Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
נוסף על חברותו בלהקות תעני אסתר והקאט אאוט קלאב, המוזיקאי שי רוט הוציא לאחרונה את אלבום הסולו "שטוז" ממנו לקוח השיר "בנים וחרדה". רוט, שהקליט את האלבום לבדו, מספר ש"השיר נכתב לפני חצי שנה לאחר שנשבר לי הלב ומתתי. טוב לא בדיוק מתתי אבל זאת הגזמה די מדוייקת של איך שהרגשתי. תוך כדי שהגופה שלי הולכת ברחוב, עוברת מולי רוני סופרסטאר. מיד הנשמה שלה נשאבה לתוך גופתי הריקה, הלכה להקליט את השיר הזה, ונמלטה מהגופה שלי כל עוד רוחה בה". אם תהיתם, זהו אכן רוט ולא זמרת ששר ב"בנים וחרדה".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
לרגל צאת אלבומה החדש, "מסקנות מכדור הארץ", להקת הפופ הפסיכדלי תעני אסתר הגיעה לאולפני BPM להתראיין ולהופיע בתוכנית ההופעות החיות "חי על הקצה" של רדיו הקצה
תכנית ההופעות החיות החודשית של רדיו הקצה ומכללת BPMמארחת בכל חודש אמנים מקומיים לסשן לייב וראיון רדיו, והפעם קוואמי מארח את להקת הרוק-פופ-פסיכדליתעני אסתר. לפרק הרדיו המלא ניתן להאזיןבאתר רדיו הקצה.
מנחה ועורך ראשי: קוואמי, סאונד: איל שינדלר, ע. סאונד: טל שדות, יאיר טרגנו, מיקס: שי רוט, בימוי ועריכת וידאו: דייב שחר, צילום וידאו: לי זגנרייך, הפקה: בר זבדה
תעני אסתר הוקמה ב-2008, הוציאה שנתיים לאחר מכן את אלבום הבכורה שזכה לשלל ביקורות מפרגנות והוציאה בשנה שעברה את האלבום השני "מסקנות מכדור הארץ". באלבומם החדש הם יוצאים למסע מפותל, מרתק ומדבק, ולוקחים את ההפקה המוזיקלית צעד קדימה בעזרתו של ברוך בן-יצחק (רוקפור).
במשך כל שנותיו של ההרכב קיימו אינספור הופעות בכל רחבי הארץ, אירחו אמנים רבים ביניהם נעם רותם, אלון עדר, אילן וירצברג, אריאל זילבר, שלמה יידוב, אורי כנורות, קוואמי, אושיק לוי, עוזי פיינרמן, כהן@מושון. וקיימו הופעות חימום ל-אביב גפן, רוקפור, אלקטרה, מאור כהן ודאמו סוזוקי (סולן להקת Can המיתולוגית).
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
יום ראשון הגיע ואיתו כאפה מהחיים ועוד כדור של ציפרלקס – סיבה טובה להגיע, לבד או יחד (בטח לבד), לליין העצב בבוקסה. תהיה מוזיקה מדפרסת, אנשים מדופרסים ווייב שיסתנכרן בול עם מצב הרוח הירוד של כולם. אבל לא רק: אוריה קלפטר ו-Shuz על המוזיקה וגלעד כהנא על המילים. אל תבכו, אלו רק אנחנו ממליצים.לפרטים נוספים.
[tmwdfpad]
ערב "יומני היקר" בכולי עלמא
בין אם היה זה יומן עם דפי נייר ובין אם הקאתם את הכל בישראבלוג, מקומכם בערב "יומני היקר" שיתקיים בכולי עלמא. כי מה לעזאזל יכול להיות מצחיק יותר מלהקריא בקול רם פרקים מתוך חיים שפעם היתה להם בטעות הילה לא פתטית? באיזו עוד דרך תגלו מי מהחברים שלכם העריץ את פאולה עבדול, מי שאף להיות כתב שטח ומי חלם על ששטוס בלילות? כולנו רקמה אנושית אחת ומעוררת רחמים – וזה חמוד.לפרטים נוספים.
