו שכשבני נוער יוצאים לחופש ומסתובבים בלילה צריך להראות נוכחות מוגברת", אומר דורעם אביר, מנהל אגף סל"ע בעיריית תל אביב. "מיפינו את האזורים שבהם הם נוהגים להתכנס, כמו גן החשמל, גן מאיר, הבימה ועד הגינות הציבוריות הקטנות. אנחנו מגיעים גם באופן יזום וגם לאחר תלונות של תושבים על רעש או על בני נוער ששותים אלכוהול. במקרה של קריאה אנחנו שולחים למקום ניידת עם פקח מסייע ושוטר, שיש לו סמכויות לשפוך אלכוהול או לתת דוח על רעש".
מה הקלות שבה ניתנים הדוחות? אחרי הכל מדובר בבני נוער.
"הרבה פעמים אתה מגיע למקום שבו בני הנוער עברו את השלב שאפשר לשוחח איתם. השוטרים שלנו סופגים קללות ולפעמים מכות, וזה נגמר לעתים במעצרים. לא לכל אירוע אתה מגיע בהתחלה ויכול לפתור אותו בקלות. הרבה פעמים אתה מגיע כשמי שמולך כבר עבר את סף השליטה".
סיפוריו של אביר אינם מפתיעים. במהלך החודשים יולי ואוגוסט בני הנוער נופלים בין הכיסאות. מצד אחד הם מבוגרים מדי בשביל ללכת לקייטנה, ומנגד צעירים מכדי להצטרף למסגרות הפוסט תיכוניות כאילו נגזר עליהם להשתעמם. אין פלא אם כך שרובם מעבירים את הלילות בגינות ציבוריות ומדללים וודקה זולה במיצי פריגת, ואת הימים – בשינה או במרתונים של סדרות טלוויזיה חלולות. האם זה חייב להיות ככה?
אורח לרגע משחק פלייסטיישן
העירייה, כבכל שנה, מציעה כמה פתרונות. המקורי שבהם מכונה "השעות הקטנות" ובמסגרתו ארבעה רכבים ממותגים שבהם מתנדבים נודדים בלילות הקיץ בין קבוצות משועממות של בני נוער ומעסיקים אותם במשחקים (כולל ווי ופלייסטיישן) שאינם כוללים אלכוהול, מזמוזים או פרצי קיא בלתי נשלטים. גרסה ראוותנית פחות היא "שיחה לילית" שבמסגרתה מתנדבים ורכזי נוער משוחחים עם בני נוער בגינות הציבוריות. תוכניות נוספות פועלות במרכזי הנוער השכונתיים של העירייה. הן מיועדות למסיימי כיתות ו' ומעלה (וגם לתיכוניסטים אם הם לא יתפדחו להיראות בחברת הקטנים) וכוללות שחיות ליליות, מסיבות אוזניות, טורנירי ספורט ועוד.
"אנחנו פוגשים בפעילויות הליליות את כל המגוון של בני הנוער", מספר מושיקו בלס, מנהל מדור נוער ותנועות בעירייה. "מ'בני טובים' שבאמת משעמם להם וסתם בא להם לשבת, עד 'נוער קצה' עם כל מיני סיפורים שיכולים להיות באמת קשים. היום ברמה העירונית אנחנו יודעים לתת להם מענה, מילד שנזרק מהבית וצריך הלנה להלילה, עד נוער שפשוט משעמם לו ואפשר לשדך לו תוכנית עירונית".
הם זורמים איתכם?
"יש בני נוער שנגיע אליהם וישר יצטרפו אלינו, ויש כאלה שקצת יותר חשדנים. אבל אנחנו שם בשביל שתי סיבות. אחת, אם יש מקרה של סכנה. הם יודעים שאנחנו המבוגרים שאפשר לפנות אליהם ושאנחנו לא קשורים למשטרה. רק הסיבה השנייה היא באמת בשביל לעניין אותם בתעסוקה. השיחות נעות על ספקטרום רחב: מחיי יומיום ומה אני עושה בחופש, עד שיחות שקשורות למיניות, אלכוהול או עישון. אנחנו אורחים לרגע בחיים של הילדים האלה, והם רואים בנו הזדמנות לפרוש את אשר על לבם".
