מי מפחד מהדוקו הישראלי-פלסטיני לאוסקר? כנראה שכמעט כולם

ההודעה הסופית על המועמדויות לאוסקר נדחתה לשבוע הבא (19.1) בעקבות אסון השריפות בלוס אנג'לס, ורק שני סרטי דוקו במעורבות ישראלית בולטת נותרו במירוץ אל הפסלון המוזהב שיוענק לסרט הדוקו הטוב ביותר בחודש מרץ: "תיקי ביבי" בהפקתו של רביב דרוקר (שסיכוייו למועמדות נחשבים נמוכים) ו"אין ארץ אחרת" של יובל אברהם, באסל עדרא, רחל שור וחמדאן בלאל, שכבר זכה בפרס היוקרתי של פסטיבל ברלין ובפרסים נוספים ונחשב מועמד בכיר לזכייה גם באוסקר. יש רק בעיה אחת שמעיבה על הסיכוי הזה לאוסקר של יוצרים ישראליים: בארצות הברית לא רוצים שתראו אותו.

>> איגי דיין כתב את אחד הספרים המפתיעים של השנה. בטלפון שלו
>> אינטימי, נוגה, מהורהר: הסרט החכם הזה מצליח לצבוט נפש יהודי

בריאיון נרחב לאתר "וראייטי" סיפרו אברהם ועדרא כי בעוד סרטם נמכר כבר להפצה ב-24 מדינות ברחבי העולם, כולל בשווקים הגדולים של בריטניה וצרפת, בארצות הברית טרם נמצא מפיץ גדול שיקח את הסרט אל המסכים בארצות הברית. "זה פוליטי לגמרי", אומר אברהם בריאיון, "אנחנו מדברים על הכיבוש הצבאי בגדה המערבית, וזה מראה מאוד מכוער. הסרט מאוד מאוד ביקורתי כלפי המידינות הישראלית. כישראלי אני חושב שזה דבר טוב, כי אנחנו צריכים להיות ביקורתיים כלפי המדיניות הזאת כדי שתשתנה. אבל השיח בארצות הברית מכיל הרבה פחות ניואנסים, ומאפשר הרבה פחות מקום לביקורת מהסוג הזה, אפילו כשהיא מגיעה בצורה של סרט".

"אין ארץ אחרת" מתעד את המאבק של קבוצת הכפרים מסאפר יטא, שתושביהם סובלים כבר עשורים מהתעמרות קשה של כוחות צה"ל באזור ואלימות קשה ממאחזים בלתי חוקיים שנבנו לידם, כחלק ממאמץ מתמשך של מדינת ישראל להביא לפינויים ולמחיקת הכפרים מהמפה – מהלך שגם קיבל את אישור בג"ץ ב-2022. עדרא, תושב האזור בעצמו, אמר ל"וראייטי" ש"אני מקווה שנזכה במועמדות כדי לעורר מודעות. אני ממליץ לכל מי ששמע על הסרט בארצות הברית פשוט לראות אותו כדי להבין מה קורה. לא כדי להיות עצובים בשבילנו, אלא כדי להצטרף למאבק ולתנועה שלנו ולפעול כדי לסייע לנו לשנות".

כזכור (או שלא), בעקבות נאום הזכייה של אברהם ועדרא בברלין פרצה בישראל סערה נוכח העובדה שלא הזכירו את אירועי שבעה באוקטובר והחטופים בדבריהם, והגדילו לעשות בכאן 11 כשמיסגרו באופן מופרך את נאומם כ"אנטישמי" והובילו לגל של הסתה ואיומים ברצח נגד היוצרים בישראל. "זה מזיק למאבק האמיתי באנטישמיות", אמר אברהם ל"וראייטי", "כי כשאתה מתייג כל ביקורת כאנטישמית, המונח מאבד מהמשמעות שלו. הדבר הכי קשה מבחינתי לא היה איומי הרצח שקיבלתי, אלא זה שכנופיה הגיעה לבית של אמא שלי. היא הייתה צריכה לברוח מהבית שלה באמצע הלילה בגלל קבוצה של אנשים שכנראה חיפשו אותי, ולישון כמה לילות אצל אחותה בירושלים. למעשה, ההורים שלי עזבו את העיירה שגדלתי בה בגלל התקרית הזו".