תעני אסתר, קמה ורדי והמרי מן בלבונטין 7
קמה ורדי והמרי מן הם טריו פולק אקוסטי שיהפוך את המופע של תעני אסתר לדאבל פיצ'ר מהנה במיוחד. אז לפני שתקריאו מיומני הילדות או תיפלו בליין העצב, כדאי שלכל הפחות תנסו להתרומם עם הגיטרות.לפרטים נוספים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מצטיין הרשימה. השלישייה המיוזעת עם השם הדבילי והמאיים קין והבל 90210 הם מהמקרים הנדירים של הבטחות מוזיקליות מקומיות שבמקום להתפוגג ולקרוס תחת הקשיים האמוציונליים של להמשיך ולנגן בלהקת הנעורים שלך, הצליחו להעמיד אלבום שני שפותח את הפאזה הבוגרת של קיומם. מדובר באחת הלהקות המעטות שמצליחות להיות גם טכניות, גם מרגשות וגם נושכות בעת ובעונה אחת. השירה המצוינת והטקסטים המסחררים של שאול לוריא, המתקיימים איפשהו בין דיוויד לינץ׳ לדיוויד קרוננברג, יושבים על גיטרות סוחפות ועל התיפוף הבלתי ייאמן של איתמר לוי – סוללת ארטילריה נוירוטית של איש אחד. "וידאודרום" הוא אלבום מטאל אינטליגנטי, עוקצני ואקטואלי שמצליח לתרגם את אנרגיות הלייב של השלישייה לפורמט מוקלט. ככה עושים את זה כשרוצים לעשות את זה נכון באמת.
[tmwdfpad]
תעני אסתר – "מסקנות מכדור הארץ"
אם יש נקודת מפגש לסטוקהולם וחולון, היא נמצאת בדיוק באלבום השני של תעני אסתר. פסיכדליית קאסיו וגיטרות בהפקה משובבת נפש של ברוך בן יצחק (המכונה גם ברוך מרוקפור). הרגליים קופצות והסוכריות – גם.
טונה – "גם זה יעבור"
אחרי יותר מעשור של עבודה קשה, טונה הופך סוף סוף שם שגור בפיו של כל אדם. "כל אדם" הוא מושג המפתח כאן: "גם זה יעבור", כפי שזה מגולם היטב בשיר הנושא של האלבום, נוגע ברגעים קטנים של החוויה הארץ ישראלית דרך פילטר נוסטלגי והצליח לקלוע לצייטגייסט של הדור האבוד. כשאפילו משחקי המילים המעט נדושים מרגישים פרש וההפקות לא נופלות לקלישאות התופים הרגילות – ראפ למבוגרים זה כבר לא אוקסימורון.
שי צברי – "שחרית"
מעטים האלבומים שיצאו לעולם תחת מעטה כבד של ציפיות כמו הבכורה של שי צברי. הזמר החד פעמי הזה ידע מה הוא עושה כשהוא לקח את הזמן עם הקלטת האלבום, והתוצאה מגובשת, עמוקה ומרשימה מאוד. כך אנחנו חולמים שמוזיקה ישראלית תישמע: וייב ים תיכוני מרענן עטוף בגיטרות לא מתפשרות.
דודו טסה והכוויתים – "עלא שוואטי"
אחרי המתנה של ארבע שנים, טסה חזר סוף סוף לפרויקט המוצלח ביותר שלו. כשהוא מחוזק באורחות נינט טייב וריף כהן, פתח טסה מחדש את הצוהר לעולם של סבו ואחי סבו, שהיו צמד מוזיקלי מצליח בעירק. עיבודים מרהיבים וטיפול מדויק הופכים את האלבום למסע שורשים הכי קול בעולם. חוץ מזה, האלבום יצא על ויניל כתום זוהר. מעטים יכולים להתגאות בהישג כזה.