כסף צעיר
בני עשרה הם לקוח קשה לריצוי. רובם לא ייענו במהרה לפעילויות המאורגנות עבורם מטעם דור ההורים, אבל כסף – גם כזה המושג בעבודה קשה – הם דווקא אוהבים מאוד. "רוב החברים שלי דווקא עובדים, אם בבייביסיטר, קייטנות, מלצרות או עובדי דלפק בפיצריות ורשתות מזון מהיר", מספרת רעות לוגסי (17), יו"ר מועצת התלמידים של מחוז תל אביב. "אבל הייתי מציעה להם דרכים נוספות להתנדב. יש הרבה בני נוער שכן היו רוצים לבוא ולתת מעצמם, גם לא בשביל כסף. הם מתנדבים בבתי חולים, בבתי אבות ומשמחים אנשים. אני מאמינה שהתנדבות יכולה גם להעסיק אדם וגם לתרום למישהו אחר".
גם תנועות הנוער משחקות כאן תפקיד חשוב. ברית פרהט (15), לדוגמה, לא יכולה לדמיין כיצד הייתה מעבירה את החופש אלמלא הייתה חברה בנוער העובד והלומד. "יש הרבה מקומות עבודה שלא רוצים להעסיק בני נוער, ואם לא הייתי בתנועה לא היה לי מה לעשות בבית", היא מספרת. "יש לי חברים שסתם יוצאים בלילה ואז ישנים כל היום עד שיוצאים שוב. אבל יש גם כאלה שמצאו עבודה, או התחילו לעבוד במהלך השנה ועכשיו עושים יותר משמרות".
שירי גודארד (17), חברה במחלקת הנוער של עיריית תל אביב, מייצגת את האינטרסים של חבריה בבחירת הפעילויות העירוניות. גם לדעתה עבודה היא הדבר החשוב ביותר לבן הנוער המצוי במהלך החופש. "בעיית התעסוקה והשעמום נוגעת בעיקר לגיל 14־15, כי הרבה בתי עסק לא מעוניינים להעסיק אותם", היא מסבירה. "לכן פעלנו בגזרה הזאת. לפני כחודש ארגנו יריד תעסוקה שהפגיש בני נוער עם בתי עסק ווידאנו שהם ישמרו על זכויות בני הנוער כעובדים. יצא לי לשמוע על הרבה מאוד אנשים שבזכות זה השיגו עבודה או שהתקשרו אליהם חזרה לגבי ריאיון".
המדגם הצנוע שלפניכם מעלה מסקנה חד משמעית. צעקות, תחינות, שפיכת דליי מים או קריאה לסל"ע לא יספיקו כדי למגר כראוי את תופעת בני הנוער המשוטטים. אם תרצו להבטיח שינה איכותית בחודשי הקיץ, מוטב שפשוט תספחו אותם לעסק המשפחתי.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הקאמבק של תנועת מכבי צעיר מצביע בעיקר על דבר אחד – הביקוש הגדל בקרב בני הנוער. בין אם המונופול של הצופים ישבר ובין אם לא, מסתמן שהדור שגדל פה הרבה יותר ערכי משחשבתם
כשמקס נורדאו (כן, ההוא מהשדרה) טבע במאה ה־19 את הביטוי "יהדות השרירים", הוא ניסה להדגיש את הצורך בעיצוב יהודי מסוג חדש שיהווה אנטיתזה ליהודי הגלותי. זה היה הבסיס להקמת תנועת הנוער מכבי צעיר בשנות ה־20 בצ'כיה. בימים אלה, התנועה שפעלה בעבר בתל אביב חוזרת לסיבוב נוסף עם מטרה שאפתנית במיוחד – להציב אלטרנטיבה למונופול העירוני של תנועת הצופים.
"הנהגת תל אביב (של הצופים – י"ז) היא הנהגה מאוד מורכבת, לא כל ילד מוצא את עצמו בתוכה", מסבירה ליאור ויטלין, מנהלת החינוך של המכבי הצעיר בתל אביב. "מתוך האמונה שכל ילד צריך להיות בתנועת נוער, אנחנו מנסים להעניק אלטרנטיבה לתנועה א־פוליטית, בעיר שבה כולם רגילים ללכת לצופים".