נצ'י נצ' – "ברוכים הבאים לפתח תקוה"
ילד ההיפ הופ מס' 1 בארץ, שהצליח להדביק סצנה שלמה בביטוי כמו "בום־שאקה־לאק", מתבגר לנגד עינינו עם אלבום שאמנם לא מביא בשורה חדשה אבל מהווה עוד צעד בדרך לכיבוש המצודה. "ברוכים הבאים לפתח תקווה" מתהדר בגימור גבוה של הראפ, בגיוון מוזיקלי וברמות חדשות (עבורו) של כנות וחשיפה (כמו בסינגל הנפלא "חסידה צחורה"). כשהוא נישא על גבי סיבוב הופעות שכיסה כמה מהבמות הנטושות יותר ברחבי המדינה הוא צועד לאטו לעבר הצלחה מיינסטרימית מוצדקת.
Totemo – "Heavy as my Dreams EP"
הריליס האחרון של רותם אור מדגים בצורה נהדרת את הוורסטיליות, העדינות והאינטליגנציה של היוצרת. ביטים שוברי לב, מילים מכשפות ושירה מדויקת הופכים את האי.פי הזה ליצירת טריפ־הופ שמתאימה גם ליום חורפי במיטה וגם כפסקול לסרט נעורים מתוק.
הקליק – "אני לא בפסקול"
32 שנה אחרי אלבומה הקודם, להקת הגל החדש הוציאה את אלבומה השלישי, "אני לא בפסקול", שהזריק קצת רעל טרי לוואקום המחאה במוזיקה הישראלית. כשדני דותן שר שהוא "מת להשתמט", זה בכלל לא משנה שהוא כבר בגיל שבכלל פטור ממילואים. זה לא משנה, כי הוא אמין גם כשהוא מדבר מגרונם של אחרים. היו גם שחששו כי ללא התיפוף המאוד מדויק של ז׳אן ז׳אק גולדברג עליו השלום, זה כבר לא יהיה מה שהיה. ובכן, זה אכן לא מה שהיה אלא משהו בועט וקשוח בהרבה. לא, זה לא אלבום מושלם. זה אלבום נחוץ.
נתי חסיד – "זה מה יש"
אחרי שיצא הסינגל הרועש והחדגוני "ילד גבר", היה זה לא פחות ממטלטל לגלות שהוא שוחרר דווקא כדי לקדם אלבום מורכב, עדין ומלודי עם הפקה מבריקה שמזכירה את ההיפ הופ הג'אזי של A Tribe Called Quest ובני דורם. ברמה המוזיקלית נטו, מדובר באלבום המרשים ביותר שיצא השנה בהיפ הופ ישראלי, והייתה זו שנה חזקה במיוחד. עד כאן קרדיטים למפיק: צריך לומר כמה מילים גם על נתי חסיד עצמו. ההישג הגדול של חסיד עצמו היא הקלות שבה הוא נכנס לדמות ה"בחור הטוב", בלי לצאת מתנשא או (סליחה על משחק המילים) מתחסד. בזכות הקסם האישי והחברמניות המשכנעת שהוא מביא לשולחן, חסיד מצליח לבצע גם טריקים שעל ראפר אחר היו נראים כמו טרחנות גמורה (למשל, שיר הסיום בן עשר הדקות).
ג'יין בורדו – "ג'יין בורדו"
הטריו האקוסטי העצמאי הצליח תוך זמן קצר להפוך ללהקה שמוכרת את כל הכרטיסים להופעות שלה, לא משנה באיזו פינה בארץ. הקאנטרי פולק הממזרי והכן מנגיש את ג'יין בורדו לקהלים רחבים בהרבה מאלו של להקות אינדי תל אביביות טיפוסיות, בלי להתפשר לרגע על איכות הכתיבה, הנגינה והביצוע. ״איך אפשר שלא״ הפך ללהיט מיידי ובצדק ו״עינב״ הוסיף לרוך הרומנטי קריצה ביצ׳ית ומודעת לעצמה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אללה אסתר: תעני אסתר אוספים את ההריסות ומשיקים אלבום חדש
הגיטריסט עזב, המנהל פרש והלחץ התחיל לעלות על גדותיו. רגע אחרי שהפכו ללהקת הבאזז של העיר, תעני אסתר כמעט סגרו את הבסטה. ארבע שנים וחצי אחרי הקריסה הם חוזרים לבמה עם אלבום חדש בהפקת ברוך בן יצחק ומנסים לשחזר את ההריסות. ריאיון
כברת דרך ארוכה ומתישה עברה להקת תעני אסתר בדרך לאלבומם השני – ארבע שנים וחצי, כמעט נצח במונחים של רוקנ'רול. ב־2010 הגיחה החבורה מקו תל אביב־פרדס חנה והוציאה אלבום בכורה מוצלח שחילץ אותנו מהאפרוריות המקומית – קרקס פופ צבעוני ששילב השפעות פסיכדליות משנות ה־60 עם אינדי עכשווי, ויצק מהם סאונד עדכני ומרענן שלא נשמע כאן לפני כן. הביקורות היו טובות, הבאזז היה גדול, והלהקה הופיעה כמעט בכל מקום אפשרי בארץ.
ואז הגיעו הטלטלות: הגיטריסט הראשי ליאור פרלה עזב, המנהל והמפיק דן בהריר, שליווה את הלהקה מתחילת דרכה – נפרד ממנה, העבודה על האלבום הבא התעכבה, והשחיקה בחזרות כבר עשתה את שלה. "היו נקודות רתיחה, כמעט כל יום", נזכר שי רוט, הקלידן וכותב השירים העיקרי של הלהקה. בסיסט הלהקה יונתן יידוב מספר גם הוא על צירי הלידה שעברו בדרך לאלבום חדש: "היו רגעים שלא היה ברור לאן הולכים ולמה", הוא אומר, "זה תהליך טבעי שקורה אצל הרבה להקות, בטח בארץ. הרבה מהן קורסות בפרק זמן של חמש שנים. אבל איכשהו הצלחנו להתחבר מחדש". כעת, מוציאים רוט ויידוב עם דיוויד זיסקינד (שירה וגיטרה) ואמיר שטיינברג (תופים) את אלבומם השני, "מסקנות מכדור הארץ", ובחמישי הם ישיקו אותו בהופעה בפסאז'. המרענן הרשמי של הקיץ כבר כאן.
אז איך השירים החדשים מתבשלים בחזרות?
רוט: "בעיקר מנסים לשמור אותם נאמנים כמה שיותר להקלטה, משהו שבדרך כלל לא עשינו".
דווקא לשחזר? לא הייתם רוצים לפרק אותם למשהו יותר מופשט?
רוט: "יש משהו מאתגר בניסיון להביא את מה שעשינו בהקלטות אל הבמה. באלבום הראשון הלכנו הפוך, וככה הופענו במשך שלוש שנים. אבל אז אמרנו 'בואו נקליט כמו שהופענו'. באנו לשחק, לבנות, ואז להרוס את השירים שלנו. עכשיו אנחנו רוצים לשחזר את ההריסות".
שלוש שנים עבדו תעני אסתר עם המפיק המוזיקלי וחבר רוקפור ברוך בן יצחק על "מסקנות מכדור הארץ" – אלבום קונספט המורכב משלושה חלקים שכל אחד מהם הוקלט בזמן, במקום ובאווירה שונים. בכל אחד מחלקיה של היצירה, הלהקה מבקשת להרחיב את היקום המוזיקלי שלה: החלק הראשון, שהוקלט באולפני אנובה, עוד התכתב עם האווירה והאנרגיות של אלבומם הקודם. החלק השני, שהוקלט בחדר החזרות "רפסודה" כבר חושף טפח חדש ב־DNA של ההרכב ומשלב בין השכבות העבות שלו סינתיסייזרים, סימפולים ודגימות ממשחקי וידיאו ישנים עם השפעות חזקות של טיים אימפלה ודומיהן. החלק השלישי הוקלט באולפני טרזן – האולפנים הקבועים של רוקפור – ובו ירדו הגיטרות מעט לטובת סאונד חם ומערבולת של קלידים צבעוניים והרמוניות ווקאליות. התוצאה הסופית היא מסע ארוך שבתחילתו מתכתבת הלהקה עם העבר ובסופה היצירה שלהם נשמעת בשיא כוחה ובשיא יופייה.