חכמים בדיעבד
רובנו נוטים לבכות את הדור הצעיר שגדל פה, להאשים אותם בכך שהם מחוברים יותר למסכי הסמארטפונים ופחות לערכים, אבל ייתכן שההפך הוא הנכון. בתל אביב־יפו פועלים לא פחות מ־69 סניפים, שבטים וקנים של תנועות נוער, ומספר החניכים בהם נמצא בעלייה מתמדת בעשורים האחרונים. הבחירה בתנועת נוער זו או אחרת היא אמנם חופשית והחלוקה היא לרוב פונקציה של אזור מגורים, אך בכל זאת, עבור רוב בני הנוער הפכה תנועת הצופים לברירת מחדל.
"הצופים בתל אביב זה המגניבים, מי שלא בצופים הוא לא מגניב. רוב החבר'ה מגיעים לצופים רק כי החברים שלהם הולכים, לא כי הם רוצים לחוות את הצופיות או מתחברים לערכים", אומרת אריאל בן דב, מרכזת בוגרת בשבט דן שבשכונת רמת החייל. "רק אחרי שמסיימים אפשר להבין מה התנועה נתנה לך".
קשר הדוק. עלייה של 65% במספר החניכים הארצי בעשור האחרון
דין צהלה כדין יפו?
במקום השני, מאחורי הצופים העבריים בתל אביב, ניצבת תנועה שדווקא יש לה שיוך פוליטי (שמאלני) מובהק – הנוער העובד והלומד, וחבריה בכלל לא מתביישים בזה. "בצופים באים להעביר את הזמן אחר הצהריים ופה זה נגמר. אנחנו תנועה יותר אקטיביסטית", מסביר רוי, מדריך במועדון הדורבן של הנוער העובד והלומד. "אצלנו אתה לומד, מלמד, מקבל ומעביר ערכים. הצופים היא תנועה חסרת אידיאולוגיה, ואצלנו זה ההפך. אצלנו לא מדובר רק ביום פעילות והולכים הביתה". וכמובן, ההבדלים בין צפון תל אביב לדרומה בולטים גם בעולמן של תנועות הנוער.
"לכל שבט בדרום יש שבט בצפון או במרכז שכביכול מאמץ אותו. השבטים בדרום העיר קטנים משמעותית מאלו שבצפון ופשוט אין להם מספיק אנשים", מסבירה בן דב. "בצפון תל אביב רק מחכים לרגע שאפשר להגיע לצופים, אצלנו זה לא ממש ככה", אומר דניאל, מדריך חמישיות בשבט יפו. "אני זוכר שפעם הייתה לנו תוכנית ללמד ילדים למחזר בקבוקים, ואח שלי, שבזכותו הגעתי לצופים, אמר לי 'בצפון תל אביב זה יכול לעבוד, ביפו לא'".
כעת, עם הצטרפותה של מכבי צעיר למשפחת תנועות הנוער בתל אביב, יוכלו בני הנוער שיבחרו להצטרף לתנועה ליהנות מיחס אישי, אך גם המנהלת החינוכית ליאור ויטלין, צופיפניקית לשעבר בעצמה, יודעת שאין סיכוי לנצח בקרב. "אני לא באה להתחרות בצופים, אין לי דרך לעשות את זה, אנחנו רוצים לספק אלטרנטיבה. עשינו מיפוי שיאפשר לנו להבין איפה יש פחות פעילות של תנועות נוער, והמוקדים שלנו הם בינתיים בית הספר עירוני ה' שבצפון הישן ובית הספר דוד ילין במעוז אביב. ברור שיהיה דבילי מבחינתנו לפתוח סניף באזור של שבט דיזנגוף הענקי למשל".
תנועה לא מגונה: הצופים שולטים. התפלגות תנועות הנוער בתל אביב
בין שהקאמבק של מכבי צעיר יצליח או לא, השורה התחתונה נשארת זהה: לא משנה אם זה הצופים, הנוער העובד או בני עקיבא, הדור החדש שגדל פה מחפש את המסגרות הערכיות האלו. אם חשבתם שסדר היום של המתבגר הממוצע כולל בעיקר ישיבה מול המחשב או הטלוויזיה, תחשבו שוב. הפעם תוסיפו למשוואה גם ישיבות צוות, קשירת סנדות והתנדבות בקהילה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