למה דווקא אלבום קונספט?
רוט: "אני ודיוויד חשבנו בהתחלה לא להוציא אלבום, אלא להקליט שלושה שירים, לשחרר אותם ושנה אחרי, כשמצטברות חוויות והשפעות אחרות, להקליט עוד שלושה שירים וחוזר חלילה. בסוף הבנו שכל חלק מתחבר גם לחלק הבא, אז החלטנו להפוך הכל לאלבום אחד".
איך נוצר הקשר עם ברוך בן יצחק?
רוט: "בעבר דיברנו עם אנשי הלייבל אנובה על שיתוף פעולה איתם, והשם שלו עלה כמישהו שנרצה לעבוד איתו, אבל זה בסוף לא קרה. לילה אחד אני והמתופף ישבנו באיזה פאב, וגם ברוך ישב שם ולא הכרנו זה את זה. הדי.ג'יי שתקלט במקום השמיע את 'ים יבשה' (מאלבום הבכורה של תעני אסתר – ב"א), וברוך זינק אליו ושאל 'מי זה? אני חייב לדעת של מי השיר הזה כבר, משמיעים אותו באנובה בלי סוף', והוא אמר לו 'הנה, זה שני אלה שיושבים שם', אז הוא בא אלינו ואמר 'תביאו את הדיסק עכשיו'".
יידוב: "בסוף פנינו אליו וישבנו איתו. הוא היה בעניין והיה בינינו קליק חזק מאוד. הוא הפך לדמות חשובה מאוד בלהקה. תענוג לעבוד איתו".
בזמן שעבר מאז האלבום הקודם שלכם, קם בחו"ל גל גדול של להקות שהחזירו לתודעה את המוזיקה הפסיכדלית. זה משהו שהשפיע עליכם בעבודה על האלבום?
יידוב: "אם באלבום הקודם דיברו עלינו במונחים של השפעה ממוזיקה ישראלית ישנה, כאן נקודת ההתייחסות היא באמת לדברים שקורים יותר בעולם כמו טיים אימפלה או Unknown Mortal Orchestra".
רוט: "אצלי נקודת המפנה בעבודה על האלבום הייתה דווקא כשגילינו את הפליימינג ליפס. עבור ברוך, האורים ותומים שלו בכל מה שקשור להפקה הוא דיוויד פרידמן, שהפיק את רוב האלבומים של הליפס ונחשב לחבר ההרכב הסודי שלהם. הוא גם עבד עם טיים אימפלה באלבום הראשון שלהם, אז היה לנו קל להתחבר בהקשר הזה".
הוצאתם סינגל בשם "יום שני". מה יש ביום הזה שמרגש כל כך? זה חתיכת יום מבאס.
רוט: "זה סיפור אישי, על מקרה של מישהי שהסתדר לה להיפגש רק ביום שני, ואז מחכים ליום הזה שיבוא כל שבוע. לא משהו מיוחד, אלא פשוט, כמו החיים".
יידוב: "וגם רצינו שיהיה לנו שיר על ימי השבוע, אבל הימים הטובים היו תפוסים".
ציינתם שהחלק השני באלבום "עוקצני" יותר, וזה ניכר היטב בשירים, בעיקר ב"שיר פשוט" שבו כתבתם: "הארץ הזאת פשוט נהדרת/ הארץ הזאת פשוט מידרדרת/ פשוט לטיפשות". מאיפה זה מגיע?
רוט: "זה הוקלט בתקופה של מבצע עמוד ענן. זה היה איזה סטייט אוף מיינד על אותה תקופה, שהייתה מלאה בכאוס וכל מיני קונפליקטים, שבאו לידי ביטוי ב'מדרגה אחרונה' וב'שיר פשוט'. אני לא כותב בדרך כלל שירים כועסים, אבל הרגשתי שהכל פשוט חרא. זה הגיע לרמה שהייתי צריך להוציא את זה החוצה. זו לא מחאה, פשוט לא רציתי שזה יישאר לי בדם".
